Talmud Builders

    Chullin 105b

    Back to index

    English translation — Chullin 105b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1recoil [ soledet ] from the water’s heat. But if the hand recoils from it, one may not wash with it.

    2And there are those who teach a version of this statement with regard to the latter clause of the baraita : For final waters, one may wash only with cold water, but one may not wash with hot water. Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yannai says: They taught that one may not use hot water only in a case where the water is so hot that the hand recoils from it, but if the hand does not recoil from it, one may wash with it. The Gemara comments: One can learn by inference from this version of the statement that in the case of first waters, even if the water is so hot that the hand recoils from it, it is permitted to use it for washing.

    3§ The baraita states that middle waters are optional. Rav Naḥman says: They taught this only with regard to washing the hands between one cooked dish and another cooked dish served at a meal. But between a cooked dish and cheese there is an obligation to wash one’s hands.

    4§ The baraita further teaches that final waters are an obligation. Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says: For what reason did the Sages say that final waters are an obligation? It is because Sodomite salt is sometimes present, a small amount of which blinds the eyes. Since Sodomite salt could remain on one’s hands, one must wash them after eating. Abaye said: And this type of dangerous salt is present in the proportion of a pinch [ korta ] in an entire kor of regular salt. Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If one measured salt between meals, what is the halakha ? Must he wash his hands afterward? He said to him: It is not necessary to say this; he is certainly obligated to do so.

    5§ Abaye said: At first I would say that this halakha that one may not wash his hands with final waters over the ground is due to messiness. But the Master, Rabba, said to me that it is because an evil spirit rests upon the water and passersby are liable to be afflicted.

    6And Abaye also said: At first I would say that the reason for this statement of the Sages that one should not take anything from the table when a person is holding a cup to drink, is lest a mishap occur at the meal, i.e., the one holding the cup might have wanted the item that was taken, and since he is unable to speak he will choke in his anger. But the Master subsequently said to me that it is because it is bad for one’s health, causing a spirit of pain in half his head, i.e., a migraine.

    7And we said that this practice is prohibited only if one takes an item from the table and does not put it back. But as for taking and putting back, we have no problem with it. And likewise, we said it is prohibited only if one takes the item beyond four cubits of the table. But if one leaves it within four cubits, we have no problem with it. And furthermore, we said this halakha only with regard to an item that is necessary for the meal. But in the case of an item that is not necessary for the meal, we have no problem with it.

    8The Gemara relates that Mar bar Rav Ashi was particular not to remove any object from the table when someone was holding his cup in hand, even with regard to a mortar [ asita ] and pestle [ bukhna ] for spices, like all items that are necessary for the meal.

    9And Abaye further said: At first I would say that this practice that people collect the crumbs of bread after a meal is due to cleanliness. But the Master subsequently said to me that it is because leaving them is bad for, i.e., it can increase, a person’s vulnerability to poverty.

    10The Gemara relates: There was a certain man who was pursued by the ministering angel of poverty, but the angel was unable to impoverish him, as he was exceptionally careful with regard to crumbs. One day that man broke his bread over grass, and some crumbs fell among the blades of grass. The angel said: Now he will certainly fall into my hands, as he cannot collect all the crumbs. After the man ate, he brought a hoe, uprooted the grass, and threw it into the river. He subsequently heard the ministering angel of poverty say: Woe is me, as that man has removed me from my house, i.e., my position of comfort.

    11And Abaye said: At first I would say that this practice that people do not drink the foam from the top of a beverage is followed because it is repulsive. But the Master said to me that it is followed because it is bad for one’s vulnerability to catarrh. The Gemara comments: Drinking it is bad for catarrh, while blowing off the foam from the drink is bad for head pains, and removing it with one’s hand is bad for poverty. If so, what is its remedy? How may one drink? He should sink the foam inside the beverage and then drink it.

    12The Gemara notes: The treatment for catarrh caused by the foam of wine is beer; the treatment for catarrh caused by the foam of beer is water; and for catarrh caused by the foam of water there is no remedy. And this is in accordance with the adage that people say: Poverty follows the poor. Not only does a pauper have nothing to drink other than water, but there also is no treatment for the disease caused by his beverage.

    13And Abaye said: At first I would say that the reason for this practice that people do not eat vegetables from a bundle tied by the gardener is because it has the appearance of gluttony, as he does not wait to untie the bundle to eat. But the Master said to me that it is because it is bad for one’s vulnerability to witchcraft.

