Talmud Builders

    Chullin 39b

    Back to index

    English translation — Chullin 39b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1then in a place where intent invalidates the slaughter in non-sacred animals slaughtered with intent for idol worship during performance of only two sacrificial rites, slaughter and sprinkling the blood, is it not right that everything should follow only the intent of the one who slaughters the animal?

    2It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: With regard to one who slaughters an animal in order to sprinkle its blood for idol worship or to burn its fat for idol worship, the status of these animals is that of offerings to the dead, i.e., to idols, and the slaughter is not valid. If one slaughtered the animal and thereafter intended in its regard to sprinkle its blood or burn its fats for idol worship, that was the incident in Caesarea, and the Sages did not say anything with regard to the animal, neither prohibition nor permission.

    3Rav Ḥisda says in explanation of the conduct of the Sages that they did not say prohibition, due to the honor of the Rabbis in the mishna, who hold that the unspecified intent of a gentile, and presumably likewise of a Jew who worships idols, is not presumed to be directed to idol worship, and therefore his slaughter is valid. Nor did the Sages say permission, due to the honor of Rabbi Eliezer, who holds that the unspecified intent of a gentile, and presumably likewise of a Jew who worships idols, is presumed to be directed to idol worship.

    4The Gemara asks: From where is that conclusion drawn? Perhaps the Rabbis say that the slaughter is permitted only there in the mishna, because we did not hear explicitly that the gentile intends the slaughter for idol worship. But here in the case in the baraita , where we hear thereafter that he intends to sprinkle the blood or burn the fats for idol worship, perhaps his ultimate statement proves the nature of his original intent while performing the slaughter.

    5Alternatively, perhaps when Rabbi Eliezer states there in the mishna that slaughter performed on behalf of a gentile is not valid, this applies only with regard to an animal that is owned by a gentile, as the unspecified intent of a gentile is directed to idol worship. But in the case in the baraita where the animal belongs to a Jew, we do not say that his ultimate statement proves the nature of his original intent.

    6Rather, Rav Sheizevi said that the Sages did not state permission with regard to the animal in the baraita due to the honor of Rabban Shimon ben Gamliel, who holds that one’s ultimate actions prove the nature of his original intent. The Gemara asks: Which statement of Rabban Shimon ben Gamliel indicates that this is his opinion?

    7If we say that the reference is to the statement of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to bills of divorce, this is difficult. As we learned in a mishna ( Gittin 66a) that if a dying man said to the people present: Write a bill of divorce for my wife, those people should write and deliver the bill of divorce to his wife. Although the delivery was not included in his command, that is clearly his intent. But a healthy man who says: Write a bill of divorce for my wife, but did not say: Deliver it to her, presumably sought to mock her and not to designate his listeners as agents of delivery.

    8The mishna continues: And there was an incident involving a healthy man who said: Write a bill of divorce for my wife, and then ascended to the roof and fell, and died. Rabban Shimon ben Gamliel says: If he fell at his own initiative, taking his own life, it is a valid bill of divorce, as it is clear that he anticipated his death, thereby rendering his halakhic status like that of a dying man. But if the wind forced him to fall and he died, it is not a valid bill of divorce, as there was no clear intent to give her the bill of divorce.

    9And we discussed the mishna: Did the tanna cite an incident to contradict that which was stated previously in the mishna? The tanna states unequivocally that when a healthy man says: Write a bill of divorce for my wife, the bill of divorce is not valid. The tanna then cites an incident indicating that under certain circumstances, when a healthy man says: Write a bill of divorce for my wife, the bill of divorce is valid.

    10The Gemara answers: The mishna is incomplete and this is what it is teaching: The healthy man who says: Write a bill of divorce for my wife, but did not say: Deliver it to her, presumably sought to mock her. But if his ultimate actions prove the nature of his initial intent, that he seeks to give the bill of divorce because he is about to die, it is a valid bill of divorce. And there was an incident involving a healthy man who said: Write a bill of divorce for my wife, and then ascended to the roof and fell, and died. Rabban Shimon ben Gamliel said: If he fell at his own initiative, it is a valid bill of divorce, but if the wind forced him to fall, it is not a valid bill of divorce.

    11The Gemara explains why this is not a proof: But perhaps the case cited there is different, as the husband initially says: Write a bill of divorce for my wife, indicating that he originally intended to fall from the roof. By contrast, in the case of slaughter, there is no indication of his original intent.

    12Rather, Ravina said that the Sages did not state permission in the incident in Caesarea with regard to the animal due to the honor of Rabban Shimon ben Gamliel, to avoid contradicting the opinion that is cited here, as it is taught in a baraita : In a case of a person on his deathbed who wrote a document transferring his property to others, and there were slaves among his property, and that intended recipient says: I do not want to assume ownership of the slaves, if their second master, the intended recipient, was a priest, these slaves may partake of teruma , and his protest is ignored. Rabban Shimon ben Gamliel says: Once that intended recipient says: I do not want to assume ownership of the slaves, heirs of the original owner already acquired them.

