Talmud Builders

    Chullin 17a

    Back to index

    English translation — Chullin 17a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And, if so, all the more so now, in exile, when they are even more distant from the Temple, the meat of desire should be permitted. Consequently, it is unnecessary for the mishna to teach this halakha .

    2Rather, Rav Yosef said: The tanna who teaches this halakha is Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “If the place that the Lord your God shall choose to put His name there be too far from you, then you shall slaughter of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:21), Rabbi Akiva says: The verse comes only to prohibit for them consumption of meat of an animal killed by means of stabbing rather than valid slaughter, as, initially, the meat of stabbing was permitted for them. When they entered into Eretz Yisrael, the meat of stabbing was forbidden to them, and it was permitted to eat the meat of an animal only after valid slaughter.

    3Rav Yosef added: And now that the Jewish people were exiled, might one have thought that stabbed animals are restored to their initial permitted state? Therefore, we learned in the mishna: One must always slaughter the animal to eat its meat.

    4The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara answers that Rabbi Akiva holds: The meat of desire was not forbidden at all, and Rabbi Yishmael holds: The meat of stabbing was not permitted at all.

    5The Gemara asks a series of questions: Granted, according to Rabbi Yishmael, who holds that the meat of stabbing was forbidden in the wilderness, that is the meaning of that which is written with regard to the burnt offerings sacrificed in the Tabernacle: “And he shall slaughter the young bull” (Leviticus 1:5). But according to Rabbi Akiva, what is the meaning of: “And he shall slaughter”? Why would he slaughter it if stabbing is permitted? The Gemara answers: Sacrificial animals are different, as slaughter is required in that case. By contrast, there was no obligation to slaughter non-sacrificial animals to eat their meat.

    6Granted, according to Rabbi Yishmael, who holds that the meat of stabbing was forbidden in the wilderness, that is the meaning of that which is written: “Will flocks and herds be slaughtered for them” (Numbers 11:22), indicating that they slaughtered the animals in the wilderness. But according to Rabbi Akiva, what is the meaning of: “Will flocks and herds be slaughtered for them”? Ostensibly, the words: Be stabbed for them, should have been written. The Gemara answers: In the wilderness, their stabbing is their slaughter.

    7Granted, according to Rabbi Yishmael, that is the meaning of that which we learned in a mishna (85a) with regard to the mitzva of covering the blood of an undomesticated animal or a bird: One who slaughters an undomesticated animal and the slaughter is not valid and it became an unslaughtered carcass by his hand, and one who stabs an animal, and one who rips the simanim from their place before cutting them, invalidating the slaughter, is exempt from covering the blood. One must cover the blood of only an animal whose slaughter was valid. But according to Rabbi Akiva, why is one exempt from covering the blood of an animal that was stabbed, since in his opinion when they were commanded to cover blood, animals that were stabbed were permitted?

    8The Gemara answers: Since the meat of stabbing was forbidden, it was forbidden, and the halakhic status of stabbing is no longer that of slaughtering.

    9Granted, according to Rabbi Akiva, who says that the meat of desire was not forbidden at all, that is the meaning of that which is written before they entered Eretz Yisrael: “However, as the gazelle and as the deer is eaten, so shall you eat of it, the pure and the impure may eat of it alike” (Deuteronomy 12:22). This means that just as it is permitted to eat the meat of a gazelle and a deer in the wilderness in a state of ritual impurity, so may you eat them when you enter Eretz Yisrael, although at that point it will be prohibited to stab them and eat their meat, as their meat will be permitted only through slaughter. But according to Rabbi Yishmael, who holds that the meat of desire was forbidden in the wilderness, were the gazelle and the deer themselves permitted in the wilderness? They are not brought as offerings.

    10The Gemara answers: When the Merciful One rendered the meat of desire forbidden, that was specifically the meat of a domesticated animal that is fit for sacrifice. But the Merciful One did not render forbidden undomesticated animals that are not fit for sacrifice.

    11§ Rabbi Yirmeya raises a dilemma according to the opinion of Rabbi Akiva, who says that the meat of stabbing was permitted in the wilderness: With regard to the limbs of the meat of stabbing that the Jewish people took with them into Eretz Yisrael, what is their halakhic status?

