Talmud Builders

    Chullin 79b

    Back to index

    English translation — Chullin 79b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And in addition, he holds that these distinguishing characteristics apply by Torah law, such that they may be relied upon to allay concerns of violating even a prohibition that is mandated by Torah law.

    2§ The Sages taught in a baraita (see Tosefta 5:1): The prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring applies to the offspring of diverse kinds of animals, such as a goat and a ewe, and to the koy , even though the prohibition does not apply to undomesticated animals. Rabbi Eliezer says: With regard to a hybrid that results from the mating of a goat and a ewe, the prohibition of a mother and its offspring applies; with regard to a koy , the prohibition of a mother and its offspring does not apply. Rav Ḥisda says: What is the koy about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree? It is that which results from the mating of a goat and a doe.

    3The Gemara asks: What are the circumstances surrounding the birth of this koy ? If we say that it is the result of a goat that mates with a doe, and she gives birth, and one slaughters her and her offspring on the same day, that is difficult: But doesn’t Rav Ḥisda say: All concede in the case where she is a doe and her offspring is a goat, because she mated with a goat, that one who slaughters them both on the same day is exempt from lashes for violating the prohibition of a mother and its offspring? He is exempt because the Merciful One states: “And whether it be a bull or a sheep, you shall not slaughter it and its offspring both in one day” (Leviticus 22:28), indicating that the prohibition applies to a domesticated animal and its offspring, but not to an undomesticated animal and its offspring, such as a doe and its offspring.

    4Rather, perhaps this koy is the product of a deer that mates with a female goat, and she gives birth, and one slaughters her and her offspring on the same day. But doesn’t Rav Ḥisda say: All concede that in the case where she is a goat and her offspring is a deer because she mated with a deer, that one who slaughters them both on the same day is liable? He is liable because the Merciful One states in the Torah: “A sheep …and its offspring” (Leviticus 22:28), indicating that the prohibition applies to a domesticated animal such as a sheep and its offspring of any species, even if it is an undomesticated animal.

    5The Gemara responds: Actually, the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis is in the case of a goat that mates with a doe, and she gives birth to a female offspring, a koy , and this female offspring gives birth to a male offspring, and one slaughters her and her male offspring on the same day.

    6The Rabbis hold: One needs to be concerned with its paternity, and therefore the koy is partially a goat due to its father, and the word “sheep” in the verse means that even if it is partially a sheep, i.e., a domesticated animal, it may not be slaughtered with its offspring in a single day. And Rabbi Eliezer holds: One need not be concerned with its paternity, and the status of the koy is unaffected by the fact that its father is a goat, and therefore, in this case we do not say that the word “sheep” mentioned in the verse means that even if it is partially a sheep it may not be slaughtered with its offspring in a single day, as the father’s component is ignored.

    7The Gemara challenges: And let them disagree with regard to any animal of mixed breed about whether one needs to be concerned with its paternity, i.e., with regard to the issue that is the subject of the dispute between Ḥananya and the Rabbis, whether the prohibition against slaughtering an animal and its offspring on the same day also applies to a father and its offspring because one needs to be concerned with an animal’s paternity.

    8The Gemara responds: If they would disagree only about that issue, I would say: With regard to this issue of a doe mother and a goat father, even the Rabbis concede that we do not say that the word “sheep” mentioned in the verse means that even if an animal is partially a sheep, i.e., a domesticated animal, it may not be slaughtered with its offspring in a single day. Therefore, the baraita teaches us that according to the Rabbis, not only does one need to be concerned with paternity, but the word “sheep” indicates that even if it is partially a sheep, i.e., a domesticated animal, it may not be slaughtered with its offspring.

    9The Gemara challenges: But that which we learned in a mishna (83b) appears to contradict this: One may not slaughter a koy on a Festival, because covering its blood entails the performance of prohibited labor that is permitted only if there is a definite obligation to do so. And if one slaughtered a koy on a Festival after the fact, one does not cover its blood, as the Sages prohibited transporting soil on a Festival where it is uncertain that a mitzva by Torah law exists.

    10The Gemara explains the question: What are we dealing with? If we say that we are dealing with a goat who mates with a doe, and she gives birth, then whether according to the opinion of the Rabbis or according to the opinion of Rabbi Eliezer, let him slaughter the koy on the Festival ab initio and cover the blood, as the mother of the koy is a deer, and the koy therefore may be termed an undomesticated animal, whose blood requires covering. This should be so even if it is partially a deer, i.e., it has an undomesticated animal component from only one parent, since all agree that the offspring’s species derives from its mother.

