Talmud Builders

    Chullin 137a

    Back to index

    English translation — Chullin 137a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara further states that the matter of consecration applies neither to the mitzva of the first sheared wool nor to the firstborn animal. The firstborn is consecrated from the womb, while the first sheared wool is non-sacred. By contrast, the animal tithe is consecrated by the owner when passed under the rod. And finally, the option of sale by the priest applies to the first sheared wool and the firstborn animal after the priest receives them, whereas the animal tithe may not be sold. The Gemara adds: And these halakhot common to the first sheared wool and the firstborn are more numerous than the halakhot shared by the first sheared wool and the animal tithe. Therefore, Rabbi Shimon should derive the verbal analogy between the first sheared wool and the firstborn.

    2The Gemara answers: Even so, Rabbi Shimon prefers to derive the halakhot of the first sheared wool, which apply to an ordinary non-firstborn animal, from those of animal tithe, which also apply to an ordinary animal. Rabbi Shimon maintains that the shared factor that the first sheared wool and the animal tithe apply to all animals, not only the first to emerge from the womb, is decisive and overrides the other shared halakhot .

    3§ The mishna states: The first sheared wool is in effect only with regard to sheep. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ḥisda said: It is derived by means of a verbal analogy between shearing mentioned in this context and shearing mentioned elsewhere. It is written here: “The first sheared wool of your flock [ tzonekha ], shall you give him” (Deuteronomy 18:4), and it is written there that Job says concerning the needy: “And he was warmed with the shearing of my sheep [ kevasai ]” (Job 31:20). Just as there, the verse is referring specifically to the shearing of sheep, as the term keves is used only with regard to a sheep, so too here, with regard to the first sheared wool, the verse is referring to sheep, despite the fact that the term tzon can be interpreted as referring also to goats.

    4The Gemara objects: But derive instead a verbal analogy concerning shearing mentioned in this context from shearing mentioned in the case of the firstborn animal: Just as the prohibition against shearing the firstborn also applies to a firstborn ox, so too, the halakhot of the first sheared wool should also apply to oxen. It is prohibited to shear a firstborn ox, as it is taught in a baraita : The verse states: “You shall do no work with the firstborn of your ox, and you shall not shear the firstborn of your flock” (Deuteronomy 15:19). From a straightforward reading of the verse, I have derived only that a firstborn ox may not be used for labor and that a firstborn of an animal from the flock may not be used for shearing.

    5The baraita continues: From where is it derived to apply the prohibition that was stated about that animal to this one, and the prohibition that was stated about this animal to that one? The verse states: “You shall do no work…and you shall not shear.” The conjunction “and” indicates that the two parts of the verse apply to both animals.

    6The Gemara explains: One cannot say that oxen are subject to the mitzva of first sheared wool, as the verse states with regard to this mitzva: “Shall you give him,” which indicates that the shearing is given to the priest himself, i.e., for him to wear, and not for use as his sack. The shearing of oxen is fit for use only as sackcloth, not as clothing.

    7The Gemara objects: If that is so, let one be obligated in the mitzva of the first sheared wool in the case of goats’ hair, as it too can be used for clothing. The Gemara explains: To be obligated in the first sheared wool we require an act of shearing, and goats’ hair is plucked, not sheared.

    8The Gemara asks: Who did you hear who accepts this reasoning that only an act of shearing renders one obligated in the mitzva of the first sheared wool? This is the opinion of Rabbi Yosei, which the Gemara will soon cite. But Rabbi Yosei concedes that the obligation does exist without the act of shearing in a case where the usual manner of removing the wool is not by shearing. Since goats’ hair is not commonly shorn, the obligation of the first sheared wool should apply.

    9Rather, the Gemara provides a different source for the mishna’s statement. The reason that the mitzva of first sheared wool applies only to sheep is as Rabbi Yehoshua ben Levi said: It is stated in the verse following the source for the mitzva of first sheared wool: “For the Lord your God has chosen him out of all your tribes, to stand to serve in the name of the Lord, he and his sons forever” (Deuteronomy 18:5). The term “to serve” indicates that the first sheared wool that is given to the priest must consist of a matter fit for the Temple service, i.e., its size must be large enough for use for the priestly garments. Here too, the first sheared wool must be of a matter fit for Temple service, i.e., sheep’s wool, from which the priestly garments are woven.

    10The Gemara asks: But if so, for what purpose does the verbal analogy between shearing mentioned with regard to the first sheared wool and shearing mentioned with regard to the flock come? The Gemara answers: It is necessary for that which was taught in the school of Rabbi Yishmael. As the school of Rabbi Yishmael taught: In the case of sheep whose wool is hard, the owner is exempt from the first sheared wool, as it is stated: “And he was warmed with the shearing of my sheep” (Job 31:20). Since hard wool does not provide warmth, the mitzva of the first sheared wool does not apply to this wool.

    11§ It is taught in one baraita : If one shears goats, or washes sheep, which causes some of their wool to be detached, he is exempt from the obligation of first sheared wool with regard to this wool. And it is taught in another baraita : One who shears goats is exempt but one who washes the sheep is obligated to separate the first sheared wool from the wool that was washed off. The Gemara resolves this apparent contradiction: It is not difficult, as this baraita , which requires one to separate the first sheared wool from the washed-off wool, is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita , which exempts the washed off wool, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

    12The Gemara cites the source of this dispute. As it is taught in a baraita with regard to the verse: “And when you reap the harvest of your land, you shall not completely remove the corner of your field when you reap, and you shall not gather the gleaning of your harvest; you shall leave them for the poor” (Leviticus 23:22). The phrase “the gleaning of your harvest” indicates that only such a gleaning is included, and not gleaning from picking. If one picks the crop by hand rather than harvesting it using agricultural tools, he is exempt from the mitzva to leave the gleanings for the poor. Rabbi Yosei says: Gleanings are only those that come due to harvesting using agricultural tools.

