Talmud Builders

    Chullin 42a

    Chapter 2 - HaShochet

    גם: חולין דף מ״ב ע״א, פרק ב׳ השוחט

    English translation - Chullin 42a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: Lest you say: If it is so that his wife gave birth, it would have generated publicity and been common knowledge; therefore, one might conclude that the slaughter is valid even if he declared that the slaughter is for the sake of the burnt offering of his wife after childbirth, as in fact she did not give birth. To counter this, Rabbi Elazar teaches us that the slaughter is not valid. Say that his wife miscarried and is liable to bring an offering, but it is not common knowledge, because the baby was not born alive.

    2MISHNA: These wounds constitute tereifot in an animal, rendering them prohibited for consumption: A perforated gullet, where the perforation goes through the wall of the gullet, or a cut windpipe. If the membrane of the brain was perforated, or if the heart was perforated to its chamber; if the spinal column was broken and its cord was cut; if the liver was removed and nothing remained of it, any of these render the animal a tereifa .

    3Additionally, a lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa . Rabbi Shimon says: It is not a tereifa unless it is perforated through to the bronchi. If the abomasum was perforated, or the gallbladder was perforated, or the small intestines were perforated, it is a tereifa . It is also a tereifa in a case where the internal rumen was perforated or where the majority of the external rumen was torn. Rabbi Yehuda says: For a large animal, a tear of one handbreadth renders it a tereifa , while for a small animal, it is a tereifa only if the majority of it was torn. And it is a tereifa where the omasum [ hemses ] or the reticulum was perforated to the outside, i.e., to the abdominal cavity, but not if the perforation was between the two.

    4Likewise, if an animal fell from the roof, or if the majority of its ribs were fractured, or if it was clawed by a wolf, it is a tereifa . Rabbi Yehuda says: If it was clawed by a wolf in the case of a small animal, i.e., a sheep or goat; or clawed by a lion in the case of a large animal, i.e., cattle; or if it was clawed by a hawk in the case of a small bird; or if it was clawed by a large bird of prey in the case of a large bird, then it is a tereifa . This is the principle: Any animal that was injured such that an animal in a similar condition could not live for an extended period is a tereifa , the consumption of which is forbidden by Torah law.

    5GEMARA: Rabbi Shimon ben Lakish says: Where is there an allusion in the Torah to the prohibition of a tereifa ? The Gemara interjects: Where is there an allusion? Doesn’t the Torah state explicitly: “You shall not eat any flesh that is torn of animals [ tereifa ] in the field” (Exodus 22:30)? Rather, the question is: Where is there an allusion in the Torah to the principle that a tereifa cannot live? As the mishna teaches in the last clause: This is the principle: Any animal that was injured such that an animal in a similar condition could not live for an extended period is a tereifa ; one learns by inference that a tereifa cannot live. If so, from where do we derive this?

    6It is derived from a verse, as it is written: “These are the living things which you may eat among all the animals that are on the earth” (Leviticus 11:2). The verse indicates that you may eat a living animal, i.e., one that can survive, but you may not eat an animal that is not living, i.e., one that cannot survive. One learns by inference that a tereifa cannot live.

    7The Gemara asks: And according to the one who says that a tereifa can live, from where does he derive this? The Gemara responds: He derives it from the same verse: “These are the living things which you may eat among all the animals.” “These” indicates that you may eat only these living things, but you may not eat other living things, i.e., tereifot . One learns by inference that a tereifa can live.

    8The Gemara asks: And according to the other opinion, that a tereifa cannot live, what does he do with this word “these”? The Gemara responds: He requires it for that which the school of Rabbi Yishmael taught. As the school of Rabbi Yishmael taught that the verse: “These are the living things which you may eat,” teaches that the Holy One, Blessed be He, seized one of each and every species of animal and showed it to Moses, and said to him: These you may eat, and these you may not eat.

    9The Gemara objects: But the other opinion also requires the word “these” for that which the school of Rabbi Yishmael taught. The Gemara replies: Yes, it is indeed so. Rather, from where does he derive the principle that a tereifa can live? He derives it from the other baraita that the school of Rabbi Yishmael taught. As the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “To make a difference… between the living thing that may be eaten and the living thing that may not be eaten” (Leviticus 11:47). These living things that may not be eaten are the eighteen tereifot that were stated to Moses at Sinai and enumerated in the mishna. The verse, then, makes reference to a tereifa as a living thing.