    12The Gemara asks: When? With regard to what period does Rabbi Yirmeya raise his dilemma? If we say that the dilemma is with regard to the seven years during which they conquered the land, now, non-kosher items were permitted for them during that period, as it is written: “And it shall be, when the Lord your God shall bring you into the land that He swore to your fathers, and houses full of all good things… and you shall eat and be satisfied” (Deuteronomy 6:10–11), and Rabbi Yirmeya bar Abba says that Rav says: Cuts of pig meat [ kotlei daḥazirei ] that they found in the houses were permitted for them; is it necessary to say that the meat from the stabbing of a kosher animal was permitted?

    13Rather, Rabbi Yirmeya’s dilemma is with regard to the period thereafter. And if you wish, say instead: Actually, his dilemma is with regard to the seven years during which they conquered the land, as perhaps when the forbidden food was permitted for them, it was specifically food from the spoils of gentiles, but their own forbidden food was not permitted. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    14§ Rabba says: You explained the phrases in the mishna: All slaughter, and: One may always slaughter. In what way do you explain the phrase: One may slaughter with any item that cuts?

    15And if you would say that it means: Whether with a flint, or with glass shards, or with the stalk of a reed, but isn’t this phrase taught in a manner similar to those other phrases in the mishna? If these phrases: All slaughter, and: One may always slaughter, are referring to those that slaughter, this phrase too is referring to those that slaughter; and if those phrases are referring to those that are slaughtered, this phrase too is referring to those that are slaughtered. The first two phrases in the mishna were explained as referring to the animals that are slaughtered. The first phrase was interpreted to include birds, and the second phrase was interpreted as referring to the halakha that meat may be eaten only through slaughter of the animal.

    16Rather, Rava said that the entire mishna is referring to those that slaughter. The initial phrase means everyone [ hakkol ] slaughters. Although an identical phrase was used in the first mishna (2a), both are necessary: One is to include a Samaritan and one is to include a Jewish transgressor. The second phrase: One may always slaughter, means both during the day and at night, both on a rooftop and atop a ship, and there is no concern that it will appear that he is slaughtering in an idolatrous manner to the hosts of heaven or to the god of the sea. The phrase: One may slaughter with any item that cuts, means: Whether with a flint, or with glass shards, or with the stalk of a reed.

    17The mishna states: Except for the serrated side of the harvest sickle, and the saw. Shmuel’s father would notch a knife and send it to Eretz Yisrael to ask if it is fit for slaughter, and would notch a knife in a different manner and send it to Eretz Yisrael in order to determine the type of notch that invalidates slaughter. They sent to him from Eretz Yisrael that the principle is: We learned that the notch that invalidates slaughter is like a saw, whose teeth point upward, as it rips the simanim with every draw of the knife back and forth.

    18The Sages taught in a baraita :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכל שכן השתאכשגלו:

    לאסור להם בשר נחירהכדכתיב בההוא קרא דכי ירחק ממך המקום וגו' וזבחת מבקרך ומצאנך וגו':

    שבתחלהבמדבר:

    הותר להם בשר נחירהמהאי קרא נפקא ליה דכתיב כי ירחק וזבחת מכלל דעד השתא לא נצטוו על הזביחה:

    ועכשיו שגלורב יוסף קאמר ליה:

    בשר תאוה לא איתסר כללוקרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו (ויקרא יז) בקדשים כתיב והאי דכתיב (דברים יב) בכל אות נפשך תאכל בשר לאו לאורויי היתירא בבשר תאוה אתא אלא כדדריש ליה רבי אלעזר בן עזריה בפרק כסוי הדם (לקמן חולין דף פד.) לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון וכי ירחק וזבחת בא להזהיר על השחיטה כשיכנסו לארץ ואע"ג דקרא בפסולי המוקדשין שנפדו על ידי מומין משתעי כדמוקמינן בבכורות (דף לב.) אפילו הכי גמרינן חולין מינייהו כדאמרינן בפ"ב (לקמן חולין דף כח.) מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשי' מה פסולי המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה וצבי ואיל חולין נינהו:

    בשר נחירה לא אישתרי כללהילכך לא תלה הכתוב בביאת הארץ אלא היתר בשר תאוה וזביחה דכתיב בהאי קרא לאו בביאת הארץ נתלית אלא אורחא דקרא למכתב זביחה באכילת בשר אי נמי למאי דדרשינן בבכורות (ד' טו.) וזבחת ואכלת אין בפסולי המוקדשין שנפדו אלא היתר זביחה ואכילה ולא גיזה ועבודה אי נמי לאסור שחיטת חולין בעזרה כדדרשינן ליה בקדושין (דף נז:) כי ירחק וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום:

    ושחטאלמא נצטוו על השחיטה באהל מועד שבמדבר:

    ונתנבלהכגון על ידי פגימת סכין או שהייה או דרסה:

    והנוחרמדעת. ולשון נחירה שקורעה לאורכה מנחיריה ועד החזה:

    והמעקרסימנין. ובחיה קאי דטעונה כסוי כגון צבי ואיל:

    פטור מלכסותדכתיב אשר יאכל ושפך וכסה בראוי לאכילה הכתוב מדבר. ואפילו מאן דמחייב כסוי בשוחט ונמצאת טרפה הכא מודה דשחיטה מיהא בעינן דגמר שפיכה שפיכה משחוטי חוץ והתם שחיטה כתיב בפרק כסוי הדם (לקמן חולין דף פה.):

    אלא לר' עקיבאעל כסוי הדם במדבר נצטוו ונחירתן היתה שחיטתן והנוחר בזמן הזה נמי נבעי כסוי:

    אך כאשר יאכלעכשיו צבי ואיל בטומאה כן תאכלנו לבקר וצאן משתכנסו לארץ שאע"פ שאני מטעינן שחיטה לחולין משתכנסו לארץ כקדשים של עכשיו אין צריכין ליאכל בטהרת הקודש אלא כצבי ואיל של עכשיו שהטמא והטהור אוכלין בקערה אחת. אלא לר' ישמעאל כו':

    כי אסר רחמנאבשר תאוה במדבר:

    שהכניסו ישראלאליבא דר' עקיבא מהו לאוכלן אחר כניסתן מי אמרינן כי אסר רחמנא בשר נחירה לאחר ביאה הני מילי לנחור אחרי כן לאכול אבל הנחורות ובאות מן המדבר הואיל ובשעת נחירתן היתר היתה תו לא מתסרי או דלמא לא שנא. ודרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר:

    ובתים מלאים כל טוב וגו'סיפיה דקרא ואכלת ושבעת:

    כתלי דחזיריחזירים יבשים שקורין בקונ"ש:

    אלא לאחר מכאןדהיינו בשבע שחלקו דלא שרא להו רחמנא טומאה אלא בשעת שלל כדכתיב (דברים כ) ואכלת את שלל אויביך וגו'. שבע שנים כבשו ושבע שנים חלקו כדאמרי' בפרק אין נערכין (ערכין דף יב:):

    שלל של עובדי כוכביםכדכתיב (דברים ו) אשר לא מלאת וכתיב נמי את שלל אויביך:

    שנית הכל שוחטיןומוקמת לה בנשחטין כדאמרן הכל טעונים שחיטה ואפי' עוף:

    ולעולם שוחטיןנמי מוקמת ליה כדאמרן דאשמעינן דאע"פ שגלו לא חזרו להיתירן הראשון ואין בשר נאכל אלא בשחיטה:

    וכי תימא בין בצור כו'דלאו בנשחטין אתא לאורויי אלא בשוחטין:

    אלא אמר רבאכולה בשוחטין והכל שוחטין תרתי דתני במתני':

    חדא לכותי וחדא למומרכדאמרן בריש פירקין (חולין דף ג.):

    בין בלילהכשאבוקה כנגדו כדאוקימנא (לעיל חולין דף יג:):

    בין בראש הגגולא חיישינן דלימרו לצבא השמים עולה לשחוט:

    בין בראש הספינהואע"ג דתנן לקמן (חולין דף מא.) אין שוחטין לתוך ימים בראש הספינה שרי דמוכחא מילתא דלנקר ספינתו הוא צריך:

    פגם ושדר פגם ושדרעשה בסכין פגימות הרבה שאינן דומות זו לזו ושדר לא"י לידע איזו אסורה ואיזו כשרה כן עשה פעמים ושלש:

    שלחו ליהסימן זה יהא לך בפגימות:

    כמגירה שנינושפגימותיה מכוונות לעומקן ויש לפגם שני עוקצים כשאתה מוליך צפרנך מסוף הסכין לראשה צפרנך חוגרת בעוקץ של צד הראש וכשאתה בודק מראשה לסופה צפרנך חוגרת בעוקץ של סופה:

    חולין 17 עמוד א

    1וכ"ש השתא דארחיקו להו טפי.

