Talmud Builders

    Chullin 109a

    Back to index

    English translation — Chullin 109a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara objects: From Rabbi Yehuda HaNasi’s acceptance of Rabbi Yehuda’s opinion only when one did not stir or cover the pot, one can conclude by inference that Rabbi Yehuda himself maintains that even when one stirred the contents of the pot continuously from beginning to end, i.e., before and after the drop of milk was absorbed, or covered the pot continuously from beginning to end, all the contents of the pot are prohibited. But why should this be so? The first piece of meat did not absorb any more milk than the others. Since the milk definitely diffused evenly through the pot immediately, it should be nullified, assuming that the pot’s contents amount to more than sixty times the milk.

    2The Gemara responds: Say that Rabbi Yehuda is stringent because one might not have stirred thoroughly, or he might not have covered the pot thoroughly, and therefore initially the milk might have been absorbed only by the first piece, rendering it prohibited. Afterward, when he does stir thoroughly, that piece of meat renders the other pieces prohibited. Rabbi Yehuda HaNasi does not share this concern.

    3§ The Gemara returns to Rabbi Yehuda HaNasi’s statement: The Master said above: And the statement of the Rabbis appears correct in a case where one stirred the pot and covered it. The Gemara asks: What is the meaning of the term: Stirred, and what is the meaning of the term: Covered? If we say that he stirred at the end, after the first piece absorbed the milk, and did not stir at the beginning, beforehand, and likewise he covered at the end and did not cover at the beginning, one may respond: Didn’t you already say on the previous amud that the statement of Rabbi Yehuda appears to be correct in this case? Rather, it must be a case where he stirred continuously from beginning to end or covered the pot continuously from beginning to end.

    4If so, one can conclude by inference from Rabbi Yehuda HaNasi’s qualified acceptance of the Rabbis’ opinion that the Rabbis themselves maintain that even when one stirred only at the end and did not stir at the beginning, and similarly if he covered the pot only at the end and did not cover at the beginning, all the contents of the pot are permitted. Even the first piece is permitted, as they hold that the milk it absorbed diffused out of it and throughout the pot.

    5Evidently, the Rabbis maintain that an item that can be wrung to remove the forbidden substance is permitted. This illustrates that tanna’im dispute this issue, as according to Rabbi Yehuda and Rabbi Yehuda HaNasi, an item that can be wrung to remove the forbidden substance is prohibited.

    6Rav Aḥa of Difti said to Ravina: From where is it derived that Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree with regard to an item that can be wrung? Perhaps even if an item can be wrung, everyone agrees that it remains prohibited, and here they disagree with regard to whether a type of food mixed with food of its own type can be nullified. And Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he said that a type of food mixed with food of its own type cannot be nullified. And likewise, the Rabbis conform to their standard line of reasoning, as they said that a type of food mixed with food of its own type can be nullified. This is why they maintain that all the meat in the pot is permitted.

    7Ravina responded: What is this reasoning? Granted, if you say that the Rabbis here hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the issue of a type of food mixed with food of its own type, and they disagree with regard to an item that can be wrung, that is why Rabbi Yehuda HaNasi says: The statement of Rabbi Yehuda appears to be correct in this case, when one did not initially stir or cover the pot, and the statement of the Rabbis appears to be correct in that case, when one did initially stir or cover it, since the issue of when one stirred or covered the pot is relevant to the dispute, as explained above.

    8But if you say: Everyone agrees that an item that can be wrung is prohibited, and here they disagree only with regard to a type of food mixed with food of its own type, Rabbi Yehuda HaNasi should not phrase his statement as a qualified acceptance of both opinions, which seems arbitrary. Rather, he should have said this: I accept that a type of food is not nullified by a food of its own type. Therefore, the statement of Rabbi Yehuda appears correct where one did not stir initially, as the flavor of the prohibited first piece cannot be nullified; but it does not appear correct where one stirred immediately, since in that case, even the first piece is not prohibited, and I do not share Rabbi Yehuda’s concern that perhaps one did not stir thoroughly. And nothing more need be said.