    13The Gemara expresses puzzlement at this baraita : The opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of the first tanna . The Gemara explains: The entire baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and this is what the baraita is teaching: The phrase “the gleaning of your harvest” teaches that crops picked by hand are exempt from the mitzva, as Rabbi Yosei says: Gleanings are only those that come due to harvesting. The Gemara infers that just as Rabbi Yosei interprets the term “harvest” as exempting crops that were picked by hand, so too he derives from the term “shearing” that the mitzva of the first sheared wool does not apply to fleece that was washed off. The Rabbis, who disagree with Rabbi Yosei with regard to the gleanings, likewise disagree with regard to the first sheared wool.

    14Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: Rabbi Yosei concedes that the mitzva of gleanings applies to a case where the usual manner of harvesting is by picking, as it is taught in a baraita with regard to the verse cited above that Rabbi Yosei says: From the term “harvest” I have derived only the obligation of gleanings with regard to harvest. From where do I derive the obligation of gleanings with regard to one who uproots the crop?

    15The verse states: “And when you reap the harvest of your land, you shall not completely remove the corner of your field by reaping, and you shall not gather the gleaning of your harvest” (Leviticus 19:9). The superfluous term “by reaping” includes uprooting the crop. From where is it derived that the obligation extends to one who picked the crop by hand? The verse states: “When you reap” (Leviticus 23:22), which is also superfluous. It is derived from here that the mitzva applies to all ways of gathering the crop, provided they are the usual manner of harvesting that particular crop.

    16Ravina said to Ravi Ashi: We learn as well in a mishna ( Pe’a 3:4) that discusses the mitzva to leave produce in the corner of the field for the poor [ pe’a ]: If one has garden beds of onions that are among the vegetables, Rabbi Yosei says that one leaves separate pe’a from each and every one of the beds. And the Rabbis say that one leaves pe’a from one garden bed for all of them. This indicates that Rabbi Yosei concedes that one is obligated to leave pe’a and gleanings from onions, despite the fact that they are picked by hand rather than harvested with tools. The reason is that this is the usual manner of gathering onions.

    17§ The mishna states: And how many is numerous? Beit Shammai say: It is at least two sheep, and Beit Hillel say: It is at least five sheep. The Gemara objects: Granted, according to the opinion of Beit Shammai, two sheep are also called tzon , as in the verse cited by Beit Shammai: “That a man shall rear a young cow and two sheep [ tzon ]” (Isaiah 7:21). Since the mitzva of the first sheared wool is written with regard to tzon , it is logical that it applies to two sheep. But what is the reasoning of Beit Hillel, who hold that the mitzva applies only to five sheep, due to the verse: “And five sheep [ tzon ] made” (I Samuel 25:18)? Why do they not apply the obligation using the broader criterion of two sheep, as the verse quoted by Beit Shammai clearly indicates that two sheep are also called tzon ?

    18Rav Kahana said: The verse states: “Five sheep made [ asuyot ],” in plural. The plural form indicates that two mitzvot have been made, i.e., performed, with them. The two mitzvot are the first sheared wool and the gifts of the priesthood, a mitzva that applies to a single animal. If the two mitzvot have been performed only when there are five sheep, evidently the mitzva of the first sheared wool applies only to five sheep. The Gemara asks: Why can’t one say that the two mitzvot are the firstborn animal and the gifts of the priesthood?

    19The Gemara answers: The other mitzva cannot be the firstborn animal, as with regard to the firstborn, isn’t one animal obligated, i.e., doesn’t one animal render its owner obligated? Yet the verse states that one performs the two mitzvot only with five sheep. The Gemara asks: And according to your reasoning, with regard to the gifts of the priesthood, isn’t one animal obligated, i.e., doesn’t one animal render its owner obligated? Rather, Rav Ashi says: The term “made” should be understood as meaning that five sheep make their owner perform the first sheared wool and figuratively say to him: Stand and fulfill a mitzva, whereas less than five sheep do not obligate their owner in the mitzva of first sheared wool.

    20It was taught in a baraita of the school of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, that he says in the name of his father: The obligation of the first sheared wool applies to one who owns four sheep, since a verse calls four sheep tzon , as it is stated: “If a man steals an ox or a sheep, and kills it or sells it, he shall pay five oxen for the ox, and four sheep [ tzon ] for a sheep” (Exodus 21:37).

    21It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Had their statements, i.e., the opinions of Beit Shammai and Beit Hillel, been based on statements of the Torah, and the statement of the Distinguished One [ Beribbi ], Rabbi Yosei, based on the texts of the tradition [ kabbala ], the Prophets and Writings, even so we would listen to the statement of the Distinguished One, Rabbi Yosei. All the more so now that their statements are based on texts of the tradition, as both Beit Shammai and Beit Hillel derived their rulings from verses from the Prophets, while the statement of the Distinguished One, Rabbi Yosei, is based on the statements of the Torah.

