Talmud Builders

    Chullin 133b

    Back to index

    English translation — Chullin 133b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara responds: Here, we are dealing with a case where the gentile is sitting in the butcher shop of the Israelite. In such a situation, it is evident that the gentile is in partnership with the Israelite and the animal need not be marked. By contrast, the mishna is referring to a case where the gentile does not sit in the shop.

    2The Gemara asks: If so, then in the corresponding situation involving a priest, where the baraita teaches that one who enters into partnership with a priest must mark the animal, this must also be referring to a case where the priest sits in the butcher shop. Why, then, must one mark the animal? The Gemara responds: The fact that the priest sits in the shop does not indicate that he is in partnership with the Israelite, as people will say: He is in the shop because he is purchasing meat. The Gemara objects: If so, then in the case of the gentile as well, they will say that he is in the shop because he is purchasing meat.

    3Rather, here we are dealing with a case where the gentile sits by the safe into which the butcher places money received from his customers. In such a situation, it is evident that the gentile is in partnership with the Israelite, and therefore the animal need not be marked. The Gemara asks: If so, then the corresponding situation in the baraita involving a priest must also be a case where the priest sits by the safe. Why, then, must one mark the animal? The Gemara responds: The fact that the priest sits by the safe does not indicate that he is in partnership with the Israelite, as people will say: The butcher trusts him to protect the safe from theft. The Gemara asks: If so, then in the case of the gentile as well, they will say that he sits by the safe because the butcher trusts him.

    4The Gemara responds: It is not common for a Jew to place his trust in a gentile. If you wish, say instead that in both cases of the baraita the priest and the gentile sit in the butcher shop, not by the safe. It is evident that the gentile is in partnership with the Israelite, as an ordinary gentile partner yells at the seller, saying, for example: Do not sell an item for this price but for a different price. By contrast, a priest, even if he sits in the shop, would not question the practices of the salesman, due to his modesty, but would defer to the seller’s expertise. Accordingly, it is not evident that the priest is a partner, and the animal must therefore be marked.

    5§ The Master said in the baraita : And the owner of disqualified consecrated animals, which were slaughtered after they were redeemed and became non-sacred, is exempt from the obligation to give the gifts, and one does not need to mark the animal. The Gemara objects: Apparently, it is an evident matter that this is a disqualified consecrated animal, and therefore one need not mark it. But didn’t we learn in a mishna ( Bekhorot 31a): All disqualified consecrated animals are sold in the meat market [ be’itliz ], and are slaughtered in the meat market, and are weighed and sold by the litra , in the manner of non-sacred meat? Since disqualified consecrated animals are treated in the same manner as ordinary non-sacred animals, how is it evident that this is a disqualified consecrated animal?

    6The Gemara responds: Rav Adda bar Ahava interpreted the baraita before Rav Pappa as referring to those disqualified consecrated animals that are sold from inside the house, i.e., a firstborn animal and an animal tithe, whose redemption payments belong to their owners, as their value has no sanctity. Since no gain would accrue to the Temple, the Sages prohibited one from selling these animals in the market, despite the fact one could have obtained a higher sale price there due to the high concentration of customers.

    7§ With regard to gifts of the priesthood from animals owned in partnership, Rav Huna says: If an Israelite is a partner with a priest or gentile in only the head of the animal, he is exempt merely from the obligation to give the jaw, which is part of the head. He remains obligated to give the foreleg and the maw. If he is a partner with a priest or gentile in the leg and hoof of the animal, he is exempt only from the obligation to give the foreleg. If he is a partner with a priest or gentile in the innards, he is exempt merely from the obligation to give the maw. And Ḥiyya bar Rav says that even if the priest or gentile is a partner in only one of them, the Israelite is exempt from all of the gifts.

    8The Gemara raises an objection to the opinion of Ḥiyya bar Rav from a baraita : If a priest says to an Israelite butcher: Let us enter into a partnership in which the head of the animal is mine and the entire remainder is yours, even if the priest proposes that only one-hundredth of the head should be his, the Israelite is exempt. Similarly, if the priest offers: Let us enter into a partnership in which the leg and hoof of the animal are mine and the entire remainder is yours, even if the priest suggests that only one-hundredth of the leg and hoof will be his, the Israelite is exempt. And likewise, if the priest says: Let us enter into a partnership in which the innards of the animal are mine and the entire remainder is yours, even if the priest offers to take only one-hundredth of the innards, the Israelite is exempt.

    9The Gemara explains the objection: What, is it not correct that the baraita is teaching that when the priest owns the head the butcher is exempt from giving the jaw, but obligated in giving all the rest, and likewise when the priest owns the leg and hoof, he is exempt from giving the foreleg but obligated in all the rest, and when the priest owns the innards, he is exempt from the maw and obligated in all the rest? This would contradict the opinion of Ḥiyya bar Rav. The Gemara responds: No; in each case the baraita means that he is exempt from all the gifts.

    10The Gemara suggests: But if so, let the baraita teach explicitly that he is exempt from all the gifts, rather than simply stating that he is exempt. And furthermore, it is taught in another baraita that if a priest says to an Israelite butcher: Let us enter into a partnership in which the head of the animal is mine and the entire remainder is yours, even if the priest suggests that only one-hundredth of the head will be his, the butcher is exempt from the obligation to give the jaw but is obligated in giving all the rest. This baraita explicitly contradicts the opinion of Ḥiyya bar Rav. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Ḥiyya bar Rav is indeed a conclusive refutation.

