Talmud Builders

    Chullin 50a

    Back to index

    English translation — Chullin 50a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and to us, the residents of Babylonia, not only is it forbidden but it also does not seal a perforation? It cannot be that this fat is forbidden by Torah law if they permit it for consumption. Even though we are stringent with regard to its consumption, we may still maintain that it effectively seals a perforation.

    2The Gemara explains: The abomasum is shaped like a bow. The side facing outward is curved like the bow itself, while the side facing inward is flat and straight like the bowstring. With regard to the fat that is on the bow, everyone agrees, even the residents of Eretz Yisrael, that it is forbidden for consumption. This fat, then, is the ḥimtza , which does not seal a perforation according to Rav Naḥman. When they disagree, it is with regard to the fat that is on the bowstring. The residents of Eretz Yisrael permit it for consumption, while those of Babylonia prohibit it. According to Rav Naḥman, the residents of Babylonia should concede that it is nevertheless an effective seal. This, then, is the bar ḥimtza .

    3There are those who say that with regard to the fat that is on the bowstring, everyone agrees that it is permitted. This, then, is the bar ḥimtza . When they disagree, it is with regard to the fat that is on the bow. The residents of Eretz Yisrael permit it, but the residents of Babylonia prohibit it. This, then, is the ḥimtza .

    4The Gemara adds: When it was stated that only the residents of Eretz Yisrael permit the fat on the bowstring for consumption, this means that they would eat it in a manner like that which Rav Avya says that Rabbi Ami says: One takes a handful of the fat that lies above the fat on the bowstring, since this is the fat prohibited by the verse: “And all the fat that is upon the innards” (Leviticus 3:3), and the rest is permitted for consumption. And so says Rabbi Yannai, also a resident of Eretz Yisrael, in the name of a certain elder: One takes a handful. Rav Avya said: I was standing before Rabbi Ami. The people there took a handful of the fat on the bowstring and gave him the remaining fat, and he ate from it.

    5The Gemara relates: The attendant of Rabbi Ḥanina was standing before Rabbi Ḥanina, a resident of Eretz Yisrael. Rabbi Ḥanina said to him: Take off a handful from that fat on the bowstring and give me the rest so that I will eat from it. Rabbi Ḥanina saw that the attendant was hesitating, so he said to him: You are a Babylonian and usually consider all of this fat forbidden. If so, cut off all the fat and throw it away.

    6§ The mishna states that if the small intestines are perforated, the animal is a tereifa . With regard to this, it is taught in a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel says: If the intestines were perforated but mucus seals the perforated intestines, the animal is kosher. The Gemara asks: What is this mucus? Rav Kahana said: It is the mucus of the intestines that comes out under pressure, when one scrapes with a knife.

    7The Gemara relates: The colleagues of Rabbi Abba learned a tradition from Rabbi Abba. And who are they? The phrase: Colleagues of Rabbi Abba, is referring to Rabbi Zeira. And some say the colleagues of Rabbi Zeira learned it from Rabbi Zeira. And who are they? Rabbi Abba. This is the tradition: Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said that this is what Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa , and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to the halakhot of mourning.

    8The Gemara elaborates: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa ; this is the halakha that we stated above, that mucus forms an effective seal in the intestines. The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to mourning; what is this halakha ? As we learned in a baraita : If one learns of the death of an immediate relative after other relatives have already begun their period of mourning, the halakha is as follows: During the entire first three days of mourning, if a mourner comes to the house of mourning from a nearby place, he counts his days of mourning with the other mourners and completes his mourning with them.

    9The baraita continues: If he came from a distant place, he counts seven days on his own from the time that he was informed of the death. From this point forward, i.e., after the first three days, even if he comes from a nearby place, he counts seven days on his own. Rabbi Shimon says: Even on the seventh day, if he comes from a nearby place, he counts and completes his mourning with the other mourners.

    10Someone whose name was not given said: May I merit to go up to Eretz Yisrael and learn this halakha from the mouth of its Master. When he went up from Babylonia to Eretz Yisrael, he found Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, and said to him: Is it true that the Master said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa ? Rabbi Abba said to him: This is not true. Rather, I said just the opposite, that the halakha is not in accordance with Rabban Shimon ben Gamliel, and even if mucus seals the perforation of the intestine, the animal is a tereifa .

    11The anonymous man asked Rabbi Abba again: What about the other ruling reported in your name, that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to mourning; is this accurate? Rabbi Abba said to him: There are conflicting opinions with regard to this matter, as it was stated that Rav Ḥisda says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and so says Rabbi Yoḥanan: That is the halakha . But Rav Naḥman says: That is not the halakha .

    12The Gemara concludes: And the halakha is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa , and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to mourning, in accordance with the statement of Shmuel, who says: The halakha is in accordance with the statement of the more lenient authority in matters relating to mourning.

    13§ Rav Shimi bar Ḥiyya says: One may compare perforations in the intestines. If one is unsure whether a perforation occurred before or after slaughter, one may make an additional perforation and compare the two. If their appearance is similar, one may conclude that the perforation occurred after slaughter, and the animal is kosher.

    14The Gemara relates: There were certain perforated intestines that came before Rava. Rava made other perforations and compared them, but they were not similar. Rav Mesharshiyya, his son, came and rubbed the new perforations, and they were similar. Rav Mesharshiyya therefore deemed the animal kosher. Rava said to him: From where did you know to do this? Rav Mesharshiyya said to him: I reasoned: How many hands rubbed these earlier perforations before they came before the Master? Therefore, I thought that if I handled the new ones, perhaps they would look similar. Rava said to him: My son is as wise in matters of tereifot as Rabbi Yoḥanan.

