Talmud Builders

    Chullin 121b

    Back to index

    English translation — Chullin 121b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1eventually the carcass of the bird will impart a more severe impurity when it is in the throat of the person who consumes it. Therefore, it is not necessary for the carcass of a kosher bird to come in contact with liquid in order for it to be susceptible to impurity.

    2Ḥizkiyya says in response: The reason for the opinion of the Sages stated by Rabbi Asi is since the slaughterer is able to chop the animal into small pieces and thereby establish the volume of every piece of the animal as less than an olive-bulk. In such a scenario, the animal would not be susceptible to impurity. Therefore, it is not certain that the animal will eventually become impure with a more severe impurity.

    3Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: And did Ḥizkiyya actually say such a statement? But wasn’t it stated: If one slaughtered a non-kosher animal in a valid manner by cutting the two simanim , i.e., the windpipe and the gullet, or the majority of the two simanim , and the animal is still twitching, Ḥizkiyya says: There is no prohibition against eating the limbs from such a twitching animal. Therefore, a gentile, who is prohibited from consuming a limb from a living animal, may consume this animal. Rabbi Yoḥanan says: There is a prohibition against eating the limbs of such an animal.

    4The Gemara explains the opinions: Ḥizkiyya says that there is no prohibition against eating the limbs of such an animal, as since it was slaughtered in a valid manner it is considered dead. Rabbi Yoḥanan says that there is a prohibition against eating the limbs of such an animal, as since it is twitching it is not yet dead. Therefore, since Ḥizkiyya maintains that a twitching animal is considered dead, it should have the impurity of a carcass, contrary to the opinion of the Sages cited by Rabbi Asi, as well as the mishna.

    5Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya in response: Ḥizkiyya maintains that such an animal has left the category of a living animal, but has not entered the category of a dead animal. Therefore, it is not prohibited for a gentile to consume such an animal, but the animal does not have the impurity of a carcass.

    6§The Gemara discusses the matter itself of the dispute between Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan: If one slaughtered a non-kosher animal by cutting the two simanim , or the majority of the two simanim , and the animal is still twitching, Ḥizkiyya says: There is no prohibition against eating its limbs. Rabbi Yoḥanan says: There is a prohibition against eating its limbs. Rabbi Elazar said: Take that opinion of Rabbi Yoḥanan in your hand and accept it, as Rav Oshaya teaches a baraita in accordance with his opinion.

    7As Rav Oshaya teaches ( Tosefta , Oholot 2:1): In the case of a Jew who slaughtered a non-kosher animal for the consumption of a gentile, if he slaughtered it by cutting two simanim or the majority of two simanim , and the animal is still twitching, the animal imparts impurity of food; but so long as it is twitching it does not impart the impurity of animal carcasses.

    8A limb that separates from this twitching animal is considered like a limb that separates from a living animal, and as such it imparts the impurity of a carcass. And flesh that separates from this twitching animal is considered like flesh that separates from a living animal, and as such it does not impart impurity. And it is prohibited for the descendants of Noah to consume the flesh that separates from this twitching animal, and this prohibition applies even after its soul departs. This ruling of Rav Oshaya is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.

    9The Gemara cites the continuation of the Tosefta : In the case where a Jew slaughtered a non-kosher animal for a gentile’s consumption, if he slaughtered it by cutting only one siman or the majority of one siman , and the animal is still twitching, the animal does not impart the impurity of food because the slaughter was invalid. Similarly, if he did not perform a valid slaughter but rather stabbed the animal, the animal has no impurity whatsoever while it is still twitching.

    10And similarly, in the case of a gentile who slaughtered a kosher animal for the consumption of a Jew, and the animal is still twitching, the animal imparts the impurity of food because it is considered to be food, but so long as it is twitching it does not impart the impurity of an animal carcass.

    11A limb that separates from this twitching animal is considered like a limb that separates from a living animal, and as such it imparts the impurity of a carcass. And flesh that separates from this twitching animal is considered like flesh that separates from a living animal, and as such it does not impart the impurity of food. And it is prohibited for the descendants of Noah to consume the flesh that separates from this twitching animal, and this prohibition applies even after its soul departs.

    12If the gentile slaughtered the kosher animal by cutting only one siman or the majority of one siman , and the animal is still twitching, the animal does not impart impurity of food because the slaughter was not valid. Similarly, if he stabbed the animal rather than slaughtering it properly, it has no impurity whatsoever.