    14The Gemara relates: Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna were traveling on a boat. A certain matron said to them: Seat me together with you on the boat, but they did not seat her alongside them. She said something, an incantation, and thereby tied the boat to its spot so that it could not move. They too said something and thereby released it. That matron said to them: What can I do to you? Witchcraft has no power over you, as after attending to your bodily functions, you do not wipe yourselves with an earthenware shard, and you do not kill a louse that you find on your garments, and you do not eat vegetables from a bundle tied by the gardener.

    15And Abaye said: At first I would say as follows: The reason for this practice that people do not eat vegetables that fell on the table is because it is repulsive. But the Master said to me that it is because it is bad for halitosis. And Abaye said: At first I would say that the reason for this practice that people do not sit under a gutter is because of the waste water that pours out of it. But the Master said to me that it is because demons are commonly found there.

    16The Gemara relates: There were certain porters who were carrying a barrel of wine. When they wanted to rest, they placed it under a gutter and the barrel burst. They came before Mar bar Rav Ashi, who brought out horns and had them blown as he excommunicated the demon of that place. The demon came before Mar bar Rav Ashi, and the Sage said to it: Why did you do this? The demon said to him: How else should I act, when these men place a barrel on my ear?

    17Mar bar Rav Ashi said to it: What are you doing in a place where many people are found? You are the one who deviated from the norm; go and pay them the value of the barrel of wine. The demon said to him: Let the Master now set a time for me, so that I can find the money, and I will pay. Mar bar Rav Ashi set a time for his payment. When that time arrived, the demon delayed in coming to pay. When the demon eventually came, Mar bar Rav Ashi said to it: Why did you not come at the time set for you? The demon said to him: With regard to any item that is tied up, or sealed, or measured, or counted, we have no authority to take it. We are unable to obtain money until we find an ownerless item. For this reason, it took him a long time to find enough money to pay for the barrel.

    18And Abaye said: At first I would say that this practice that people pour out a little water from the mouth of a pitcher before drinking from it is followed because of twigs it might contain. But the Master said to me that it is followed because there are foul waters in the pitcher.

    19The Gemara relates: There was a certain son of a demon that was in Rav Pappa’s house as a servant. It went to bring water from the river, and it delayed in returning. When it came, the members of Rav Pappa’s household said to it: Why did you delay? It said to them: I waited until the foul waters passed. In the meantime,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    סולדתנכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים:

    איכא דמתני לה אסיפאלא שנו דאחרונים בחמין לא:

    מכלל כו'דבהנך דאסר לאחרונים שרי לראשונים:

    שמלח סדומית ישואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן:

    ומשתכחא כי קורטא בכוראאינה מצויה אלא קורט בכור:

    כל מילחאמדד מלח כמו (שמות ט״ז:י״ח) וימודו בעומר וכלו בעומרא:

    מאיצריך ליטול אחריו או לא:

    משום זוהמאשריחן מסריח ונראות מאוסות:

    למישתיכשאדם שותה אין לוקחין כלום מלפניו:

    דבר קלקלהשמא יכעוס השותה שחפץ באותו דבר הניטל וכי יכעוס יסתכן ויחנק:

    רוח צרדאאשטורדישו"ן:

    חוץ לארבע אמותשמוציאו חוץ לארבע אמות של שולחן:

    דכנשי נשווראהשמכבדין פירורי אוכלין מן הבית:

    מנקירותאלנקר הבית נקיון:

    מהדר אבתריה שרא דעניותאשר הממונה על העניות היה רודף ללוכדו ולהביאו לידי עניות:

    איבליעל עשבים שבאפר:

    נפל לידאישלא יוכל ללקט הפירורין מבין העשבים ויהו למדרס רגלים ואלכדנו בכך:

    שמעיהההוא גברא לההוא שרא:

    דקאמר ווי דאפקיה מביתיההוציאני זה ממקום מנוחתי:

    אופיאאשקומ"א:

    לכרסםרירין הבאין מן החוטם:

    מדחיהבידו לצדדין:

    לישקעיה שקועיבתוך המשקה עד שיכלה מאליו:

    לכרסם דחמראשבא לו מחמת אופיא דחמרא:

    שכרארפואתו לשתות שכר:

    לכרסם דשכראשבא מחמת אופיא דשכרא לישתי מיא:

    בתר עניאזה שלא היה לו אלא מים לשתות:

    מכישא דאסר גינאהשאין מוציאין שום או כרישין מאגודה שאוגדין מוכרי ירק לאוכלו:

    כרעבתנותאשאין יכול להמתין עד שיתירנו:

    לכשפיםהרואה אותו יכול לעשות לו כשפים והנשמר ממנו אין כשפים נוחין לחול עליו:

    מטרוניתאנכרית:

    אותבן בהדייכוהושיבוני עמכם בספינה:

    אמרה מילתאלחש של מכשפות:

    אסרתה לארבאשלא זזה ממקומה:

    אמרי אינהו מילתאאף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא מוכחא מילתא:

    מאי איעבד לכושאין מכשפות שולטת בכם שאתם נשמרין מכל דבר הקשה להן:

    דלא מקנח לכו בחספאאין אתם מקנחין עצמכם בחרס בבית הכסא ואין אתם הורגין כינה במלבושכם:

    מרזיבאצינור המקלח מים מן הגג:

    שופכיןשמא ירדו עליו מים מאוסין המקלחים מתשמיש המשתמשין על הגג ושופכין מי תשמיש והן באין לצינור:

    שקולאינושאי משאות בשכר:

    פקעהששברה המזיק:

    שמתיהלמזיק:

    דאותביה באונאיהושיבוה באזני שהייתי ישן שם:

    דצייר וחתיםכלומר באחד מכל אלו אין לנו רשות:

    דשדו מיאהשותה בכד שופך תחלה מן המים לארץ:

    משום ציבתאקסמין וקשין שעל פני המים:

    מים רעיםפעמים ששתה מהן שד וזו תקנתן:

    דהוה בי רב פפאשהיה משמשו:

    עד דחלפי מים הרעיםששתו המזיקין מהן:

    חולין 105 עמוד ב

    1סולדת בהן, אבל היד סולדת בהן אין נוטלין בהן.

    2ואיכא דמתני לה אסיפא, אחרונים אין נוטלין אלא בצונן, אבל בחמין לא. אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי ינאי: לא שנו אלא שהיד סולדת בהן, אבל אין היד סולדת בהן נוטלין. מכלל דראשונים, אף על פי שהיד סולדת בהן מותר.

    3אמצעיים רשות. אמר רב נחמן: לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל, אבל בין תבשיל לגבינה חובה.

    4אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מפני מה אמרו מים אחרונים חובה? שמלח סדומית יש, שמסמא את העינים. אמר אביי: ומשתכח כי קורטא בכורא. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: כל מלחא מאי? אמר ליה: לא מבעיא.

    5אמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא משו מיא בתראי על ארעא משום זוהמא. אמר לי מר: משום דשריא רוח רעה עלייהו.

    6ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא שקיל מידי מפתורא כי נקיט איניש כסא למשתי, שמא יארע דבר קלקלה בסעודה. אמר לי מר: משום דקשי לרוח צרדא.

    7ולא אמרן, אלא דשקיל ולא מהדר, אבל משקל ואהדורי לית לן בה. ולא אמרן אלא חוץ לארבע אמות, אבל תוך ארבע אמות לית לן בה. ולא אמרן אלא מידי דצריך לסעודתא, אבל מידי דלא צריך לסעודתא לית לן בה.

    8מר בר רב אשי קפיד אפילו אאסיתא ובוכנא דתבלי, מידי דצריכי לסעודתא.

    9ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דכנשי נשווראה משום מנקירותא. אמר לי מר: משום דקשי לעניותא.

    10ההוא גברא דהוה מהדר עליה שרא דעניותא, ולא הוה יכיל ליה, דקא זהיר אנשוורא טובא. יומא חד כרך ליפתא איבלי, אמר: השתא ודאי נפל בידאי. בתר דאכיל, אייתי מרא עקרינהו ליבלי, שדינהו לנהרא. שמעיה דקאמר: ווי דאפקיה ההוא גברא מביתיה.

    11ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא שתי אופיא משום מאיסותא. אמר לי מר: משום דקשי לכרסם. מישתיה קשה לכרסם, מינפח ביה קשיא לרישא, מדחייה קשיא לעניותא. מאי תקנתיה? לשקעיה שקועי.

    12לכרסם דחמרא שיכרא, דשיכרא מיא, דמיא לית ליה תקנתא, והיינו דאמרי אינשי: בתר עניא אזלא עניותא.

    13ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא אכלי ירקא מכישא דאסר גינאה, משום דמיחזי כרעבתנותא. אמר לי מר: משום דקשי לכשפים.