    15Similarly, Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: One may compare perforations in the lung to determine whether they occurred after slaughter. Rava said: We said this only when the two perforations are on the same side of the lungs. But one may not compare perforations from one side to the other side. The Gemara rules: And the halakha is: One may compare even from one side to the other side, and even from a small animal to another small animal, or from a large animal to another large animal, but not from a large animal to a small animal, and not from a small animal to a large animal.

    16Similarly, Abaye and Rava both say: One may compare severed or perforated areas in the windpipe. Rav Pappa said: We said this only when the two areas are in the same segment of the windpipe. But one may not compare from one segment to another segment. The Gemara rules: And the halakha is: One may even compare from one segment to another segment, and from one subsegment, i.e., a thin segment between the main segments, to another subsegment, but not from a segment to a subsegment, and not from a subsegment to a segment.

    17§ Ze’eiri says: If the rectum was perforated, the animal is kosher, since the hips hold it up and seal the perforation. And to how much of the rectum does this apply? Rabbi Ilai says that Rabbi Yoḥanan says: If the rectum was perforated in the place where it is attached to the hips, even if it was perforated in its majority, the animal is kosher. If the perforation was not in the place where it is attached to the hips, the animal is a tereifa if it was perforated in any amount.

    18The Sages said this halakha before Rava in the name of Rav Naḥman. Rava said to them: Have I not told you not to hang on Rav Naḥman

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולדידן אפילו מיסתם נמי לא סתיםבתמיה. לדידן בני בבל נהי דלא אכלי ליה להכי מיהא מחזקינן ליה בחלב טהור להיות סותם. שמע מינה ההיא דפליגי ביה בני א"י ובני בבל קרי ליה רב נחמן בר חימצא והיינו דאייתרא חלב שבמקום היתר שהקיבה עשויה כקשת ומבחוץ קרי דאקשתא ומבפנים לעוגל קרי דאייתרא חבל ובדאייתרא פליגי כדמפרש ואזיל:

    דאקשתא כולי עלמא לא פליגידבין לבני בבל ובין לבני מערבא אסור דאפילו רבי עקיבא דאמר לעיל (חולין דף מט:) תותב קרום ונקלף אסור דהאי נמי לתותב דמי שאינו מחובר אלא באמצע הקשת שקורין פישט"א:

    כי פליגי דאייתראבני בבל סברי לה כר' ישמעאל דאמר כל קרום ונקלף חלב טמא הוא והאי נמי קרום ונקלף הוא ובני מערבא כר' עקיבא דבעי תותב קרום ונקלף והאי לאו תותב הוא:

    איכא דאמרי דאייתרא כולי עלמא [לא פליגי] דשרידכר' עקיבא סברי להו:

    כי פליגי דאקשתאמאן דאסר סבר תותב הוא ומאן דשרי סבר כיון דמחובר במקצת לאו תותב הוא. ולהאי לישנא בתרא לא מתוקמא מילתיה דרב נחמן דכיון דבאקשתא דפליגי ביה אמר רב נחמן דסתים כ"ש דאייתרא דכולהו שרו ואם כן מאן לא סתים ודרב נחמן אלישנא קמא והכי מסתברא כלישנא קמא כדאמרינן במקום שנהגו (פסחים דף נא.) כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא עול לגביה רב אויא וכסייה מן קמיה משום דבני בבל אסרי לה. ולדידן תרווייהו אסירי דבתר בני בבל גררינן דאנן בני גולה אנן וכלישנא קמא ולחומרא דכל היכא דאיכא תרי לישני בגמרא אי מידי דאורייתא הוא זיל לחומרא ובדרבנן זיל בתר בתרא:

    כי האאלישנא קמא קאי:

    רבי אמימערבאה הוא ואמר מקמצין נוטלין ממנו מעט למעלה מההיא דאייתרא מפני שחלב הקרב שוכב עליו ואוכלין השאר:

    מחסםלשון (דברים כה) לא תחסום. מגמגם:

    בבלאה אתשנהגו בו איסור:

    גוםחתוך עד עיקרו כולו והשלך. גום כמו גוממו עם השופי לקמן (חולין דף צב:):

    ליחהמבפנים היא:

    שירקא דמעייאגליד"א ואדוקה בהן מבפנים ומוציאין אותה מהם בדוחק:

    גמירי חבריא דרבי אבא מרבי אבאהא שמעתא לקמן דרבי אבא בריה דרבי חייא ולאו היינו רבי אבא קמא:

    כל שלשה ימים הראשוניםשל אבלות:

    בא ממקום קרובאם לא היה אחד מן האבלים בבית והיה במקום קרוב בתוך מהלך יום אחד וראוי הוא לדעת בו ביום אע"פ שלא ידע חל אבלות עליו ובלבד שיבא בתוך שלשה ימים ומונה אבלותו מיום ראשון:

    אמר מאן דהואאחד מן התלמידים ולא היו זכורין אלו שסידרו הגמרא מי הוה:

    אזכי ואיסקלארעא דישראל לאתריה דרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא:

    ואגמרהלשמעתא דרבי חייא בר אבא ואגמרה משמיה אי אמר הלכה כר' שמעון או לא:

    ואין הלכה כרבן שמעון [ב"ג]הש"ס קא פסיק לה:

    מקיפין בבני מעייםאם נמצאו נקובים ואין אנו יודעין אם קודם שחיטה ואם לאחר שחיטה נוקבין נקב אחר בצידו ורואין אם מראיהן שוין כשרה דבידוע שלאחר שחיטה היה:

    ממשמש בהוממשמש בהן בנקבים האחרים ונהפכו למראה אחד:

    ואדמוואכשרה:

    מנא לך האשידעת לעשות חכמה זו:

    א"למעצמי הבינותי דאמינא כמה ידי ממשמשות בנקבין קמאי מקמי דליתי קמיה דמר:

    כר' יוחנןבכל מילי. לישנא אחרינא רבי יוחנן חכים בטרפות דאמרינן לקמן שדר ליה שמואל תריסר גמלי ספיקי דטריפתא בפרק גיד הנשה (לקמן חולין דף צה:):

    מקיפין בריאההיכא דליכא למיתלי בטבחא:

    ערוגהדופן הריאה ימיני או שמאלי:

    מדקה לדקהאפילו בהמה אחרת דוגמתה. לישנא אחרינא מגסה לגסה מאומה לאומה ומדקה לדקה מאונא לאונא וזאת נראית לי שאין מקילין כל כך:

    מקיפין בקנהאם נמצאת פסוקה לאחר זמן או קדורה כאיסר:

    באותה חוליאלענין קדורה כאיסר נקט לה. חוליא שלש טבעות דטבעת אחת אין עוגל כאיסר וקודרין עוד אחרת באותה חוליא עצמה ומקיפין:

    בר חוליאהוא קלישות הקנה מן הצדדין ומתחתיה שרצועות הבשר מחברת ראשי הטבעות ואף התנוך הולך ודק מעוביו מאמצעיתו ולצדדין לכאן ולכאן על פני כל הקנה:

    מחוליא לבר חוליאממקום עוביה של זו למקום קלישותה של זו:

    חלחולתהיא כרכשא טבחיי"א:

    מעמידותסותמות אותה שהרי אדוקה בהן:

    מקום הדבקשהיא דבוקה בירכים:

    ברובואפילו נקדר וניטל דופנה עליון או תחתון ברובו כשרה שאין דרך הריעי היוצא דרך הנקב לחזור לאחוריו וליפול לתוך חלל הגוף מפני שמקום דחוק הוא השדרה מלמעלה ועצמות האליה שקורין הנקא"ש ומכאן ולמטה הן מחוברין בחסחוס:

    חולין 50 עמוד א

    1ולדידן מיסתם נמי לא סתים.

    2דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי דאייתרא.

    3איכא דאמרי, דאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי, כי פליגי דאקשתא.

    4כי הא דאמר רב אויא אמר רבי אמי: מקמצין, וכן אמר רבי ינאי משום זקן אחד: מקמצין. אמר רב אויא: הוה קאימנא קמיה דרבי אמי, קמצו והבו ליה, ואכל.

    5שמעיה דרבי חנינא הוה קאי קמיה דרבי חנינא, א"ל קמוץ, הב לי דאיכול. חזייה דהוי קמחסם, אמר ליה: בבלאה את, גום שדי.

    Baraita

    6תניא: רשב"ג אומר: בני מעיין שניקבו, וליחה סותמתן כשרה. מאי ליחה? אמר רב כהנא: שירקא דמעייא דנפיק אגב דוחקא.

    7גמירי חבריא דרבי אבא מרבי אבא, ומנו? רבי זירא, ואמרי לה חבריא דרבי זירא מר' זירא ומנו רבי אבא (אמר רבי אבא) בריה דרבי חייא בר אבא הכי אמר (רבי חייא בר אבא אמר) רבי יוחנן: הלכה כרשב"ג בטרפה והלכה כרבי שמעון באבל׃

    8הלכה כרשב"ג בטרפה הא דאמרן כרבי שמעון באבל מאי היא דתנן כל שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן׃

    9ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו רבי שמעון אומר אפילו ביום השביעי בא ממקום קרוב מונה עמהן׃

    10אמר: מאן דהוא איזכי ואיסק ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה כי סליק אשכחיה לרבי אבא בריה דר' חייא בר אבא א"ל אמר מר הלכה כרשב"ג בטרפה א"ל הא אין הלכה אמרי׃

    11כרבי שמעון באבל מאי א"ל פלוגתא נינהו דאיתמר רב חסדא אמר הלכה וכן אמר רבי יוחנן הלכה ורב נחמן אמר אין הלכה׃

    12ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטרפה והלכה כרבי שמעון באבל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל׃

    13אמר רב שימי בר חייא מקיפים בבני מעיים׃

    14הנהו בני מעיים דאתו לקמיה דרבא אקפינהו ולא אידמו אתא רב משרשיא בריה ממשמש בהו ואידמו אמר ליה מנא לך הא אמר ליה כמה ידי ממשמשו בהני מקמי דליתי לקמיה דמר אמר ליה חכים ברי בטרפות כרבי יוחנן׃

    15רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו מקיפים בריאה אמר רבא לא אמרן אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה לא והלכתא אפילו מערוגה לערוגה מדקה לדקה ומגסה לגסה אבל לא מגסה לדקה ולא מדקה לגסה׃

    16אביי ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה אמר רב פפא לא אמרן אלא באותה חוליא אבל מחוליא לחוליא לא והלכתא אפילו מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא׃

    17אמר זעירי חלחולת שניקבה כשרה הואיל ויריכים מעמידות אותה וכמה אמר רבי אילעי אמר רבי יוחנן מקום הדבק ברובו שלא במקום הדבק במשהו׃

    18אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דרב נחמן אמר לאו מי אמינא לכו לא תתלו ביה׃