    11Rav Ḥisda said in explanation of the opinion of Ḥiyya bar Rav: This baraita misled Ḥiyya bar Rav, as it is taught in a baraita : There are twenty-four gifts of the priesthood, and all of them were given in the Torah to Aaron and his sons by a generalization and a detail, and with a covenant of salt. The verse states: “And the Lord spoke to Aaron: And I, behold, I have given you the charge of My gifts; of all the consecrated items of the children of Israel to you have I given them for prominence, and to your sons, as an eternal portion” (Numbers 18:8). After this generalization, the Torah proceeds to list the gifts in detail. Finally, after delineating all the gifts of the priesthood, the verse states: “It is an everlasting covenant of salt” (Numbers 18:19), assuring Aaron that just as a covenant of salt is unbreakable, so too, the gifts of the priesthood are eternal.

    12The baraita continues: Therefore, anyone who fulfills the mitzva of giving the gifts of the priesthood is considered as though he fulfills all these mitzvot that are derived using the principle of a generalization and a detail, and as though he has upheld the covenant of salt. And anyone who violates the mitzva of giving the gifts of the priesthood is considered as though he violates all of the mitzvot derived by the principle of a generalization and a detail, and as though he has not upheld the covenant of salt.

    13And these are the twenty-four gifts: Ten are consumed in the Temple, and four in Jerusalem, and ten in the boundaries of Eretz Yisrael. The ten gifts consumed only in the Temple are an animal sin offering; and a bird sin offering; and a definite guilt offering; and a provisional guilt offering; and communal peace offerings, i.e., the lambs that accompany the two loaves brought on Shavuot and which are considered offerings of the most sacred order; and the remainder of the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper; and the two loaves offering from the new wheat brought on Shavuot ; and the shewbread; and the leftovers of meal offerings; and the omer meal offering, i.e., the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan.

    14And these are the four gifts that the priests consume anywhere in Jerusalem: The unblemished firstborn of kosher animals; and the first fruits; and the portions separated for the priests from the thanks offering, i.e., the breast and thigh and one loaf from each of the four types of loaves brought with a thanks offerings: Cakes, wafers, cakes of fine flour, and leavened bread, and the portions separated from the nazirite’s ram, i.e., the boiled shoulder, a cake, and a wafer, in addition to the breast and thigh of any peace offering; and the hides of sacrificial animals brought as burnt offerings, sin offerings, and guilt offerings.

    15And these are the ten gifts that the priests consume anywhere in the boundaries of Eretz Yisrael: Teruma , i.e., the portion of the produce designated for the priest; and teruma of the tithe; and ḥalla ; and the first sheared wool; and the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw; and the five sela given as redemption of the firstborn son; and a sheep or goat given as redemption of the firstborn donkey.

    16The baraita continues the list: And a consecrated ancestral field that one did not redeem, which was sold to another by the Temple treasurer and is therefore given to the members of the priestly watch serving during the Jubilee Year; and a dedicated field; and payment for the robbery of a convert who died without heirs. If one takes an oath that he did not rob from a convert, and after the death of the convert he admits to having taken a false oath, he must pay the principal value of the stolen item and an additional one-fifth of the value, all of which is given to the priests.

    17Rav Ḥisda explains how the baraita misled Ḥiyya bar Rav: He thought that from the fact that the tanna of the baraita counts the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw as one gift, they are treated as one gift, which means that if one is exempt from one of them he is exempt from all of them. But it is not so, as is that to say that the portions separated for the priests from the thanks offering and from the nazirite’s ram, which the tanna counts as one, are counted this way because they are one? Obviously, these are independent gifts. Rather, since they are similar to one another the tanna counts them as one. So too, with regard to the foreleg, the jaw, and the maw, since they are similar to one another he counts them as one.

    18§ With regard to animals owned in partnership with a priest, the Gemara relates that a dilemma was raised before the Sages: If a priest says to an Israelite butcher: Let us enter into partnership in ownership of a live animal, in which the head is yours and the entire remainder is mine, what is the halakha ? Is the Israelite obligated to give the jaw to a priest when it is slaughtered? The Gemara explains the sides of the dilemma: Do we follow the obligation, i.e., the limbs of the animal which contain the gifts, and since the obligation is owned by the Israelite he is obligated? Or perhaps, we follow the principal part of the animal, and since the principal of the animal is in the possession of the priest, the Israelite is exempt?

    19The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita : With regard to a gentile or a priest who transferred his sheep to an Israelite to act as his agent to shear it, the Israelite is exempt from giving the first sheared wool to a priest. Similarly, one who purchases the shearing of the sheep of a gentile, even before the sheep was actually sheared, is exempt from giving the first sheared wool.

