Talmud Builders

    Chullin 28b

    Back to index

    English translation — Chullin 28b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If one suggests: Let us slaughter it and then we will examine it to determine whether its windpipe was severed or its gullet was perforated, that is difficult, because perhaps the slaughterer will slaughter the duck precisely in the place of the perforation and it will be impossible to determine whether the gullet was perforated before the slaughter. If one suggests: Let us slice open the hide and examine the simanim and then we will slaughter it, that is difficult, because didn’t Rabba say: The gullet has no possible examination from without, as its outer side is red, and a small perforation would be indiscernible, but only from within, as its inner side is white, and blood at the site of the perforation would be discerned?

    2Rav Yosef, son of Rava, said to him: Let us examine the windpipe, as it is possible to discern from without whether the majority of the windpipe was severed, and then cut the duck’s windpipe and thereby render it permitted, as cutting either of the two simanim suffices in a bird. And then let us turn the gullet inside out and examine its inner side to determine whether it was perforated and the duck is a tereifa . Rava said: My son Yosef is as wise in the halakhot of tereifot as Rabbi Yoḥanan. Apparently, one siman , which is taught in the mishna as being sufficient in the slaughter of a bird, means either this siman , the gullet, or that siman , the windpipe.

    3§ The mishna states: Rabbi Yehuda says: The slaughter is not valid until he cuts the veins in the neck. Rav Ḥisda said: Rav Yehuda said that one must cut the veins only in the slaughter of a bird, as one typically roasts it in its entirety as one whole entity; therefore, one must cut the veins to ensure that the blood drains. But with regard to the slaughter of an animal, since it is typically quartered into limbs, resulting in the blood draining more readily, one need not cut the veins.

    4The Gemara asks: Is that to say that the reason that Rabbi Yehuda requires cutting of the veins is due to the need to drain the blood? But didn’t we learn in the mishna: Rabbi Yehuda says: The slaughter is not valid until he cuts [ sheyishḥot ] the veins, indicating that the cutting of the veins is a component of the slaughter [ sheḥita ]?

    5The Gemara answers: Say that Rabbi Yehuda’s statement is until he punctures the veins. And what is the meaning of: Until he cuts? Until he punctures the veins at the moment of slaughter, when the blood flows.

    6The Gemara suggests: Come and hear proof rejecting this interpretation of Rabbi Yehuda’s statement from a baraita : The veins through slaughter, this is the statement of Rabbi Yehuda, which indicates that the cutting of the veins is a component of slaughter. The Gemara rejects that proof: Say that the correct reading of the baraita is: He must puncture the veins at the moment of slaughter; this is the statement of Rabbi Yehuda.

    7The Gemara suggests: Come and hear another proof from a baraita : The Rabbis said to Rabbi Yehuda: Since veins were mentioned only to drain blood from them, what difference is there to me whether one cuts them as a component of slaughter, and what difference is there to me whether one cuts them not as a component of slaughter? One can learn by inference from this baraita that Rabbi Yehuda holds that one cuts the veins as a component of slaughter.

    8The Gemara rejects this proof. This is what the Rabbis are saying to Rabbi Yehuda: What difference is there to me whether one punctures them at the moment of slaughter, and what difference is there to me whether one punctures them not at the moment of slaughter? One can puncture the veins after the slaughter. And Rabbi Yehuda holds that at the time of slaughter the blood emerges from the body quickly because the blood is warm; when it is not at the time of slaughter, the blood does not emerge from the body quickly because it is cool.

    9Rabbi Yirmeya raises a dilemma: In cutting the veins according to Rabbi Yehuda, if one interrupted the act in the midst of cutting them, or if he pressed the knife and cut them instead of drawing the knife back and forth, what is the halakha ? Do these actions, which invalidate slaughter when cutting the simanim , also invalidate slaughter when performed in the cutting of the veins?

    10A certain elder said to him: This is what Rabbi Elazar said; and some say that a certain elder said to Rabbi Elazar that this is what Rabbi Yoḥanan said: He punctures the veins with a thorn and their cutting is valid. Cutting the veins is not a component of the slaughter.

    11The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda that Rabbi Yehuda requires cutting of the veins only in the slaughter of birds, and not in the slaughter of animals. If one cut two halves, one half of each of the simanim , in a bird, the slaughter is not valid, and needless to say the slaughter performed in that manner is not valid in the case of an animal. Rabbi Yehuda says: In a bird the slaughter is not valid until he cuts the gullet and the veins.

    12§ The mishna teaches: If one cut half of one siman in a bird or one and a half simanim in an animal, his slaughter is not valid. It was stated that there is an amoraic dispute. Rav said: The halakhic status of a siman of which precisely half was cut and half remained uncut is like that of a siman of which the majority was cut. Rav Kahana said: The halakhic status of a siman of which precisely half was cut and half remained uncut is not like that of a siman of which the majority was cut.

    13The Gemara elaborates. Rav said: The halakhic status of a siman of which precisely half was cut and half remained uncut is like that of a siman of which the majority was cut, and this is what the Merciful One said to Moses: Do not leave the majority uncut. When cutting precisely half, the majority does not remain uncut. Rav Kahana said: The halakhic status of a siman of which precisely half was cut and half remained uncut is not like that of a siman of which the majority was cut, and this is what the Merciful One said to Moses: Cut the majority of the siman . Therefore, cutting precisely half is insufficient.

    14The Gemara provides a mnemonic for the proofs that it cites with regard to this dispute: Half, Ketina, windpipe, deficiency.

    15We learned in the mishna: If one cut half of one siman in a bird or one and a half simanim in an animal, his slaughter is not valid. The Gemara questions the opinion of Rav: If you say that the halakhic status of a siman of which precisely half was cut and half remained uncut is like that of a siman of which the majority was cut, why is his slaughter not valid? By cutting half, didn’t he perform the cutting of a majority of the siman ? The Gemara rejects that proof: By rabbinic law, the slaughter is not valid, due to the concern that perhaps he will not come to perform cutting on even half of the siman .