    9MISHNA: One who wants to eat the udder of a slaughtered animal tears it and removes its milk, and only then is it permitted to cook it. If he did not tear the udder before cooking it, he does not violate the prohibition against cooking and eating meat and milk and does not receive lashes for it, as the halakhic status of the milk in the udder is not that of milk. One who wants to eat the heart of a slaughtered animal tears it and removes its blood, and only then may he cook and eat it. If he did not tear the heart before cooking and eating it, he does not violate the prohibition against consuming blood and is not liable to receive karet for it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ופרכינן מכלל דר' יהודה סבר כי ניער כו'נמי אסירי דמדקאמר רואה אני דברי ר' יהודה בשלא ניער בתחלה אבל איני רואה את מה שהוא אוסר אף בשניער מכלל דאיהו אף בשניער אסר מדלא קתני אמר רבי לא אמר ר' יהודה אלא בשלא ניער:

    הא לא בלעהחתיכה ראשונה יותר מן האחרונה ובטיפה הזאת אין שיעור לאסור את כולן:

    שמא לא ניער תחלה יפהובלעה ואח"כ פלטה כשניער בסוף ובהא גזירה לא סבר לה רבי כוותיה אבל בדאפשר לסוחטו אסור ובמין במינו לא בטיל סבר לה כוותיה:

    אמר מר ודברי חכמיםהמתירין את הכל נראין לרבי כשניער אבל בשלא ניער לא נראה לו מכלל דהם מתירין אף בשלא ניער:

    ומאי ניערדקאמר רבי:

    אילימא ניער בסוף ולא בתחלהדאע"ג דקבלה את הטעם קאמר רבי דרואה הוא את דברי המתירין הואיל וניער בסוף וחזר ונסחט דקסבר אפשר לסוחטו מותר האמרת נראין דברי ר' יהודה בהא:

    ניער מתחלה ועד סוףראה את דברי המתירין בזו דכיון דפשט מתחלה הטעם בכולה קדרה ואין בה כדי לאסור את כולה מותר ולא ראה דברי ר' יהודה החושש שמא לא ניער יפה יפה:

    מכלל דרבנן סברי כו'מדקאמר רואה אני את דבריהם בשניער בתחלה ואין אני רואה את דבריהם מה שהתירו בשלא ניער מתחלה והן מתירין אותו בניעור שבסוף ומשום סחיטה מכלל דקסברי אפשר לסוחטו מותר:

    וממאי דבאפשר לסוחטו פליגיוהאי עד שתתן דקאמרי רבנן אטיפה קאי ושרי אף החתיכה דילמא חתיכה קמייתא ודאי אסירא ואסיפא דמילתיה דרבי יהודה דאסר את השאר אפילו הן אלף מפני שהן מינה פליגי רבנן ואמרי לעולם אין חתיכה זו אוסרת את השאר עד שיהא בחתיכה כדי לתת טעם בכולן דמין במינו נמי בטיל ורבי הכי קאמר רואה אני את דברי רבי יהודה לאסור אף בשאר החתיכות בשלא ניער בתחלה וקבלה טעם האיסור ונעשת איסור אלא בסוף וחזרה ופלטה באחרות ומין במינו לא בטיל ואין אני רואה דבריו בשניער בתחלה דהא לא נעשת איסור ולשמא לא ניער יפה לא חיישינן ורואה אני את דברי המתירין כשניער בתחלה כדפרישית דלא נעשת איסור ולשמא לא ניער לא חיישינן ואין אני רואה היתר אפילו באחרות בשלא ניער בתחלה אלא בסוף דנעשת איסור מתחלה ואוסרת בסוף את חברותיה במשהו דמין במינו לא בטיל:

    האי מאי אי אמרת בשלמא במין במינוכולם מודים דלא בטיל ובחתיכה קמייתא שרו רבנן משום דאפשר לסוחטו מותר ועד שתתן דקתני אטיפה קאי:

    היינודשייך למימר נראין דברי חכמים המתירין בשניער בתחלה דלא בלעה:

    אלא אי אמרת אפשר לסוחטו לרבנן נמי אסורוהאי דקשרו רבנן בין שניער בתחלה ובין שלא ניער בתחלה אשארא הוא דקשרו ומשום דמין במינו בטל ועד שתתן דקתני אחתיכה קאי היכי מצי רבי למיתני נראין דברי חכמים בשניער והא רבנן נמי אסרי לה לחתיכה דאית להו גזרה שמא לא ניער יפה יפה ורבי מדתלי טעמא דהיתרא בשניער מכלל דשרי אף בקמייתא משום דלא בלעה ואין נראין לו בה לא דברי רבי יהודה האוסר בכולן ולא דברי חכמים המתירין באחרות ואוסרין מיהא בראשונה ואם בא רבי להשמיענו דמין במינו לא בטיל ועוד דלא חיישינן לשמא לא ניער יפה הכי איבעי ליה למיתני נראין דברי רבי יהודה שאוסר בכולן בשלא ניער בתחלה אלא ניער בסוף דכיון שקבלה הטעם ונאסרה אוסרת חברותיה בכל שהוא דמין במינו לא בטיל ואין נראין דבריו כשניער דאיהו חושש לשמא לא ניער יפה ואוסרת כולן דכיון דניער לא חיישינן להכי ואף הראשונה מותרת ומדקאמר נראין דברי חכמים מכלל דרבנן בקמייתא נמי שרו ועד שתתן אטיפה קאי וקסברי אפשר לסוחטו מותר ולא נעשית החתיכה נבלה:

    ותו לא מידיאין לשנות את הסוגיא. והשתא דקם ליה רבי בשיטתיה דר' יהודה דאפשר לסוחטו אסור ורב ורבי יוחנן ורבי חנינא נמי כוותיה סברי אע"ג דאיפליגו עלייהו שמואל ור"ל הא אמרינן שמואל באיסורי במקום רב ליתא וכן לגבי רבי יוחנן ליתא ועבדינן כרבי יהודה בין בטיפת חלב שנפל על החתיכה ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכה ובין בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם בה ואפילו אין בו כזית דהוי חצי שיעור אסור מן התורה והחתיכה עצמה נעשית נבלה ואין מועילין שאר החתיכות לבטלה דכולן נאסרות ואפילו הן אלף דבהא נמי קיימא לן כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל דהא קם ליה רבי בשיטתיה ורב ושמואל נמי בשיטתיה קיימי דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינו במשהו ותניא כותייהו במסכת עבודה זרה (דף עג:) ואע"ג דאיפלוג עלייהו רבי יוחנן ור"ל התם ותניא נמי כוותייהו שמעינן לאביי ורבא דבתראי הוו דקמו כרב ושמואל דאיתמר חלא לגו חמרא כו' במסכת עבודה זרה (דף סו.) ובפסחים (דף ל.) נמי פסק רבא הלכתא כרב דמין במינו במשהו דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו ומפרשינן טעמא במינו במשהו רב לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה במינו במשהו ובשלא במינו גזר רב בחמץ אטו מינו משום דלא בדילי אינשי מיניה ואתו לזלזולי ביה שמע מינה בתרוייהו הלכה כר' יהודה בין באפשר לסוחטו אסור וכולה נעשית נבלה בין במין במינו לא בטיל אבל אם יש ברוטב לבדו יותר מששים בכל החתיכה שקבלה את הטעם הרוטב מבטלה ומשליכה וכולן מותרות דבהא אפי' רבי יהודה מודי דכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. ואית ספרים דמתניא בהו איפכא אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בשניער וכסה כו' ולא אפשר לאוקמא דא"כ כולהו מודו בקמייתא דאסירא דכיון דמוקי פלוגתייהו נמי בשלא ניער כלל א"כ על כרחך לרבנן נמי קמייתא אסורה דהא בלע ולא פלט ואין כאן מחלוקת אלא באחרונות ולא איירי באפשר לסוחטו מידי הילכך לא גרסינן לה:

    מתני' לא קרעו אינו עוברעל אכילתו ללקות ולא על בשולו דלאו חלב מקרי. ובגמרא מפרש אי איכא מיהא איסורא דרבנן או לא:

    הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליולהיות בכרת ובמס' כריתות (דף כב.) מוקים לה בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו אבל בשרו אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו בולע והכי נמי אמרינן בפסחים (דף עד:) שאני לב דשיע:

    חולין 109 עמוד א

    1מכלל דר' יהודה סבר: כי ניער מתחלה ועד סוף וכסה מתחלה ועד סוף אסור, אמאי? הא לא בלע כלל!

    2אימא: לא ניער יפה יפה, ולא כסה יפה יפה.