    Tosafot

    כי פליגי דאייתראההיא דפסחים פרק מקום שנהגו (פסחים דף נא.) כי סליק רבה בר בר חנה אכל דאייתרא מיתוקם כי האי לישנא:

    דאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשריולהאי לישנא מפרש מילתא דרב נחמן בניחותא אינהו מיכל קא אכלי ליה השתא לדידן דלא אכלינן אפי' סותם אינו ולא כפירוש הקונטרס דפירש דלהאי לישנא בתרא לא מתוקמא מילתיה דרב נחמן:

    אפילו ביום שביעי בא ממקום קרוב מונה עמהםלכאורה היה נראה דיום שביעי לאו דוקא אלא בלילה של שביעי דאכתי לא פסק אבלות מינייהו דאי ביום השביעי הא מקצת היום ככולו ואין שייך לומר מונה עמהם ומיהו אפילו ביום שביעי ממש איירי דבמועד קטן (דף כב.) מוקי לה כשעדיין המנחמים אצלו דאכתי קאי באבלותיה עד שילכו להם:

    מדקה לדקה ומגסה לגסהפירש רבינו חננאל מסתמא מבהמה דקה לבהמה דקה להקל דאי באונא ואומא הוה ליה למימר קטנה וגדולה כדאמר רבי יהודה גבי כרס:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    איכא דאמרי דאייתרא כולא עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאקשתאמקצת נוסחאות יש שאין בה האי איכא דאמרי כלל, ומקצת ספרים יש דגרסי ליה, ומכל מקום אפילו לספרים דגרסי ליה נקטינן כלישנא קמא, חדא דבדאורייתא הלך אחר המחמיר, ועוד דרב נחמן דאמר חד סתים וחד לא סתים, ופירש ואמר אינהו לא אכלי ליה אנן מסתם נמי לא סתים בתמיהא, ודאי ללישנא קמא אתיא, דאילו ללישנא בתרא חד לא סתים היכי משכחת ליה, ועוד דסוגיין דפסחים (נא, א) כלישנא קמא אזלא, דאמרינן כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא על לגביה רב אויא וכסייה, אלמא אפילו דאייתרא נמי לא אכלי בני בבל, ובדאייתרא הוא דפליגי, אבל באקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר, וכתב רש"י ז"ל ולדידן תרוייהו אסירן דבתר בני בבל גרירינן דאנן בני גולה אנן. אבל רבינו אלפסי ז"ל כתבה להא דרבי יצחק בר נחמני אמר רבי הושעיא דאמר חלב שעל גבי הקיבה כהנים נהגו בו היתר כר' ישמעאל דאמר משום אבותיו, וקיימא לן כותייהו, והני מילי דאייתרא אבל דאקשתא אסור. וכן כתב הרמב"ן ז"ל דכיון דאשכחן ליה לר' עקיבא ולר' ישמעאל משום אבותיו דשרו וכהנים נהגו בה היתר. וכמה רבנן סמכי אכלי ליה לדידן נמי שרי, ואף על גב דבבלאי נהגו בו איסור, אנן לא חיישינן למנהגא אלא היכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג שרי. ולענין סתימת חלב, קיימא לן כרב דאמר טהור סותם טמא אינו סותם, דהא רבא סבר למעבד בה עובדא כרב ששת דשרי אפילו בחלב טמא, ואמר ליה רב פפא רב(ו) [ו]איסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל, ושתיק ליה רבא ולא אהדר ליה ולא כלום, אלמא קבלה מיניה (וטריפה) דאינו סותם אלא חלב טהור בלבד, וכתב הב"ה ז"ל דלא אמרו חלב טהור סותם אלא בחלב הגדל אם אותו אבר בעצמו כגון שומן הדקין וכיוצא בזה, לפי שהוא מחובר בה ושוכב עליו תמיד, אבל ריאה שניקבה ושומן הלב הסמוך לה סותמה טריפה דאין השומן ההוא מחובר לריאה וכן כל כיוצא בזה. וכן הדין נותן, שהרי אפילו בחלב טמא אמרו שאינו סותם אף על פי ששוכב עליו תמיד אלא שאינו מהודק בו היטב, כל שכן זה שאינו מעצמו ופעמים שוכב עליו פעמים מתפרד ממנו, [ו]בשעה ששכב עליו גם כן אי אפשר שיהא מהודק במקום הנקב אפילו (ב)[כ]הידוק של חלב טמא. אלא שלא הבנתי עדיין טרפשא דליבא דנראה שהטרפשא אינו מחובר ללב אלא ששוכב עליו תמיד ככובע על הראש, ואפילו הכי איצטרכינן למימר דאינו סותם.

    קמוץ והבו ליה ואכלפירש רבינו שלמה ז"ל קמוץ שהיו נוטלין ממנו מעט מלמעלה מההוא דאייתרא, מפני שחלב (הקורקבן) [שעל הקרב] שוכב עליו ואוכלין השאר.

    בני מעים שניקבו וליחה סותמן כשירהואסיקנא דלית הילכתא כותיה ואין ליחה סותמתן כלל.