    11Rather, we must be dealing with a case of a deer that mates with a female goat, and she gives birth. This, too, is difficult: If the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis that one needs to be concerned with paternity, let him slaughter this koy on the Festival ab initio and cover the blood, as it is partially an undomesticated animal due to its father. If the mishna holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer that one need not be concerned with paternity, let him slaughter the koy on the Festival ab initio and not cover the blood, as it should be considered a domesticated animal, whose blood does not require covering due to its mother who is a goat.

    12The Gemara concludes that actually this mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, and it is referring to a case of a deer who mates with a female goat, and the Rabbis do not say with certainty that in determining the species of an animal one must be concerned with paternity, but rather the Rabbis are simply uncertain whether one needs to be concerned with its paternity or one need not be concerned. Therefore, they rule that one should not slaughter it on a Festival, ab initio , in order to avoid a possible prohibition, and if one did slaughter it, he should not cover the blood, to avoid violating a prohibition in order to perform an uncertain mitzva.

    13The Gemara infers: And from the fact that the Rabbis are uncertain, and therefore they rule that the prohibition of: Itself and its offspring, applies to a koy , it can be inferred that according to the opinion of Rabbi Eliezer, who rules that the prohibition of: Itself and its offspring, does not apply to a koy , it is obvious that, with regard to a koy resulting from a deer mating with a female goat, one need not be concerned with its paternity at all.

    14The Gemara asks: But according to this, that which is taught in a baraita (see Tosefta 9:1) presents a difficulty: The mitzva to give the foreleg, the jaw, and the maw of non-sacred animals to a priest applies both to a koy and to the offspring of diverse kinds of animals. Rabbi Eliezer says: A hybrid that results from the mating of a goat and a ewe is obligated to have gifts of the priesthood given from it; a hybrid that results from a koy is exempt from having gifts of the priesthood given from it.

    15The Gemara analyzes the baraita : What type of koy are we dealing with? If we say that we are dealing with a goat who mates with a doe, and she gives birth, granted, this is consistent according to the opinion of Rabbi Eliezer, who deems it exempt from having gifts of the priesthood given from it. As he holds that we do not say that the word “sheep” (see Deuteronomy 18:3) means that even if it is partially a sheep one must give gifts of the priesthood from it, as paternity is ignored and this koy is considered solely the offspring of a doe, exempting it from having gifts given from it.

    16But according to the opinion of the Rabbis, even if it is granted that they hold that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep, or any other type of domesticated animal, one is obligated to give gifts of the priesthood from it, why should the owner of this koy be required to give the gifts to a priest? Granted, he does not give the priest half of the gifts, since half of the koy , i.e., the mother’s component, is an undomesticated animal; but with regard to the other half, as well, let him say to the priest: Bring proof that one needs to be concerned with its paternity and take that half; otherwise receive nothing.

    17Rather, we are dealing with the case of a deer who mates with a female goat and she gives birth. Granted, this is consistent according to the opinion of the Rabbis, who say that one is obligated to give gifts of the priesthood from it, as what is meant by: Obligated? It means: It is obligated in half of the gifts, since on its mother’s side the goat component is subject to the obligation to give the gifts, but with regard to the other half of the gifts he can tell the priest: Bring proof that one need not be concerned with paternity, and take it. But according to the opinion of Rabbi Eliezer, who says that one need not be concerned with paternity at all, such that this koy would be considered a domesticated animal like its mother, let the owner be obligated in all of the gifts. Why, then, does Rabbi Eliezer deem him exempt?

    18The Gemara answers: Actually, it is referring to a deer who mates with a female goat, and she gives birth, and Rabbi Eliezer is also uncertain whether, in determining the species of an animal, one needs to be concerned with its paternity or not. The Gemara asks: But since the conclusion is that the Rabbis are uncertain and Rabbi Eliezer is uncertain, in what case do they disagree where Rabbi Eliezer deems the owner exempt from giving the gifts entirely?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וסימנין דאורייתאמדסמיך אסימנין ושרי איסורא עלייהו ש"מ הא דסמכינן אסימנין בחזרת אבדה כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז.) דאורייתא היא דאי דרבנן נהי דעבוד רבנן תקנתא בממונא באיסורא מי מצו מתקני אלא ש"מ דאורייתא היא והתם באלו מציאות מיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן:

    כוימן התייש ומן הצבייה ואע"פ דשור או כשב כתיב (ויקרא כב) ולא כתיב צבי ואיל:

    ה"ג רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן הוא בתוספתא ולא גרסינן מן התייש ומן הצבייה אין אותו ואת בנו נוהג בו דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועינן:

    איזהו כוי שנחלקו בו כו'לאפוקי ממאן דאמר כוי בריה בפני עצמו הוא:

    ובנה תייששילדה מן התייש:

    שה אמר רחמנא ובנו כל דהועל האם הקפיד שתהא בהמה אבל על הבן לא הקפיד ואפילו הוא חיה:

    ובת ילדה בןהאי בן לאו דוקא דה"ה לבת:

    חוששין לזרע האבויש באם הזאת מקצת שה ושה דאמר רחמנא אפילו במקצת שה משמע:

    ורבי אליעזר סבר אין חוששיןהלכך שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן כלומר ליכא למימר בה:

    וליפלגו בחוששין בפלוגתא דחנניהונימא רבי אליעזר אינו נוהג בזכרים ונימרו רבנן נוהג:

    ה"א בהא אפילו רבנן מודודאע"ג דחוששין ליכא אלא מקצת שה ושה אפילו מקצת שה לא אמרינן:

    אין שוחטין אותו ביו"טלפי שאין יכול לכסותו ולדחות יו"ט מספק אם שחטו:

    לשחוט וליכסידהא מצד האם הוא צבי והכל מודים דחוששין לאם ואי נמי חוששין לאב מקצת צבי מיהא איכא והא אמרן דדברי הכל כי איכא מקצת מיחייב במצות דשייכי ביה כיון דאמר רחמנא צבי חייב בכסוי אפילו מקצת צבי במשמע:

    אלא בצבי הבא כו'דלית ביה צד צבי אלא מן האב אמאי אין שוחטין:

    אי לרבנןדאמרי חוששין בר כסוי הוא:

    ואי לרבי אליעזרבהמה גמורה היא ואין כאן ספק:

    לעולם הא בצבי הבא על התיישהורבנן היא ואע"ג דמחייבי לעיל משום חוששין לזרע האב לאו מיפשט פשיטא להו אלא מספקא להו הילכך גבי אותו ואת בנו בתייש הבא על הצבייה לחומרא ואמרינן חוששין ואיכא מקצת שה וגבי כסוי נמי לחומרא בצבי הבא על התיישה נמי לא ישחוט ביו"ט שמא חוששין ואנן צבי ואפילו מקצת צבי קים לן וצריך כסוי והוא אינו יכול לכסות שמא אין חוששין ומחלל יו"ט:

    ופרכינן מדלרבנן מספקא להו מכלל דרבי אליעזרדאמר אין נוהג אפילו מספקא קאמר דפשיטא ליה דאין חוששין והא דתניא כו':

    זרוע ולחיים וקבהאם שור אם שה כתיב בהו (דברים יח) ומשמע דאין נוהגין בחיה:

    אי נימא בתייש הבא על הצבייה וילדהדאי אין חוששין לזרע האב אפילו מקצת שה ליכא:

    בשלמא לרבי אליעזר דפטר קסבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינןביה בהאי כדאמרן דפשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב הילכך אפילו מקצתו ליכא:

    אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שהאמרינן היכא דצד שיות מן האם מיהו הכא דאין צד שיות אלא מן האב ואוקימנא דלרבנן מספקא להו אי חוששין אי לא:

    בשלמא פלגא לא יהיב ליה גרסינןכלומר בשלמא פלגא דמתנות לא פרכינן עלייהו מידי דודאי פשיטא ליה דלא יהיב ליה דאי נמי חוששין ושה ואפילו מקצת שה לא מיחייב אלא פלגא דצד שיות דכיון דאפשר למיפלגינהו יהיב פלגא דשיות ומעכב פלגא דצד צבי דאיכא למ"ד הכי בפרק הזרוע (לקמן חולין דף קלב.) והאי דקתני לרבנן נוהגין בפלגא מתנות קאמרי ומשום דילמא חוששין אלא הא קשיא לן אידך פלגא גופיה דקא מחייבי רבנן למיתביה לכהן אמאי והא כהן מוציא מחבירו הוא וקי"ל בכל דבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה ונימא האי ישראל לכהן אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ושקול פלגא דצד שיות וכל כמה דלא אייתית ראיה אפילו פלגא לית לך דאפילו מקצת שה ליכא:

    אלא בצבי הבא כו'דאיכא צד שיות מן האם:

    בשלמא לרבנןאף על גב דמספקא לן שמא חוששין ולא הוי כוליה שה ואיכא למיפרך אמאי יהיב ליה כוליה איכא לתרוצי מאי חייב דקאמרי רבנן חייב בחצי מתנות משום צד שיות דאם ואידך פלגא אמרינן ליה אייתי ראיה דאין חוששין והוי כוליה שה ושקול:

    ליחייב בכולהודהא פשיטא ליה דאין חוששין וכוליה שה הוא:

    הכי גרסינן לעולם בצבי הבא כו':

    ספוקי מספקא ליה כו'ולקמיה מתרץ רב פפא לכולהו מתנייתא בין דאותו ואת בנו ובין דכסוי ובין דמתנות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 79 עמוד ב

    1וסימנין דאורייתא.

