Talmud Builders

    Chullin 122b

    Back to index

    English translation — Chullin 122b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and Rabbi Yoḥanan disagreed with Ulla and said to him: A calf is considered young as long as it is suckling, even after its first year of age? According to this explanation, Ulla considers a calf to be young only when it is both in its first year and suckling, and Rabbi Yoḥanan considers a calf that is suckling to be young even if it is beyond its first year.

    2Or perhaps, does Ulla say that a calf is considered young if it is in its first year of age, whether it is suckling or whether it is no longer suckling, and Rabbi Yoḥanan said to him: The calf must be in its first year of age and it must also be suckling in order to be considered young?

    3Come and hear a resolution to this dilemma: Rabbi Yoḥanan says: The calf is considered young the entire time that it is suckling. And if it is so that Rabbi Yoḥanan requires a calf to be both in its first year and suckling to be considered young, Rabbi Yoḥanan should have said: And provided the calf is suckling, indicating an additional condition. Conclude from it that Rabbi Yoḥanan considers a calf that is suckling to be young even if it is beyond its first year, and that Ulla considers only a calf that is both in its first year and suckling to be young.

    4§The Gemara continues to discuss the skin of the head of a young calf. Reish Lakish asked Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to whether the skin of the head of a young calf that is still fit to be eaten imparts impurity? Is the status of the skin like that of flesh or not? Rabbi Yoḥanan said to him: It does not impart impurity.

    5Reish Lakish said to him: But didn’t you teach us, our teacher, that it says in the mishna: These are the entities whose skin has the same halakhic status as their flesh, and the skin of the head of a young calf is included among them? Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Do not provoke me by asking such a question. I teach that mishna in the singular, i.e., that mishna is in accordance with an individual opinion and is contrary to the majority opinion. Therefore, the halakha is not in accordance with it.

    6As it is taught in a baraita : One who slaughters a burnt offering with the intention to burn an olive-bulk of the skin beneath the tail outside its designated area, i.e., outside the Temple courtyard, renders the offering unfit, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If he intended to burn it beyond its designated time, i.e., not on that day, then it is rendered piggul , and one is liable to receive karet for partaking of it. Since this particular area of the skin is soft, its status is therefore like that of flesh. This is the opinion of the Rabbis.

    7Elazar ben Yehuda of Aveilum says in the name of Rabbi Ya’akov, and so Rabbi Shimon ben Yehuda of Kefar Ikom says in the name of Rabbi Shimon: This halakha applies both to the hide of the hooves, and the skin of the head of a young calf, and the skin beneath the tail, and all of the entities that the Sages listed with regard to ritual impurity that the halakhic status of their skin is like that of their flesh, including the skin of the womb.

    8Therefore, one who sacrifices a burnt offering with the intention to burn an olive-bulk of any of these skins outside its designated area renders the offering unfit, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If he intended to burn it beyond its designated time, then it is rendered piggul , and one is liable to receive karet for eating it. Therefore, the mishna is in accordance with the individual opinion of Elazar ben Yehuda, who holds that all of the skins listed in the mishna have the status of flesh, and not in accordance with the Rabbis’ opinion that only the skin beneath the tail has the status of flesh.

    9§The mishna teaches: And the hide of the hooves has the status of flesh with regard to imparting impurity. The Gemara asks: To what is the term hooves referring? Rav says: It is literally referring to the hooves. Rabbi Ḥanina says: It is referring to the skin of the section of the knee at the top of the lower bone, which is sold with the head. This skin of the knee, and of the lower bone attached to it, has the status of flesh.

    10§The mishna teaches: And the halakhic status of the skin of the gecko, and the desert monitor, and the lizard, and the skink, four of the eight creeping animals that impart ritual impurity after death, is like that of their flesh with regard to imparting impurity. The Sages taught in a baraita : It is written: “And these are they which are impure for you among the creeping animals that creep upon the earth: The weasel, and the mouse, and the great lizard after its kinds. And the gecko, and the desert monitor, and the lizard, and the skink, and the chameleon. These are they which are impure for you among all that swarm; whosoever touches them, when they are dead, shall be impure until the evening” (Leviticus 11:29–32). The term “they which are” in the expression “they which are impure” seems superfluous, and serves to include the skins of these animals as having the same halakhic status as their flesh.

    11One might have thought that this halakha applies even to all of the creeping animals listed in the verses. Therefore, the verse states: “These,” indicating that this halakha applies only to these animals mentioned in the mishna, i.e., the gecko, the desert monitor, the lizard, and the skink.

    12The Gemara asks: But isn’t the term “these” written with regard to all eight of the creeping animals listed in the verse? Rav says: After mentioning the weasel, the mouse, and the great lizard the verse states: “After its kinds.” Therefore, the verse interrupted the previous matter and taught that the status of the skin is like that of the flesh only with regard to the creeping animals mentioned in the latter part of the verse.