    2אלא אמר רב יוסף: רבי עקיבא היא, דתניא: (דברים יב, כא) ״כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך״, ר' עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה, שבתחלה הותר להן בשר נחירה, משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה.

    3ועכשיו שגלו, יכול יחזרו להתירן הראשון? לכך שנינו: לעולם שוחטין.

    4במאי קמיפלגי? רבי עקיבא סבר: בשר תאוה לא איתסר כלל, ר' ישמעאל סבר: בשר נחירה לא אישתרי כלל.

    5בשלמא לרבי ישמעאל, היינו דכתיב ״(ויקרא א״, ה) ״ושחט את בן הבקר״, אלא לרבי עקיבא מאי ״ושחט״? קדשים שאני.

    6בשלמא לרבי ישמעאל, היינו דכתיב ״(במדבר יא״, כב) ״הצאן ובקר ישחט להם״, אלא לר' עקיבא מאי ״הצאן ובקר ישחט להם״? ״ינחר להם״ מיבעי ליה! נחירה שלהן זו היא שחיטתן.

    7בשלמא לר' ישמעאל היינו דתנן: השוחט ונתנבלה בידו, והנוחר והמעקר פטור מלכסות, אלא לר' עקיבא אמאי פטור מלכסות?

    8הואיל ואיתסר, איתסר.

    9בשלמא לר' עקיבא, דאמר בשר תאוה לא איתסר כלל היינו דכתיב: ״(דברים יב״, כב) ״אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו״, אלא לרבי ישמעאל, צבי ואיל גופיה מי הוי שרי?

    10כי אסר רחמנא בהמה דחזיא להקרבה, אבל חיה דלא חזיא להקרבה לא אסר רחמנא.

    11בעי רבי ירמיה: אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ, מהו?

    12אימת? אילימא בשבע שכבשו השתא דבר טמא אישתרי להו, דכתיב: ״(דברים ו״, יא) ״ובתים מלאים כל טוב״, ואמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב: כתלי דחזירי בשר נחירה מבעיא?

    13אלא, לאחר מכאן. ואיבעית אימא: לעולם בשבע שכבשו, כי אשתרי להו שלל של עובדי כוכבים דידהו לא אישתרי. תיקו.

    14אמר רבה: שנית ״הכל שוחטין״ ולעולם שוחטין״, ״בכל שוחטים מאי משנית ליה?

    15וכי תימא, בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה, הא דומיא דהנך קתני; אי הנך בשוחטין האי נמי בשוחטין, ואי הנך בנשחטין האי נמי בנשחטין.

    16אלא אמר רבא: ״הכל שוחטין״, חדא לאתויי כותי, וחדא לאתויי ישראל מומר ״לעולם שוחטין״ בין ביום בין בלילה, בין בראש הגג בין בראש הספינה. ״בכל שוחטין״ בין בצור, בין בזכוכית, בין בקרומית של קנה.

    17חוץ ממגל קציר והמגירה. אבוה דשמואל פגם ושדר, פגם ושדר. שלחו ליה: כמגירה שנינו.

    Baraita

    18תנו רבנן:

    Tosafot

    וכל שכן השתא דארחיקו להו טובאלספרים דגרסי באלו הן הלוקין (מכות דף יט.) לעולם לא קידשה לעתיד לבא אם כן לר' ישמעאל הותרו הבמות וקשה דאם כן מאי קאמר הכא לר' ישמעאל דארחיקו להו טפי אדרבה אקריבו להו טפי כיון דהותרו הבמות:

    רבי עקיבא סבר בשר תאוה לא איתסר כללתימה מנא ליה הא דלמא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וי"ל אי לרבי עקיבא מיתסר בשר תאוה אם כן היכי הותרה להם בשר נחירה דבקדשים מודה דבעיא שחיטה כדמשמע בסמוך ואי בצבי ואיל הא בקרא דדרשינן מיניה היתר נחירה כתיב בקר וצאן כדכתיב כי ירחק ממך וזבחת מבקרך ומצאנך מכלל דמעיקרא לא בעו זביחה ומיהו קשה דהוה ליה לאוקומי קרא דהיתר נחירה בבעלי מומין דלא חזו להקרבה:

    כי אישתרי שלל של עובדי כוכבים דידהו לא אישתרילא גרסינן או דלמא לא שנא דהלשון היה משמע שהיה מסתפק אי אישתרי כתלי דחזירי דידהו אי לא וזה אינו דמתחלה לא נסתפק מכתלי דחזירי דידהו או במה שנחרו כשבאו אלא במה שנחרו במדבר בהיתר והש"ס הקשה לו דאפי' דבר טמא אשתרי להו כלומר דאפילו לנחור בתחלה הם מותרים כל שכן מה שנחרו קודם ומשני דלמא שלל של עובדי כוכבים אישתרי להו ולא דידהו ולכך אסור לנחור והשתא שפיר מיבעיא לן במה שנחרו בהיתר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כל זמן שהיו ישראל במדבר משהוקם המשכן היו אסורים בבשר בהמה אלא אם כן יקריבוה שלמים והיו מותרים בחיה הואיל ולא היתה ראויה לקרבן משנכנסו לארץ הותרו להם בשר כל זמן שיתאוו לה והוא הנקרא בשר תאוה והוא שכתוב כי ירחיב י"י אלהיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר ולמדת שלא הותרה להם בשר נחירה כלל וזה שכתוב כי ירחק ממך המקום וגו' וזבחת לא שעד עכשיו תהא הבשר מותרת להם בלא זביחה אלא ללמד שמאחר שהותרה להם לאכלה חלין לא יהו שוחטין אותה בעזרה כלומר ברחוק מקום אתה זובח ולא בקירוב מקום ומ"מ כשהיו טרודים במלחמה ובכבוש הארץ הותרו לאכל בשעת הדחק כל שהיו מוצאים בשלל נבלות וטרפות אפי' קדלי דחזירי הא להתיר לנחור ולאכל לא הותרה לעולם ולא שאלו כאן איברי בשר נחירה שהכניסו לארץ מהו אלא לדעת ר' עקיבא ואין הלכה כמותו ולא הותרו אלא בשל שלל גוים ובשעת הדחק ובזמן טרדת המלחמות כגון שבע שכבשו וכן לדורות כל זמן שהמלך נלחם אפי' מלחמת רשות כשיכנס חלוץ הצבא בגבול הגויים וישללם כל שבשעת הדחק כלומר שאינם מוצאים בכדי ספוקם מותרין בכל שימצאו שם אפי' יין נסך:

    השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות כמו שיתבאר בפרק כסוי הדם ומה שנתגלגל כאן מראש הגג וראש הספינה כבר ביארנוה למעלה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 17a

    Chullin 17a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 342 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכל שכן השתא כשגלו:

    לאסור להם בשר נחירה כדכתיב בההוא קרא דכי ירחק ממך המקום וגו' וזבחת מבקרך ומצאנך וגו':

    שבתחלה במדבר:

    הותר להם בשר נחירה מהאי קרא נפקא ליה דכתיב כי ירחק וזבחת מכלל דעד השתא לא נצטוו על הזביחה:

    ועכשיו שגלו רב יוסף קאמר ליה:

    בשר תאוה לא איתסר כלל וקרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו (ויקרא יז) בקדשים כתיב והאי דכתיב (דברים יב) בכל אות נפשך תאכל בשר לאו לאורויי היתירא בבשר תאוה אתא אלא כדדריש ליה רבי אלעזר בן עזריה בפרק כסוי הדם (לקמן חולין דף פד.) לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון וכי ירחק וזבחת בא להזהיר על השחיטה כשיכנסו לארץ ואע"ג דקרא בפסולי המוקדשין שנפדו על ידי מומין משתעי כדמוקמינן בבכורות (דף לב.) אפילו הכי גמרינן חולין מינייהו כדאמרינן בפ"ב (לקמן חולין דף כח.) מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשי' מה פסולי המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה וצבי ואיל חולין נינהו:

    בשר נחירה לא אישתרי כלל הילכך לא תלה הכתוב בביאת הארץ אלא היתר בשר תאוה וזביחה דכתיב בהאי קרא לאו בביאת הארץ נתלית אלא אורחא דקרא למכתב זביחה באכילת בשר אי נמי למאי דדרשינן בבכורות (ד' טו.) וזבחת ואכלת אין בפסולי המוקדשין שנפדו אלא היתר זביחה ואכילה ולא גיזה ועבודה אי נמי לאסור שחיטת חולין בעזרה כדדרשינן ליה בקדושין (דף נז:) כי ירחק וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום:

    ושחט אלמא נצטוו על השחיטה באהל מועד שבמדבר:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 17a · Sefaria

    Tosafot

    וכל שכן השתא דארחיקו להו טובא לספרים דגרסי באלו הן הלוקין (מכות דף יט.) לעולם לא קידשה לעתיד לבא אם כן לר' ישמעאל הותרו הבמות וקשה דאם כן מאי קאמר הכא לר' ישמעאל דארחיקו להו טפי אדרבה אקריבו להו טפי כיון דהותרו הבמות:

    רבי עקיבא סבר בשר תאוה לא איתסר כלל תימה מנא ליה הא דלמא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וי"ל אי לרבי עקיבא מיתסר בשר תאוה אם כן היכי הותרה להם בשר נחירה דבקדשים מודה דבעיא שחיטה כדמשמע בסמוך ואי בצבי ואיל הא בקרא דדרשינן מיניה היתר נחירה כתיב בקר וצאן כדכתיב כי ירחק ממך וזבחת מבקרך ומצאנך מכלל דמעיקרא לא בעו זביחה ומיהו קשה דהוה ליה לאוקומי קרא דהיתר נחירה בבעלי מומין דלא חזו להקרבה:

    כי אישתרי שלל של עובדי כוכבים דידהו לא אישתרי לא גרסינן או דלמא לא שנא דהלשון היה משמע שהיה מסתפק אי אישתרי כתלי דחזירי דידהו אי לא וזה אינו דמתחלה לא נסתפק מכתלי דחזירי דידהו או במה שנחרו כשבאו אלא במה שנחרו במדבר בהיתר והש"ס הקשה לו דאפי' דבר טמא אשתרי להו כלומר דאפילו לנחור בתחלה הם מותרים כל שכן מה שנחרו קודם ומשני דלמא שלל של עובדי כוכבים אישתרי להו ולא דידהו ולכך אסור לנחור והשתא שפיר מיבעיא לן במה שנחרו בהיתר:

    Tosafot on Chullin 17a · Sefaria

    Meiri

    כל זמן שהיו ישראל במדבר משהוקם המשכן היו אסורים בבשר בהמה אלא אם כן יקריבוה שלמים והיו מותרים בחיה הואיל ולא היתה ראויה לקרבן משנכנסו לארץ הותרו להם בשר כל זמן שיתאוו לה והוא הנקרא בשר תאוה והוא שכתוב כי ירחיב י"י אלהיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר ולמדת שלא הותרה להם בשר נחירה כלל וזה שכתוב כי ירחק ממך המקום וגו' וזבחת לא שעד עכשיו תהא הבשר מותרת להם בלא זביחה אלא ללמד שמאחר שהותרה להם לאכלה חלין לא יהו שוחטין אותה בעזרה כלומר ברחוק מקום אתה זובח ולא בקירוב מקום ומ"מ כשהיו טרודים במלחמה ובכבוש הארץ הותרו לאכל בשעת הדחק כל שהיו מוצאים בשלל נבלות וטרפות אפי' קדלי דחזירי הא להתיר לנחור ולאכל לא הותרה לעולם ולא שאלו כאן איברי בשר נחירה שהכניסו לארץ מהו אלא לדעת ר' עקיבא ואין הלכה כמותו ולא הותרו אלא בשל שלל גוים ובשעת הדחק ובזמן טרדת המלחמות כגון שבע שכבשו וכן לדורות כל זמן שהמלך נלחם אפי' מלחמת רשות כשיכנס חלוץ הצבא בגבול הגויים וישללם כל שבשעת הדחק כלומר שאינם מוצאים בכדי ספוקם מותרין בכל שימצאו שם אפי' יין נסך:

    השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות כמו שיתבאר בפרק כסוי הדם ומה שנתגלגל כאן מראש הגג וראש הספינה כבר ביארנוה למעלה:

    Meiri on Chullin 17a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב הצאן ובקר ישחט כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה בשר תאוה לא אתסר כו' ואף ע"ג דקרא בפסולי המוקדשים כו' עכ"ל היינו האי קרא דכתיב בהך פרשה אך כאשר יאכל את הצבי וגו' דדרשינן ליה בפרק ב' דבכורות לגבי פסולי המוקדשין אבל קשה דע"כ האי קרא דקיימינן ביה כי ירחק וזבחת דרשינן ליה נמי לענין חולין בקדשים לאסור חולין בעזרה כי ירחק וזבחת בריחוק מקום אתה זובח כו' כמו שכתב רש"י גופא לקמן גם מה שכתב רש"י לקמן דדרשינן בבכורות וזבחת אין בפסולי המוקדשים אלא היתר זביחה ואכילה כו' הוא תמוה דהא לאו אהאי קרא דכתיב גבי בשר תאוה דרשינן ליה אלא אהאי קרא דלעיל מיניה דכתיב בפסולי המוקדשים תזבח ואכלת בשר דרשינן תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך וכן פרש"י בחומש הך דרשא אהאי קרא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 17a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 17, Amud Aleph, about 342 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “וכ"ש השתא דארחיקו להו טפי.…”

    2. Segment 247 words

      Opens “אלא אמר רב יוסף: רבי עקיבא היא,…”

      Named: רב יוסף, רבי עקיבא.

    3. Segment 310 words

      Opens “ועכשיו שגלו, יכול יחזרו להתירן הראשון? לכך…”

    4. Segment 418 words

      Opens “במאי קמיפלגי? רבי עקיבא סבר: בשר תאוה…”

      Named: רבי עקיבא.

    5. Segment 519 words

      Opens “בשלמא לרבי ישמעאל, היינו דכתיב (ויקרא א,…”

      Named: רבי ישמעאל, רבי עקיבא.

    6. Segment 629 words

      Opens “בשלמא לרבי ישמעאל, היינו דכתיב (במדבר יא,…”

      Named: רבי ישמעאל.

    7. Segment 718 words

      Opens “בשלמא לר' ישמעאל היינו דתנן: השוחט ונתנבלה…”

    8. Segment 83 words

      Opens “הואיל ואיתסר, איתסר.…”

    9. Segment 932 words

      Opens “בשלמא לר' עקיבא, דאמר בשר תאוה לא…”

      Named: רבי ישמעאל.

    10. Segment 1014 words

      Opens “כי אסר רחמנא בהמה דחזיא להקרבה, אבל…”

      Named: רבה.

    11. Segment 1111 words

      Opens “בעי רבי ירמיה: אברי בשר נחירה שהכניסו…”

      Named: רבי ירמיה.

    12. Segment 1229 words

      Opens “אימת? אילימא בשבע שכבשו השתא דבר טמא…”

      Named: אבא.

    13. Segment 1319 words

      Opens “אלא, לאחר מכאן. ואיבעית אימא: לעולם בשבע…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “אמר רבה: שנית ״הכל שוחטין״ ולעולם שוחטין״,…”

      Named: רבה.

    15. Segment 1526 words

      Opens “וכי תימא, בין בצור בין בזכוכית בין…”

    16. Segment 1634 words

      Opens “אלא אמר רבא: ״הכל שוחטין״, חדא לאתויי…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1714 words

      Opens “חוץ ממגל קציר והמגירה. אבוה דשמואל פגם…”

      Named: שמואל.

    18. Segment 182 words

      Opens “תנו רבנן:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Chullin 17a · Segment 2 — “…אמר רב יוסף: רבי עקיבא היא, דתניא: (דברים יב,…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Chullin 17a · Segment 2 — “…וזבחת מבקרך ומצאנך״, ר' עקיבא אומר: לא בא הכתוב…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 17a · Segment 2 — “אלא אמר רב יוסף: רבי עקיבא היא, דתניא: (דברים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 17a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026