    Baraita

    2תנו רבנן: אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי. רבי אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו, כוי אין אותו ואת בנו נוהג בו. אמר רב חסדא: איזהו כוי שנחלקו בו רבי אליעזר וחכמים? זה הבא מן התייש ומן הצבייה.

    3היכי דמי? אילימא בתייש הבא על הצבייה, וילדה, וקא שחיט לה ולברה והאמר רב חסדא: הכל מודים בהיא צבייה ובנה תייש, שפטור! שה ובנו אמר רחמנא, ולא צבי ובנו!

    4אלא בצבי הבא על התיישה וילדה, וקא שחיט לה ולברה, והאמר רב חסדא: הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב, ״שה״ אמר רחמנא, ובנו כל דהו!

    5לעולם, בתייש הבא על הצבייה, וילדה בת, ובת ילדה בן, וקא שחיט לה ולברה.

    6רבנן סברי: חוששין לזרע האב, ושה ואפילו מקצת שה. ורבי אליעזר סבר: אין חוששין לזרע האב, ושה ואפילו מקצת שה לא אמרינן.

    7וליפלוג בחוששין לזרע האב, בפלוגתא דחנניה ורבנן?

    8אי פליגי בההיא, הוה אמינא: בהא אפילו רבנן מודו, דשה ואפילו מקצת שה לא אמרי' קמ"ל׃

    9והא דתנן: כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו.

    10במאי עסקינן? אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה, בין לרבנן בין לר"א לשחוט וליכסי, צבי ואפילו מקצת צבי.

    11אלא בצבי הבא על התיישה וילדה, אי לרבנן לשחוט וליכסי, אי לר"א לשחוט ולא ליכסי.

    12לעולם בצבי הבא על התיישה, ורבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין.

    13ומדלרבנן מספקא להו, לרבי אליעזר פשיטא ליה.

    14והא דתניא: הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכוי ובכלאים. ר' אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות, מן הכוי פטור מן המתנות.

    15במאי עסקינן? אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה, בשלמא לרבי אליעזר דפטר, קסבר ״שה ואפילו מקצת שה״ לא אמרינן.

    16אלא לרבנן, נהי דקסברי ״שה ואפילו מקצת שה״, בשלמא פלגא לא יהיב ליה, אידך פלגא לימא ליה: אייתי ראייה דחוששין לזרע האב, ושקול.

    17אלא, בצבי הבא על התיישה וילדה. בשלמא לרבנן, מאי ״חייב״ בחצי מתנות; אלא לרבי אליעזר, ליחייב בכולהי מתנות?

    18לעולם בצבי הבא על התיישה וילדה, ור"א נמי ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא, וכיון דלרבנן מספקא להו ולרבי אליעזר מספקא ליה, במאי פליגי?

    Tosafot

    אילימא דשחטה לה ולברה והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא צבייה כו'תימה ודלמא דשחיט ליה לתייש ובנו ופליגי אם חוששין לזרע האב ונוהג בזכרים אי לא והא דפליגי בכוי לאשמועינן דבנו ואפילו כל דהו:

    ורבי אליעזר סבר אין חוששין כו'ה"מ למימר לכולי עלמא חוששין ובשה אפילו מקצת שה פליגי ואפילו בצבי הבא על התיישה שילדה בת ובת ילדה בן אלא דניחא לאוקומי פלוגתא בחוששין לזרע האב דמצינו פלוגתא דתנאי אבל בשה ואפילו מקצת שה לא אשכחן פלוגתא דתנאי:

    בין לרבנן בין לרבי אליעזר לשחוט וליכסי צבי ואפילו מקצת צביהקשה הרב רבי שמואל מוורדו"ן הא גבי מתנות כי אמרינן שה ואפי' מקצת שה לא חשיב משום הכי כולו שה להתחייב בכל המתנות אם כן הכא נמי לא חשיב כאילו הוא כולו דם צבי אלא חציו ובפרק קמא דביצה (דף ח:) אמרינן לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסות ביו"ט וי"ל דאמרינן התם בד"א בשתי דקירות אבל בדקירה אחת חייב לכסות והכא נמי כיון שכל משהו שבו חציו דם צבי חייב לכסות:

    ומדלרבנן מספקא להו מכלל דלר' אליעזר פשיטא ליה אלא הא דתניא כו'משמע משום דלרבי אליעזר פשיטא ליה קשה ליה מהך ברייתא דמתנות ותימה דאפי' מספקא ליה נמי יכול להקשות כל כמה דלא מוקמינן פלוגתייהו בשה ואפילו מקצת שה:

    לימא ליה אייתי ראיהואע"ג דרב אסי קאמר בפ"ק דב"ק (דף ט.) ובפרק בית כור (ב"ב קז.) גבי אחין שחלקו ובא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהם דנוטל רביע בקרקע ורביע במעות משום דמספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות הוו ונוטל מספיקא מחצה ממה שהיה לו ליטול ולא מצי אמר ליה אייתי ראיה דיורשין הוו ושקול יש מקומות שתקנו חכמים מחמת הספק שיטול מחצה ובהמוכר את הבית (שם ע.) מפורש באורך:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא הא דתנן כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו במאי עסקינן וכו'. ותמיהא לי ומאי קא קשיא ליה מכוי, דילמא לא רבי אלעזר ולא רבנן אלא רבי יוסי דאית ליה (לקמן חולין פ, א) כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בו חכמים אם מין בהמה אם מין חיה, ומשום הכי אין שוחטין ואם שחט אין מכסין, דהא רבי יוסי קתני ליה בהדיא (דתנן) [דתניא] (לקמן חולין פד, ב) רבי יוסי אומר כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו מקל וחומר וכו'. ושמא יש לומר דכל כמה שהיה יכול להעמידה למשנתינו ככולי עלמא מחזר להעמידה ואפילו למאן דאמר שהוא מתיש ומצבי, וצ"ע.

    בין לרבנן בין לר' אליעזר לשחטיה ולכסייה צבי ואפילו מקצת צביאמרינן לא הוה צריך להאי טעמא אלא לרבנן בלבד, אבל לר' אליעזר אפילו לא הוה סבירא ליה צבי ואפילו מקצת צבי לשחטיה ולכסייה, דהא קא סבר אין חוששין לזרע האב וצבי מעליא הוא אלא משום רבנן נקט ליה, והקשה הרב רבינו שמואל ז"ל מרודוס דהא גבי מתנות לא חשיב כוליה שם להתחייב במתנות אלא במחציתן כדאיתא בסמוך, ואם כן הכא אמאי קא פריך לרבנן לשחטיה ולכסוייה דצבי ואפילו מקצת צבי אמרינן, דהא הוה ליה כדם צבי שנתערב בדם בהמה, ואמרינן בפרק קמא דביצה (ח, ב) לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסותם ביום טוב. ויש לומר דהכא שאני שהרי כל משהו שבו חייב לכסות והוה ליה כמו שיכול לכסות בדקירה אחת, ובההיא דהתם הא אמרינן במה דברים אמורים בשתי דקירות אבל בדקירה אחת חייב לכסות.

    ומדרבנן מספקא להו רבי אליעזר מפשט פשיטא ליה אלא הא דתניא וכו'תימה דאפילו תימא דמספקא ליה לרבי אליעזר, (הכי) [הוי] מצי לאקשויי ליה מהך ברייתא דמתנות כיון דאכתי לא הוה מוקמינן פלוגתייהו בשה ואפילו מקצת שה, ועוד תמיהא לי דאטו עד השתא דאמרינן דרבנן ספוקי מספקא להו מי לא ידעינן דרבי אליעזר מפשט פשיטא ליה, והא ודאי מדקאמר ר' אליעזר דאין אותו ואת בנו נוהג בו בודאי פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב, דאי מספקא הוה ליה (למימ') [למיסר] מספקא מיהא, אלא שיש לומר בזו דאי לאו דרבנן הוה אמינא דר' אליעזר לענין מלקות קאמר אבל לכתחילה אסור וכדאמרינן לקמן בסמוך.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 79b

    Chullin 79b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 341 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וסימנין דאורייתא מדסמיך אסימנין ושרי איסורא עלייהו ש"מ הא דסמכינן אסימנין בחזרת אבדה כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז.) דאורייתא היא דאי דרבנן נהי דעבוד רבנן תקנתא בממונא באיסורא מי מצו מתקני אלא ש"מ דאורייתא היא והתם באלו מציאות מיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן:

