Talmud Builders

    Chullin 117a

    Back to index

    English translation — Chullin 117a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1one who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property. And second, one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul , if it was from an offering that was slaughtered with the intent to sprinkle its blood or partake of it beyond its designated time, and due to the prohibition of notar , if it was from an offering whose period for consumption has expired. And third, if one is ritually impure, he is liable due to the prohibition of partaking of it while impure. This is not so with regard to blood, as one is not liable in these cases for violating the prohibitions of piggul , notar , and partaking of offerings while impure, but rather is liable only for violating the prohibition of consuming blood.

    2And the more stringent element in the prohibition of blood is that the prohibition of blood applies to domesticated animals, undomesticated animals, and birds, both kosher and non-kosher, but the prohibition of forbidden fat applies only to a kosher domesticated animal.

    3GEMARA: According to the mishna, one who consumes forbidden fat of an offering is liable for misuse of consecrated property. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yannai said: They are derived from a verse, as the verse states that the sacrificial portions of a bull brought for an unwitting sin of the anointed priest must be burned upon the altar: “As it is taken off from the bull of the peace offering” (Leviticus 4:10). But what, then, do we learn from the bull of the peace offering? Everything that is specified with regard to a peace offering is stated with regard to this bull as well (see Leviticus 4:8–9).

    4Rather, this phrase initially comes to teach a halakha about the bull brought as an offering for an unwitting sin of the anointed priest, but it turns out that it actually derives a halakha from that case, as the verse juxtaposes the bull of the peace offering to the bull of the anointed priest. It teaches that just as the bull of the anointed priest, as an offering of the most sacred order, is subject to the prohibition on misuse of consecrated property, as offerings of the most sacred order are called “the sacred items of the Lord” (see Leviticus 5:15), so too the sacrificial portions of the bull of the peace offering, including its forbidden fat, are subject to misuse of consecrated property, even though it is an offering of lesser sanctity and is considered the property of the owner before slaughter.

    5Rabbi Ḥanina said to Rabbi Yannai: Is that derivation that Rabbi Yehuda HaNasi taught unattractive, that you derive a new one? He taught that when the Torah states with regard to peace offerings, which are of lesser sanctity: “All the fat is the Lord’s” (Leviticus 3:16), it serves to include the sacrificial portions of offerings of lesser sanctity in the prohibition against misuse of consecrated property, even though the prohibition is stated explicitly only with regard to offerings of the most sacred order.

    6Abaye said: Rabbi Yannai’s derivation was necessary, as, if the Merciful One had written only the verse “All the fat is the Lord’s,” I would say that the fat of offerings of lesser sanctity, yes, they are included in the prohibition, but the diaphragm and the two kidneys of such offerings are not, even though they are also burned upon the altar. Therefore, the Merciful One writes: “As it is taken off from the bull of the peace offering,” to teach that even these portions are subject to the prohibition of misuse.

    7And conversely, if the Merciful One had written only the phrase: “As it is taken off from the bull,” I would say that the prohibition applies only to those portions that are found in a bull, and that the fat of a sheep tail, which is not found in a bull, is not included. Therefore, the Merciful One writes: “All the fat is the Lord’s,” to teach that the prohibition of misuse applies to all portions of offerings of lesser sanctity, including a sheep tail, which is referred to as fat in Leviticus 3:9.

    8Rav Mari said to Rav Zevid: If a sheep tail is called “fat,” it should be prohibited for consumption, like forbidden fat. Rav Zevid said to Rav Mari: With regard to your claim, the verse states: “You shall eat no fat, of ox, or sheep, or goat” (Leviticus 7:23). This teaches that the Torah designates as forbidden fat only an item that is found equally in an ox, and a sheep, and a goat. Since the ox and goat do not have a tail that consists of a large amount of fat, the sheep’s fatty tail is not prohibited.

    9Rav Ashi said a different explanation: It is called “the fat tail,” but it is not called simply: Fat, without specification. The Gemara objects: If that is so that the addition of a modifier indicates that the tail is not truly fat, then one who derives benefit from the tail should not be liable for misuse of consecrated property either. Rather, it is clear that the correct answer is as stated by Rav Zevid.

