Talmud Builders

    Chullin 62b

    Back to index

    English translation — Chullin 62b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1disqualify the water of purification, i.e., water in which ashes of the red heifer have been placed, by drinking from it. The water that entered the bird’s mouth is disqualified, and some of it drips back into the container, disqualifying the rest. This applies to all birds except for the pigeon, because it sips the water from the container and none falls back in from its mouth. But if it is so that the tasil is a type of pigeon, let the mishna teach: Except for the pigeon and the tasil . Rabbi Zeira said: Although the tasil is a type of pigeon and sips the water as well, this, the tasil , sips the water and spits part of it back, and therefore disqualifies the water of purification, and that, the pigeon, sips but does not spit.

    2Rav Yehuda says: The tzutzeyanei doves are fit for sacrifice on the altar, and they are the doves of Reḥava mentioned earlier. The Gemara raises an objection from a mishna ( Nega’im 14:6): The Torah requires hyssop for the purification of a leper. It must be standard hyssop, and neither a hyssop of Greece, nor stibium hyssop, nor Roman hyssop, nor desert hyssop, nor any other kind of hyssop whose name is accompanied by a modifier. Likewise, tzutzeyanei doves should be unfit for sacrifice, because they have a modifier in their name.

    3Abaye said: Any item whose name was modified before the giving of the Torah, and concerning which the Torah was particular when naming it, is unfit if its name is accompanied by a modifier, since the language of the Torah was formulated to exclude it. But the name of these tzutzeyanei doves was not modified, i.e., the modifier tzutzeyanei was not applied to them, before the giving of the Torah. Even though it was applied to them later, they are still fit for sacrifice. Alternatively, Rava said: The tzutzeyanei doves are called simply doves in their place of habitation.

    4Similarly, Rav Yehuda says: These grasshoppers found among the shrubs are kosher and permitted for consumption. And those found among the cabbages are forbidden. Ravina said: And we flog those who eat them on their account, due to the prohibition: “And all winged swarming things are impure unto you” (Deuteronomy 14:19). And Rav Yehuda says: The bird called tzarda is permitted for consumption, and the barda is prohibited. And your mnemonic to remember which is which is this: Eat any bird except [ bar ] for it. As for the marda , it is uncertain whether it is kosher.

    5Rav Asi says: There are eight uncertain cases: The ḥuva , ḥuga , suga , and harnuga , tushelemi , and marda , kuḥilna , and bar nappaḥa . The Gemara explains: What is their uncertainty? The gizzard of kosher birds can be peeled, as mentioned in the mishna, and the gizzard of non-kosher birds cannot be peeled, but the gizzard of these birds can be peeled only with a knife.

    6The Gemara asks: But why should these not be kosher? Wasn’t there a certain duck in the house of Mar Shmuel whose gizzard could not be peeled, and they set the gizzard in the sun, and once it softened it could be peeled? The Gemara responds: There, when it softened it could be peeled by hand. Here, in these eight cases, even when it softened it could be peeled only with a knife.

    7Abaye says: The swamp rooster is one of the eight uncertain cases, and this is the mardu , i.e., the marda mentioned earlier. Rav Pappa says: The swamp rooster is forbidden, but the swamphen is permitted. And your mnemonic to remember this is the statement of the Sages with regard to the verse: “An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:4), that an Ammonite man is unfit to enter the assembly, but not an Ammonite woman. Mareimar taught: The swamphen is forbidden, because the Sages saw that it claws its prey and eats it. And this is the giruta , a non-kosher bird (see 109b).

    8Rav says: The bird called the shavor anderafta is permitted, but the piruz anderafta is forbidden. And your mnemonic to remember this is the known personality Piruz the Evil. Rav Huna says: The bird called the bunya is permitted. The parva is forbidden. And your mnemonic to remember this is the known personality Parva’a the Sorcerer.