    אמר רב שימי בר חייא מקיפין בבני מעיםכתב הרב בעל העיטור ז"ל דנראה דהוא הדין דמקיפין בלב וכבד והקורקבן דאינהו נמי בני מעים איקרו, כדאמרינן לקמן (חולין נו, ב) בנחמרו בני מעיה לא שנו אלא לב וכבד וקורקבן. אבל רבינו ז"ל אומר דאין דרך האמוראין להזכיר לב וכבד וקורקבן וריאה בכלל מעים, אבל במשנה או בברייתא מזכירין הכל בלשון בני מעיים. ותדע שהרי הוצרך רבי יוחנן ור' אליעזר למימר מקיפין בריאה, אלמא ריאה אינה בכלל בני מעים, ולא היו בכלל דברי רב שימי בר חייא, ועוד דאמר בענין נפולה דלקמן (נא, ב) נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים, אמר ליה מר זוטרא הכי אמרינן משמיה דרב צריכה בדיקה כנגד כל החלל, אלמא בכלל [דברי] אמימר דאמר כנגד בני מעים לא היה אלא כרס ודקין, ואתא מר זוטרא ואוסיף לב וקורקבן וכבד וריאה שאף הם בכלל החלל, וכן נמי לענין דרוסה כי האי גוונא, וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל לקמן (חולין נד, א) גבי דרוסה. והילכך הכי דאיתמר מקיפין כגון בני מעים, דהיינו כרס ודקין, וכגון ריאה דאמר רבי יוחנן ורבי אליעזר דמקיפין בה נמי התם הוא דסמכינן אהקפה, אבל בשאר טרפיות כגון בלב וכבד וקורקבן, לא סמכינן אהקפה כלל.

    הא דאמרינןאפילו מערוגה לערוגה אבל לא מדקה לגסה ולא מגסה לדקה. פירש רש"י ז"ל ערוגה אומא או אונא של צד ימין או של צד שמאל, כלומר שאפילו נקובת אומא או אונא שבערוגות ימין מקיפין אותה בערוגת צד ימין אומא לאומא ואונא לאונא, אבל לא מדקה לגסה, כלומר לא מאומא שהיא גסה לאונא שהיא דקה וכן להפך. והלשון אינו מתחוור בזה, דהוה ליה למימר אבל לא מקטנה לגדולה, וכענין ששנינו במשנתינו בגדולה טפח ובקטנה ברובה אבל גסה ודקה בהמה דקה ובהמה גסה משמע, וכן פירש רבינו אלפסי ז"ל מערוגה לערוגה, כלומר מריאה זו לריאה אחרת אבל לא ממין בהמה זו למין בהמה אחרת, וכן פירש ר"ח ז"ל.

    הא דאמרמקיפין בקנה. נראה שהיא במקום שאי אפשר שנגע בו סכין בשעת שחיטה שאפילו מותחין את הקנה לא מתרמי כנגד חתך העור, אי נמי שיש היכר בדבר שלא נעשה בסכין אלא בחתך עץ או קנה, שאם לא כן הא תלינן בסכין דדילמא בב' וג' מקומות (אשחי') [ונשחט] דכשרה בלא הקפה כלל, אי נמי בנקדרה הקנה.

    אמר זעירי חלחולת שניקבה כשירהאוקימנא משמיה דרב נחמן דבמקום הדבק. שהוא מקום שהירכים מעמידין אותה, אפילו ניטל כולו ולא נשתייר ממנו אלא כמלא בטדא בשור גדול דהיינו ד' אצבעות כשירה, אבל שלא במקום הדבק אפילו בכל שהו טריפה דפרשו נוקב ושותת דרך אותו נקב לחללי הגוף הלכך טריפה. ותימה הוא היכי נקט זעירי לשון ניקבה דאפילו ניטל כוו קאמר דכשירה, והא לא משמע דפליגי זעירי ורב נחמן כלל, ומיהו אשכחן שקורין פעמים לפלוש גדול נקב כאותה שאמרו בסוכה (לו, א) ניקב נקב מפולש בכל שהוא שאינו מפולש בכאיסר, ולעיל נמי (מה, א) אמר נקבים שיש בהן חסרון, אבל לנטילה לגמרי לא אשכחן דקרי ליה נקב אלא חסרון או נטילה, וצ"ע.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 50a

    Chullin 50a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 403 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולדידן אפילו מיסתם נמי לא סתים בתמיה. לדידן בני בבל נהי דלא אכלי ליה להכי מיהא מחזקינן ליה בחלב טהור להיות סותם. שמע מינה ההיא דפליגי ביה בני א"י ובני בבל קרי ליה רב נחמן בר חימצא והיינו דאייתרא חלב שבמקום היתר שהקיבה עשויה כקשת ומבחוץ קרי דאקשתא ומבפנים לעוגל קרי דאייתרא חבל ובדאייתרא פליגי כדמפרש ואזיל:

    דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דבין לבני בבל ובין לבני מערבא אסור דאפילו רבי עקיבא דאמר לעיל (חולין דף מט:) תותב קרום ונקלף אסור דהאי נמי לתותב דמי שאינו מחובר אלא באמצע הקשת שקורין פישט"א:

    כי פליגי דאייתרא בני בבל סברי לה כר' ישמעאל דאמר כל קרום ונקלף חלב טמא הוא והאי נמי קרום ונקלף הוא ובני מערבא כר' עקיבא דבעי תותב קרום ונקלף והאי לאו תותב הוא:

    איכא דאמרי דאייתרא כולי עלמא [לא פליגי] דשרי דכר' עקיבא סברי להו:

    כי פליגי דאקשתא מאן דאסר סבר תותב הוא ומאן דשרי סבר כיון דמחובר במקצת לאו תותב הוא. ולהאי לישנא בתרא לא מתוקמא מילתיה דרב נחמן דכיון דבאקשתא דפליגי ביה אמר רב נחמן דסתים כ"ש דאייתרא דכולהו שרו ואם כן מאן לא סתים ודרב נחמן אלישנא קמא והכי מסתברא כלישנא קמא כדאמרינן במקום שנהגו (פסחים דף נא.) כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא עול לגביה רב אויא וכסייה מן קמיה משום דבני בבל אסרי לה. ולדידן תרווייהו אסירי דבתר בני בבל גררינן דאנן בני גולה אנן וכלישנא קמא ולחומרא דכל היכא דאיכא תרי לישני בגמרא אי מידי דאורייתא הוא זיל לחומרא ובדרבנן זיל בתר בתרא:

    כי הא אלישנא קמא קאי:

    רבי אמי מערבאה הוא ואמר מקמצין נוטלין ממנו מעט למעלה מההיא דאייתרא מפני שחלב הקרב שוכב עליו ואוכלין השאר:

    מחסם לשון (דברים כה) לא תחסום. מגמגם:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 50a · Sefaria

    Tosafot

    כי פליגי דאייתרא ההיא דפסחים פרק מקום שנהגו (פסחים דף נא.) כי סליק רבה בר בר חנה אכל דאייתרא מיתוקם כי האי לישנא:

    דאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי ולהאי לישנא מפרש מילתא דרב נחמן בניחותא אינהו מיכל קא אכלי ליה השתא לדידן דלא אכלינן אפי' סותם אינו ולא כפירוש הקונטרס דפירש דלהאי לישנא בתרא לא מתוקמא מילתיה דרב נחמן:

    אפילו ביום שביעי בא ממקום קרוב מונה עמהם לכאורה היה נראה דיום שביעי לאו דוקא אלא בלילה של שביעי דאכתי לא פסק אבלות מינייהו דאי ביום השביעי הא מקצת היום ככולו ואין שייך לומר מונה עמהם ומיהו אפילו ביום שביעי ממש איירי דבמועד קטן (דף כב.) מוקי לה כשעדיין המנחמים אצלו דאכתי קאי באבלותיה עד שילכו להם:

    מדקה לדקה ומגסה לגסה פירש רבינו חננאל מסתמא מבהמה דקה לבהמה דקה להקל דאי באונא ואומא הוה ליה למימר קטנה וגדולה כדאמר רבי יהודה גבי כרס:

    Tosafot on Chullin 50a · Sefaria

    Rashba

    איכא דאמרי דאייתרא כולא עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאקשתא מקצת נוסחאות יש שאין בה האי איכא דאמרי כלל, ומקצת ספרים יש דגרסי ליה, ומכל מקום אפילו לספרים דגרסי ליה נקטינן כלישנא קמא, חדא דבדאורייתא הלך אחר המחמיר, ועוד דרב נחמן דאמר חד סתים וחד לא סתים, ופירש ואמר אינהו לא אכלי ליה אנן מסתם נמי לא סתים בתמיהא, ודאי ללישנא קמא אתיא, דאילו ללישנא בתרא חד לא סתים היכי משכחת ליה, ועוד דסוגיין דפסחים (נא, א) כלישנא קמא אזלא, דאמרינן כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא על לגביה רב אויא וכסייה, אלמא אפילו דאייתרא נמי לא אכלי בני בבל, ובדאייתרא הוא דפליגי, אבל באקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר, וכתב רש"י ז"ל ולדידן תרוייהו אסירן דבתר בני בבל גרירינן דאנן בני גולה אנן. אבל רבינו אלפסי ז"ל כתבה להא דרבי יצחק בר נחמני אמר רבי הושעיא דאמר חלב שעל גבי הקיבה כהנים נהגו בו היתר כר' ישמעאל דאמר משום אבותיו, וקיימא לן כותייהו, והני מילי דאייתרא אבל דאקשתא אסור. וכן כתב הרמב"ן ז"ל דכיון דאשכחן ליה לר' עקיבא ולר' ישמעאל משום אבותיו דשרו וכהנים נהגו בה היתר. וכמה רבנן סמכי אכלי ליה לדידן נמי שרי, ואף על גב דבבלאי נהגו בו איסור, אנן לא חיישינן למנהגא אלא היכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג שרי. ולענין סתימת חלב, קיימא לן כרב דאמר טהור סותם טמא אינו סותם, דהא רבא סבר למעבד בה עובדא כרב ששת דשרי אפילו בחלב טמא, ואמר ליה רב פפא רב(ו) [ו]איסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל, ושתיק ליה רבא ולא אהדר ליה ולא כלום, אלמא קבלה מיניה (וטריפה) דאינו סותם אלא חלב טהור בלבד, וכתב הב"ה ז"ל דלא אמרו חלב טהור סותם אלא בחלב הגדל אם אותו אבר בעצמו כגון שומן הדקין וכיוצא בזה, לפי שהוא מחובר בה ושוכב עליו תמיד, אבל ריאה שניקבה ושומן הלב הסמוך לה סותמה טריפה דאין השומן ההוא מחובר לריאה וכן כל כיוצא בזה. וכן הדין נותן, שהרי אפילו בחלב טמא אמרו שאינו סותם אף על פי ששוכב עליו תמיד אלא שאינו מהודק בו היטב, כל שכן זה שאינו מעצמו ופעמים שוכב עליו פעמים מתפרד ממנו, [ו]בשעה ששכב עליו גם כן אי אפשר שיהא מהודק במקום הנקב אפילו (ב)[כ]הידוק של חלב טמא. אלא שלא הבנתי עדיין טרפשא דליבא דנראה שהטרפשא אינו מחובר ללב אלא ששוכב עליו תמיד ככובע על הראש, ואפילו הכי איצטרכינן למימר דאינו סותם.

