Talmud Builders

    Chullin 44a

    Chapter 3 - Ellu Terefot

    גם: חולין דף מ״ד ע״א, פרק ג׳ אלו טרפות

    English translation - Chullin 44a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And one who wishes to adopt both the stringencies of Beit Shammai and the stringencies of Beit Hillel, with regard to him the verse states: “The fool walks in darkness” (Ecclesiastes 2:14). Rather, one should act either in accordance with Beit Shammai, following both their leniencies and their stringencies, or in accordance with Beit Hillel, following both their leniencies and their stringencies.

    2The Gemara objects to the wording of the baraita : This baraita itself is difficult. First you say that the halakha is always in accordance with the statement of Beit Hillel, and then you teach that one who wishes to act in accordance with the statement of Beit Shammai may do so.

    3The Gemara responds: This is not difficult. Here, the statement that a person may act as he wishes was made before the Divine Voice emerged and announced that the halakha is always in accordance with Beit Hillel. There, the statement that the halakha is always in accordance with Beit Hillel was made after the Divine Voice issued this ruling.

    4And if you wish, say instead that even the statement that a person may act as he wishes was made after the Divine Voice announced that the halakha is in accordance with Beit Hillel, and this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who says: One disregards a Divine Voice that attempts to intervene in matters of halakha . According to him, the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel has not yet been decided.

    5The Gemara notes: In any case, Rava’s ruling is difficult. How could he rule in accordance with two contradictory stringencies in order to deem the animal a tereifa ?

    6Rav Tavut said: Rava acted entirely in accordance with the opinion of Rav. As when Rami bar Yeḥezkel came, he said: Do not listen to those principles that Rav Yehuda, my brother, formulated in the name of Rav. Although Rav holds that a perforation of any part of the entrance of the gullet renders an animal a tereifa , this is not because it is a location fit for slaughter. Rather, this is what Rav said: The Sages gave a measure defining the portion of the gullet that is valid for slaughter. By inference, one learns that the entrance of the gullet is not a location fit for slaughter. And nevertheless, he says that a perforation in any amount renders the animal a tereifa .

    7Since it was mentioned that the Sages gave a measure defining the portion of the gullet that is valid for slaughter, the Gemara asks: How far up the gullet is the upper boundary for valid slaughter? Rav Naḥman said: It is until the point that there remains only sufficient space for a hand to grip the gullet. The Gemara asks: How far down is the lower boundary? Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: Until the gullet becomes hairy, i.e., until the opening of the rumen, whose lining is hairy.

    8The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Ravina say that Geneiva says in the name of Rav: The lowermost handbreadth in the gullet, adjacent to the rumen, this is the inner rumen? If so, why does Rav Naḥman permit slaughter until the opening of the rumen? When one slaughters within the bottom handbreadth, he is slaughtering in the rumen, and his slaughter should be invalid.

    9Rather, say that Rav’s statement should be amended, as follows: The uppermost handbreadth in the rumen, adjacent to the gullet, this is the inner rumen, which is not a valid location for slaughter. By contrast, the lowermost handbreadth of the gullet is a valid location for slaughter. And if you wish, say instead that when Rav says that the lowermost handbreadth of the gullet is considered the rumen, he is referring specifically to a bull, which is especially hairy, and hairs appear even within the lowermost handbreadth of the gullet itself. By contrast, in other animals, the entire lower gullet is a valid location for slaughter.

    10§ Rav Naḥman says that Shmuel says: If the entrance of the gullet was completely detached from the jaw, the animal is kosher. And the tanna of the mishna also taught this later (54a): If the lower jaw was detached entirely, it is kosher.

    11Rav Pappa objects to this: How can Shmuel say that if the entrance of the gullet is detached the animal is kosher? But isn’t there ripping of the simanim , the gullet and the windpipe, from their place? This should render the animal a tereifa .

    12The Gemara interjects: But according to Rav Pappa, the mishna is difficult as well, since it states: If the lower jaw was detached, it is kosher. If the lower jaw is detached, the windpipe and gullet will necessarily be detached as well, since they are attached to it.