    13And we discussed the baraita : And according to the first tanna , does the intended recipient acquire the slaves even if he stands and shouts in protest that he does not want to assume ownership of the slaves? That is not reasonable.

    14Rabba said, and some say it was Rabbi Yoḥanan who said: In a case where he shouts in protest at the outset, while the owner is giving him the gift, everyone agrees that he did not acquire the slaves. In a case where he was silent at that moment and ultimately shouted his protest at a later opportunity, everyone agrees that he acquired the slaves.

    15When they disagree it is in a case where the owner transferred ownership of the slaves to him through another person, and at that point the recipient was silent, and ultimately, when he actually received the slaves, he shouted in protest. The first tanna holds: Since he was initially silent, he acquired the slaves, and the fact that he is ultimately shouting indicates that he is retracting his initial acceptance of the gift. That retraction is ineffective, as acquisitions cannot be nullified in that manner.

    16And Rabban Shimon ben Gamliel holds: His ultimate actions prove the nature of his original intent. He never wanted the slaves and always intended to avoid assuming ownership of them. And the fact that he did not shout initially is because he thought: As the situation is that they did not yet enter my possession, why would I shout?

    17§ The Gemara resumes discussion of the dispute in the mishna where Rabbi Yosei says that when a Jew slaughters an animal on behalf of a gentile, even if it is known that the intent of the gentile is for idol worship, the slaughter is valid, as it is only the intent of the slaughterer that is relevant. Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

    18The Gemara relates: There were these Arabs who came to Tzikuneya, and they gave rams to Jewish slaughterers. The Arabs said to them: The blood and the fat are for us, for use in our idol worship, and the hide and the flesh are for you. Rav Tuvi bar Rav Mattana sent a question to be asked before Rav Yosef: In a case like this, what is the halakha ? Rav Yosef sent to him: This is what Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is the intent of the slaughterer and not the intent of the owner that determines the validity of the slaughter.

    19Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: According to the opinion of Rabbi Eliezer in the mishna, that if a Jew slaughters an animal on behalf of a gentile the slaughter is not valid, if the gentile gave a dinar to a Jewish slaughterer in order to purchase a small amount of the meat, what is the halakha ? Does that small amount invalidate the entire slaughter? Rav Ashi said to him: We examine the situation. If this gentile is a violent man, and the Jew is unable to repudiate his offer and tell him to take his money, the entire animal is forbidden, because the slaughter was partially on behalf of the gentile. And if the gentile is not violent, the Jew can say to him: Go and arrange a collision between your head and a mountain, as I will not slaughter an animal on your behalf.

    20MISHNA: In the case of one who slaughters an animal for the sake of, i.e., to worship, mountains, for the sake of hills, for the sake of seas, for the sake of rivers, or for the sake of wildernesses, his slaughter is not valid.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חוליןלענין עבודת כוכבים שאין מחשבה פוסלת בהן בד' עבודות אלא בשנים בשחיטה ובזריקה דהני הוא דכתיבן (שמות כב) זובח לאלהים יחרם בל אסיך נסכיהם מדם (תהלים טז) אבל קבלה והולכה לא כתיב בהו והקטרה אע"ג דשייכא בעבודת כוכבים מיהו לאו עבודה היא לאפסודי בהמה משום הקטר חלבה לעבודת כוכבים היכא דלא נשחטה ולא נזרק דמה לעבודת כוכבים דהא אפילו בפנים לא מפסיל קרבן אם חישב על אכילת בשר בשעת הקטר חלבים:

    ואח"כ חישב עליהלזרוק דמה או להקטיר חלבה:

    משום כבודן דרבנןדאמרי לא אמרינן סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים והאי נמי אף על גב דאיגלאי מילתא דמומר הוא לא אמרינן מסתמא כי שחטה ברישא להכי שחטה דסתם מחשבתו לעבודת כוכבים לא אמרינן:

    אלא דלא שמעינא דחשיבלא בתחלה ולא בסוף:

    אלא גבי עובד כוכביםדבשעת שחיטה בחזקת עובד כוכבים הוה:

    אבל ישראלכיון דהוי בחזקתו בשעת שחיטה:

    הוכיח סופו לא אמרינןדדלמא אחר השחיטה נכנס בו יצה"ר והמיר דתו:

    דרשב"גדאמר הוכיח סופו על תחלתו:

    הבריא שאמר כתבו גט לאשתיולא אמר כתבו ותנו והלך לו:

    רצה לשחק בהשלא תפציר בו לתת לה גט לפוטרה מיבם אם ימות והפליגה בדברים ואין אלו נעשין שלוחו לגרש דהא לא אמר תנו. להכי נקט בריא דאילו מסוכן קיימא לן הלכה כר"ש שזורי דאמר כותבין ונותנין דתנן (גיטין דף סה:) בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי אע"פ שלא אמר תנו הרי אלו כותבים ונותנים שמפני שהיה בהול על מיתתו לא הספיק לגמור דבריו וחזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר"ש שזורי אומר אף המסוכן וא"ר חננאל הלכה כר"ש שזורי:

    ונפל ומתוכבר כתבו ונתנו העדים גט לאשתו:

    אם מעצמו נפלודאי מתחלה היה דעתו לעלות וליפול וה"ל בהול כמסוכן:

    מעשה לסתורהא אמרת רישא רצה לשחק בה ולא נתת חילוק בדבר:

    ודילמא שאני התם דקאמרברישא כתבו ואיכא קצת הוכחה בתחלה ונפילתו גלויי מילתא בעלמא הוא דהאי דאמר ברישא כתבו ע"מ ליתן קאמר:

    ואמר הלהזה שניתנו לו:

    אי אפשיאין רצוני:

    אם היה רבו שני כהןזה האומר אי אפשי בהן על כרחו שלו הן ויאכלו בתרומה ולקמיה פריך ואפילו עומד וצווח:

    כבר זכו בהן יורשי ראשוןשהוא ישראל:

    אפילו עומד וצווחבתמיה והיכן מצינו מקבל מתנה בעל כרחו:

    בשותקוקבל השטר:

    שזיכה לו ע"י אחרשמסר שטר המתנה לאחר בפניו ואמר לו זכה בשטר זה לשם פלוני:

    כרבי יוסידאין הכל הולך אלא אחר השוחטו ואפילו שמעיניה דחשיב לא פסיל:

    טייעיישמעאלים ואינן אוכלין אלא בשר שחוטה ואפילו היא מתה מאליה שוחט אותה לאוכלה וכן דרכן:

    דיכריאילים:

    דמא ותרבא לדידןלעבודת כוכבים דמתוך שהיו טרודים בעסקיהן היו נותנין לטבחי ישראל לשחוט ולהפשיט:

    כרבי יוסיומותרין:

    לר"אדאמר מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים פוסלת שחיטת ישראל אפילו אין לו בה אלא דבר מועט:

    יהיב ליהעובד כוכבים זוזא לטבח ישראל בשביל בשר ואמר לו כשתשחוט בהמתך תן לי בדינר זה בשר מי מיתסר כו' בהמה בהכי מי אמרינן כי אמר רבי אליעזר היכא דהואי בהמה בשותפות מכי זבנוה מעיקרא או שהיתה כולה של עובד כוכבים ונתנה לישראל חוץ מחצר כבד שלה אבל כי האי גוונא לא או דלמא לא שנא:

    אי איניש אלמאהאי עובד כוכבים ולא מצי האי ישראל לדחוייה אם היה רוצה להחזיר לו דינר שלו אישתכח דקנייה גמורה היא:

    ואי לא מצי א"ל רישך והרהרי ראשך והרי הר הכה זה על זה או קבל דינר שלך וכיון דמצי לדחויי ואשתכח דכי שחיט ישראל לאו אדעתא דעובד כוכבים קשחיט ואינו נעשה שלוחו על כרחו דמימר אמר האי ישראל אי בעינא מהדרנא ליה זוזיה הילכך שריא ואי בעי יהיב ליה ואע"ג דקי"ל (בכורות דף יג.) מעות העובד כוכבים קונות ויש לו חלק בה מיהו ישראל כי שחיט מסלק ליה לעובד כוכבים ואינו נעשה שלוחו דא"ל לא לעוותי שיתפתיך אבל באיניש אלמא על כרחו שחיטה אף בשבילו היא ועובד כוכבים מחשב עליה:

    מתני' לשם ימיםשעשה הים עבודת כוכבים:

    חולין 39 עמוד ב

    1מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.

    Baraita

    2תניא כוותיה דרבי יוחנן: השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים הרי אלו זבחי מתים. שחטה ואח"כ חישב עליה זה היה מעשה בקיסרי, ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר.

    3אמר רב חסדא: לא אמרו בה איסור משום כבודן דרבנן. לא היתר משום כבודו דרבי אליעזר.

    4ממאי? דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם, אלא דלא שמענא דחשיב, אבל הכא דשמענא דחשיב הוכיח סופו על תחלתו!

    5אי נמי, ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא גבי עובד כוכבים דסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים אבל ישראל הוכיח סופו על תחלתו לא אמרינן.

    6אלא אמר רב שיזבי: לא אמרו בה היתר משום כבודו דרשב"ג הי רשב"ג׃

    7אילימא רשב"ג דגיטין, דתנן: הבריא שאמר ״כתבו גט לאשתי״ רצה לשחק בה.

