Talmud Builders

    Chullin 82b

    Back to index

    English translation — Chullin 82b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara challenges: That verse is necessary for the prohibition itself, and it cannot be used to teach this additional halakha . The Gemara explains: If so, that the verse teaches only the prohibition against slaughtering an animal and its offspring in one day, let the Torah write: You shall not slaughter [ tishḥot ], in the singular. For what reason did the Torah write: “You shall not slaughter [ tishḥatu ]” (Leviticus 22:28), in the plural? It is to teach that two different people are prohibited from slaughtering, as explained earlier.

    2The Gemara challenges: But, nevertheless, the plural is necessary, as had the Merciful One written in the Torah: You shall not slaughter [ tishḥot ] in the singular, I would say: With regard to one person, yes, it is prohibited to slaughter an animal and its offspring in a single day, but with regard to two, it is not prohibited for one of them to slaughter the mother and the other to then slaughter the offspring on the same day.

    3Therefore, the Merciful One writes in the Torah: “You shall not slaughter [ tishḥatu ],” in the plural, indicating that even two individuals may not slaughter an animal and its offspring in a single day. The Gemara answers: If so, that only this is derived from the verse, let the Torah write: They shall not be slaughtered, indicating that whether by one individual or two, the slaughter of an animal and its offspring in a single day is prohibited, but only the one who slaughters the offspring has violated the prohibition.

    4What is meant by: “You shall not slaughter,” which indicates that two different people are prohibited from slaughtering? Conclude two conclusions from it: Conclude that the prohibition applies even if two people perform the two acts of slaughter, and that two cases are prohibited: Slaughtering the offspring after the mother, and slaughtering the mother after the offspring.

    5§ The mishna teaches: If one slaughtered the mother and its daughter’s daughter and thereafter slaughtered its daughter, he incurs the forty lashes. Sumakhos says in the name of Rabbi Meir: He incurs eighty lashes, because by slaughtering the daughter, he transgresses twice the prohibition of: Itself and its offspring. Abaye said to Rav Yosef: What is the reasoning for the opinion of Sumakhos that the transgressor incurs eighty lashes?

    6Does Sumakhos hold, in general, that if one unwittingly ate two olive-bulks of forbidden fat during one lapse of awareness he is liable to bring two sin offerings, since he transgressed the prohibition twice? If so, then in a case where one is forewarned that if he transgresses intentionally he will receive lashes and he then violates the same prohibition twice, as is the case in the mishna, he receives two sets of lashes.

    7And by right the mishna should have informed us of Sumakhos’s opinion in a general case, such as that of eating two olive-bulks of forbidden fat during a single lapse of awareness, but the reason that it teaches us this dispute in this situation, where one slaughters an animal and its daughter’s offspring and, later that day, slaughters its daughter, is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of the Rabbis, that even though the two animals that caused the daughter to be forbidden are separate entities, the Rabbis still exempt the transgressor from a second set of lashes.

    8Or perhaps, Sumakhos holds in general that if one ate two olive-bulks of forbidden fat during one lapse of awareness, he is liable to bring only one sin offering. If so, one who transgresses intentionally after being forewarned receives only one set of lashes even if he transgresses the same prohibition twice. But here, in the mishna, this is the reason that the transgressor receives two sets of lashes: It is that the two animals that caused the daughter to be prohibited are separate entities. Rav Yosef said to Abaye: Yes, Sumakhos holds in general that if one ate two olive-bulks of forbidden fat during one lapse of awareness he is liable to bring two sin offerings.

    9The Gemara asks: From where does Rav Yosef derive this? He derives it from that which we learn in a baraita : One who sows diverse kinds, diverse kinds, i.e., he twice sows grain together with grape seeds, is flogged for violating the prohibition of diverse kinds. The Gemara asks: What is meant by: Is flogged? If we say it means that he is flogged one set of lashes, this is obvious. And additionally, if he receives only one set of lashes, what is the reason that the case of: Sowing diverse kinds twice, is mentioned, where he transgressed twice? Even if he transgressed only once, he receives lashes. Rather, it is obvious that he receives two sets of lashes.

    10The Gemara asks: What are we dealing with? If we say that we are dealing with a case where one violates the prohibition twice, one time after the other and with two separate forewarnings, it is unnecessary for the baraita to teach this, as we already learn it in a mishna ( Nazir 42a): A nazirite who was drinking wine all day is liable to receive only one set of lashes. If onlookers said to him: Do not drink, do not drink, forewarning him several times, and he drinks after each forewarning, he is liable to receive lashes for each and every drink. Rather, it is obvious that he violated the prohibition twice at the same time and with a single forewarning, i.e., after he was forewarned he sowed wheat together with a grape seed with one hand, and barley together with a grape seed with the other hand, and he receives two sets of lashes.

    11The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this baraita ? If we say it is in accordance with the opinion of the Rabbis who disagree with Sumakhos in the mishna, who hold that one who slaughters an animal and its daughter’s offspring and, later that day, slaughters its daughter receives only one set of lashes, that would not be reasonable: Now, if there, in the mishna, where there are animals that are separate entities, the Rabbis exempt him from a second set of lashes, since he violated a single prohibition with a single forewarning; here, in the baraita with regard to diverse kinds, where, unlike animals, seeds are not considered separate entities (see 83a), if one sows diverse kinds twice at the same time, should they not all the more so exempt him from a second set of lashes?

    12Rather, is it not that the ruling of the baraita with regard to diverse kinds is in accordance with the opinion of Sumakhos and teaches that, even with a single entity, one who violates the same prohibition twice receives two sets of lashes? The Gemara responds: No, actually the baraita with regard to diverse kinds is in accordance with the opinion of the Rabbis, and he was forewarned before each act of sowing, which is why he receives two sets of lashes. And although this statement is redundant, by repeating the phrase: Diverse kinds, it teaches us a matter in passing: That there are two categories of the prohibition of diverse kinds: Sowing wheat together with grape seed and sowing barley together with grape seed.