    10The Gemara questions the baraita : And are there no more cases of tereifot ? But aren’t there more cases cited in the Mishna and other baraitot , for which a mnemonic is given: Beit , samekh , gimmel , reish ; and aren’t there seven additional halakhot , i.e., cases of tereifot , taught by amora’im ?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מהו דתימא - כלומר ואיצטריך רבי אלעזר לאשמועינן דכי יש לו אשה פסולה אף על גב דאמרה רבי אלעזר לעיל גבי תמורה:

    מהו דתימא אם איתא דילדה קלא הוה ליה - ומידע ידעי דמשקר:

    קמ"ל - ר' אלעזר דאימר אפולי אפיל:

    לישנא אחרינא הא דר' אלעזר ור' אבהו לא גרסינן וה"ג לאתויי עולת יולדת מהו דתימא אימא ילודי יליד קמ"ל דאם איתא דאוליד קלא אית לה - ובשיש לו אשה מתוקמא מתניתין ואיצטריך לתנא למתנייה בזה הכלל דמהו דתימא ניחוש לה למאן דחזי סבר בצינעא אוליד קמ"ל. זה שמעתי ועיקר הוא חדא דהא לא אמרו והאי מהו דתימא בכל הנך שמעתתא דאמוראי דלא שאנו דלעיל אמתניתין דזה הכלל קמא אמרו מהו דתימא ואורחא דגמרא למימר מהו דתימא אכלל דמתניתין ועוד בשאין לו אשה למה ליה למתנייה זה הכלל לאתויי פשיטא למאי ניחוש לה:

    מתני' אלו טריפות - כל נקב במשהו:

    פסוקה - לרחבה ברובה:

    לבית חללו - ואם לא הגיע לחלל קתני סיפא דכשרה:

    נשברה השדרה ונפסק החוט - חדא היא וטרפות דידה משום חוט הוא ונשברה השדרה דקתני אורחא דמילתא נקט דפסיקת החוט ע"י שבירת שדרה היא:

    או שחסרה - בגמרא פריך (לקמן חולין דף מז:) היינו נקב:

    סמפונות - קנוקנות קטנות המתפשטות בתוך הריאה שהדם נובע בה כשחותכים אותה:

    הכרס הפנימית - בגמרא (לקמן חולין נ:) מפרש:

    שניקבה - במשהו:

    רוב החיצונה - בגמרא (שם דף נ:) מפרש:

    גדולה וקטנה - לא גסה ודקה קאמר אלא על [שור] קטן ושור גדול אם נקרע טפח בשור אע"ג דלא הוי רובא:

    המסס - צינפויי"ל:

    ובית הכוסות - סוף הכרס שקורין פנצ"א עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות והמסס מחובר בו וסביב סביב לחיבורם כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הן שופכין זה לתוך זה והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס לקבה ומהקבה לדקין:

    שניקבו לחוץ - שהנקב נראה מבחוץ וכגון שניקבו או זה או זה שלא במקום חיבורן לאפוקי שניקבו במקום חיבורן בשתי דופנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה:

    נפלה מן הגג - ושחטה מיד טרפה אף על פי שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אבריה ואין טעם בטרפות שהלכה למשה מסיני הן. ובגמרא (לקמן חולין דף נא:) אמר שאם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ואע"פ שלא עמדה:

    נשתברו רוב צלעותיה - בלא שום נפילה טרפה ובגמרא (שם דף נב.) מפרש מאי רוב:

    דרוסת הזאב - שהכה בצפרניו ומטיל בה ארס ושורפה בדקה אבל בגסה לא אלים זיהריה למיקלייה:

    ודרוסת ארי בגסה - וכל שכן בדקה ותנא קמא סבר אלים זיהריה דזאב למקלייה נמי לגסה:

    הנץ - אשפרוי"ר:

    בעוף הדק - צפרנים ויונים:

    ודרוסת הגס - אוסטויי"ר:

    בעוף הגס - אווזות ותרנגולים:

    זה הכלל - בגמרא (לקמן חולין נד.) מפרש לאתויי מאי:

    כל שאין כמוה חיה - שלקתה מכה שאין בהמה לקויה דוגמתה ראויה לחיות:

    גמ' ובשר בשדה טרפה - ואע"ג דילפינן מיניה בעלמא (מכות דף יח.) בשר קדשים שיצא חוץ ממחיצתו מ"מ טרפה משמע טרפה ממש:

    אלא - מנין לטרפה שאין סופה לחיות. לפרושי מתניתין דקתני כל שאין כמוה חיה טרפה אלמא טרפה אינה חיה:

    זאת החיה - קרי ביה זאת חיה:

    ולמ"ד טרפה חיה - לקמן בפרקין (חולין דף נז:) אמרו לו והלא הרבה מתקיימות שתים ושלש שנים:

    זאת החיה - זאת מיעוטא הוא והכי משמע זאת סתם בהמות שהן חיות אכול:

    חיה אחרת - כגון טרפה דאע"פ שהיא חיה לא תאכל:

    ובין החיה אשר לא תאכל - אע"פ שחיה לא תאכל:

    שמונה עשרה טרפות - לאו מקרא קמישתמעי אלא הלכה למשה מסיני הן:

    ותו ליכא - אלא שמונה עשר:

    חולין 42 עמוד א

    1מהו דתימא: אם איתא דילדה קלא הוה ליה, קא משמע לן: אימר אפולי אפיל.

    2הדרן עלך השוחט.

    Mishna

    3אלו טרפות בבהמה: נקובת הוושט, ופסוקת הגרגרת, ניקב קרום של מוח, ניקב הלב לבית חללו, נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום.

    4הריאה שניקבה או שחסרה, ר"ש אומר: עד שתינקב לבית הסמפונות. ניקבה הקבה, ניקבה המרה, ניקבו הדקין, הכרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה. רבי יהודה אומר: הגדולה טפח, והקטנה ברובה. המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ.

    5נפלה מן הגג, נשתברו רוב צלעותיה, ודרוסת הזאב. רבי יהודה אומר: דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת ארי בגסה, דרוסת הנץ בעוף הדק, ודרוסת הגס בעוף הגס. זה הכלל: כל שאין כמוה חיה טרפה.

    Gemara

    6א"ר שמעון בן לקיש: רמז לטרפה מן התורה מנין? מנין?! (שמות כב, ל) ״ובשר בשדה טרפה לא תאכלו״! אלא, רמז לטרפה שאינה חיה מן התורה מנין? דקתני סיפא: זה הכלל, כל שאין כמוה חיה טרפה, מכלל דטרפה אינה חיה, מנא לן?

    7דכתיב: ״(ויקרא יא״, ב) ״וזאת החיה אשר תאכלו״, חיה אכול, שאינה חיה לא תיכול, מכלל דטרפה לא חיה.

    8ולמאן דאמר טרפה חיה, מנ"ל נפקא ליה מזאת החיה אשר תאכלו״ ״זאת החיה אכול, חיה אחרת לא תיכול, מכלל דטרפה חיה.

    9ואידך, האי ״זאת״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: ״זאת החיה אשר תאכלו״ מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו: זאת אכול, וזאת לא תיכול.

    10ואידך נמי מבעי ליה לכדתנא דבי ר' ישמעאל! אין ה"נ אלא טרפה חיה מנא ליה? נפקא ליה מאידך תנא דבי ר' ישמעאל, דתנא דבי ר' ישמעאל: (ויקרא יא, מז) ״בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל״ אלו שמונה עשרה טרפות שנאמר״ו למשה מסיני״.

    11ותו ליכא? והא איכא בסגר, ושב שמעתתא!

    Tosafot

    מתני' אלו טרפות - אי גרסינן אלו ניחא ואי גרסינן ואלו יש לפרש דקאי אפלוגתא דר' ישבב ור' עקיבא והודה לו ר' עקיבא דנבלה או קאי אכל הני שחיטתו פסולה דלעיל דהוה פסול שאירע בשחיטה והוי נבלה וקאמר הכא ואלו הן טרפות:

    ניקב הלב לבית חללו - בשאר נקובי לא איצטריך למיתני לבית חללו שהן דקין ופשיטא שאין נקב חשוב בהם כלל אם לא ניקב לבית חללו אבל לב שהוא עב ס"ד שאם ניקב בעומק שהוא חשוב נקב וניטל הלב והריאה והדקין לא איצטריך למיתני דבכלל נקובים הוא דאף על גב דבטחול אמר בגמרא דניטל כשר וניקב טרפה בכל הני נקובים דתנא פשיטא דכל שכן ניטל וניקבה המרה נמי נראה דכ"ש ניטל דטריפה ומ"מ ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום איצטריך דאפשר להיות דניטל כל הכבד ולא המרה שניטל כל בשר הכבד ונשאר המרה דבוקה בגידי הכבד והסמפונות והא דתנן (לקמן חולין דף נד.) גבי ואלו כשרות ניקב הלב ולא לבית חללו צריך לומר דמהכא לא הוה שמעינן דהוה אמינא ה"ה סמוך לבית חללו דסופו לינקב עד בית החלל והא דקתני ניקבה הגרגרת כשרה היינו משום דבעי למיתני נסדקה ונשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה איצטריך דאי מהכא ה"א או הא או הא אי נמי ה"א דבעיא תרתי קא משמע לן דבחוט תלי מילתא וניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כזית פריך בגמרא (לקמן חולין מו.) רישא לסיפא:

    או שחסרה - מפרש בגמרא או שחסרה מבפנים ולמ"ד חסרון מבפנים לא שמיה חסרון מפרש ניקבה לרבנן או שחסרה לר"ש דאמר עד שתינקב לבית הסמפונות ובחסרון כל שהוא מודה:

    דרוסת הנץ - גבי טרפות עוף הוא שייך למיתני אלא משום רבי יהודה תנא ליה הכא:

    דרוסת הנץ - גרסי' בתוספתא [פ"ג] ובערוך [ערך נץ ד'] וכן יסד הפייט בסליחות תוחלת ישראל מדרס הגס ונץ אפרוחים קרוצים וטעמא לא משום דסופו לינקב דא"כ בכלל נקובה היא ומהאי טעמא לא תני במתניתין דמיא לדיותא ודמיא לבישרא אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף וסופה למות:

    זאת החיה מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה למשה - והא דלא חשיב ליה בהקומץ רבה (מנחות דף כט.) גבי שלשה דברים שנתקשה משה מנורה ראש חדש ושרצים ולא חשיב נמי הא דאמר במדרש כמין מטבע אש הראה הקדוש ברוך הוא למשה דכתיב זה יתנו שמא לא חשיב אלא מידי דנתקשה אבל הני אע"פ שהראהו לא נתקשה בהן אלא שתמה על הדבר מה יוכל אדם ליתן כופר נפשו הראהו הקב"ה להבחין היטב ולהודיע לישראל וכן הכא להראות לישראל איזו היא אסורה ואיזו היא מותרת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלו טריפות נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת - אסקה ר' יוחנן בפרקין דלעיל דמשנה זו קודם חזרה נשנית ומשנה לא זזה ממקומה. אבל ודאי נבלה הויא בהכין, שהרי חזר בו רבי עקיבא והודה לו לרבי ישבב שנפסלה בשחיטתה היא. וקשיא לי אי הכי שחיטה דמכשרי היכי משכחת לה, וכי מתה עומד ושוחטה, וכדאקשיה רבא בפרק קמא (כא, א) לדברי זעירי וכי מתה עומד ומולק, ולא אשכחן לה פירוקא עד דאסיקנא דאימר כך הוא עושה חותך שדרה ומפקרת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה הגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו, וכיון דאסיקנא דברוב גרגרת או במיעוט וושט הויא נבילה אתכי (תטהר) [תהדר] קושיית (ל)רבא לדוכתיה, ורש"י ז"ל פירש שם (כ)[ב]דברי רבא, בשלמא אי אמרת טריפה הוית אבל חיות מיהא אית בה, משום הכי הויא מליקת סימנים מליקה וטריפות ליכא למימר שזה דרך השחיטה, אלא לזעירי דחשיב ליה מתה וכי מתה עומד ומולק. ודברי רש"י ז"ל נוחין אם איתא דבדרך השחיטה ליכא אלא מעשה טריפות לבד, אבל השתא דאסיקנא דמעשה נבילה איכא מאי איכא למימר. ואם תאמר דהכי קשיא ליה לרבא התם משום דמתה קודם שיגיע לסימנין, אבל בשחיטה כל שעתא מתעסק הוא בהכשר הסימנין, הא ליתא, דמליקה נמי כשהוא חותך מפרקת ובשר מתעסק בהכשר מליקה הוא ושברית מפרקת ובשר [ב]מליקה (ב)[כ]חתיכת סימנין (מ)[ב]שחיטה, ועוד מדקא מקשה ליה לאביי ותיקשו לך עולת העוף לרבנן, כלומר אפילו תאמר דליתא לזעירי עולת העוף, מיהא לרבנן דבעינן שני סימנים גמורים תקשי לך וכי מתה עומד ומולק מיעוט סימנין, אלמא אף בסימנין עצמן איכא למיפרך הכי, ויש לומר דזעירי דאמר נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה משעת שבירת מפרקת ובשר הכי קאמר נבלה [כ]לומר שהיא נקראת נבילה ומטמאה במגע ובמשא אף על פי שמפרכסת, וכדשמואל דאמר נשברה מפרקת ורוב בשר עמה מטמא באהל, ומשום הכי קשיא ליה לרבא דכיון דכמתה גמורה חשבת לה מעתה אם כן אחר שמתה הוא עומד ומולק ומליקה אחר מיתה גמורה מי מהניא, אבל שחיטה נהי דמעשה נבילה קא עביד דאי שהה בה ואחר כך חזר ושחט אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה מכל מקום אינה מטמאה במגע ובמשא עד שתמות לגמרי או שיתיז ראשה לגמרי, וכדתנן לקמן (חולין קיז, ב) השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה, והיינו דמקשינן ליה אביי מעולת העוף לרבנן ולא מקשי ליה משחיטה, ואפילו לרבנן דהשוחט מתוך הטבעת אליבא דמאן דמפרש דרבנן כולהו סימנין קא בעו בשחיטה, ולית להו הא דתנן (לעיל חולין כז, א) רובו של אחד כמוהו, כנ"ל.