    8ומעשה בבריא שאמר ״כתבו גט לאשתי״, ועלה לגג ונפל ומת. אמר רשב"ג אם מעצמו נפל, ה"ז גט, ואם הרוח דחתו, אינו גט.

    9והוינן בה: מעשה לסתור?

    10חסורי מיחסרא והכי קתני: אם הוכיח סופו על תחלתו ה"ז גט, ומעשה נמי בבריא שאמר ״כתבו גט לאשתי״, ועלה לגג ונפל ומת. אמר רשב"ג אם מעצמו נפל ה"ז גט, ואם הרוח דחתו אינו גט.

    11ודלמא שאני התם, דקאמר ״כתבו״.

    12אלא אמר רבינא: משום כבודו דרשב"ג דהכא, דתניא: הכותב נכסיו לאחרים, והיו בהן עבדים, ואמר הלה ״אי אפשי בהן״, אם היה רבו שני כהן הרי אלו אוכלין בתרומה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כיון שאמר הלה ״אי אפשי בהן״ כבר זכו בהן יורשין.

    13והוינן בה: לת"ק אפילו עומד וצווח?

    14אמר רבה, ואיתימא רבי יוחנן: בצווח מעיקרא דכ"ע לא פליגי דלא קנה, בשותק ובסוף צווח דכ"ע לא פליגי דקנה.

    15כי פליגי שזיכה לו ע"י אחר, ושתק ולבסוף צווח; ת"ק סבר: מדשתיק קננהו, והאי דקא צווח מיהדר קא הדר ביה.

    16ורשב"ג סבר: הוכיח סופו על תחילתו, והא דלא צווח מעיקרא, סבר: כי לא אתי לידיה אמאי אצווח.

    17אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

    18הנהו טייעי דאתו לציקוניא, יהיב דיכרי לטבחי ישראל, אמרו להו דמא ותרבא לדידן משכא ובישרא לדידכו שלחה רב טובי בר רב מתנה לקמיה דרב יוסף כי האי גוונא מאי? שלח ליה: הכי א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי׃

    19א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי לר"א יהיב ליה: זוזא לטבח ישראל מאי אמר ליה חזינן אי איניש אלמא הוא דלא מצי מדחי ליה אסור ואי לא א"ל ״רישיך והר״.

    Mishna

    20השוחט לשם הרים, לשם גבעות, לשם ימים, לשם נהרות, לשם מדברות שחיטתו פסולה.

    Tosafot

    מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודותפירש בקונטרס בשחיטה ובזריקה דכתיב וקשה לריב"א דבזריקת דם לעבודת כוכבים לא מיתסר בשר כדמוכח לקמן גבי הנהו טייעי דיהבי דיכרי לטבחי ישראל ואמרי להו דמא ותרבא לדידן ובישרא לדידכו ומסיק דכשרה דהלכה כרבי יוסי דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן ובמה שזרקו דם לעבודת כוכבים אחרי כן לא חיישינן עוד תניא בהדיא בתוספתא אם מששחטה זרק דם לעבודת כוכבים והקטיר חלבה לעבודת כוכבים זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר והיינו משום שהוכיח סופו על תחלתו כדבסמוך אבל בזריקה מיהא לא מיתסרא וצ"ל נהי דבהמה לא מיתסרא דם מיהא איתסר:

    עד כאן לא קא שרו רבנן אלא דלא שמעינן דחשיבוללישנא בתרא דלעיל ע"כ לא שרו רבנן אלא בזה מחשב וזה עובד אבל הכא אותו עצמו ששחט זרק אחרי כן דם לעבודת כוכבים:

    אם היה רבו שני כהן אוכל בתרומהבפרק המביא אשם תלוי (כריתות דף כד:) מפרש דקסברי רבנן המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ומעוכב גט שחרור אוכל בתרומה:

    כי לא אתי לידיה אמאי אצווחהא דבעי בפ"ק דב"מ (דף ו.) תקפה אחד בפנינו מהו ומוקי בשתק ולבסוף צווח שפיר בעי בין לר"ש בין לרבנן דהאי טעמא כי לא אתי לידיה אמאי אצווח לא שייך התם ואיכא טעמא אחרינא התם דקסבר אמאי אצווח הא קא חזו ליה רבנן:

    רישך והראפילו למ"ד מעות בעובד כוכבים קונות הכא לא סמכא דעתיה כיון דמצי מדחי ליה ואי אלמא הוא אסור מדרבנן ואפילו למ"ד בפ' שני דבכורות (דף יג.) דמשיכה בעובד כוכבי' קונה ולא מעות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אילימא רבן שמעון בן גמליאל דגיטיןואם תאמר אם כן אמאי לא אמרו בו איסור, דהא ליכא מאן דפליג בההיא אדרבן שמעון בן גמליאל. יש לומר משום כבוד עצמן דלא סבירא ליה לדמויה אההיא דהתם, דשאני הכא דישראל מיבדל בדיל מעבודה זרה, ואף על גב דשמעיניה השתא דחשיב הוכיח סופו על תחלתו לא אמרינן דדלמא יצר הוא דאלבשיה השתא, אי נמי איכא למימר דהוא הדין דהוה מצי לאקשויי אי הכי אמאי לא אמרו בו איסורא, אלא כיון דלא קאי לא חש לאקשויי.