    22The Gemara objects: But didn’t the Master say: The decision of a third opinion that compromises between the first two opinions is not considered decisive if it is based on considerations that were not mentioned by the other two opinions. Although Rabbi Yosei’s opinion is a compromise between the opinions of Beit Shammai and Beit Hillel, it is based on a different source.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בקדושהבכור אינו צריך להקדיש דקדושתו מרחם וגז נמי אין צריך להקדיש דאין קדושה חלה עליו אבל מעשר מקדישו בשבט. לישנא אחרינא אמרי ליה בקדושה בכור וגז נכסי כהן לקדש בו את האשה כדתניא בגמרא דארבעה אבות (ב"ק דף יג.) בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה אבל מעשר אינו נכסי בעלים לקדש בו את האשה דהא כתיב ביה לא ימכר ולא יגאל ולאו מלתא היא דאפ"ה ממון בעלים הוא ומקדשין בו דתנן (קדושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשים קלים כו' ואמרי' טעמא דלאחר שחיטה לאו דידיה הוא דמשלחן גבוה קא זכו אבל מחיים דידיה הוא:

    ומכירהבכור יכול כהן למוכרו וכן גז אבל מעשר אינו נמכר דתנן במסכת בכורות (דף לב.) (בבכור) [במעשר] נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט אלא אם כן הוי של יתומין:

    והנך נפישיןהנך דבכור נפישין ולילף מיניה:

    ונילף גיזה מבכורדאפילו בשור אקרי גיזה ונימא מה גיזה דהתם אפילו דשור הכא נמי אפילו דשור:

    לולמלבוש ולא לשקו וגיזת שורו אין ראויה אלא לשק:

    להכי קרי ליה נוצה שאין דרך לגוזזן אלא לתולשן כנוצה של עוף:

    ליחייבדהא ראוי לאדם לבגדים נאים:

    בעינן גיזהוהא תלישה הוא:

    מאן שמעת ליה הך סבראדדריש לישנא דקרא דכתיב גז:

    רבי יוסידאמר לקמן לקט קצירך ולא לקט קיטוף:

    האאמרינן לקמן:

    מודה ר' יוסי במידי דאורחיהוכיון דאורחא דעזים בתלישה כגיזה דמו:

    אלאגז דאינו אלא ברחלים:

    כדר' יהושע בן לוילקמן בפרקין דכתיב גז וגו' וסמיך ליה כי בו בחר וגו':

    לעמוד לשרת דבר הראוי לשירותלתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן ואין צמר אלא של רחלים:

    שצמרן קשהכגון שהיו משונים משאר כבשים:

    יתחמםלא מיקרי גז אלא בר חימום:

    הגוזז את העזים פטורכדאמרינן אין גז אלא של רחלים דבר הראוי לשירות:

    שוטףבמים בנהר ליפותן והצמר נתלש מהם:

    פטורדלאו גז הוא:

    והאדקתני שוטף פטור רבי יוסי הוא דדייק לישנא דקרא:

    ולא לקט קיטוףהקוטף בידיו שבלי קמתו אין הנושר לקט דלישנא דקרא דייקא ופליגי רבנן עליה:

    במידי דאורחיהכגון בצלים ושומים דקיטוף שלהן זהו קצירן:

    קצירקציר ארצכם:

    עוקרעם השרשים כגון עדשים:

    תולשביד ולא עם השרשים כגון פולין:

    רבי יוסי לא גרסינן בהא מתניתאומיהו על כרחך הני קראי דריש להו ר' יוסי מדאמר אין לי אלא קציר דאיהו דדייק לישנא דקרא ומוקי להו במידי דאורחיה:

    אף אנן נמי תנינאבהדיא דמודה רבי יוסי במידי דאורחיה:

    מלבנותשורות שבין ירק לירק:

    פאה מכל אחת ואחתמן המלבנות שהירק שבין מלבן למלבן הפסק לפאה דידה דירק אינו בכלל פאה חוץ מן השומים והבצלים כדתנן (פאה פ"א מ"ד) כל שהוא אוכל ונשמר ומכניסו לקיום ואמרינן במקום שנהגו (פסחים דף נו:) מכניסו לקיום פרט לירק ומיהו שומין ובצלים מכניסן לקיום. קתני מיהא לרבי יוסי דבצלים חייבין בפאה ואע"ג דאינו קוצרן במגל אלמא מודי הוא במידי דאורחיה:

    בשלמא לב"שאשכחן תרתי דאיקרו נמי צאן הילכך אין אתה יכול להוציאן מכלל חיוב:

    חמש צאן עשויותלישנא יתירא קדרשי מאי עשויות שעושות שתי מצות ראשית הגז ומתנות דכל כמה דלא הוו חמש לא הוו נהגי בהו אלא חדא מתנות לחודייהו:

    אטו בכורה חדא מי לא מחייבאעל כרחך כי תלא רחמנא בחמש ראשית הגז הוא דתלא:

    וליטעמיך מתנות נמי חדא מי לא מחייבאאישתכח דבתרתי ובחדא נמי איכא שתי מצות בכורה ומתנות וליכא למימר דהאי עשויות הכי מדריש והא ליכא למימר עשויות שלש מצות דהיכי משמע מיעוט עשויות שתים הוו:

    אלא אמר רב אשיהכי דריש:

    עשויות שמעשות את בעליהןלמצוה חדשה שלא היה מצוה עליו בפחות מכן והיינו על כרחך ראשית הגז דכתיב בה צאן דמשמע מרובה דאילו בכורה דכתיב (במדבר י״ח:י״ז) בכור שור אפילו חד וכן מתנות אם שור אם שה (דברים י״ח:ג׳):

    תניא א"ר גרסינן:

    דברי בריבישהיה גדול בדורו דקיימא לן רבי יוסי נמוקו עמו:

    אנן דברי בריבי שומעיןקס"ד מפני שהוא מכריע ביניהם לא חמש כבית הלל ולא שתים כב"ש:

    תורת משה קרויה תורה לפי שנתנה תורה לדורות ושל נביאים לא קרי אלא קבלה שקבלו מרוח הקדש כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה:

    והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעתכשזה אומר כך וזה אומר כך וזה אומר דעת שלישית אפילו אמצעית היא ביניהם אין זה הכרע כגון (פסחים דף כ:) חבית של תרומה שנתגלתה ב"ש אומר תשפך הכל וב"ה אומרים תעשה זילוף א"ר ישמעאל בר' יוסי אני אכריע בשדה תשפך הכל בבית תעשה זילוף אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת והיכי הויא הכרעה כגון ההיא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט.) ר' אליעזר אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טמא ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טהור ר"ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור א"ר יוחנן עלה כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע כו' אלמא כה"ג קרי הכרעה היכא דגלו מאי דעתייהו דשייך לפלוגי בין מוכן לשאינו מוכן אפ"ה לא פלגינן ואתא ר"ע ונתן חילוק בדבר הוי הכרעה שהכריע במוכן כר' אליעזר ונמצאו שנים מטמאים במוכן ור' יהושע יחיד מטהר ובשאינו מוכן כר' יהושע והוו שנים מטהרים בשאינו מוכן אבל גבי חבית דלא גלו דעתייהו ב"ש וב"ה דנהוי שייך חילוק בין בית לשדה שלא אמרו כך ב"ש אומר בין בבית בין בשדה תשפך הכל וב"ה אומר בין בבית בין בשדה תעשה זילוף ובא שלישי וחלק בין שדה לבית התם אין זה הכרע לדבריהם אלא דעת שלישית דהכרע לשון כף מאזנים הוי בשנים חולקין ובא שלישי ומכריע המשקל כאחד מהן או בכל הדבר או בחציו כזה ובחציו כזה:

    חולין 137 עמוד א

    1בקדושה, ומכירה והנך נפישין!

    2פשוט מפשוט עדיף ליה.

    3ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים. מנא הני מילי? אמר רב חסדא: אתיא גיזה גיזה, כתיב ״הכא (דברים יח״, ד) ״ראשית גז צאנך תתן לו״, וכתיב ״התם (איוב״לא כ) ״ומגז כבשי יתחמם. מה להלן כבשים אף כאן כבשים׃

    4ונילף גיזה גיזה מבכור דתניא (דברים טו, יט) לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה׃

    5מנין ליתן האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז׃

    6אמר קרא ״(דברים יח״, ד) תתן לו ולא לשקו׃

    7אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב בעינן גיזה וליכא׃

    8מאן שמעת ליה האי סברא ר' יוסי הא מודי ר' יוסי במידי דאורחיה׃

    9אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי (דברים יח, ה) לעמוד לשרת דבר הראוי לשירות הכא נמי דבר הראוי לשירות׃

    10אלא גיזה גיזה למאי אתא לכדתנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל כבשים שצמרן קשה פטורים מראשית הגז שנאמר ״ומגז כבשי יתחמם״׃

    11תני חדא גוזז את העזים ושוטף את הרחלים פטור ותניא אידך הגוזז את העזים פטור ושוטף את הרחלים חייב לא קשיא הא רבנן והא ר' יוסי׃

    12דתניא (ויקרא יט, ט) לקט קצירך ולא לקט קיטוף ר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר׃

    13ר' יוסי היינו ת"ק כולה ר' יוסי היא והכי קתני שר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר׃

    14א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי מודה ר' יוסי במידי דאורחיה דתניא ר' יוסי אומר קציר אין לי אלא קציר עוקר מנין׃

    15ת"ל (ויקרא יט, ט) לקצור תולש מנין ת"ל (ויקרא כג, כב) בקוצרך׃

    16אמר ליה רבינא לרב אשי אף אנן נמי תנינא מלבנות בצלים שבין הירק ר' יוסי אומר פאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרים מאחת על הכל:

    17וכמה הוא מרובה: בשלמא לב"ש תרתי נמי איקרו צאן אלא לב"ה מ"ט׃

    18אמר רב כהנא אמר קרא ״(שמואל א כה״, יח) עשויות שעושות ב' מצות ראשית הגז ומתנות אימא בכורה ומתנות׃

    19בכורה חדא מי לא מיחייבא ולטעמיך מתנות חדא מי לא מיחייבא אלא אמר רב אשי עשויות שמעשות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה׃

    Baraita

    20תניא דבי רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו ארבע שנאמר ״(שמות כא״, לז) וארבע צאן תחת השה׃

    Baraita

    21תניא אמר רבי אלמלא דבריהן דברי תורה ודברי בריבי קבלה אנן דברי בריבי שומעין וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה׃

    22והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת!