    16Rav Ketina said: Come and hear proof contrary to Rav’s opinion from a baraita with regard to an impure earthenware vessel that is purified through being broken. If it is broken in two, the larger portion remains impure and the smaller portion is purified. If he divided it into two and they are seemingly equal halves, both are impure, because it is impossible to measure precisely in breaking an earthenware vessel and render both halves equal. Since it is impossible to determine which half is larger, both remain impure due to uncertainty.

    17The Gemara infers: But were it possible to measure precisely and divide it into equal halves, both would be pure. If, as Rav states, the halakhic status of half is like that of a majority, why are they pure? Go here, to one half of the vessel, and you will see that there is a majority and it should remain impure, and go there, to the other half, and you will see that there is a majority and it should remain impure.

    18Rav Pappa said in rejecting that proof: There are not two majorities in one vessel. Therefore, one cannot consider the halakhic status of half like that of a majority. By contrast, with regard to cutting the windpipe or gullet, the halakhic status of precisely half can be like that of a majority, as there is no other majority contradicting that status.

    19The Gemara suggests: Come and hear another proof contrary to Rav’s opinion from a baraita : If one cut half the windpipe and interrupted the slaughter

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והדר ניבדקיהלמעלה מבית השחיטה ולמטה:

    אין לו בדיקה מבחוץלפי שהוא טריפה בנקב משהו ואינו ניכר וטיפת דם נכנסת לו בפנים בנקב ואינו ניכר אבל קרום הפנימי לבן הוא וטיפת דם ניכרת בו אבל החיצון אדום:

    ונבדקיה לקנהשהקנה נבדק מבחוץ לפי שאינו נטרף אלא ברוב והדר נשחטיה לקנה והשחיטה כשרה בסימן אחד ואח"כ יטלו הוושט כולו ויעקרוהו מן הלחי ויהפכוהו ויבדקוהו:

    חכים יוסף ברי בטרפות כרבי יוחנןדאמרינן בפרק גיד הנשה (לקמן חולין דף צה:) דשדר ליה שמואל תליסר גמלי ספיקי דטריפתא למיבדקיה בגווייהו. לישנא אחרינא כרבי יוחנן בכל מילי:

    הואיל וצולהו כולו כאחדלפיכך צריך להוציא את כל דמו:

    עד שישחוטואי ליתנהו בשחיטה אלא משום הוצאת הדם בנקיבה בעלמא סגי:

    בשעת שחיטהשהדם חם ויוצא:

    מאחר שלא הוזכרו וורידיןכלומר אין חיות תלויה בהן ואין צריך להזכירו אלא משום דם למה אתה מצריכו שחיטה:

    דרס בהן מהושחיטה ממש בעי ר' יהודה או לא. רבי ירמיה לא שמיע ליה הא דרב חסדא:

    מחצה על מחצהקס"ד לענין שחיטה קאמר כלומר סימן שחציו שחוט וחציו אינו שחוט הוי כאילו רובו שחוט וכשר:

    רחמנא למשהכשמסר למשה הלכות שחיטה על פה לא תשייר רובא והא דאמר שנצטוה משה לשחוט רוב היינו מחצה על מחצה דכיון דלא אישתייר רובא רוב שחוט קרי ליה:

    מדרבנןאבל מדאורייתא כשר ונפקא מינה דלא מטמא בנבלה:

    חלקו לשניםתנור שנטמא אין לו טהרה אלא נתיצה כדכתיב יותץ ואם נשתייר רובו שלם לאו נתיצה הוא:

    שאי אפשר לצמצםשיהו מכוונים אלא ודאי בחד מינייהו איכא רובא ולא ידעינן בהי מינייהו הילכך לא סלקא טומאה מינייהו:

    תרי רובי ליכא למימר בחד מנאדאי האי רובא האי מיעוטא אבל לענין שחיטה לא הוזכר רוב אלא בחתיכה וכי קרינא פלגא רוב חתוך ליכא דמכחיש ליה דהאי פלגא דקאי לא מיקרי רוב שלם:

    חולין 28 עמוד ב

    1נשחטיה והדר נבדקיה? דלמא במקום נקב קשחיט! נבדקיה והדר נשחטיה? האמר רבה: וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים!

    2אמר ליה רב יוסף בריה: נבדקיה לקנה, ונשחטיה לקנה ולכשריה, והדר לפכוה לושט ולבדקיה. אמר רבא: חכים יוסף ברי בטרפות כר' יוחנן. אלמא אחד דקאמר או האי או האי.

    3ר' יהודה אומר: עד שישחוט. אמר רב חסדא: לא א"ר יהודה אלא בעוף, הואיל וצולהו כולו כאחד, אבל בהמה, כיון דמנתחה אבר אבר לא צריך.

    4למימרא דטעמא דרבי יהודה משום דם הוא? והתנן: רבי יהודה אומר: עד שישחוט את הוורידין.

    5אימא עד שינקב את הוורידין, ומאי ״עד שישחוט״? עד שינקוב בשעת שחיטה.

    6תא שמע: וורידין בשחיטה, דברי ר' יהודה. אימא: וורידין צריך לנקבן בשעת שחיטה, דברי רבי יהודה.

    7תא שמע: אמרו לו לרבי יהודה, מאחר שלא הוזכרו וורידין אלא להוציא מהן דם, מה לי בשחיטה, מה לי שלא בשחיטה? מכלל דרבי יהודה סבר בשחיטה.

    8הכי קאמרי לה: מה לי לנקבן בשעת שחיטה, מה לי לנקבן שלא בשעת שחיטה? והוא סבר: בשעת שחיטה אתי דם דחיים, שלא בשעת שחיטה לא אתי דם דקריר.

    9בעי ר' ירמיה: וורידין לרבי יהודה, שהה בהן, דרס בהן, מהו?