    10§ The mishna teaches: This is not so with regard to blood, as one who derives benefit from blood is not liable for misuse of consecrated property. The Gemara asks: From where are these matters derived? Ulla said: The verse states with regard to blood: “For the life of the flesh is in the blood, and I have given it to you upon the altar to make atonement for your souls” (Leviticus 17:11). The term “to you” indicates that it shall be yours, rather than consecrated property, and is therefore not subject to the prohibition of misuse of consecrated property. The school of Rabbi Yishmael taught a different derivation. By using the term “to make atonement,” the verse teaches that God is saying: I gave it to achieve atonement, but not to be subject to the prohibition against misuse of consecrated property.

    11And Rabbi Yoḥanan says that this halakha is derived from the latter part of the verse, which states: “For it is the blood that makes atonement for the soul” (Leviticus 17:11). The term “it is” teaches that the status of the blood remains as it is, i.e., it is before atonement as it is after atonement. As the Gemara will state, there is a principle that once the mitzva involving a consecrated item has been performed, the item is no longer subject to the prohibition of misuse of consecrated property. Accordingly, the term “it is” teaches that just as after atonement, i.e., after the blood has been sprinkled upon the altar, it is not subject to the prohibition against misuse of consecrated property, as the mitzva has already been performed, so too, before atonement, i.e., before the blood has been sprinkled upon the altar, it is not subject to the prohibition against misuse of consecrated property.

    12The Gemara objects: But if the term “it is” teaches that the status of the blood remains the same before and after atonement, one can say just the opposite: It is after atonement as it is before atonement. Just as before atonement the blood is subject to the prohibition of misuse of consecrated property, so too, after atonement it is subject to the prohibition of misuse of consecrated property. The Gemara responds: This cannot be the case, since as a rule, there is no item whose mitzva has been performed and is still subject to the prohibition of misusing of consecrated property.

    13The Gemara asks: And is there no such case? But there is the mitzva of the daily removal of the ashes of offerings burned on the altar, the mitzva of which has been performed, and yet one who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property, as it is written: “And he shall take up the ashes of what the fire has consumed of the burnt offering on the altar, and he shall put them beside the altar” (Leviticus 6:3). The ashes must be left there, where they are absorbed into the ground, and one who removes and derives benefit from them violates the prohibition against misuse of consecrated property, even though their mitzva has been performed. This contradicts the principle posited above.

    14The Gemara answers: The principle does not apply in that case, because the mitzva of the removal of the ashes and the matter of the four white priestly vestments worn by the High Priest on Yom Kippur, which may not be used again, are both specified as exceptions to the halakha that the prohibition of misuse of consecrated property does not apply after their mitzva has been performed. Consequently, they are two verses that come as one, i.e., they share a unique halakha not found elsewhere. And as a rule, any two verses that come as one do not teach their common element to apply to other cases. The principle therefore remains in place.

    15The Gemara raises a further difficulty: This works out well according to the opinion of the Rabbis, who say that the verse: “And he shall take off the linen garments, which he wore when he went into the Sanctuary, and shall leave them there” (Leviticus 16:23), teaches that these four white garments worn by the High Priest on Yom Kippur are not fit for further use, and they require interment. But according to the opinion of Rabbi Dosa, who said that the verse teaches only that the High Priest may not use the vestments on Yom Kippur in a different year, but they are fit for an ordinary priest and do not require interment, what is there to say? If the priestly vestments are not an exception to the halakha that there is no prohibition of misuse of consecrated property after the performance of a mitzva, the removal of the ashes remains as the only exception. Why, then, does it not serve as a paradigm for other instances in the Torah?

    16The Gemara responds: Rather, it is because the cases of the removal of the ashes and the heifer whose neck is broken to atone for an unsolved murder (Deuteronomy 21:1–9) are two verses that come as one, as it is also prohibited to derive benefit from the heifer after its mitzva is performed. And any two verses that come as one do not teach their common element to apply to other cases.