    13If a gentile partially slaughtered a kosher animal in a place that does not render the animal a tereifa , i.e., unfit for consumption due to a mortal wound, e.g., he cut half of the windpipe, and then a Jew came and completed the slaughter, the animal is fit for consumption.

    14But if a Jew slaughtered the animal, either in a place that renders the animal a tereifa , e.g., he cut the majority of the windpipe, or in a place that does not render the animal a tereifa , e.g., he only partially cut the windpipe, and then a gentile came and completed the slaughter, his slaughter is not valid.

    15The baraita continues: One who wishes to eat from the meat of a slaughtered animal before its soul departs may cut an olive-bulk of meat from the area of its slaughter, the neck, and salt it very well, i.e., more than is normally required, and rinse it very well in water to remove the salt and blood, and then wait until the animal’s soul departs, and then eat it. Both a gentile and a Jew are permitted to eat it because the prohibition against eating a limb from a living animal is not applicable in such a case.

    16The Gemara notes: This baraita supports the opinion of Rav Idi bar Avin, as Rav Idi bar Avin said that Rav Yitzḥak bar Ashyan said: One who wants to be healthy should cut an olive-bulk of meat from the area of the slaughter, and salt it very well and rinse it very well, and then wait until the animal’s soul departs, and then both a gentile and a Jew are permitted to eat it.

    17§It was previously taught in the baraita that if a Jew slaughtered a non-kosher animal for a gentile’s consumption, or a gentile slaughtered a kosher animal for a Jew’s consumption, that animal imparts impurity of food when it is twitching after the slaughter. With regard to that halakha , Rabbi Elazar raises a dilemma: What is the halakha in such a case if one interrupted the slaughter or pressed on the knife during the slaughter? Do these acts, which normally invalidate slaughter, also invalidate this slaughter, or does the slaughter in this case not have to fulfill all of the halakhic requirements of valid slaughter in order to render the slaughtered animal as food with regard to imparting the impurity of food?

    18A certain elder resolved this dilemma and said to him: Rabbi Yoḥanan said as follows: This case requires a valid slaughter in every detail, just like a Jew slaughtering a kosher animal. The Gemara clarifies: To what requirement does valid slaughter just like a kosher animal refer? Rav Shmuel bar Yitzḥak said: It is referring to the requirement of examining the knife before the slaughter.

    19Rabbi Zeira asked Rav Sheshet: If a non-kosher animal slaughtered by a Jew is twitching under the same roof as a corpse, and the animal swallowed items before being slaughtered, what is the halakha with regard to those swallowed items that are inside the animal? Is the animal considered to be living and therefore it should save these items that are swallowed inside it from the impurity transmitted by the corpse to all items under the same roof? Or is the animal considered to be dead and therefore the items become impure?

    20Rav Sheshet said to Rabbi Zeira: Since it is established that such an animal is considered to be dead and imparts impurity of food, is it possible that it saves those items inside it from impurity? Certainly it does not. Rabbi Zeira said to him in response: It is also established that such an animal does not impart impurity of carcasses and is considered to be a living animal in that regard. How is it possible that the animal does not save those items inside it from impurity?

    21Abaye resolved the dilemma and said: It is proper to treat this case stringently. Therefore, such an animal does not save the items that are swallowed inside it because it imparts impurity of food. But one who engages in bestiality with such an animal is liable because the animal does not impart impurity of a carcass and is considered to be living in that regard.

    22§The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: With regard to the meat residue attached to the hide after flaying that was collected, if there is an olive-bulk of it in one place it imparts impurity of an animal carcass, and one who contracts impurity from it and eats consecrated foods or enters the Temple is liable to receive karet for it. Rav Huna says in explanation: This halakha is applicable only when a halakhically competent person collected the meat residue in one place, but not if the meat residue was collected by a child or without human intervention. By collecting it in one place, the person indicates that he considers it to be food.