    13The Gemara objects: But since the chameleon is listed in the latter part of the verse, let the chameleon also be counted among the animals whose skin has the status of flesh. Rav Shmuel bar Yitzḥak said: Rav, who interprets the verse in this manner, has the status of a tanna , and unlike the mishna, he teaches that the skin of the chameleon has the status of flesh.

    14The Gemara asks: But the tanna of our mishna does not teach this halakha with regard to the chameleon. According to his opinion, why doesn’t the skin of the chameleon have the status of flesh?

    15Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: The tanna of our mishna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that the halakhic status of the skin of the lizard, even though it is mentioned in the latter part of the verse, is like that of the skin of the weasel and is not like that of its flesh. Rabbi Yehuda does not derive that the status of the skin is like that of flesh from the verse that states: “They which are impure.” Rather, he follows the texture of the skin of each creeping animal when deciding whether the status of its skin is like that of its flesh.

    16The first tanna of the mishna and Rabbi Yehuda agree that the texture of the skin of the gecko, the desert monitor, and the skink is soft and therefore the status of their skin is like that of their flesh; and they disagree with regard to the texture of the skin of the lizard. Rabbi Yehuda classifies its skin as tough, and the first tanna of the mishna classifies its skin as soft.

    17§The mishna teaches: And all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them, are no longer classified as flesh and are ritually pure. The Gemara objects: The mishna indicates that if one trod upon them they are no longer classified as flesh, but if one did not tread upon them they do not cease being classified as flesh. But doesn’t Rabbi Ḥiyya teach: The ear of a donkey that one sewed into his basket is pure and is no longer classified as flesh. Just as the ear is no longer classified as flesh once it is sewed into a basket, so too skin that is spread on the ground, even if one did not tread upon it, should no longer be classified as flesh.

    18The Gemara explains: No, this is not difficult. Sewing the ear is an action that nullifies the ear’s classification as flesh. But spreading skin on the ground is not an action that nullifies the skin’s classification as flesh unless one trod upon the skin. Therefore, if one trod upon the skin it is no longer classified as flesh, but if one did not tread upon it, it does not cease being classified as flesh.

    19The mishna states that the skin must be trodden upon for the period required for tanning. The Gemara clarifies: How long is the period required for tanning? Rav Huna says that Rabbi Yannai says: The time which it takes one to walk four mil .

    20§Since the period of time it takes to walk four mil was mentioned, the Gemara lists halakhot that employ this period of time. Rabbi Abbahu says in the name of Reish Lakish: With regard to a professional kneader who is careful to maintain the ritual purity of the dough that he kneads for others, he must walk up to four mil in order to purify the vessel he is using by immersing it in a ritual bath. He is not required to walk farther than this unless the person hiring him pays for him to do so.

    21And similarly, with regard to prayer, one who is traveling may not pray where he is if there is a synagogue within four mil ahead of him, but rather must continue traveling in order to pray in the synagogue. And similarly, with regard to washing one’s hands before eating, one who is traveling may not eat without washing his hands if there is water within four mil ahead of him.

    22With regard to this statement of Reish Lakish, Rav Naḥman bar Yitzḥak said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וקאמר ליה ר' יוחנן כל זמן שיונקואפילו לאחר שנתן דבהנקה נמי תליא מילתא דחדא הוא דבעינן וה"ק ר' יוחנן בבן שנתו שפיר קאמרת דהוי רך אבל הנקה לא הוזכר לפחות דאם פירש בתוך שנתו לא יהא רך אלא להוסיף אפילו לאחר שנתו:

    או דילמא עולא בן שנתו קאמראבל הנקה לא מעלה ולא מוריד וקאמר ליה ר' יוחנן אף הנקה נמי בעינן:

    כל זמןמשמע להוסיף בא:

    אל תקניטנילהשיב לי ממנה:

    שבלשון יחיד אני שונה אותהמשנה ולא בלשון סתם משנה שאני אומר אלעזר בן יהודה אמרה כדתניא:

    המחשב בדבר שאין דרכו לאכול כגון לאכול למחר דבר שאין דרכו לכך כגון חלב או להקטיר למחר דבר שאין דרכו להקטיר כגון בשר שלמים וחטאת ואשם ושירי מנחה או עור העולה אינה לא לפסול ולא לפגל עד שישחט לאכול למחר דבר שדרכו לאכול או להקטיר למחר דבר שדרכו להקטיר ועור שתחת האליה הרי הוא כבשר ודבר שדרכו להקטיר קרינא ביה אם עולה היא ומועל לפגל את הקרבן במחשבת חוץ לזמנו או לפסול במחשבת חוץ למקומו:

    וחייבין עליו כרתהאוכל ממנו אפילו בזמנו:

    וכל שמנו חכמים לענין טומאהשהוא כבשר שלא מצינו כאן וישנו בבהמה טהורה:

    להביא עור בית הבושתשל נקבה בחטאת או בשלמים והאי דלא מנייה ברישא כי הנך משום דליתיה בעולה ותנא בעולה קאי. אלמא האי תנא הוא דחשיב להו בשר אבל ת"ק לא קרי בשר אלא עור שתחת האליה לחודיה:

    עור הפרסות ממשולא עור שעל עצם השוק מן הקרסולים עד הארכובה:

    רכובה הנמכרת עם הראשכל עור שעל עצם השוק מרכובה התחתונה שחותכין בשעת הפשטת בהמה:

    הטמאיםה"א יתירא קדריש:

    לרבותעורות שרצים הרכין שיהו כבשר ומהאי ה"א יתירא נמי רבינן (לעיל חולין דף קיב:) צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועור הרך נמי איתא בהדייהו דהי מינייהו מפקת איהו נמי אוכלא הוא:

    האי הטמאים בתר דחשבינהו לכולהו כתיב:

    הפסיק העניןולא קאי האי אלה אלא אקרא בתרא האנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים וגו' ולאו אקרא קמא דלמינהו האמור בסוף פסוק ראשון הפסיקו לומר שאינן מין אחד אותן האמורים בפסוק ראשון חלוקים מהאמורים בפסוק השני:

    וליחשב נמיבמתניתין:

    תנשמתדהא איהו נמי בקרא בתרא כתיב:

    רב תנא הוא ותני תנשמתרב דמשני למינהו הפסיק אלמא הטמאים אכל הני דקרא בתרא קאי תנא הוא ותני תנשמת בעורותיהן כבשרן:

    תנא דידן סבר לה כרבי יהודהכלומר לא יליף טעמא מהטמאים אלא מסברא דגישתא כל שאין ממש בעורן שהוא רך ואין לו ממש עור קרי בשר כרבי יהודה דאמר הלטאה כחולדה אלמא לאו אקרא סמיך והאי דלא מודי ליה תנא דידן בהלטאה בהא פליגי תנא קמא סבר גישתא דידה לאו גישתא הוא ורבי יהודה סבר גישתא הוא:

    שטלאהלשון טלאי. אלמא מכיון שנטלה מתורת בשר ונתנה לתורת עור בטלה והאי נמי כיון ששטחן לפני הדורסן או שכרכן על רגלו להלוך בהן אף על פי שלא הילך:

    טלאההוי מעשה לבטלו:

    (עבוד) לגבלהלש עיסתו בטהרה והוא שכיר לבעל הבית וצריך למים להטביל כליו יטריח עצמו ארבעה מילין עד שיגיע למקוה ויטביל ויותר מכאן אין עליו לטרוח מן הסתם אלא אם כן נותן לו בעל הבית שכר הליכה:

    ולתפלההמהלך בדרך וגמר בלבו ורוצה ללון מבעוד יום אם יש בית הכנסת לפניו עד ארבעת מילין יטריח וילך שם כדי שיתפלל:

    ולנטילת ידיםלאכילה ואין לו מים ויש מים לפניו לסוף ארבעה מילין ימתין עד שיגיע למים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 122 עמוד ב

    1ואמר ליה ר' יוחנן: כל זמן שיונק.

    2או דלמא, עולא בן שנתו קאמר, בין יונק ובין שאינו יונק, ואמר ליה ר' יוחנן: בן שנתו והוא שיונק?

    3ת"ש ר' יוחנן אמר: כל זמן שיונק, ואם איתא ״והוא שיונק״ מיבעי ליה! ש"מ׃

    4בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן: עור הראש של עגל הרך, מהו שיטמא? אמר ליה: אינו מטמא.

    5אמר ליה, לימדתנו רבינו: אלו שעורותיהן כבשרן, ועור הראש של עגל הרך! א"ל אל תקניטני, בלשון יחיד אני שונה אותה.

    6דתניא: השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה, חוץ למקומו פסול, ואין בו כרת; חוץ לזמנו פיגול, וחייבין עליו כרת.

    7אלעזר בן יהודה איש אבלום אומר משום ר' יעקב, וכן היה ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכום אומר משום רבי שמעון: אחד עור פרסות, ואחד עור הראש של עגל הרך, ואחד עור של תחת האליה, וכל שמנו חכמים גבי טומאה שעורותיהן כבשרן, להביא עור של בית הבושת.

    8חוץ למקומו פסול, ואין בו כרת. חוץ לזמנו פיגול, וחייבין עליו כרת.

    9ועור בית הפרסות. מאי בית הפרסות? רב אמר: בית הפרסות ממש, רבי חנינא אמר: רכובה הנמכרת עם הראש.

