Talmud Builders

    Chullin 102a

    Back to index

    English translation — Chullin 102a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and you shall not eat the life with the flesh” (Deuteronomy 12:23). Rabbi Yehuda and Rabbi Elazar hold that with regard to any animal whose blood you are commanded not to eat, you are commanded with regard to its limbs, i.e., you are prohibited from eating its limbs that were severed while it was still alive. Consequently, with regard to these non-kosher species also, since you are commanded not to eat their blood, you are commanded with regard to their limbs.

    2And the Rabbis hold that the verse indicates: “And you shall not eat the life with the flesh” (Deuteronomy 12:23), but rather you shall eat the flesh alone, i.e., when the animal is no longer alive. Consequently, with regard to any animal whose flesh is permitted when it is slaughtered, you are commanded with regard to its limbs, i.e., you are prohibited from eating its limbs that were severed while it was still alive. But with regard to any animal whose flesh is not permitted when it is slaughtered, you are not commanded with regard to its limbs, i.e., the prohibition of eating limbs that were severed while it was still alive does not apply.

    3The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda, who holds that a prohibition takes effect upon an already existing, less stringent prohibition, why does he need to derive this from a verse? Let the prohibition of eating a limb from a living animal come and take effect on the prohibition of eating meat from a non-kosher animal, as it is more stringent since its prohibition applies also to descendants of Noah, i.e., gentiles.

    4The Gemara responds: Yes, that is indeed so. Rabbi Yehuda does not need to derive this halakha from a verse, and the verse was necessary only according to the opinion of Rabbi Elazar, who holds that a prohibition does not take effect where there is an already existing prohibition, even if the second prohibition is more stringent.

    5This fact that it is Rabbi Elazar who derives this halakha from the verse, as opposed to Rabbi Yehuda, is also taught in a baraita : The prohibition of eating a limb from a living animal applies with regard to a limb from a domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird, and whether it is from a non-kosher species or a kosher species, as it is stated: “Only be steadfast in not eating the blood, for the blood is the life; and you shall not eat the life with the flesh” (Deuteronomy 12:23).

    6This verse indicates that with regard to any species whose blood you are commanded not to eat, you are commanded with regard to its limbs, i.e., you are prohibited from eating its limbs that were severed while it was still alive. And any species about whose blood you are not commanded, i.e., with regard to which the prohibition of eating blood does not apply, you are not commanded with regard to their limbs. Since the prohibition of eating blood applies even with regard to non-kosher species, the prohibition of eating limbs severed from a living animal also applies; this is the statement of Rabbi Elazar.

    7And the Rabbis say: The prohibition of eating a limb from a living animal applies only to kosher species, as it is stated in the verse: “And you shall not eat the life with the flesh” (Deuteronomy 12:23), but rather you shall eat the flesh alone, i.e., when the animal is no longer alive. Consequently, with regard to any animal whose flesh is permitted when it is slaughtered, you are commanded with regard to its limbs, i.e., you are prohibited from eating its limbs that were severed while it was still alive. But with regard to any animal whose flesh is not permitted when it is slaughtered, you are not commanded with regard to its limbs, i.e., the prohibition of eating limbs that were severed while it was still alive does not apply.

    8Rabbi Meir says that the prohibition of eating a limb from a living animal applies only with regard to a kosher species of domesticated animal, but not with regard to undomesticated animals or fowl, even if they are kosher.

    9The Gemara provides a mnemonic for the different opinions with regard to the name of one of the Sages cited in the upcoming discussion: Shmuel, Sheila, Shimi.

    10Rabba bar Shmuel said that Rav Ḥisda said, and some say that it was Rav Yosef who said the following statement. And some say the attributions as follows: Rabba bar Sheila said that Rav Ḥisda said, and some say that it was Rav Yosef who said; and some say the attributions as follows: Rabba bar Shimi said that Rav Ḥisda said, and some say that it was Rav Yosef who said: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir that the prohibition of eating a limb from a living animal applies only with regard to a kosher species of domesticated animal?

    11It is that the verse states: “Then you shall slaughter of your cattle and of your sheep” (Deuteronomy 12:21). This verse is closely followed by the verse that serves as the source of the prohibition to eat a limb severed from a living animal (Deuteronomy 12:23), indicating that the prohibition applies only to kosher domesticated animals.

    12Rav Giddel says that Rav says: The dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda and Rabbi Eliezer about whether the prohibition of eating a limb severed from a living animal applies with regard to non-kosher species is only with regard to Jews. But with regard to descendants of Noah, i.e., gentiles, everyone agrees that they are prohibited from eating a limb from a living non-kosher species of animal just like they are prohibited from eating a limb from a living kosher species.

    13The Gemara comments that this is also taught in a baraita : A descendant of Noah is prohibited from eating a limb from a living animal from non-kosher species just as from kosher species. But a Jew is prohibited from eating a limb from a living animal of kosher species only.