    23And Rav Huna says: In a case of two pieces of flesh of an animal carcass, each measuring half an olive- bulk, that are attached to the hide, the hide nullifies them, as the hide does not impart the impurity of a carcass. Consequently, these pieces do not impart impurity either.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שסופה לטמא טומאה חמורהאדם ובגדים אם יאכלנה הילכך אינה צריכה הכשר דילפינן מזרעים. וטעמא דמחשבה משום דסתמא לאו לאכילה קיימא ובכפרים קיימינן שאין רגילים לאכול עופות אבל בכרכים תנן (עוקצים פ"ג משנה ג) דאין צריכין מחשבה דסתמא לאכילת עובדי כוכבים עומדת:

    אמר חזקיהשאני מתניתין דבמפרכסת קיימינן שעדיין אין בה טומאה חמורה וסופה נמי שמא לא תבא לידי טומאה חמורה שהרי הוא יכול לגוררה לגירורים דקים פחותים פחותים מכזית עד שתכלה כולה ושוב לא תטמא טומאת נבלות אבל נבלת עוף טהור כבר מתה וראויה לטמא טומאה חמורה:

    ומי אמר חזקיה הכיאלמא סבירא ליה לחזקיה הא דתנן דאין טומאת נבלות במפרכסת:

    שחט בהבטמאה:

    אינה לאבריםאין בן נח מוזהר עליה משום אבר מן החי וכ"ש בטהורה דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור ואפילו רבי יוחנן מודי בה בטהורה:

    א"למודה חזקיה דאינה מטמאה כנבילה ואע"פ שמותרת לבני נח דיצאה מכלל חיה ולכלל מתה לא באת ובטומאת נבלות כתיב וכי ימות:

    דתני רב אושעיא כוותיהדאסורה לבני נח:

    מטמאה טומאת אוכליןאם נגעה בשרץ וחזרה ונגעה באוכלין הואיל וישראל שחטה שחיטה מעלייתא וחישב עליה להאכילה לעובד כוכבים כדפרישית לעיל:

    כפורש מן החיומטמא מיד כאבר מן הנבלה דאמרי' בהאי פירקא (לקמן חולין דף קכח:) אבר מן החי מטמא כנבלה:

    ובשר הפורש ממנה כפורש מן החיאין בו טומאה דבשר הפורש מן החי טהור ולהכי הוי כמן החי שאסור לבני נח:

    אפילו לאחר שתצא נפשההואיל ונחתך מחיים והיינו כר' יוחנן:

    שחט בה אחד אינה מטמאה טומאת אוכליןדלא אשכחן היתר אכילה בדכוותה לא לישראל ולא לבני נח וכן בנחרה ועודה מפרכסת:

    מטמאה טומאת אוכליןהואיל ויש היתר אכילה בדוגמתה אם שחטה ישראל השתא נמי מהניא לה הך מחשבת עובד כוכבים לצורך ישראל לשוייה אוכל:

    במקום שאין עושה אותה טרפהכגון חצי קנה:

    שחט ישראלוגמר עובד כוכבים הואיל וגמרו ביד עובד כוכבים טרפה:

    יפה יפהיותר מבשר אחר מפני שלא הספיק דמו לצאת וכשחותכו נבלע בתוכה לפי שכשהבהמה מוציאה נשמה היא מתאנחת ומוציא דמה יפה:

    וממתין לה עד שתצא נפשהכדתניא בארבע מיתות (סנהדרין דף סג.) מנין לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה שנאמר לא תאכלו על הדם ואסמכתא דרבנן בעלמא היא:

    אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרים בודהואיל ומותר לישראל הותר אף לעובד כוכבים דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור. אבל הנך דלעיל שחיטת טמאה וכן שחיטת עובד כוכבים בטהורה אין בה היתר לישראל ולעובד כוכבים נמי לא משתריא דחיה היא:

    מסייע ליה לרב אידיהא דקתני שאף העובד כוכבים מותר בו:

    שיבריאבשר זה טוב לרפואה:

    בעי רבי אלעזרמתניתין דישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה דטעמא דמשוינן לה אוכלא משום שחיטה היא דהא נחרה אין בה טומאה:

    שהה בה או דרס מהומי הוי כנחירה ולא מטמאה:

    כבהמה טהורהכאילו מטהרה לאכילה:

    למאיהלכתא קא דייק כולי האי הכשר שחיטה בטהורה:

    מהו שתציל על הבלועין שבתוכהישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה ומפרכסת ובלעה כלים בחייה והרי היא באהל המת מהו שתציל עליהן כדאמרן בבהמה המקשה (לעיל חולין דף עא:) בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת לא נטמאה הכא מאי כיון דאינה מטמאה טומאת נבלות חיה היא או דילמא כיון דמטמאה טומאת אוכלין אינה מצלת דלאו בלוע הוא. ובישראל בטהורה לא מיבעי לן דודאי אינה מצלת הואיל ואף באכילה מותרת ועובד כוכבים בטמאה פשיטא לן דמצלת הואיל ואין בה טומאה של כלום אלמא חיה היא:

    א"ל מטמאה טומאת אוכליןאלמא מתה היא:

    ומצלתבתמיה:

    אמר אביי אינה מצלת כו'לחומרא:

    חייבמיתה במזיד וחטאת בשוגג:

    והוא שכנסודגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל נתכנס מאליו כמו שכנסוהו תינוקות אחר הפשט לא הואיל ובטל מתחלה ונעשה עור תו לא הדר הוי בשר דלטומאת אוכלין הוא דמהניא מחשבה לשויה אוכלא דאפילו עור ששלקו מטמא טומאת אוכלין אחרי שעשאו רך אבל לשויה בשר לא:

    חולין 121 עמוד ב

    1שסופה לטמא טומאה חמורה!

    2אמר חזקיה: הואיל ויכול לגוררה, ולהעמידה על פחות מכזית.

    3א"ל ר' ירמיה לרבי זירא: ומי אמר חזקיה הכי? והא איתמר: שחט בה שנים או רוב שנים, ועדיין היא מפרכסת חזקיה אמר: אינה לאברים, ר' יוחנן אמר: ישנה לאברים.

    4חזקיה אמר אינה לאברים: מתה היא. רבי יוחנן אמר ישנה לאברים: לאו מתה היא.

    5א"ל יצתה מכלל חיה, ולכלל מתה לא באת.

    6גופא: שחט בה שנים, או רוב שנים, ועדיין היא מפרכסת חזקיה אמר: אינה לאברים, ר' יוחנן אמר: ישנה לאברים. אמר ר' אלעזר: נקוט להא דר' יוחנן בידך, דתני רב אושעיא כוותיה.

    7דתני רב אושעיא: ישראל ששחט בהמה טמאה לעובד כוכבים שחט בה שנים או רוב שנים, ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות.

    8אבר הפורש ממנה, כפורש מן החי, ובשר הפורש ממנה, כבשר הפורש מן החי, ואסור לבני נח, ואפי' לאחר שתצא נפשה.

    9שחט בה אחד, או רוב אחד אינה מטמאה טומאת אוכלין נחרה אין בה טומאה של כלום.

    10ועובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל, ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלה.

    11אבר הפורש ממנה, כפורש מן החי, ובשר הפורש ממנה, כפורש מן החי, ואסור לבני נח, ואפילו לאחר שתצא נפשה.

    12שחט בה אחד או רוב אחד אינה מטמאה טומאת אוכלין נחרה אין בה טומאה של כלום.

    13שחט עובד כוכבים במקום שאין עושה אותה טרפה, ובא ישראל וגמרה כשרה.

    14שחט ישראל, בין במקום שעושה אותה טרפה, ובין במקום שאין עושה אותה טרפה, ובא עובד כוכבים וגמר שחיטתו פסולה.

    15הרוצה שיאכל מבהמה קודם שתצא נפשה, חותך כזית בשר מבית שחיטתה, ומולחו יפה יפה, ומדיחו יפה יפה, וממתין לה עד שתצא נפשה, ואוכלו. אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו.

    16מסייע ליה לרב אידי בר אבין, דאמר רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיין: הרוצה שיבריא, חותך כזית בשר מבית שחיטה, ומולחו יפה יפה, ומדיחו יפה יפה, וממתין לה עד שתצא נפשה, אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרים בו.

    17בעי ר' אלעזר: שהה בה, דרס בה מהו?

    18א"ל ההוא סבא: הכי א"ר יוחנן: צריכה הכשר שחיטה כבהמה טהורה. הכשר למאי? אמר רב שמואל בר יצחק: בדיקת סכין.

    19בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: מהו שתציל על הבלועין שבתוכה?

    20א"ל מטמאה טומאת אוכלין ומצלת? א"ל אינה מטמאה טומאת נבלות, ולא תציל?

    21אמר אביי: אינה מצלת על הבלועים שבתוכה, דהא מטמאה טומאת אוכלין והרובעה חייב, דהא אינה מטמאה טומאת נבלה.

    22רבי יהודה אומר: האלל [וכו']. אמר רב הונא: והוא שכנסו.