    חזינן אי גברא אלימא הוא דלא מצי מדחי ליה אסור ואי לא אמר ליה רישיה והר. פירש רש"י ז"ל: אף על גב דמעות בנכרי קונות אי לאו גברא אלימא הוא דמצי מדחי ליה שרי, דאינו נעשה שלוחו, דאמר ליה לעוותי לא שלחתיך. והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דכיון שהוא קונה ממילא איתסר, דהא על כרחך שותפא הוא ואוסר, ופירוש הוא ז"ל דאי לאו גברא אלימא [ד]לא מצי מדחי ליה לא סמכא דעתיה, ואף הוא אינו מחשב דמימר אמר דילמא דחי לי ישראל מינה. ועדיין אינו מיושב בעיני, דלא הוה ליה למימר ואי לא אמר ליה רישיה להר אלא הכין הוה ליה למימר ואי לא שרי דאמר אמר ליה רישך להר, ומסתברא לי דהא אתיא כאמימר דאמר בשילהי עבודה זרה (עא, א) דמעות בנכרי אינן קונות, וקיימא לן כותיה. והלכך אי לאו גברא אלמאהוא לא קנה ואינו שותף בה דאמר ליה רישיה להר. מיהו בגברא אלמא, דעל כרחך שקיל, הוה ליה כאילו נעשה שותף בה ואסור, ומדרבנן קאמר, וכאותה שאמרו בפסחים (ה, ב) בעירו חמירא דבני חילא דאילו מיתבד או מיגנב ברשותייכו קאי הוה ליה כדדיכו. ובהא מיתרצא לי נמי אחריתי דאי לא אפילו בגברא אלמא אמאי אסור, והא קיימא לן (ב"מ מח, א) דמשיכה בנכרי קונה ולא מעות, ואף הרמב"ם ז"ל נשמר מזה ואמר דרב אשי לטעמיה דאמר בעבודה זרה (שם), דמעות בנכרי קונות ולא קיימא לן כותיה, ואין צורך.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 39b

    Chullin 39b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 400 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חולין לענין עבודת כוכבים שאין מחשבה פוסלת בהן בד' עבודות אלא בשנים בשחיטה ובזריקה דהני הוא דכתיבן (שמות כב) זובח לאלהים יחרם בל אסיך נסכיהם מדם (תהלים טז) אבל קבלה והולכה לא כתיב בהו והקטרה אע"ג דשייכא בעבודת כוכבים מיהו לאו עבודה היא לאפסודי בהמה משום הקטר חלבה לעבודת כוכבים היכא דלא נשחטה ולא נזרק דמה לעבודת כוכבים דהא אפילו בפנים לא מפסיל קרבן אם חישב על אכילת בשר בשעת הקטר חלבים:

    ואח"כ חישב עליה לזרוק דמה או להקטיר חלבה:

    משום כבודן דרבנן דאמרי לא אמרינן סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים והאי נמי אף על גב דאיגלאי מילתא דמומר הוא לא אמרינן מסתמא כי שחטה ברישא להכי שחטה דסתם מחשבתו לעבודת כוכבים לא אמרינן:

    אלא דלא שמעינא דחשיב לא בתחלה ולא בסוף:

    אלא גבי עובד כוכבים דבשעת שחיטה בחזקת עובד כוכבים הוה:

    אבל ישראל כיון דהוי בחזקתו בשעת שחיטה:

    הוכיח סופו לא אמרינן דדלמא אחר השחיטה נכנס בו יצה"ר והמיר דתו:

    דרשב"ג דאמר הוכיח סופו על תחלתו:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 39b · Sefaria

    Tosafot

    מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות פירש בקונטרס בשחיטה ובזריקה דכתיב וקשה לריב"א דבזריקת דם לעבודת כוכבים לא מיתסר בשר כדמוכח לקמן גבי הנהו טייעי דיהבי דיכרי לטבחי ישראל ואמרי להו דמא ותרבא לדידן ובישרא לדידכו ומסיק דכשרה דהלכה כרבי יוסי דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן ובמה שזרקו דם לעבודת כוכבים אחרי כן לא חיישינן עוד תניא בהדיא בתוספתא אם מששחטה זרק דם לעבודת כוכבים והקטיר חלבה לעבודת כוכבים זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר והיינו משום שהוכיח סופו על תחלתו כדבסמוך אבל בזריקה מיהא לא מיתסרא וצ"ל נהי דבהמה לא מיתסרא דם מיהא איתסר:

    עד כאן לא קא שרו רבנן אלא דלא שמעינן דחשיב וללישנא בתרא דלעיל ע"כ לא שרו רבנן אלא בזה מחשב וזה עובד אבל הכא אותו עצמו ששחט זרק אחרי כן דם לעבודת כוכבים:

    אם היה רבו שני כהן אוכל בתרומה בפרק המביא אשם תלוי (כריתות דף כד:) מפרש דקסברי רבנן המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ומעוכב גט שחרור אוכל בתרומה:

    כי לא אתי לידיה אמאי אצווח הא דבעי בפ"ק דב"מ (דף ו.) תקפה אחד בפנינו מהו ומוקי בשתק ולבסוף צווח שפיר בעי בין לר"ש בין לרבנן דהאי טעמא כי לא אתי לידיה אמאי אצווח לא שייך התם ואיכא טעמא אחרינא התם דקסבר אמאי אצווח הא קא חזו ליה רבנן:

    רישך והר אפילו למ"ד מעות בעובד כוכבים קונות הכא לא סמכא דעתיה כיון דמצי מדחי ליה ואי אלמא הוא אסור מדרבנן ואפילו למ"ד בפ' שני דבכורות (דף יג.) דמשיכה בעובד כוכבי' קונה ולא מעות:

    Tosafot on Chullin 39b · Sefaria

    Rashba

    אילימא רבן שמעון בן גמליאל דגיטין ואם תאמר אם כן אמאי לא אמרו בו איסור, דהא ליכא מאן דפליג בההיא אדרבן שמעון בן גמליאל. יש לומר משום כבוד עצמן דלא סבירא ליה לדמויה אההיא דהתם, דשאני הכא דישראל מיבדל בדיל מעבודה זרה, ואף על גב דשמעיניה השתא דחשיב הוכיח סופו על תחלתו לא אמרינן דדלמא יצר הוא דאלבשיה השתא, אי נמי איכא למימר דהוא הדין דהוה מצי לאקשויי אי הכי אמאי לא אמרו בו איסורא, אלא כיון דלא קאי לא חש לאקשויי.

    חזינן אי גברא אלימא הוא דלא מצי מדחי ליה אסור ואי לא אמר ליה רישיה והר. פירש רש"י ז"ל: אף על גב דמעות בנכרי קונות אי לאו גברא אלימא הוא דמצי מדחי ליה שרי, דאינו נעשה שלוחו, דאמר ליה לעוותי לא שלחתיך. והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דכיון שהוא קונה ממילא איתסר, דהא על כרחך שותפא הוא ואוסר, ופירוש הוא ז"ל דאי לאו גברא אלימא [ד]לא מצי מדחי ליה לא סמכא דעתיה, ואף הוא אינו מחשב דמימר אמר דילמא דחי לי ישראל מינה. ועדיין אינו מיושב בעיני, דלא הוה ליה למימר ואי לא אמר ליה רישיה להר אלא הכין הוה ליה למימר ואי לא שרי דאמר אמר ליה רישך להר, ומסתברא לי דהא אתיא כאמימר דאמר בשילהי עבודה זרה (עא, א) דמעות בנכרי אינן קונות, וקיימא לן כותיה. והלכך אי לאו גברא אלמאהוא לא קנה ואינו שותף בה דאמר ליה רישיה להר. מיהו בגברא אלמא, דעל כרחך שקיל, הוה ליה כאילו נעשה שותף בה ואסור, ומדרבנן קאמר, וכאותה שאמרו בפסחים (ה, ב) בעירו חמירא דבני חילא דאילו מיתבד או מיגנב ברשותייכו קאי הוה ליה כדדיכו. ובהא מיתרצא לי נמי אחריתי דאי לא אפילו בגברא אלמא אמאי אסור, והא קיימא לן (ב"מ מח, א) דמשיכה בנכרי קונה ולא מעות, ואף הרמב"ם ז"ל נשמר מזה ואמר דרב אשי לטעמיה דאמר בעבודה זרה (שם), דמעות בנכרי קונות ולא קיימא לן כותיה, ואין צורך.