    17The Gemara asks: This works out well according to the one who says that two verses that come as one do not teach their common element to apply to other cases, but according to the one who says that two verses that come as one do teach their common element to apply to other cases, what is there to say? The Gemara answers: Two

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' מועלין בואם קרבן הוא דהא קדשי ה' הן ואינם לכהנים והדם אין מועלין בו כדיליף בגמרא:

    וטמאאם אכלו בטומאת הגוף חייב שתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף שהיא בכרת:

    משא"כ בדםמפרש בגמרא:

    אלא בבהמה טהורהכדכתיב (ויקרא ז׳:כ״ה) מן הבהמה אשר יקריבו ממנה וגו':

    גמ' מנה"מדחלב יש בו מעילה ולא מפליג דאפילו חלב קדשים קלים אע"ג דאין בהן מעילה בחייהן דהא ממון בעלים הן יש בו מעילה באימוריהם לאחר שנזרק דמן:

    כאשר יורםבאימורי פר כהן משיח כתיב:

    ומה למדנודקאמר ככל מה שמפרישים אימורים משלמים כך יפרשו מזה אף כאן האימורים מפורשים את החלב המכסה [על הקרב] ואת כל החלב ואת שתי הכליות וגו':

    מה פר כהן משיח יש מעילהבאימורים דהא מחיים הוה ביה מעילה דקדשי קדשים הוא:

    יש בו מעילהבחלבו:

    כל חלב לה'בקדשים קלים כתיב ולהכי כתיב בהו לה' למימרא דקדשי ה' קרינא ביה לענין מעילה:

    יותרת ושתי הכליות לאדלאו חלב איקרו:

    כאשר יורםלימד על כל האימורים שהוקשו לאימורי פר כהן משיח:

    אליה דליתא בשור לאנמעלו בה כי מייתו כבש לשלמים דאלית הכבש קרינא ביה כתב רחמנא כל חלב ואשכחן אליה דאיקרי חלב דכתיב (ויקרא ג) חלבו האליה תמימה:

    תיתסרכל אלית כבש באכילה:

    כל חלב שור וכשב ועזלא אסרה תורה אלא הנוהג בכולן ואליה אינה נוהגת לא בשור ולא בעז:

    לא ימעלו בהדהא מעילה מכל חלב לה' נפקא לן והא אמרת דלאו חלב איקראי:

    לכםואני נתתיו לכם וגו' שלכם יהא אלמא לאו קדשי גבוה הוא:

    לכפרה נתתיוולא שיהא קרוי שלי למעול בו שאינה עומדת אלא לכפר בשבילכם:

    הואמשמע בהוייתו יהא לעולם דינו שוה בין לפני כפרה ובין לאחר כפרה שנתן מתנותיו ונשארו השיריים:

    מה לאחר כפרה אין מעילהבשיריים כדלקמן דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו שהרי כבר נעשה צורך גבוה ממנו ולאו קדשי ה' קרינא ביה:

    תרומת הדשןכל בקר תורם מדשן מזבח מלא מחתה ונותנו בצדי המזבח ונבלעת שם במקומה כדכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש וגו' ושמו אצל המזבח מלמד שטעון שימה וגניזה אלמא אסור בהנאה:

    בגדי כהונהארבעה בגדי לבן שכ"ג נכנס בהן לפני ולפנים ביום הכפורים וטעונין גניזה עולמית ואין הדיוט עובד בהן כל השנה ולא [כ"ג] ליום כפורים אחר כדכתיב ופשט את בגדי הבד והניחם שם:

    אלא לרבי דוסא דאמרכשרין הן לכהן הדיוט כל השנה שכהן הדיוט משמש בהן בארבעה כלים ומה ת"ל והניחם שם מלמד שלא ישתמש הוא ליוה"כ אחר מאי איכא למימר:

    עגלה ערופהאף על פי שנעשה מצותה אסורה בהנאה דכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה (כריתות דף ו.):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 117 עמוד א

    1מועלין בו, וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא, מה שאין כן בדם.

    2וחומר בדם, שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף, בין טמאים ובין טהורים, וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד.

    Gemara

    3מנא הני מילי? אמר ר' ינאי: דאמר קרא ״(ויקרא ד״, י) ״כאשר יורם משור זבח השלמים״, וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה?

    4הרי זה בא ללמד, ונמצא למד, מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח: מה פר כהן משיח יש בו מעילה, אף שור זבח השלמים יש בו מעילה.

    5א"ל ר' חנינא: כעורה זו ששנה רבי, (ויקרא ג, טז) ״כל חלב לה'״ לרבות אימורי קדשים קלים למעילה?

    6אמר אביי: איצטריך, דאי כתב רחמנא ״חלב״, הוה אמינא: חלב אין, יותרת ושתי כליות לא. כתב רחמנא ״כאשר יורם״.

    7ואי כתב רחמנא ״כאשר יורם״, הוה אמינא: חלב אליה דליתא בשור לא, כתב רחמנא ״כל חלב״.