    14רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קאזלי בארבא, אמרה להו ההיא מטרוניתא: אותבן בהדייכו. לא אותבוה. אמרה מלתא, אסרתה לארבא. אמרו אינהו מילתא, שריוה. אמרה להו: מאי איעביד לכו, דלא מקנח לכו בחספא, ולא קטיל לכו כינה אמנייכו, ולא אכיל לכו ירקא מכישא דאסר גינאה.

    15ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא אכלי ירקא דנפל אתכא משום מאיסותא. אמר לי מר: משום דקשה לריח הפה. ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא יתבי תותי מרזיבא, משום שופכים. אמר לי מר: משום דשכיחי מזיקין.

    16הנהו שקולאי דהוו דרו חביתא דחמרא, בעו לאיתפוחי, אותבוה תותי מרזיבא, פקעה. אתו לקמיה דמר בר רב אשי, אפיק שיפורי שמתיה. אתא לקמיה, אמר ליה: אמאי תעביד הכי? אמר ליה: היכי אעביד, כי אותביה באונאי?

    17אמר ליה: את בדוכתא דשכיחי רבים מאי בעית? את הוא דשנית, זיל שלים! אמר ליה: השתא נמי ליקבע לי מר זימנא ואפרע. קבע ליה זימנא. כי מטא זימנא, איעכב. כי אתא, אמר ליה: אמאי לא אתית בזמנך? אמר ליה: כל מילי דצייר וחתים וכייל ומני, לית לן רשותא למשקל מיניה, עד דמשכחינן מידי דהפקרא.

    18ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דשדי מיא מפומא דחצבא משום ציבתא. אמר לי מר: משום דאיכא מים הרעים.

    19ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא, אזל לאתויי מיא מנהרא, איעכב. כי אתא, אמרו ליה: אמאי איעכבת? אמר להו: עד דחלפי מים הרעים. אדהכי׃

    Tosafot

    לא שנו אלא בין תבשיל לתבשילאומר רבינו שמואל דמיירי בשניהם של בשר או שניהם של גבינה אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה אבל לגבינה של אחריו לא קאמר דאפילו בנטילת ידים אסור לאכול עד סעודה אחרת כדאמר לעיל אכל בשר אסור לאכול גבינה ואין נראה לר"ת דבין תבשיל לגבינה משמע תבשיל תחלה כדאמר לעיל כמה ישהה בין בשר לגבינה ולא כלום ופריך והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר כו' ועוד בין תבשיל לתבשיל בשניהם של בשר או של גבינה למה יש לו ליטול כלל ומפרש ר"ת דבין תבשיל לתבשיל היינו בין תבשיל דבשר לתבשיל של גבינה דכיון דאין הבשר והגבינה בעין וליכא אלא טעם לא החמירו שיהא חובה ליטול ידיו בינתיים ואינו אלא רשות אבל בין תבשיל דבשר לגבינה שהגבינה בעין חובה ויתכן פירוש זה אף לדברי האוסרין לאכול גבינה אחר בשר באותה סעודה אפי' בנטילה וקינוח:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    מים ראשונים ניטלין אף בחמין ר"ל שהוחמו על ידי האור ואפי' היד סולדת בהן אחרונים אין ניטלין אלא בצונן מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא ואם אין היד סולדת בהן כשרות אף למים אחרונים וכל שכן אם נצטננו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 105b

    Chullin 105b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 546 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    סולדת נכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים:

    איכא דמתני לה אסיפא לא שנו דאחרונים בחמין לא:

    מכלל כו' דבהנך דאסר לאחרונים שרי לראשונים:

    שמלח סדומית יש ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן:

    ומשתכחא כי קורטא בכורא אינה מצויה אלא קורט בכור:

    כל מילחא מדד מלח כמו (שמות ט״ז:י״ח) וימודו בעומר וכלו בעומרא:

    מאי צריך ליטול אחריו או לא:

    משום זוהמא שריחן מסריח ונראות מאוסות:

    41 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 105b · Sefaria

    Tosafot

    לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אומר רבינו שמואל דמיירי בשניהם של בשר או שניהם של גבינה אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה אבל לגבינה של אחריו לא קאמר דאפילו בנטילת ידים אסור לאכול עד סעודה אחרת כדאמר לעיל אכל בשר אסור לאכול גבינה ואין נראה לר"ת דבין תבשיל לגבינה משמע תבשיל תחלה כדאמר לעיל כמה ישהה בין בשר לגבינה ולא כלום ופריך והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר כו' ועוד בין תבשיל לתבשיל בשניהם של בשר או של גבינה למה יש לו ליטול כלל ומפרש ר"ת דבין תבשיל לתבשיל היינו בין תבשיל דבשר לתבשיל של גבינה דכיון דאין הבשר והגבינה בעין וליכא אלא טעם לא החמירו שיהא חובה ליטול ידיו בינתיים ואינו אלא רשות אבל בין תבשיל דבשר לגבינה שהגבינה בעין חובה ויתכן פירוש זה אף לדברי האוסרין לאכול גבינה אחר בשר באותה סעודה אפי' בנטילה וקינוח:

    Tosafot on Chullin 105b · Sefaria

    Meiri

    מים ראשונים ניטלין אף בחמין ר"ל שהוחמו על ידי האור ואפי' היד סולדת בהן אחרונים אין ניטלין אלא בצונן מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא ואם אין היד סולדת בהן כשרות אף למים אחרונים וכל שכן אם נצטננו:

    Meiri on Chullin 105b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אמרה להו מאי איעביד לכו כו' מזה נראה שלא יכלה לעשות כישוף ומעיקרא אי לאו דאמרי אינהו נמי מלתא ושרו לארבא הוה יכולה לאסרתא לארבא אפשר דההוא כישוף לא מקרי כישוף שנעשה להם כיון שאינו בגופם וק"ל:

    שם ליקבע לי מר זימנא כו' אמאי לא אתית בזמנך א"ל כל מידי דצייר כו' ומעיקרא כדבעי שיקבע לו זמן לא הודיע שא"א לו לשלם עד דמשכח מהפקרא דלא רצה להודיע לבני אדם עניינם שלא יהא אחר נזהר לצייר ולחתום כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 105b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל וכו' אבל לגבינה של אחריו לא קאמר וכו'. נראה דלפי' רבינו שמואל אין חילוק בין גבינה בעין או תבשיל של גבינה ופי' בין תבשיל לגבינה ר"ל תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה ואם אכל התבשיל של גבינה תחלה חובה ליטול ידיו אבל אם אכל התבשיל של בשר תחלה אפילו בנטילת ידים אסור לאכול אפי' תבשיל של גבינה עד סעודה אחרת והוצרכתי לפרש דבריו כן דאל"כ לא היה צריך לפרש בין תבשיל לתבשיל בשניהם של בשר או שניהם של גבינה וק"ל:

    בא"ד ויתכן פי' זה אף לדברי האוסרים לאכול גבינה אחר בשר באותה סעודה וכו'. ר"ל דלא אסרי אלא כשאוכל בשר בעין תחלה אבל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו אפי' גבינה בעין אלא שהנטילה ביניהם חובה:

    Maharam on Chullin 105b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה איבלי על עשבים וכן גיטין דף סח ע"ב חילפא דימא ויבלא:

    Gilyon HaShas on Chullin 105b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה חלב נבילה היא וכו' במ"ש מחלוקת ר"ש ור"י. אם נימא דהרוטב כיון שנכנס בבשר נ"נ וכשיוצא הוי מב"מ ברוטב ולא בטיל לר"י דאמר מב"מ לא בטל ובעי' שיהי' בחתיכות לבטל הרוטב מדין סלק. או כיון דהרוטב נאסר מחמת הבשר אף דנ"נ הוי רק כמו כולה בשר והוי מבש"מ לגבי הרוטב אחר ע"ש. והר"ן החזיק והסכים לשיטת הר"ש והוי מב"מ. וסיים אף דקיי"ל מב"מ בטל מ"מ נ"מ בדבר שיל"מ דלא בטל מב"מ ע"ש. ובזה מסופקני ביי"נ דקיי"ל מב"מ במשהו אם נתערב יין במים בפחות מס' [דרך בישול להר"ן] ואח"כ נפל שם מים אחר שהוא ס' נגד כל התערובות הא אם נימא ג"כ להר"ש דהוי מב"מ כיון דמים הראשונים נ"נ והויין מים נסך והוי לגבי מים השניים מב"מ. או דנימא אף דנ"נ ונקראים מים האסורים. היינו דהויין רק מים אסורים אבל לא שיקרא עליהם שם האיסור שנאסרים דהיינו נסך. אלא דהם רק מים איסור כמו איסורין דעלמא. הגע עצמך ירק שבלע יי"נ בנ"ט ונתערב בירק אחר. וכי בזה נוכל לומר ולקרא על הירק שם נסך ולומר דלא בטל דהא ל"ש ירק נסך. וא"כ אף במים דשייך כן נסך דאפשר במים שנתנסכו לע"ז. מ"מ אינו מוכרח דמכח נ"נ חל עליהם שם נסך. והכי מסתבר לענ"ד: ונ"ל ראיה לזה מהא דתנן בסוגיא דזרוע בשילה. גריסי' שנתבשלו עם העדשים אין בהם בנ"ט בין יש בהם להעלות במאי וא' וכו'. וא"כ להר"ש תקשי תימא דטעם עדשים נבלע בגריסי' ונ"נ והויין עדשים תרומה. ואח"כ כשחוזרים ונפלטים הוי מב"מ ובעי' מאה וא' כדין תרומה מב"מ. אע"כ אף דעדשים נ"נ היינו דהם אסורים אבל לא שיהא חל עליהם שם תרומה וכנ"ל. וא"כ בדקדוק כתב הר"ן דנ"מ לענין יש ל"מ דבזה כיון דנ"נ יהי' האיסור מה שיהי' מ"מ הא יש לו היתר. אבל לענין יי"נ וטבל ליכא נ"מ. כנלענ"ד: ובעיקר דברי הר"ש יש לע' מה מהני שיש בחתיכות לבטל הרוטב מדין סלק הא כיון דרוטב ממש נפלט מבשר והוא נ"נ להוי כמו מים האיסור שנתבשל עם מים היתר ויש שם ג"כ חתיכות דפשיטא דמים אסורים דל"ש לומר סלק דהא מ"מ בתוך המים איכא טפה מים איסור ולא בטל לר"י דאמר מב"מ לא בטל. אף שטעם הטיפה מתפשט גם לחתיכות מ"מ הא נשאר הטיפה במים. ואם נחסר המים משיעורם נחסר לפי ערך ונשאר מעט במים מטיפה האסור' והוי מב"מ דלא בטל. וה"נ בההיא רוטב ממש כיון דנכנס מתחלה בבשר ונ"נ ואח"כ כשנפלט הוי רוטב איסור ואין החתיכות יכול לבטל רק טעם הרוטב ולא עצמות גוף הרוטב דיבש אינו מבטל לח. וצ"ל דמ"ש הר"ש חתיכות היינו מיחל הבשר דיש כ"כ בשר דהמיחל שיוצא ממנו הוא ששים נגד הרוטב והוי כולה לח בלח ושפיר אמרי' סלק. ומיושב ג"כ אף למ"ד בע"ז גבי קיתון של מים דבעי' תחלה [וע' בר"ן דאף למ"ד דלא בעי' תחלה היינו בצונן דלא נ"נ אבל בבישול מודה] וא"כ הכא ברוטב מגיע תחלה להרוטב קודם שיכנס בבשר ול"א סלק [ע' בהרשב"א] אע"כ דכוונת תוס' למוחל של החתיכות שהוא אינו מינו לגבי מים. וצ"ע. וקושי' הנ"ל מצאתי בכו"פ (סי' צ"ב) דלהר"ש מה מהני ס' בגריסין נימא שנעשה נביל' והוי מב"מ ובעי' ס' ע"ש. ומתוך דבריו של בגריסין למד דס"ל דנ"נ היינו שחל עליהם שם איסור תרומה. ולענ"ד הדבר ספק כנ"ל:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chullin 105b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִשּׁוּם דְּקַשִׁי לְרוּחַ צְרֵדָא פירוש נזוק בחולי עקימת האצבעות שתהיה אצבעו של זה הלוקח מעוקמת ולכך נקרא 'צְרֵדָא' כמו שאמרו בגמרא (יומא יט:) באצבע צרדא צרא דדא והיינו אם תתעקם האצבע שהיא צרה של חברותיה מפני שאינה שוה עמהם בהשוואה אחת. ונראה לי דנפקא מינה בין הני תרי טעמי דאי משום דבר קלקלה שלא יכעוס השותה החפץ באותו דבר ויחנק בשתייתו מתוך כעסו זה לא שייך בהיכא שהנוטל הוא בעל הסעודה והשותה הוא בנו או עבדו ומשרתו הסמוך על שלחנו. או יובן בס"ד הנפקא מינה הוא דזה לא שייך בהיכא דאותו דבר שנוטל זה הוא אסור על זה השותה הן משום בשר בחלב הן משום נזירות כגון שהיה לפניו יין והוא נדר בנזירות שהיין אסור לו ואינו צריך לו ולטעמא דרוח צרדא אין הפרש ובכל גוונא צריך ליזהר. אי נמי כגון שנוטל חפץ שאינו מאכל דאם משום קלקלה צריך ליזהר כיון דחוששין שמא יכעוס מאי שנא מאכל מאי שנא כלי ולטעם רוח צרדא זה אינו אלא במאכל ומידי דצריך לסעודה ולא בחפץ אחר. ודע כי ענין זה של 'רוּחַ צְרֵדָא' הוא כמו ענין הזוגות שברבוי הימים נתמעט הסטרא אחרא ונתבטל אותו מזיק השולט על זה.