    9Rav Pappa says: The bird known as the reclining and eating mardu is permitted, while the bowing and eating mardu is forbidden. And your mnemonic to remember this is the verse: “You shall bow down to no other god” (Exodus 34:14). Shmuel says: The bird called the wine drinker is forbidden. And your mnemonic to remember this is the halakha : Those who drank wine are unfit for service in the Temple. And Shmuel says: The bird called the wine pourer is forbidden.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פוסלין מי חטאתאם שתו מהן מפני שאין מוצצין אלא מגביהין פיהן לאחר שקולטות את המים והמים נופלים מפיהם והרי הן כמי שנעשת בהם מלאכה דקי"ל בסמכת גיטין (דף נג.) שהמלאכה פוסלתן:

    חוץ מן היונה מפני שמוצצתובאלו הנותרים לא נעשה מלאכה:

    ואם איתאדתסיל מין יונה הוא:

    תסיל מוצץ ומקיאואפילו הכי מין יונה הוא דהא מוצץ ושאר עופות אין מוצצין אלא שואבין בחרטום התחתון וכיון דתסיל מקיא פוסל מפני הקיאה המעורבת והוה ליה כרוק בעלמא אי נמי משום מלאכה:

    כופשניתורין בלשון ארמי:

    צוצייניעל שם מקומן:

    אזוב יוןוכל אלו מין אזוב הן אלא שיש להן שם לווי. אלמא שם לווי פסול והאי מקשה סבר דצוצייני שם לווי הוא ולא על שם מקומן:

    כל שנשתנה שמו קודם מתן תורהכגון אזוב ובאתה תורה והקפידה כגון אזוב שהזכירתו תורה בכמה מקומות ולא נשמט לנו מקרא לכתוב אזוב בשם לווי שמע מינה קפידא הוא:

    כופשנילשון של תורים:

    הני כרזיחגבין:

    דבי חלפיאורטאו"ש:

    דבי כרבאכרוב:

    ומלקינן עלייהו משום שרץ העוףדלאו ספק נינהו אלא ודאי טמאין:

    צרדאברדא:

    בר מיניהמבלעדיו כלומר סור מעלינו:

    חובא וחוגא הרנוגא וסוגא כוחילנא תושלמי:

    והני קורקבנן נקלף בסכינאושאר שלשת הסימנין מבוררים בהן ומספקא לן אי קילוף הוא הרי יש להן ארבעה סימנין ויצאו מספק כל עופות טמאין ואי לאו קילוף הוא אין כאן אלא שלשה ובספק שאר עופות טמאין שיש להם שלשה סימנין:

    דלא הוה מיקלף קורקבניהאלמא עוף טהור נמי זימנין דקשה לקלפו:

    עמוני ולא עמוניתהלכה רווחת בישראל דכתיב (דברים כג) על דבר אשר לא קדמו אתכם ואין דרכה של אשה לקדם:

    חזיוה דדרסה ואכלהראוה חכמים שדורסת ואוכלת והיינו גירותא דאמרי' לקמן בפ' כל הבשר (חולין דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא שטעמו כטעמו. ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמר לקמן (חולין דף סג:) שעוף טהור נאכל במסורת:

    שבור אנדרפטאשם העוף:

    פירוז רשיעאשם אדם שהיה מוחזק רשע בעיניהם:

    פרואה אמגושאשם מכשף והוא עשה לשכת בית הפרוה במסכת יומא (דף לה.):

    מרדו זגיד ואכילשם עוף אחד וכן כולם שם עופות הן:

    חולין 62 עמוד ב

    1פוסלין מי חטאת חוץ מן היונה מפני שמוצצת, ואם איתא ליתני חוץ מיונה ותסיל! א"ר זירא: זה מוצץ ומקיא, וזה מוצץ ואינו מקיא.

    2אמר רב יהודה: הני כופשני צוצייני כשרים לגבי מזבח, והן הן תורין של רחבה. מיתיבי: (במדבר יט, ו) ״אזוב״, ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלי, ולא אזוב רומי, ולא מדברי, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.

    3אמר אביי: כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה, והקפידה תורה עליו, יש לו שם לווי פסול. והני לא נשתנו שמן קודם מתן תורה. רבא אמר: הני כופשני צוצייני, באתרייהו סתמא קרי להו.