    13The Gemara responds: Granted, the mishna is not difficult for Rav Pappa. This halakha , that the ripping of the simanim renders the animal a tereifa , applies only when the simanim are completely ripped from the jaw. That statement of the mishna, that an animal whose jaw is detached is kosher, is referring to a case where the lower jaw is severed above its connection to the simanim , which themselves remain connected to the remaining flesh of the jaw. But the halakha that the ripping of the simanim renders the animal a tereifa is difficult for Shmuel. How can an animal remain kosher when the entrance of its gullet is removed, if this entails the ripping of the simanim ?

    14The Gemara responds: Do not say that Shmuel deems the animal kosher if the entrance of the gullet was completely detached. Rather, say that he deems it kosher only if it was mostly detached.

    15The Gemara asks: But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Shmuel says: Simanim that were detached in their majority render the animal a tereifa ? Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: This statement of Shmuel, that the animal is kosher even if the simanim are mostly detached, applies only to a case in which the entrance of the gullet was peeled off from the flesh of the jaw, such that the connected tissue is concentrated in one area. In such a case, the animal might recover. There, where Shmuel deems the animal a tereifa , he is referring to a case in which the simanim were forcibly separated [ de’ippruk ipprukei ] from the jaw and are connected only by a few discontinuous pieces of flesh. In such a case the animal cannot recover.

    16§ The mishna states: Or an animal with a cut windpipe, cut across its width, is a tereifa . With regard to this the Sages taught: How much must the windpipe be cut to render the animal a tereifa ? In its majority. And how much is its majority? Rav says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - מפרש בפ"ק דעירובין (דף ז.) בתרי חומרי דסתרן אהדדי כגון הך דשדרה וגולגולת דאפלוג בית שמאי ובית הלל לגבי אהל דהוו להו בית שמאי לחומרא ואמרי עד שתחסר שתי חוליות מטמא באהל ובית הלל לקולא וקאמרינן וכן לטרפה דלבית הלל בחדא חוליא הוי חסרון וטרפה ולב"ש כשרה והוו להו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא ומאן דעביד בטרפות כחומרי ב"ה ובטומאה כחומרי ב"ש כסיל הוא דהכא חשיב ליה חסרון והכא לא חשיב ליה חסרון. והני דרבא נמי סתרן אהדדי דכיון דאמר נקובתו במשהו טעמא משום דמקום שחיטה הוא וחומרי דשמואל דאמר לאו מקום שחיטה הוא ואשתכח דסתרן מילתיה דרבא אהדדי:

    בת קול - בפרק קמא דעירובין (דף יג:) יצתה בת קול ואמרה הלכה כבית הלל:

    דרבי יהושע בבבא מציעא בהזהב (בבא מציעא דף נט:):

    מכל מקום קשיא - דכתרי חומרי לא עבדינן:

    סתם שמעתתיה דרב בדרי בתראי רב יהודה הוה אמר להו בבי מדרשא:

    נתנו בו שיעור - עד כמה הוא כשר לשחיטה:

    לאו מקום שחיטה הוא - אפ"ה אמר רב במשהו מידי דהוה אגרגרת דבין במקום שחיטה בין שלא במקום שחיטה שוה שיעוריה:

    עד כדי תפיסת יד - צריך להניח לצד הראש כשלש אצבעות וארבע לשון מורי הזקן ואני שמעתי אחיזת חודי צפרנים והראשון נראה בעיני דכי האי גוונא לא מיקרי תפיסת יד:

    עד מקום שישעיר - שיש שם שער שגוררין בסכין מכרס הפנימי:

    טפח בוושט - מיקרי כרס וקא סלקא דעתך דלא אזיל שער בתוך הוושט ולא מידי ואת אמרת עד מקום שישעיר דהא עד סוף הוושט כולו מצי שחיט וכיון דלאו וושט הוא היכי מצי שחיט ביה:

    אימא טפח בכרס סמוך לוושט - דהיינו טפח ראשון של כרס הוי כרס הפנימי ונקובתו במשהו ולפי שהוא נחבא במקום המיצר בין צלעות החזה קרי ליה פנימי וכל שאר הכרס קרוי במתני' החיצונה ונידונית בקריעת רובו:

    כי קאמר רב - טפח בוושט מקרי כרס:

    בתורא דמשעיר טפי - שהשער נכנס בתוך הוושט טפח ולעולם מקום שחיטה הוי בוושט עד מקום השער:

    תורבץ הוושט שניטל כולו - לקמיה פריך והא איכא עיקור סימנים:

    ותנא תונא - תנא דמתניתין דפרקין מסייע ליה. תונא כמו תנא דידן:

    ניטל לחי התחתון כשר - וכיון שניטל הלחי נתלשו הסימנים שבלחי התחתון הם מחוברי':

    קשיא מתני' - דקתני כשר:

    הא דאיעקור איעקורי - עיקור סימנים כשנעקר הוושט מן הלחי ומן הבשר:

    הא דאיגום איגומי מעילוי סימנים - שנגמם הלחי מן הבשר שמוטל על הסימנים בין הלחי והסימן דלאו עיקור הוא שהסימנים מעורין בבשר:

    אלא לשמואל קשיא - הא דרב פפא דלדידיה איכא עיקור סימנים דקאמר תורבץ הוושט שניטל דמשמע שהוושט לבדו ניתק ונתלש מן הבשר:

    דאקפל אקפולי - שנקלף מעל הבשר. אקפל כמו ונקלף ודומה לו וקפלו את האבנים דמסכת סוטה (דף לה:):

    דאיפרוק אפרוקי - כדבר הנעקר בכח שנעקר כאן מעט וכאן מעט עד רובו דאותו מיעוט המחובר אינו מחובר ביחד הילכך לאו חבור הוא דלא הדר בריא:

    חולין 44 עמוד א

    1מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר: (קהלת ב, יד). הכסיל בחושך הולך אלא אי כבית שמאי כקוליהן וכחומריהן אי כבית הלל כקוליהן וכחומריהן׃

    2הא גופא קשיא אמרת לעולם הלכה כדברי ב"ה והדר תני והרוצה לעשות כדברי ב"ש יעשה׃

    3לא קשיא כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול׃

    4ואי בעית אימא אף לאחר בת קול ורבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול׃

    5מכל מקום קשיא׃

    6אמר: רב טבות כולה כרב עבדא דכי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתו להו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דרב הכי אמר רב וושט נתנו [בו] חכמים שיעור מכלל דתורבץ הוושט לאו מקום שחיטה הוא וקאמר במשהו׃

    7למעלה עד כמה אמר רב נחמן עד כדי תפיסת יד למטה עד כמה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה עד כדי שישעיר׃

    8איני והאמר רבינא אמר גניבא משמיה דרב טפח בוושט סמוך לכרס זהו כרס הפנימי אמאי כי קא שחט בכרס קא שחיט׃

    9אימא טפח בכרס סמוך לוושט זהו כרס הפנימי איבעית אימא כי קאמר רב בתורא דמשעיר טפי׃

    10אמר רב נחמן אמר שמואל תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי כשר ותנא תונא ניטל לחי התחתון כשר׃

    11מתקיף לה רב פפא והאיכא עיקור סימנים׃

    12ולרב פפא קשיא מתניתין ניטל לחי התחתון כשר׃

    13בשלמא מתניתין לרב פפא לא קשיא הא דאיעקור איעקורי הא דאיגום איגומי מעילוי סימנים אלא לשמואל קשיא׃

    14לא תימא כולו אלא אימא רובו׃

    15והאמר רבה בר בר חנה אמר שמואל סימנים שנדלדלו ברובן טרפה אמר רב שישא בריה דרב אידי הא דאקפל איקפולי התם דאפרוק אפרוקי:

    16ופסוקת הגרגרת: תנא כמה פסוקת הגרגרת ברובה וכמה רובה רב אמר׃

    Tosafot

    ורבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול מדקאמר נתנו בו חכמים שיעור כו' - ולא בעי למימר דנתנו בו שיעור למטה דמדלא פירש דבריו מסתמא בין למעלה בין למטה קאמר:תימה דקיימא לן כבית הלל משום בת קול וקיימא לן דרבי אליעזר שמותי הוא ולא חיישינן בבת קול שפסק כוותיה בפרק הזהב (ב"מ דף נט:) ויש לומר דשאני התם שלא יצתה אלא לכבודו דרבי אליעזר דאמר מן השמים יוכיחו ועוד דבת קול דבית הלל מסייע קרא דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות דבית הלל רובא הוו אלא דמעיקרא מספקא לן משום דבית שמאי מחודדין טפי אבל בת קול דרבי אליעזר רבנן דפליגי עליה הוו רובא ואם תאמר אמאי קאמר הכא הא מני רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול הא איהו לא קאמר אלא אעובדא דרבי אליעזר דאנן נמי לא קיימא לן כבת קול דרבי אליעזר וי"ל דכיון דקאמר לא בשמים היא משמע דאית ליה דבשום דוכתא אין משגיחין בבת קול:

    כולה כרב עבדא - והא דאמרינן לעיל רמינן עליה חומרי דרב וחומרי דשמואל היינו למאי דס"ד והוה מצי למימר כולה כשמואל עבדא דלאו מקום שחיטה הוא ואסר נמי בהגרים שליש ושחט שני שלישי אלא נקט כרב משום דקי"ל כרב באיסורי:

    מדקאמר נתנו בו חכמים שיעור כו' - ולא בעי למימר דנתנו בו שיעור למטה דמדלא פירש דבריו מסתמא בין למעלה בין למטה קאמר:

    כדי תפיסת יד - פירש בקונטרס ארבע אצבעות תימה דבעוף מאי ופירש רבינו יצחק בן רבינו מאיר ארבע אצבעות בראמים גדולים מכאן ואילך כל חד וחד לפי מה שהוא גדול ובה"ג מפרש כדי תפיסת יד כדנקיט איניש בשתי אצבעותיו ודבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם והאי דקרי לקמן (חולין דף נ:) גבי חלחולת בתפיסת יד כמלא בטדא דתורא דהיינו ארבע אצבעות התם נקט כדי תפיסה סתם אבל הכא כדי תפיסת יד קאמר דמשמע כדי שיוכל לתפוס בשתי אצבעות ואפי' כל שהוא:

    והאיכא עיקור סימנים - לפירוש הקונטרס דפ"ק (לעיל חולין כ.) דבעיקור סימנים הויא טרפה תימה דהיכי פשיטא ליה דהויא טרפה על כרחך אינה נטרפה בתורבץ הוושט בנקב בעלמא כמו בוושט עצמו וכמו כן נימא דניטל כולו כשרה וכי תימא דסבירא ליה דלא גרע משמוטת הגרגרת שהיא טרפה זהו דוחק גדול ועוד דקא משני דברובו כשרה אף על פי דפסוקת הגרגרת תנן ברובו טרפה ולפירוש הלכות גדולות פריך שפיר והא איכא עיקור סימנים אף ע"ג דלא הויא טרפה בשמוטה זו מ"מ במה יכשר כיון דאין לו היתר בשחיטה ומיהו קשה לפי' ה"ג דמאי פריך והאמר רבה בר בר חנה סימנים שנדלדלו ברובן טרפה לפי המקשן תקשה ליה ארבה בר בר חנה גופיה דאי טרפה הויא בהכי אם כן מהו עיקור דקיימא לן דלא הויא טרפה אלא שאין שחיטה מועלת בו ומיהו ספרים דגרסי מעיקרא לא קשיא (הא דאקפל אקפולי) והא דאדלדול אדלדולי וי"ל שיודע המקשן כדמסיק לבסוף דרבה בר בר חנה איירי דאיפרוק אפרוקי בכח כאן מעט וכאן מעט דלא הדרא בריא והוי טרפה ועיקור סימנין דלא הוי טרפה דאקפול אקפולי בנחת מעל הבשר ומ"מ פריך מדלדול דרבה בר בר חנה אלשון דלדול שהזכיר המתרץ וחוזר ומפרש לו דדלדול שאמרתי אינו כשל רבה בר בר חנה אבל לספרים דגרסי בתר והא אמר שמואל ברובו לא קשיא הא דאנקוב אנקובי הא דאקפל אקפולי קשה וכן קשה לפירוש רבינו חננאל דמפרש דאפרוק איפרוקי שנפרדו הסימנין זה מזה ליכא למימר שהמקשן היה יודע האמת דא"כ לא הוה פריך מידי וי"ל דכי פריך מרבה בר בר חנה הוה מצי למימר וליטעמיך תקשה לך דרבה בר בר חנה גופיה אי טרפה הויא עיקור סימנים היכי משכחת לה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא כקוליהון וכחומריהון דבית שמאי או כקוליהון וכחומריהון דבית הלל - מר בר רבינא דהוה מותיב תיובתא כלפי שנאיה דרבא, הוה סבירא ליה דלעולם רבא לא טעי בהכי דתיסוק אדעתיה דלא סתרן אהדדי, אלא משום דמנקיט חומרי הוא, ומשום הכי מותיב ליה הכין, ולדידיה לא הוה משלם אף על פי שנשא ונתן ביד כמ"ש. והא דמשמע מהכא דכל תרי תנאי או תרי אמוראי דלא אתמר הלכתא כחד מינייהו אלו רצה לעשות כדברי זה כקולו וכחומרו או כזה כקולו וכחומרו עושה. וכן נמי משמע במסכת עירובין פרק קמא (ז, א) גבי מבוי עקום, דאמרינן התם כל היכא דמשכחת תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר לא תעביד לא כחומרי דמר וחומרי דמר וקולי דמר וקולי דמר אלא או כקולי או כחומרי דמר עבדי או כקולי וכחומרי דמר עביד, דוקא במלתא דאית בה לכל חד מהני תרי אמוראי או הני תרי תנאי קולא וחומרא, כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל בשדרה וגולגלת ובמבוי עקום דהתם, אבל במילתא דלמר לחומרא ולמר לקולא הא (דילפי') [אמרינן] בריש פרק קמא דעבודה זרה (ז, א) היה אחד מטמא ואחד מטהר אחד מתיר ואחד אוסר אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו. ואם לאו בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המקל.

    למעלה דלא חזי לשחיטה עד כמה אמר ר' נחמן כדי תפיסת יד - כמה נתחבטו בשיעור זה ולא עלו בידינו דבר מבורר, דרש"י ז"ל פירש בו ב' לשונות אחד בג' וד' אצבעות, וזה נראה לי עיקר. ולשון אחד כדי חודי צרפנים. ובעל הלכות ז"ל [כתב] כדנקיט אינש בתרתי אצבעות, גם שיעור זה סתום. ובתוס' סמכו על דבריו דדבריו דברי קבלה הם, ופירשו כדי שיכול לקרוץ בשתי אצבעות אפילו כל דהו. ושמעתי שיתפוס בשתי אצבעותיו משני צדי הצואר, וזהו רחב אצבע, והרמב"ם ז"ל (הל' שחיטה פ"א ה"ו) כתב שזהו השיעור בבהמה וחיה, אבל בעוף הכל לפי גדלו והכל לפי קטנו, ולצאת ידי ספק כל מה שיכול להרחיק מרחיק לחוש לכל השיעורין היכא דאפשר.