    כוי מן התייש ומן הצבייה ואע"פ דשור או כשב כתיב (ויקרא כב) ולא כתיב צבי ואיל:

    ה"ג רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן הוא בתוספתא ולא גרסינן מן התייש ומן הצבייה אין אותו ואת בנו נוהג בו דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועינן:

    איזהו כוי שנחלקו בו כו' לאפוקי ממאן דאמר כוי בריה בפני עצמו הוא:

    ובנה תייש שילדה מן התייש:

    שה אמר רחמנא ובנו כל דהו על האם הקפיד שתהא בהמה אבל על הבן לא הקפיד ואפילו הוא חיה:

    ובת ילדה בן האי בן לאו דוקא דה"ה לבת:

    חוששין לזרע האב ויש באם הזאת מקצת שה ושה דאמר רחמנא אפילו במקצת שה משמע:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 79b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אילימא דשחטה לה ולברה והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא צבייה כו' תימה ודלמא דשחיט ליה לתייש ובנו ופליגי אם חוששין לזרע האב ונוהג בזכרים אי לא והא דפליגי בכוי לאשמועינן דבנו ואפילו כל דהו:

    ורבי אליעזר סבר אין חוששין כו' ה"מ למימר לכולי עלמא חוששין ובשה אפילו מקצת שה פליגי ואפילו בצבי הבא על התיישה שילדה בת ובת ילדה בן אלא דניחא לאוקומי פלוגתא בחוששין לזרע האב דמצינו פלוגתא דתנאי אבל בשה ואפילו מקצת שה לא אשכחן פלוגתא דתנאי:

    בין לרבנן בין לרבי אליעזר לשחוט וליכסי צבי ואפילו מקצת צבי הקשה הרב רבי שמואל מוורדו"ן הא גבי מתנות כי אמרינן שה ואפי' מקצת שה לא חשיב משום הכי כולו שה להתחייב בכל המתנות אם כן הכא נמי לא חשיב כאילו הוא כולו דם צבי אלא חציו ובפרק קמא דביצה (דף ח:) אמרינן לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסות ביו"ט וי"ל דאמרינן התם בד"א בשתי דקירות אבל בדקירה אחת חייב לכסות והכא נמי כיון שכל משהו שבו חציו דם צבי חייב לכסות:

    ומדלרבנן מספקא להו מכלל דלר' אליעזר פשיטא ליה אלא הא דתניא כו' משמע משום דלרבי אליעזר פשיטא ליה קשה ליה מהך ברייתא דמתנות ותימה דאפי' מספקא ליה נמי יכול להקשות כל כמה דלא מוקמינן פלוגתייהו בשה ואפילו מקצת שה:

    לימא ליה אייתי ראיה ואע"ג דרב אסי קאמר בפ"ק דב"ק (דף ט.) ובפרק בית כור (ב"ב קז.) גבי אחין שחלקו ובא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהם דנוטל רביע בקרקע ורביע במעות משום דמספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות הוו ונוטל מספיקא מחצה ממה שהיה לו ליטול ולא מצי אמר ליה אייתי ראיה דיורשין הוו ושקול יש מקומות שתקנו חכמים מחמת הספק שיטול מחצה ובהמוכר את הבית (שם ע.) מפורש באורך:

    Tosafot on Chullin 79b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אלא הא דתנן כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו במאי עסקינן וכו'. ותמיהא לי ומאי קא קשיא ליה מכוי, דילמא לא רבי אלעזר ולא רבנן אלא רבי יוסי דאית ליה (לקמן חולין פ, א) כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בו חכמים אם מין בהמה אם מין חיה, ומשום הכי אין שוחטין ואם שחט אין מכסין, דהא רבי יוסי קתני ליה בהדיא (דתנן) [דתניא] (לקמן חולין פד, ב) רבי יוסי אומר כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו מקל וחומר וכו'. ושמא יש לומר דכל כמה שהיה יכול להעמידה למשנתינו ככולי עלמא מחזר להעמידה ואפילו למאן דאמר שהוא מתיש ומצבי, וצ"ע.