    Tosafot

    מה"מפירוש דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ולא בעזים דעזים נמי אקרו צאן דכתיב (בראשית כז) לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים:

    אתיא גיזה גיזהאע"ג דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן גילוי מילתא בעלמא הוא דגז דכבשים הוא ואין זה דבר חדש וקצת משמע דגזרה שוה היא מדפריך בסמוך אלא גיזה גיזה למאי אתא מ"מ אינו דבר חדש:

    ולילף גיזה גיזה מבכורוא"ת והיכי מצינן למילף מבכור דאפילו שור הא צאן כתיב וי"ל דהוה אמינא דצאן לאו דוקא כי היכי דלא תגוז בכור צאנך לאו דוקא:

    עוקר מנין ת"ל לקצור תולש מנין תלמוד לומר בקוצרךואיצטריך תרי קראי משום דעוקר הוא קצת אורחיה טפי מתולש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    שמעשרות בעליהן ואומרת ליה קום עשה מצוה פי' שעד חמש לא נתחייבה בראשית הגז.

    אלא גיזה גיזה למאי אתא פי' לאו אקרא פרכינן דהא לגופייהו איצטרכו אלא ה"ק אהיכא איתמרא גיזה גיזה דרב חסדא דמסתמא לא הוי טעי במאי דפרכינן ליה. ואהדרי דלמיעוט נמי כבש איתמרא: ואפשר נמי דתלמודא על הא הוא דאמר מה"מ כלומר ומה"מ דצמר רחלים דוקא כל שהוא מחמם כגון של רחלים ולא צמר קשה של כבשים ואמר רב חסדא אתי' גיזה גיזה: אלא דאנן הוה ס"ד מעיקרא דלמעוטי של שור ושל עזים הוא נקיט ליה והשתא פרישנא דלא אתא רב חסדא אלא לאפוקי מצמר של כבשים וכיוצא בזה בתלמוד כנ"ל.

    דברי ברבי שומעין פרש"י ז"ל דר' יוסי נמוקו עמווי"ל שאינו אלא משום מאי דמפרש בסמוך דאפי' נביאי' אמרה ופרכי' והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת. הנכון כמו שפי' רש"י ז"ל כשהמכריע אומר מקצת דברי התנא האחד ומקצת דברי התנא השני ולא גלו דעתם אותם תנאים כלל שיהא ראוי להפריש בדין בין מקצת למקצת כהא דהכא אבל כשגלו בדעתם שהיה ראוי לחלק בדין אלא שהם לא חלקו בו ובא השלישי והכריע וחילק בדבר הוי הכרעה. כההוא דאמרינן בפרק במה מדליקין ר"א אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טמא. ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור ר' עקיבא אומר מן המוכן טמא ושלא מן המוכן טהור. ואמרינן עלה א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוציא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע. וטעמא משום דבין ר"א ובין ר' יהושע תרווייהו גילו דעתייהו דשייך למיפלג בין מוכן לשאינו מוכן: ומ"ה נקיט כל חד מנייהו בהדיא בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן להכי חשיבה דעת שלישי דעה הכרעה. אבל ר"ח ז"ל מפרש בכל מקום הכרעה שלישית כשאותה שלישי הוא קטן בחכמה ובמנין מן השנים החולקים שלא היה במחלקותם אלא שבא אח"כ ואמר דעתו לא בדרך הכרעה שאינו כדאי להכריע ולהכי חשיבה דעת שלישי ויותר נראה כפרש"י ז"ל.

    הא דתנן לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור פרש"י ז"ל משום דקנייה בשינוי וה"ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן וכ"ת אמאי לא מסייעה לרב חסדא בפ' הזרוע ממתניתין דהכא וא"ל דאי ממתני' ה"א דהכא כגון שהיה גוזז את האחת וצבע אותו שלא באו לכלל חיוב עד שצבען אבל היכא שגזז חמש צאן וצבען אח"כ חייב ודלא כרב חסדא. ובתוס' כתבו שמצאו כתוב בפירושיו של רש"י ז"ל מכתיבת יד שהיה מפרש לא הספיק ליתן עד שגזז אחת אחת וצבען שמה שהיה צבוע לא בא לכלל חיוב והעביר עליו קולמס ופי' כמו שכתב לפנינו דאפי' בשגזל ואח"כ צבען. וא"ת אמאי מיפטר כיון דקא משתרשי ליה ומאי שנא מההיא דאנסו בית המלך את גורנו אם בחובו חייב לעשר ופרישנא משום דקא משתרשי ליה. ואיכא למימר דשאני הכא שעשה בהם שנוי בידים וגלה דעתו שנתכוין לגוזלה ולהפקיע מן הכהן וחשבי' ליה כמזיק לו ממון דמכלי' קרנא דפטור. אע"ג דקא משתרשי ליה דומיא דאכלן משא"כ בפורע חובו כנ"ל:

    גזוזות מנה ומנה ופרס חייבין בראשית הגז דברי ר' דוסא וח"א כל שהן אמר רבא מנה ופרס ובלבד שיהא מחומשת: פי' לכל אחת מהן ז' סלעים וחצי דהוי ליה בין כולם ל"ז סלעים וחצי ופרש"י ז"ל דלרבי דוסא כל אחת מהן גוזזת מנה ופרס דהוי ליה ז' מנים וחצי: ומשום דשיעורא דר' דוסא שיעורא רבה קרו רבנן לשיעורא דידהו כל שהן אבל רבינו הגדול ז"ל כתב דלרבי דוסא מנה מנה ופרס בין כולם קאמר דהוי ליה ג' מנים. וכדתניא בתוספת' חמש רחילות גוזזות מנה ומנה ופרס שהם ע"ה סלעים חייב בראשית הגז דברי ר' דוסא: וש"מ דמנה ופרס מנה ופרס בין כולם קאמר וכ"ת א"כ אמאי לא קתני שלשה מנים איכא למימ' לפי שהרחלות גוזזת שתי פעמים בשנה ומצטרפות הן דהא מחדש על החדש הוא ולהכי קאמר ר' דוסא דחמש רחילות שגוזזת שתי פעמים מנה ופרס בכל פעם שהם ג' מנים מצטרפות וחייבות בראשי' הגז: וחכ"א אפי' גוזזת כל שהן בפעם א' ובלבד שיהא בהם בסוף כדי הפרשה דהיינו מנה ופרס לרב וס' סלעים לשמואל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 137a

    Chullin 137a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 384 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בקדושה בכור אינו צריך להקדיש דקדושתו מרחם וגז נמי אין צריך להקדיש דאין קדושה חלה עליו אבל מעשר מקדישו בשבט. לישנא אחרינא אמרי ליה בקדושה בכור וגז נכסי כהן לקדש בו את האשה כדתניא בגמרא דארבעה אבות (ב"ק דף יג.) בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה אבל מעשר אינו נכסי בעלים לקדש בו את האשה דהא כתיב ביה לא ימכר ולא יגאל ולאו מלתא היא דאפ"ה ממון בעלים הוא ומקדשין בו דתנן (קדושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשים קלים כו' ואמרי' טעמא דלאחר שחיטה לאו דידיה הוא דמשלחן גבוה קא זכו אבל מחיים דידיה הוא:

    ומכירה בכור יכול כהן למוכרו וכן גז אבל מעשר אינו נמכר דתנן במסכת בכורות (דף לב.) (בבכור) [במעשר] נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט אלא אם כן הוי של יתומין:

    והנך נפישין הנך דבכור נפישין ולילף מיניה:

    ונילף גיזה מבכור דאפילו בשור אקרי גיזה ונימא מה גיזה דהתם אפילו דשור הכא נמי אפילו דשור:

    לו למלבוש ולא לשקו וגיזת שורו אין ראויה אלא לשק:

    להכי קרי ליה נוצה שאין דרך לגוזזן אלא לתולשן כנוצה של עוף:

    ליחייב דהא ראוי לאדם לבגדים נאים:

    בעינן גיזה והא תלישה הוא:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 137a · Sefaria

    Tosafot

    מה"מ פירוש דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ולא בעזים דעזים נמי אקרו צאן דכתיב (בראשית כז) לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים:

    אתיא גיזה גיזה אע"ג דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן גילוי מילתא בעלמא הוא דגז דכבשים הוא ואין זה דבר חדש וקצת משמע דגזרה שוה היא מדפריך בסמוך אלא גיזה גיזה למאי אתא מ"מ אינו דבר חדש:

    ולילף גיזה גיזה מבכור וא"ת והיכי מצינן למילף מבכור דאפילו שור הא צאן כתיב וי"ל דהוה אמינא דצאן לאו דוקא כי היכי דלא תגוז בכור צאנך לאו דוקא:

    עוקר מנין ת"ל לקצור תולש מנין תלמוד לומר בקוצרך ואיצטריך תרי קראי משום דעוקר הוא קצת אורחיה טפי מתולש:

    Tosafot on Chullin 137a · Sefaria

    Ritva

    שמעשרות בעליהן ואומרת ליה קום עשה מצוה פי' שעד חמש לא נתחייבה בראשית הגז.

    אלא גיזה גיזה למאי אתא פי' לאו אקרא פרכינן דהא לגופייהו איצטרכו אלא ה"ק אהיכא איתמרא גיזה גיזה דרב חסדא דמסתמא לא הוי טעי במאי דפרכינן ליה. ואהדרי דלמיעוט נמי כבש איתמרא: ואפשר נמי דתלמודא על הא הוא דאמר מה"מ כלומר ומה"מ דצמר רחלים דוקא כל שהוא מחמם כגון של רחלים ולא צמר קשה של כבשים ואמר רב חסדא אתי' גיזה גיזה: אלא דאנן הוה ס"ד מעיקרא דלמעוטי של שור ושל עזים הוא נקיט ליה והשתא פרישנא דלא אתא רב חסדא אלא לאפוקי מצמר של כבשים וכיוצא בזה בתלמוד כנ"ל.

    דברי ברבי שומעין פרש"י ז"ל דר' יוסי נמוקו עמו וי"ל שאינו אלא משום מאי דמפרש בסמוך דאפי' נביאי' אמרה ופרכי' והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת. הנכון כמו שפי' רש"י ז"ל כשהמכריע אומר מקצת דברי התנא האחד ומקצת דברי התנא השני ולא גלו דעתם אותם תנאים כלל שיהא ראוי להפריש בדין בין מקצת למקצת כהא דהכא אבל כשגלו בדעתם שהיה ראוי לחלק בדין אלא שהם לא חלקו בו ובא השלישי והכריע וחילק בדבר הוי הכרעה. כההוא דאמרינן בפרק במה מדליקין ר"א אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טמא. ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור ר' עקיבא אומר מן המוכן טמא ושלא מן המוכן טהור. ואמרינן עלה א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוציא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע. וטעמא משום דבין ר"א ובין ר' יהושע תרווייהו גילו דעתייהו דשייך למיפלג בין מוכן לשאינו מוכן: ומ"ה נקיט כל חד מנייהו בהדיא בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן להכי חשיבה דעת שלישי דעה הכרעה. אבל ר"ח ז"ל מפרש בכל מקום הכרעה שלישית כשאותה שלישי הוא קטן בחכמה ובמנין מן השנים החולקים שלא היה במחלקותם אלא שבא אח"כ ואמר דעתו לא בדרך הכרעה שאינו כדאי להכריע ולהכי חשיבה דעת שלישי ויותר נראה כפרש"י ז"ל.

