Talmud Builders

    Chullin 135b

    Back to index

    English translation — Chullin 135b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks further: And how do the Rabbis respond to Rabbi Ilai’s claim? The Gemara answers: The Rabbis do not accept that the conjunction “and” goes back and combines the two matters together, as, if that were so, let the Merciful One write neither “and” nor “the first.”

    2The Gemara asks: And how does Rabbi Ilai respond to this contention? The Gemara answers that Rabbi Ilai would say that the first sheared wool and teruma are essentially different obligations, as the first sheared wool is merely a monetary obligation with no inherent sanctity. By contrast, it is prohibited for non-priests to partake of teruma . Since this case of the first sheared wool involves only sanctity that inheres in its value, and that case of teruma referred to in the beginning of the verse involves inherent sanctity, the verse separated them through the repetition of the term “the first,” and then the verse went back and combined them through the term “and,” so that their halakhot could be derived from one another.

    3The Gemara provides an alternative explanation as to why the Rabbis do not derive the exemption of sheep owned in partnership with a gentile from the case of teruma . If you wish, say instead that with regard to teruma , the Rabbis hold that one who owns produce in partnership with a gentile is in fact obligated, as it is taught in a baraita : If there were a Jew and a gentile who purchased a field in partnership, the produce grown in that field is considered to be untithed produce, which is subject to the halakhot of terumot and tithes, and non-sacred produce, which is exempt from the requirements of terumot and tithes, mixed together; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The portion of the Jew is obligated in teruma and tithes, but the portion of the gentile is exempt.

    4The Gemara explains the inference. They disagree only with regard to the following issue: That one Sage, Rabban Shimon ben Gamliel, holds that there is retroactive clarification, which means that when they divide the produce it will be clarified who owned which produce from the outset; and one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that there is no retroactive clarification, and because it grew in a mixed state, it retains that status even after they divide the produce. But with regard to produce that a Jew owns in partnership with a gentile, everyone agrees that it is obligated in teruma .

    5The Gemara presents an alternative explanation of Rabbi Ilai’s opinion: If you wish, say instead that Rabbi Ilai does not derive only the exemption of sheep owned in partnership with a Jew from the term “your flock” while he derives the exemption of sheep owned in partnership with a gentile from the term “your grain.” Rather, according to Rabbi Ilai both exemptions are derived from the term “your flock.”

    6The Gemara explains why both exemptions can be derived from a single phrase: With regard to partnership with a gentile, what is the reason that one is exempted from the obligation of the first sheared wool? It is due to the fact that the sheep is not exclusively his. In the case of a partnership with a Jew too, the sheep is not exclusively his. The Gemara asks: And what do the Rabbis reply to this claim of Rabbi Ilai? The Gemara answers: The Rabbis hold that partnership with a Jew cannot be compared to partnership with a gentile, as a gentile is not obligated in the mitzva of the first sheared wool, whereas a Jew is obligated.

    7§ Rava said with regard to the dispute between the Rabbis and Rabbi Ilai: Although Rabbi Ilai holds that two partners who own a sheep are exempt from the first sheared wool, he concedes that jointly owned produce is obligated in teruma . This is the halakha even though it is written with regard to teruma : “Your grain” (Deuteronomy 18:4), using the singular pronoun, from which one may infer that with regard to yours, yes, one is obligated, whereas with regard to that which is owned in partnership, the partners are not obligated.

    8The Gemara explains that the joint owners of produce are nevertheless obligated in teruma , as the Merciful One writes: “There will I require your terumot ” (Ezekiel 20:40). The use of the plural pronoun in this verse indicates that even partners who own produce are obligated in teruma . The Gemara asks: But if so, why do I need the term: “Your grain,” using the singular pronoun? The Gemara answers: This serves to exclude produce owned in partnership with a gentile.

    9Similarly, with regard to ḥalla , the portion of dough that one is required to separate and give to a priest, Rabbi Ilai concedes that joint owners are obligated in this mitzva, even though one could claim otherwise, as it is written: “Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift” (Numbers 15:20), and it is possible to say that one should derive a verbal analogy between the term “the first” in this context and the term “the first” from the first sheared wool: Just as there, with regard to the first sheared wool, if the sheep are owned in partnership the owners are not obligated, so too here, with regard to ḥalla , if the dough is owned in partnership they are not obligated. Nevertheless, the Merciful One writes: “Your dough,” using a plural pronoun, indicating that even joint owners of dough are obligated to separate ḥalla .