    10א"ל ההוא סבא: הכי אמר רבי אלעזר, ואמרי לה: אמר ליה ההוא סבא לרבי אלעזר, הכי אמר רבי יוחנן: מנקבן בקוץ והן כשרין.

    Baraita

    11תניא כוותיה דרב חסדא: שחט שני חצאי סימנין בעוף פסול, ואין צריך לומר בבהמה. רבי יהודה אומר: בעוף עד שישחוט את הוושט ואת הוורידין.

    12חצי אחד בעוף וכו'. אתמר: רב אמר: מחצה על מחצה כרוב, רב כהנא אמר: מחצה על מחצה אינו כרוב.

    13רב אמר: מחצה על מחצה כרוב, הכי אמר ליה רחמנא למשה: ״לא תשייר רובא״. רב כהנא אמר: מחצה על מחצה אינו כרוב, הכי אמר ליה רחמנא למשה: ״שחוט רובא״.

    14(סימן: חצי, קטינא, גרגרת, פגימה).

    15תנן: חצי אחד בעוף, ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה. אי אמרת מחצה על מחצה כרוב, אמאי פסול? הא עבד ליה רוב! מדרבנן, דלמא לא אתי למעבד פלגא.

    16א"ר קטינא, ת"ש חלקו לשנים והן שוין שניהם טמאין, לפי שאי אפשר לצמצם.

    17הא אפשר לצמצם טהורין, אמאי טהורין? זיל הכא איכא רובא, זיל הכא איכא רובא!

    18אמר רב פפא: תרי רובי בחד מנא ליכא.

    19ת"ש שחט חצי גרגרת, ושהה בה׃

    Tosafot

    רב אמר מחצה על מחצה כרובובפרק אלו טריפות (לקמן חולין דף מד:) גבי (פסק את) הגרגרת דאתא לקמיה דרב ובדקה ברוב עוביה מחצה נמי קרי ליה רוב ובמסקנא דאמר דכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב ניחא טפי:

    לפי שאי אפשר לצמצםאפילו לר' יוסי הגלילי דאמר בפרק שני דבכורות (דף יז.) אפשר לצמצם מודה הוא בכלי חרס כדקאמר התם הואיל ואית בו גומות ויש להוכיח מכאן דהלכה דבידי אדם אפשר לצמצם מדאפליגו אמוראי במחצה על מחצה ובפ"ק דעירובין (דף טו:) בפרוץ כעומד ואם אי אפשר לצמצם היכי שריא מספק ואפילו למאן דאסר לא אסר אלא משום דהכי אגמריה למשה שחוט רובא גדור רובא ומיהו בידי שמים נראה דהלכה דאי אפשר לצמצם דאמר בפ' ד' אחין (יבמות דף כח.) לר' יוחנן דאמר אחיות איני יודע מי שנאן ונימא [כו'] ר"י הגלילי היא לא סתם תנא כר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם ובפרק הזורק בגיטין (דף עח.) דפריך והא אי אפשר לצמצם גבי מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת דמפרש דאתו תרוייהו בהדי הדדי בארבע אמות התם נמי הוי כבידי שמים דמסתמא לא כוונו לבא בבת אחת וא"ת בריש עירובין (דף ה:) גבי לחי המושך מדפנו של מבוי דקאמר רב אשי אפילו תימא במבוי שמונה מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי מאי אמרת דשוו תרוייהו כי הדדי הוה ליה ספק דבריהם וכל ספק דבריהם להקל משמע דאי אפשר לצמצם ולברר הדבר וי"ל דלעולם אפשר לברר ולמדוד בצמצום ע"י טורח אבל לא הטריחוהו חכמים למדוד שם מספק כיון דבין עומד נפיש ובין פרוץ נפיש ליכא חשש איסור אא"כ הוא שוה ומילתא דלא שכיחא הוא ואין להקשות על רב אשי דאפילו כי שוו כי הדדי לשתרי דקי"ל פרוץ כעומד מותר דרב אשי קאי ארב הונא בריה דרב יהושע דאמר התם לא אמרו אלא במבוי שמונה אבל במבוי ז' ניתר בעומד מרובה על הפרוץ כו' ואיהו סבר התם דפרוץ כעומד אסור וה"ר שמעון היה מפרש דאמוראי דהכא ודפרוץ כעומד מצו סברי כרבנן דאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ופליגי כשדומה לנו דהוי מחצה על מחצה ומאן דשרי משום דאימא דשחט רובא ואפילו הן שוין רחמנא אמר לא תשייר רובא ומאן דאסר משום דאימא נשאר רובא קיים ואפילו הן שוין רחמנא אמר שחוט רובא וכן גבי פרוץ כעומד והשתא ניחא טפי ההיא דספק דבריהם להקל דאי אפשר לכוין אבל קשה דמשמע דבספק דאורייתא הוי אסור משום חששא שמא הן שוין אע"ג דאי עומד נפיש או פרוץ נפיש הוה שרי והכא שריא אפילו באיסור דאורייתא כשההיתר מצוי יותר מן האיסור וכן גבי פרוץ כעומד ואם כן בההיא דלחי אפילו הוי ספיקא דאורייתא תשתרי ונראה לי דאיכא התם למיחש שמא ח' אמות אינם מצומצמות ואפילו פרוץ מרובה לא יהא נידון משום לחי ולהכי דווקא בספק דבריהם יש להקל אבל קשה לפירושו דהיכי דייקא בפ"ב דבכורות (דף יז:) מההוא דנמצא מכוון בין שתי עיירות דבידי אדם אפשר לצמצם התם נמי אע"ג דאי אפשר לצמצם ולכוין מכל מקום מודים רבנן דמביאין שתי עגלות משום דכל אחת מביא עגלה ממה נפשך שמא היא קרובה ואפילו הן מצומצמות הקרובה אמר רחמנא ואפילו קרובות ולפירוש קמא אתי שפיר דלעולם אי אפשר לצמצם ולהיות שיהיו שוין אלא אחת מהן קרובה יותר ויוצאין בשל תנאי ויש לומר דלפי' הר"ר שמעון נמי יוצאים בשל תנאי ממה נפשך דאם קרובה היא יוצאה בה ואם רחוקה היא תביא בשביל חבירתה מאי אמרת שמא מצומצמות הן זה אינו מצוי ואין להאריך כאן יותר ובעירובין (דף ה: ד"ה וספק) אפרש בע"ה יותר. [ויותר מבואר בסוכה טו: תד"ה פרוץ כו' ותוספות בכורות יז: ד"ה אפשר]:

    זיל הכא איכא רובאוא"ת מאי קשיא ליה דכי אמר נמי הכא הכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובא כדלעיל הרי אין כאן רוב וטהורין וי"ל דתלוי הדבר בחשיבות דמשום דחשיב ליה מחצה כרוב שרי לעיל דיש כאן שיעור הכשר שחיטה וכאן נמי יש חשיבות מחצה דינו כרוב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    נבדקיה לוושט ונשחטיה דהא אמר רבא וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים. איכא למידק ההיא בדרוסה היא, ומשום דזהירא אדום ולא מינכר בושט מבחוץ שהוא אדום, אבל נקב לא, והכא על כרחיה לדרוסה לא חיישינן, דהא אמרינן (נג, ב) ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא, ועל כרחיה הכא לא ידעינן במאי מדקאמר דנפק ואתא כי ממסמיס קועיה דמא. ואני שמעתי אפילו בנקב כל שאינו במקום ידוע אינו ניכר בושט מבחוץ שהוא אדום, ול"נ דלא אמר ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא אלא בשיש לפנינו כלבא ושונרא אי נמי קניא ושונרא, אבל מסתמא במצוי תולין אותו ומצוי יותר בשונרא מקניא וכלבא, וכן נראה לי מדברי הר"מ במז"ל (הל' שחיטה פ"ב הי"ב) ומדברי הראב"ד ז"ל שכתב בתשובה, ובאווזא דרב אשי דעל לגבי קני נכתוב בו יותר בס"ד במקומה לקמן (חולין נג, ב).

    אבל בהמה הואיל ומנתחה אבר אבר לא צריךוהוא הדין לעוף אם לא שחט את הורידין מנתחו אבר אבר, ושפיר דמי. דלא עדיף מבהמה, אלא שבעוף אינו רשאי שלא לשחוט את הורידין אפילו בשדעתו לחתוך בו אבר אבר דכיון דדרכו לצלותו כולו כאחד חוששין שמא ימלך ויצלנו כולו כאחת, ובהמה נמי אסור לצלותה כולה כאחת אלא אם כן שחט הורידין בידוע. וקיימא לן כרבי יהודה מדאמרינן בברכות (ח, ב) הזהרו בורידין כרבי יהודה, והילכך צריך לשחטן או לנקבן בשעת שחיטה או סמוך לה קודם שיתקרר הדם, ואפילו שהה [יותר] מכדי שהיה אין בכך כלום, כל שהדם חם ושותת ויורד, לא חתך את הורידין אין צולין אותו כאחת, אלא מנתחו אבר אבר, לא חתכו אבר אבר וצלה אותו כולו כאחת הרי זה אסור באכילה, וכדתניא (ע"א) שני חצאי סימנין בעוף פסולה ואין צריך לומר דבהמה (הזעצער: אולי בבהמה).

    רבי יהודה אומר עד שישחוט וושט ושני ורידיןאלמא לרבי יהודה פסולה עד שישחוט ורידין, דרבי יהודה על כרחין אפסולה קאי, מדקאמר עד שישחוט וושט ושני ורידין, ובתוספתא תנא רבי יהודה פוסל לעולם עד שישחוט את הורידין, ומיהו לא פסולה ממש כשוחט שני חצאי סימנין קאמר, דהא מיתכשר בחתיכת איברים, אלא דכל שלא שחט ורידין ולא חתך איברים פסולה. ויש מי שכתב דמדקאמר הכא הואיל וצולהו כולו כאחד דוקא בצלי הוא דסגי ליה בשחיטת ורידין, אבל לקדרה לא סגי בורידין אלא צריך לחתוך חוטין שבגוף, ותדע לך דהא חתיכת איברים בבהמה כשחיטת ורידין בעוף, ואפילו הכי לא סגי לה בלא חתיכת חטין שבגוף וכדאמרינן לקמן (חולין צג, א) חמשה חוטין הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דידה (ודרועא) [ודלועא] משום דמא. והני תרתי לאו דוקא, אלא אפילו הני קאמר, ולרבותא נקטינהו משום דהני מקרבי לורידין ואפילו הכי לא סגי להו בלא חתיכת חוטין עצמן. וכ"כ באיסור משהו. ואינו מחוור בעיני, חדא דהתם בבהמה וסתמא לא נשחטו ורידין, ואם כן מאי ריבותייהו דהני תרתי, ועוד דהא התם מנינא קאמר אלמא לא צריך אלא הני, ואי אפשר דמנינא דהתם לאו דוקא וכדאמרינן בדוכתי טובא בגמרא בקידושין (טז, ב) גבי חמשה מעניקין להם ובסוטה (טז, א) גבי בשלשה מקומות מקרא עוקב את ההלכה, דהכא שאני דקאמר תלתא משום תרבא ותרי משום דמא, דאלמא תלתא ותרי דוקא. אלא ודאי התם טעמא איכא משום דהנהו תרי לא שפכי דרך ורידין כשאר חוטין שבגוף וכן אינן נשפכין דרך שאר חוטין שבגוף, והילכך לא סגי להו לא בשחיטת ורידין ולא בחתיכת אברים. והוא הדין בשל עוף, הא שאר חוטין לא צריך לא בבהמה ולא בעוף. ודקאמר הכא צולהו לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט והוא הדין לקדרה, אי נמי קא משמע לן דאפילו לצלי בעי רבי יהודה חתיכת ורידין ולא אמרינן נורא שאיב ליה לדמא.