    הא דתנן לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור פרש"י ז"ל משום דקנייה בשינוי וה"ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן וכ"ת אמאי לא מסייעה לרב חסדא בפ' הזרוע ממתניתין דהכא וא"ל דאי ממתני' ה"א דהכא כגון שהיה גוזז את האחת וצבע אותו שלא באו לכלל חיוב עד שצבען אבל היכא שגזז חמש צאן וצבען אח"כ חייב ודלא כרב חסדא. ובתוס' כתבו שמצאו כתוב בפירושיו של רש"י ז"ל מכתיבת יד שהיה מפרש לא הספיק ליתן עד שגזז אחת אחת וצבען שמה שהיה צבוע לא בא לכלל חיוב והעביר עליו קולמס ופי' כמו שכתב לפנינו דאפי' בשגזל ואח"כ צבען. וא"ת אמאי מיפטר כיון דקא משתרשי ליה ומאי שנא מההיא דאנסו בית המלך את גורנו אם בחובו חייב לעשר ופרישנא משום דקא משתרשי ליה. ואיכא למימר דשאני הכא שעשה בהם שנוי בידים וגלה דעתו שנתכוין לגוזלה ולהפקיע מן הכהן וחשבי' ליה כמזיק לו ממון דמכלי' קרנא דפטור. אע"ג דקא משתרשי ליה דומיא דאכלן משא"כ בפורע חובו כנ"ל:

    גזוזות מנה ומנה ופרס חייבין בראשית הגז דברי ר' דוסא וח"א כל שהן אמר רבא מנה ופרס ובלבד שיהא מחומשת: פי' לכל אחת מהן ז' סלעים וחצי דהוי ליה בין כולם ל"ז סלעים וחצי ופרש"י ז"ל דלרבי דוסא כל אחת מהן גוזזת מנה ופרס דהוי ליה ז' מנים וחצי: ומשום דשיעורא דר' דוסא שיעורא רבה קרו רבנן לשיעורא דידהו כל שהן אבל רבינו הגדול ז"ל כתב דלרבי דוסא מנה מנה ופרס בין כולם קאמר דהוי ליה ג' מנים. וכדתניא בתוספת' חמש רחילות גוזזות מנה ומנה ופרס שהם ע"ה סלעים חייב בראשית הגז דברי ר' דוסא: וש"מ דמנה ופרס מנה ופרס בין כולם קאמר וכ"ת א"כ אמאי לא קתני שלשה מנים איכא למימ' לפי שהרחלות גוזזת שתי פעמים בשנה ומצטרפות הן דהא מחדש על החדש הוא ולהכי קאמר ר' דוסא דחמש רחילות שגוזזת שתי פעמים מנה ופרס בכל פעם שהם ג' מנים מצטרפות וחייבות בראשי' הגז: וחכ"א אפי' גוזזת כל שהן בפעם א' ובלבד שיהא בהם בסוף כדי הפרשה דהיינו מנה ופרס לרב וס' סלעים לשמואל:

    Ritva on Chullin 137a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שאין חיוב ראשית הגז אלא בכבשים ובנקבותיהן שהצמר שלהן ראוי לבגדים ולא של שורים ותישים ולא של מין אחר של בהמה טהורה:

    היה צמרם של כבשים אלו קשה ואין ראוי ללבישה פטורין מראשית הגז שלא ניתנה מתנה זו אלא ללבוש הימנה ועל זו אמרו דבר שראוי לשירות ר"ל לתכלת שהוא צמר וצריך שיהא מצמר הרך יראה לי שזהו שנאמר בבכורות רחל שילדה מין עז פטור מראשית הגז והוא הנדמה הא רחל הבאה מן הכלאים אם צמרה רך חייבת גדולי המפרשים נוטים לומר בעז שילדה מין רחל ר"ל שצמרה רך שמצטרפת לחיוב ראשית הגז ולא יראה כן:

    אע"פ שתפשה תורה לשון גיזה אם תלש צמר רחליו בידו ולא גזזן או ששטפן במים ושטף המים תולש מהן את הצמר חייב לא תלה הכתוב בגיזה אלא שדבר הכתוב בהווה ומ"מ לקט האמור בתורה שתפש בו לשון קצירך אנו מדקדקים אחר הלשון ר"ל שאין לקט אלא הנופל מן המגל בשעת קצירה אבל אם היה תולש בידו או עוקר או קוטף אין הנופל מתחת ידו נקרא לקט ומ"מ אם היה תולש או עוקר דברים שדרכן ליקצר בתלישה או בעקירה ולא במגל כגון קטניות ומיני ירקות הרי זה לקט והוא שאמרו בספרי קציר אין קציר אלא בקוצר עוקר מנין תלמוד לומר לקצור תולש מנין ת"ל בקוצרך ולשון עקירה הוא שעוקר השורש עמו ותלישה הוא שתולש שלא עם השרש:

    בסדר זרעים התבאר שכל דבר שיש בו חמשה דברים חייב בפאה והם שהוא אוכל וגדולו מן הארץ ונשמר ולקיטתו כלו כאחד ומכניסו לקיום אוכל למעוטי סטיס פאה והם זרעים שאין ראויין לאכילה וכל שכיוצא בהם גדולו מן הארץ למעט כמהין ופטריות נשמר למעט זוכה מן ההפקר לקיטתו כאחד למעט את התאנים וכיוצא בהם שאין גמר בשולן בא כאחד כזיתים וענבים מכניסו לקיום למעט את הירק:

    השומים והבצלים אע"פ שהם ירק חייבים בפיאה שהרי מיבשין אותם ומכניסין אותם לקיום:

    התבאר גם כן במסכת זרעים שאין מניחין משדה זה על חברתה ושדה אחד שהיה נחל בתוך השדה עובר בין שני קצותיו או דרך רחב ארבע אמות הרי אלו מפסיקין ונעשה השדה שנים ומניחין פאה בכל אחד מהם ואינו מניח מזה על חברו אע"פ שהשיעור שוה היה מין אחר של זרעים מפסיק בין שני הקצוות או אילנות ושני הקצוות זרועים מין אחד יום צדדין שהוא מפסיק ויש צדדין שאינו מפסיק כמו שיתבאר במקומו:

    מעתה ערוגות של בצלים הזרועות בשדה אחד שהירק מפסיק ביניהן בין ערוגות לערוגות אינו מניח פאה על הבצלים אלא במקום אחד אע"פ שהירק מבדיל ביניהם ועושה אותן מיוחדין ערוגות ערוגות:

    מה שביארנו שאין חיוב ראשית הגז אלא בחמש צאן יש פוסקים בארבע ולא יראה כן:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 137a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה אתיא גיזה כו' וקצת משמע דגז"ש כו' מ"מ אינו דבר חדש עכ"ל ר"ל דמ"מ דמסיק ליליף מיניה נמי שצמרן קשה פטורים י"ל אין זה דבר חדש ואינו ג"ש גמורה והשתא הא דקאמר אלא גיזה גיזה למאי אתא לאו קושיא הוא אלא תלמודא מסיק לכולה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 137a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה ומכירה וכו' דתנן במסכת בכורות במעשר נאמר לא יגאל כצ"ל:

    Maharam on Chullin 137a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אלא מעתה נוצה כו' עי' שבת דף כז ע"א תוס' ד"ה ונוצה:

    שם ולא לקט קיטוף עי' בכורות דף כה ע"א תוס' ד"ה ואר"ל:

    Gilyon HaShas on Chullin 137a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 137, Amud Aleph, about 384 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “בקדושה, ומכירה והנך נפישין!…”

    2. Segment 24 words

      Opens “פשוט מפשוט עדיף ליה.…”

    3. Segment 339 words

      Opens “ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים. מנא…”

      Named: רב חסדא.

    4. Segment 423 words

      Opens “ונילף גיזה גיזה מבכור דתניא (דברים טו,…”

    5. Segment 516 words

      Opens “מנין ליתן האמור של זה בזה ואת…”

    6. Segment 69 words

      Opens “אמר קרא (דברים יח, ד) תתן לו…”

    7. Segment 79 words

      Opens “אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב בעינן…”

    8. Segment 813 words

      Opens “מאן שמעת ליה האי סברא ר' יוסי…”

    9. Segment 919 words

      Opens “אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי (דברים…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “אלא גיזה גיזה למאי אתא לכדתנא דבי…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “תני חדא גוזז את העזים ושוטף את…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “דתניא (ויקרא יט, ט) לקט קצירך ולא…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “ר' יוסי היינו ת"ק כולה ר' יוסי…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רבא.

    15. Segment 1512 words

      Opens “ת"ל (ויקרא יט, ט) לקצור תולש מנין…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “אמר ליה רבינא לרב אשי אף אנן…”

      Named: רב אשי.

    17. Segment 1712 words

      Opens “וכמה הוא מרובה: בשלמא לב"ש תרתי נמי…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “אמר רב כהנא אמר קרא (שמואל א…”

      Named: רב כהנא, שמואל.

    19. Segment 1924 words

      Opens “בכורה חדא מי לא מיחייבא ולטעמיך מתנות…”

      Named: רב אשי.

    20. Segment 2018 words

      Opens “תניא דבי רבי ישמעאל בר' יוסי אומר…”

      Named: רבי ישמעאל.

    21. Segment 2123 words

      Opens “תניא אמר רבי אלמלא דבריהן דברי תורה…”

      Named: רבי אלמלא.

    22. Segment 226 words

      Opens “והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת!…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chullin 137a · Segment 20 — “תניא דבי רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Chullin 137a · Segment 18 — “אמר רב כהנא אמר קרא (שמואל א כה, יח)…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 137a · Segment 14 — “א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי מודה ר'…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 137a · Segment 16 — “אמר ליה רבינא לרב אשי אף אנן נמי תנינא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 137a · Segment 18 — “…כהנא אמר קרא (שמואל א כה, יח) עשויות שעושות…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 137a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026