    10ועור האנקה, תנו רבנן: (ויקרא יא, לא) הטמאים לרבות עורותיהן כבשרן׃

    11יכול אפי' כולן ת"ל (ויקרא יא, לא) אלה׃

    12והא אלה אכולהו כתיב״י אמר רב למינהו הפסיק הענין״׃

    13וליחשוב נמי תנשמת אמר רב שמואל בר יצחק: רב תנא הוא ותני תנשמת׃

    14והא תנא דידן לא תני תנשמת׃

    15אמר רב ששת בריה דרב אידי תנא דידן סבר לה כר' יהודה דאזיל בתר גישתא׃

    16ובגישתא דהלטאה קמיפלגי:

    17וכולן שעיבדן [וכו']: הילך אין לא הילך לא והא תני ר' חייא אוזן חמור שטלאה לקופתו טהורה טלאה אע"ג דלא הילך׃

    18לא טלאה הילך אין לא הילך לא׃

    19כמה כדי עבוד אמר רב הונא אמר רבי ינאי ארבעת מילין׃

    20(רבי אבהו משום דריש לקיש אמר) לגבל׃

    21ולתפלה ולנטילת ידים ארבעת מילין׃

    22אמר רב נחמן בר יצחק׃

    Tosafot

    ואם איתא והוא שיונק מבעי ליהתימה אכתי ה"מ למבעי או דילמא ה"ק עולא בן שנתו בין יונק בין שאין יונק ואמר ליה ר' יוחנן כל זמן שיונק בין בן שנתו בין שאין בן שנתו וי"ל דלא מסתברא דבעי לאיפלוגי כולי האי ולהכי לא בעי הכי וה"ר יעקב מקורבי"ל תירץ דכולה שמעתין סברה דיותר קשה אפילו תוך שנתו כשאין יונק מיונק אחר שנתו ולכך כיון דר' יוחנן כל זמן שיונק קאמר א"כ פשיטא דעולא והוא שיונק קאמר דאי תוך שנתו בין יונק בין שאינו יונק קאמר א"כ כ"ש לאחר שנתו אם הוא יונק דחשיב ליה רך א"כ מה הוסיף ר' יוחנן כל זמן שיונק הא עולא מודה דכל שכן הוא:

    עור הראש של עגל הרך מהו שיטמאעל מעשה היה שואל היאך הלכה דמתני' הוה ידע כדפריך מינה לרבי יוחנן בסמוך:

    למינהו הפסיק העניןתימה דאמר לעיל (חולין דף קיב:) דהאי הטמאים לאסור צירן ורוטבן דהתם נמי למינהו הפסיק הענין דפסוק אחד הוא לפירוש הקונט' וי"ל דהכא כל הנהו דממעטינן אית להו גישתא סברא הוא לאוקומי אהנך דכתיב בתר למינהו ואע"ג דכתיבא תנשמת בהדייהו דיש לה גישתא ומרבינן לה אבל צירן ורוטבן דלעיל סברא הוא לאוקומי בכולהו:

    למינהו הפסיק העניןקצת תימה כיון דהפסיק הענין למה לי אלה:

    כרבי יהודה דאזיל בתר גישתאפירש בקונטרס דלית ליה דרשה דהטמאים ולפירושו לא הוי תנא דברייתא לא רבי יהודה ולא בר פלוגתיה ובחנם קאמר רב תנא הוא ופליג דהא תנא דברייתא כוותיה ויש לפרש דכולהו אית להו דרשה דהטמאים ומוקי מסברא רבויא בהנהו דלית להו גישתא ומיעוטא בהנהו דאית להו גישתא ולית להו למינהו הפסיק הענין אבל רב דאית ליה למינהו הפסיק הענין ע"כ פליג עלייהו וחשיב תנשמת:

    אוזן חמור שטלאה לקופה טהורונתבטל הבשר שהיה באזן פ"ה דפריך דהכא נמי במתני' להוי סגי בהנחה לפני הדורסן בלא הלוך ותימה א"כ מאי משני טלאה אפילו דלא הילך דאכתי תקשה ליתני במתני' הנחה לפני הדורס בלא הלוך ע"כ נראה דה"פ הילך אין טלאה לא מדלא קתני במתניתין טלאה דס"ד דטלאה גרע מהילן ומשני טלאה אף על גב דלא הילך כלומר כך לי זה כמו זה ואין חדוש בזה יותר מבזה:

    לגבלפ"ה מי שיש לו לגבל עיסת חבירו בטהרה צריך לטרוח עד ד' מילין להטביל כליו ולפי זה לא קאי לפניו ולאחריו אגבל דאין רגילות להשכיר אדם בדרך לעשות לו עיסה ונראה כפירוש הערוך דפי' אם יש גבל העושה עיסה בטהרה ברחוק ד' מילין ימתין עד שיגיע לאותו גבל ומיירי באדם ההולך בדרך ומיהו מה שפירש בערוך לתפלה לרחוץ ידיו לתפלה אין נראה דהיכי דמי אי דמטא זמן צלויי הא לייט עלה אביי בברכות (דף טו.) אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא דכתיב ארחץ בנקיון כפי כל מידי דמנקי ואי לא מטא זמן תפלה מאי איריא ד' מילין אפילו טובא נמי ונראה כפירוש הקונטרס דלענין להתפלל בעשרה איירי ותימה דאמאי לא חשיב עבודה דבסמוך ועוד למאן דחשיב עבודה אמאי לא חשיב שלשים ריס דפרק לא יחפור (ב"ב דף כג.) דמדת המיל ז' ומחצה ריס ור"ח פי' לתפלה לטבול לתפלתו דאע"ג דקי"ל (לקמן חולין דף קלו:) כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה ה"מ ללמוד ולק"ש אבל לתפלה לא אי נמי לא סבירא ליה דרבי יהודה בן בתירא ולפירוש ר"ח ניחא דלא חשיב עבודה דלא חשיב אלא הנך תלתא שהן ענין טהרה מאן דחשיב עבודה שהיא כמו מענין טהרה שמטהר העור מן הטומאה ולהכי חשיב לה ולא חשיב ההיא דשלשים ריס:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ת"ש ר' יוחנן אומר כל זמן שיונק וכו'ואיכא למידק תינח דשמעי' דאף לאחר שנתו כל שיונק קרי ליה ר' יוחנן כך, אלא אכתי תיבעי לך לעולם כל שנתו בין יונק בין אינו יונק, או דלמא עולא תרתי הוא דבעי שנתו והוא שיונק, וי"ל דעיקר בעיא אינה [אלא] על דר' יוחנן, משום דקיי"ל כותיה.

    לגבל ולתפלהפירש רבינו חננאל זצ"ל לנט"י לתפלה. ואינו מחוור דהא אמרינן בברכות (טו, א) רב [חסדא] לייט אמאן דמהדר אמייא בעידן צלותא, ורבי' שלמה ז"ל פירש לתפלה ללכת במקום שיש שם חבר עיר להתפלל עם הצבור, ובתוס' פרשו לבעלי קריין, ושם בברכות הארכתי יותר בסייעתא דשמיא.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 122b

    Chullin 122b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 297 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וקאמר ליה ר' יוחנן כל זמן שיונק ואפילו לאחר שנתן דבהנקה נמי תליא מילתא דחדא הוא דבעינן וה"ק ר' יוחנן בבן שנתו שפיר קאמרת דהוי רך אבל הנקה לא הוזכר לפחות דאם פירש בתוך שנתו לא יהא רך אלא להוסיף אפילו לאחר שנתו:

    או דילמא עולא בן שנתו קאמר אבל הנקה לא מעלה ולא מוריד וקאמר ליה ר' יוחנן אף הנקה נמי בעינן:

    כל זמן משמע להוסיף בא:

    אל תקניטני להשיב לי ממנה:

    שבלשון יחיד אני שונה אותה משנה ולא בלשון סתם משנה שאני אומר אלעזר בן יהודה אמרה כדתניא:

    המחשב בדבר שאין דרכו לאכול כגון לאכול למחר דבר שאין דרכו לכך כגון חלב או להקטיר למחר דבר שאין דרכו להקטיר כגון בשר שלמים וחטאת ואשם ושירי מנחה או עור העולה אינה לא לפסול ולא לפגל עד שישחט לאכול למחר דבר שדרכו לאכול או להקטיר למחר דבר שדרכו להקטיר ועור שתחת האליה הרי הוא כבשר ודבר שדרכו להקטיר קרינא ביה אם עולה היא ומועל לפגל את הקרבן במחשבת חוץ לזמנו או לפסול במחשבת חוץ למקומו:

    וחייבין עליו כרת האוכל ממנו אפילו בזמנו:

    וכל שמנו חכמים לענין טומאה שהוא כבשר שלא מצינו כאן וישנו בבהמה טהורה:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 122b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ואם איתא והוא שיונק מבעי ליה תימה אכתי ה"מ למבעי או דילמא ה"ק עולא בן שנתו בין יונק בין שאין יונק ואמר ליה ר' יוחנן כל זמן שיונק בין בן שנתו בין שאין בן שנתו וי"ל דלא מסתברא דבעי לאיפלוגי כולי האי ולהכי לא בעי הכי וה"ר יעקב מקורבי"ל תירץ דכולה שמעתין סברה דיותר קשה אפילו תוך שנתו כשאין יונק מיונק אחר שנתו ולכך כיון דר' יוחנן כל זמן שיונק קאמר א"כ פשיטא דעולא והוא שיונק קאמר דאי תוך שנתו בין יונק בין שאינו יונק קאמר א"כ כ"ש לאחר שנתו אם הוא יונק דחשיב ליה רך א"כ מה הוסיף ר' יוחנן כל זמן שיונק הא עולא מודה דכל שכן הוא:

    עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא על מעשה היה שואל היאך הלכה דמתני' הוה ידע כדפריך מינה לרבי יוחנן בסמוך:

    למינהו הפסיק הענין תימה דאמר לעיל (חולין דף קיב:) דהאי הטמאים לאסור צירן ורוטבן דהתם נמי למינהו הפסיק הענין דפסוק אחד הוא לפירוש הקונט' וי"ל דהכא כל הנהו דממעטינן אית להו גישתא סברא הוא לאוקומי אהנך דכתיב בתר למינהו ואע"ג דכתיבא תנשמת בהדייהו דיש לה גישתא ומרבינן לה אבל צירן ורוטבן דלעיל סברא הוא לאוקומי בכולהו:

    למינהו הפסיק הענין קצת תימה כיון דהפסיק הענין למה לי אלה:

    כרבי יהודה דאזיל בתר גישתא פירש בקונטרס דלית ליה דרשה דהטמאים ולפירושו לא הוי תנא דברייתא לא רבי יהודה ולא בר פלוגתיה ובחנם קאמר רב תנא הוא ופליג דהא תנא דברייתא כוותיה ויש לפרש דכולהו אית להו דרשה דהטמאים ומוקי מסברא רבויא בהנהו דלית להו גישתא ומיעוטא בהנהו דאית להו גישתא ולית להו למינהו הפסיק הענין אבל רב דאית ליה למינהו הפסיק הענין ע"כ פליג עלייהו וחשיב תנשמת:

    אוזן חמור שטלאה לקופה טהור ונתבטל הבשר שהיה באזן פ"ה דפריך דהכא נמי במתני' להוי סגי בהנחה לפני הדורסן בלא הלוך ותימה א"כ מאי משני טלאה אפילו דלא הילך דאכתי תקשה ליתני במתני' הנחה לפני הדורס בלא הלוך ע"כ נראה דה"פ הילך אין טלאה לא מדלא קתני במתניתין טלאה דס"ד דטלאה גרע מהילן ומשני טלאה אף על גב דלא הילך כלומר כך לי זה כמו זה ואין חדוש בזה יותר מבזה:

    לגבל פ"ה מי שיש לו לגבל עיסת חבירו בטהרה צריך לטרוח עד ד' מילין להטביל כליו ולפי זה לא קאי לפניו ולאחריו אגבל דאין רגילות להשכיר אדם בדרך לעשות לו עיסה ונראה כפירוש הערוך דפי' אם יש גבל העושה עיסה בטהרה ברחוק ד' מילין ימתין עד שיגיע לאותו גבל ומיירי באדם ההולך בדרך ומיהו מה שפירש בערוך לתפלה לרחוץ ידיו לתפלה אין נראה דהיכי דמי אי דמטא זמן צלויי הא לייט עלה אביי בברכות (דף טו.) אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא דכתיב ארחץ בנקיון כפי כל מידי דמנקי ואי לא מטא זמן תפלה מאי איריא ד' מילין אפילו טובא נמי ונראה כפירוש הקונטרס דלענין להתפלל בעשרה איירי ותימה דאמאי לא חשיב עבודה דבסמוך ועוד למאן דחשיב עבודה אמאי לא חשיב שלשים ריס דפרק לא יחפור (ב"ב דף כג.) דמדת המיל ז' ומחצה ריס ור"ח פי' לתפלה לטבול לתפלתו דאע"ג דקי"ל (לקמן חולין דף קלו:) כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה ה"מ ללמוד ולק"ש אבל לתפלה לא אי נמי לא סבירא ליה דרבי יהודה בן בתירא ולפירוש ר"ח ניחא דלא חשיב עבודה דלא חשיב אלא הנך תלתא שהן ענין טהרה מאן דחשיב עבודה שהיא כמו מענין טהרה שמטהר העור מן הטומאה ולהכי חשיב לה ולא חשיב ההיא דשלשים ריס:

    Tosafot on Chullin 122b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ת"ש ר' יוחנן אומר כל זמן שיונק וכו' ואיכא למידק תינח דשמעי' דאף לאחר שנתו כל שיונק קרי ליה ר' יוחנן כך, אלא אכתי תיבעי לך לעולם כל שנתו בין יונק בין אינו יונק, או דלמא עולא תרתי הוא דבעי שנתו והוא שיונק, וי"ל דעיקר בעיא אינה [אלא] על דר' יוחנן, משום דקיי"ל כותיה.