    3אמר מר, ודברי חכמים כשניער וכסה. מאי ״ניער״ ומאי ״כסה״? אילימא ניער בסוף ולא ניער בתחלה, וכסה בסוף ולא כסה בתחלה האמרת נראין דברי ר' יהודה בהא! אלא ניער מתחלה ועד סוף, וכסה מתחלה ועד סוף.

    4מכלל דרבנן סברי: ניער בסוף ולא ניער בתחלה, כסה בסוף ולא כסה בתחלה מותר.

    5אלמא קסברי אפשר לסוחטו מותר.

    6א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא: ממאי דבאפשר לסוחטו פליגי? דלמא אפשר לסוחטו דברי הכל אסור, והכא במין במינו קא מיפלגי, ורבי יהודה לטעמיה דאמר: מין במינו לא בטיל, ורבנן לטעמייהו דאמרי: מין במינו בטיל!

    7האי מאי? אי אמרת בשלמא דרבנן במין במינו הכא כרבי יהודה סבירא להו, ובאפשר לסוחטו פליגי היינו דקאמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בהא, ודברי חכמים בהא.

    8אלא אי אמרת: אפשר לסוחטו דברי הכל אסור, והכא במין במינו קמיפלגי האי נראין דברי ר' יהודה ואין נראין מבעי ליה, ותו לא מידי.

    Mishna

    9הכחל קורעו ומוציא את חלבו. לא קרעו אינו עובר עליו. הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו אינו עובר עליו. גמ׳׃

    Tosafot

    ודברי חכמים כשניער מאי ניער אילימא ניער בסוף ולא בתחלהה"מ למיפרך מכלל דלרבנן אפילו לא ניער כלל מבלע בלע מיפלט לא פליט אלא דפריך טפי שפיר:

    נראין דברי ר' יהודה ואין נראין מבעיא ליהתימה לימא דכ"ע מין במינו לא בטיל וה"ק נראין דברי ר' יהודה לחכמים בשלא ניער בתחלה אלא בסוף שחכמים לא נחלקו עליו אלא כשניער מתחלה ועד סוף דכי האי גוונא משני לעיל בפרק קמא (חולין דף יב.) גבי אבדו לו גדייו ותרנגוליו ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף עט.) גבי בור ושובך ובכמה דוכתין ויש לומר דלא קאמר אלא היכא דלא אפשר ליה למימר בענין אחר:

    הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליופירש בקונטרס במס' כריתות (דף כב.) מוקי לה בלב עוף דאין בדמו כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמרינן בהקומץ רבה (מנחות דף כא.) דדם שבשלו אינו עובר עליו אם אכלו והא דמוקי לה בפ' דם שחיטה (כריתות דף כב.) בלב עוף משום דבכל ענין קתני מתניתין דאינו עובר עליו בין חי בין מבושל ומה שפירש בקונטרס דבשר הלב אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו בולע דהכי אמרינן בפסחים (דף עד:) שאני לב דשיע אומר ר"ת דאין לסמוך על זה לעשות מעשה דדחייה בעלמא הוא בפ' כיצד צולין (פסחים דף עד:) דהוה בעי למיפשט מיניה דאמרינן כבולעו כך פולטו מדקתני קורעו לאחר בשולו ודחי שאני לב דשיע אבל למאי דמסיק דכבולעו כך פולטו תו לא אמרי' דשיע ולא בלע וקורעו לאחר בשולו היינו לאחר צלייתו דשייך ביה כבולעו כך פולטו שהדם נופל לחוץ אבל בקדרה אסור ולא אמרינן דשיע ולא בלע:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני'הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו. פירש רש"י ז"ל ובמס' כריתות (כב, א) אוקימנא דוקא בלב עוף שאין בדמו כזית, אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בישולו. ובספר התרומות הקשו עליו דודאי לאחר בשולו אינו חייב כרת ואינו עובר עליו, דהא אמר במנחות (כא, א) דם שבשלו אין עובר עליו, אלא מתני' דידן דקתני אינו עובר עליו מיירי בין אכלו חי בין אכלו מבושל, ועלה קאמר בכריתות לא שאנו שאינו עובר עליו בשאכלו חי אלא בלב עוף, אבל בלב בהמה אם אכלו חי אין עובר עליו.

    הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליוופי' רבי יהודה בגמרא קורעו שתי וערב וטחו בכותל. ופירש רב בגמרא לא קרעו אינו עובר עליו ומותר, ודוקא בשבשלו בקדרה בפני עצמו, אבל בהדי בשר אסור אף בדיעבד כדאמרינן בפרק גיד הנשה (לעיל חולין צז, ב) כחל בששים וכחל מן המנין, אלמא אף לאחר אסו' ואוסר את תערובתו בס' מדבריהם, ומיהו רב דאמר מותר אף בשבשלו בקדרה קאמר, דמתני' סתמא קתני אין עובר עליו כל שלא קרעו ובשלו אפילו בקדרה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 109a

    Chullin 109a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 190 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ופרכינן מכלל דר' יהודה סבר כי ניער כו' נמי אסירי דמדקאמר רואה אני דברי ר' יהודה בשלא ניער בתחלה אבל איני רואה את מה שהוא אוסר אף בשניער מכלל דאיהו אף בשניער אסר מדלא קתני אמר רבי לא אמר ר' יהודה אלא בשלא ניער:

    הא לא בלעה חתיכה ראשונה יותר מן האחרונה ובטיפה הזאת אין שיעור לאסור את כולן:

    שמא לא ניער תחלה יפה ובלעה ואח"כ פלטה כשניער בסוף ובהא גזירה לא סבר לה רבי כוותיה אבל בדאפשר לסוחטו אסור ובמין במינו לא בטיל סבר לה כוותיה:

    אמר מר ודברי חכמים המתירין את הכל נראין לרבי כשניער אבל בשלא ניער לא נראה לו מכלל דהם מתירין אף בשלא ניער:

    ומאי ניער דקאמר רבי:

    אילימא ניער בסוף ולא בתחלה דאע"ג דקבלה את הטעם קאמר רבי דרואה הוא את דברי המתירין הואיל וניער בסוף וחזר ונסחט דקסבר אפשר לסוחטו מותר האמרת נראין דברי ר' יהודה בהא:

    ניער מתחלה ועד סוף ראה את דברי המתירין בזו דכיון דפשט מתחלה הטעם בכולה קדרה ואין בה כדי לאסור את כולה מותר ולא ראה דברי ר' יהודה החושש שמא לא ניער יפה יפה:

    מכלל דרבנן סברי כו' מדקאמר רואה אני את דבריהם בשניער בתחלה ואין אני רואה את דבריהם מה שהתירו בשלא ניער מתחלה והן מתירין אותו בניעור שבסוף ומשום סחיטה מכלל דקסברי אפשר לסוחטו מותר:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 109a · Sefaria

    Tosafot

    ודברי חכמים כשניער מאי ניער אילימא ניער בסוף ולא בתחלה ה"מ למיפרך מכלל דלרבנן אפילו לא ניער כלל מבלע בלע מיפלט לא פליט אלא דפריך טפי שפיר:

    נראין דברי ר' יהודה ואין נראין מבעיא ליה תימה לימא דכ"ע מין במינו לא בטיל וה"ק נראין דברי ר' יהודה לחכמים בשלא ניער בתחלה אלא בסוף שחכמים לא נחלקו עליו אלא כשניער מתחלה ועד סוף דכי האי גוונא משני לעיל בפרק קמא (חולין דף יב.) גבי אבדו לו גדייו ותרנגוליו ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף עט.) גבי בור ושובך ובכמה דוכתין ויש לומר דלא קאמר אלא היכא דלא אפשר ליה למימר בענין אחר:

    הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו פירש בקונטרס במס' כריתות (דף כב.) מוקי לה בלב עוף דאין בדמו כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמרינן בהקומץ רבה (מנחות דף כא.) דדם שבשלו אינו עובר עליו אם אכלו והא דמוקי לה בפ' דם שחיטה (כריתות דף כב.) בלב עוף משום דבכל ענין קתני מתניתין דאינו עובר עליו בין חי בין מבושל ומה שפירש בקונטרס דבשר הלב אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו בולע דהכי אמרינן בפסחים (דף עד:) שאני לב דשיע אומר ר"ת דאין לסמוך על זה לעשות מעשה דדחייה בעלמא הוא בפ' כיצד צולין (פסחים דף עד:) דהוה בעי למיפשט מיניה דאמרינן כבולעו כך פולטו מדקתני קורעו לאחר בשולו ודחי שאני לב דשיע אבל למאי דמסיק דכבולעו כך פולטו תו לא אמרי' דשיע ולא בלע וקורעו לאחר בשולו היינו לאחר צלייתו דשייך ביה כבולעו כך פולטו שהדם נופל לחוץ אבל בקדרה אסור ולא אמרינן דשיע ולא בלע:

    Tosafot on Chullin 109a · Sefaria

    Rashba

    מתני' הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו. פירש רש"י ז"ל ובמס' כריתות (כב, א) אוקימנא דוקא בלב עוף שאין בדמו כזית, אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בישולו. ובספר התרומות הקשו עליו דודאי לאחר בשולו אינו חייב כרת ואינו עובר עליו, דהא אמר במנחות (כא, א) דם שבשלו אין עובר עליו, אלא מתני' דידן דקתני אינו עובר עליו מיירי בין אכלו חי בין אכלו מבושל, ועלה קאמר בכריתות לא שאנו שאינו עובר עליו בשאכלו חי אלא בלב עוף, אבל בלב בהמה אם אכלו חי אין עובר עליו.

    הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו ופי' רבי יהודה בגמרא קורעו שתי וערב וטחו בכותל. ופירש רב בגמרא לא קרעו אינו עובר עליו ומותר, ודוקא בשבשלו בקדרה בפני עצמו, אבל בהדי בשר אסור אף בדיעבד כדאמרינן בפרק גיד הנשה (לעיל חולין צז, ב) כחל בששים וכחל מן המנין, אלמא אף לאחר אסו' ואוסר את תערובתו בס' מדבריהם, ומיהו רב דאמר מותר אף בשבשלו בקדרה קאמר, דמתני' סתמא קתני אין עובר עליו כל שלא קרעו ובשלו אפילו בקדרה.

    Rashba on Chullin 109a · Sefaria

    Ritva

    ודברי חכמים בשניער וכיסה וכו ופירשנא שניער מתחלה ועד סוף ולפיכך מותר הכל ואפי' חתיכה העליונה ולא חיישי' שמא לא ניער יפה ולא כסה יפה ואמרי' מכלל דרבנן סברי דאפי' ניער בסוף ולא ניער בתחלה מותר: פי דכיון דקאמ' ר' נראין דבריהם בזה מכלל דאינהו אפי' בניער בסוף שרי. וא"כ היינו משום דסברי אפשר לסוחטו מותר: ודבר פשוט הוא בשמועתינו דלר' יהודא אין האיסור בשלא ניער בתחלה אלא משום דאית ליה תרתי לחומרא. חדא אפשר לסוחטו אסור: ואידך דמין במינו לא בטיל: וכל מאן דלית ליה חדא דר' יהודא מתיר בשאר חתיכות ואע"ג דמודה לר"י באידך: והשתא אמרי' דמאי דשרי רבנן לאו משום דפליגי עלי' במין במינו לא בטיל ומודו לי' באפשר לסוחטו אסור: אלא אדרבה מודי' לי' דמין במינו לא בטיל אלא דפליגי עליה באפשר לסוחטו דסביר' להו אפשר לסוחטו מותר והיינו דאמרי אפשר לסוחטו תנאי היא. ופריך עלי' רב אחא מדפתי לרבינא דממאי דמודו כולו במין במינו לא בטיל ופליגי באפשר לסוחטו דילמא איפכא הוא דלרבנן אפשר לסוחטו אסור כר"י ולא פליגי עלי אלא במאי דסבירא להו דמין במינו בטיל בס': וכ' רש"י ז"ל דבעיקר הדין טובא איכא בינייהו דאי אמרת טעמא דרבנן משום דאפשר לסוחטו מותר אפי' החתיכה העליונה חזרה להיות מותר' שכבר נסחט כל האיסור ממנה וחזרה להתירא: והאי עד שיתן טעם ברוטב דאמרי רבנן אטיפת חלב קאי. אבל אי אמרת דטעמ' דרבנן משום דמין במינו בטיל חתיכה ראשונה אסור לרבנן ולא פליגי אלא בסיפ' דמילת דר"י דאסר את השאר אפי' הן אלף מפני שהן מינה ובהא פליגי רבנן שאין חתיכה זו אוסרת את השאר עד שיתן טעם בכולו דאי לא הא בטילה בס' ולפי הפי' שכתבנו לעיל דאפי' תימ' אפשר לסוחטו מותר החתיכ' גופי' אסורה באכילה אין הפרש בעיקר דינם של רבנן בין הני תרי טעמי.