    23ואמר רב הונא: שני חצאי זיתים שישנן על גבי העור העור מבטלן,׃

    Tosafot

    הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה על פחות מכזיתפ"ה שיכול לחותכה בחתיכות קטנות פחותות מכזית בעודה מפרכסת ולא היה צריך לפרש כן אלא אפילו חתיכות גדולות ובלבד שלא יהיו אברים דבשר מן החי לא מטמא כדאמר לקמן בפרקין (חולין דף קכח:) ועל הנבלה הוא דקאמר צריך שישייר ויעמיד על (טומאה) פחות מכזית:

    ולהעמידה על מידה על פחות מכזיתוא"ת השתא נמי סופו לטמא טומאה חמורה כיון דאילו מצטרף ליה עם חצי זית אחר מטמא כדאמר פ' דם שחיטה (כריתות דף כא.) וי"ל דהתם בנבלה שמתה לגמרי מהני צירוף אבל הכא הואיל וסופו לטמא טומאה חמורה אחר שתמות שיצרפנה לכזית לא אמרי':

    ומי אמר חזקיה הכידחזקיה אחזקיה ניחא ליה לאקשויי אע"ג דהוי מצי לאקשויי בלאו הכי ממתניתין דקתני אבל לא טומאת נבילות אחזקיה דאמר מתה היא:

    נחרה אין בה טומאה של כלוםהיינו נמי אין מטמאה טומאת אוכלין דקתני גבי שחט בה סימן אחד אלא משום דלא עשה בה דרך שחיטה נקט האי לישנא כלומר נחרה והתם פשוט דאין בה טומאה כלל כיון דלא עבד כלל דרך שחיטה:

    ועובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראלרבותא נקט דאפי' לישראל דבשחיטה תליא מילתא אבר הפורש ממנה כפורש מן החי:

    אביי אמר אינה מצלת כו'וטעמא משום דכי חיה היא לכל דבריה ולכך רובעה חייב ומ"מ מטמא טומאת אוכלין כיון דבת אכילה היא ובקונט' פירש משום דלחומרא ותימה אי ספיקא היא אמאי רובעה חייב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומי אמר חזקיה הכי וכו'פירש רש"י ז"ל דאלמא לית ליה לחזקיה מתניתין דאין טומאת נבלות במפרכסת והא אתמר וכו', ואיכא למידק א"כ ליקשי ליה ממתני'. ותי' בתוס' דה"ה דה"ל לאקשויי עליה ממתני', אלא דנ"ל טפי לאקשויי מדידיה לדידיה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 121b

    Chullin 121b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 395 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שסופה לטמא טומאה חמורה אדם ובגדים אם יאכלנה הילכך אינה צריכה הכשר דילפינן מזרעים. וטעמא דמחשבה משום דסתמא לאו לאכילה קיימא ובכפרים קיימינן שאין רגילים לאכול עופות אבל בכרכים תנן (עוקצים פ"ג משנה ג) דאין צריכין מחשבה דסתמא לאכילת עובדי כוכבים עומדת:

    אמר חזקיה שאני מתניתין דבמפרכסת קיימינן שעדיין אין בה טומאה חמורה וסופה נמי שמא לא תבא לידי טומאה חמורה שהרי הוא יכול לגוררה לגירורים דקים פחותים פחותים מכזית עד שתכלה כולה ושוב לא תטמא טומאת נבלות אבל נבלת עוף טהור כבר מתה וראויה לטמא טומאה חמורה:

    ומי אמר חזקיה הכי אלמא סבירא ליה לחזקיה הא דתנן דאין טומאת נבלות במפרכסת:

    שחט בה בטמאה:

    אינה לאברים אין בן נח מוזהר עליה משום אבר מן החי וכ"ש בטהורה דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור ואפילו רבי יוחנן מודי בה בטהורה:

    א"ל מודה חזקיה דאינה מטמאה כנבילה ואע"פ שמותרת לבני נח דיצאה מכלל חיה ולכלל מתה לא באת ובטומאת נבלות כתיב וכי ימות:

    דתני רב אושעיא כוותיה דאסורה לבני נח:

    מטמאה טומאת אוכלין אם נגעה בשרץ וחזרה ונגעה באוכלין הואיל וישראל שחטה שחיטה מעלייתא וחישב עליה להאכילה לעובד כוכבים כדפרישית לעיל:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 121b · Sefaria