    14There are those who say that the correct wording of the baraita is that a Jew is prohibited from eating a limb from a living kosher species, in singular, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who holds that the prohibition is limited to kosher domestic animals. And there are those who say that the correct wording of the baraita is that a Jew is prohibited from eating a limb from living kosher species, in plural, and it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that the prohibition also applies to a limb from a living bird or a living undomesticated animal of kosher species.

    15Rav Sheizvi said: We learn in the mishna as well that a gentile is prohibited from eating a limb from a living being even with regard to non-kosher species ( Teharot 1:3): If one ate a limb severed from a living non-kosher bird, he does not incur forty lashes, and slaughter does not purify it, i.e., cause it to become permitted for consumption.

    16Rav Sheizvi clarifies: With regard to what case does the mishna issue this ruling? If we say that it is referring to a Jew who ate the limb, it is obvious that slaughter does not purify it, because it is a non-kosher species and cannot be made kosher. Rather is it not referring to descendants of Noah and teaching that even after the bird is slaughtered the limb severed while it was alive remains forbidden? By inference, it is clear from the mishna that it is prohibited for a gentile to eat a limb severed from a living being even from a non-kosher species.

    17Rabbi Mani bar Pattish raises a contradiction between the first clause of that mishna, which states that one does not receive lashes for eating a limb severed from a living non-kosher bird, and the latter clause of the mishna, which states that a limb severed from a living non-kosher bird remains forbidden after the bird is slaughtered. The first clause indicates that the prohibition of eating a limb severed from a living creature applies only to kosher species, while the latter clause indicates that it applies also to non-kosher species. And he answers this contradiction by explaining that the first clause is referring to a Jew and the latter clause is referring to a descendant of Noah.

    18§ The Gemara continues discussing the prohibition of eating a limb severed from a living creature. Rav says: A limb severed from a living animal requires an olive-bulk in order to render one who eats it liable to receive lashes. What is the reason for this? It is because the term: Eating, is written with regard to the prohibition of a limb severed from a living animal, and the definition of eating is the consumption of at least one olive-bulk.

    19Rav Amram raises an objection from the mishna cited above ( Teharot 1:3): If one ate a limb severed from a living non-kosher bird, he does not incur the forty lashes, and slaughter does not purify it, i.e., cause it to become permitted. But if it enters your mind that we require an olive-bulk in order for one to receive lashes for eating a limb severed from a living creature, that mishna must be referring to such a case; therefore, it should emerge that he is liable to receive lashes because he ate an olive-bulk of a non-kosher bird.

    20The Gemara answers: This can be explained as Rav Naḥman said with regard to another issue, that it is referring to a case of eating a small amount of meat together with sinews and bones and the total volume is an olive-bulk. Here also, the mishna is referring to a case of eating a small amount of meat together with sinews and bones.

    21The Gemara raises another challenge to Rav’s statement that one receives lashes for eating a limb severed from a living animal only if he eats an olive-bulk: Come and hear a proof in this regard, as Rav said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא תאכל הנפש עם הבשרלא תאכל ממנו בעוד שהנפש עמו וזו היא אזהרה לאבר מן החי:

    טמאין אתה מצווה על דמןבכריתות בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא.) לא יצאו מכלל אזהרתו אלא שרצים ודגים וחגבים ומהלכי שתים:

    לא תאכל הנפש עם הבשרמשמע הא אין דם הנפש עמו אכול:

    שכן איסורו נוהג בבני נחשאף הם הוזהרו עליו דכתיב (בראשית ט) אך בשר בנפשו דמו וגו' ור' יהודה הא שמעינן ליה גבי גיד לעיל (חולין דף ק:) דמשום האי טעמא חייל אטמאה שכן איסורו נוהג בבני נח:

    כי איצטריך קראלאסרו לר' אלעזר איצטריך דאסר ליה בטמאה כר' יהודה ולית ליה איסור חל על איסור באיסור חמור אי לאו דכתביה קרא:

    תניא נמי הכיכר' יוחנן דרבי אלעזר ורבנן מהאי קרא ילפי:

    וכל שאי אתה מצווה על דמודגים וחגבים:

    אלא בבהמה טהורהולא בחיה ועוף ואע"פ שהן טהורין:

    מבקרך ומצאנךוכתיב בתריה אבר מן החי:

    אבל בן נח מוזהרעל הכל דכל דקרינא ביה בשר לחודיה אכול קרינא ביה אבר מן החי לא תאכל:

    אית דאמרי טהורהקתני ואבהמה קאי כר' מאיר ואית דאמרי טהורים קתני ואף חיה ועוף במשמע:

    אף אנן נמי תנינאבמסכת טהרות דבן נח מוזהר על הטמאין והתם (פ"א מ"א) קאמר י"ג דבר נאמרו בנבלת עוף טהור וכך וכך בנבלת עוף טמא וזו היא מהן:

    אכל אבר מן החי ממנהבעוף טמא קא מיירי:

    אינו סופגוקסבר אינו נוהג בטמאים כרבנן:

    ה"ג ואין שחיטתה מטהרתהואעוף טמא קאי וקאמר דאין שחיטתה מטהרתה והא דנקיט לה לשון נקבה משום דרישא אתחיל בה לשון נקבה דתנן בה הכי נבלת עוף טמא צריכה מחשבה כו':

    במאיקתני סיפא אין שחיטתו מטהרתו אי נימא בישראל פשיטא דהא טמא הוא והא ליכא לפרושי מטהרתו מידי טומאת נבלות דעוף טמא אין לו שום טומאה אפילו בבית הבליעה וע"כ אין מתירתו באכילה קאמר אלא לבן נח קאמר שאין שחיטתו מתירתו לו באכילה כל זמן שהוא מפרכס כדאמרינן בפ"ב (לעיל חולין דף לג.) דבן נח לאו בשחיטה תליא מילתא כו' וגבי טהורה הוא דאמרינן שחיטה מכשרא ליה לבן נח מיגו דמכשרא ליה לישראל דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור שמעינן מינה דאפילו רבנן מודו דבן נח מוזהר על הטומאה באבר מן החי:

    רמי רישא אסיפאקתני רישא אינו סופג אלמא אין אבר מן החי נוהג בטמאין והדר תני אין שחיטתו מטהרתו וליכא לאוקומא אלא באבר מן החי אלמא נוהג:

    רישא בישראל וסיפא בבן נחורבנן היא. ומעיקרא כי רמייה הוה משמע ליה נמי סיפא בבן נח ומיהו לא הוה ידע טעמא והדר פשטה דאפי' למ"ד אין נוהג בטמאין בישראל הוא דקאמר דקרינא ביה כל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו אבל בבן נח מודה:

    אבר מן החי צריך כזיתאע"ג דתרי קראי כתיבי חד לאבר מן החי וחד לבשר מן החי לא תימא דאתרבי אבר אע"ג דאין בו שיעור אלא ודאי יש בו שיעור בעינן דאין אכילה בפחות מכזית:

    אכל אבר מן החי ממנהמעוף טמא:

    אינו סופגדאינו נוהג בטמאין ועל כרחך בדאיכא שיעור דאיסור אבר מן החי בטהורה עסקינן דאי ליכא שיעור פשיטא דאינו סופג ואי ס"ד איסור אבר מן החי בכזית וה"נ דאכל כזית אמאי אינו סופג והא איכא כזית ואיכא לאו דלא (יאכל כי) שקץ הם (ויקרא יא):

    כדאמר רב נחמןלקמן:

    במשהו בשר וגידין ועצמותמשלימין לכזית דמשום טומאה לא מחייב דאין בגידין ועצמות טעם טמא ומשום אבר מחייב דלהכי פלגינהו קרא לאבר מן החי ובשר מן החי דמיחייב אאבר אף על גב דאין שיעור בשר ואבשר אע"פ שאינו אבר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 102 עמוד א

    1(דברים יב, כג) לא תאכל הנפש עם הבשר. ר' יהודה ור' אלעזר סברי: כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו, והני טמאין נמי, הואיל ואתה מצווה על דמן אתה מצווה על אברין.

    2ורבנן סברי: ״לא תאכל הנפש עם הבשר״, אלא בשר לחודיה, כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו, וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו.

    3ור' יהודה, למה ליה קרא? ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה, שכן איסורו נוהג בבני נח!

    4אין הכי נמי, וכי איצטריך קרא לרבי אלעזר.

    Baraita

    5תניא נמי הכי: אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף, בין טמאה בין טהורה, שנאמר ״(דברים יב״, כג) ״רק חזק לבלתי אכול הדם״.

    6כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו, וכל שאי אתה מצווה על דמו אי אתה מצווה על אבריו, דברי רבי אלעזר.

    7וחכמים אומרים: אינו נוהג אלא בטהורין, שנאמר ״לא תאכל הנפש עם הבשר״, אלא בשר לחודיה, כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו, וכל שאין בשרו מותר אין אתה מצווה על אבריו.

    8ר' מאיר אומר: אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד.

    9(סימן: שמואל, שילא, שימי).

    10אמר רבה בר שמואל אמר רב חסדא, ואיתימא רב יוסף, ואמרי לה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא, ואיתימא רב יוסף, ואמרי לה רבה בר שימי אמר רב חסדא, ואיתימא רב יוסף: מאי טעמא דר"מ׃

    11אמר קרא ״(דברים יב״, כא) ״וזבחת מבקרך ומצאנך״.

    12אמר רב גידל, אמר רב: מחלוקת בישראל, אבל בבן נח דברי הכל מוזהר על הטמאין כטהורין.

    Baraita

    13תניא נמי הכי: אבר מן החי בן נח מוזהר עליו על הטמאים כטהורים, וישראל אינו מוזהר אלא על הטהורין בלבד.

    14איכא דאמרי ״טהורה״, ור"מ איכא דאמרי ״טהורים״, ורבנן.