    נקובת הוושט - כלומר לחללו, כדאסיקנא בגמרא (מג, א) שני עורות יש לו לוושט נקב זה בלא זה כשרה, ואף על גב דלא מפרש במתניתין כדמפרש בלב שנקב לבית חללו, משום דלב שהוא עבד איצטריך לאשמועינן דלא מיטרף עד דאינקיב לבית חללו, אבל בושט וקרום של מוח וריאה ואינך דמטרפי בנקב דקלישי לא איצטריך כלל דפשיט(ין)[א] דלא מיטרפי עד דמנקבי לחלל, אי נמי יש לי לומר דאתא לאשמועינן דלא[י]זה חלל שנקב בין לחלל גדול בין לחלל קטן, דאי אמר סתם ניקב הלב הייתי סבור לומר עד שינקב לחלל גדול שהוא העיקר, קא משמע לן לחללו לאיזו חלל שיהיה בין לגדול בין לקטן כדאיתא בגמרא. כל הני דקתני בהו במתניתין נקבו טריפה כל שכן אם נטלו לגמרי, וכן כתבו רבותינו בעלי התוס' ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ו מהל' שחיטה ה"כ) והוא הדין להיתר דכל יתר כנטול דמי, וזהו שלא שנינו נטל הלב נטלו הדקין כמו ששנה נטלו הכליות ונטל הטחול, ומיהו בטחול בלבד הוא דאמרי שאם נטל כשרה, אף על גב דאסיק בגמרא דאם נקב בסמוכים טרפה, והרמב"ם ז"ל (שם הי"ט) נתן טעם לדבר לפי שאין נקובתו כשאר הנקובים דבטחול מפלגינן בין נקב לסומכיה לנקב בקולשיה ועוד שאם נשתייר ממנו כעובי דינר זהב אפילו בסומכי כשרה ובתוס' אמרו דהתם שאני דאיתפרש בהדיא וניטלה המרה גם כן טריפה אף על פי שמצינו בני יונה שאין להם מרה כלל וכן כתב הרמב"ם ז"ל (שם הי"ז) בין בבהמה בחיה בעופות ובה"ג האי ריאה דלית בה מרה טעימני לה בדוכתא אי מריר כשרה דבלועה היא במקומה בכבד ואי לא מריר טריפה דלא הוה בה מרה מעולם והיכא דאיכא תרי מרירתא ומחזיאן כחדא בזעינן לה אי שפכי להדדי חדא מרה היא וכשירה ואי לא טריפה דכל יתר כנטול ממקומה דמי והויא אידך מרה נקובה וטריפה.

    גמרא - חיה אכול שאינה חיה לא תיכול מכלל דטריפה לא חיה. ונפקא מינה לספק טריפה שאם נתקימה י"ב חדש אין חוששין לה וכשירה מעתה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 42a

    Chullin 42a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 279 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 42a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026