    Tosafot

    הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה על פחות מכזית פ"ה שיכול לחותכה בחתיכות קטנות פחותות מכזית בעודה מפרכסת ולא היה צריך לפרש כן אלא אפילו חתיכות גדולות ובלבד שלא יהיו אברים דבשר מן החי לא מטמא כדאמר לקמן בפרקין (חולין דף קכח:) ועל הנבלה הוא דקאמר צריך שישייר ויעמיד על (טומאה) פחות מכזית:

    ולהעמידה על מידה על פחות מכזית וא"ת השתא נמי סופו לטמא טומאה חמורה כיון דאילו מצטרף ליה עם חצי זית אחר מטמא כדאמר פ' דם שחיטה (כריתות דף כא.) וי"ל דהתם בנבלה שמתה לגמרי מהני צירוף אבל הכא הואיל וסופו לטמא טומאה חמורה אחר שתמות שיצרפנה לכזית לא אמרי':

    ומי אמר חזקיה הכי דחזקיה אחזקיה ניחא ליה לאקשויי אע"ג דהוי מצי לאקשויי בלאו הכי ממתניתין דקתני אבל לא טומאת נבילות אחזקיה דאמר מתה היא:

    נחרה אין בה טומאה של כלום היינו נמי אין מטמאה טומאת אוכלין דקתני גבי שחט בה סימן אחד אלא משום דלא עשה בה דרך שחיטה נקט האי לישנא כלומר נחרה והתם פשוט דאין בה טומאה כלל כיון דלא עבד כלל דרך שחיטה:

    ועובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל רבותא נקט דאפי' לישראל דבשחיטה תליא מילתא אבר הפורש ממנה כפורש מן החי:

    אביי אמר אינה מצלת כו' וטעמא משום דכי חיה היא לכל דבריה ולכך רובעה חייב ומ"מ מטמא טומאת אוכלין כיון דבת אכילה היא ובקונט' פירש משום דלחומרא ותימה אי ספיקא היא אמאי רובעה חייב:

    Tosafot on Chullin 121b · Sefaria

    Rashba

    ומי אמר חזקיה הכי וכו' פירש רש"י ז"ל דאלמא לית ליה לחזקיה מתניתין דאין טומאת נבלות במפרכסת והא אתמר וכו', ואיכא למידק א"כ ליקשי ליה ממתני'. ותי' בתוס' דה"ה דה"ל לאקשויי עליה ממתני', אלא דנ"ל טפי לאקשויי מדידיה לדידיה.

    Rashba on Chullin 121b · Sefaria

    Meiri

    ישראל ששחט בהמה ועדין היא מפרכסת בין טמאה בין טהורה אסורה לבני נח שהדבר תלוי להם במיתה גמורה ואבר הפורש ממנה כבשר מן החי ואסור אף לאחר שתמות וזהו שאמרו ישנה לאברים ויש חולקים בטהורה כמו שביארנו בפרק שני:

    שחט בה שחיטה הפסולה או נחרה ומפרכסת אין בה שום טומאה שחט גוי במקום שאין עושה אותה טריפה כגון חצי קנה וגמרה ישראל שחיטתו כשרה שחט ישראל בין במקום שעושה אותה טריפה בין במקום שאין עושה אותה טריפה הואיל ולא נגמרה השחיטה ובא גוי וגמרה שחיטתו פסולה:

    בהמה שנשחטה כראוי ורוצה לאכול מבשר הנחתך ממנה קודם שתצא נפשה דרך רפואה חותך מבית שחיטתה שאינה צריכה הפשט ומולחו יפה ומדיחו יפה וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו והגוי אסור בה ויש חולקין וכבר כתבנוה בפרק שני:

    כבר ביארנו שאם נפסלה בשחיטתה הרי היא כנחרה וכל עוד שמפרכסת אין בה טומאת אוכלין מעתה שהא בה או דרס בה או שלא בדק את הסכין או כל פסול שבשחיטה אין בה טומאת אוכלין:

    כבר ביארנו בפרק בהמה המקשה בענין טומאה בלועה וטהרה בלועה שבעלי חיים בהמה וחיה ועופות ודגים שבלעו טומאה או טהרה מעיהן מצילין על טהרה בלועה שבתוכן מליטמא ועל טומאה בלועה שבתוכם מלצאת כיצד כלב שאכל כזית מן המת ונכנס בבית קודם שתתעכל הוא מציל על טומאה זו שלא לצאת וכל מה שבבית טהור בלע טבעת טהורה ונכנס באהל המת הוא מציל על טהרה בלועה שבתוכן מליטמא וכן ביארנו שם שאם מת הכלב אינו מציל עוד על טומאה שבתוכו מלצאת ולא על טהרה שבתוכו מלטמא בטמאת מת מעתה בהמה טהורה שנשחטה ברוב שנים או עוף ברוב אחד אע"פ שמפרכסת הואיל ומטמאה טומאת אוכלין הרי היא כמתה וכן ישראל ששחט בהמה טמאה לגוי או גוי ששחט טהורה הא גוי בטמאה או ישראל שנחר או שפסל בשחיטה כל שמפרכסת אין בה שום טומאה והרי היא מצלת כשהיתה ומ"מ בכלן הרובען חייב הואיל ואין בהם טומאת נבלה הרי היא כחיה לענין זה ואינה כחתיכת בשר אחר שהיא מפרכסת:

    עור שיש עליו שני חצאי זיתים של בשר נבלה בין שפלטתם סכין בין שפלטתם חיה העור מבטלן ואינן מטמאין במגע ולא במשא כמו שיתבאר במשנה הרביעית:

    Meiri on Chullin 121b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מטמאה כו' מהניא לה הך כו' ובד"ה מהו שתציל כו' נבילות חיה היא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה הואיל ויכול כו' ועל הנבילה הוא דקאמר צריך שישייר ויעמיד על כו' עכ"ל פירוש על כל עצמות של נבילה שישתיירו צריך שלא ישתייר עליהם כזית בשר שהוא שיעור טומאת נבילה וק"ל:

    בד"ה עובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל כו' עכ"ל ולעיל דגבי בהמה טמאה ודאי ניחא דנקט לעובד כוכבים כפרש"י לעיל משום מחשבת אוכלין דלישראל לא חזיא אבל הכא דעובד כוכבים בטהורה לישראל לא משוי לה אוכלא דהא לא חזיא ליה ודו"ק:

    בד"ה אביי אמר כו' דכחיה היא לכל דבריה ולכך רובעה חייב כו' עכ"ל ולענין שתציל דהוי מלתא דטומאה אזלינן לחומרא למילף מטומאת אוכלין אבל ברובעה דהוי איסורא לא ילפינן מטומאה להחמיר ושבקינן ליה אדיניה דכחיה היא כדאמרינן בעלמא איסורא מטומאה לא גמרינן ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 121b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה הואיל ויכול לגוררה וכו' פ"ה שיכול לחותכה בחתיכות קטנות וכו' ולא היה צריך לפרש כן וכו'. ר"ל שמפרש"י משמע שכל החתיכות שחותך ממנה אפילו בעודה מפרכסת צריכין להיות פחות מכזית לכך קאמרי התוס' שלא היה צריך לפרש כן אלא שכל החתיכות הראשונות שחתך ממנה בעודה מפרכסת יכולין להיות אפילו חתיכות גדולות והא דקאמר גמרא ולהעמידה על פחות מכזית ר"ל שבשעה שמתנבלת ופוסקת מלפרכס צריך להעמידה שלא ישייר בה כי אם פחות מכזית וק"ל ותיבת טומאה צריך למוחקה כי ט"ס היא וכך צ"ל ועל הנבילה הוא דקאמר צריך שישייר ויעמוד על פחות מכזית:

    ד"ה ולהעמידה על פחות מכזית וכו' וי"ל דהתם בנבילה שמתה לגמרי מהני צירוף וכו'. ר"ל דהתם קאמר שאפי' חצי כזית נבילה לא בעי הכשר הואיל וסופו לטמא טומאה חמורה כשמצרפו עם חצי כזית אחר של נבילה השתא נמי שמצרפו עם שאר אוכלין עד שהוא כביצה מטמא טומאת אוכלין ולא בעי הכשר וע"ש:

    ד"ה נחרה וכו' אלא משום דלא עשה בה דרך שחיטה נקט האי לישנא כלומר נחרה התם פשוט דאין בה טומאה כלל וכו' כצ"ל וצריך למחוק הוי"ו של והתם ור"ל דהתנא דברייתא דנקט האי לישנא כאילו קאמר ובנחרה פשוט הוא שאין בה טומאה כלל וכו':