    Rashba on Chullin 39b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    שחטה שלא לשם ע"ז אבל כיון בה בשעת שחיטה לזרוק דמה או להקטיר חלבה לע"ז הרי זה פסולה ואסורה בהנאה אע"פ שלא זרק ולא הקטיר כבר אמרו שמחשבה בשעת עבודה זו לעבודה אחרת פוסלת אבל שחטה על דעת שיקבל דמה לע"ז או שיוליך ואפי' עשה מעשה אין זה כלום ויש אוסרין אותה באכילה אף במחשבה:

    לא כיון בשעת שחיטה לשום דבר אבל נמלך אחר כן וזרק דמה או חלבה לע"ז שחיטתו פסולה מספק שמא אף בשעת שחיטה חישב עליה לכך שהרי הוכיח סופו על תחלתו היה שם דבר המתחדש שהוא מוכיח שלא בשעת שחיטה כיון לכך יראה לי שהיא כשרה שהרי אין כאן הוכיח סופו:

    לא סוף דבר בחולין שהכל הולך אחר השוחט ואין ביד מחשבתו של בעל הבהמה לאסור אלא אף במוקדשין שחשבו הבעלים לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו או בשאר מחשבות הפוסלות אפילו שמענו לו כן בפי' הואיל ומחשבת העובד אין בה מעילה הקרבן כשר:

    חישב העובד אחת מן המחשבות הפוסלות כגון ששחט על מנת לאכול מן הראוי לאכילה חוץ לזמנו או חוץ למקומו או להקטיר ממנה ממה שראוי להקטיר חוץ לזמנו או חוץ למקומו שאף אכילת מזבח אכילה היא אם חישב כן בשעת שחיטה או בשעת קבלה או בשעת הולכה או בשעת זריקה פסול אבל אם חישב כן בשעת הפשט או הולכת אמורים או אף בשעת הקטרה אין זה כלום:

    חישב בשעת שחיטה לזרוק דמה שלא לשמה פסולה אע"פ שאין בשחיטה עצמה כונה הפוסלת שמחשבה מעבודה לעבודה פוסלת בארבע עבודות על הדרך האמור במחשבת אכילה חוץ לזמנה ושאר מחשבות הפגול כמו שביארנו במשנה:

    האומר לעדים כתבו גט לאשתי הרי אלו כותבים וחותמים אבל אין נותנין לאשתו אא"כ צוה ליתן שהרי לא אמר תנו ואם נתנו אין זה כלום אבל אם היה מסוכן כותבין ונותנין אע"פ שלא אמר תנו אלא כתבו הרי הוא כמי שאמר כתבו ותנו:

    בריא שאמר כתבו גט לאשתי והם כתבו ונתנו לה ועלה זה לגג והפיל עצמו ומת או שהשליך עצמו לים הרי זה גט סופו הוכיח שמסוכן היה עלה לגג ודחפתו הרוח או שמת מיד לסבה המתחדשת אין זה גט שהרי לא היה דעתו לכך בשעה שאמר כתבו עלה לגג ונפל ומת ולא נודע אם הפיל עצמו או נפל מאליו או לסבה אחרת פרשו בתלמוד המערב שהוא גט עד שיודע שלא לדעתו נפל ועיקר דבר זה במסכת גיטין פרק התקבל:

    מי שנתן מתנה לחברו וצוח מיד ואמר שאינו רוצה בה לא קנאה וחוזרת לבעלים זכה בה ולאחר זמן חזר ואמר שאינו רוצה בה אין בידו לחזור והרי היא הפקר אם אין בחזרתו חוב לאחרים זיכה לו על ידי אחר וזכה אותו אחר בשבילו אין הנותן יכול לחזור שמע זה ואמר שאינו רוצה בה הרשות בידו וחוזרת לבעלים שמע זה ושתק ולאחר זמן אמר שאינו מקבלה הדבר ספק אצל גדולי המחברים שמא שתיקתו של זה קבלה היתה או שמא הואיל ולא באה לידו לא הקפיד להודיע את רצונו ואין כונתו ליטלה וחוזרת לבעלים ואם קדם אחר וזכה בה זכה שמא זכה בה המקבל ועכשיו מפקירה וזה בא וזכה מן ההפקר אלא שאם חזרו בעלים הראשונים ולקחוה מיד הזוכה אין מוציאין אותה מידו שמא לא קנאה זה כלל והרי היא ברשות בעלים היו בנכסים אלו עבדים כל שאמרנו שהוא זוכה באותן הנכסים אם היה הוא כהן אוכלין בתרומה עמו וכל שאמרנו בו שהוא ספק אין אוכלין ויש בשמועה זו דרכים אחרים לקצת מפרשים וקצרנו בה בכאן מפני שאין זה מקומה וכבר הארכנו בה בכדי היכולת בבתרא פרק נוחלין:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 39b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מקום שאין מחשבה כו' וצ"ל נהי דבהמה לא מיתסר דם מיהא איתסר עכ"ל וצ"ע מה תקנו בזה דאכתי תקשי לן אמאי דקאמר בשתי עבודות דהיינו בשחיטה וזריקה הא הקטרת חלבה נמי איתא כה"ג נהי דבהמה לא איתסר חלבה מיהא איתסר דהקטרה שייכא בעבודת כוכבים דכתיב וקטר לבעל ובחלב בהמה ודאי שייך תקרובת עבודת כוכבים וצ"ל דה"ק הני תרתי שחיטה וזריקה איתנהו מעבודה לעבודה דהיינו בשחיטה לזרוק או להקטיר לעבודת כוכבים לאסור אף בשרה ובזריקה נמי אם חשב להקטיר לעבודת כוכבים לאסור מיהת דמה משא"כ בהקטרה דלא שייכא כלל לאסור מעבודה לעבודה דאפי' בפנים לא הוי כפרש"י וכל זה שיטת רש"י אבל הרז"ה הקשה לפרש"י קושית התוספות וכתב שיטה אחרת דהני ד' עבודות כולהו [איתנהו] בשחיטה מעבודה לעבודה כגון שוחט ע"מ לקבל או להוליך או לזרוק או להקטיר ובעבודת כוכבים אינו בשחיטה אלא בב' עבודות מעבודה לעבודה כגון שוחט ע"מ לזרוק או להקטיר דלעולם אין מחשבת עבודת כוכבים אוסר אלא בשחיטה דכתיב זבחי מתים עכ"ל וקצת נראה כדבריו מהא דקאמר בפרק ד' מיתות ודקאמרת זובח למה לי דמחשבין מעבודה לעבודה כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 39b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה כי לא אתי לידיה אמאי אצווח וכו' דהאי טעמא כו' לא שייך התם ואיכא טעמא אחרינא וכו'. הוצרך לומר ואיכא טעמא אחרינא התם וכו' דאל"כ מאי קא מבעי ליה התם פשיטא כיון דלא שייך התם האי טעמא דהכא כי לא אתי לידיה וכו' א"כ פשיטא דלכ"ע מדשתיק מעיקרא שתיקתו הודאה היא לכך קאמר ואיכא טעמא אחרינא התם וכו' ולכך בעי התם אי אמרינן דלההוא טעמא אפי' ת"ק דהכא מודה דשתיקתו לא הוי הודאה א"ד כיון דלא שייך התם טעמא דהכא כי לא אתיא לידיה וכו' אפי' רשב"ג דהכא מודה התם דכיון דשתיק מעיקרא שתיקתו כהודאה דמיא:

    Maharam on Chullin 39b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 39, Amud Bet, about 400 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי…”

    2. Segment 234 words

      Opens “תניא כוותיה דרבי יוחנן: השוחט את הבהמה…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 316 words

      Opens “אמר רב חסדא: לא אמרו בה איסור…”

      Named: רב חסדא, רבי אליעזר.

    4. Segment 420 words

      Opens “ממאי? דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן…”

    5. Segment 525 words

      Opens “אי נמי, ע"כ לא קאמר ר"א התם…”

    6. Segment 613 words

      Opens “אלא אמר רב שיזבי: לא אמרו בה…”

      Named: רב שיזבי.

    7. Segment 712 words

      Opens “אילימא רשב"ג דגיטין, דתנן: הבריא שאמר ״כתבו…”

    8. Segment 822 words

      Opens “ומעשה בבריא שאמר ״כתבו גט לאשתי״, ועלה…”

    9. Segment 94 words

      Opens “והוינן בה: מעשה לסתור?…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “חסורי מיחסרא והכי קתני: אם הוכיח סופו…”

    11. Segment 115 words

      Opens “ודלמא שאני התם, דקאמר ״כתבו״.…”

    12. Segment 1243 words

      Opens “אלא אמר רבינא: משום כבודו דרשב"ג דהכא,…”

      Named: רבן שמעון.

    13. Segment 136 words

      Opens “והוינן בה: לת"ק אפילו עומד וצווח?…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “אמר רבה, ואיתימא רבי יוחנן: בצווח מעיקרא…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    15. Segment 1520 words

      Opens “כי פליגי שזיכה לו ע"י אחר, ושתק…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “ורשב"ג סבר: הוכיח סופו על תחילתו, והא…”

    17. Segment 178 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי…”

      Named: רב יהודה, רבי יוסי, שמואל.

    18. Segment 1839 words

      Opens “הנהו טייעי דאתו לציקוניא, יהיב דיכרי לטבחי…”

      Named: רב טובי בר רב, רב יוסף, רבי יוסי, רבא, שמואל.

    19. Segment 1932 words

      Opens “א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב…”

      Named: רב אחא, רב אויא, רב אשי.

    20. Segment 2014 words

      Opens “מתני׳ השוחט לשם הרים, לשם גבעות, לשם…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Chullin 39b · Segment 12 — “…אלו אוכלין בתרומה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כיון…

    • Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim

      Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…

      Source: Chullin 39b · Segment 6 — “אלא אמר רב שיזבי: לא אמרו בה היתר משום…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 39b · Segment 19 — “א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי לר"א…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 39b · Segment 12 — “אלא אמר רבינא: משום כבודו דרשב"ג דהכא, דתניא: הכותב…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 39b · Segment 17 — “…רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 39b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026