    15אמר רב שיזבי: אף אנן נמי תנינא, אכל אבר מן החי ממנה אינו סופג ארבעים, ואין שחיטה מטהרתה.

    16במאי? אילימא בישראל פשיטא דאין שחיטה מטהרתה! אלא לאו בבני נח, מכלל דאסור.

    17רבי מני בר פטיש רמי רישא אסיפא, ומשני: רישא בישראל, וסיפא בבן נח.

    18אמר רב: אבר מן החי צריך כזית, מ"ט אכילה כתיבה ביה.

    19מתיב רב עמרם: אכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את הארבעים, ואין שחיטה מטהרתה. ואי סלקא דעתך בעינן כזית תיפוק ליה דקאכל כזית.

    20כדאמר רב נחמן, במשהו בשר גידין ועצמות, הכא נמי במשהו בשר גידין ועצמות.

    21תא שמע, דאמר רב:

    Tosafot

    ורבי יהודה למה ליה קרא ליתי איסור אבר מן החי וליחול אאיסור טומאה שכן איסורו נוהג בבני נח - פי' כדשמעינן ליה לעיל (חולין דף ק:) גבי גיד דמההוא טעמא חייל אאיסור טומאה וא"ת ודילמא מהכא יליף וי"ל דלא מצי למילף מהכא דאיסור מוסיף הוא דאיתוסף ביה איסור אבר מן החי לבני נח אבל גיד לא נאסר אלא לבני יעקב ולא הוי אלא איסור חמור:

    כי איצטריך לר' אלעזרוא"ת אי קסבר בהמה בחייה לאברים עומדת אם כן איסור בת אחת היא ואפי' למאן דלית ליה בחמור על קל מודה וי"ל דאיסור טומאה קדים בעוד שלא נקשרו אברים בגידים:

    ורבי מאיר אומר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבדהקשה רבינו אפרים דתנן בריש מסכת טהרות י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור כו' והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים ומליקתה ושחיטתה מטהרת טרפתה מטומאתה דברי ר' מאיר וי"ל דדברי ר' מאיר לא קאי אכולה מילתא אלא לענין שחיטה ומליקה נקט ליה דפליג עליה ר' יהודה בזבחים בס"פ טבול יום (זבחים דף קה:) דהא דקתני נמי התם דמטמא טומאת אוכלין בכביצה לא אתי כרבי מאיר ולא אמרינן מדסיפא ר' מאיר רישא נמי ר"מ ומיהו לפי מה שרצה הש"ס לדקדק שם מדסיפא רבי מאיר רישא נמי ר' מאיר קשה דאדרבה מדמציעתא דאבר מן החי לאו ר' מאיר רישא נמי לאו ר' מאיר וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך וק"ק לשון הגמרא התם דקאמר מאן שמעת ליה דאית ליה דמליקתה ושחיטתה מטהרת טרפתה מטומאה ר"מ אמאי צריך לדקדק בענין זה הא קתני בה בהדיא דברי ר"מ:

    אלא לאו בבני נחדאין שחיטתו מתירתו באכילה כל זמן שמפרכסת גבי נבלת עוף טהור דקתני רישא ושחיטתה מטהרת טרפתה מטומאתה ולא קתני דאין שחיטה מטהרתו כדקתני סיפא גבי טהורה דוקא הוא דאמר שחיטה מכשרה ליה לבני נח מגו דמכשרה לישראל דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור ותימה דתקשה מהך משנה לרב אחא בר יעקב דאמר לעיל בפ"ב (חולין דף לג.) דאין מזמנין עובד כוכבים על בני מעים ומיהו בלאו הכי אמר לעיל דתניא דלא כוותיה וקושית המשנה אינה פשוטה כל כך:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ולר' יהודה למה לי קרא ליתי אבר מן החי וליחול אאיסור טמאה שכן איסורו נוהג בבני נח ופריק אה"נ וכי איצטריך קרא לר"א איצטריך. קשי' לי ור"א נמי למה לי קרא תיפוק ליה מההיא טעמא נמי, דהא משמע דכולי עלמא מודו באיסור שנוהג בבני נח שחל אשאר איסורין וכדמשמע מדאמרו ליה רבנן לר"י וכי לבני נוח נאסר דאלמא אילו נאסר לבני נח הוו מודו ליה לר"י, ויש לומר דבמתני' לטעמיה דר"י קאמרו ליה, ולדידהו לא סבירא להו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 102a

    Chullin 102a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 359 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא תאכל הנפש עם הבשר לא תאכל ממנו בעוד שהנפש עמו וזו היא אזהרה לאבר מן החי:

    טמאין אתה מצווה על דמן בכריתות בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא.) לא יצאו מכלל אזהרתו אלא שרצים ודגים וחגבים ומהלכי שתים:

    לא תאכל הנפש עם הבשר משמע הא אין דם הנפש עמו אכול:

    שכן איסורו נוהג בבני נח שאף הם הוזהרו עליו דכתיב (בראשית ט) אך בשר בנפשו דמו וגו' ור' יהודה הא שמעינן ליה גבי גיד לעיל (חולין דף ק:) דמשום האי טעמא חייל אטמאה שכן איסורו נוהג בבני נח:

    כי איצטריך קרא לאסרו לר' אלעזר איצטריך דאסר ליה בטמאה כר' יהודה ולית ליה איסור חל על איסור באיסור חמור אי לאו דכתביה קרא:

    תניא נמי הכי כר' יוחנן דרבי אלעזר ורבנן מהאי קרא ילפי:

    וכל שאי אתה מצווה על דמו דגים וחגבים:

    אלא בבהמה טהורה ולא בחיה ועוף ואע"פ שהן טהורין:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 102a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ורבי יהודה למה ליה קרא ליתי איסור אבר מן החי וליחול אאיסור טומאה שכן איסורו נוהג בבני נח - פי' כדשמעינן ליה לעיל (חולין דף ק:) גבי גיד דמההוא טעמא חייל אאיסור טומאה וא"ת ודילמא מהכא יליף וי"ל דלא מצי למילף מהכא דאיסור מוסיף הוא דאיתוסף ביה איסור אבר מן החי לבני נח אבל גיד לא נאסר אלא לבני יעקב ולא הוי אלא איסור חמור:

    כי איצטריך לר' אלעזר וא"ת אי קסבר בהמה בחייה לאברים עומדת אם כן איסור בת אחת היא ואפי' למאן דלית ליה בחמור על קל מודה וי"ל דאיסור טומאה קדים בעוד שלא נקשרו אברים בגידים:

    ורבי מאיר אומר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד הקשה רבינו אפרים דתנן בריש מסכת טהרות י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור כו' והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים ומליקתה ושחיטתה מטהרת טרפתה מטומאתה דברי ר' מאיר וי"ל דדברי ר' מאיר לא קאי אכולה מילתא אלא לענין שחיטה ומליקה נקט ליה דפליג עליה ר' יהודה בזבחים בס"פ טבול יום (זבחים דף קה:) דהא דקתני נמי התם דמטמא טומאת אוכלין בכביצה לא אתי כרבי מאיר ולא אמרינן מדסיפא ר' מאיר רישא נמי ר"מ ומיהו לפי מה שרצה הש"ס לדקדק שם מדסיפא רבי מאיר רישא נמי ר' מאיר קשה דאדרבה מדמציעתא דאבר מן החי לאו ר' מאיר רישא נמי לאו ר' מאיר וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך וק"ק לשון הגמרא התם דקאמר מאן שמעת ליה דאית ליה דמליקתה ושחיטתה מטהרת טרפתה מטומאה ר"מ אמאי צריך לדקדק בענין זה הא קתני בה בהדיא דברי ר"מ:

    אלא לאו בבני נח דאין שחיטתו מתירתו באכילה כל זמן שמפרכסת גבי נבלת עוף טהור דקתני רישא ושחיטתה מטהרת טרפתה מטומאתה ולא קתני דאין שחיטה מטהרתו כדקתני סיפא גבי טהורה דוקא הוא דאמר שחיטה מכשרה ליה לבני נח מגו דמכשרה לישראל דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור ותימה דתקשה מהך משנה לרב אחא בר יעקב דאמר לעיל בפ"ב (חולין דף לג.) דאין מזמנין עובד כוכבים על בני מעים ומיהו בלאו הכי אמר לעיל דתניא דלא כוותיה וקושית המשנה אינה פשוטה כל כך:

    Tosafot on Chullin 102a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ולר' יהודה למה לי קרא ליתי אבר מן החי וליחול אאיסור טמאה שכן איסורו נוהג בבני נח ופריק אה"נ וכי איצטריך קרא לר"א איצטריך. קשי' לי ור"א נמי למה לי קרא תיפוק ליה מההיא טעמא נמי, דהא משמע דכולי עלמא מודו באיסור שנוהג בבני נח שחל אשאר איסורין וכדמשמע מדאמרו ליה רבנן לר"י וכי לבני נוח נאסר דאלמא אילו נאסר לבני נח הוו מודו ליה לר"י, ויש לומר דבמתני' לטעמיה דר"י קאמרו ליה, ולדידהו לא סבירא להו.

    Rashba on Chullin 102a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    בני נח מוזהרין על אבר מן החי ועל בשר מן החי ואין הפרש בהם בין טהורה לטמאה ובהמה שנשחטה ועדין היא מפרכסת אין בה איסור אבר מן החי לישראל ויש בה איסור אבר מן החי לבן נח שאין שחיטה מטהרת להם אלא מיתה כמו שהתבאר בפרק שני:

    אבר שנדלדל ואין יכול לחזור ולחיות הואיל ולא פורש מכל וכל שחיטתו מפקיעתו מידי מלקות ומ"מ איסור לאו יש בו ואם מתה מיתה עושה נפול והרי הוא כאלו נפל מחיים ולוקין עליו משום אבר מן החי אבל היכול לחזור ולחיות שחיטתו מטהרתו:

    אבר מן החי שיעורו לבן נח בכל שהוא לישראל בכזית אפי' אבר שלם אינו חייב עליו אלא בכזית היה האבר כזית עם בשר וגידים ועצמות הרי זה חייב אע"פ שאין שם בשר אלא כל שהוא אבל אם הפריש הבשר מן העצמות והגידין אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר בלא צירוף גידין ועצמות:

    Meiri on Chullin 102a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה רישא בישראל וסיפא כו' ומעיקרא כי רמייה הוה נמי משמע ליה סיפא בבן נח כו' עכ"ל דאל"כ בלאו רומיא דרישא אסיפא תקשה ליה אסיפא גופה כדפרכינן אילימא בישראל פשיטא כו' ובפ' ישן כתוב רישא במקום סיפא וז"ל כי רמיי' הוה נמי משמע ליה רישא בבן נח כו' ודו"ק:

    תוס' בד"ה כי אצטריך לר"א וא"ת כו' ואפי' למאן דלית ליה בחמור על קל מודה עכ"ל דאע"ג דבבת א' נמי איכא מאן דפטר בפ' ד' אחין לא ניחא להו למימר דר"א סובר דוקא כההוא מ"ד דהא סתמא דתלמודא עדיף ליה איסור ב"א כמו שהקשה ר"י לעיל לפרש"י וק"ל:

    בד"ה ור"מ אומר בו' דפליג עליה ר' יהודה בזבחים בס"פ טבול יום כו' עכ"ל לא ראיתיו שם אבל בהך מתניתין גופה דריש מסכת טהרות איתא דפליג ר"י עליה ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 102a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה ור' מאיר אומר אינו נוהג וכו' י"ג דברים נאמרו בנבילת עוף טהור וכו' כצ"ל וע"ש כל הסוגיא בזבחים פ' טבול יום ותמצא הכל מבואר:

    ד"ה אלא לאו בבני נח וכו' גבי טהורה דוקא הוא דאמרי' שחיטה מכשרת וכו'. ר"ל ולהכי ברישא דאיירי בטהורה לא קתני דאין שחיטה מטהרתו לבני נח משום דמטהרת גם לבני נח מגו דמכשרת לישראל אבל הסיפא דאיירי בטמאה דלא מכשרת לישראל לכך קתני גבי בני נח דאין שחיטה מטהרתה:

    Maharam on Chullin 102a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    רש"י ד"ה רישא בישראל וכו' ומעיקרא כי רמיי' הוי משמע ליה נמי וכו'. לא ידעתי למאי הוצרך רש"י בזה הלא בפשוטו יש לפרש דמעיקרא היה ס"ל דמיירי כולה בישראל. אלא דבסיפא לחודא היה אפשר לפרש דאין שחיטתה מטהרתה היינו דאינו מתיר איסור אמ"ה בעודו מפרכס. ואם אכל ממנה בעודה מפרכסת לוקה גם משום אמ"ה דלא מקרי שחיטה. ולזה הוקשה לו רק מרישא דמוכח דאין אמ"ה נוהג בטמאה. ואולי י"ל דהיה קשה לרש"י דאם איתא דיש לפרש דאין שחיטתה מטהרתה היינו ללקות עליו משום ב' לאוין עדיין אפשר לאוקמי בישראל אלא דמיירי לענין לאו דבשר מן החי דלא אמעוט טמאה רק לענין אמ"ה דילפי' מל"ת הנפש עם הבשר. אבל בשר מן החי דאתי' מקרא דובשר בשדה טרפה לר' יוחנן לא ממעט בטמאה. אע"כ דלא ניחא ליה לפרש דאין שחיטתה מטהרתה מיירי לענין ב' לאוין. דמטהרתה משמע להתירה באכילה. וא"כ שפיר כ' רש"י. אמנם ז"א דא"כ עדיין תקשי מנ"ל לר' שיזבי להוכיח דב"נ נוהג בטמאה כטהורים. דלמא דינא דב"נ כדינא דישראל דאמ"ה אינו נוהג בטמאה ובשר מן החי נוהג. והא דקתני אין שחיטתה מטהרתה היינו לב"נ ולענין בשמ"ה. אע"כ צ"ל או דרב שיזבי ס"ל כר"ל דבשמ"ה ואמ"ה מחד קרא נפקא. או דאף לר"י אמ"ה ובשמ"ה חד דינא אית להו ואינו נוהג בטמאה (וכמו שכתבו תוס' מעילה (דף טז ע"א) ד"ה ור"י היא וכו' דמבואר שם דמיירי לענין בשמ"ה ואעפ"ב אתי' כר"י. אבל לרבנן אינו נוהג בטמאה וצ"ע) וא"כ דברי רש"י הנ"ל קשים כנ"ל וצ"ע:

    תד"ה אלא לאו וכו' ומיהו בלא"ה אמר לעיל וכו' ובאמת עדיין קשה לפי האמת לרב אחא בר יעקב ממתני' דהכא מוכח דאמרי' מי איכא מידי, ולפמ"ש די"ל דסוגיא דהכא קאי לר"ל דבשמ"ה ואמ"ה מחד קרא יליף. אבל לר"י י"ל דבשמ"ה נוהג בטמאה ומיירי כולה מתני' מישראל. ואין שחיטתה מטהרתה היינו דישראל לוקה במפרכסת גם משום בשמ"ה. א"כ י"ל דראב"י סבירא ליה כר"י וליכא הוכחה ממתני'. אולם לפמ"ש תוס' לעיל (דף נג) דלר"ל דסבר ח"ש מותר מה"ת. ע"כ מוכח דס"ל דל"א מי איכא מידי. דאל"כ הא בטמאה דנוהג אמ"ה בב"נ תקשי מי איכא מידי דלישראל בכזית בשר גידים ועצמות מותר מה"ת ולב"נ אסור משום אמ"ה ע"ש. א"כ תקשי לר"ל לשיטתי' דסבר אמ"ה ובשמ"ה מחד קרא נפקא וע"כ סיפא דמתני' מיירי בב"נ וא"כ הא מוכח ממתני' דאמרי' מי איכא מידי. ונ"ל דבאמת לכאורה אין הכרח לשיטת תוס' לעיל דהא עכ"פ אם אמרי' כתוס' דלר"ל לא ס"ל מי איכא מידי הוא סותר להברייתא דהרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה. א"כ י"ל בהיפוך דלמא סבר כהברייתא הנ"ל דאמרי' מי איכא מידי. אלא דסבר דבאמת אין אמ"ה נוהג לב"נ בטמאה מטעמא דמי איכא מידי. והוא נגד הברייתא דהכא דקתני אמ"ה ב"נ מוזהר על הטמאים כטהורים וכו'. וכיון דעכ"פ הוא סותר לחד ברייתא. וע"כ דלא ידע מהברייתא. ומעתה תו לק"מ לר"ל ממתני' דטהרות. די"ל דר"ל ס"ל שפיר דאמרי' מי איכא מידי ובאמת מה"ט אין אמ"ה נוהג בטמאים לב"נ. אך זהו רק באמ"ה אבל בשמ"ה נוהג בב"נ בטמאים. אף דלר"ל אמ"ה ובשמ"ה מחד קרא נפקא. מ"מ הא בב"נ ליכא מיעוטא רק דאינו נוהג בטמאה משום מי איכא מידי. וזהו רק לענין אמ"ה דאפשר בכזית בשר גידי' ועצמות. אבל בשמ"ה דשייך רק בכזית בשר דממילא אסור לישראל משום טמאה ול"ש מי איכא מידי באמת אסור לב"נ בטמאה. וא"כ י"ל דמתניתין דואין שחיטה מטהרתה היינו לב"נ לגבי בשמ"ה. וברישא בעוף טהור השחיטה מטהרה לב"נ משום מי איכא מידי. ודו"ק:

    רש"י ד"ה אמ"ה צריך כזית אע"ג דתרי קראי כתיבי וכו'. נ"ל הא דלא ניחא לרש"י לפרש דהי' ס"ד דחייב בפחות מכזית משום ברי' וכמו דס"ל הכי לתוס' לעיל (דף צ"ו) דרש"י לשיטתי' דס"ל בסוף פרקין דבכזית מן האבר חייב על אמ"ה, וא"כ אם הי' מסברא בכלל ברי' היכי אמעיט זה מהא דאכילה כתיב בי'. דלמא אכילה קאי באוכל חצי אבר. וכמו בגיד וטמאה. אע"כ דמסברא לא מקרי ברי'. דענין אמ"ה שייך בכל אבר ואבר מהבהמה וחל האיסור על כולו. ולא מקרי ברי' אלא כל הבהמה. ותוס' לשיטתייהו דס"ל דצריך שיאכל כל האבר ושפיר אימעוט מלישנא דאכילה דלא הוי ברי' וכמ"ש תוס' לעיל (דף צ"ו). גם י"ל דהי' קשה לרש"י אם איתא דליכא סברא לחייב בפחות מכזית רק מדין ברי'. א"כ היכי אמרי' בסוגיא ע"כ דלא פליגי אלא דמ"ס בהמה בחיי' וכו' דכ"ע מיהא לא בעי' כזית. הא למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת אמאי באמת יתחייב בפחות מכזית הא לא הוי ברי' דלא נאסר מתחלת בריית'. ולזה מפרש מחמת יתור הקרא. גם י"ל דרש"י לשיטתי' דס"ל דחשיבות הברי' לא תלי' בלישנא דקרא. רק החשיבות מצד עצמותה כמו דס"ל לפירש"י בסוגי' דנבילה ראוי' להיות ברי' אם הי' נאסר בתחלת ברייתו. ולזה ס"ל לרש"י דאם איתא דאבר נקרא ברי' א"כ אמאי קתני במתני' דטהרות אכל אבר ממנה אין סופג את הארבעי'. דמ"מ ליתחייב על האבר משום טמאה מדין ברי'. ותוס' ס"ל דהא דהוי חשוב דאם יחלוק אין שמו עליו היינו אם שמו מפורש בכתוב כמו גיד ועוף טמא ע"ש. והנה לדינא קיי"ל בש"ע (סי' קב) דאמ"ה הוי ברי'. וגם קיי"ל שם כסברת רש"י דנבילה הוי ברי' רק מחמת דלא נאסר מתחלת ברייתה (והא דאיתא בש"ע וכן צריך שיהי' שלם לאפוקי אם יחלק אין שמו עליו. לא דבעי' שמו מפורש בכתוב. אלא שם עצמותו של הדבר ההוא אף אם אינו מפורש בכתוב. והוא פשוט וברור דלא כבעל פרי מגדים שתמה בזה ע"ש). א"כ תקשי לדידן אמאי באמת אמ"ה מן הטמאה לא מקרי ברי' דהא מ"מ אם הוא יד או רגל יהי' חשוב מפני שמו. דאם נחלק אין שמו עליו. וצ"ל כיון דאיסורו חל בכולל על כל הבהמה והעוף והי' לו חשיבות גדול שם עצם של הבהמה וכשנחלק לאברים נתמעט חשיבותו ובטל הברי' אף דעדיין עליו חשיבות האבר. מ"מ כיון שהיה לו תחלה חשיבות יותר בטל שם ברי' ממנו. ועדיין צ"ע: והנה לשיטת רש"י דס"ל דנבילה הי' ראוי לקרא ברי' אם הי' נאסר מתחלת ברייתו. א"כ היאך כתב רש"י בסוגיין בברייתא דנטל ציפור שאין בו כזית. דאם הי' כזית בשר הי' חייב משום בשמ"ה. הרי דס"ל דלענין בשר מיד חייב בחיי' דלא בעי' שיהי' עומד לחתיכה דכולו ג"כ נקרא בשר. א"כ באוכל כולה ואין בו כזית בשר ליתחייב על בשמ"ה משום ברי' כמו לענין טמאה. ואיני יודע' הפרש בין בשמ"ה לטמאה. וצלע"ג:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chullin 102a · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 102, Amud Aleph, about 359 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “(דברים יב, כג) לא תאכל הנפש עם…”

    2. Segment 226 words

      Opens “ורבנן סברי: ״לא תאכל הנפש עם הבשר״,…”

    3. Segment 317 words

      Opens “ור' יהודה, למה ליה קרא? ליתי איסור…”

    4. Segment 48 words

      Opens “אין הכי נמי, וכי איצטריך קרא לרבי…”

      Named: רבי אלעזר.

    5. Segment 523 words

      Opens “תניא נמי הכי: אבר מן החי נוהג…”

    6. Segment 623 words

      Opens “כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה…”

      Named: רבי אלעזר.

    7. Segment 731 words

      Opens “וחכמים אומרים: אינו נוהג אלא בטהורין, שנאמר…”

    8. Segment 89 words

      Opens “ר' מאיר אומר: אינו נוהג אלא בבהמה…”

    9. Segment 94 words

      Opens “(סימן: שמואל, שילא, שימי).…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1036 words

      Opens “אמר רבה בר שמואל אמר רב חסדא,…”

      Named: רב חסדא, רב יוסף, רבה, שמואל.

    11. Segment 118 words

      Opens “אמר קרא (דברים יב, כא) ״וזבחת מבקרך…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “אמר רב גידל, אמר רב: מחלוקת בישראל,…”

      Named: רב גידל.

    13. Segment 1320 words

      Opens “תניא נמי הכי: אבר מן החי בן…”

    14. Segment 148 words

      Opens “איכא דאמרי ״טהורה״, ור"מ איכא דאמרי ״טהורים״,…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “אמר רב שיזבי: אף אנן נמי תנינא,…”

      Named: רב שיזבי.

    16. Segment 1613 words

      Opens “במאי? אילימא בישראל פשיטא דאין שחיטה מטהרתה!…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “רבי מני בר פטיש רמי רישא אסיפא,…”

      Named: רבי מני בר פטיש.

    18. Segment 1811 words

      Opens “אמר רב: אבר מן החי צריך כזית,…”

    19. Segment 1924 words

      Opens “מתיב רב עמרם: אכל אבר מן החי…”

      Named: רב עמרם.

    20. Segment 2013 words

      Opens “כדאמר רב נחמן, במשהו בשר גידין ועצמות,…”

      Named: רב נחמן.

    21. Segment 214 words

      Opens “תא שמע, דאמר רב:…”

    Sages named on this page

    • Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim

      Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…

      Source: Chullin 102a · Segment 15 — “אמר רב שיזבי: אף אנן נמי תנינא, אכל אבר…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 102a · Segment 10 — “…רב חסדא, ואיתימא רב יוסף, ואמרי לה אמר רבה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 102a · Segment 9 — “(סימן: שמואל, שילא, שימי).

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 102a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026