    4אמר רב יהודה: הני כרזי דבי חילפי שרו, ודבי כרבי אסירי. אמר רבינא: ומלקינן עלייהו משום שרץ העוף. ואמר רב יהודה: צרדא שרי, ברדא אסיר, וסימניך ״בר מיניה״, מרדא ספקא.

    5אמר רב אסי: שמונה ספיקות הן: חובא, חוגא, סוגא, והרנוגא, תושלמי, ומרדא, כוחילנא, ובר נפחא. מאי ספיקייהו? עופות טהורים קורקבנן נקלף, וטמאין אין קורקבנן נקלף, והני קורקבנן נקלף בסכינא.

    6והא ההיא בר אווזא דהוה בי מר שמואל, דלא הוה קא מקלף קורקבניה, ואותביה בשימשא, וכיון דרפי איקליף! התם, כי רפי איקליף בידא. הכא, אע"ג דרפי, לא מקליף אלא בסכינא.

    7אמר אביי: תרנגולא דאגמא חד משמונה ספיקות הוא, והיינו מרדו. אמר רב פפא: תרנגולא דאגמא אסירא, תרנגולתא דאגמא שריא, וסימניך ״עמוני ולא עמונית״. דרש מרימר: תרנגולתא דאגמא אסירא, חזיוה דדרסה ואכלה, והיינו גירותא.

    8אמר רב: שבור אנדרפטא שרי, פירוז אנדרפטא אסור וסימניך פירוז רשיעא. אמר רב הונא: בוניא שרי, פרוא אסיר, וסימניך פרואה אמגושא.

    9אמר רב פפא: מרדו זגיד ואכיל שרי, סגיד ואכיל אסור וסימניך (שמות לד, יד) ״לא תשתחוה לאל אחר״. אמר שמואל: שתיא חמרא אסירא, וסימניך ״שתויי יין פסולין לעבודה״. ואמר שמואל: מזגא חמרא אסירא,׃

    Tosafot

    כרזי דבי חלפיפי' בקונטרס דאיירי בחגבים ולא משמע כן דכולה שמעתין בעופות איירי ועוד אי בחגבים טמאים איירי פשיטא דלקי עלייהו משום שרץ העוף אלא בעופות קטנים מאד איירי ושורצין על הארץ וקמשמע לן דמטעם שרץ העוף אסירי דלא מיקרו עוף ולא משום דמחסרי סימן טהרה:

    מאי ספקייהו עופות טהורין קורקבנן נקלף וטמאין אין קורקבנן נקלף והני קורקבנן נקלף בסכינא - פי' בקונט' ושאר ג' הסימנים מבוררים בהן ומספקא לן אי קילוף הוא הרי יש לו ד' סימני טהרה ויצאו מספק כל עופות הטמאין ואי לאו קילוף הוא אין כאן אלא ג' ובספק שאר עופות טמאין הן שיש להן ג' סימנין ויש לדקדק מתוך כך דג' סימנין של טהרה של י"ט עופות היינו אצבע יתירה וזפק ואינו דורס ואי אפשר לומר בענין אחר דאי אמרינן קורקבנו נקלף הוא בי"ט עופות והכא כגון דאיכא להנך ספקות ב' סימני טהרה והאי דנקלף בסכין והשתא אם אחד מאותן ב' סימנין היינו ההיא דליתיה אלא או בפרס או בעזניה אפי' לא יחשב קילוף ליכא למיחש למידי דפרס ועזניה אין להם אלא סימן אחד ואלו יש להם שנים ותשעה עשר עופות ועורב אין להם סימן חדש ואם אותן ב' סימנין הן מהנך דהדרי בכולהו א"כ כשיחשוב קילוף נמי דילמא מתשעה עשר עופות נינהו ולא מסתברא לומר דיודעים היו שאינם מתשעה עשר עופות אלא שהיו מסופקין בעורב הלכך אם הקילוף קילוף יצאו מידי עורב ואי לאו יש לספק בעורב אי נמי סימן אחד יש להם עם זה הקילוף ויודעים היו שאין מין עורב אלא שהיו מסופקין בפרס ועזניה והא דאמרינן בפרס ועזניה לא שכיחי ביישוב היינו אותם הידועים והמבוררים ובאלו היו מסתפקין לפי שדומין להם וכל זה דוחק וגם אין לפרש שהיה להם סימן אחד עם זה והיו מסתפקין דאי קרקבנו נקלף שמא עורב הוא שיש לו שני סימני טהרה ואם אין קרקבנו נקלף אז ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ושרו משום דלא שכיחי בישוב דאין הלשון משמע כן מדקאמר עופות טהורים קורקבנן נקלף משמע דאי קרקבנו נקלף טהור הא לאו הכי אסור לכך נראה כפירוש הקונטרס ויש להתיר כל עוף שקרקבנו נקלף וסימן אחד עמו דפרס ועזניה אין להם אלא סימן אחד ועורב ושאר עופות אין קורקבנן נקלף וגם (רבי חיים) [רבינו חננאל] פירש גבי עוף הבא בסימן אחד טהור קבלה בידינו מאבותינו שזה הסימן קורקבנו נקלף משמע שר"ל דההוא דלא משכחת אלא או בפרס או בעזניה זהו קורקבנו נקלף אע"פ שפי' ר"ח לעיל גבי תלתא הדרי בכולהו עשרים מהם ג' ג' עורב יש לו שנים ופרס ועזניה יש להן אחד נשר אין לו כלל כגון שיש באלו עשרים זפק וקרקבנן נקלף ואצבע יתירה אבל דורסין ואוכלין והעורב יש לו שנים מאלו ג' הנזכרים למעלה ופרס ועזניה אחד מהם יש לו אחד מאלו הג' והאחר אינו מאלו הג' כלל לא זפק ולא אצבע יתירה ולא קרקבן נקלף אבל אינו דורס והוה אמינא נלמוד מזה לעוף הבא בסימן האחד שהוא טמא לפיכך כתיב נשר עכ"ל כל זה לא כתב אלא לסימן בעלמא ולא היה סבור שכך הוא האמת אלא כמו שפי' שקרקבן נקלף היינו ההוא דלא הדר בכולהו ולפי מה שפירשתי שיש להתיר כל עוף שקרקבנו נקלף וסימן אחד עמו א"כ אותו עוף שקורין קוונ"א בלע"ז עוף טהור הוא שהרי קרקבנו נקלף ויש לו אצבע יתירה אבל אין לו זפק וזה תימה דמסתברא שהוא כוס או ינשוף שהרי יש לו לסתות כאדם ואמרינן בפרק המפלת (נדה דף כג.) דקריא וקיפופא יש להם לסתות כאדם והיה נראה מתוך כך לומר דזפק הוא סימן הרביעי דלא משתכח אלא או בפרס או בעזניה ואותו עוף שקורין קוו"ן דדומה לכוס וינשוף שהן מתשעה עשר עופות שמא אינו דורס ויש לו עמה ג' סימני טהרה ולפי זה אין סברא לומר דאותו עוף שאנו קורין קורבי"ל בלע"ז שיהא זה עורב דהא יש לו זפק ואצבע יתירה ונמצא דמשכחת להו כולהו סימני טהרה בשאר עופות ועורב בלא פרס ועזניה אלא עוף טהור יהיה ומיהו יש לישב ההיא דנדה דהכי קאמר ואף ר"מ לא אמר אלא בקריא וקיפופא כלומר או כיוצא בהם אף בשאר עוף שאינו קריא וקיפופא ואפשר דאותו קוו"ן טהור הוא או שמא מין עורב הוא אם יתברר לנו שהוא דורס ואותו קורבי"ל לא יהיה מין עורב ומיהו לעיל פירשתי דעורב אינו דורס והמדקדק יכול להבין אותו ותן לחכם ויחכם עוד:

    תרנגולתא דאגמא שריא תרנגולא דאגמא אסיראאין לפרש שהנקבה מותרת והזכר אסור דכל היוצא מן הטהור טהור אלא שני מינים הם הקרואים כך ובין בזה ובין בזה הזכר והנקבה שוין:

    חזיוה רבנן דדרסה ואכלהמתחלה היו סבורים דלא דרסה ואכלה ובהאי סימנא לחודיה היו אוכלים אותו דלא חיישינן לפרס ועזניה דלא שכיחי בישוב או קים ליה בגויה דלאו ממין פרס ועזניה הוא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו שמים המוקדשין ששתתה מהן בהמה או חיה שפסלוה ואף העופות בדין זה חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת ואינה מקיאה והתסיל אע"פ שביארנו עליו שהוא מין יונה פוסל מפני שמוצץ ומקיא:

    אזוב האמור בתורה לכל דבר הוא אזוב שאוכלין אותו בעלי בתים ושבני אדם מתבלין בו את תבשיליהן והוא קרוי אזוב סתם אבל כל שיש לו שם לווי כגון אזוב יון ואזוב כוחלית ואזוב רומית ואזוב מדברית אינו כשר לכך:

    סימני החגבים יתבארו למטה ומה שנאמר כאן הני ברזי דבי חילפי שרו ור"ל חגבים הנמצאים בין הקוצים והכרבי ר"ל הנמצאת בכרוב שאסורות ולוקין עליהן משום שרץ העוף אין סומכין עליה אלא הכל לפי הסימנין שיתבארו בהם למטה ומה שנתגלגל כאן מכהנים שתויי יין שפסולים לעבודה ומן הננוס שפסול במומי הבכור יתבאר ענין כל אחד במקומו וירוקים שהם פסולים בנחמרו בני מעיה כבר ביארנוהו למעלה:

    עוף הקולט מאכל מן האויר ואוכלו באויר סימן הוא לדריסה וכל עוף ששוכן תמיד עם מין של עוף טמא יש לפקפק בו שהוא ממינו אע"פ שאינו מצבעו שהרי יש במיני העורב שאינם שחורים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 62b

    Chullin 62b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 268 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פוסלין מי חטאת אם שתו מהן מפני שאין מוצצין אלא מגביהין פיהן לאחר שקולטות את המים והמים נופלים מפיהם והרי הן כמי שנעשת בהם מלאכה דקי"ל בסמכת גיטין (דף נג.) שהמלאכה פוסלתן:

    חוץ מן היונה מפני שמוצצת ובאלו הנותרים לא נעשה מלאכה:

    ואם איתא דתסיל מין יונה הוא:

    תסיל מוצץ ומקיא ואפילו הכי מין יונה הוא דהא מוצץ ושאר עופות אין מוצצין אלא שואבין בחרטום התחתון וכיון דתסיל מקיא פוסל מפני הקיאה המעורבת והוה ליה כרוק בעלמא אי נמי משום מלאכה:

    כופשני תורין בלשון ארמי:

    צוצייני על שם מקומן:

    אזוב יון וכל אלו מין אזוב הן אלא שיש להן שם לווי. אלמא שם לווי פסול והאי מקשה סבר דצוצייני שם לווי הוא ולא על שם מקומן:

    כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה כגון אזוב ובאתה תורה והקפידה כגון אזוב שהזכירתו תורה בכמה מקומות ולא נשמט לנו מקרא לכתוב אזוב בשם לווי שמע מינה קפידא הוא:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 62b · Sefaria

    Tosafot

    כרזי דבי חלפי פי' בקונטרס דאיירי בחגבים ולא משמע כן דכולה שמעתין בעופות איירי ועוד אי בחגבים טמאים איירי פשיטא דלקי עלייהו משום שרץ העוף אלא בעופות קטנים מאד איירי ושורצין על הארץ וקמשמע לן דמטעם שרץ העוף אסירי דלא מיקרו עוף ולא משום דמחסרי סימן טהרה:

    מאי ספקייהו עופות טהורין קורקבנן נקלף וטמאין אין קורקבנן נקלף והני קורקבנן נקלף בסכינא - פי' בקונט' ושאר ג' הסימנים מבוררים בהן ומספקא לן אי קילוף הוא הרי יש לו ד' סימני טהרה ויצאו מספק כל עופות הטמאין ואי לאו קילוף הוא אין כאן אלא ג' ובספק שאר עופות טמאין הן שיש להן ג' סימנין ויש לדקדק מתוך כך דג' סימנין של טהרה של י"ט עופות היינו אצבע יתירה וזפק ואינו דורס ואי אפשר לומר בענין אחר דאי אמרינן קורקבנו נקלף הוא בי"ט עופות והכא כגון דאיכא להנך ספקות ב' סימני טהרה והאי דנקלף בסכין והשתא אם אחד מאותן ב' סימנין היינו ההיא דליתיה אלא או בפרס או בעזניה אפי' לא יחשב קילוף ליכא למיחש למידי דפרס ועזניה אין להם אלא סימן אחד ואלו יש להם שנים ותשעה עשר עופות ועורב אין להם סימן חדש ואם אותן ב' סימנין הן מהנך דהדרי בכולהו א"כ כשיחשוב קילוף נמי דילמא מתשעה עשר עופות נינהו ולא מסתברא לומר דיודעים היו שאינם מתשעה עשר עופות אלא שהיו מסופקין בעורב הלכך אם הקילוף קילוף יצאו מידי עורב ואי לאו יש לספק בעורב אי נמי סימן אחד יש להם עם זה הקילוף ויודעים היו שאין מין עורב אלא שהיו מסופקין בפרס ועזניה והא דאמרינן בפרס ועזניה לא שכיחי ביישוב היינו אותם הידועים והמבוררים ובאלו היו מסתפקין לפי שדומין להם וכל זה דוחק וגם אין לפרש שהיה להם סימן אחד עם זה והיו מסתפקין דאי קרקבנו נקלף שמא עורב הוא שיש לו שני סימני טהרה ואם אין קרקבנו נקלף אז ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ושרו משום דלא שכיחי בישוב דאין הלשון משמע כן מדקאמר עופות טהורים קורקבנן נקלף משמע דאי קרקבנו נקלף טהור הא לאו הכי אסור לכך נראה כפירוש הקונטרס ויש להתיר כל עוף שקרקבנו נקלף וסימן אחד עמו דפרס ועזניה אין להם אלא סימן אחד ועורב ושאר עופות אין קורקבנן נקלף וגם (רבי חיים) [רבינו חננאל] פירש גבי עוף הבא בסימן אחד טהור קבלה בידינו מאבותינו שזה הסימן קורקבנו נקלף משמע שר"ל דההוא דלא משכחת אלא או בפרס או בעזניה זהו קורקבנו נקלף אע"פ שפי' ר"ח לעיל גבי תלתא הדרי בכולהו עשרים מהם ג' ג' עורב יש לו שנים ופרס ועזניה יש להן אחד נשר אין לו כלל כגון שיש באלו עשרים זפק וקרקבנן נקלף ואצבע יתירה אבל דורסין ואוכלין והעורב יש לו שנים מאלו ג' הנזכרים למעלה ופרס ועזניה אחד מהם יש לו אחד מאלו הג' והאחר אינו מאלו הג' כלל לא זפק ולא אצבע יתירה ולא קרקבן נקלף אבל אינו דורס והוה אמינא נלמוד מזה לעוף הבא בסימן האחד שהוא טמא לפיכך כתיב נשר עכ"ל כל זה לא כתב אלא לסימן בעלמא ולא היה סבור שכך הוא האמת אלא כמו שפי' שקרקבן נקלף היינו ההוא דלא הדר בכולהו ולפי מה שפירשתי שיש להתיר כל עוף שקרקבנו נקלף וסימן אחד עמו א"כ אותו עוף שקורין קוונ"א בלע"ז עוף טהור הוא שהרי קרקבנו נקלף ויש לו אצבע יתירה אבל אין לו זפק וזה תימה דמסתברא שהוא כוס או ינשוף שהרי יש לו לסתות כאדם ואמרינן בפרק המפלת (נדה דף כג.) דקריא וקיפופא יש להם לסתות כאדם והיה נראה מתוך כך לומר דזפק הוא סימן הרביעי דלא משתכח אלא או בפרס או בעזניה ואותו עוף שקורין קוו"ן דדומה לכוס וינשוף שהן מתשעה עשר עופות שמא אינו דורס ויש לו עמה ג' סימני טהרה ולפי זה אין סברא לומר דאותו עוף שאנו קורין קורבי"ל בלע"ז שיהא זה עורב דהא יש לו זפק ואצבע יתירה ונמצא דמשכחת להו כולהו סימני טהרה בשאר עופות ועורב בלא פרס ועזניה אלא עוף טהור יהיה ומיהו יש לישב ההיא דנדה דהכי קאמר ואף ר"מ לא אמר אלא בקריא וקיפופא כלומר או כיוצא בהם אף בשאר עוף שאינו קריא וקיפופא ואפשר דאותו קוו"ן טהור הוא או שמא מין עורב הוא אם יתברר לנו שהוא דורס ואותו קורבי"ל לא יהיה מין עורב ומיהו לעיל פירשתי דעורב אינו דורס והמדקדק יכול להבין אותו ותן לחכם ויחכם עוד:

    תרנגולתא דאגמא שריא תרנגולא דאגמא אסירא אין לפרש שהנקבה מותרת והזכר אסור דכל היוצא מן הטהור טהור אלא שני מינים הם הקרואים כך ובין בזה ובין בזה הזכר והנקבה שוין:

    חזיוה רבנן דדרסה ואכלה מתחלה היו סבורים דלא דרסה ואכלה ובהאי סימנא לחודיה היו אוכלים אותו דלא חיישינן לפרס ועזניה דלא שכיחי בישוב או קים ליה בגויה דלאו ממין פרס ועזניה הוא:

    Tosafot on Chullin 62b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שמים המוקדשין ששתתה מהן בהמה או חיה שפסלוה ואף העופות בדין זה חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת ואינה מקיאה והתסיל אע"פ שביארנו עליו שהוא מין יונה פוסל מפני שמוצץ ומקיא:

    אזוב האמור בתורה לכל דבר הוא אזוב שאוכלין אותו בעלי בתים ושבני אדם מתבלין בו את תבשיליהן והוא קרוי אזוב סתם אבל כל שיש לו שם לווי כגון אזוב יון ואזוב כוחלית ואזוב רומית ואזוב מדברית אינו כשר לכך:

    סימני החגבים יתבארו למטה ומה שנאמר כאן הני ברזי דבי חילפי שרו ור"ל חגבים הנמצאים בין הקוצים והכרבי ר"ל הנמצאת בכרוב שאסורות ולוקין עליהן משום שרץ העוף אין סומכין עליה אלא הכל לפי הסימנין שיתבארו בהם למטה ומה שנתגלגל כאן מכהנים שתויי יין שפסולים לעבודה ומן הננוס שפסול במומי הבכור יתבאר ענין כל אחד במקומו וירוקים שהם פסולים בנחמרו בני מעיה כבר ביארנוהו למעלה:

    עוף הקולט מאכל מן האויר ואוכלו באויר סימן הוא לדריסה וכל עוף ששוכן תמיד עם מין של עוף טמא יש לפקפק בו שהוא ממינו אע"פ שאינו מצבעו שהרי יש במיני העורב שאינם שחורים:

    Meiri on Chullin 62b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הני קורקבנן כו' ושאר שלשת הסימנין מבוררין בהן כו' עכ"ל וכמ"ש התוס' לפירושו דסי' החדש הוא קורקבן נקלף ולא בעי לפרושו שהיה בו רק סימן א' מבורר לטהרה דהשתא אם יחשב קילוף ליכא לספוקי למידי דפרס ועזניה לית להו אלא סימן א' ועורב נמי לית ליה סימן הקילוף שהוא סימן החדש ואם לא יחשב קילוף איכא לספוקי בפרס או עזניה דזה הוא דוחק לאוקמא בהכי כיון דאיכא אתרא דפרס ועזניה לא שכיחי כמו שכתבו התוס' ולא באו לפרש נמי שלא היו מבוררין סימנים האחרים כלל לא לטהר ולא לטמא דהשתא אם לא יחשב קילוף איכא לספוקי בכל עופות הטמאים חוץ מפרס או עזניה ההוא דאית ביה סימן החדש לבד ואם יחשב קילוף ליכא לספוקי בכל עופות טמאים דלית בהו סימן החדש אלא דאיכא לספוקי בפרס ועזניה והני לא שכיחי בישוב דאם כן למה הניחו השמונה בספקייהו ולא בדקו אחר סימנים האחרים לטמא ולטהר דהכי פריך לקמן ח' ספיקות הן לבדוק בביצה כו' ועוד נראה דכמו דדוחק הוא לאוקמא ספיקייהו דוקא באתרא דשכיחי פרס ועזניה ה"נ דוחק הוא לאוקמא דוקא באתרא דלא שכיחי דסתמא קאמר ח' ספיקות הן מיהו ה"מ לפרש דב' סימנים היו מבוררים לטהרה ואחד לטמא ואיכא לספוקי בעורב אלא דניחא ליה לפרש הספק בכל י"ט עופות ודו"ק:

    תוס' בד"ה מאי ספקייהו כו' א"נ סימן א' יש להן כו' ויודעים היו שאינן מין עורב כו' עכ"ל הומ"ל אף בלא יודעים היו שאינן מין עורב וכגון דההוא סימן אחד הוא סימן החדש ודו"ק:

    בא"ד וגם ר"ח פירש גבי עוף הבא בסימן אחד כו' משמע שר"ל דההוא דלא משכחת אלא או בפרס כו' עכ"ל ופירוש דבא בסימן א' של טהרה אבל סימנים האחרים אינן מבוררין וכל כמה דלא חזינן ליה דדריס ליכא לספוקי בפרס ועזניה דלא שכיחי ולעורב נמי ליכא לספוקי דלית בהו סימן החדש ולא בעו למימר דלכך נקט דההיא סימן אחד הוא קורקבן נקלף שהוא סימן הג' דליתיה בעורב דמ"מ איכא לספוקי בכל י"ט עופות דלפי פירושו דסימן הדריסה אינה מבוררת נראה דשאר סימנים גם כן אינן מבוררים לבד מההוא סימן אחד וק"ל:

    בא"ד ואפשר דאותו קוון טהור הוא או שמא מין עורב כו' עכ"ל פי' דלפי זה דזפק לא יהיה סימן החדש אלא דאפשר דאותו קוון טהור הוא ויהיה שפיר קורקבן נקלף הסימן החדש או שמא מין עורב הוא והוא דורס וכפריב"ם בהא שהסימן חדש הוא אינו דורס אבל הקורב"ל שכתב ריב"ם דהוא עורב ע"כ זה אינו דהא יש לו סימנים דהיינו זפק ואצבע יתירה ובקוון שהוא גם כן עורב יש בו קורקבן נקלף ואצבע יתירה וא"כ בעורב ומינו יהיה שלשה סימנים דהדרי בכולהו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 62b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 62, Amud Bet, about 268 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “פוסלין מי חטאת חוץ מן היונה מפני…”

    2. Segment 237 words

      Opens “אמר רב יהודה: הני כופשני צוצייני כשרים…”

      Named: רב יהודה.

    3. Segment 332 words

      Opens “אמר אביי: כל שנשתנה שמו קודם מתן…”

      Named: אביי, רבא.

    4. Segment 430 words

      Opens “אמר רב יהודה: הני כרזי דבי חילפי…”

      Named: רב יהודה, רבי אסירי.

    5. Segment 529 words

      Opens “אמר רב אסי: שמונה ספיקות הן: חובא,…”

      Named: רב אסי.

    6. Segment 630 words

      Opens “והא ההיא בר אווזא דהוה בי מר…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 733 words

      Opens “אמר אביי: תרנגולא דאגמא חד משמונה ספיקות…”

      Named: רב פפא, אביי.

    8. Segment 821 words

      Opens “אמר רב: שבור אנדרפטא שרי, פירוז אנדרפטא…”

      Named: רב הונא.

    9. Segment 933 words

      Opens “אמר רב פפא: מרדו זגיד ואכיל שרי,…”

      Named: רב פפא, שמואל.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 62b · Segment 4 — “…כרבי אסירי. אמר רבינא: ומלקינן עלייהו משום שרץ העוף.…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 62b · Segment 6 — “…דהוה בי מר שמואל, דלא הוה קא מקלף קורקבניה,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 62b · Segment 3 — “אמר אביי: כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה, והקפידה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 62b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026