    בין לרבנן בין לר' אליעזר לשחטיה ולכסייה צבי ואפילו מקצת צבי אמרינן לא הוה צריך להאי טעמא אלא לרבנן בלבד, אבל לר' אליעזר אפילו לא הוה סבירא ליה צבי ואפילו מקצת צבי לשחטיה ולכסייה, דהא קא סבר אין חוששין לזרע האב וצבי מעליא הוא אלא משום רבנן נקט ליה, והקשה הרב רבינו שמואל ז"ל מרודוס דהא גבי מתנות לא חשיב כוליה שם להתחייב במתנות אלא במחציתן כדאיתא בסמוך, ואם כן הכא אמאי קא פריך לרבנן לשחטיה ולכסוייה דצבי ואפילו מקצת צבי אמרינן, דהא הוה ליה כדם צבי שנתערב בדם בהמה, ואמרינן בפרק קמא דביצה (ח, ב) לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסותם ביום טוב. ויש לומר דהכא שאני שהרי כל משהו שבו חייב לכסות והוה ליה כמו שיכול לכסות בדקירה אחת, ובההיא דהתם הא אמרינן במה דברים אמורים בשתי דקירות אבל בדקירה אחת חייב לכסות.

    ומדרבנן מספקא להו רבי אליעזר מפשט פשיטא ליה אלא הא דתניא וכו' תימה דאפילו תימא דמספקא ליה לרבי אליעזר, (הכי) [הוי] מצי לאקשויי ליה מהך ברייתא דמתנות כיון דאכתי לא הוה מוקמינן פלוגתייהו בשה ואפילו מקצת שה, ועוד תמיהא לי דאטו עד השתא דאמרינן דרבנן ספוקי מספקא להו מי לא ידעינן דרבי אליעזר מפשט פשיטא ליה, והא ודאי מדקאמר ר' אליעזר דאין אותו ואת בנו נוהג בו בודאי פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב, דאי מספקא הוה ליה (למימ') [למיסר] מספקא מיהא, אלא שיש לומר בזו דאי לאו דרבנן הוה אמינא דר' אליעזר לענין מלקות קאמר אבל לכתחילה אסור וכדאמרינן לקמן בסמוך.

    Rashba on Chullin 79b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו שהכלאים הבאים מן התיש עם הרחל או מן הכבש עם העז אותו ואת בנו נוהג בו וכן בכוי נראין הדברים שאין בהמה מתעברת מחיה ולא חיה מבהמה ואף לא בהמה מבהמה שאינה מינה ולא חיה מחיה שאינה מינה אא"כ יש ביניהם קצת דמיון כגון תיש ורחל וכבש עם עז וסוס עם חמורה וכן זאב עם הכלב וכן כלב כופרי עם שועל וכל כיוצא באלו אבל צבי בתישה ותיש בצביה אין הדברים נראין להתעבר זה מזה וחכמת הטבע מעידה לנו כן ולא הוזכרו דברים אלו בתלמוד אלא לדעת ר' אליעזר ובר מחלקתו שהיו סוברים כן וכן התבאר במסכת בכורות ומ"מ לדעת האומר כן צבי הבא על התישה וילדה בן אסור לשחוט תישה ובנה שה אמר רחמנא ובנו כל דהו ומותר לשחוט את הצבי ובנו אפי' לדברי האומר שנוהג בזכרים שה אמר רחמנא ולא צבי ובנו תיש הבא על הצביה וילדה בן מותר לשחוט האם ובנה שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו ומגדולי המחברים אוסרין בזו לכתחלה ואין דבריהם נראין ואב ובנו לדברי האומר שנוהג בזכרים אסור:

    תיש הבא על הצביה וילדה בת ואותה בת ילדה בן לדברי האומר חוששין לזרע האב יש לחוש בבת הצביה לדונה בשה ושה אמר רחמנא ואפי' מקצת שה ואסור לשחוט אותה ואת הבן ומ"מ אינו לוקה שמא אין חוששין לזרע האב ולדברי האומר אין חוששין הרי זה צבי ובנו ומותר:

    צבי הבא על התישה וילדה בת ואותה בת ילדה בן אסור לשחוט הבת ובנה ואם שחט לוקה שהרי מ"מ אף אם תחוש לזרע האב הרי מ"מ היא שה מצד האם ושה אמר רחמנא ואפי' מקצת שה ומגדולי המחברים כתבו בזו דברים שלא נתבררו לנו:

    כבר ידעת שחיה ועוף טעונין כסוי הדם אבל בהמה אינו בתורת כסוי מעתה צבי הבא על התישה וילדה בן ושחטו בחול טעון כסוי שמא חוששין לזרע האב והרי הוא חיה ואין צריך לומר בתיש הבא על הצביה וילדה בן ושחטו בחול שהוא טעון כסוי:

    צבי הבא על התישה וילדה בן אין שוחטין אותו ביום טוב שמא חוששין לזרע האב וטעון כסוי ואם שחטו אין מכסין את דמו שמא אין חוששין לזרע האב והרי הוא בהמה ואין טעון כסוי:

    תיש הבא על הצביה אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו אע"פ שמ"מ יש בו תורת כסוי שהרי אמו חיה וצבי אמר רחמנא ואפי' מקצת צבי מ"מ הרואה אותו טורח בכסוי גוזר עליו שהוא חיה ומתיר את חלבו ומפני זה אסור לכסות את דמו ביום טוב וכן הדין בכוי והיא בריה בפני עצמה שלא הכריעו בה חכמים אם זכר אם נקבה:

    מתנות כהונה ר"ל זרוע לחיים וקיבה אין נוהגין אלא בבהמה כמו שיתבאר ונוהגין בכלאים ר"ל הבא מן הכבש עם העז או מן התיש עם הרחל וכן הכוי חייב במתנות מן הספק:

    צבי הבא על התישה וילדה בן הולד חייב בחצי מתנות אבל תיש הבא על הצביה וילדה הולד פטור מכל וכל שהרי אף בחיוב חצי מתנות הבא מצד האב אומר לו הבא ראיה שחוששין לזרע האב וטול:

    Meiri on Chullin 79b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אלא לרבנן נהי דקסברי שה כו' לימא ליה אייתי ראיה דחוששין כו' ולא בעי למימר דרבנן ס"ל ודאי חוששין לזרע האב ומתני' דכיסוי הדם כר"א דמספקא ליה כדמסיק דניחא ליה לאוקומי כרבנן וכפרש"י לקמן ולמאי דאסיק דבצבי הבא על התיישה פליגי לא בעי למימר דר"א ס"ל ודאי חוששין דניחא ליה למימר דלא פליגי אלא בשה ומקצת שה אבל בחוששין לכ"ע מספקא ליה ועוד דהשתא דר"א נמי מספקא ליה איכא לאוקמא מתני' דכיסוי הדם נמי כוותיה ובתיש הבא על הצביה ודו"ק:

    פרש"י בד"ה אין שוחטין כו' ולדחות י"ט מספק אם שחטו הס"ד ואחר כך מ"ה לשחוט כו' כצ"ל:

    בד"ה אי לרבנן דאמרי אין חוששין בר כיסוי הוא עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 79b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 79, Amud Bet, about 341 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “וסימנין דאורייתא.…”

    2. Segment 245 words

      Opens “תנו רבנן: אותו ואת בנו נוהג בכלאים…”

      Named: רבי אליעזר, רב חסדא.

    3. Segment 329 words

      Opens “היכי דמי? אילימא בתייש הבא על הצבייה,…”

      Named: רב חסדא.

    4. Segment 426 words

      Opens “אלא בצבי הבא על התיישה וילדה, וקא…”

      Named: רב חסדא.

    5. Segment 514 words

      Opens “לעולם, בתייש הבא על הצבייה, וילדה בת,…”

    6. Segment 622 words

      Opens “רבנן סברי: חוששין לזרע האב, ושה ואפילו…”

      Named: רבי אליעזר.

    7. Segment 77 words

      Opens “וליפלוג בחוששין לזרע האב, בפלוגתא דחנניה ורבנן?…”

    8. Segment 816 words

      Opens “אי פליגי בההיא, הוה אמינא: בהא אפילו…”

    9. Segment 913 words

      Opens “והא דתנן: כוי אין שוחטין אותו ביו"ט…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “במאי עסקינן? אילימא בתייש הבא על הצבייה…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “אלא בצבי הבא על התיישה וילדה, אי…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “לעולם בצבי הבא על התיישה, ורבנן ספוקי…”

    13. Segment 137 words

      Opens “ומדלרבנן מספקא להו, לרבי אליעזר פשיטא ליה.…”

      Named: רבי אליעזר.

    14. Segment 1424 words

      Opens “והא דתניא: הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכוי…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “במאי עסקינן? אילימא בתייש הבא על הצבייה…”

      Named: רבי אליעזר.

    16. Segment 1623 words

      Opens “אלא לרבנן, נהי דקסברי ״שה ואפילו מקצת…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “אלא, בצבי הבא על התיישה וילדה. בשלמא…”

      Named: רבי אליעזר.

    18. Segment 1827 words

      Opens “לעולם בצבי הבא על התיישה וילדה, ור"א…”

      Named: רבי אליעזר.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 79b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026