    ד"ה ונכרי ששחט בחמה טהורה לישראל רבותא נקט וכו' כצ"ל ומשמע מדברי התוס' דאילו בשביל שיטמא טומאת אוכלין לא היה צריך למנקט ששחטה לישראל אלא אפילו שחט הנכרי בהמה טהורה לעצמו ועודה מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין הואיל ויש היתר אכילה בדוגמתה אם שחטה ישראל אבל מפירוש רש"י לא משמע הכי:

    ד"ה אביי אמר וכו' וטעמא משום דכחיה היא לכל דבריה וכו' ר"ל דמפירוש רש"י משמע דלאביי מספקא ליה אי הוה חיה או הוה מת ואזיל הכא לחומרא וזה תימה לחייב מיתה הרובעה דאין מחייבים מיתה מספק אלא ודאי אביי ס"ל דכחיה היא לכל דבריה ואפי' הכי מטמאה טומאת אוכלין כיון דבת אכילה היא וכיון דמטמא טומאת אוכלין אין סברא שתציל ולכך אין מצלת על הבלועה:

    Maharam on Chullin 121b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ומי וכו' ניחא ליה עי' לעיל דף קטז ע"ב תוד"ה ומי:

    Gilyon HaShas on Chullin 121b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 121, Amud Bet, about 395 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “שסופה לטמא טומאה חמורה!…”

    2. Segment 29 words

      Opens “אמר חזקיה: הואיל ויכול לגוררה, ולהעמידה על…”

    3. Segment 329 words

      Opens “א"ל ר' ירמיה לרבי זירא: ומי אמר…”

      Named: רבי זירא.

    4. Segment 414 words

      Opens “חזקיה אמר אינה לאברים: מתה היא. רבי…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 58 words

      Opens “א"ל יצתה מכלל חיה, ולכלל מתה לא…”

    6. Segment 631 words

      Opens “גופא: שחט בה שנים, או רוב שנים,…”

      Named: רב אושעיא.

    7. Segment 723 words

      Opens “דתני רב אושעיא: ישראל ששחט בהמה טמאה…”

      Named: רב אושעיא.

    8. Segment 820 words

      Opens “אבר הפורש ממנה, כפורש מן החי, ובשר…”

    9. Segment 916 words

      Opens “שחט בה אחד, או רוב אחד אינה…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “ועובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל, ומפרכסת…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “אבר הפורש ממנה, כפורש מן החי, ובשר…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “שחט בה אחד או רוב אחד אינה…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “שחט עובד כוכבים במקום שאין עושה אותה…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “שחט ישראל, בין במקום שעושה אותה טרפה,…”

    15. Segment 1530 words

      Opens “הרוצה שיאכל מבהמה קודם שתצא נפשה, חותך…”

    16. Segment 1640 words

      Opens “מסייע ליה לרב אידי בר אבין, דאמר…”

      Named: רב אידי בר אבין.

    17. Segment 178 words

      Opens “בעי ר' אלעזר: שהה בה, דרס בה…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “א"ל ההוא סבא: הכי א"ר יוחנן: צריכה…”

      Named: רב שמואל בר יצחק, שמואל.

    19. Segment 1911 words

      Opens “בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: מהו…”

      Named: רבי זירא, רב ששת.

    20. Segment 2012 words

      Opens “א"ל מטמאה טומאת אוכלין ומצלת? א"ל אינה…”

    21. Segment 2118 words

      Opens “אמר אביי: אינה מצלת על הבלועים שבתוכה,…”

      Named: אביי.

    22. Segment 2210 words

      Opens “רבי יהודה אומר: האלל [וכו']. אמר רב…”

      Named: רבי יהודה, רב הונא.

    23. Segment 2312 words

      Opens “ואמר רב הונא: שני חצאי זיתים שישנן…”

      Named: רב הונא.

    Sages named on this page

    • Rav Shmuel bar Yitzchak · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Shmuel bar Yitzchak was a prominent Amora, a student of Rav, known for his piety, humility, and the miraculous events surrounding…

      Source: Chullin 121b · Segment 18 — “…הכשר למאי? אמר רב שמואל בר יצחק: בדיקת סכין.

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Chullin 121b · Segment 6 — “…יוחנן בידך, דתני רב אושעיא כוותיה.

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 121b · Segment 3 — “…אמר: אינה לאברים, ר' יוחנן אמר: ישנה לאברים.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 121b · Segment 18 — “…למאי? אמר רב שמואל בר יצחק: בדיקת סכין.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 121b · Segment 21 — “אמר אביי: אינה מצלת על הבלועים שבתוכה, דהא מטמאה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 121b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026