    10The Gemara challenges: But according to this claim, the reason joint owners of dough are obligated to separate ḥalla is that it is written “your dough,” using a plural pronoun. It can be inferred from here that were that not the case I would say that they are exempt, as derived by a verbal analogy between the term “the first” mentioned with regard to ḥalla and the term “the first” from the first sheared wool. On the contrary, one should derive a verbal analogy between the term “the first” with regard to ḥalla and the term “the first” from teruma : Just as the obligation to separate teruma applies to produce owned in partnership, so too, the obligation to separate ḥalla applies to dough owned in partnership. It is preferable to compare ḥalla to teruma , because their halakhic status is similar in that they are both prohibited to non-priests. If so, the inference from the term “your dough” is unnecessary.

    11The Gemara explains: It is indeed so; the obligation of produce owned in partnership in the case of ḥalla is derived from the case of teruma . But if so, why do I need the term “your dough”? This teaches that the quantity of dough to which the obligation of ḥalla applies is equivalent to the quantity of your dough, i.e., the quantity of dough kneaded daily by the Jewish people when they were in the Sinai Desert, when the mitzva was given. This is one omer for each person (see Exodus 16:16), which is a tenth of an ephah (see Exodus 16:36).

    12Likewise, with regard to pe’a , produce in the corner of the field that is left for the poor, Rabbi Ilai concedes that the joint owners of produce are obligated, even though it is written in the verse cited below: “Your field [ sadekha ],” using a singular pronoun, from which it can be inferred that with regard to your field, yes, one is obligated, whereas with regard to that which is owned in partnership, one is not obligated. The reason is that the Merciful One writes: “And when you reap [ uvekutzrekhem ] the harvest of your land, you shall not entirely reap the corner of your field” (Leviticus 19:9). The term “when you reap” uses the plural pronoun, which indicates that even partners of land are obligated in pe’a . The Gemara asks: But if so, why do I need the term “your field” in the singular? The Gemara answers: This serves to exclude land owned in partnership with a gentile from the obligation of pe’a .

    13Similarly, with regard to the firstborn status of a male firstborn kosher animal, Rabbi Ilai concedes that jointly owned animals are sanctified, even though it is written: “All the firstborn that are born of your herd [ bivkarekha ] and of your flock [ tzonekha ] that are male you shall sanctify to the Lord your God” (Deuteronomy 15:19). Once again it might have been inferred from the singular pronoun in the terms “your herd” and “your flock” that your firstborn, yes, are sanctified, but the firstborn that is owned in partnership is not sanctified.

    14Therefore, the Merciful One writes: “And there you shall bring there your burnt offerings, and your peace offerings, and your tithes, and the gift of your hand, and your vows, and your gift offerings, and the firstborn of your herd [ bekarkhem ] and of your flock [ tzonekhem ]” (Deuteronomy 12:6). The pronouns in the terms “your herd” and “your flock” in this verse are in the plural, which indicates that firstborn animals owned in partnership are sanctified. The Gemara asks: But if so, why do I need the terms “your herd” and “your flock” (Deuteronomy 15:19), where the pronouns are in the singular? The Gemara again answers: This serves to exclude animals owned in partnership with a gentile, which are not sanctified.

    15Likewise, with regard to a mezuza , Rabbi Ilai concedes that the house of two partners is obligated, even though it is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house [ beitekha ]” (Deuteronomy 6:9), with a singular pronoun, from which one might have inferred that with regard to your house, yes, it is obligated, whereas a house owned by two people in partnership is not obligated. Consequently, the Merciful One writes with regard to the mitzva of mezuza : “So that your days may be multiplied, and the days of your children” (Deuteronomy 11:21). The use of the plural pronoun in the terms “your days” and “your children” in this verse indicates that partners are obligated in the mitzva of mezuza . The Gemara asks: But if so, for what purpose does the term “your house [ beitekha ]” come? The Gemara answers: It is necessary for that which Rabba derived, as Rabba said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ורבנן לא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ראשיתרבנן אמרי לך אי ס"ד איתקוש למידי לא נכתוב לא ראשית לאפסוקינהו ולא וי"ו למהדר ערבינהו אלא ודאי אפסקינהו ולא תקשינהו להכי כי היכי דאייתר לך צאנך לשותפות ישראל אבל דגנך למעוטי שותפות עובד כוכבים מתרומה וצאנך לשותפות העובד כוכבים בגז אבל לשותפות ישראל לא אייתר קרא:

    תרומה קדושת הגוף שאסורה לזרים וראשית הגז קדושת דמים ממונא בעלמא וקדושה לאו דוקא:

    פסיקאורחיה לאפסקינהו והדר עריב להו למילף פטורא דשותפות דעובד כוכבים מהיקשא דתרומה והדר אייתר צאנך למיפטר שותפות דישראל:

    ואיבעית אימא שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייביחלקו של ישראל ולא מצי למפטר שותפות דעובד כוכבים בראשית הגז בהיקשא דתרומה הילכך צאנך למעוטי שותפות עובד כוכבים אתא ודגנך למעוטי דיגון עובד כוכבים כגון עובד כוכבים שלקח שדה של ישראל ומירחה הלוקח אותה תבואה מן העובד כוכבים פטור מלעשר ואף על פי שגדלה בשדה של ישראל כדאמרינן במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז.) מירוח העובד כוכבים פוטר אי נמי דגנך ולא דגן עובד כוכבים ולאשמועינן דיש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר וחלקו של עובד כוכבים פטור שאם חזר ומכרו לישראל אינו חייב לעשר אבל חלקו של ישראל חייב ואע"ג דמצאנך משמע להו ולא שותפות עובד כוכבים לא משמע להו מדגנך למעוטי של שותפות עובד כוכבים דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקין אותה במדה וקרינא ביה דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לעובד כוכבים חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך:

    שלקחו שדהשקנו שדה בשותפות:

    טבל וחולין מעורבין זה בזהואפילו לאחר שחלקו לא אמרינן יש ברירה וחלקו של עובד כוכבים הלך לו וזה חלק המגיע לישראל וטבל גמור הוא אלא אין ברירה וגם זה שנשאר חציו טבל וחציו חולין דיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע חלקו מיד מעשר. ואני שמעתי שאין לו תקנה לפי שאם בא להפריש נמצא מפריש מן הפטור על החיוב. ולי נראה שיש לו תקנה בשני צדדין אם יש לו טבל ממקום אחר מפריש על זה לפי חציו שאין חייב אלא חציו ואם אין לו טבל אחר מפריש מיניה וביה לפי כולו כגון אם יש לו עשרים מפריש שנים מהן שאם אין מפריש אלא אחד לא נפטר לפי שזה שהפריש יש חציו שאין שם מעשר חל עליו לפי שהוא פטור ועומד אבל כשמפריש שנים הרי השם חל על האחד ופוטר את העשרה המחוייבין והא ליכא למימר דילמא שניהם המופרשין בחלקו של עובד כוכבים גדלו ואין שם מעשר חל עליהם דתניא בגמרא דראש השנה (דף יב:) גבי חדש וישן המעורבין דקי"ל אין תורמין מזה על זה וקתני צובר את גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו וכי היכי דפריש חדש וישן בחולין איכא נמי חדש וישן במעשר הכא נמי נמצא תורם מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואפילו למאן דפליג עליה דההוא הכא מודי דהתם הוא דאיכא למימר אין בילה לא נבללו יפה ושמא אין חדש במעשר לפי חשבון הנותר בחולין ואין ישן במעשר לפי חשבון הנותר בחולין אבל הכא יש בילה דהא בכל חטה וחטה יש לעובד כוכבים ולישראל חלק כיון דאין ברירה וכי אפריש מיניה וביה יש במעשר מן החיוב כפי החיוב ומן הפטור כפי הפטור. ובתוספתא דדמאי (פרק ה הי"ד) מצאתי דטבל וחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון כלומר מפריש ממקום אחר לפי חשבון טבל זה המעורב ואם לאו נוטל מן החולין כפי תרומת מעשר שבטבל ואיני יודע מהו. ורבי ורשב"ג הכי פליגי רבי סבר אם יש לו טבל אחר מפריש על זה לפי חציו ואם הפריש לפי כולו דנמצא מרבה במעשרות ומעשרותיו מקולקלים וזה מתוקן ועוד נ"מ שאין מפרישים מזה על טבל אחר ור"ש [ב"ג] סבר יש ברירה וכיון שחלקו הרי חלקו של ישראל כולו חייב ואפילו הוא בא להפריש עליו ממקום אחר מפריש לפי כולו והשם חל על מעשרותיו ומתוקנים הם ואם רצה להפריש מזה על מקום אחר מותר:

    ואי בעית אימאלא תדחק למימר הדר ערביה דתרוייהו בין שותפות עובד כוכבים בין שותפות ישראל לרבי אלעאי מצאנך נפקי דבעינן מיוחד לך ולא שותפות לא שנא דעובד כוכבים ולא שנא דישראל:

    ישראל בר חיובא הואוכל ישראל נקראין בלשון יחיד ולא מיוחד בעינן ובלבד שאוכל לקרוא בה צאן של ישראל:

    אמר רבאאע"פ דפטר ר' אלעאי בשותפות דראשית הגז מודה הוא בכל הני דאמר לקמיה כל חד וחד כדמפרש טעמא:

    תרומותיכםמשמע לשנים:

    אדרבה לילף מתרומהלחיובא דהא בתרומה נמי כתיב ראשית ושותפות חייבת בה וקולא וחומרא לחומרא מקשינן (יבמות דף ח:):

    למה ליקרא עריסותיכם לחיובא בשותפות:

    כדי עריסותיכםבמדבר ניתנה להם תורה ושם נאמר להם כדי עריסותיכם של עכשיו חייב בחלה וכמה עיסת מדבר עומר לגלגלת והעומר עשירית האיפה והחשבון עולה לחמשה לוגין צפוריים שהן שבעה רבעים ועוד מדבריות שהן מ"ג ביצים וחומש ביצה כדאמרינן בעירובין בפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פג:). איפה שלש סאין סאה ששת קבין הרי איפה י"ח קבין קב ד' לוגין הרי איפה ע"ב לוגין עשירית דידה כמה הוה שבעה לוגין לשבעים לוג ולשני לוגין שהן י"ב ביצים עשירית שלהן ביצה וחומש הרי שבעת לוגין וביצה וחומש ביצה והלוג ששה ביצים הרי מ"ג ביצים וחומש:

    ארצכםשל שנים הוא אומר:

    בקרך וצאנךכל הבכור וגו' הרי כתיב ובכורות בקרכם וצאנכם אפילו לשנים:

    חולין 135 עמוד ב

    1ורבנן: לא נכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ״ראשית״.

    2ורבי אלעאי, איידי דהאי קדושת דמים, והאי קדושת הגוף, פסיק להו, והדר ערבי להו.

    3ואיבעית אימא: שותפות עובד כוכבים בתרומה, רבנן חיובי מחייבי, דתניא: ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבים זה בזה, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: של ישראל חייב, ושל עובד כוכבים פטור.

    4עד כאן לא פליגי, אלא דמר סבר יש ברירה, ומר סבר אין ברירה, אבל שותפות דעובד כוכבים דברי הכל חייבת.

    5ואי בעית אימא, תרוייהו לר' אלעאי מצאנך נפקא.

    6שותפות דעובד כוכבים מאי טעמא? דלא מייחדא ליה, לישראל נמי לא מייחדא ליה. ורבנן? עובד כוכבים לאו בר חיובא הוא, ישראל בר חיובא הוא.

    7אמר רבא: מודה רבי אלעאי בתרומה, אע"ג דכתיב ״(דברים יח״, ד) ״דגנך״ דידך אין, דשותפות לא.

    8כתב רחמנא תרומותיכם אלא ״דגנך״ למה לי? למעוטי שותפות עובד כוכבים׃

    9חלה, אע"ג דכתיב ״ראשית״, ואיכא למימר: נילף ״ראשית״ ״ראשית״ מראשית הגז מה להלן דשותפות לא, אף כאן דשותפות לא. כתב רחמנא (במדבר טו, כא) ״עריסותיכם״.

    10אלא טעמא דכתיב ״עריסותיכם״, הא לאו הכי הוה אמינא נילף ״ראשית״ ״ראשית״ מראשית הגז? אדרבה, נילף מתרומה!

    11ה"נ אלא ״עריסותיכם״ למה לי? כדי עריסותיכם.

    12פאה, אע"ג דכתיב ״שדך״ דידך אין, שותפות לא כתב רחמנא (ויקרא יט, ט) ״ובקצרכם את קציר ארצכם״. אלא ״שדך״ ל"ל למעוטי שותפות עובד כוכבים׃

    13בכורה, אע"ג דכתיב ״(דברים טו״, יט) ״כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך״, דידך אין, דשותפות לא.