    שַׁמְעֵיהּ דְּקָאָמַר וַוי וַוי דְּאַפְקֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא מִבֵּיתֵיהּ. יש להקשות למה אמר תרי זמני ווי ועוד דאמר 'אַפְקֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ' והלא לא היה אוכל זה בביתו אלא ברשות הרבים ואם נפרש 'מִבֵּיתֵיהּ' על שרא דעניותא כמו שפירש רש"י עדיין לא נעשה אותו מקום ביתו ומקום מנוחתו שלא שלט עדיין בזה האדם ולא מצא לו מקום מנוחה. ונראה לי בס"ד דאם היה מעני לזה האדם נמצא היה עושה עניות כפולה אחד לבעל הבית ואחד לבני ביתו שאם יעני בעל הבית יענו גם בני ביתו וכיון שנפל עתה בידו ואפילו הכי נמלט ממנו לא נשאר לו תקוה עוד שיוכל לו ואז בעל הבית יעזבהו ולא ירדוף אחריו ונמצא בטלה תקותו מעניות בעל הבית ומעניות בני ביתו ולכן אמר תרי זמני 'ווי' ולכן אמר 'דְּאַפְקֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ' דלא מבעיא שלא שלט עליו אלא אפקיה משליטה שחשב לשלוט על בני ביתו ולא נשאר לו עוד תקוה לשלוט לא עליו ולא על בני ביתו ובעל כרחו צריך לעזוב את שניהם. ונראה לרמוז דאמרו בגמרא (פסחים קיא:) 'שרא דעניותא נבל שמיה' ואות נון [ נ בל] היא מנחש וזהו ביתו ונשאר בל [32] נחלק לחצאין תרי זמני וי [16×2=32] לכן קרא תרי זמני וי.

    בָּתַר עַנְיָא אַזְלָא עֲנִיּוּתָא יש לפרש אחר אותיות עָנִי יש אותיות כֶּסֶף ואות כ"ף רצונו לומר עני הגרוע ביותר הוא אותו המחזר על הפתחים שאינו יכול ליכנס לבית לפנים אלא עומד על הסף ופותח כף שלו לקבל פרוסה וזהו 'כף סף' שפושט כף ידו על הסף זהו הגרוע ביותר שבעניות והשם יתברך יתן עושר לעמו ישראל ולא יצטרכו זה לזה אמן כן יהי רצון.