    13And the baraita serves to exclude the opinion of Rabbi Yoshiya, as Rabbi Yoshiya says: One who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat, and barley, and grape seed with a single hand motion, i.e., by sowing in the vineyard he violates the prohibition of diverse kinds that applies to seeds and to the vineyard simultaneously. Therefore, it teaches us that when one sows only wheat and grape seed, or only barley and grape seed, he is liable as well. Consequently, a source clarifying Sumakhos’s opinion in a case where one violates the same prohibition twice during a single lapse of awareness, or with only a single forewarning when one violated the prohibition intentionally, has not been found.

    14The Gemara suggests: Come and hear a resolution from a mishna with regard to the prohibition against eating from the sciatic nerve (96a): If one ate an olive-bulk from this sciatic nerve in the right leg of an animal, and an olive-bulk from that sciatic nerve in the left leg of the same animal, he incurs eighty lashes. Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes. The Gemara analyzes the mishna: What are the circumstances? If we say that he ate them one after the other and with two separate forewarnings, what is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? According to Rabbi Yehuda, it is an uncertain forewarning, as Rabbi Yehuda is uncertain whether the prohibition against eating from the sciatic nerve applies to the sciatic nerve of the right thigh or that of the left thigh (see 90b). And we have heard that Rabbi Yehuda says: An uncertain forewarning is not considered a forewarning.

    15As it is taught in a baraita : If one is uncertain which of two men is his father, and he struck this man and then struck that man, or cursed this man and then cursed that man, or struck both of them simultaneously, or cursed both of them simultaneously, in all these cases he is liable for violating the prohibition of: “And he that strikes his father, or his mother, shall be put to death” (Exodus 21:15), or that of: “And he that curses his father, or his mother, shall be put to death” (Exodus 21:17), as one of them is certainly his father.

    16Rabbi Yehuda says: Although if he struck or cursed both of them simultaneously he is liable, if he struck or cursed them one after the other, he is exempt, as each time he strikes or curses one of them he receives an uncertain forewarning, as perhaps this man is not his father, and one is liable only after receiving a definite forewarning. Consequently, if one was forewarned before eating from the sciatic nerve from the right leg, and afterward he was forewarned before eating from the sciatic nerve from the left leg, he would similarly be exempt as each of the forewarnings was uncertain. Rather, it is obvious that the case in the mishna is one where he partook of the two sciatic nerves simultaneously and with a single forewarning, and therefore, he incurs only forty lashes according to Rabbi Yehuda.

    17And who is the first tanna who holds that in such a case one receives eighty lashes? If we say that it is the Rabbis who disagree with Sumakhos in the mishna about the prohibition of: Itself and its offspring, that would conflict with their opinion: Now, if there, in the case of the mishna that discusses various animals that are separate entities, the Rabbis deem him exempt from a second set of lashes, here, in the mishna that discusses the sciatic nerve, where there are no separate animals, should they not all the more so exempt him from a second set of lashes? Rather, is the mishna not in accordance with the opinion of Sumakhos? Consequently, in his opinion one who eats the same prohibited item, such as an olive-bulk of forbidden fat, twice after a single forewarning receives two sets of lashes.

    18The Gemara responds: No, actually the case is one where he ate from the two sciatic nerves one after the other and received separate forewarnings, and the first opinion in that mishna is that of the Rabbis who disagree with Sumakhos with regard to: Itself and its offspring. And as for the difficulty that Rabbi Yehuda does not render one liable if the forewarning is an uncertain one, this tanna holds in accordance with the opinion of another tanna with regard to the opinion of Rabbi Yehuda.

    19As that other tanna says that Rabbi Yehuda holds: An uncertain forewarning is considered a forewarning, as it is taught in a baraita : The verse states with regard to the Paschal offering: “And you shall not leave any of it until morning; but that which remains of it until morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבל תרי לאשחט אחד האם ואחד הבת אפילו אחרון פטור קא משמע לן:

    לא ישחטודמשמע לא על ידי אחד ולא ע"י שנים לא יהיו נשחטין:

    מאי לא תשחטודמשמע דתרוייהו עבדי איסורא:

    בהעלם אחדשלא נודע לו בנתים שחטא ובשוגג חייב שתי חטאות וה"ה נמי דמחייב בהתראה אחת ובלאו אחד שני מלקיות:

    דלישמעינן בעלמאהיכא דאין גופין מוחלקים כגון בשני זיתי חלב:

    דאע"ג דגופין מוחלקיםשעל ידי שתי פרות באין לו שני מלקיות הללו. ופליג סומכוס בסיפא וה"ה לרישא דקתני שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג מ' לסומכוס סופג פ' וכך מצאתי בתוספתא (פ"ה ה"א) שחט ה' בניה ואחר כך שחטה סומכוס אומר משום רבי מאיר חייב משום חמשה לאוין:

    הזורע כלאים כלאיםמשמע שזרע וחזר וזרע:

    ועוד מאי כלאים כלאיםחדא זריעה נמי מחייב חדא:

    בבת אחתבידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה וחרצן:

    אלא לאו סומכוסושמע מינה אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב:

    לעולם רבנןובב' התראות ודקשיא לך פשיטא הא קמ"ל דאיכא תרי גווני כלאים דבין חטה וחרצן ובין שעורה וחרצן הוו כלאים ולאפוקי מדרבי יאשיה דבעי שלשתן כאחד:

    אכל מזה כזית ומזה כזיתמשני גיד הנשה של שתי ירכות של בהמה אחת:

    ארבעיםר' יהודה לטעמיה דאמר בפ' גיד הנשה אינו נוהג אלא באחת:

    מאי טעמא דרבי יהודהדאמר אינו סופג אלא ארבעים לא הוה ליה למילקי כלל כל חדא וחדא התראת ספק הוא דהא מספקא ליה לר' יהודה באיזו מהן נוהג בשל ימין או בשל שמאל דקתני התם והדעת מכרעת שהוא של ימין ואיבעיא להו פשיטא ליה של ימין ומאי דעת דעת תורה או ספוקי מספקא ליה ומאי דעת דעת נוטה ומדלא פשטיה מהא דמיפשט פשיטא ליה ש"מ לאו בשתי התראות קאמר דהא שמעינן ליה דאמר התראת ספק לא שמה התראה:

    הכה זה וחזר והכה זהמי שלא שהתה אחר גיטה שלשה חדשים וניסת וילדה ספק בן תשעה לראשון וספק בן שבעה לאחרון וכשגדל הכה את האחד וחזר והכה את חבירו:

    חייבדקסבר התראת ספק שמה התראה:

    בבת אחתהרים שתי ידיו והכה זה באחת וזה באחת:

    חייבדהתראת ודאי היא:

    בבת אחתדהויא התראת ודאי וקאמר ת"ק סופג שמונים:

    אלא לאו סומכוס היאדלא אשכחן תנא דאית ליה הא סברא אלא הוא:

    באש תשרופועשה הוא ולאו שניתק לעשה אין לוקין עליו והמותיר בפסח פטור:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 82 עמוד ב

    1האי מיבעי ליה לגופיה? א"כ ליכתוב ״לא תשחוט״, מאי ״לא תשחטו״?

    2ואכתי מיבעי ליה, דאי כתב רחמנא ״לא תשחוט״ ה"א חד אין, תרי לא.

    3כתב רחמנא ״לא תשחטו״, ואפילו תרי! אם כן, לכתוב ״לא ישחטו״!

    4מאי ״לא תשחטו״? שמע מינה תרתי.

    5שחטה ואת בת בתה, [וכו']: א"ל אביי לרב יוסף מאי טעמא דסומכוס׃

    6קא סבר סומכוס אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות׃

    7ובדין הוא דלישמעינן בעלמא והאי דקא משמע לן בהא להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דגופין מוחלקין פטרי רבנן׃

    8או דלמא קסבר סומכוס אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת והכא היינו טעמא הואיל וגופין מוחלקין א"ל אין קסבר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות׃

    9ממאי מדתנן הזורע כלאים כלאים לוקה מאי לוקה אילימא לוקה אחת פשיטא ועוד מאי כלאים כלאים אלא פשיטא ב' מלקיות׃

    10במאי עסקינן אילימא בזה אחר זה ובשתי התראות תנינא נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה והוא שותה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת אלא פשיטא בבת אחת ובהתראה אחת׃

    11מני אילימא רבנן דפליגי עליה דסומכוס השתא ומה התם דגופין מוחלקין פטרי רבנן הכא לכ"ש׃

    12אלא לאו סומכוס היא לא לעולם רבנן ומילתא אגב אורחיה קמ"ל דאיכא תרי גווני כלאים׃

    13ולאפוקי מדרבי יאשיה דאמר רבי יאשיה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן ושעורה וחרצן נמי מחייב׃

    14ת"ש אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים רבי יהודה אומר אינו סופג אלא מ' היכי דמי אילימא בזה אחר זה ובשתי התראות מ"ט דרבי יהודה התראת ספק היא ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר התראת ספק לא שמה התראה׃

    15דתניא הכה את זה וחזר והכה את זה קלל את זה וחזר וקלל את זה או שהכה שניהם בבת אחת או שקלל שניהם בבת אחת חייב׃

    16ר' יהודה אומר בבת אחת חייב בזה אחר זה פטור אלא פשיטא בבת אחת ובהתראה אחת׃

    17ומאן תנא קמא אילימא רבנן דפליגי עליה דסומכוס השתא ומה התם דגופין מוחלקין פטרי רבנן הכא לא כל שכן אלא לאו סומכוס היא׃

    18לא לעולם בזה אחר זה ורבנן והאי תנא סבר לה כאידך תנא דרבי יהודה׃

    19דאמר התראת ספק שמה התראה דתניא (שמות יב, י) לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו׃

    Tosafot

    הזורע כלאים כלאים לוקהתימה דמשמע הכא דבחד כלאים לא לקי אלא חדא ואמאי לא לקי נמי משום לא תסיג גבול רעך (דברים י״ט:י״ד) דלענין איסור כלאים דריש לה בשבת בפ' ר' עקיבא (שבת דף פה.) וי"ל דכיון דאתא נמי לאזהרה דמסיג גבול אין לוקין עליו משום כלאים כמו שאין לוקין על השגת גבול דניתן להשבון ועוד דהוי לאו שבכללות:

    תנינא נזיר שהיה שותה כו'אע"ג דהך דהזורע כלאים ברייתא היא ובכמה ברייתות שונה מה שבמשנה מ"מ היה לו לשנות באותו ענין ששונה במשנה וכה"ג אשכחן בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד.) גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי דפריך תנינא מה טיבו של עובר זה כו' ופי' שם בקונטרס דהכי פריך תנינא כלומר התם הוה ליה למיתני:

    אלא פשיטא בבת אחת ובהתראה אחתפי' או בהתראה אחת ואפי' בזה אחר זה דאפילו בהא פטרי רבנן כמו נזיר שהיה שותה כל היום דאינו חייב אלא אחת:

    ולאפוקי מדרבי יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד - נראה דאינו חייב משום כלאי הכרם קאמר אבל מודה דמשום כלאי זרעים מיחייב בתרי מינין בחטה ושעורה לחודיה וכן משמע דכי קאמר קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן ושעורה וחרצן נמי חייב ולא נקט חטה ושעורה משמע דמודי בה ר' יאשיה ועוד נראה לפרש דקרי תרי גווני כלאים כלאי זרעים וכלאי הכרם חטה ושעורה וחטה וחרצן ובחד גוונא מודי רבי יאשיה ובחד פליג אבל חטה וחרצן ושעורה וחרצן כולה חד גוונא הוא ויש ספרים שכתוב בהם בהדיא או שעורה וחרצן ואפילו לספרים דכתיב בהם ושעורה יש לפרש כמו או שעורה ולהכי לא מצי לאוקומי כלאים בבת אחת כמו חטה ושעורה וחרצן דלקי תרתי לאפוקי מדרבי יאשיה דהא לרבי יאשיה נמי לקי תרתי וכן משמע בירושלמי במס' כלאים בפ"ט דקאמר על דעתיה דר' יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים ולאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך פי' כיון דבלא חרצן מיחייב משום שדך דאי לא מחייב ר' יאשיה בכלאי זרעים בלא כרם מאי קא בעי ומשני משום שדך לוקה ומשום כרמך לוקה וטעמא דר' יאשיה דבכלאי הכרם לא מחייב אלא בג' מינים ובכלאי זרעים מחייב בב' מפרש ר"י משום דזריעת כלאים משמע שני מיני זרעים וחרצן לאו מין זרע הוא אבל אין לפרש דמשמע ליה לא תזרע בהדי כרמך כלאים אבל שדך בלא שום זרע קרוי שדה דהא לא שייך לפרש כן גבי בהמתך ומיהו ר' יהודה במס' כלאים (פ"א מ"ט) לא מחייב בכלאי זרעים עד שיזרע חטה ושעורה וכוסמת או שני חטים ושעורה או שני שעורים וחטה דבעי כלאי זרעים בהדי שדך והא דאמר בריש פרק בתרא דבכורות (דף נג:) יצהר ותירוש אין מעשרין מזה על זה דאמר קרא כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה אין לי אלא תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן מנין אמרת ק"ו ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה אין מעשרין כו' ולרבי יאשיה מייתי לה הכי ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה (אפי' ע"י דבר אחר) אין מעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים ע"י דבר אחר כו' לא נקט דבר אחר אלא משום תירוש ודגן:

    מאי טעמא דרבי יהודה התראת ספק היאוא"ת והא מסיקנא בפ' גיד הנשה (לקמן חולין דף צא.) דמפשט פשיטא ליה לרבי יהודה דשל ימין וי"ל דהכא בעי למימר דתפשוט מהכא דלא מספקא ליה ומסיק דלעולם לא תפשוט וסבר לה כאידך כו':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    (ו)לעולם רבנן וכו'והאי דקתני כלאים לאפוקי מדרבי יאשיה דאמר רבי יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קא משמע לן או חטה וחרצן או שעורה וחרצן. כלומר שבאחד מאלו חייב מה שאין כן לר' יאשיה עד שיזרע שלשתן חטה ושעורה וחרצן, וקיימא לן כרבי יאשיה כדאמרינן (לקמן חולין קלו, ב) נהגו עלמא כתלתא סבי וחד מינייהו כרבי יאשיה בכלאים, ומיהו הא דאמר ר' יאשיה דאינו חייב אלא בזורע שלשתן, היינו משום (ד)לאו דכלאי הכרם, וטעמא דידיה משום דכתיב (דברים כב, ט) לא תזרע כרמך כלאים כלומר בעי חוץ מכרמך כלאים, וה(ו)א דבעי כרמך בדרך זריעה כמו שזרע החרצן, משום דלא כתיב כרמך לא תזרע כלאים, אבל משום כלאי זרעים בתרי (גווני) [גרעיני] כגון חטה ושעורה או שני מינין אחרים ודאי מלקא לקי משום שדך לא תזרע כלאים, וזורע חטה ושעורה וחרצן לוקה שתים, אפילו לרבי יאשיה, ומשום הכי אוקמה בזורע חטה וחרצן או שעורה וחרצן לאפוקי מדרבי יאשיה, ולא אוקמה כלאים בזורע חטה ושעורה וחרצן בבת אחת דלקי תרתי, חדא משום כלאי הכרם, וחדא משום כלאי זרעים, לאפוקי מדר' יאשיה דלא לקי אלא חדא, דהיינו משום כלאי הכרם, משום דלר' יאשיה תרתי נמי לקי כמ"ש, והכי מוכח בירושלמי במסכת כלאים פרק שמיני (ה"א) דגרסינן התם כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר אפילו מין אחד, על דעתיה דרבי יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים כלומר שהרי בכל שני מינין חייב משום כלאי זרעים, חבריה אמרי להתרייה שאם התרו בו משום כרמך [ומשום שדך] לוקה באיזה שיתרו בו לוקה, ואם התרו בו משום שניהם לוקה שתים. כיון דשני לאוין הן, ולא פליגי רבי יונתן ורבי יאשיה אלא בלאו דכלאי הכרם, דר' יאשיה משמע ליה דכלאים בעינן לבד מכרמך מדכתיב כרמך כלאים. ורבי יונתן משמע לכשיהיה בכרמך יהיה כלאים דהיינו מין אחר בכרם. ואם תאמר ולרבי יאשיה מאי שנא דבכלאי הכרם בעינן שני מינין מלבד כרמך, ובכלאי זרעים מחייב בכל שני מינין, דהא נמי שדך לא תזרע כלאים כתיב. יש לומר דשדך שדה בור משמע, ושדה לבן נמי שדה מיקרי, הילכך בזורע כלאים בשדה חייב, אבל כרם לא מיקרי אלא על ידי הגפנים, הילכך כי כתיב רחמנא לא תזרע כרמך כלאים לא חייב אלא על הזורע כלאים בכרם, דהיינו שני מינין לבד מן הכרם. ומיהו במסכת כלאים (פ"א, מ"ט) משמע דרבי יהודה לא מחייב נמי משום כלאי זרעים אלא בזורע שלשה מינין כגון חטה ושעורה וכוסמת או שני חיטין ושעורה או שני שעורין וחטה, דבעינן כלאי זרעים כראי כלאי הכרם. והראב"ד ז"ל כתב נ"ל דלענין איסור הפירות קאי, ושמא מדכתיב (דברים כב, ט) פן תקדש המלאה הזרע ותבואת הכרם והם זרע דומיא לתבואה שאין עושין אלא לג' שנים כדאיתא במסכת כלאים בפרק שני (מ"ה), אבל לענין מלקות כל תרי מיני זרעים נמי עם חרצן חייב במפולת יד משום כלאי הכרם, ומשום כלאי זרעים כל תרי מיני נמי חייב, ודוקא במפולת יד כר' יאשיה דהא כתיב שדך לא תזרע כלאים בעינן כלאים בשעת זריעה, מיהו לענין איסור הפירות דכלאי הכרם בקנבוס ולוף וחרצן אף על פי שלא נזרעו במפולת יד אסורים כדדרשינן (לקמן חולין קטז, א) כתיב המלאה וכתיב הזרע, ומתרצינן זרוע ובא בתוספת זרוע מעיקרא בהשרשה, וכתב עליו הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל ואינו נכון דזרוע מעיקרא למלקות וזרוע ובא בתוספת לענין איסור הפירות שוין הן בין לר' יאשיה בין לרבנן, לרבנן במין אחד ולרבי יאשיה בשני מינין, לפיכך כל מקום ששנינו במשניות עציץ נקוב לענין קדוש משכחת לה לרבי יאשיה בעציץ של שני מינין חטה ושעורה, והוא הנכון, ע"כ. צריך להוסיף כאן הערה על סדר הקטעים שאינו תואם עם הגמרא שלנו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 82b