    8א"ל רב מרי לרב זביד: אי אליה איקראי ״חלב״, תיתסר באכילה! א"ל עליך אמר קרא ״(ויקרא ז״, כג) ״כל חלב שור וכשב ועז״ דבר השוה בשור וכשב ועז.

    9רב אשי אמר: (ויקרא ג, ט) ״חלבו האליה״ איקראי, ״חלב״ סתמא לא איקראי. אלא מעתה, לא ימעלו בה! אלא מחוורתא כדרב זביד.

    10משא"כ בדם, מנה"מ אמר עולא: דאמר קרא ״(ויקרא יז״, יא) ״לכם״, שלכם יהא. דבי רבי ישמעאל תנא: (ויקרא יז, יא) ״לכפר״ לכפרה נתתיו, ולא למעילה.

    11ורבי יוחנן אמר, אמר קרא: ״(ויקרא יז״, יא) ״הוא״, הוא לפני כפרה כלאחר כפרה, מה לאחר כפרה אין בו מעילה, אף לפני כפרה אין בו מעילה.

    12ואימא הוא לאחר כפרה כלפני כפרה: מה לפני כפרה יש בו מעילה, אף לאחר כפרה יש בו מעילה! אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו.

    13ולא? והרי תרומת הדשן, דנעשה מצותו, ומועלין בו, דכתיב: ״(ויקרא ו״, ג) ״ושמו אצל המזבח״!

    14משום דהואי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין.

    15הניחא לרבנן דאמרי: (ויקרא טז, כג) ״והניחם שם״ מלמד שטעונין גניזה, אלא לר' דוסא דאמר שלא ישתמש בהן ליום הכפורים אחר, מאי איכא למימר?

    16אלא, משום דהואי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובים הבאין כאחד, וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין.

    17הניחא למ"ד אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין, מאי איכא למימר? תרי׃

    Tosafot

    אמר רבי ינאי דאמר קרא כאשר יורם כו'בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) מוקמינן לה לדבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש דיותרת ושתי הכליות ילפינן בשעיר עבודה זרה מפר העלם דבר של ציבור ופר העלם מפר כהן משיח ואייתר כאשר יורם בפר כהן משיח לאוקומי בפר העלם דבר למהוי כמאן דכתיב בגופיה דלא ליהוי שעיר עבודה זרה למד מן הלמד ורבי ינאי דהכא סבר לה כמאן דיליף בפרק ב"ש (זבחים דף מא:) ית ושתי הכליות בשעירי עבודה זרה מועשה לפר כו' ועוד י"ל דרבי ינאי דהכא אסמכתא בעלמא הוא [דהא] במעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה דף טו.) א"ר ינאי אין חייבין משום מעילה אלא קדשי בדק הבית בלבד ולא בקדשי מזבח דאית בהו לכהנים ולבעלים ופריך ליה ממשניות טובא ומוקי לה מדרבנן ופריך והא קרא קא נסיב פי' כל חלב לרבות האימורים ומשני אסמכתא בעלמא וה"ה קרא דהכא והא דתנן בפרק אמרו לו (כריתות יג:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם איכא לאוקומי בעולה ואע"פ דעורה לכהנים אין לחוש כיון דכל הבשר למזבח:

    הוא לפני כפרה כלאחר כפרההקשה ר"ת דבמעילה פ' ולד חטאת (מעילה דף יב:) אמרינן המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא יש מעילה בדם ותירץ דהתם מחיים דלא שייכא כפרה אבל לאחר שחיטה אף לפני כפרה אין מועלין וא"ת דהתם תנן (דף יא.) ומייתי לה בפרק כל שעה (פסחים דף כב.) דם בתחלה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו וי"ל דמעילה דהתם מדרבנן היא וא"ת א"כ בריש מעילה (דף ב:) דדחיק לאשכוחי מעילה מדרבנן לייתי מהך משנה וי"ל דהתם אקדשים ששחטן בדרום קאי דכחנקינהו דמי וכי האי גוונא דחיק לאתויי דתקון רבנן (כמה) מעילה אע"ג דבדילי מינייהו ומייתי ראייה מר' יוחנן דאמר קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה וא"ת בסוף תמורה (דף לב:) גבי מקדיש עולה לבדק הבית קאמר אי מדרבנן אימא סיפא ומועלין בה שתי מעילות ואי מדרבנן אמאי ומאי קושיא הא איכא מעילה דרבנן בדם ובקדשים שמתו וי"ל דהתם שיש מעילה דאורייתא משום עולה אין לחכמים לתקן שם מעילה כיון דבלאו הכי בדילי מינייהו ומשני ראוי למעול בו ב' מעילות בבשר מעילה דאורייתא משום עולה ובעור דליכא מעילה דאורייתא לא בדילי מיניה ותקנו רבנן מעילה:

    אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בווא"ת אדרבה לא נמעט לפני כפרה דאין לך דבר שלא נעשה מצותו שלא ימעלו בו ואע"ג דאיכא קדשים קלים היינו משום דלא אקרו קדשי שמים וי"ל דאשכחן טובא דהא דשן אין מועלין בו עד שעת תרומה ועגלה ערופה עד לאחר ירידתה:

    ולא והרי תרומת הדשןוא"ת דתנן במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יא.) דישון מזבח פנימי והמנורה לא נהנים ולא מועלין וקאמר בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו אלא מזבח פנימי מנלן משמע דמושמו דריש דאין מועלין ובשמעתין אדרבה משמע ליה מושמו דמועלין וי"ל דמתניתין דהתם משמע דאין מועלין בדישון הפנימי שהדישון מוציאו מידי מעילה אבל קודם מועלים א"כ מצוה לדשן ועל זה קאמר בשלמא חיצון דכתיב ושמו לכך מצוה לדשן ומ"מ אף לאחר הרמה איכא מעילה כדדרשינן בסוף מעילה (דף לד.) ושמו בנחת שלא יפזר אלא פנימי מנא לן דמצוה לדשן שאתה אומר שהדישון מוציאו מידי מעילה ומשני דאמר קרא והסיר מוראתו והשליך אותה אל מקום הדשן אם לענין מזבח החיצון לא צריך דהא כתיב ושמו אצל המזבח כו' והתם פריך והא איצטריך למזבח החיצון לקבוע לו מקום דכתיב קדמה:

    משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה כו'במעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יא:) מאריך יותר ומסקינן כי הכא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא אלא שעניניה מתבארים במקומם ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן מה שביארנו על חלב של קרבן שיש בו מעילה אין הפרש בזה בין קדשים קלים לקדשי קדשים ולא סוף דבר החלב אלא אף יותרת ושתי כליות בדין זה ואפי' חלב האליה אע"פ שאינה קרבה בכל הקרבנות שהרי קרבן השור אין חלב האליה שבו קרבה אע"פ כן בקרבנות שהיא קרבה בהן יש בה מעילה ומ"מ בבהמה של חולין אין חלב אליה נאסר באכילה כלל כמו שהתבאר:

    כבר ביארנו במשנה שהדם בין קודם זריקה בין לאחר זריקה אין בו מעילה ומ"מ לאחר זריקה לא היינו צריכין ללמדה שאין מעילה בשיריים שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו הואיל ונעשה ממנו צורך גבוה אין עליו עוד שום קדש ומ"מ יש דברים שאף לאחר שנעשית מצותן אסורין בהנאה ומועלין בהם כגון תרומת הדשן שהיו תורמין בכל יום מלא מחתה ונותנה בצדי המזבח ונבלעת במקומה וכן עגלה ערופה אע"פ שנעשית מצותה אסורה בהנאה שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל שם תהא קבורתה וכן ארבעה בגדי לבן שהיה כהן גדול נכנס בהן לפני לפנים ביום הכפורים וטעונין גניזה עולמית שאין הדיוט עובד בהן בשאר ימות השנה אע"פ שעבודת כהן הדיוט בארבעה בגדי לבן ולא אף הוא עצמו ביום הכפורים אחר כמו שהתבאר במקומו ואף הדם עצמו אסור ליהנות ממנו בלא דמים משנשפך לנחל קדרון ומ"מ בדמים מותר כמו שיתבאר במסכת עבודה זרה פרק שלישי:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 117a

    Chullin 117a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 346 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' מועלין בו אם קרבן הוא דהא קדשי ה' הן ואינם לכהנים והדם אין מועלין בו כדיליף בגמרא:

    וטמא אם אכלו בטומאת הגוף חייב שתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף שהיא בכרת:

    משא"כ בדם מפרש בגמרא:

    אלא בבהמה טהורה כדכתיב (ויקרא ז׳:כ״ה) מן הבהמה אשר יקריבו ממנה וגו':

    גמ' מנה"מ דחלב יש בו מעילה ולא מפליג דאפילו חלב קדשים קלים אע"ג דאין בהן מעילה בחייהן דהא ממון בעלים הן יש בו מעילה באימוריהם לאחר שנזרק דמן:

    כאשר יורם באימורי פר כהן משיח כתיב:

    ומה למדנו דקאמר ככל מה שמפרישים אימורים משלמים כך יפרשו מזה אף כאן האימורים מפורשים את החלב המכסה [על הקרב] ואת כל החלב ואת שתי הכליות וגו':

    מה פר כהן משיח יש מעילה באימורים דהא מחיים הוה ביה מעילה דקדשי קדשים הוא:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 117a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אמר רבי ינאי דאמר קרא כאשר יורם כו' בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) מוקמינן לה לדבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש דיותרת ושתי הכליות ילפינן בשעיר עבודה זרה מפר העלם דבר של ציבור ופר העלם מפר כהן משיח ואייתר כאשר יורם בפר כהן משיח לאוקומי בפר העלם דבר למהוי כמאן דכתיב בגופיה דלא ליהוי שעיר עבודה זרה למד מן הלמד ורבי ינאי דהכא סבר לה כמאן דיליף בפרק ב"ש (זבחים דף מא:) ית ושתי הכליות בשעירי עבודה זרה מועשה לפר כו' ועוד י"ל דרבי ינאי דהכא אסמכתא בעלמא הוא [דהא] במעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה דף טו.) א"ר ינאי אין חייבין משום מעילה אלא קדשי בדק הבית בלבד ולא בקדשי מזבח דאית בהו לכהנים ולבעלים ופריך ליה ממשניות טובא ומוקי לה מדרבנן ופריך והא קרא קא נסיב פי' כל חלב לרבות האימורים ומשני אסמכתא בעלמא וה"ה קרא דהכא והא דתנן בפרק אמרו לו (כריתות יג:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם איכא לאוקומי בעולה ואע"פ דעורה לכהנים אין לחוש כיון דכל הבשר למזבח:

    הוא לפני כפרה כלאחר כפרה הקשה ר"ת דבמעילה פ' ולד חטאת (מעילה דף יב:) אמרינן המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא יש מעילה בדם ותירץ דהתם מחיים דלא שייכא כפרה אבל לאחר שחיטה אף לפני כפרה אין מועלין וא"ת דהתם תנן (דף יא.) ומייתי לה בפרק כל שעה (פסחים דף כב.) דם בתחלה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו וי"ל דמעילה דהתם מדרבנן היא וא"ת א"כ בריש מעילה (דף ב:) דדחיק לאשכוחי מעילה מדרבנן לייתי מהך משנה וי"ל דהתם אקדשים ששחטן בדרום קאי דכחנקינהו דמי וכי האי גוונא דחיק לאתויי דתקון רבנן (כמה) מעילה אע"ג דבדילי מינייהו ומייתי ראייה מר' יוחנן דאמר קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה וא"ת בסוף תמורה (דף לב:) גבי מקדיש עולה לבדק הבית קאמר אי מדרבנן אימא סיפא ומועלין בה שתי מעילות ואי מדרבנן אמאי ומאי קושיא הא איכא מעילה דרבנן בדם ובקדשים שמתו וי"ל דהתם שיש מעילה דאורייתא משום עולה אין לחכמים לתקן שם מעילה כיון דבלאו הכי בדילי מינייהו ומשני ראוי למעול בו ב' מעילות בבשר מעילה דאורייתא משום עולה ובעור דליכא מעילה דאורייתא לא בדילי מיניה ותקנו רבנן מעילה:

    אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו וא"ת אדרבה לא נמעט לפני כפרה דאין לך דבר שלא נעשה מצותו שלא ימעלו בו ואע"ג דאיכא קדשים קלים היינו משום דלא אקרו קדשי שמים וי"ל דאשכחן טובא דהא דשן אין מועלין בו עד שעת תרומה ועגלה ערופה עד לאחר ירידתה:

    ולא והרי תרומת הדשן וא"ת דתנן במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יא.) דישון מזבח פנימי והמנורה לא נהנים ולא מועלין וקאמר בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו אלא מזבח פנימי מנלן משמע דמושמו דריש דאין מועלין ובשמעתין אדרבה משמע ליה מושמו דמועלין וי"ל דמתניתין דהתם משמע דאין מועלין בדישון הפנימי שהדישון מוציאו מידי מעילה אבל קודם מועלים א"כ מצוה לדשן ועל זה קאמר בשלמא חיצון דכתיב ושמו לכך מצוה לדשן ומ"מ אף לאחר הרמה איכא מעילה כדדרשינן בסוף מעילה (דף לד.) ושמו בנחת שלא יפזר אלא פנימי מנא לן דמצוה לדשן שאתה אומר שהדישון מוציאו מידי מעילה ומשני דאמר קרא והסיר מוראתו והשליך אותה אל מקום הדשן אם לענין מזבח החיצון לא צריך דהא כתיב ושמו אצל המזבח כו' והתם פריך והא איצטריך למזבח החיצון לקבוע לו מקום דכתיב קדמה:

    משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה כו' במעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יא:) מאריך יותר ומסקינן כי הכא:

    Tosafot on Chullin 117a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא אלא שעניניה מתבארים במקומם ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן מה שביארנו על חלב של קרבן שיש בו מעילה אין הפרש בזה בין קדשים קלים לקדשי קדשים ולא סוף דבר החלב אלא אף יותרת ושתי כליות בדין זה ואפי' חלב האליה אע"פ שאינה קרבה בכל הקרבנות שהרי קרבן השור אין חלב האליה שבו קרבה אע"פ כן בקרבנות שהיא קרבה בהן יש בה מעילה ומ"מ בבהמה של חולין אין חלב אליה נאסר באכילה כלל כמו שהתבאר:

    כבר ביארנו במשנה שהדם בין קודם זריקה בין לאחר זריקה אין בו מעילה ומ"מ לאחר זריקה לא היינו צריכין ללמדה שאין מעילה בשיריים שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו הואיל ונעשה ממנו צורך גבוה אין עליו עוד שום קדש ומ"מ יש דברים שאף לאחר שנעשית מצותן אסורין בהנאה ומועלין בהם כגון תרומת הדשן שהיו תורמין בכל יום מלא מחתה ונותנה בצדי המזבח ונבלעת במקומה וכן עגלה ערופה אע"פ שנעשית מצותה אסורה בהנאה שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל שם תהא קבורתה וכן ארבעה בגדי לבן שהיה כהן גדול נכנס בהן לפני לפנים ביום הכפורים וטעונין גניזה עולמית שאין הדיוט עובד בהן בשאר ימות השנה אע"פ שעבודת כהן הדיוט בארבעה בגדי לבן ולא אף הוא עצמו ביום הכפורים אחר כמו שהתבאר במקומו ואף הדם עצמו אסור ליהנות ממנו בלא דמים משנשפך לנחל קדרון ומ"מ בדמים מותר כמו שיתבאר במסכת עבודה זרה פרק שלישי:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Chullin 117a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה וטמא אם אכלו בטומאת הגוף כו' שהיא בכרת עכ"ל ר"ל וחל שפיר על איסור חלב דהוה נמי בכרת אבל טומאת בשר לא הוה אלא לאו הבא מכלל עשה ולא שייך למימר ביה כלל חייב וק"ל:

    תוס' בד"ה א"ר ינאי כו' ומשני אסמכתא בעלמא וה"ה קרא דהכא עכ"ל לא קאי התם הכי אלא במסקנא קאמר התם דר' ינאי בקדשי מזבח מעילה דאורייתא אית ליה וצ"ע ע"ש:

    בד"ה אין לך דבר שנעשה כו' דהא דשן אין מועלין בו כו' ועגלה כו' עכ"ל ולא מקרי השתא נמי ב' כתובין כיון דלא מפירש בהו בהדיא הכי בקרא אלא דממילא משתמע בהו דאין מועלין בהו עד לאחר שנעשה מצותן משא"כ בהא דמועלין בהו לאחר שנעשה מצותן דמפורש בהו בהדיא הכי בקרא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 117a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה מנא הני מילי וכו' ולא מפליג דאפילו חלב קדשים קלים וכו' ר"ל דבחלב קדשי קדשים לא צריך קרא דפשיטא דיש בו מעילה דהא מחיים הוה בהו מעילה בקדשי קדשים ובשלמים בבשר פשיטא דאין בו מעילה דהא נאכל לבעלים ואי אית בהו מעילה על כרחך בחלב ובאימורים הוא דאיכא:

    בתוס' ד"ה אמר ר' ינאי וכי' ועוד י"ל דרבי ינאי דהכא אסמכתא בעלמא היא דהא במעילה בפ' קדשי מזבח וכו' ופריך והא קרא קא נסיב. ר"ל דשם פריך נמי מהא דתניא כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומשני נמי מדרבנן ופריך עלה והא קרא קא נסיב:

    ד"ה הוא לפני כפרה וכה"ג דחיק לאתויי וכו' כן צ"ל:

    [בא"ד] ומייתי ראיה מר' יוחנן וכו' יצאו מידי מעילה דבר תורה פי' משמע מדרבנן יש בהן עדיין מעילה:

    בא"ד ואי מדרבנן אמאי פי' לא פריך אלא אמעילה שניה שמצד קדושת בדק הבית ומאי קושיא דלמא דרבנן היא דהא אשכחן מעילה דרבנן בדם ובקדשים שמת:

    [בא"ד] ומשני ראוי למעול בו שתי מעילות מדברי התוס' משמע דאינהו מפרשים הא דמשני התם ראוי למעול בו שתי מעילות הוי פירושו שמשני דאה"נ שיש בו שתי מעילות משום דהא ראוי לחול עליו שתי מעילות חדא דאורייתא וחדא דרבנן:

    ד"ה ולא והרי תרומת הדשן וכו' ויש לומר דמתני' דהתם וכו' אבל קודם מועלין וכו'. פי' משעה שהגיעה שעת תרומת הדשן אבל קודם זה לא כמו שכתבו התוס' בס"ד שקודם זה וי"ל דאשכחן טובא דהא דשן אין מועלין בו עד שעת הרמה וכו':

    Maharam on Chullin 117a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 117, Amud Aleph, about 346 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “מועלין בו, וחייבין עליו משום פיגול ונותר…”

    2. Segment 218 words

      Opens “וחומר בדם, שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף,…”

    3. Segment 324 words

      Opens “גמ׳ מנא הני מילי? אמר ר' ינאי:…”

    4. Segment 427 words

      Opens “הרי זה בא ללמד, ונמצא למד, מקיש…”

    5. Segment 518 words

      Opens “א"ל ר' חנינא: כעורה זו ששנה רבי,…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אמר אביי: איצטריך, דאי כתב רחמנא ״חלב״,…”

      Named: אביי.

    7. Segment 716 words

      Opens “ואי כתב רחמנא ״כאשר יורם״, הוה אמינא:…”

    8. Segment 828 words

      Opens “א"ל רב מרי לרב זביד: אי אליה…”

      Named: רב מרי, רב זביד.

    9. Segment 922 words

      Opens “רב אשי אמר: (ויקרא ג, ט) ״חלבו…”

      Named: רב אשי, רב זביד.

    10. Segment 1025 words

      Opens “משא"כ בדם, מנה"מ אמר עולא: דאמר קרא…”

      Named: רבי ישמעאל, עולא.

    11. Segment 1126 words

      Opens “ורבי יוחנן אמר, אמר קרא: (ויקרא יז,…”

      Named: רבי יוחנן.

    12. Segment 1225 words

      Opens “ואימא הוא לאחר כפרה כלפני כפרה: מה…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “ולא? והרי תרומת הדשן, דנעשה מצותו, ומועלין…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “משום דהואי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “הניחא לרבנן דאמרי: (ויקרא טז, כג) ״והניחם…”

    16. Segment 1618 words

      Opens “אלא, משום דהואי תרומת הדשן ועגלה ערופה…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “הניחא למ"ד אין מלמדין, אלא למאן דאמר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chullin 117a · Segment 10 — “…שלכם יהא. דבי רבי ישמעאל תנא: (ויקרא יז, יא)…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 117a · Segment 6 — “אמר אביי: איצטריך, דאי כתב רחמנא ״חלב״, הוה אמינא:…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chullin 117a · Segment 10 — “…בדם, מנה"מ אמר עולא: דאמר קרא (ויקרא יז, יא)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 117a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026