    20The baraita adds: And this, the halakha in a case where one purchases an item before the obligation of a certain gift of the priesthood takes effect, is a stringency that applies in the case of the foreleg, the jaw, and the maw more so than in the case of the first sheared wool. In other words, one who purchases wool from a priest before it is shorn is exempt from giving first sheared wool, whereas one who purchases part of an animal from a priest before its slaughter is obligated to give any gifts contained within the purchased portion. Since this is the halakha even if the portion he purchased is not the principal part, similar to the stated case of one who purchases only the shearing of the sheep of a gentile, one can conclude from this baraita that we follow the obligation, i.e., the limbs of the animal that contain the gifts. The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is correct.

    21§ The mishna teaches: And if a priest sold his animal to an Israelite and said that he is selling everything except for the gifts with it, the Israelite is exempt from the obligation to give the gifts, because they are not his.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הכא במאי עסקינןדהמשתתף עם עובד כוכבים אינו צריך לרשום:

    דיתיב עובד כוכבים אמסחתאכשהטבח מוכר הבשר דמוכחא מילתא דעובד כוכבים שותף הוא ואין כאן חשד ומתניתין בדלא יתיב:

    דכותה גבי כהןדברייתא:

    דיתיבכהן אמסחתא אמאי צריך לרשום הא נמי מוכחא מילתא דכהן שותף בה:

    אפ"ה דיתיב כהן אמסחתא לא הוי ידעי אינשי דכהן שותף בה:

    דאמרי בשרא קזביןבשר הוא רוצה לקנות:

    אלאלא תוקמה דיתיב עובד כוכבים אמסחתא אלא הכי תוקמה דיתיב עובד כוכבים אכספתא על הארגז שנותן בה הטבח המעות כשמקבלם תמיד מן הלוקחים דהא ודאי מוכחא שפיר דעובד כוכבים שותף בה:

    דאמריהרואים המוני הימניה לשומרם לו שלא יגנבום הימנו:

    אין אמונה בעובד כוכביםאין ישראל רגילין להאמין בהם:

    אבע"אלעולם כדאוקימנא מעיקרא דיתיב עובד כוכבים אמסחתא וכהן נמי דיתיב אמסחתא ולא דמו דסתם עובד כוכבים מפעא פעי תדיר הוא צועק אל תתנם בכך אלא בכך והכל יודעין שיש לו חלק בה אבל כהן צנוע הוא וסומך על הטבח ואין הכל יודעין שהוא שותף:

    אלמא מוכחא מילתייהודלא מזבין להו כדרך חולין:

    באיטליזבשוק:

    באותן הנמכרים בתוך הביתבכור ומעשר דהתם תנן חוץ מן הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים שאין דמיהן קדש דכתיב בהו לא תפדה ולא תגאל דהיינו אין קדושה לדמיהן לפיכך לא התירו לו בשביל הנאתו לזלזל בהן למוכרן בשוק כדרך חולין אלא בתוך הבית ואע"פ שמפסיד בדבר שאין עליהם קופצין כל כך והיינו מוכחא מילתא אבל פסולי המוקדשים שדמי פדיונן נכנסו בקדושתן אי לא שרית ליה למוכרן בשוק לא פריק להו מעיקרא אלא בזול ואיכא פסידא דהקדש והנהו צריך לרשום:

    שותף בראשולא ביותר:

    אפילו אחד ממאה בידאפילו אין לכהן או לעובד כוכבים חלק בזרוע אלא אחד ממאה פטור טבח. ובכהן או עובד כוכבים שמכרו בהמה לטבח ישראל קאמר. ובכולהו גרסינן פטור סתמא:

    אי הכי ליתני פטור מכולםבהדיא:

    ועוד תניאבהדיא דלא פטר ליה אלא מן הלחי:

    בכלל ופרטבויקח קרח לכל קדשי בני ישראל לך נתתים והדר מפרש כל חד וחד וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש וגו':

    וברית מלחכתיב בסיפיה ברית מלח עולם הוא כשם שברית מלח אינה שובתת כך זו לא תשבות:

    כאילו קיים כללות ופרטותשבתורה:

    וברית מלחשל קרבנות:

    עשר במקדשניתנו להם בתוך עזרה לאוכלן שם:

    זבחי שלמי צבורכבשי עצרת והם קדשי קדשים לאכול בעזרה:

    לוג שמן של מצורעמה שנשאר ממתנותיו נאכל לכהנים כדאמרינן במנחות (דף נח.) ובזבחים (דף מד:) לכל קרבנם דכתיב בויקח קרח לרבות לוג שמן של מצורע דקרוי קרבנם דכתיב ביה והקריב אותם לאשם ואת לוג השמן וכתיב בויקח קרח בקדש הקדשים תאכלנו אכולהו לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם וגו':

    עומר לא חשיב ליה בהדי שאר מנחת צבור מפני שהיא מנחת צבור הנקמצת ונאכלת ואין לך עוד בצבור:

    ושירי מנחותשל יחיד:

    בירושליםהנאכלים ומתחלקים לכל העיר:

    הבכורהבכור תם:

    בכוריםאינם נאכלים אלא בירושלים דכתיב (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואמר מר (מכות דף יז:) ותרומת ידך אלו הבכורים:

    ומורם מתודהחזה ושוק וד' חלות כדכתיב (ויקרא ז) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן הזורק וגו' מארבעת מינים חלות ורקיקים ורבוכה וחמץ אחת מכל מין:

    ומורם מאיל נזירזרוע בשלה וחלה ורקיק כדכתיב בפרשת נשא שמניפין אותן. והני חד חשיב להו משום דדמו אהדדי דתרווייהו מורם מקדשים קלים נינהו וחזה ושוק של שאר שלמים נמי בכלל זה הן והאי דנקט תודה משום דאית ביה מורם אחרינא ותנינהו לכולהו בחדא שמא:

    ועורות קדשיםשל עולה חטאת ואשם כדכתיב (ויקרא ז) עור העולה אשר הקריב ובתורת כהנים נמי מרבה עור חטאת ואשם:

    בגבוליםנתנין להם בכל ערי ישראל:

    ומתנותהזרוע והלחיים והקבה:

    פדיון הבןה' סלעים:

    פדיון פטר חמורשה:

    שדה אחוזהשהקדיש ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר והרי היא יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים של אותו משמר שאירע בו יובל שנאמר (ויקרא כז) והיה השדה בצאתו ביובל וגו' לכהן תהיה אחוזתו:

    וגזל הגרהאשם המושב לה' בפרשת נשא וגזל הגר שנשבע לו לשקר ואח"כ הודה לאחר מיתת הגר כדפי' לעיל בפרקין [חולין קלא. ד"ה תשעה]:

    הוא סברחייא בר רב סבר:

    מדקא חשיבהאי תנא לכולהו זרוע לחיים וקבה כחדא מתנה שלא אמר עשרים ושש:

    ש"מחדא היא והמחוייב באחד מתחייב בכולם והנפטר מאחת מהן פטור מכולן:

    כולה שלי והראש שלךכהן מוכר לטבח הראש קודם שחיטה:

    הכי גרסינן ת"ש עובד כוכבים וכהן שמסרו צאנן לישראל לגזוזשעשאוהו שלוחן לגזוז את צאנן:

    פטורואיידי דתנא לה גבי מתנות השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור תנייה נמי גבי ראשית הגז:

    הלוקח גז צאנו של עובד כוכביםאפילו קודם שנגזזו פטור:

    וזה חומר וכו'דהלוקח מתנות מן הכהן חייב קודם שחיטה וכל בהמה לכהן חייב במתנות שלא זכה בה קודם שחיטה:

    ש"ממדקתני זה חומר אלמא בתר חיובא אזלינן דהאי לא קנה אלא מתנות וקאמר חייב:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 133 עמוד ב

    1הכא במאי עסקינן דיתיב עובד כוכבים אמסחתא.

    2דכותה גבי כהן, דיתיב אמסחתא, אמאי צריך לרשום? דאמרי: בשרא קא זבין. אי הכי, עובד כוכבים נמי אמרי: בשרא קא זבין!

    3אלא הכא במאי עסקינן, דיתיב עובד כוכבים אכספתא. דכותה גבי כהן דיתיב אכספתא, אמאי צריך לרשום? אמרי: המוני הימניה, עובד כוכבים נמי אמרי: המוני הימניה!

    4אין אמונה בעובד כוכבים איבעית אימא: סתם עובד כוכבים מפעא פעי.

    5אמר מר: ופסולי המוקדשין אין צריך לרשום. אלמא מוכחא מלתא, והא אנן תנן: פסולי המוקדשין נמכרים באיטליז, ונשחטים באיטליז, ונשקלים בליטרא!

    6תרגמא רב אדא בר אהבה קמיה דרב פפא, באותן הנמכרים בתוך הבית.

    7אמר רב הונא: שותף בראש פטור מן הלחי, שותף ביד פטור מן הזרוע, שותף בבני מעיין פטור מן הקבה. וחייא בר רב אמר: אפי' שותף באחת מהן פטור מכולן.

    8מיתיבי: ״הראש שלי וכולה שלך״, ואפי' אחד ממאה בראש פטור. ״היד שלי וכולה שלך״, אפי' אחד ממאה ביד פטור. ״בני מעיין שלי וכולה שלך״, אפי' אחד ממאה בהן פטור.

    9מאי לאו: פטור מן הלחי וחייב בכולן, פטור מן הזרוע וחייב בכולן, פטור מן הקבה וחייב בכולן? לא, פטור מכולן.

    10וליתני פטור מכולן! ועוד, תניא: הראש שלי וכולה שלך אפי' אחד ממאה בראש פטור מן הלחי וחייב בכולן. תיובתא דחייא בר רב, תיובתא!

    11אמר רב חסדא: הא מתניתא אטעיתיה לחייא בר רב, דתניא: עשרים וארבע מתנות כהונה הן, וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח.

    12כל המקיימן כאילו קיים בכלל ופרט וברית מלח, וכל העובר עליהן כאילו עובר על בכלל ופרט וברית מלח.

    13ואלו הן: עשר במקדש, וארבע בירושלים, ועשר בגבולים. עשר במקדש: חטאת, וחטאת העוף, אשם ודאי, ואשם תלוי, וזבחי שלמי צבור, ולוג שמן של מצורע, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, ומנחת העומר.

    14וארבע בירושלים: הבכורה, והבכורים, ומורם מן התודה ומאיל נזיר, ועורות קדשים.

    15ועשר בגבולים: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, וראשית הגז, ומתנות, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור.

    16ושדה אחוזה, ושדה חרמים, וגזל הגר.