    Chullin 82b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 364 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבל תרי לא שחט אחד האם ואחד הבת אפילו אחרון פטור קא משמע לן:

    לא ישחטו דמשמע לא על ידי אחד ולא ע"י שנים לא יהיו נשחטין:

    מאי לא תשחטו דמשמע דתרוייהו עבדי איסורא:

    בהעלם אחד שלא נודע לו בנתים שחטא ובשוגג חייב שתי חטאות וה"ה נמי דמחייב בהתראה אחת ובלאו אחד שני מלקיות:

    דלישמעינן בעלמא היכא דאין גופין מוחלקים כגון בשני זיתי חלב:

    דאע"ג דגופין מוחלקים שעל ידי שתי פרות באין לו שני מלקיות הללו. ופליג סומכוס בסיפא וה"ה לרישא דקתני שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג מ' לסומכוס סופג פ' וכך מצאתי בתוספתא (פ"ה ה"א) שחט ה' בניה ואחר כך שחטה סומכוס אומר משום רבי מאיר חייב משום חמשה לאוין:

    הזורע כלאים כלאים משמע שזרע וחזר וזרע:

    ועוד מאי כלאים כלאים חדא זריעה נמי מחייב חדא:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 82b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הזורע כלאים כלאים לוקה תימה דמשמע הכא דבחד כלאים לא לקי אלא חדא ואמאי לא לקי נמי משום לא תסיג גבול רעך (דברים י״ט:י״ד) דלענין איסור כלאים דריש לה בשבת בפ' ר' עקיבא (שבת דף פה.) וי"ל דכיון דאתא נמי לאזהרה דמסיג גבול אין לוקין עליו משום כלאים כמו שאין לוקין על השגת גבול דניתן להשבון ועוד דהוי לאו שבכללות:

    תנינא נזיר שהיה שותה כו' אע"ג דהך דהזורע כלאים ברייתא היא ובכמה ברייתות שונה מה שבמשנה מ"מ היה לו לשנות באותו ענין ששונה במשנה וכה"ג אשכחן בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד.) גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי דפריך תנינא מה טיבו של עובר זה כו' ופי' שם בקונטרס דהכי פריך תנינא כלומר התם הוה ליה למיתני:

    אלא פשיטא בבת אחת ובהתראה אחת פי' או בהתראה אחת ואפי' בזה אחר זה דאפילו בהא פטרי רבנן כמו נזיר שהיה שותה כל היום דאינו חייב אלא אחת:

    ולאפוקי מדרבי יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד - נראה דאינו חייב משום כלאי הכרם קאמר אבל מודה דמשום כלאי זרעים מיחייב בתרי מינין בחטה ושעורה לחודיה וכן משמע דכי קאמר קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן ושעורה וחרצן נמי חייב ולא נקט חטה ושעורה משמע דמודי בה ר' יאשיה ועוד נראה לפרש דקרי תרי גווני כלאים כלאי זרעים וכלאי הכרם חטה ושעורה וחטה וחרצן ובחד גוונא מודי רבי יאשיה ובחד פליג אבל חטה וחרצן ושעורה וחרצן כולה חד גוונא הוא ויש ספרים שכתוב בהם בהדיא או שעורה וחרצן ואפילו לספרים דכתיב בהם ושעורה יש לפרש כמו או שעורה ולהכי לא מצי לאוקומי כלאים בבת אחת כמו חטה ושעורה וחרצן דלקי תרתי לאפוקי מדרבי יאשיה דהא לרבי יאשיה נמי לקי תרתי וכן משמע בירושלמי במס' כלאים בפ"ט דקאמר על דעתיה דר' יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים ולאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך פי' כיון דבלא חרצן מיחייב משום שדך דאי לא מחייב ר' יאשיה בכלאי זרעים בלא כרם מאי קא בעי ומשני משום שדך לוקה ומשום כרמך לוקה וטעמא דר' יאשיה דבכלאי הכרם לא מחייב אלא בג' מינים ובכלאי זרעים מחייב בב' מפרש ר"י משום דזריעת כלאים משמע שני מיני זרעים וחרצן לאו מין זרע הוא אבל אין לפרש דמשמע ליה לא תזרע בהדי כרמך כלאים אבל שדך בלא שום זרע קרוי שדה דהא לא שייך לפרש כן גבי בהמתך ומיהו ר' יהודה במס' כלאים (פ"א מ"ט) לא מחייב בכלאי זרעים עד שיזרע חטה ושעורה וכוסמת או שני חטים ושעורה או שני שעורים וחטה דבעי כלאי זרעים בהדי שדך והא דאמר בריש פרק בתרא דבכורות (דף נג:) יצהר ותירוש אין מעשרין מזה על זה דאמר קרא כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה אין לי אלא תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן מנין אמרת ק"ו ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה אין מעשרין כו' ולרבי יאשיה מייתי לה הכי ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה (אפי' ע"י דבר אחר) אין מעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים ע"י דבר אחר כו' לא נקט דבר אחר אלא משום תירוש ודגן:

    מאי טעמא דרבי יהודה התראת ספק היא וא"ת והא מסיקנא בפ' גיד הנשה (לקמן חולין דף צא.) דמפשט פשיטא ליה לרבי יהודה דשל ימין וי"ל דהכא בעי למימר דתפשוט מהכא דלא מספקא ליה ומסיק דלעולם לא תפשוט וסבר לה כאידך כו':

    Tosafot on Chullin 82b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    (ו)לעולם רבנן וכו' והאי דקתני כלאים לאפוקי מדרבי יאשיה דאמר רבי יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קא משמע לן או חטה וחרצן או שעורה וחרצן. כלומר שבאחד מאלו חייב מה שאין כן לר' יאשיה עד שיזרע שלשתן חטה ושעורה וחרצן, וקיימא לן כרבי יאשיה כדאמרינן (לקמן חולין קלו, ב) נהגו עלמא כתלתא סבי וחד מינייהו כרבי יאשיה בכלאים, ומיהו הא דאמר ר' יאשיה דאינו חייב אלא בזורע שלשתן, היינו משום (ד)לאו דכלאי הכרם, וטעמא דידיה משום דכתיב (דברים כב, ט) לא תזרע כרמך כלאים כלומר בעי חוץ מכרמך כלאים, וה(ו)א דבעי כרמך בדרך זריעה כמו שזרע החרצן, משום דלא כתיב כרמך לא תזרע כלאים, אבל משום כלאי זרעים בתרי (גווני) [גרעיני] כגון חטה ושעורה או שני מינין אחרים ודאי מלקא לקי משום שדך לא תזרע כלאים, וזורע חטה ושעורה וחרצן לוקה שתים, אפילו לרבי יאשיה, ומשום הכי אוקמה בזורע חטה וחרצן או שעורה וחרצן לאפוקי מדרבי יאשיה, ולא אוקמה כלאים בזורע חטה ושעורה וחרצן בבת אחת דלקי תרתי, חדא משום כלאי הכרם, וחדא משום כלאי זרעים, לאפוקי מדר' יאשיה דלא לקי אלא חדא, דהיינו משום כלאי הכרם, משום דלר' יאשיה תרתי נמי לקי כמ"ש, והכי מוכח בירושלמי במסכת כלאים פרק שמיני (ה"א) דגרסינן התם כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר אפילו מין אחד, על דעתיה דרבי יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים כלומר שהרי בכל שני מינין חייב משום כלאי זרעים, חבריה אמרי להתרייה שאם התרו בו משום כרמך [ומשום שדך] לוקה באיזה שיתרו בו לוקה, ואם התרו בו משום שניהם לוקה שתים. כיון דשני לאוין הן, ולא פליגי רבי יונתן ורבי יאשיה אלא בלאו דכלאי הכרם, דר' יאשיה משמע ליה דכלאים בעינן לבד מכרמך מדכתיב כרמך כלאים. ורבי יונתן משמע לכשיהיה בכרמך יהיה כלאים דהיינו מין אחר בכרם. ואם תאמר ולרבי יאשיה מאי שנא דבכלאי הכרם בעינן שני מינין מלבד כרמך, ובכלאי זרעים מחייב בכל שני מינין, דהא נמי שדך לא תזרע כלאים כתיב. יש לומר דשדך שדה בור משמע, ושדה לבן נמי שדה מיקרי, הילכך בזורע כלאים בשדה חייב, אבל כרם לא מיקרי אלא על ידי הגפנים, הילכך כי כתיב רחמנא לא תזרע כרמך כלאים לא חייב אלא על הזורע כלאים בכרם, דהיינו שני מינין לבד מן הכרם. ומיהו במסכת כלאים (פ"א, מ"ט) משמע דרבי יהודה לא מחייב נמי משום כלאי זרעים אלא בזורע שלשה מינין כגון חטה ושעורה וכוסמת או שני חיטין ושעורה או שני שעורין וחטה, דבעינן כלאי זרעים כראי כלאי הכרם. והראב"ד ז"ל כתב נ"ל דלענין איסור הפירות קאי, ושמא מדכתיב (דברים כב, ט) פן תקדש המלאה הזרע ותבואת הכרם והם זרע דומיא לתבואה שאין עושין אלא לג' שנים כדאיתא במסכת כלאים בפרק שני (מ"ה), אבל לענין מלקות כל תרי מיני זרעים נמי עם חרצן חייב במפולת יד משום כלאי הכרם, ומשום כלאי זרעים כל תרי מיני נמי חייב, ודוקא במפולת יד כר' יאשיה דהא כתיב שדך לא תזרע כלאים בעינן כלאים בשעת זריעה, מיהו לענין איסור הפירות דכלאי הכרם בקנבוס ולוף וחרצן אף על פי שלא נזרעו במפולת יד אסורים כדדרשינן (לקמן חולין קטז, א) כתיב המלאה וכתיב הזרע, ומתרצינן זרוע ובא בתוספת זרוע מעיקרא בהשרשה, וכתב עליו הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל ואינו נכון דזרוע מעיקרא למלקות וזרוע ובא בתוספת לענין איסור הפירות שוין הן בין לר' יאשיה בין לרבנן, לרבנן במין אחד ולרבי יאשיה בשני מינין, לפיכך כל מקום ששנינו במשניות עציץ נקוב לענין קדוש משכחת לה לרבי יאשיה בעציץ של שני מינין חטה ושעורה, והוא הנכון, ע"כ. צריך להוסיף כאן הערה על סדר הקטעים שאינו תואם עם הגמרא שלנו.