    מַאי אִיעָבִיד לְכוּ, דְּלָא מְקַנַּח לְכוּ בְּחַסְפָּא קשא מכאן משמע דהנזהר בשלשה דברים אלו אין שולטים בו כשפים, ואיך אמר בגמרא דקדושין (קדושין לט:) דרבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא עבדא היא מלתא ואתסי, נמצא עשתה בו פועל על ידי כשפים שלה ובודאי הוא היה נזהר בשלשה דברים הנזכר? ונראה לי בס"ד הא דאין שולטים היינו לרעה אבל לטובה שולטים והיא עשתה לו רפואה בכשפים ולא להרע לו ומה שהוא אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא הוא עצמו שאני שיוכל לעשות פועל בעצמו אף על פי שהוא לרעה. ועוד נראה לי בס"ד התם לא עשה שיחנא וכיבא ממש אלא באחיזת עינים עשה כן שנראה כאלו גופו מלא שחין כדי שתמאס אותו ואין שם פועל כלל וכמו שאמרו בגמרא דסנהדרין (סנהדרין סז:) אמר לו רב לרבי חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידיה לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם אמר ליה לבתר הכי דם ופרתא מי הואי? אמר לו לאו, אמר לו ההיא אחיזת עינים הואי ולהכי אמרינן התם האוחז את העינים פטור אבל אסור, ופירש רש"י האוחז את העינים מראה כאלו עושה ואינו עושה כלום פטור אבל אסור אבל כשוף שעושה מעשה ממש הוא בסקילה עיין שם. וכן הענין כאן הוא מלי גופיה בשחין באחיזת העינים והיא עשתה דבר לבטל אחיזת עינים ההיא וזה אינו תלוי בשלשה דברים אלו וזו הרשעה רצתה לקשור אותם בספינה בכשפים שלא תוכל לזוז ממקומה ולכן כיון דהיו נזהרים בשלשה דברים אלו לא יכלה להם. ברם הא קשיא דאיתא בגמרא דסנהדרין (דף סו:) אמר רבי יוחנן למה נקרא שמם כשפים? שמכחישין פמלייא של מעלה שהם פועלים באדם הפך הנגזר עליו מן השמים וגזרת מלך היא זו ואם הקדוש ברוך הוא גזר שיעשו פועל לבטל גם הנגזר מן השמים איך יהיו נדחין ובטל כוחם בעבור שלשה דברים אלו. ונראה לי בס"ד הא דאמר כאן הנזהר בשלשה דברים אלו אין שולטים בו כשפים היינו בכשפים העושים לו מרחוק שאין נוגעים בגופו או בחפץ הניטל ממנו אבל אם הכשפים נוגעים בגופו או בכליו או בכל דבר הניטל ממנו לא מהניא ליה שלשה דברים אלו ועל כשפים אלו קאמר התם מכחישים פמליא של מעלה וכאן זו הרשעה רצתה לעשות כשפים מרחוק ולא נגעה בהם ולא בכלים שלהם לכך הועילו להם שלשה דברים הנזכר. ובזה החילוק יתורץ קושיא אחרת דקשיא לי מעובדא דרבי חנינא דמייתי התם בההיא אתתא דהוות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא אמר לה אי מסתייעת זיל עביד אין עוד מלבדו כתיב, ומקשי בגמרא איני והא אמר רבי יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה? ומשני שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה. וקשא הוה ליה למימר שאני רבי חנינא דהוה נזהר בשלשה דברים אלו ולהכי לא ישלטו בו כשפים? ובזה החילוק שכתבתי ניחא דלא מהני שלשה דברים אלו אלא לכשפים הנעשים מרחוק ולא נגעי בגוף האדם ולא בכליו והתם כיון דרגליו נוגעות בקרקע ולוקחת עפר מתחת רגליו שהוא נוגע בו ועושה עליו הכשוף בעת שהוא נוגע בו הרי זה כאלו עושה הכשוף בגופו או בכליו שהיו נוגעות בו שבזה לא יועילו שלשה דברים הנזכר להצילו.

    Ben Yehoyada on Chullin 105b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 105, Amud Bet, about 546 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “סולדת בהן, אבל היד סולדת בהן אין…”

    2. Segment 241 words

      Opens “ואיכא דמתני לה אסיפא, אחרונים אין נוטלין…”

      Named: רב יצחק בר יוסף, רבי ינאי.

    3. Segment 316 words

      Opens “אמצעיים רשות. אמר רב נחמן: לא שנו…”

      Named: רב נחמן.

    4. Segment 439 words

      Opens “אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מפני…”

      Named: רב יהודה, רבי חייא, רב אחא, רב אשי, אביי, רבא.

    5. Segment 522 words

      Opens “אמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא…”

      Named: אביי.

    6. Segment 627 words

      Opens “ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא…”

      Named: אביי.

    7. Segment 739 words

      Opens “ולא אמרן, אלא דשקיל ולא מהדר, אבל…”

    8. Segment 812 words

      Opens “מר בר רב אשי קפיד אפילו אאסיתא…”

      Named: רב אשי.

    9. Segment 916 words

      Opens “ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דכנשי…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1040 words

      Opens “ההוא גברא דהוה מהדר עליה שרא דעניותא,…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא…”

      Named: אביי.

    12. Segment 1216 words

      Opens “לכרסם דחמרא שיכרא, דשיכרא מיא, דמיא לית…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1446 words

      Opens “רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו…”

      Named: רב חסדא, רב הונא, רבה, רבא.

    15. Segment 1538 words

      Opens “ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1635 words

      Opens “הנהו שקולאי דהוו דרו חביתא דחמרא, בעו…”

      Named: רב אשי.

    17. Segment 1754 words

      Opens “אמר ליה: את בדוכתא דשכיחי רבים מאי…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “ואמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דשדי…”

      Named: אביי.

    19. Segment 1925 words

      Opens “ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא,…”

      Named: רב פפא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Chullin 105b · Segment 2 — “…בר יוסף אמר רבי ינאי: לא שנו אלא שהיד…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 105b · Segment 4 — “…בכורא. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 105b · Segment 4 — “…את העינים. אמר אביי: ומשתכח כי קורטא בכורא. אמר…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 105b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026