    מחצה על מחצה רובפירש בכל רובי דעלמא נמי דקאמר הכי אגמריה רחמנא למשה בכל רובי לא תשייר רובא. ותדע לך מדאקשיה עליה מתנור שחלקו לשנים.

    תנן חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמהאיכא למידק אמאי לא אקשי ליה מרישא דקתני ורובו שלא אחד כמוהו. יש לומר אי מרישא הוה אמינא דהכי קאמר ורובו המשוייר ככולו עד שישחוט חציו.

    תרי רובי בחד מנא קאמרת תרי רובי בחד מנא לא אמרינןאבל שחיטה לאו תרי רובי בחד מנא הוא דאנן לא צריכינן אלא לרובא דשחיטה, אבל לשאינו שחוט לא משגחינן בין קרית ליה רוב או מיעוט.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 28b

    Chullin 28b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 349 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והדר ניבדקיה למעלה מבית השחיטה ולמטה:

    אין לו בדיקה מבחוץ לפי שהוא טריפה בנקב משהו ואינו ניכר וטיפת דם נכנסת לו בפנים בנקב ואינו ניכר אבל קרום הפנימי לבן הוא וטיפת דם ניכרת בו אבל החיצון אדום:

    ונבדקיה לקנה שהקנה נבדק מבחוץ לפי שאינו נטרף אלא ברוב והדר נשחטיה לקנה והשחיטה כשרה בסימן אחד ואח"כ יטלו הוושט כולו ויעקרוהו מן הלחי ויהפכוהו ויבדקוהו:

    חכים יוסף ברי בטרפות כרבי יוחנן דאמרינן בפרק גיד הנשה (לקמן חולין דף צה:) דשדר ליה שמואל תליסר גמלי ספיקי דטריפתא למיבדקיה בגווייהו. לישנא אחרינא כרבי יוחנן בכל מילי:

    הואיל וצולהו כולו כאחד לפיכך צריך להוציא את כל דמו:

    עד שישחוט ואי ליתנהו בשחיטה אלא משום הוצאת הדם בנקיבה בעלמא סגי:

    בשעת שחיטה שהדם חם ויוצא:

    מאחר שלא הוזכרו וורידין כלומר אין חיות תלויה בהן ואין צריך להזכירו אלא משום דם למה אתה מצריכו שחיטה:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 28b · Sefaria

    Tosafot

    רב אמר מחצה על מחצה כרוב ובפרק אלו טריפות (לקמן חולין דף מד:) גבי (פסק את) הגרגרת דאתא לקמיה דרב ובדקה ברוב עוביה מחצה נמי קרי ליה רוב ובמסקנא דאמר דכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב ניחא טפי:

    לפי שאי אפשר לצמצם אפילו לר' יוסי הגלילי דאמר בפרק שני דבכורות (דף יז.) אפשר לצמצם מודה הוא בכלי חרס כדקאמר התם הואיל ואית בו גומות ויש להוכיח מכאן דהלכה דבידי אדם אפשר לצמצם מדאפליגו אמוראי במחצה על מחצה ובפ"ק דעירובין (דף טו:) בפרוץ כעומד ואם אי אפשר לצמצם היכי שריא מספק ואפילו למאן דאסר לא אסר אלא משום דהכי אגמריה למשה שחוט רובא גדור רובא ומיהו בידי שמים נראה דהלכה דאי אפשר לצמצם דאמר בפ' ד' אחין (יבמות דף כח.) לר' יוחנן דאמר אחיות איני יודע מי שנאן ונימא [כו'] ר"י הגלילי היא לא סתם תנא כר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם ובפרק הזורק בגיטין (דף עח.) דפריך והא אי אפשר לצמצם גבי מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת דמפרש דאתו תרוייהו בהדי הדדי בארבע אמות התם נמי הוי כבידי שמים דמסתמא לא כוונו לבא בבת אחת וא"ת בריש עירובין (דף ה:) גבי לחי המושך מדפנו של מבוי דקאמר רב אשי אפילו תימא במבוי שמונה מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי מאי אמרת דשוו תרוייהו כי הדדי הוה ליה ספק דבריהם וכל ספק דבריהם להקל משמע דאי אפשר לצמצם ולברר הדבר וי"ל דלעולם אפשר לברר ולמדוד בצמצום ע"י טורח אבל לא הטריחוהו חכמים למדוד שם מספק כיון דבין עומד נפיש ובין פרוץ נפיש ליכא חשש איסור אא"כ הוא שוה ומילתא דלא שכיחא הוא ואין להקשות על רב אשי דאפילו כי שוו כי הדדי לשתרי דקי"ל פרוץ כעומד מותר דרב אשי קאי ארב הונא בריה דרב יהושע דאמר התם לא אמרו אלא במבוי שמונה אבל במבוי ז' ניתר בעומד מרובה על הפרוץ כו' ואיהו סבר התם דפרוץ כעומד אסור וה"ר שמעון היה מפרש דאמוראי דהכא ודפרוץ כעומד מצו סברי כרבנן דאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ופליגי כשדומה לנו דהוי מחצה על מחצה ומאן דשרי משום דאימא דשחט רובא ואפילו הן שוין רחמנא אמר לא תשייר רובא ומאן דאסר משום דאימא נשאר רובא קיים ואפילו הן שוין רחמנא אמר שחוט רובא וכן גבי פרוץ כעומד והשתא ניחא טפי ההיא דספק דבריהם להקל דאי אפשר לכוין אבל קשה דמשמע דבספק דאורייתא הוי אסור משום חששא שמא הן שוין אע"ג דאי עומד נפיש או פרוץ נפיש הוה שרי והכא שריא אפילו באיסור דאורייתא כשההיתר מצוי יותר מן האיסור וכן גבי פרוץ כעומד ואם כן בההיא דלחי אפילו הוי ספיקא דאורייתא תשתרי ונראה לי דאיכא התם למיחש שמא ח' אמות אינם מצומצמות ואפילו פרוץ מרובה לא יהא נידון משום לחי ולהכי דווקא בספק דבריהם יש להקל אבל קשה לפירושו דהיכי דייקא בפ"ב דבכורות (דף יז:) מההוא דנמצא מכוון בין שתי עיירות דבידי אדם אפשר לצמצם התם נמי אע"ג דאי אפשר לצמצם ולכוין מכל מקום מודים רבנן דמביאין שתי עגלות משום דכל אחת מביא עגלה ממה נפשך שמא היא קרובה ואפילו הן מצומצמות הקרובה אמר רחמנא ואפילו קרובות ולפירוש קמא אתי שפיר דלעולם אי אפשר לצמצם ולהיות שיהיו שוין אלא אחת מהן קרובה יותר ויוצאין בשל תנאי ויש לומר דלפי' הר"ר שמעון נמי יוצאים בשל תנאי ממה נפשך דאם קרובה היא יוצאה בה ואם רחוקה היא תביא בשביל חבירתה מאי אמרת שמא מצומצמות הן זה אינו מצוי ואין להאריך כאן יותר ובעירובין (דף ה: ד"ה וספק) אפרש בע"ה יותר. [ויותר מבואר בסוכה טו: תד"ה פרוץ כו' ותוספות בכורות יז: ד"ה אפשר]:

    זיל הכא איכא רובא וא"ת מאי קשיא ליה דכי אמר נמי הכא הכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובא כדלעיל הרי אין כאן רוב וטהורין וי"ל דתלוי הדבר בחשיבות דמשום דחשיב ליה מחצה כרוב שרי לעיל דיש כאן שיעור הכשר שחיטה וכאן נמי יש חשיבות מחצה דינו כרוב:

    Tosafot on Chullin 28b · Sefaria

    Rashba

    נבדקיה לוושט ונשחטיה דהא אמר רבא וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים. איכא למידק ההיא בדרוסה היא, ומשום דזהירא אדום ולא מינכר בושט מבחוץ שהוא אדום, אבל נקב לא, והכא על כרחיה לדרוסה לא חיישינן, דהא אמרינן (נג, ב) ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא, ועל כרחיה הכא לא ידעינן במאי מדקאמר דנפק ואתא כי ממסמיס קועיה דמא. ואני שמעתי אפילו בנקב כל שאינו במקום ידוע אינו ניכר בושט מבחוץ שהוא אדום, ול"נ דלא אמר ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא אלא בשיש לפנינו כלבא ושונרא אי נמי קניא ושונרא, אבל מסתמא במצוי תולין אותו ומצוי יותר בשונרא מקניא וכלבא, וכן נראה לי מדברי הר"מ במז"ל (הל' שחיטה פ"ב הי"ב) ומדברי הראב"ד ז"ל שכתב בתשובה, ובאווזא דרב אשי דעל לגבי קני נכתוב בו יותר בס"ד במקומה לקמן (חולין נג, ב).

    אבל בהמה הואיל ומנתחה אבר אבר לא צריך והוא הדין לעוף אם לא שחט את הורידין מנתחו אבר אבר, ושפיר דמי. דלא עדיף מבהמה, אלא שבעוף אינו רשאי שלא לשחוט את הורידין אפילו בשדעתו לחתוך בו אבר אבר דכיון דדרכו לצלותו כולו כאחד חוששין שמא ימלך ויצלנו כולו כאחת, ובהמה נמי אסור לצלותה כולה כאחת אלא אם כן שחט הורידין בידוע. וקיימא לן כרבי יהודה מדאמרינן בברכות (ח, ב) הזהרו בורידין כרבי יהודה, והילכך צריך לשחטן או לנקבן בשעת שחיטה או סמוך לה קודם שיתקרר הדם, ואפילו שהה [יותר] מכדי שהיה אין בכך כלום, כל שהדם חם ושותת ויורד, לא חתך את הורידין אין צולין אותו כאחת, אלא מנתחו אבר אבר, לא חתכו אבר אבר וצלה אותו כולו כאחת הרי זה אסור באכילה, וכדתניא (ע"א) שני חצאי סימנין בעוף פסולה ואין צריך לומר דבהמה (הזעצער: אולי בבהמה).

    רבי יהודה אומר עד שישחוט וושט ושני ורידין אלמא לרבי יהודה פסולה עד שישחוט ורידין, דרבי יהודה על כרחין אפסולה קאי, מדקאמר עד שישחוט וושט ושני ורידין, ובתוספתא תנא רבי יהודה פוסל לעולם עד שישחוט את הורידין, ומיהו לא פסולה ממש כשוחט שני חצאי סימנין קאמר, דהא מיתכשר בחתיכת איברים, אלא דכל שלא שחט ורידין ולא חתך איברים פסולה. ויש מי שכתב דמדקאמר הכא הואיל וצולהו כולו כאחד דוקא בצלי הוא דסגי ליה בשחיטת ורידין, אבל לקדרה לא סגי בורידין אלא צריך לחתוך חוטין שבגוף, ותדע לך דהא חתיכת איברים בבהמה כשחיטת ורידין בעוף, ואפילו הכי לא סגי לה בלא חתיכת חטין שבגוף וכדאמרינן לקמן (חולין צג, א) חמשה חוטין הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דידה (ודרועא) [ודלועא] משום דמא. והני תרתי לאו דוקא, אלא אפילו הני קאמר, ולרבותא נקטינהו משום דהני מקרבי לורידין ואפילו הכי לא סגי להו בלא חתיכת חוטין עצמן. וכ"כ באיסור משהו. ואינו מחוור בעיני, חדא דהתם בבהמה וסתמא לא נשחטו ורידין, ואם כן מאי ריבותייהו דהני תרתי, ועוד דהא התם מנינא קאמר אלמא לא צריך אלא הני, ואי אפשר דמנינא דהתם לאו דוקא וכדאמרינן בדוכתי טובא בגמרא בקידושין (טז, ב) גבי חמשה מעניקין להם ובסוטה (טז, א) גבי בשלשה מקומות מקרא עוקב את ההלכה, דהכא שאני דקאמר תלתא משום תרבא ותרי משום דמא, דאלמא תלתא ותרי דוקא. אלא ודאי התם טעמא איכא משום דהנהו תרי לא שפכי דרך ורידין כשאר חוטין שבגוף וכן אינן נשפכין דרך שאר חוטין שבגוף, והילכך לא סגי להו לא בשחיטת ורידין ולא בחתיכת אברים. והוא הדין בשל עוף, הא שאר חוטין לא צריך לא בבהמה ולא בעוף. ודקאמר הכא צולהו לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט והוא הדין לקדרה, אי נמי קא משמע לן דאפילו לצלי בעי רבי יהודה חתיכת ורידין ולא אמרינן נורא שאיב ליה לדמא.

