Talmud Builders

    Chullin 13b

    Back to index

    English translation — Chullin 13b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1his sons are mamzerim , as he is indifferent to his wife’s engaging in adultery.

    2The Gemara asks: And the first tanna , why did he not include the ruling that the sons of a heretic are mamzerim ? The Gemara answers: In his opinion, a heretic does not release his wife and allow her to engage in adultery.

    3The Master said in the mishna: Slaughter performed by a gentile renders the animal an unslaughtered carcass. The Gemara challenges this: And let us be concerned that perhaps he is a heretic who is a devout idolater and deriving benefit from his slaughter is prohibited. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh says: There are no such heretics among the nations of the world.

    4The Gemara asks: But don’t we see that there are? The Gemara answers: Say the majority of the people of the nations of the world are not heretics, and with regard to slaughter one follows the majority. The Gemara notes: Rabba bar Avuh holds in accordance with that which Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: The status of gentiles outside of Eretz Yisrael is not that of idol worshippers, as their worship is not motivated by faith and devotion. Rather, it is a traditional custom of their ancestors that was transmitted to them.

    5Rav Yosef bar Minyumi says that Rav Naḥman says: There are no heretics among the nations of the world, i.e., gentile heretics do not have the halakhic status of actual heretics. The Gemara asks: With regard to what matter did Rav Naḥman state the halakha ? If we say that it is with regard to slaughter, now that you said the slaughter of a Jewish heretic is forbidden, is it necessary to say the slaughter of a gentile heretic is forbidden? Rather, it is with regard to the halakha that one lowers them into a pit, i.e., one may kill a heretic, and Rav Naḥman holds that one may not kill them. But this too is difficult, as now if one lowers a Jewish heretic into a pit, is it necessary to say that one lowers a gentile heretic?

    6Rav Ukva bar Ḥama said: It is stated with regard to accepting an offering from them, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “When any person of you shall bring an offering” (Leviticus 1:2): The verse states: “Of you,” and not: Of all of you, to exclude the Jewish transgressor who regularly violates a prohibition. Furthermore, God states: “Of you,” to mean that among you, the Jews, I distinguished between a transgressor and other Jews, but not among the nations. One accepts an offering from all gentiles, even a heretic.

    7The Gemara asks: From where do you draw that conclusion? Perhaps this is what the verse is saying: With regard to offerings from Jews, from righteous Jews accept the offering and from wicked Jews do not accept the offering; but with regard to the nations of the world, do not accept their offerings at all. The Gemara rejects that possibility: That should not enter your mind, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “Any man [ ish ish ] from the house of Israel…who shall sacrifice his offering” (Leviticus 22:18): Since it would have been sufficient to write: A man [ ish ], what is the meaning when the verse states: “Any man [ ish ish ]”? It serves to include the gentiles, who may vow to bring vow offerings and gift offerings like a Jew.

    8§ The mishna states with regard to an animal slaughtered by a gentile: And the carcass imparts ritual impurity through carrying. The Gemara asks: Isn’t it obvious? Since it is considered an unslaughtered carcass it imparts ritual impurity through carrying. Rava said that this is what the tanna is teaching: This slaughtered animal imparts ritual impurity through carrying, and you have another animal that imparts impurity even in a tent, i.e., if one is beneath the same roof with this animal he becomes impure even though he neither touched it nor carried it. And which animal is that? That animal is an idolatrous offering, and this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira cited below.

    9There are those who say an alternative version of Rava’s statement: Rava said that this is what the tanna is teaching: This slaughtered animal imparts ritual impurity through carrying, and you have another animal that is like this one in that it imparts ritual impurity through carrying and does not impart impurity in a tent. And which animal is this? This animal is an idolatrous offering, and this statement is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira.

    10As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: From where is it derived with regard to an idolatrous offering that it imparts impurity in a tent? It is derived from a verse, as it is stated: “They adhered to Ba’al-Peor and ate the offerings to the dead” (Psalms 106:28). Just as a corpse imparts impurity in a tent, so too an idolatrous offering imparts impurity in a tent.

    11MISHNA: In the case of one who slaughters an animal at night, and likewise in the case of the blind person who slaughters an animal, his slaughter is valid.

    12GEMARA: The Gemara infers from the formulation of the mishna: One who slaughters, and not: One may slaughter, that with regard to the slaughter of one who slaughters at night, after the fact, yes, it is valid, but ab initio , one may not do so. The Gemara raises a contradiction from a baraita ( Tosefta 1:4): One may always slaughter, both during the day and at night, both on the rooftop and atop a ship, indicating that slaughter at night is permitted ab initio .