    Rashba on Chullin 82b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    נזיר שהיה שותה כל היום כלו והתרו בו בתחלת המעשה אינו לוקה מצד איסור היין אלא אחת אע"פ ששתה כמה רביעיות בכמה פעמים ואם התרוהו על כל רביעית ורביעית לוקה על כלם:

    הזורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בארץ לוקה משום כלאי הכרם ומשום כלאי זרעים ובחוצה לארץ אסור משום כלאי הכרם אבל חטה וחרצן או שעורה וחרצן אין בו דין כלאי הכרם זרע חטה ושעורה בידו אחת ושעורה וחרצן בידו אחת אע"פ שהכל בבת אחת יראה מסוגיא זו שאין כאן דין כלאי הכרם הואיל ואינן במפולת יד אחת אלא הרי הוא כדין חטה וחרצן וכבר ביארנו דינו במסכת ברכות פרק מי שמתו ויש חולקין בזו:

    גיד הנשה נוהג בין בירך של ימין בין בירך של שמאל ואם אכל כזית מכל אחד מהם והתרו בו על כל אחת מהן לוקה שתים וכן אם אכל שניהן שלמים אע"פ שאין בהם כזית וכן על כל גיד וגיד הן מבהמה אחת והן משתי בהמות:

    מי שנסתפק לו בשנים איזה מהם אביו ומ"מ אחד מהם אביו בודאי כגון אשה שנתגרשה ולא שהתה שלשה חדשים ונשאת וילדה לשבעה ואין ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני וגדל והכה את זה וחזר והכה את זה והתרוהו בכל פעם ופעם משום מכה אביו חייב אע"פ שלא הכם בבת אחת שנמצאת התראתו ספק שמא אינו אביו הואיל והתרוהו מספק ונתברר המעשה חייב שהתראת ספק שמה התראה ומחייבת לכשיתברר המעשה ואין צריך לומר אם הכם בבת אחת:

    עבר על לאו הניתק לעשה והתרוהו ואמרו לו לא תעשה דבר זה שאם תעשהו תלקה אא"כ תקיים עשה שבו ונתברר שאי אפשר לו אחר כן לקיים העשה לוקה אע"פ שהתראה זו בשעתה היתה בספק:

    כל לאו שאין בו מעשה כגון מותיר בשר הפסח עד הבקר וכיוצא בו אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Chullin 82b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דגופין מוחלקין פטרי כו' וה"ה דהמ"ל להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דהוי כשני שמות אותו ואת בנו ובנו ואותו פטרי רבנן כמ"ש התוס' דמה"ט פליגי בסיפא ולא נקט פלוגתייהו ברישא אלא דנקט תלמודא הך סברא דגופין מוחלקין דהא ברישא דליכא ב' שמות נמי פליג סומכוס כדמוכח מן התוספתא שהביא רש"י ז"ל ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה בבת א' בידו א' חטה וחרצן ובידו אחת שעורה וחרצן עכ"ל בחנם נקט בכה"ג דבידו א' חטה וחרצן וכן בשניה חטה וחרצן נמי הוי כעין ב' זיתים וצ"ע ודו"ק:

    תוס' בד"ה ולאפוקי מדר' יאשיה כו' ולהכי לא מצי לאוקמא כלאים בבת אחת כו' דהא לר' יאשיה נמי לקי תרתי כו' וחלב לזה אין לו כו' זה בזה אין מעשרין כו' עכ"ל כצ"ל פי' אבל אי לא הוי לקי לר' יאשיה אכלאי זרעים בחטה ושעורה הכא דאיכא חרצן בהדייהו לא הוי לקי תרתי דכלאי זרעים וכלאי כרם חד גוונא הוא דלא מחייב נמי אכלאי זרעים אלא בדאיכא נמי חרצן בהדייהו ולא הוי לקי אהני ב' לאוי אלא חדא וכן מוכח מירושלמי שהביאו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 82b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה ולאפוקי מדרבי יאשיה וכו' אבל מודה דמשום כלאי זרעים מיחייב בתרי מינים. ר"ל דתרי לאוין בתורה כלאי זרעים וכלאי כרם ובכלאי זרעים מודה רבי יאשיה דמיחייב בתרי מינים דהיינו חטה ושעורה אבל משום כלאי כרם דהיינו חרצן לא מיחייב עד דאיכא תלתא מינים דהיינו חטה ושעורה וחרצן וכשזורע הני תלתא מינים מיחייב תרתי משום כלאי זרעים ומשום כלאי כרם אבל כשזורע חטה וחרצן או שעורה וחרצן לא מיחייב מידי לרבי יאשיה לא משום כלאי זרעים ולא משום כלאי כרם אבל לרבנן מיחייב מיהא משום כלאי הכרם:

    בא"ד ובחד גונא מודה רבי יאשיה דהיינו כלאי זרעים דהוא חטה ושעורה וי"ס שכתוב בהן וכו'. ר"ל דלספרים שכתוב בהן קמ"ל דכשיזרע חטה וחרצן ושעורה וחרצן משמע דלהכי קרי תרי גווני כלאים האחד הוא חטה והרצן והשני שעורה וחרצן אבל לספרים שכתוב בהן בהדיא או שעורה וחרצן דמשמע או הא או הא מכלל דתרי גווני היינו כלאי זרעים וחטה וחרצן או כלאי זרעים ושעורה וחרצן והקמ"ל קאי אחדא מינייהו אהא או אהא דתרוייהו חשיבי חדא גונא ולהכי לא מצי לאוקמא כלאים בבת אחת וכו' ר"ל דה"ל לשנויי דלעולם איירי בבת אחת ובהתראה אחת ואפילו לרבנן משכחת תרי מלקות וכגון שזרע חטה ושעורה וחרצן דלקי תרתי משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם ולאפוקי מרבי יאשיה אלא ודאי גם רבי יאשיה מודה בזה דלקי ב' דבכלאי זרעים מיחייב בתרי מינים לחוד וכיון דאיכא תלתא מיני מיחייב תרתי דהיינו גם משום כלאי הכרם ולכך לא היה יכול לומר לאפוקי מר' יאשיה אלא שיש עדיין לדקדק מה בכך שלא היה יכול לומר לאפוקי מרבי יאשיה ה"ל לאוקמה בכלאים בבת אחת ובהתראה אחת כגון שזרע חטה ושעורה וחרצן דלקי תרתי אפי' לר' יאשיה ויש לחלק דס"ל לגמרא כיון דכה"ג לקי תרתי אפי' לר"י א"כ לא הוי שום רבותא ולכך לא רצה לאוקמא התנא דתנא הזורע כלאים וכו' בהכי אלא במידי דאית ביה רבותא ושום חדוש וק"ל:

    [בא"ד] וכן משמע בירושלמי וכו' על דעתיה דר' יאשיה וכו' ר"ל דבירושלמי פריך לר' יאשיה כיון דלא מיחייב אכלאי כרם אא"כ זרע חטים ושעורים וחרצן ובלא חרצן נמי חייב משום כלאי זרעים דכתיב שדך לא תזרע כלאים א"כ לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך ומשני משום שדך לוקה ומשום כרמך לוקה ר"ל כדי ללקות תרתי ודייק מינה התוס' דס"ל לירושלמי לר"י לקי כשזרע חטים ושעורים לחוד בלא חרצן משום כלאי זרעים דאל"כ לא הוי פריך מידי לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך דהיינו חרצן דהא בלא חרצן לא מיחייב מידי אלא ודאי ס"ל דבלא חרצן נמי חייב משום שדך לא תזרע כלאים ולהכי פריך לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך והיינו דקאמרי התוס' דאי לא מחייב ר' יאשיה כלאי זרעים בלא כרם מאי קבעי פי' מאי קפריך וטעמא דרבי יאשיה וכו':

    [בא"ד] מפרש ר"י משום דזריעת כלאים משמע שני מינים וכו' כצ"ל:

    [בא"ד] אבל אין לפרש דמשמע ליה לא תזרע בהדי כרמך כלאים וכו' ר"ל דהקרקע עצמה לא נקראת כרמך ע"כ ר"ל כרמך דהיינו חרצן לא תזרע בהדי כלאים פי' עם שני מינים אחרים אבל שדך הקרקע עצמה בלא שום זרע נקראת שדך ולכך הוי כפשוטו שדך דהיא הקרקע לא תזרע בה כלאים דהיינו שני מינים ולכך בכלאי זרעים סגי בשני מינים:

    [בא"ד] דהא לא שייך לפרש כן גבי בהמתך ר"ל דהתם לא שייך לומר בהמתך לא תרביע בה שני מינים:

    [בא"ד] ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה אין מעשרים וכו' כצ"ל:

    [בא"ד] דגן ודגן שהן כלאים על ידי ד"א וכו' ר"ל א"כ משמע דלר' יאשיה אפילו דגן ודגן דהיינו חטה ושעורה אינן כלאים כ"א ע"י ד"א דהיינו חרצן ואנו אומרים דבחטה ושעורה מודה ר"י לכך סיימו התוס' דלא נקט ד"א אלא משום תירוש ודגן דהיינו חטה וחרצן דלא מיחייב לרבי יאשיה משום כלאי הכרם עד שיהא חטה ושעורה וחרצן:

    3 more comments on this page.

    Maharam on Chullin 82b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ולאפוקי וכו' אבל מודה עי' לעיל דף ס' ע"ב תוס' ד"ה הרכיב:

    Gilyon HaShas on Chullin 82b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 82, Amud Bet, about 364 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “האי מיבעי ליה לגופיה? א"כ ליכתוב ״לא…”

    2. Segment 213 words

      Opens “ואכתי מיבעי ליה, דאי כתב רחמנא ״לא…”

    3. Segment 311 words

      Opens “כתב רחמנא ״לא תשחטו״, ואפילו תרי! אם…”

    4. Segment 46 words

      Opens “מאי ״לא תשחטו״? שמע מינה תרתי.…”

    5. Segment 512 words

      Opens “שחטה ואת בת בתה, [וכו']: א"ל אביי…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    6. Segment 612 words

      Opens “קא סבר סומכוס אכל שני זיתי חלב…”

    7. Segment 717 words

      Opens “ובדין הוא דלישמעינן בעלמא והאי דקא משמע…”

    8. Segment 832 words

      Opens “או דלמא קסבר סומכוס אכל שני זיתי…”

    9. Segment 920 words

      Opens “ממאי מדתנן הזורע כלאים כלאים לוקה מאי…”

    10. Segment 1040 words

      Opens “במאי עסקינן אילימא בזה אחר זה ובשתי…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “מני אילימא רבנן דפליגי עליה דסומכוס השתא…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “אלא לאו סומכוס היא ״לא לעולם רבנן…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “ולאפוקי מדרבי יאשיה דאמר רבי יאשיה עד…”

      Named: רבי יאשיה.

    14. Segment 1439 words

      Opens “ת"ש אכל מזה כזית ומזה כזית סופג…”

      Named: רבי יהודה.

    15. Segment 1526 words

      Opens “דתניא הכה את זה וחזר והכה את…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “ר' יהודה אומר בבת אחת חייב בזה…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “ומאן תנא קמא אילימא רבנן דפליגי עליה…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “לא לעולם בזה אחר זה ורבנן והאי…”

      Named: רבי יהודה.

    19. Segment 1920 words

      Opens “דאמר התראת ספק שמה התראה דתניא (שמות…”

    Sages named on this page

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Chullin 82b · Segment 6 — “קא סבר סומכוס אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 82b · Segment 5 — “…בתה, [וכו']: א"ל אביי לרב יוסף מאי טעמא דסומכוס

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 82b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026