    17הוא סבר: מדקא חשיב להו למתנות בחדא חדא נינהו, ולא היא! אטו מורם מתודה ואיל נזיר דקא חשיב להו כחדא משום דחדא נינהו?! אלא, כיון דדמיין להדדי חשיב להו כחדא, ה"נ כיון דדמיין להדדי חשיב להו כחדא.

    18איבעיא להו: הראש שלך וכולה שלי, מהו? בתר חיובא אזלינן, וחיובא גבי ישראל הוא, או דלמא בתר עיקר בהמה אזלינן, ועיקר בהמה דכהן הוא?

    19ת"ש עובד כוכבים וכהן שמסרו צאנם לישראל לגזוז פטור, הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז.

    20זה חומר בזרוע ובלחיים ובקבה, יותר מראשית הגז. ש"מ בתר חיובא אזלינן, שמע מינה.

    21ואם אמר לו ״חוץ מן המתנות״ פטור מן המתנות.

    Tosafot

    זבחי שלמי צבורהן כבשי עצרת ויש להם דין אשמות ליאכל לפנים מן הקלעים כדתנן באיזהו מקומן (זבחים דף נד:):

    ועורות קדשיםתימה אמאי חשיב עורות קדשים מהארבע שהיו בירושלים הלא בעזרה היו מפשיטין אפילו קדשים קלים משום אימורים שלא היו יכולים להוציא חוץ לעזרה וה"ל למימניה עם עשר שבמקדש:

    או דילמא בתר עיקר בהמה אזלינןהא לא דמי כלל למתניתין דתנן חוץ מן המתנות פטור מן המתנות דהא לא מחייב התם ישראל במתנות משום שהמתנות נשארו ביד כהן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    פסולי המוקדשין שנפדו שביארנו עליהם שפטורים מן המתנות צריך לרשום שיכירו הכל שהן פסולי המוקדשין שאין מקום מכירתן מוכחת עליהן שהרי פסולי המוקדשין נשחטין באיטלין ונמכרין באיטלין ונשקלין בליטרא כחולין גמורין ומ"מ בכור ומעשר אינו צריך לרשום הואיל ואין ריוח להקדש במכירתן באיטלין שהרי אינן נפדין כמו שביארנו במסכת יום טוב החמירו עליהן שלא לימכר באיטלין ומתוך כך מכירתן בבית מוכחת עליהן ואין צריך רשום:

    בהמת השותפין חייבת במתנות שנאמר זובחי הזבח אא"כ היה אחד מן השותפין פטור כגון כהן שנשתתף עם ישראל הרי שנשתתף כהן עם ישראל באחד מן האיברים שיש בהם מתנה ולא בשאר הבהמה הרי זה פטור ממתנה שבאותו אבר וחייב באחרות כיצד נשתתף עמו בכל הראש פטור מן הלחיים ונשתתף עמו ביד פטור מן הזרוע נשתתף עמו בבני מעים פטור מן הקיבה ואפי' לא נשתתף עמו בכל האבר אלא בקצתו ואפי' בחלק אחד ממאה שבו הדין כן:

    היה הדבר בהפך שכל הבהמה של כהן או של גוי והראש לבדו של ישראל חייב בלחי שהרי האבר החייב ברשותו:

    עשרים וארבעה מתנות נתנו לכהנים בקנין חזק עד שנאמרו בתורה דרך כלל ודרך פרט ובברית מלח דרך כלל שנאמר בפרשת ויקח קרח לכל קדשי בני ישראל לכם נתתיו ודרך פרט כמו שמתחיל למנותם וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש ונאמר בסוף ברית מלח עולם היא ומה הן מתנות אלו עשרה מהן במקדש ר"ל ליאכל בעזרה וארבעה בירושלים ליאכל בכל העיר ועשרה בגבולין ר"ל קצתן בכל ערי ארץ ישראל וקצתן אף בחוצה לארץ עשרה שבמקדש א' חטאת בהמה שבשרה נאכל הכהנים ב' חטאת העוף ג' אשם ודאי ד' אשם תלוי ה' זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת שאין שלמים לצבור אלא הם ויש להם דין קדשי קדשים ליאכל בעזרה ו' לוג שמן של מצורע ר"ל מה שנשאר ממנו שהוא לכהנים כמו שהתבאר בזבחים ובמנחות ז' שתי הלחם של עצרת ח' לחם הפנים ט' שירי מנחות אחר שנקמצו י' מותר העומר ולא כללוה בשאר המנחות אחר שהיא מנחת צבור ואין לצבור עוד מנחה:

    ארבעה בירושלים א' בכור תם מ"מ בכלל מתנה זאת בכור בעל מום ואע"פ שאין בו קדושה ב' הבכורים ג' מורם מתודה ר"ל חזה ושוק ולחמי תודה וכן המורם מאיל נזיר והוא זרוע בשלה וחלה ורקיק ונחשבו אלו באחת מפני שענינם אחד ובכללם חזה ושוק שבכל מיני שלמים ד' עורות קדשים ר"ל של קדשי קדשים כגון עולה וחטאת ואשם שזכו בהם הכהנים ואע"פ שבכל מקום מותר להשתמש בהם שהרי ודאי חולין הם בידם מ"מ הואיל ויש בהם צד חמור שמן המקדש הם זוכים בהם ויש בהם צד קל שהם משתמשים בהם בכל מקום מצעו עליהם את התחום לימנות כאותן שבירושלים:

    עשר שבגבולין א' תרומה גדולה ב' תרומת מעשר ג' חלה ד' ראשית הגז ה' מתנות ר"ל זרוע לחיים וקיבה ו' פדיון הבן ז' פדיון פטר חמור ח' שדה אחוזה שהקדישה ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר שיוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים שבאותו משמר ט' שדה חרמים י' גזל הגר שנשבע גוזלו לשקר והודה לאחר מיתת הגר כמו שמפורש בפרשת נשוא:

    גדולי המחברים מנו מתנות אלו בדרך אחרת והם שהם מנו חטאת בהמה וחטאת העוף באחת וכן אשם ודאי ואשם תלוי באחרת ובמקום שתים אלו הוציאו מכלל מורם מתודה איל נזיר וחזה ושוק ונמנו מורם מתודה באחת ומורם מאיל נזיר באחרת וחזה ושוק של כל שלמים באחרת וסדרו במתנות אלו ששמונה מהן אין נאכלות אלא בעזרה והם העשרה שמנינו תחלה כשחלקנו החטאות והאשמות וחמש אין נאכלין אלא בירושלם והם הבכור והבכורים ומורם מתודה ומורם מאיל נזיר וחזה ושוק וחמש זוכין בהן מן התורה בארץ ישראל לבד שלשה של קדש והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ושנים של חולין והם ראשית הגז ושדה אחוזה וחמש זוכין בהן בכל מקום והם מתנות ופדיון הבן ופטר חמור וגזל הגר וחרמים וחמשתן חולין גמורין ונשארה אחת שזוכין בהן מן המקדש והיא עורות של קדשי קדשים עשר שבמקדש שהן שמנה לחשבון האחרון יתבאר במקום אחר שאין נאכלין אלא לזכרי כהנה אבל חמש שבירושלם לחשבון אחרון או שלש לחשבון ראשון נאכלות אף לנקבותיהם ועליהם נאמר לבניך ולבנותיך אתך ומ"מ אין ניתנין אלא לזכרים שהרי רבן לאנשי משמר הן והבכור צריך להקריב אימוריו ואין מקריב אלא זכר:

    יש באותן שבגבולין ששה מהן שאין ניתנין אלא לזכרים עורות קדשים ושדה אחוזה וגזל הגר וחרמים שהרי ארבעתם לאנשי משמר ופדיון הבן שהרי נאמר בו לאהרן ולבניו ופטר חמור שהוא בכלל בכור לדין זה נשארו חמש מתנות שניתנות לנקבות כזכרים והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ומתנות וראשית הגז:

    כשם שהכהן פטור מן המתנות כך פטור מראשית הגז וכן הנכרי אע"פ שגזז לו ישראל כיצד כהן או גוי שמסרו צאנם לישראל לגזזם לצרכם פטור אפי' לקח גז צאנם אחר שגזזם פטור הואיל ובשעת הגיזה נפטר וכל שכן אחר שגזזן הגוי לקח הצאן מכל וכל וגזזן אע"פ שמן הפטורים נלקחו חייב אפי' לקחן לגיזה ואע"פ שהגזה גדלה ברשות הגוי והצאן חוזרות לגוי הואיל והגוזז ישראל והגזות שלו חייב כמו שיתבאר:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 133b

    Chullin 133b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 404 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הכא במאי עסקינן דהמשתתף עם עובד כוכבים אינו צריך לרשום:

    דיתיב עובד כוכבים אמסחתא כשהטבח מוכר הבשר דמוכחא מילתא דעובד כוכבים שותף הוא ואין כאן חשד ומתניתין בדלא יתיב:

    דכותה גבי כהן דברייתא:

    דיתיב כהן אמסחתא אמאי צריך לרשום הא נמי מוכחא מילתא דכהן שותף בה:

    אפ"ה דיתיב כהן אמסחתא לא הוי ידעי אינשי דכהן שותף בה:

    דאמרי בשרא קזבין בשר הוא רוצה לקנות:

    אלא לא תוקמה דיתיב עובד כוכבים אמסחתא אלא הכי תוקמה דיתיב עובד כוכבים אכספתא על הארגז שנותן בה הטבח המעות כשמקבלם תמיד מן הלוקחים דהא ודאי מוכחא שפיר דעובד כוכבים שותף בה:

    דאמרי הרואים המוני הימניה לשומרם לו שלא יגנבום הימנו:

    39 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 133b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    זבחי שלמי צבור הן כבשי עצרת ויש להם דין אשמות ליאכל לפנים מן הקלעים כדתנן באיזהו מקומן (זבחים דף נד:):

    ועורות קדשים תימה אמאי חשיב עורות קדשים מהארבע שהיו בירושלים הלא בעזרה היו מפשיטין אפילו קדשים קלים משום אימורים שלא היו יכולים להוציא חוץ לעזרה וה"ל למימניה עם עשר שבמקדש:

    או דילמא בתר עיקר בהמה אזלינן הא לא דמי כלל למתניתין דתנן חוץ מן המתנות פטור מן המתנות דהא לא מחייב התם ישראל במתנות משום שהמתנות נשארו ביד כהן:

    Tosafot on Chullin 133b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    פסולי המוקדשין שנפדו שביארנו עליהם שפטורים מן המתנות צריך לרשום שיכירו הכל שהן פסולי המוקדשין שאין מקום מכירתן מוכחת עליהן שהרי פסולי המוקדשין נשחטין באיטלין ונמכרין באיטלין ונשקלין בליטרא כחולין גמורין ומ"מ בכור ומעשר אינו צריך לרשום הואיל ואין ריוח להקדש במכירתן באיטלין שהרי אינן נפדין כמו שביארנו במסכת יום טוב החמירו עליהן שלא לימכר באיטלין ומתוך כך מכירתן בבית מוכחת עליהן ואין צריך רשום:

    בהמת השותפין חייבת במתנות שנאמר זובחי הזבח אא"כ היה אחד מן השותפין פטור כגון כהן שנשתתף עם ישראל הרי שנשתתף כהן עם ישראל באחד מן האיברים שיש בהם מתנה ולא בשאר הבהמה הרי זה פטור ממתנה שבאותו אבר וחייב באחרות כיצד נשתתף עמו בכל הראש פטור מן הלחיים ונשתתף עמו ביד פטור מן הזרוע נשתתף עמו בבני מעים פטור מן הקיבה ואפי' לא נשתתף עמו בכל האבר אלא בקצתו ואפי' בחלק אחד ממאה שבו הדין כן:

    היה הדבר בהפך שכל הבהמה של כהן או של גוי והראש לבדו של ישראל חייב בלחי שהרי האבר החייב ברשותו:

    עשרים וארבעה מתנות נתנו לכהנים בקנין חזק עד שנאמרו בתורה דרך כלל ודרך פרט ובברית מלח דרך כלל שנאמר בפרשת ויקח קרח לכל קדשי בני ישראל לכם נתתיו ודרך פרט כמו שמתחיל למנותם וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש ונאמר בסוף ברית מלח עולם היא ומה הן מתנות אלו עשרה מהן במקדש ר"ל ליאכל בעזרה וארבעה בירושלים ליאכל בכל העיר ועשרה בגבולין ר"ל קצתן בכל ערי ארץ ישראל וקצתן אף בחוצה לארץ עשרה שבמקדש א' חטאת בהמה שבשרה נאכל הכהנים ב' חטאת העוף ג' אשם ודאי ד' אשם תלוי ה' זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת שאין שלמים לצבור אלא הם ויש להם דין קדשי קדשים ליאכל בעזרה ו' לוג שמן של מצורע ר"ל מה שנשאר ממנו שהוא לכהנים כמו שהתבאר בזבחים ובמנחות ז' שתי הלחם של עצרת ח' לחם הפנים ט' שירי מנחות אחר שנקמצו י' מותר העומר ולא כללוה בשאר המנחות אחר שהיא מנחת צבור ואין לצבור עוד מנחה:

    ארבעה בירושלים א' בכור תם מ"מ בכלל מתנה זאת בכור בעל מום ואע"פ שאין בו קדושה ב' הבכורים ג' מורם מתודה ר"ל חזה ושוק ולחמי תודה וכן המורם מאיל נזיר והוא זרוע בשלה וחלה ורקיק ונחשבו אלו באחת מפני שענינם אחד ובכללם חזה ושוק שבכל מיני שלמים ד' עורות קדשים ר"ל של קדשי קדשים כגון עולה וחטאת ואשם שזכו בהם הכהנים ואע"פ שבכל מקום מותר להשתמש בהם שהרי ודאי חולין הם בידם מ"מ הואיל ויש בהם צד חמור שמן המקדש הם זוכים בהם ויש בהם צד קל שהם משתמשים בהם בכל מקום מצעו עליהם את התחום לימנות כאותן שבירושלים:

    עשר שבגבולין א' תרומה גדולה ב' תרומת מעשר ג' חלה ד' ראשית הגז ה' מתנות ר"ל זרוע לחיים וקיבה ו' פדיון הבן ז' פדיון פטר חמור ח' שדה אחוזה שהקדישה ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר שיוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים שבאותו משמר ט' שדה חרמים י' גזל הגר שנשבע גוזלו לשקר והודה לאחר מיתת הגר כמו שמפורש בפרשת נשוא:

    גדולי המחברים מנו מתנות אלו בדרך אחרת והם שהם מנו חטאת בהמה וחטאת העוף באחת וכן אשם ודאי ואשם תלוי באחרת ובמקום שתים אלו הוציאו מכלל מורם מתודה איל נזיר וחזה ושוק ונמנו מורם מתודה באחת ומורם מאיל נזיר באחרת וחזה ושוק של כל שלמים באחרת וסדרו במתנות אלו ששמונה מהן אין נאכלות אלא בעזרה והם העשרה שמנינו תחלה כשחלקנו החטאות והאשמות וחמש אין נאכלין אלא בירושלם והם הבכור והבכורים ומורם מתודה ומורם מאיל נזיר וחזה ושוק וחמש זוכין בהן מן התורה בארץ ישראל לבד שלשה של קדש והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ושנים של חולין והם ראשית הגז ושדה אחוזה וחמש זוכין בהן בכל מקום והם מתנות ופדיון הבן ופטר חמור וגזל הגר וחרמים וחמשתן חולין גמורין ונשארה אחת שזוכין בהן מן המקדש והיא עורות של קדשי קדשים עשר שבמקדש שהן שמנה לחשבון האחרון יתבאר במקום אחר שאין נאכלין אלא לזכרי כהנה אבל חמש שבירושלם לחשבון אחרון או שלש לחשבון ראשון נאכלות אף לנקבותיהם ועליהם נאמר לבניך ולבנותיך אתך ומ"מ אין ניתנין אלא לזכרים שהרי רבן לאנשי משמר הן והבכור צריך להקריב אימוריו ואין מקריב אלא זכר:

    יש באותן שבגבולין ששה מהן שאין ניתנין אלא לזכרים עורות קדשים ושדה אחוזה וגזל הגר וחרמים שהרי ארבעתם לאנשי משמר ופדיון הבן שהרי נאמר בו לאהרן ולבניו ופטר חמור שהוא בכלל בכור לדין זה נשארו חמש מתנות שניתנות לנקבות כזכרים והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ומתנות וראשית הגז:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 133b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' דתניא כ"ד מתנות כו' הוא סבר מדקא חשיב להו במתנות בחדא כו' וה"ה דהמ"ל דברייתא דלעיל אטעיתיה דקתני ט' נכסי כהן כו' וקחשיב להו למתנות בחדא אלא דניחא ליה לאתויי הך ברייתא דמינה נמי אדחי טעותיה מדקחשיב בה נמי מורם מן התודה ואיל נזיר בחדא וק"ל:

    תוס' בד"ה ועורות קדשים כו' הלא בעזרה היו מפשיטין כו' והוה ליה למימניה עם עשרה שבמקדש עכ"ל תמיהתם אינה מובנת לן דהבכור ומורם מאיל נזיר ומן התודה נמי לא היו יכולין להוציאן חוץ לעזרה בשעת הפשטה ואפילו הכי חשיב להו מהם שהיו בירושלים כיון דמיהת אחר הפשטה היו יכולין להוציאן חוץ לעזרה לירושלים והכי נמי אית לן למימר בעורות שאחר הפשטה היו יכולין להוציאן [כלל] חוץ לעזרה ואדרבה הא קשיא לן דאמאי חשיב לעורות אפי' מהנך שבירושלים כיון שאחר הפשטה היו יכולין להוציאן אף לגבולין ויש ליישב זה כיון דמיהת באו מעיקרא לכלל קדושת העזרה לא חשיב להו בהנך י' דבגבולין דלא באו לעולם לכלל קדושת עזרה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 133b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה או דלמא וכו' דהא דלא מיחייב התם ישראל במתנות וכו' כצ"ל:

    Maharam on Chullin 133b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 133, Amud Bet, about 404 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “הכא במאי עסקינן דיתיב עובד כוכבים אמסחתא.…”

    2. Segment 221 words

      Opens “דכותה גבי כהן, דיתיב אמסחתא, אמאי צריך…”

    3. Segment 325 words

      Opens “אלא הכא במאי עסקינן, דיתיב עובד כוכבים…”

    4. Segment 411 words

      Opens “אין אמונה בעובד כוכבים איבעית אימא: סתם…”

    5. Segment 521 words

      Opens “אמר מר: ופסולי המוקדשין אין צריך לרשום.…”

    6. Segment 612 words

      Opens “תרגמא רב אדא בר אהבה קמיה דרב…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רב פפא.

    7. Segment 729 words

      Opens “אמר רב הונא: שותף בראש פטור מן…”

      Named: רב הונא, רב אמר.

    8. Segment 829 words

      Opens “מיתיבי: ״הראש שלי וכולה שלך״, ואפי' אחד…”

    9. Segment 920 words

      Opens “מאי לאו: פטור מן הלחי וחייב בכולן,…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “וליתני פטור מכולן! ועוד, תניא: הראש שלי…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “אמר רב חסדא: הא מתניתא אטעיתיה לחייא…”

      Named: רב חסדא.

    12. Segment 1218 words

      Opens “כל המקיימן כאילו קיים בכלל ופרט וברית…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “ואלו הן: עשר במקדש, וארבע בירושלים, ועשר…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “וארבע בירושלים: הבכורה, והבכורים, ומורם מן התודה…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “ועשר בגבולים: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, וראשית…”

    16. Segment 166 words

      Opens “ושדה אחוזה, ושדה חרמים, וגזל הגר.…”

    17. Segment 1737 words

      Opens “הוא סבר: מדקא חשיב להו למתנות בחדא…”

    18. Segment 1824 words

      Opens “איבעיא להו: הראש שלך וכולה שלי, מהו?…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “ת"ש עובד כוכבים וכהן שמסרו צאנם לישראל…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “זה חומר בזרוע ובלחיים ובקבה, יותר מראשית…”

    21. Segment 219 words

      Opens “ואם אמר לו ״חוץ מן המתנות״ פטור…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Chullin 133b · Segment 6 — “תרגמא רב אדא בר אהבה קמיה דרב פפא, באותן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 133b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026