    מחצה על מחצה רוב פירש בכל רובי דעלמא נמי דקאמר הכי אגמריה רחמנא למשה בכל רובי לא תשייר רובא. ותדע לך מדאקשיה עליה מתנור שחלקו לשנים.

    תנן חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה איכא למידק אמאי לא אקשי ליה מרישא דקתני ורובו שלא אחד כמוהו. יש לומר אי מרישא הוה אמינא דהכי קאמר ורובו המשוייר ככולו עד שישחוט חציו.

    תרי רובי בחד מנא קאמרת תרי רובי בחד מנא לא אמרינן אבל שחיטה לאו תרי רובי בחד מנא הוא דאנן לא צריכינן אלא לרובא דשחיטה, אבל לשאינו שחוט לא משגחינן בין קרית ליה רוב או מיעוט.

    Rashba on Chullin 28b · Sefaria

    Meiri

    תנור שנטמא והוא של חרס המיטלטל אין לו טהרה אלא בנתיצה ואם נשתייר רובו שלם אין זה נתיצה אפי' בתנור קטן אבל אם לא נשתייר אלא מיעוטו שלם טהור בתנור קטן שאין בשירים אלו ארבעה טפחים כמו שיתבאר במקומו ואם חלקו לתנור קטן זה לשנים טמא שאי אפשר לצמצם ושמא יש כאן רובו:

    Meiri on Chullin 28b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה אתא כי ממסמס כו' והר"ר אלחנן הקשה כו' ונראה לי שיש שום חולי שיאדים כו' עכ"ל לפום הך סברא דחיישינן למעוטא לר"מ איכא למיחש שיש שום חולי כו' אבל למסקנא דקאמרינן מודה רבי מאיר היכא דלא אפשר ודאי דליכא למיחש להאי מיעוטא והיינו דקאמרינן ניקב הפנימי ולא החיצון דכשר אבל לא ידענא למה לי' למימר הכי שיש שום חולי כו' הא למעוטי דרוסה גופה איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ גם לפריב"א וכל זה בקצת נוסחת התוס' אינו והוא גליון ונתוסף בתוס' וק"ל:

    בד"ה לפי שא"א לצמצם אפילו לרבי יוסי הגלילי כו' מודה הוא בכלי חרס מדקאמר התם כו' עכ"ל ואין זה מוכרח דלרבנן הוא דקאמרי התם הכי דסברי דבידי שמים א"א לצמצם אבל לר"י הגלילי מצינן למימר שפיר כיון דבידי שמים אפשר לצמצם בכלי חרס נמי אפשר לצמצם וע"ש ודו"ק:

    בא"ד דהיכי דייק כו' דנמצא מכוון בין ב' עיירות דבידי אדם אפשר לצמצם כו' עכ"ל היינו דמדייק מעיקרא מההיא דמצא מכוון בין ב' עיירות מביאין ב' עגלות דר"א כו' מאי טעמא לאו משום דקא סבר בידי אדם אפשר לצמצם ובדפוס חדש הגיהו דבידי אדם אי אפשר לצמצם כו' והיינו דמדייק במסקנא דקתני וחכ"א יביאו עגלה אחת כו' ש"מ קסברי רבנן א"א לצמצם כו' ואין צורך להגיה כי כל נוסחות הישנות שבתוס' ישרות כמ"ש וכ"ה בתוס' שם וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 28b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה לפי שא"א לצמצם וכו' ונ"ל דאיכא התם למיחש שמא ח' אמות אינם מצומצמות ואפילו פרוץ מרובה לא יהיה נידון משום לחי וכו'. ר"ל דבשלמא אי הוי ח' אמות מצומצמות ודומה לנו שהלחי הוא נמשך עד חצי המבוי אז ניתר ממה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה ואי פרוץ נפיש ממילא אין בלחי ד' אמות ואם כן ניתר משום לחי אבל כשהח' אמות של המבוי אינן מצומצמות ויש לחוש שהן יותר מח' א"כ אפי' נימא שהפרוץ מרובה אכתי יש לחוש שמא גם העומד הוא יותר מד' אמות ואינו נידון משום לחי וק"ל:

    בא"ד אבל קשה לפירושו דהכי דייק בפ"ב דבכורות דבידי אדם א"א לצמצם התם נמי אע"ג דא"א לצמצם ולכוין מ"מ מודו רבנן דמביאות שתי עגלות כן נ"ל להגיה והכי פירושו דשם בבכורות פליגי ר"י הגלילי ורבנן לענין שני ראשין שיצאו כאחד ר"י הגלילי אומר שניהם לכהן דס"ל דאפילו בידי שמים אפשר לצמצם וחכמים ס"ל דא"א לצמצם ובעי התם לרבנן בידי אדם מאי ופשיט במסקנא דלרבנן אפילו בידי אדם א"א לצמצם מהא דתנן נמצא מכוון בין שתי עיירות רבי אליעזר אומר שתיהן מביאין וחכמים אומרים יבואו עגלה א' בשותפות ויתנו ודייק מאי קסברי רבנן אי קסברי אפשר לצמצם וקרובה אפי' קרובות ליתי תרתי אלא לאו ש"מ קסברי רבנן א"א לצמצם אפילו בידי אדם הכי איתא סוגיא דהתם והשתא מקשין התוס' דהכא לפי פירושו של הר"ר שמעון אפילו קסברי רבנן א"א לצמצם לא אתי שפיר רד"מ מודו רבנן לר"א דיביאו שתי עגלות משום דכל אחת תביא עגלה ממ"נ כו':

    [בא"ד] ולפי' קמא א"ש וכו' ר"ל דלפי' קמא של התוס' ס"ל דלמ"ד א"א לצמצם הוי פירושו דכל דבר שנחלק לעולם החלקים אינם שוים שא"א בעולם שיהיו שוין אלא שחלק אחד הוא גדול יותר ואין אנו יודעים איזה מהן הוא הגדול ואיזה מהן הקטן ולכך הקשו לעיל דאי ס"ל אמוראי דהכא דאי אפשר לצמצם היכי שרי הכא בשחט מחצה על מהצה ואפילו מאן דאסר לא אסר אלא משום דהכי אגמרי' למשה וכו' תיפוק ליה דאסור מספק שמא חלק דשחוט הוא המיעוט והנשאר הוא הרוב כיון דא"א לצמצם ונמצא שלא שחט אפילו חציו של סימן ולכך אתי נמי שפיר לרבנן גבי שתי עיירות דא"א לצמצם וא"א שיהיו שניהם שוות אלא האחת קרובה יותר ואין אנו יודעים איזה מהן ולכך ס"ל דמביאות עגלה אחת בשותפות ויתנו אבל לפי' הר"ר שמעון דמפרש דלמ"ד א"א לצמצם איכא ג' ספקות דשמא זה החלק הוא הקטן והנשאר הוא הגדול או אם הוא בהפך או שמא שניהם שוים ולכך פליגי כשדומה לנו שהוא מחצה על מחצה ומאן דשרא משום דאיכא תרתי להתירא חדא דאימא שחט רובא ואפי' הן שוין רחמנא אמר לא תשייר רובא ומאן דאסר משום דלדידיה איכא תרתי לאיסורא משום דאימא נשאר רובא קיים וכו' וא"כ גבי שתי עיירות נמי איכא תרתי שיביא כל אחת עגלה ממ"נ ותירצו התוס' וי"ל רלפי הר"ר שמעון נמי וכו' ר"ל דליכא התם תרתי לאיסורא וכו' כאשר מובן מעצמו כן נ"ל המשך דברי התוס' בדבור זה ודברי ספר ח"ש אינם מובנים לי ולא ברירן ולא נהירין ולפי הנראה מדבריו לא עמד או לא ראה על תוכן שיטת הסוגיא דבכורות:

    Maharam on Chullin 28b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' הא אפשר לצמצם טהורין עיין פי"ב מ"ו דכלים וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Chullin 28b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 28, Amud Bet, about 349 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “נשחטיה והדר נבדקיה? דלמא במקום נקב קשחיט!…”

      Named: רבה.

    2. Segment 229 words

      Opens “אמר ליה רב יוסף בריה: נבדקיה לקנה,…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    3. Segment 325 words

      Opens “ר' יהודה אומר: עד שישחוט. אמר רב…”

      Named: רב חסדא.

    4. Segment 415 words

      Opens “למימרא דטעמא דרבי יהודה משום דם הוא?…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 512 words

      Opens “אימא עד שינקב את הוורידין, ומאי ״עד…”

    6. Segment 616 words

      Opens “תא שמע: וורידין בשחיטה, דברי ר' יהודה.…”

      Named: רבי יהודה.

    7. Segment 726 words

      Opens “תא שמע: אמרו לו לרבי יהודה, מאחר…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 828 words

      Opens “הכי קאמרי לה: מה לי לנקבן בשעת…”

    9. Segment 911 words

      Opens “בעי ר' ירמיה: וורידין לרבי יהודה, שהה…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1023 words

      Opens “א"ל ההוא סבא: הכי אמר רבי אלעזר,…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יוחנן.

    11. Segment 1124 words

      Opens “תניא כוותיה דרב חסדא: שחט שני חצאי…”

      Named: רב חסדא, רבי יהודה.

    12. Segment 1219 words

      Opens “חצי אחד בעוף וכו'. אתמר: רב אמר:…”

      Named: רב אמר, רב כהנא.

    13. Segment 1329 words

      Opens “רב אמר: מחצה על מחצה כרוב, הכי…”

      Named: רב אמר, רב כהנא.

    14. Segment 145 words

      Opens “(סימן: חצי, קטינא, גרגרת, פגימה).…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “תנן: חצי אחד בעוף, ואחד וחצי בבהמה…”

    16. Segment 1613 words

      Opens “א"ר קטינא, ת"ש חלקו לשנים והן שוין…”

    17. Segment 1714 words

      Opens “הא אפשר לצמצם טהורין, אמאי טהורין? זיל…”

    18. Segment 188 words

      Opens “אמר רב פפא: תרי רובי בחד מנא…”

      Named: רב פפא.

    19. Segment 196 words

      Opens “ת"ש שחט חצי גרגרת, ושהה בה…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 28b · Segment 2 — “אמר ליה רב יוסף בריה: נבדקיה לקנה, ונשחטיה לקנה…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Chullin 28b · Segment 12 — “…על מחצה כרוב, רב כהנא אמר: מחצה על מחצה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 28b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026