    הא ד אמר שמואל תורבץ שנטל כולו מלחי כשר - כתב רבינו אלפסי ז"ל והוא דאפרוקי (הזעצער: אולי צריך להיות דאפרוק אפרוקי בלי "י" כמו אידלדל דבסמוך) אבל אידלדל אידלדולי או איקפל איקפולי לא, דאמר שמואל סימנין שנדלדלו ברובן טריפה. נראה שרבינו ז"ל מפרש סימנין שנדלדלו ברובן מן הלחי ותורבץ הושט שנטל מעל הקנה קאמר, כלומר שנפרקו זה מזה. ולפי דבריו נראה דגרסינן אלא אמר ר' שישא בריה דרב אידי אתם דאיפרוק איפרוקי וכאן בטל כל הני פירוקי דפרקינן ואוקי מלתיה דשמואל דתורבץ הלחי שנטל איפרוק באפרוקי (הזעצער: אולי צריך להיות ה"ב" לפני איפרוק "באיפרוק אפרוקי") ולא (כלין) [כן] נמצא בנוסחאות. ועוד דתמיה דאם כן מאי קאמר שמואל תורבץ הושט שניטל מלחי, הא לאו מלחי ניטל, אלא מעל הקנה, ומאי תנא תונא דאמרינן. ורבי שלמה ז"ל נראה דלא גריס כלל האי קושיא דתורבץ הושט ברובו, אלא הכי משמע דגריס והאמר רבה בר אבוה אמר שמואל סימנין שנדלדלו ברובן הא דאיקפל איקפולי הא דאפרוק אפרוקי, כלומר ההיא דתורבץ שניטל מלחי בשנקלף הרוב במקום אחד והמיעוט מחובר במקום אחר, אבל סימנין שנפסקו בכח מכאן ומכאן ואותו מיעוט הנשאר לא נשאר במקום אחד טרפה, לפי שאפילו אותו המיעוט אינו חבור ולא הדר בריא. ויש לדקדק קצת כיון שאפילו נקלף רובו שרי אף על פי שלא נשתייר אלא מיעוטו, ומיעוט זה לא אמרו שיעור היאך אפשר שתפסל יותר בשנשתייר בו מיעוט כאן ומיעוט כאן משנשתייר מיעוט אחד במקום אחד. ונראה לי דכשהוא מתפרק במקומות רבים הדבר ניכר שנתפרק בכח, [ו]מה שנשאר מחובר חבור מדולדל הוא, אבל כשנתפרק במקום אחד אותו המיעוט נשאר בחבורו בחוזק כשהיה, הלכך הוי חברו והדר בריא. ואם כן היא גרסתו של רש"י ז"ל ניחא לי, דאי גרסינן והאמר שמואל תורבץ הלחי ברובו כמו שנמצאו ברוב הנוסחאות תקשי לן מאי קא מדמי ריעותא הנולד בגופו של סימן עם עקירתו ממקום חבורו וגופו קיים, נמצא לפי פירושו של רש"י ז"ל דעיקר סימנין לא הויא אלא בשנעקרו מן הלחי ומן הבשר כולו או רובו בהרבה מקומות שהמיעוט הנשאר נדלדל ואינו חבור יפה, אבל נקלף רובו של סימן במקום אחד ומיעוט מחובר במקום אחד כשירה דעדיין הסימן נמתח וחוזר ומבריא, וכן כל שהוא מחובר עדיין הבשר שעל הלחי כשירה וכדאמרינן מתני' לרב פפא לא קשיא הא דאיעקר איעקורי הא דאיגום איגומי מעלוי סימנין, אבל לפי פירושו של רבינו אלפס ז"ל אפילו ברובן מיטרפא ואף על פי שמקצתו נשאר מחובר חבור יפה במקום אחד. אבל במעוטן כשירה וסימנין שנפרקו זה מזה לדברי רש"י ז"ל אפילו כולן כשירה, שטרפות זה לא נזכר בגמרא כלל לפי דבריו. אבל לדברי רבינו אלפסי ז"ל אפשר דבכולן טריפה, דהא מוקמינן הא דשמואל דתורבץ הושט שניטל מלחי בשנפרקו זה מזה, וכבר פריקנא לא תימא כולו אלא אימא רובו, והשתא נמי דפריקנא לה בשנפרקו זה מזה אפשר דההיא פירוקא דלא תימא כולו אלא אימא רובו כדקאי קאי, ואיכא למימר נמי דכולהו פירוקי איבטלו להו, והשתא דפריק רב שישא בריה דרב אידי פירוקא אחרינא אימר דלעולם (כ)[ב]כולו קאמר ובשנתפרקו זה מזה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 44a

    Chullin 44a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 257 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 44a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026