    לגבל ולתפלה פירש רבינו חננאל זצ"ל לנט"י לתפלה. ואינו מחוור דהא אמרינן בברכות (טו, א) רב [חסדא] לייט אמאן דמהדר אמייא בעידן צלותא, ורבי' שלמה ז"ל פירש לתפלה ללכת במקום שיש שם חבר עיר להתפלל עם הצבור, ובתוס' פרשו לבעלי קריין, ושם בברכות הארכתי יותר בסייעתא דשמיא.

    Rashba on Chullin 122b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    עור שתחת האליה הרי היא כבשר לענין פגול אבל שאר עורות אינן כבשר לענין זה וכבר ביארנוה בפרק אלו טרפות:

    עשה בעורות אלו מעשה המבטלן מתורת בשר אע"פ שלא עיבדן ושלא הילך בהן כדי עבודה טהורים כיצד אזן חמור שתלאה בקופתו טהורה וכן כל כיוצא בזה:

    מי שצריך ליטול ידיו לתפלה ואין לו מים ראוי לו לחזר אחריהן עד פרסה ואם היה מהלך בדרך ימתין עד שילך לפניו פרסה אבל לאחריו אין צריך לחזור אפי' מיל הא פחות ממיל חוזר וכבר ביארנו ענין זה בברכות פרק שני ובקונדרס נטילת ידים שלנו הנקרא בית יד:

    התבאר בסוגיא זו שאף לגבל ולתפלה צריך לחזור עד פרסה ופירשו ענין לתפלה אם היה מהלך בדרך והיו לפניו שני בתי מלון אחד שאין בו בית הכנסת ואחד שיש בו והיה זה שיש בו רחוק יותר מן האחר צריך לחזור ללון אפי' היה רחוק פרסה אבל יותר מפרסה אינו צריך וענין לגבל יש מפרשים שיש לו לטרוח ולילך ארבעה מילין להוליך עיסתו לגבל בקי לעשותה בטהרה ואל יעשה כאן בטומאה ויש מפרשים שאם נשכר לחברו ללוש עיסתו בטהרה וצריך לילך למקוה או לנהר להטביל כליו של בעל הבית עד פרסה יש לשכיר זה לטרוח ולילך מכאן ואילך אינו צריך אא"כ נותן לו בעל הבית שכר הליכה ודברים אלו אע"פ שגדולי הפוסקים והמחברים לא הביאום גדולי הדורות פסקוה במס' פסחים:

    Meiri on Chullin 122b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ואם איתא כו' תימה אכתי כו' ויש לומר דלא מסתברא דבעי לאיפלוגי כולי האי כו' עכ"ל ויש להקשות להאי תירוצא דאכתי איכא למבעי או דלמא ה"ק עולא בבן שנתו תליא מלתא בין יונק ובין אינו יונק ואמר ליה רבי יוחנן דבהנקה נמי תליא מלתא דבהנקה לחוד אף לאחר שנתו נמי סגי ואפשר לומר דאם כן הל"ל לר"י אף כל זמן שיונק כיון דלעולא לא סגיא אלא בבן שנתו לחוד ורבי יוחנן הוסיף על דבריו למימר דאף ביונק לחוד סגיא וליכא למבעי נמי דאכתי אימא דודאי עולא והוא שיונק קאמר אבל רבי יוחנן אימא דבהנקה דוקא לחוד תליא מלתא או דלמא דנקט הנקה וה"ה דבבן שנתו לחוד סגיא דאיכא למימר דלא שמעינן מר"י דפליג אעולא אלא בהא דקאמר במלתיה דבהנקה לחוד סגי אבל דסגי בבן שנתו לחוד כיון דלא שמעינן ליה ממלתיה דר"י לית לן למימר דפליג עליה נמי בהא מיהו רש"י לא פי' כן ודו"ק:

    בא"ד דכולה שמעתין סברא דיותר קשה כו' אם כן כ"ש לאחר שנתו כו' עכ"ל והא דקאמר תלמודא או דלמא עולא בן שנתו קאמר בין יונק כו' וה"ק וכ"ש יונק בין בן שנתו בין אינו בן שנתו אבל רש"י לא פי' כן ולהאי תירוצא ודאי ניחא דלית לן למבעי אכתי דאימא לרבי יוחנן בבן שנתו לחוד נמי סגי דא"כ אמאי נקט במלתיה כל זמן שיונק ה"ל למנקט רבותא טפי דאפילו בבן שנתו לחוד סגיא ודו"ק:

    בד"ה למינהו הפסיק כו' דפסוק א' הוא לפי' הקונטרס כו' עכ"ל ר"ל דפסוק אחד הוא דמההוא קרא גופיה דיליף לאסור צירן ורוטבן יליף מיניה נמי דעורותיהן כבשרן דהי מנייהו מפקת וכפרש"י וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 122b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה ואם איתא והוא שיונק מבעי ליה כו' והרבי יעקב מקורב"ל תירץ וכו' אם כן מה הוסיף רבי יוחנן וכו'. ולפי פירושו דרבי יעקב בתוך שנתו ואינו יונק בין לר"ל בין לרבי יוחנן לא נקרא רך וק"ל:

    ד"ה אוזן חמור וכו' אם כן מאי משני טלאה וכו' דאכתי תקשי ליתני במתניתין וכו'. ואע"ג דרש"י פי' דטלאה הוי מעשה לבטלו מ"מ זה אינו מפורש בדברי דתרצן והוה עיקר שנויא חסר מן הספר וק"ל:

    ד"ה לגבל וכו' ונראה כפירוש הערוך דפירש אם יש גבל העושה עיסה בטהרה וכו'. ר"ל אדם המהלך בדרך והגיע למקום שיש גבל המוכר פת אבל אינו עושה עיסתו בטהרה והוא רוצה לאכול אם יש גבל ברחוק ד' מילין המוכר פת ועושה עיסתו בטהרה ימתין מלאכול ולא יקנה מגבל זה שאינו עושה עיסתו בטהרה עד שיגיע להגבל העושה עיסתו בטהרה ושם יקנח ויאכל והוכרחתי לפרש כן כדי שיתיישב לפירוש זה דקאי לפניו ואחריו ג"כ אגבל וק"ל:

    Maharam on Chullin 122b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה לגבל כו' דמדת המיל ז' ומחצה ריס כדאיתא ביומא דף סז ע"א:

    Gilyon HaShas on Chullin 122b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 122, Amud Bet, about 297 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “ואמר ליה ר' יוחנן: כל זמן שיונק.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “או דלמא, עולא בן שנתו קאמר, בין…”

      Named: עולא.

    3. Segment 314 words

      Opens “ת"ש ר' יוחנן אמר: כל זמן שיונק,…”

    4. Segment 417 words

      Opens “בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן: עור…”

    5. Segment 520 words

      Opens “אמר ליה, לימדתנו רבינו: אלו שעורותיהן כבשרן,…”

    6. Segment 621 words

      Opens “דתניא: השוחט את העולה להקטיר כזית מעור…”

    7. Segment 748 words

      Opens “אלעזר בן יהודה איש אבלום אומר משום…”

      Named: רבי שמעון.

    8. Segment 812 words

      Opens “חוץ למקומו פסול, ואין בו כרת. חוץ…”

    9. Segment 918 words

      Opens “ועור בית הפרסות. מאי בית הפרסות? רב…”

      Named: רב אמר, רבי חנינא.

    10. Segment 1011 words

      Opens “ועור האנקה, תנו רבנן: (ויקרא יא, לא)…”

    11. Segment 118 words

      Opens “יכול אפי' כולן ת"ל (ויקרא יא, לא)…”

    12. Segment 129 words

      Opens “והא אלה אכולהו כתיבי אמר רב למינהו…”

      Named: רב למינהו.

    13. Segment 1313 words

      Opens “וליחשוב נמי תנשמת אמר רב שמואל בר…”

      Named: רב שמואל בר יצחק, רב תנא, שמואל.

    14. Segment 146 words

      Opens “והא תנא דידן לא תני תנשמת…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “אמר רב ששת בריה דרב אידי תנא…”

      Named: רב ששת, רב אידי.

    16. Segment 163 words

      Opens “ובגישתא דהלטאה קמיפלגי:…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “וכולן שעיבדן [וכו']: הילך אין לא הילך…”

    18. Segment 187 words

      Opens “לא טלאה הילך אין לא הילך לא…”

    19. Segment 1911 words

      Opens “כמה כדי עבוד אמר רב הונא אמר…”

      Named: רב הונא, רבי ינאי.

    20. Segment 207 words

      Opens “(רבי אבהו משום דריש לקיש אמר) לגבל…”

      Named: רבי אבהו.

    21. Segment 215 words

      Opens “ולתפלה ולנטילת ידים ארבעת מילין…”

    22. Segment 225 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    Sages named on this page

    • Rav Shmuel bar Yitzchak · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Shmuel bar Yitzchak was a prominent Amora, a student of Rav, known for his piety, humility, and the miraculous events surrounding…

      Source: Chullin 122b · Segment 13 — “…נמי תנשמת אמר רב שמואל בר יצחק: רב תנא…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 122b · Segment 1 — “ואמר ליה ר' יוחנן: כל זמן שיונק.

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Chullin 122b · Segment 19 — “…רב הונא אמר רבי ינאי ארבעת מילין

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 122b · Segment 13 — “…תנשמת אמר רב שמואל בר יצחק: רב תנא הוא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chullin 122b · Segment 2 — “או דלמא, עולא בן שנתו קאמר, בין יונק ובין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 122b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026