    קמוץ והבו ליה ואכל פירש רבינו שלמה ז"ל קמוץ שהיו נוטלין ממנו מעט מלמעלה מההוא דאייתרא, מפני שחלב (הקורקבן) [שעל הקרב] שוכב עליו ואוכלין השאר.

    בני מעים שניקבו וליחה סותמן כשירה ואסיקנא דלית הילכתא כותיה ואין ליחה סותמתן כלל.

    אמר רב שימי בר חייא מקיפין בבני מעים כתב הרב בעל העיטור ז"ל דנראה דהוא הדין דמקיפין בלב וכבד והקורקבן דאינהו נמי בני מעים איקרו, כדאמרינן לקמן (חולין נו, ב) בנחמרו בני מעיה לא שנו אלא לב וכבד וקורקבן. אבל רבינו ז"ל אומר דאין דרך האמוראין להזכיר לב וכבד וקורקבן וריאה בכלל מעים, אבל במשנה או בברייתא מזכירין הכל בלשון בני מעיים. ותדע שהרי הוצרך רבי יוחנן ור' אליעזר למימר מקיפין בריאה, אלמא ריאה אינה בכלל בני מעים, ולא היו בכלל דברי רב שימי בר חייא, ועוד דאמר בענין נפולה דלקמן (נא, ב) נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים, אמר ליה מר זוטרא הכי אמרינן משמיה דרב צריכה בדיקה כנגד כל החלל, אלמא בכלל [דברי] אמימר דאמר כנגד בני מעים לא היה אלא כרס ודקין, ואתא מר זוטרא ואוסיף לב וקורקבן וכבד וריאה שאף הם בכלל החלל, וכן נמי לענין דרוסה כי האי גוונא, וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל לקמן (חולין נד, א) גבי דרוסה. והילכך הכי דאיתמר מקיפין כגון בני מעים, דהיינו כרס ודקין, וכגון ריאה דאמר רבי יוחנן ורבי אליעזר דמקיפין בה נמי התם הוא דסמכינן אהקפה, אבל בשאר טרפיות כגון בלב וכבד וקורקבן, לא סמכינן אהקפה כלל.

    הא דאמרינן אפילו מערוגה לערוגה אבל לא מדקה לגסה ולא מגסה לדקה. פירש רש"י ז"ל ערוגה אומא או אונא של צד ימין או של צד שמאל, כלומר שאפילו נקובת אומא או אונא שבערוגות ימין מקיפין אותה בערוגת צד ימין אומא לאומא ואונא לאונא, אבל לא מדקה לגסה, כלומר לא מאומא שהיא גסה לאונא שהיא דקה וכן להפך. והלשון אינו מתחוור בזה, דהוה ליה למימר אבל לא מקטנה לגדולה, וכענין ששנינו במשנתינו בגדולה טפח ובקטנה ברובה אבל גסה ודקה בהמה דקה ובהמה גסה משמע, וכן פירש רבינו אלפסי ז"ל מערוגה לערוגה, כלומר מריאה זו לריאה אחרת אבל לא ממין בהמה זו למין בהמה אחרת, וכן פירש ר"ח ז"ל.

    הא דאמר מקיפין בקנה. נראה שהיא במקום שאי אפשר שנגע בו סכין בשעת שחיטה שאפילו מותחין את הקנה לא מתרמי כנגד חתך העור, אי נמי שיש היכר בדבר שלא נעשה בסכין אלא בחתך עץ או קנה, שאם לא כן הא תלינן בסכין דדילמא בב' וג' מקומות (אשחי') [ונשחט] דכשרה בלא הקפה כלל, אי נמי בנקדרה הקנה.

    אמר זעירי חלחולת שניקבה כשירה אוקימנא משמיה דרב נחמן דבמקום הדבק. שהוא מקום שהירכים מעמידין אותה, אפילו ניטל כולו ולא נשתייר ממנו אלא כמלא בטדא בשור גדול דהיינו ד' אצבעות כשירה, אבל שלא במקום הדבק אפילו בכל שהו טריפה דפרשו נוקב ושותת דרך אותו נקב לחללי הגוף הלכך טריפה. ותימה הוא היכי נקט זעירי לשון ניקבה דאפילו ניטל כוו קאמר דכשירה, והא לא משמע דפליגי זעירי ורב נחמן כלל, ומיהו אשכחן שקורין פעמים לפלוש גדול נקב כאותה שאמרו בסוכה (לו, א) ניקב נקב מפולש בכל שהוא שאינו מפולש בכאיסר, ולעיל נמי (מה, א) אמר נקבים שיש בהן חסרון, אבל לנטילה לגמרי לא אשכחן דקרי ליה נקב אלא חסרון או נטילה, וצ"ע.