    14כתב רחמנא: (דברים יב, ו) ובכורות בקרכם וצאנכם״, אלא וצאנך״ למה לי? למעוטי שותפות עובד כוכבים׃

    15מזוזה, אף על גב דכתיב ״(דברים ו״, ט) ״ביתך״ דידך אין, שותפות לא, כתב רחמנא (דברים יא, כא) ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״. ואלא ״ביתך״ למאי אתא? לכדרבה, דאמר רבה:

    Tosafot

    ורבנן לא לכתוב לא וי"ו ולא ראשיתוא"ת לרבנן נמי תקשי לא לכתוב צאנך ולא ראשית ואנא ילפינא מדגנך דשותפות עובד כוכבים פטור מראשית הגז דמדאמרי רבנן לעיל ראשית הפסיק הענין משמע הא לאו ראשית הוה ילפינן מרישיה דקרא וי"ל דרבנן לדבריו דר' אלעאי קא אמרי לדבריך דבעי למילף מרישיה דקרא הא ראשית הפסיק הענין:

    ואב"א שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייבימתוך פ"ה אחרון משמע דמדגנך ליכא למעוטי שותפות עובד כוכבים דסברא הוא לחלק בין של עובד כוכבים לגמרי בין של שותפות אבל בגז אין סברא לחלק שבכל בהמה ובהמה יש לעובד כוכבים חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך ותימה דא"כ מה איצטריך לרבנן קרא דצאנך הא מדגנך דרשינן ולא של עובד כוכבים וילפינן בגז דשל עובד כוכבים פטור וכיון דשל עובד כוכבים פטור של שותפות נמי פטור כדפרישית שאין סברא לחלק צ"ל דלאו סברא הוא כלל דאפילו ידעינן דשל עובד כוכבים פטור מ"מ לא ידעינן דשל שותפות פטור בשותפות עובד כוכבים והשתא מדגנך ילפינן בגז דשל עובד כוכבים פטור ואיצטריך צאנך לשל שותפות אך לפי' קמא בקונטרס דדגנך אתא ולא דיגון עובד כוכבים צ"ל האי סברא דאי לא תימא הכי לרבנן מנא להו דשותפות עובד כוכבים פוטר בראשית הגז אימא צאנך למעוטי של עובד כוכבים אבל שותפות עובד כוכבים חייב:

    אמר רבא ומודה רבי אלעאי בתרומהנראה דסבר כלישנא בתרא דאין סברא למעט של עובד כוכבים טפי משל ישראל דללישנא קמא דלית לן למעוטי מחד קרא אלא שותפות עובד כוכבים ולא שותפות ישראל לא הוה צריך בכל הנהו דמייתי קרא לרבות שותפות ישראל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ביתך דרך ביאתךוא"ת אמאי לא אמרינן ביתך למעוטי שותפות דנכרי כדאמרינן בכל הני דלעיל, נראה לי משום מזוזה חובת הדר היא ולשמירה עשויה ואפילו דשותפות דנכרי ישראל הדר בה צריך שמירה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 135b

    Chullin 135b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 271 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ורבנן לא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ראשית רבנן אמרי לך אי ס"ד איתקוש למידי לא נכתוב לא ראשית לאפסוקינהו ולא וי"ו למהדר ערבינהו אלא ודאי אפסקינהו ולא תקשינהו להכי כי היכי דאייתר לך צאנך לשותפות ישראל אבל דגנך למעוטי שותפות עובד כוכבים מתרומה וצאנך לשותפות העובד כוכבים בגז אבל לשותפות ישראל לא אייתר קרא:

    תרומה קדושת הגוף שאסורה לזרים וראשית הגז קדושת דמים ממונא בעלמא וקדושה לאו דוקא:

    פסיק אורחיה לאפסקינהו והדר עריב להו למילף פטורא דשותפות דעובד כוכבים מהיקשא דתרומה והדר אייתר צאנך למיפטר שותפות דישראל:

    ואיבעית אימא שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייבי חלקו של ישראל ולא מצי למפטר שותפות דעובד כוכבים בראשית הגז בהיקשא דתרומה הילכך צאנך למעוטי שותפות עובד כוכבים אתא ודגנך למעוטי דיגון עובד כוכבים כגון עובד כוכבים שלקח שדה של ישראל ומירחה הלוקח אותה תבואה מן העובד כוכבים פטור מלעשר ואף על פי שגדלה בשדה של ישראל כדאמרינן במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז.) מירוח העובד כוכבים פוטר אי נמי דגנך ולא דגן עובד כוכבים ולאשמועינן דיש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר וחלקו של עובד כוכבים פטור שאם חזר ומכרו לישראל אינו חייב לעשר אבל חלקו של ישראל חייב ואע"ג דמצאנך משמע להו ולא שותפות עובד כוכבים לא משמע להו מדגנך למעוטי של שותפות עובד כוכבים דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקין אותה במדה וקרינא ביה דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לעובד כוכבים חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך:

    שלקחו שדה שקנו שדה בשותפות:

    טבל וחולין מעורבין זה בזה ואפילו לאחר שחלקו לא אמרינן יש ברירה וחלקו של עובד כוכבים הלך לו וזה חלק המגיע לישראל וטבל גמור הוא אלא אין ברירה וגם זה שנשאר חציו טבל וחציו חולין דיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע חלקו מיד מעשר. ואני שמעתי שאין לו תקנה לפי שאם בא להפריש נמצא מפריש מן הפטור על החיוב. ולי נראה שיש לו תקנה בשני צדדין אם יש לו טבל ממקום אחר מפריש על זה לפי חציו שאין חייב אלא חציו ואם אין לו טבל אחר מפריש מיניה וביה לפי כולו כגון אם יש לו עשרים מפריש שנים מהן שאם אין מפריש אלא אחד לא נפטר לפי שזה שהפריש יש חציו שאין שם מעשר חל עליו לפי שהוא פטור ועומד אבל כשמפריש שנים הרי השם חל על האחד ופוטר את העשרה המחוייבין והא ליכא למימר דילמא שניהם המופרשין בחלקו של עובד כוכבים גדלו ואין שם מעשר חל עליהם דתניא בגמרא דראש השנה (דף יב:) גבי חדש וישן המעורבין דקי"ל אין תורמין מזה על זה וקתני צובר את גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו וכי היכי דפריש חדש וישן בחולין איכא נמי חדש וישן במעשר הכא נמי נמצא תורם מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואפילו למאן דפליג עליה דההוא הכא מודי דהתם הוא דאיכא למימר אין בילה לא נבללו יפה ושמא אין חדש במעשר לפי חשבון הנותר בחולין ואין ישן במעשר לפי חשבון הנותר בחולין אבל הכא יש בילה דהא בכל חטה וחטה יש לעובד כוכבים ולישראל חלק כיון דאין ברירה וכי אפריש מיניה וביה יש במעשר מן החיוב כפי החיוב ומן הפטור כפי הפטור. ובתוספתא דדמאי (פרק ה הי"ד) מצאתי דטבל וחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון כלומר מפריש ממקום אחר לפי חשבון טבל זה המעורב ואם לאו נוטל מן החולין כפי תרומת מעשר שבטבל ואיני יודע מהו. ורבי ורשב"ג הכי פליגי רבי סבר אם יש לו טבל אחר מפריש על זה לפי חציו ואם הפריש לפי כולו דנמצא מרבה במעשרות ומעשרותיו מקולקלים וזה מתוקן ועוד נ"מ שאין מפרישים מזה על טבל אחר ור"ש [ב"ג] סבר יש ברירה וכיון שחלקו הרי חלקו של ישראל כולו חייב ואפילו הוא בא להפריש עליו ממקום אחר מפריש לפי כולו והשם חל על מעשרותיו ומתוקנים הם ואם רצה להפריש מזה על מקום אחר מותר:

    ואי בעית אימא לא תדחק למימר הדר ערביה דתרוייהו בין שותפות עובד כוכבים בין שותפות ישראל לרבי אלעאי מצאנך נפקי דבעינן מיוחד לך ולא שותפות לא שנא דעובד כוכבים ולא שנא דישראל:

    ישראל בר חיובא הוא וכל ישראל נקראין בלשון יחיד ולא מיוחד בעינן ובלבד שאוכל לקרוא בה צאן של ישראל:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 135b · Sefaria

    Tosafot

    ורבנן לא לכתוב לא וי"ו ולא ראשית וא"ת לרבנן נמי תקשי לא לכתוב צאנך ולא ראשית ואנא ילפינא מדגנך דשותפות עובד כוכבים פטור מראשית הגז דמדאמרי רבנן לעיל ראשית הפסיק הענין משמע הא לאו ראשית הוה ילפינן מרישיה דקרא וי"ל דרבנן לדבריו דר' אלעאי קא אמרי לדבריך דבעי למילף מרישיה דקרא הא ראשית הפסיק הענין:

    ואב"א שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייבי מתוך פ"ה אחרון משמע דמדגנך ליכא למעוטי שותפות עובד כוכבים דסברא הוא לחלק בין של עובד כוכבים לגמרי בין של שותפות אבל בגז אין סברא לחלק שבכל בהמה ובהמה יש לעובד כוכבים חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך ותימה דא"כ מה איצטריך לרבנן קרא דצאנך הא מדגנך דרשינן ולא של עובד כוכבים וילפינן בגז דשל עובד כוכבים פטור וכיון דשל עובד כוכבים פטור של שותפות נמי פטור כדפרישית שאין סברא לחלק צ"ל דלאו סברא הוא כלל דאפילו ידעינן דשל עובד כוכבים פטור מ"מ לא ידעינן דשל שותפות פטור בשותפות עובד כוכבים והשתא מדגנך ילפינן בגז דשל עובד כוכבים פטור ואיצטריך צאנך לשל שותפות אך לפי' קמא בקונטרס דדגנך אתא ולא דיגון עובד כוכבים צ"ל האי סברא דאי לא תימא הכי לרבנן מנא להו דשותפות עובד כוכבים פוטר בראשית הגז אימא צאנך למעוטי של עובד כוכבים אבל שותפות עובד כוכבים חייב:

    אמר רבא ומודה רבי אלעאי בתרומה נראה דסבר כלישנא בתרא דאין סברא למעט של עובד כוכבים טפי משל ישראל דללישנא קמא דלית לן למעוטי מחד קרא אלא שותפות עובד כוכבים ולא שותפות ישראל לא הוה צריך בכל הנהו דמייתי קרא לרבות שותפות ישראל:

    Tosafot on Chullin 135b · Sefaria

    Rashba

    ביתך דרך ביאתך וא"ת אמאי לא אמרינן ביתך למעוטי שותפות דנכרי כדאמרינן בכל הני דלעיל, נראה לי משום מזוזה חובת הדר היא ולשמירה עשויה ואפילו דשותפות דנכרי ישראל הדר בה צריך שמירה.

    Rashba on Chullin 135b · Sefaria

    Meiri

    ישראל שהוא שותף עם הגוי בתבואה חלקו של ישראל חייב שאין שותפות הגוי פוטרת בתרומה אבל חלקו של גוי יש צדדין שהוא חייב מדברי סופרים אם לקח ישראל ממנו ויש צדדין שהוא פטור כיצד ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות וחלקו התבואה הן בקמה הן בגדיש אם היה דבר זה בארץ ישראל שהתרומות והמעשרות בה מן התורה וכבר ידעת שכל שהוא מן התורה אין ברירה והרי אף כשחלקו נמצאו החלקים כלם מעורב בהם ישראל וגוי נמצאת תבואה זו טבל וחלין מעורבין זה בזה וכיצד יעשה יש אומרין שאין לו תקנה שנמצא מפריש מן הפטור על החיוב שאע"פ שחלקו של גוי חייב מ"מ מדברי סופרים הוא ומ"מ גדולי הרבנים פירשו שיש לו תקנה והוא שיפריש ממקום אחר על המחוייב שבכאן ואם אין לו ממקום אחר מפריש מניה וביה לחשבון הכל שאם יש כאן עשרים סאין בולל את הכל ומפריש שנים ואומדין חייב לחייב ופטור לפטור על הדרך שביארנו במסכת ראש השנה בחדש וישן צובר גרנו ואומדין ישן לישן וחדש לחדש ויש חולקין בזו שלא נאמר אלא בששניהם חיוב וכן יש מי שאומר שלא נאמר אלא בלח כגון יין ושמן שהוא מתערב יפה כמו שביארנו במסכת ראש השנה:

    היתה תבואה זו של סוריא שאין חיובה אלא מדברי סופרים כבר ידעת שכל שמדברי סופרים יש ברירה והרי חלקו של ישראל טבל גמור ומתקנו ושל גוי פטור מכלום:

    תבואת השותפין ישראלים הרי היא בחיובה כאלו היא של אחד לגמרי לא נאמר דגנך אלא למעט דגון גוי כגון גוי שלקח תבואה של ישראל ומרחה שמרוחו פוטר אפי' חזר ישראל ולקחה וכן בא דגון גוי למעט שאר דברים כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

    עיסת השותפין ישראלים חייבת בחלה היה גוי שותף בה עמו אם יש בחלקו של ישראל כשיעור חלה חייב וכמה שיעורה כדי עיסת מדבר והוא היה עומר והעומר עשירית האיפה ואיפה שלש סאין וסאה ששת קבין וקב ארבעת לוגין ולוג ששה ביצים נמצא שיעור חלה כשיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה כמו שיתבאר במקומו:

    שדה של שני שותפין חייבת בפאה ומ"מ אם היה נכרי שותף בה יראה שהיא פטורה:

    בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך אלא למעט שאם היה הגוי שותף בה הן באם הן בולד אפי' לא היה לו אלא אבר אחד פטורה כל זמן שאם יחתך חלק הגוי ישאר הבכור בעל מום כמו שיתבאר במקומו:

    בית של שותפין ישראלים חייב במזוזה לא נאמר ביתך אלא לדרוש דרך ביאתך ר"ל שיניחנה מצד ימין הנכנס שהביאה מיוחסת לימין מפני שכל זמן אדם עוקר את רגלו הימנית תחלה:

    Meiri on Chullin 135b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ואיבעית אימא כו' וחלקו של עובד כוכבים פטור כו' דדגן כמאן דפליג דמי כו' עכ"ל לרשב"ג דסבר יש ברירה כל זה ניחא אבל לרבי דסבר אין ברירה צ"ע למה חלקו של עובד כוכבים פטור לגמרי אם חזר ומכרו לישראל דהא חלקו של ישראל מעורב בו ואם כן צריך לעשר מיהת לפי חציו דמהאי טעמא אפילו לקולא נימא בחלק של ישראל דלא יעשר אלא לפי חציו משום דחלקו של עובד כוכבים מעורב בו ולמה נאמר נמי כמאן דפליג דמי כיון דיש [בילה] ובכל חטה וחטה יש לישראל ולעובד כוכבים חלק דאין ברירה כפי' רש"י לקמן ודו"ק:

    בד"ה טבל וחולין כו' שחלקו לא אמרינן כו' הישן שבו וכי היכי כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה ואיבעית כו' שאין סברא לחלק וצ"ל דלאו כו' אתא ולא דיגון עובד כוכבים צ"ל כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 135b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ורבנן לא לכתוב וכו' וי"ל דרבנן לדברי ר' אילעי קאמרי וכו' ר"ל אבל רבנן גופייהו לא ילפי מידי מרישא דקרא:

    ד"ה ואי בעית אימא וכו' תימה דא"כ מאי אצטריך לרבנן וכו' ר"ל משום דהא השתא לפי האיבעית אימא רבנן נמי ילפי ראשית הגז מרישא דקרא דהיינו תרומה אלא שמשותפים א"א למילף משום דבתרומה גופה חיובי מחייבי שותפים:

    בא"ד אך לפירוש קמא שבקונטרס וכו' צ"ל האי סברא וכו' ר"ל דבראשית הגז אין סברא לחלק בין של נכרי לגמרי ובין שותפות ולא קריא בחד מינייהו צאנך:

    ד"ה אמר רבא וכו' דללישנא קמא כו' לא היה צריך וכו' פי' משום דהא אצטריך כל המקראות דמשמען לשון יחיד למעט שותפות נכרי ומהיכי תיתי למעט גם שותפות של ישראל ולכך לא הוה צריך לרבויי שותפות ישראל:

    Maharam on Chullin 135b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ואלא ביתך למאי אתא עי' מנחות דף מד ע"א תוס' ד"ה טלית וברשב"א בחידושיו שבת דף קלא ע"ב ד"ה הואיל:

    Gilyon HaShas on Chullin 135b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 135, Amud Bet, about 271 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “ורבנן: לא נכתוב רחמנא לא וי"ו ולא…”

    2. Segment 214 words

      Opens “ורבי אלעאי, איידי דהאי קדושת דמים, והאי…”

      Named: רבי אלעאי, רבי להו.

    3. Segment 335 words

      Opens “ואיבעית אימא: שותפות עובד כוכבים בתרומה, רבנן…”

      Named: רבן שמעון.

    4. Segment 420 words

      Opens “עד כאן לא פליגי, אלא דמר סבר…”

    5. Segment 58 words

      Opens “ואי בעית אימא, תרוייהו לר' אלעאי מצאנך״…”

    6. Segment 624 words

      Opens “שותפות דעובד כוכבים מאי טעמא? דלא מייחדא…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אמר רבא: מודה רבי אלעאי בתרומה, אע"ג…”

      Named: רבי אלעאי, רבא.

    8. Segment 811 words

      Opens “כתב רחמנא תרומותיכם אלא ״דגנך״ למה לי?…”

    9. Segment 925 words

      Opens “חלה, אע"ג דכתיב ״ראשית״, ואיכא למימר: נילף…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “אלא טעמא דכתיב ״עריסותיכם״, הא לאו הכי…”

      Named: רבה.

    11. Segment 117 words

      Opens “ה"נ אלא ״עריסותיכם״ למה לי? כדי עריסותיכם.…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “פאה, אע"ג דכתיב ״שדך״ דידך אין, שותפות…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “בכורה, אע"ג דכתיב (דברים טו, יט) ״כל…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “כתב רחמנא: (דברים יב, ו) ובכורות בקרכם…”

    15. Segment 1530 words

      Opens “מזוזה, אף על גב דכתיב (דברים ו,…”

      Named: רבה.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Chullin 135b · Segment 3 — “…בזה, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: של…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 135b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026