    13Rav Pappa said: The tanna of the baraita is referring to a case where there is a torch opposite the slaughterer; therefore, it is permitted ab initio . Rav Ashi said: The language of the baraita is also precise, as slaughter at night is taught there in the baraita similar to slaughter during the day, based on the juxtaposition: Both during the day and at night. And here slaughter at night is taught similar to the slaughter performed by a blind person, with no light, based on the juxtaposition: One who slaughters at night, and likewise the blind person who slaughters. Therefore, the slaughter is valid only after the fact. The Gemara concludes: Learn from it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בניו ממזריםשאינו מקפיד על אשתו ומפקירה:

    מיןזה האדוק בעבודת כוכבים ומין ישראל חמור ממומר לעבודת כוכבים שהמין אדוק בה וכל מחשבותיו לה:

    אין רוב עובדי כוכבים מיניןהלכך הוו להו מינין מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן:

    אמר רב יוסף בר מניומי אין מינין באומות עובדי כוכביםכלומר אין תורת מין על מין עובד כוכבים:

    דעובד כוכבים מבעיאכ"ש שאדוק דסתם מחשבותיו לה ואסורה בהנאה:

    למורידיןבבור דאמרינן באין מעמידין (ע"ז דף כו:) המינים מורידין אותן לבור כו' אבל העובדי כוכבים והרועים בהמה דקה אפילו ישראל לא מעלין ולא מורידין:

    לקבל מהן קרבןדמקבלין קרבן מכולן ומקריבין אותו למזבח אבל במין ישראל לא כדקתני סיפא דהך מתניתא חוץ מן המומר לנסך את היין ואע"פ שאינו מומר לשאר מצות והביא קרבן אין מקבלין הימנו כדתריצנא לעיל בפירקין (חולין דף ה.):

    בכם חלקתילהוציא את המומר:

    ולא בעובדי כוכביםדאפילו המינין כשרין. ואע"ג דבהדיא תנא לה בהא מתניתא ליכא למיפרך תנינא משום דלאו לכולי עלמא שמיע להו מתניתא אבל במידי דתנא במתניתין כי אמר לה אמורא פריך עליה מאי קמ"ל תנינא:

    איש אישמבית ישראל ומן הגר (הגר) בישראל אשר יקריב קרבנו וגו':

    מטמאה במשאכדכתיב (ויקרא יא) והנושא את נבלתה ואע"פ שלא נגע:

    הכי קתנישחיטת סתם עובד כוכבים אין מטמא אלא במשא אבל יש שחיטת עובד כוכבים שמטמאה אפילו באהל:

    כר' יהודה בן בתיראלקמן מפרש ואזיל:

    איכא דאמרי וכו'הכי משמע מתניתין אין טומאה בשחיטת עובד כוכבים אלא כשאר נבילות דמטמאין במשא אבל אין אהל בשום שחיטת עובד כוכבים ואפילו שחט לעבודת כוכבים. לישנא אחרינא הכי משמע שחיטת עובד כוכבים נבלה וטומאתה כשאר נבילות והא דקתני ומטמאה במשא אתקרובת עבודת כוכבים קאי והכי קאמר ועוד יש שחיטה אחרת שהיא כזו כלומר אינה חמורה מזו שאינה מטמאה אלא במשא כזו:

    לכתחלה לאישחוט בלילה שמא לא ישחוט רובא והוא לא ידע:

    בין בראש הגג בין בראש הספינהואע"ג דתנן בהשוחט (לקמן חולין דף מא.) אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות דלא לימרו לשר של ים הוא שוחט ולא לתוך כלים דלא לימרו הואיל ומקבל את הדם לזורקו לעבודת כוכבים הוא צריך אפ"ה בראש הגג שוחטין ואין חוששין לשמא יאמרו לצבא השמים עלה לשחוט או אם מקבל בכלי הכל יודעין שאי אפשר לו לטנף את הגג ואין כאן חשד ובספינה נמי הכל יודעים דכיון דבספינה הוא על כרחו הוא שוחט לתוך הים שאי אפשר לו לטנף את הספינה:

    אר"פהא דקתני שוחטין בלילה לכתחלה בשאבוקה כנגדו ומתניתין בלא אבוקה: מתניתין תנא לילה וסומא בהדי הדדי:

    חולין 13 עמוד ב

    1בניו ממזרין.

    2ות"ק אשתו לא מפקר.

    3אמר מר: שחיטת עובד כוכבים נבלה, וניחוש שמא מין הוא? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין מינין באומות. עובדי כוכבים׃

    4והא קאחזינן דאיכא אימא אין רוב עובדי כוכבים מינין סבר לה כי הא דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן׃

    5אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין מינין באומות עובדי כוכבים למאי אילימא לשחיטה השתא שחיטת מין דישראל אמרת אסירא דעובד כוכבים מבעיא אלא למורידין השתא דישראל מורידין דעובדי כוכבים מבעיא׃

    6אמר רב עוקבא בר חמא לקבל מהן קרבן דתניא (ויקרא א, ב) מכם ולא כולכם להוציא את המומר מכם בכם חלקתי ולא בעובדי כוכבים׃

    7ממאי דלמא הכי קאמר מישראל מצדיקי קבל מרשיעי לא תקבל אבל בעובדי כוכבים כלל כלל לא לא ס"ד דתניא איש מה ת"ל איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:

    8ומטמאה במשא: פשיטא כיון דנבלה היא מטמאה במשא אמר רבא הכי קתני זו מטמאה במשא ויש לך אחרת שהיא מטמאה אפילו באהל ואיזו זו תקרובת עבודת כוכבים וכרבי יהודה בן בתירא׃

    9איכא דאמרי אמר רבא הכי קתני זו מטמאה במשא ויש לך אחרת שהיא כזו שמטמאה במשא ואינה מטמאה באהל ואיזו זו תקרובת עבודת כוכבים ודלא כר' יהודה בן בתירא׃

    10דתניא ר' יהודה בן בתירא אומר מנין לתקרובת עבודת כוכבים שהיא מטמאה באהל שנאמר ״(תהלים קו״, כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובת עבוד' כוכבי' מטמאה באהל:

    Mishna

    11השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה:

    Gemara

    12השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהי לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה׃

    13אר"פ בשאבוקה כנגדו אמר רב אשי: דיקא נמי, דקתני התם דומיא דיום, והכא דומיא דסומא, ש"מ:

    Tosafot

    נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הםהלכך בארץ ישראל נמי אין אדוקין כל כך שיהיו מעשיהם לשם עבודת כוכבים:

    שחיטת מין דישראל אסורה דעובד כוכבים מיבעיאוא"ת ודילמא מין ישראל גרע דהא עובד עבודת כוכבי' הוי מין לכ"ע בפרק בתרא דהוריות (דף יא.) ונכרים אף על פי שרובם עובדי עבודת כוכבים לא אמרינן שחיטתן לעבודת כוכבים וי"ל דמכל מקום מין עובד כוכבים דאדוק בעבודת כוכבים יותר פשוט דשחיטתו לעבודת כוכבים ממין ישראל:

    אבל מעובדי כוכבים כלל כלל לאוא"ת א"כ לישתוק קרא מיניה דמהיכא תיתי מקבלין הא איצטריך איש איש לרבויינהו וי"ל דמ"מ ס"ד דמצדיקי עובדי כוכבים נקבל להכי אתא קרא למעוטינהו לגמרי ואם תאמר והא כתיב (ויקרא כב) ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו' וכתיב (שם) ומיד בן נכר לא תקריבו את אלה הא תמימים תקריבו ויש לומר דלעולם תמימים נמי לא ואתא קרא בבעלי מומין לעבור עליהם בלאו ועשה:

    תקרובת עבודת כוכבים ודלא כרבי יהודה בן בתיראמשמע הכא דרבנן לא מקשי תקרובת עבודת כוכבים למת וכן משמע בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לב:) גבי בשר הנכנס לעבודת כוכבים מותר והיוצא אסור וקאמר בגמרא והיוצא אסור אי אפשר דליכא תקרובת מני רבי יהודה בן בתירא היא והקשה ר"ת דלעיל בההוא פירקא (חולין דף כט:) גבי יין של עובדי כוכבים דאסור בהנאה מפרש בגמרא דנפקא לן מדאיתקש לזבח וזבח למת ולא קאמר רבי יהודה בן בתירא היא כדקאמר גבי בשר היוצא ועוד הקשה ר"ת דלעיל בשמעתין דייק נבלה אין איסור הנאה לא מתניתין דלא כר' אליעזר דאי ר"א האמר סתם מחשבת עובד כוכבי' לעבודת כוכבים ומאי קושיא לעולם מתניתין כר"א והא דלא אסור בהנאה משום דלא אתיא כרבי יהודה בן בתירא ומיהא יש לדחות ולפרש דקאמר מתניתין דלא כר' אליעזר למאי דמוקי מתניתין כרבי יהודה בן בתירא ונראה לפרש דלענין איסור לא פליגי דמקיש רחמנא למת לענין איסור הנאה דהא כתיב אכילה בקרא (תהילים ק״ו:כ״ח) ויאכלו זבחי מתים ובטומאה הוא דפליגי דרבי יהודה בן בתירא מקיש לגמרי למת אפילו לענין טומאה וכן משמע דרבי יהודה בן בתירא לא נקט אלא טומאה וגבי בשר היוצא דמוקי לה כר' יהודה בן בתירא משום דקתני מפני שהוא כזבחי מתים דלא הוה צריך למתני כיון דתנא אסור אלא מיתור לשון משמע דמטמא באהל המת ומיהו אי לאו מיתורא מלשון זבחי מתים אי אפשר לדקדק מדדייק לקמן בפ"ב (חולין דף מ.) גבי השוחט לשם הרים שחיטתו פסולה פסולה אין זבחי מתים לא ורמינהו השוחט לשם הרים כו' הרי אלו זבחי מתים ומאי קושיא דלמא ההיא כרבי יהודה בן בתירא ומתניתין כרבנן אלא ודאי כיון דאסור בהנאה משום תקרובת שייך למיתני זבחי מתים אף על גב דלא מטמא באהל ואף על גב דלרבנן ליכא טומאת אהל טומאה בעלמא מיהו מדרבנן איכא כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל (ע"ז דף נב:) איסור דאורייתא לא בטלה טומאה דרבנן בטלה אבל לרבי יהודה הויא טומאת אהל דאורייתא והא דתנן בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מח:) לעבור תחתיה ואם עבר טמא ומפרש בגמרא משום דאי אפשר דליכא תקרובת ומני רבי יהודה בן בתירא היא וקתני סיפא ואם היתה גוזלת את הרבים טהור אע"ג דטומאת אהל דאורייתא התם ליכא תקרובת ודאי אלא חששא בעלמא היא והיכא דגוזלת רבים לא גזרו רבנן והא דאמר בפרק העור והרוטב (לקמן חולין קכט.) הרי אמרו תקרובת עבודת כוכבים של אוכלים מטמא טומאתה לאו דאורייתא דאי ס"ד דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש דיחוי בעלמא הוא אי נמי כרבי יהודה בן בתירא וא"ת דאמר בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף עג.) השוחט בשבת בחוץ לעבודת כוכבים חייב ג' חטאות ובעי מאי תיקן פירוש דלא מצית אמרת תיקן להוציאו מידי נבלה דהא אית ליה טומאה מכח תקרובת עבודת כוכבים משמע דאיכא טומאה דאורייתא דאי מדרבנן א"'כ תיקן להוציאו מידי טומאה דאורייתא ואם אכל קודש או נכנס למקדש פטור ומשמע דאפילו לרבנן מיירי מדלא קאמר לרבי יהודה בן בתירא מה תיקן כדאמר התם (לעיל) (שם עג.) לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן וי"ל דהוי מצי לשנויי הכי אלא אין רוצה לדקדק מכאן שיהא טומאת התקרובת לאו דאורייתא לפי שהגמרא רוצה לדקדק בהעור והרוטב דטומאה לאו דאורייתא ודחי לה ור"ת תירץ בענין אחר וקשה לפירושו ואין להאריך כאן:

    בין בראש הספינהפירש בקונטרס אע"ג דאמרינן לקמן (חולין דף מא.) דאין שוחטין לתוך ימים אפילו הכי בראש הספינה שוחטין דהכל יודעין דכיון דבספינה הוא על כרחך הוא שוחט לתוך הים שלא לטנף ספינתו ואי אפשר לומר כן דאפילו עומד בספינה אסור לשחוט לתוך הים כדאמרינן לקמן בסוף פרק שני (שם:) אלא מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני ספינה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואי זו זו תקרובת ע"ז ודלא כרבי יהודה בן בתירהדאית ליה דמטמאה כמת, ולאו למימרא דרבנן דפליגי עליה לא מקשי ליה למת דהא בע"ז (כט, ב) גמרי איסור יין נסך בהנאה מדאתקש לזבחי מתים כדכתיב (תהלים קו, כח) ויאכלו זבחי מתים וכתיב (דברים לב, לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אלא טעמיה דרבנן דקא סבשרי דכי אקשינהו הכתוב למת לאכילה ולהנאה דכתיב בהו חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אבל לטומאת מת לא אקשינהו, ורבי יהודה סבר דלגמרי איתקש, כך פירש רבי יצחק ז"ל, ובמסכת ע"ז הארכתי בזה יותר די הצורך ת"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 13b

    Chullin 13b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 284 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בניו ממזרים שאינו מקפיד על אשתו ומפקירה:

    מין זה האדוק בעבודת כוכבים ומין ישראל חמור ממומר לעבודת כוכבים שהמין אדוק בה וכל מחשבותיו לה:

    אין רוב עובדי כוכבים מינין הלכך הוו להו מינין מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן:

    אמר רב יוסף בר מניומי אין מינין באומות עובדי כוכבים כלומר אין תורת מין על מין עובד כוכבים:

    דעובד כוכבים מבעיא כ"ש שאדוק דסתם מחשבותיו לה ואסורה בהנאה:

    למורידין בבור דאמרינן באין מעמידין (ע"ז דף כו:) המינים מורידין אותן לבור כו' אבל העובדי כוכבים והרועים בהמה דקה אפילו ישראל לא מעלין ולא מורידין:

    לקבל מהן קרבן דמקבלין קרבן מכולן ומקריבין אותו למזבח אבל במין ישראל לא כדקתני סיפא דהך מתניתא חוץ מן המומר לנסך את היין ואע"פ שאינו מומר לשאר מצות והביא קרבן אין מקבלין הימנו כדתריצנא לעיל בפירקין (חולין דף ה.):

    בכם חלקתי להוציא את המומר:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 13b · Sefaria

    Tosafot

    נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם הלכך בארץ ישראל נמי אין אדוקין כל כך שיהיו מעשיהם לשם עבודת כוכבים:

    שחיטת מין דישראל אסורה דעובד כוכבים מיבעיא וא"ת ודילמא מין ישראל גרע דהא עובד עבודת כוכבי' הוי מין לכ"ע בפרק בתרא דהוריות (דף יא.) ונכרים אף על פי שרובם עובדי עבודת כוכבים לא אמרינן שחיטתן לעבודת כוכבים וי"ל דמכל מקום מין עובד כוכבים דאדוק בעבודת כוכבים יותר פשוט דשחיטתו לעבודת כוכבים ממין ישראל:

    אבל מעובדי כוכבים כלל כלל לא וא"ת א"כ לישתוק קרא מיניה דמהיכא תיתי מקבלין הא איצטריך איש איש לרבויינהו וי"ל דמ"מ ס"ד דמצדיקי עובדי כוכבים נקבל להכי אתא קרא למעוטינהו לגמרי ואם תאמר והא כתיב (ויקרא כב) ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו' וכתיב (שם) ומיד בן נכר לא תקריבו את אלה הא תמימים תקריבו ויש לומר דלעולם תמימים נמי לא ואתא קרא בבעלי מומין לעבור עליהם בלאו ועשה:

    תקרובת עבודת כוכבים ודלא כרבי יהודה בן בתירא משמע הכא דרבנן לא מקשי תקרובת עבודת כוכבים למת וכן משמע בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לב:) גבי בשר הנכנס לעבודת כוכבים מותר והיוצא אסור וקאמר בגמרא והיוצא אסור אי אפשר דליכא תקרובת מני רבי יהודה בן בתירא היא והקשה ר"ת דלעיל בההוא פירקא (חולין דף כט:) גבי יין של עובדי כוכבים דאסור בהנאה מפרש בגמרא דנפקא לן מדאיתקש לזבח וזבח למת ולא קאמר רבי יהודה בן בתירא היא כדקאמר גבי בשר היוצא ועוד הקשה ר"ת דלעיל בשמעתין דייק נבלה אין איסור הנאה לא מתניתין דלא כר' אליעזר דאי ר"א האמר סתם מחשבת עובד כוכבי' לעבודת כוכבים ומאי קושיא לעולם מתניתין כר"א והא דלא אסור בהנאה משום דלא אתיא כרבי יהודה בן בתירא ומיהא יש לדחות ולפרש דקאמר מתניתין דלא כר' אליעזר למאי דמוקי מתניתין כרבי יהודה בן בתירא ונראה לפרש דלענין איסור לא פליגי דמקיש רחמנא למת לענין איסור הנאה דהא כתיב אכילה בקרא (תהילים ק״ו:כ״ח) ויאכלו זבחי מתים ובטומאה הוא דפליגי דרבי יהודה בן בתירא מקיש לגמרי למת אפילו לענין טומאה וכן משמע דרבי יהודה בן בתירא לא נקט אלא טומאה וגבי בשר היוצא דמוקי לה כר' יהודה בן בתירא משום דקתני מפני שהוא כזבחי מתים דלא הוה צריך למתני כיון דתנא אסור אלא מיתור לשון משמע דמטמא באהל המת ומיהו אי לאו מיתורא מלשון זבחי מתים אי אפשר לדקדק מדדייק לקמן בפ"ב (חולין דף מ.) גבי השוחט לשם הרים שחיטתו פסולה פסולה אין זבחי מתים לא ורמינהו השוחט לשם הרים כו' הרי אלו זבחי מתים ומאי קושיא דלמא ההיא כרבי יהודה בן בתירא ומתניתין כרבנן אלא ודאי כיון דאסור בהנאה משום תקרובת שייך למיתני זבחי מתים אף על גב דלא מטמא באהל ואף על גב דלרבנן ליכא טומאת אהל טומאה בעלמא מיהו מדרבנן איכא כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל (ע"ז דף נב:) איסור דאורייתא לא בטלה טומאה דרבנן בטלה אבל לרבי יהודה הויא טומאת אהל דאורייתא והא דתנן בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מח:) לעבור תחתיה ואם עבר טמא ומפרש בגמרא משום דאי אפשר דליכא תקרובת ומני רבי יהודה בן בתירא היא וקתני סיפא ואם היתה גוזלת את הרבים טהור אע"ג דטומאת אהל דאורייתא התם ליכא תקרובת ודאי אלא חששא בעלמא היא והיכא דגוזלת רבים לא גזרו רבנן והא דאמר בפרק העור והרוטב (לקמן חולין קכט.) הרי אמרו תקרובת עבודת כוכבים של אוכלים מטמא טומאתה לאו דאורייתא דאי ס"ד דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש דיחוי בעלמא הוא אי נמי כרבי יהודה בן בתירא וא"ת דאמר בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף עג.) השוחט בשבת בחוץ לעבודת כוכבים חייב ג' חטאות ובעי מאי תיקן פירוש דלא מצית אמרת תיקן להוציאו מידי נבלה דהא אית ליה טומאה מכח תקרובת עבודת כוכבים משמע דאיכא טומאה דאורייתא דאי מדרבנן א"'כ תיקן להוציאו מידי טומאה דאורייתא ואם אכל קודש או נכנס למקדש פטור ומשמע דאפילו לרבנן מיירי מדלא קאמר לרבי יהודה בן בתירא מה תיקן כדאמר התם (לעיל) (שם עג.) לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן וי"ל דהוי מצי לשנויי הכי אלא אין רוצה לדקדק מכאן שיהא טומאת התקרובת לאו דאורייתא לפי שהגמרא רוצה לדקדק בהעור והרוטב דטומאה לאו דאורייתא ודחי לה ור"ת תירץ בענין אחר וקשה לפירושו ואין להאריך כאן:

    בין בראש הספינה פירש בקונטרס אע"ג דאמרינן לקמן (חולין דף מא.) דאין שוחטין לתוך ימים אפילו הכי בראש הספינה שוחטין דהכל יודעין דכיון דבספינה הוא על כרחך הוא שוחט לתוך הים שלא לטנף ספינתו ואי אפשר לומר כן דאפילו עומד בספינה אסור לשחוט לתוך הים כדאמרינן לקמן בסוף פרק שני (שם:) אלא מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני ספינה:

    Tosafot on Chullin 13b · Sefaria

    Rashba

    ואי זו זו תקרובת ע"ז ודלא כרבי יהודה בן בתירה דאית ליה דמטמאה כמת, ולאו למימרא דרבנן דפליגי עליה לא מקשי ליה למת דהא בע"ז (כט, ב) גמרי איסור יין נסך בהנאה מדאתקש לזבחי מתים כדכתיב (תהלים קו, כח) ויאכלו זבחי מתים וכתיב (דברים לב, לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אלא טעמיה דרבנן דקא סבשרי דכי אקשינהו הכתוב למת לאכילה ולהנאה דכתיב בהו חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אבל לטומאת מת לא אקשינהו, ורבי יהודה סבר דלגמרי איתקש, כך פירש רבי יצחק ז"ל, ובמסכת ע"ז הארכתי בזה יותר די הצורך ת"ל.

    Rashba on Chullin 13b · Sefaria

    Meiri

    אף לענין קבלת קרבן משומד לע"ז חמור מן הנכרי דכתיב אדם כי יקריב מכם ולא כלכם מכם בכם חלקתי ולא באומות וכבר פסקנו ענין זה למעלה:

    תקרובת ע"ז הן שהקריבו לה בשר הן שאר אוכלין ומשקין הכל כנבלה ומטמאה במגע ובמשא ושיעורה בכזית והיא אסורה בהנאה ומ"מ אינה מטמאה באהל אע"פ שהכתוב קראה זבחי מתים:

    המשנה השלישית והכונה בה בהשלמת ענין השוחטים ובהתחלת ביאור החלק השני מן הפרק והוא לבאר באיזה זמן שוחטין ואמר על זה השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה אמר הר"מ פי' השוחט בלילה ר"ל באפלה של לילה אבל באור הנר מותר לשחוט לכתחלה ודע ששחיטת נשים ועבדים מותר לכתחלה אם הם יודעים ומומחים כמו שזכרנו וכבר נתבאר זה בשלישי מזבחים באמרו שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים:

    אמר המאירי השוחט בלילה פי' ובלא אבוקה שאין שם אורה כלל וכן הסומא ששחט אף בלא אחרים עומדים על גביו שחיטתו כשרה בדיעבד אלא שלכתחלה לא ישחוט סומא כלל שמא יחליד וכן לא שום אדם בלילה ופרשו בגמרא שאם היתה אבוקה כנגדו שוחט בלילה אף לכתחלה כמו שאמרו לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה כמו שיתבאר ובית אפל אף ביום דינו כלילה שסוף הענין בזה אינו אלא על שאינו רואה מה שהוא שוחט ורבותי היו מתירין לפעמים לשחוט לכתחלה לאור הלבנה וכן הסכימו בה (עם) קצת חכמי בדירש ונרבונאה וזו שהזכרנו בראש הגג ובראש הספינה פירושו שבראש הגג אין חוששין שיאמרו לצבא השמים הוא שוחט וכן בראש הספינה ואם בא לשחוט בתוך הספינה שוחט אף על גב הכלי אבל לא לתוכו או מוציא ידו חוץ לספינה (ושותת) [ושוחט] ודם שותת על דפני הספינה ויורד לים אע"פ ששחיטה לתוך הים אסורה כמו שיתבאר בפרק שני לא נאמרה אלא כשהקלוח יורד לים:

    זהו ביאור המשנה והלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

    Meiri on Chullin 13b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה שחיטת מין דישראל כו' דהא עובד כוכבים הוה מין לכ"ע בפרק בתרא דהוריות כו' עכ"ל והתוס' שכתבו לעיל בר"פ דההיא דפ"ב דהוריות עובד ע"ז דהוא מין לכ"ע מ"מ שחיטתן נמי מותרת היינו לרב ענן דסבר הכי דמימר לע"ז מותר לאכול משחיטתו אבל למאי דסליק רב ענן בתיובתא ודאי דאתיא ההיא דהוריות כפשטי' דהוי מין ואסור לאכול משחיטתו ודו"ק:

    בד"ה אבל מעובדי כוכבים כלל כו' דמהיכי תיתי מקבלין הא איצטריך איש כו' עכ"ל דבריהם אינן מובנים לי מאי ראייה הביאו מהא דקאמרי דמהיכי תיתי דמקבלין מהא דאיצטריך איש איש לרבויא דאימא אי לאו מעוטא דבכם חלקתי הוה הסברה מבחוץ דמקבלין מהנכרים כישראל דהיינו מצדיקי ולא מרשיעי ואתא קרא דבכם חלקתי לומר דמעובדי כוכבים כולן מקבלים ואי לאו ריבוי דאיש איש סד"א אדרבה דאתא מיעוטא דבכם חלקתי אבל בעובדי כוכבים כלל לא ונ"ל להגיה בדבריהם וכצ"ל דמהיכי תיתי דמקבלים ולא איצטריך איש איש כו' ור"ל דכיון דגבי קרבנות בני ישראל כתיב מהיכי תיתי דמקבלין מעובדי כוכבים וא"כ לשתוק קרא מיניה אי הוה אתא בכם למיעוטא דבעובדי כוכבים כלל לא וגם לפי האמת לא איצטריך ריבויא דאיש איש דע"כ אתא בכם למימר דמעובדי כוכבים מכולן מקבלין דאל"כ לשתוק קרא מיניה ואהא תירצו דמ"מ כו' דאע"ג דבני ישראל כתיב בקרא סד"א דמצדיקי אומות העולם נקבל כו' ודו"ק:

    בד"ה תקרובת ע"ז כו' ומאי קושיא דילמא ההיא כרבי יהודה בן בתירא ומתניתין כרבנן כו' עכ"ל מתוך זה ה"מ לאוכוחי נמי לעיל דלענין איסור הנאה לא פליגי רבנן דאל"כ לישני התם ההוא כרבי יהודה ב"ב ומתניתין כרבנן ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 13b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה הכי קתני וכו' אבל יש שחיטת עובד כוכבים שמטמאה אפי' באוהל כצ"ל:

    בתוס' ד״ה שחיטת מין דישראל וכו' וא״ת ודלמא מין דישראל גרע דהא עובד כוכבים הוי מין לכ״ע וכו'. ר״ל ממילא שחיטתו אסורה ועובדי כוכבים אע״פ שרובם עובדים כוכבים וא״כ צ״ל ע״כ דהתוס' ס״ל השתא דמין ישראל לעבודת כוכבים דהכא ומומר לעבודת כוכבים דין אחד להם ודלא כפרש״י דהכא ואע״ג שהתוס' כתבו לעיל בריש פרקין בסוף (חולין דף ד') ד״ה מומר לעבודת כוכבים וכו' וי״ל דמין דלקמן היינו כומר לעבודת כוכבים צ״ל דלא כתבו כן אלא כדי שלא תקשה ארב ענן דאמר ישראל מומר לעבורת כוכבים מותר לאכול משחיטתו ולפי מה דאיתותב שם רב ענן בסוף שמעתין אפי' מומר לעבודת כוככים שחיטתו אסורה כמו כומר וק״ל:

    ד"ה אבל מאומות העולם כלל וכלל לא וכו' דמהיכי תיתי דמקבלין הא אצטריך איש איש לרבויינהו. מקשין העולם מאי מייתו התוס' ראיה מהא דאצטריך איש איש הא לפי סוגיא דשמעתין לא אצטריך איש איש אלא כדי שלא תאמר דמכם אתי למעוטי דמא"ה כלל וכלל לא אבל לעולם אימא לך דאי לא כתב שום קרא כלל לא מכם ולא איש איש ה"א דהסברא נותנת דמאומות העולם נמי מקבלין ובאמת שהוא טורח ליישב וברוב דברים לא יחדל לכך נ"ל דהמשך דברי התוס' כך הם א"כ לשתוק קרא מיניה ר"ל לא לכתוב המיעוט דמכם אלא לכתוב קרא מן האדם כי יקיייב כמו שפרש"י לעיל (חולין דף ה') והוה דרשינן מיני' להוציא את המומר מאי אמרת דה"א דהוא הדין מאומות העולם נמי מקבלין כמו מישראל מהיכי תיתי וכו' ובודאי לא הוה מוקמינן קרא אלא בישראל וכ"ת דה"א דמדכתב רחמנא לישנא דאדם אתי לרבויי אפילו אומות העולם לכך איצטריך למכתב מיעוטא בלשון מכם כדי לדרוש בכם חלקתי אבל באומות העולם כלל כלל לא זה אינו ע"כ מלישנא דאדם ליכא לרבויי אומות העולם דא"כ לפי האמת מאי אצטריך איש איש לרבות עובד כוכבים נילף אומות העולם מלשון דאדם והכי הוי ליה לשנויי לא ס"ד דהאי דכתב רחמנא אדם לרבויי עובדי כוכבים אלא ע"כ מלשון אדם ליכא למילף א"ה א"כ מהיכי תיתי לרבויינהי וק"ל הגם שלפי זה הוו דברי התוס' קצרים במקום שהיה להם להאריך:

    ועוד מקשין לפי התירוץ של התוס' שתירצו בדבור זה וי"ל דמ"מ ס"ד דמצדיקי א"ה מקבלין וכו' לפי המסקנא תקשה לן לעולם לא לכתוב מכם אלא לכתוב מן הארם כי יקריב להוציא את המומר ולכתוב איש איש לרבות העובדי כוכבים וע"כ נימא דאיש איש אתי לרבות בין צדיקי א"ה בין רשיעי דאי לא אתי לרבות אלא צדיקי א"כ לשתוק מיניה קרא דהא בלא שום קרא הו"א מסברא דמצדיקי אומות העולם מקבלין ויש מתרצין שאע"ג שלפי מאי דס"ד דהמקשה דפריך אמאי דלמא ה"ק וכו' ולא ידע הברייתא דקתני איש איש לרבות העובדי כוכבים ע"כ צ"ל דהוה ס"ל דהא דקתני בברייתא דלעיל בכם חלקתי ולא באומות לא דריש כן אלא מדלא כתיכ מן האדם כי יקריב לפי המסקנא אינו כן ולא דייק לה אלא מדכתב רחמנא המיעוט דמכם להוציא את המומר בפרשת הקרבנות דאיירי בישראל ולא כתבה המיעוט בפ' דאיש איש שבא לרבות ג"כ או"ה שנודרים נדרים ונדבות כישראל ש"מ דבכם הלקתי וכו' דבאומות אין חילוק בין צדיק לרשע אלא בכל ענין מקבלין מהם והשתא לא קשה מידי וכן ראיתי קצת כתוב בגליון תוס' כתובים בקלף משמע שרצונם לתרץ כמ"ש אלא שלפי זה תקשה למה ליה כלל לדרוש זה דבכם חלקתי ולא באומות נילף בקצרה מדכתב רחמנא איש איש לרבות העובדי כוכבים ע"כ אתי לרבות בין צדיקי בין רשיעי דלצדיקי לא אצטריך כדלעיל ונ"ל דזיל הכא קא מדחי הוא דהמקשה פריך מנא לך דבכם ולא באומות אתי לרבויי דבאומות אפי' מרשיעי מקבלין דלמא אימא לך דאי לא כתיב קרא ה"א דמצדיקי א"ה מקבלין ואתא קרא למעוטינהו דמאומות העולם אין מקבלין כלל ולפי דמסקנא אצטריך למכתב בכם כדי לדרוש נ"כ בכם חלקתי ולא באומות כדי שלא תאמר איפכא דאיש איש לא אתי לרבויי אלא צדיקי ואי לא כתיב איש איש מהיכי תיתי ס"ד לרבויינהו לא"ה לכך אצטריך למכתב מכם ולא כתב מן האדם כי יקריב כדי שנדרוש ג"כ מיניה בכם חלקתי ולא באומות דבאומות בין צדיקים בין רשעים מקבלין מהן וק"ל:

    Maharam on Chullin 13b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 13, Amud Bet, about 284 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “בניו ממזרין.…”

    2. Segment 24 words

      Opens “ות"ק אשתו לא מפקר.…”

    3. Segment 322 words

      Opens “אמר מר: שחיטת עובד כוכבים נבלה, וניחוש…”

      Named: רב נחמן, רבה.

    4. Segment 432 words

      Opens “והא קאחזינן דאיכא אימא אין רוב עובדי…”

      Named: אבא.

    5. Segment 533 words

      Opens “אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב…”

      Named: רב יוסף בר מניומי, רב נחמן.

    6. Segment 624 words

      Opens “אמר רב עוקבא בר חמא לקבל מהן…”

      Named: רב עוקבא בר חמא, רבן דתניא.

    7. Segment 731 words

      Opens “ממאי דלמא הכי קאמר מישראל מצדיקי קבל…”

    8. Segment 831 words

      Opens “ומטמאה במשא: פשיטא כיון דנבלה היא מטמאה…”

      Named: רבי יהודה, רבא.

    9. Segment 929 words

      Opens “איכא דאמרי אמר רבא הכי קתני זו…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1033 words

      Opens “דתניא ר' יהודה בן בתירא אומר מנין…”

    11. Segment 118 words

      Opens “מתני׳ השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “גמ׳ השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהי…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “אר"פ בשאבוקה כנגדו אמר רב אשי: דיקא…”

      Named: רב אשי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 13b · Segment 4 — “והא קאחזינן דאיכא אימא אין רוב עובדי כוכבים מינין…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 13b · Segment 5 — “אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 13b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026