    Rashba on Chullin 50a · Sefaria

    Meiri

    מי שלא היה בעיר בשעת שמת קרובו ולא ידע ובא לו תוך שבעה במקרה ומצא את האבלים אם בא ממקום רחוק יותר מעשרה פרסאות מונה לעצמו שבעה משעה שבא ואם ממקום קרוב מונה עמהם אפי' בא בשביעי ויש בדבר זה קצת תנאים וכבר ביארנו את כלם במסכת מועד קטן:

    הדקין ובני מעין שניקבו במקום שאפשר לתלות ביד הטבח וכיוצא בזו רוב הגאונים הסכימו שתולין כמו שהתבאר בריאה ניקבו ואין ידוע אם לאחר שחיטה וכשרה אם קודם שחיטה נוקבין את המעים עצמו במקום אחר שבו ומקיפין את הנקבים זה לזה אם דומים כשרה ואם לאו טרפה לא נתדמו ומשמש בזה האחרון ונתדמה כשרה שהדבר מוכיח שכבר נתמשמש הראשון על ידי המסופקים בו:

    אף ריאה שניקבה ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאו נוקבין באותה ריאה אף מערוגה לערוגה ר"ל מצד ימין לצד שמאל וכן מאונא לאומא או אף בריאה אחרת ומקיפין ואם דומין כשרה ואם לאו טרפה ודוקא מריאה של בהמה דקה לדקה או מגסה לגסה אבל לא מגסה לדקה ולא מדקה לגסה ויש מי שאומר שאין מקיפין אלא באותה ריאה עצמה אף מערוגה לערוגה אלא שאף בריאה עצמה אין מקיפין מגסה לדקה ומדקה לגסה והם מפרשים מגסה לדקה מאומא לאונא ומדקה לגסה מאונא לאומא:

    אף הקנה שנמצא נפסק ברובו ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאו פוסקין במקום אחר שבה ממקום עובי שבטבעות הקנה לפסיקה שבטבעת וממקומות הקלושים שבה בין טבעת לטבעת לפסיקה שבמקום קלוש גם כן ואם דומים כשרה ואם לאו טרפה אבל אין מקיפין בה ממקום עובי שבה לפסיקה שבמקום קלוש וכן בהפך וכתבו הגאונים שבזמן הזה אין בקיאים בהקפה וכל שמצינו ניקב במקום שהנקב פוסל בו ושאין לתלות ביד הטבח אוסרין אותה:

    חלוחלת שניקבה אם ניקבה במה שנכנס ממנה בחלל הגוף טרפה במשהו כשאר הדקין ניקבה במה שהוא דבק ממנה ביריכים אפי' ניטל כלו כשר שהיריכים מעמידין אותה ובלבד שישתייר ממנה מלא ארבע אצבעות בשור ולפי שיעור זה בשאר בהמות ולפי גדלן וקטנן:

    Meiri on Chullin 50a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תבד"ה כי פליגי דאייתרא כו' מקום שנהגו כי אתא רבה כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 50a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 50, Amud Aleph, about 403 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “ולדידן מיסתם נמי לא סתים.…”

    2. Segment 29 words

      Opens “דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי…”

    3. Segment 311 words

      Opens “איכא דאמרי, דאייתרא כולי עלמא לא פליגי…”

    4. Segment 429 words

      Opens “כי הא דאמר רב אויא אמר רבי…”

      Named: רב אויא, רבי אמי, רבי ינאי.

    5. Segment 522 words

      Opens “שמעיה דרבי חנינא הוה קאי קמיה דרבי…”

      Named: רבי חנינא.

    6. Segment 619 words

      Opens “תניא: רשב"ג אומר: בני מעיין שניקבו, וליחה…”

      Named: רב כהנא.

    7. Segment 743 words

      Opens “גמירי חבריא דרבי אבא מרבי אבא, ומנו?…”

      Named: רבי אבא, רבי זירא, רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן, רבי שמעון, אבא.

    8. Segment 820 words

      Opens “הלכה כרשב"ג בטרפה הא דאמרן כרבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 923 words

      Opens “ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך אפילו…”

      Named: רבי שמעון.

    10. Segment 1030 words

      Opens “אמר: מאן דהוא איזכי ואיסק ואגמרה לשמעתא…”

      Named: רבי אבא, אבא.

    11. Segment 1122 words

      Opens “כרבי שמעון באבל מאי א"ל פלוגתא נינהו…”

      Named: רבי שמעון, רב חסדא, רבי יוחנן, רב נחמן.

    12. Segment 1217 words

      Opens “ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטרפה…”

      Named: רבי שמעון, רבן שמעון, שמואל.

    13. Segment 138 words

      Opens “אמר רב שימי בר חייא מקיפים בבני…”

      Named: רב שימי בר חייא.

    14. Segment 1438 words

      Opens “הנהו בני מעיים דאתו לקמיה דרבא אקפינהו…”

      Named: רב משרשיא, רבי יוחנן, רבא.

    15. Segment 1534 words

      Opens “רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו מקיפים…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אלעזר, רבא.

    16. Segment 1635 words

      Opens “אביי ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה אמר…”

      Named: רב פפא, אביי, רבא.

    17. Segment 1723 words

      Opens “אמר זעירי חלחולת שניקבה כשרה הואיל ויריכים…”

      Named: רבי אילעי, רבי יוחנן.

    18. Segment 1815 words

      Opens “אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דרב נחמן…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Chullin 50a · Segment 7 — “…אבא הכי אמר (רבי חייא בר אבא אמר) רבי…

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Chullin 50a · Segment 14 — “…ולא אידמו אתא רב משרשיא בריה ממשמש בהו ואידמו…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Chullin 50a · Segment 4 — “…מקמצין, וכן אמר רבי ינאי משום זקן אחד: מקמצין.…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Chullin 50a · Segment 6 — “…מאי ליחה? אמר רב כהנא: שירקא דמעייא דנפיק אגב…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Chullin 50a · Segment 17 — “אמר זעירי חלחולת שניקבה כשרה הואיל ויריכים מעמידות אותה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 50a · Segment 12 — “…שמעון באבל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 50a · Segment 16 — “אביי ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה אמר רב פפא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 50a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026