    האי מאי אא"ב רבנן דהכ' כר"י סביר' ליה דמין במינו לא בטיל ובאפשר לסוחטו הוא דפליגי היינו דקאמר רבי נר' דברי ר"י בהא אלא א"ל בדאפשר לסוחטו לא פליגי דאסור והכא במין במינו פליגי האי נראין דברי ר"י ואין נראין דברי ר' יהודה מבעי' ליה. לפי פי' רש"י ז"ל נר' לפר. דאנן משמע לן כי כשבא לר' לומ' כי כר' לו דברי חכמים כשניער בתחלה. כך רצה לומ' כי מה שאמרו הם בשלא ניער בתחילה אנא בסוף נר' יפה בשניער בתחלה וע"כ בשניער בתחלה מתיר ר' אף החתיכה העליונה דהא לית ליה דר"י דאמר חיישי' שמא לא ניער יפה יפה וכיון שכן אף כשהתירו חכמים בשניער בסוף אפי' החתיכה הראשונה התירו והיינו דקאמר נר' דברי חכמים המתירן בשניער בתחלה כלומר נר' דבריהם שהתירו בשניער בסוף לדון כדבריה' בשניער בתחיל' ואין לעשות הדמיון הזה לדין בשניער בתחלה מה שאמרו חכמים בשלא ניער בתחלה אל כל היכא דאמרת דטעמ' דרבנן משום דאפשר לסוחטו מותר ושרי אף באחרונה דאלו כשהטעם שלהם משום דמין במינו לא בטיל הרי הם אוסרים את החתיכה העליונה וכת שלא נתכוין להשמיענו כל זה אלא שבא להכריע דברי חכמים להתירא בשניער בתחלה א"כ למה תלה דבריו בדברי חכמים ור"י. כיון דרבנן ור"י פליגי בתרווייהו בין בשניער בסוף לנקוט חד מנייהו בלחוד ולימ' נר' לי דברי ר"י בזה ולא בזה א"כ נר' דברי חכמים בזה ולא בזה א"ו לפיכך תלה מקצת דבריו בר"י לאשמועינן חומרי של ר"י וכמו שר"י אוסר בשניער בתחלה כמו כן אוסר ר' בשלא ניער אלא בסוף והיינו לאסור אף האחרות ותלה מקצת דבריו בדברי חכמים לאשמועינן כי כמו שהוא מתיר הכל בשניער בתחלה כן חכמים מתירין הכל בשלא ניער אלא בסוף.

    ורש"י ז"ל עשה תערובות אחרת בזה פי' כל היכא דאמרת דלרבנן אפשר לסוחטו אסור ולא שרי בשניער בסוף אלא משום דמין במינו בטיל ואסרו ליה לחתיכ' ראשונה מיה א"כ אף בשניער בתחלה סבי להו שתהא החתיכה ראשונה אסורה מיהת גזירה שמא לא ניער בתחל' יפה עד שנתנה הטפה טעם בחתיכה העליונה ונמצא שלא נר' לי לר' בשניער בתחל' לא דברי ר"י ולא דברי חכמים כי ר"י אוסר הכל וחכמים אוסרים החתיכה העליונה מיהת ואלו ר' מדתלי טעמא דהיתרא בשניער בתחלה מכלל דשרו בקמיית' משום דלא בלעה אלא על כרחין רבנן ס"ל כשניער בסוף שרו אף החתיכה העליונה והשת' כ"ש דשרו הכל בשניער בתפלה ולית להו שום גזירה וכשניער בתחלה הודה ר' לדבריהם ואמ' כמותם ממש שהכל מותר וזהו שבא רבי להשמיענו כשתלה היתירו בדברי חכמים שאם לא בא אלא ללמדנו דעתו דלא חיישי' שמא לא ניער יפה למה תלה דבריו בדברי חכמים לומ' נראין דברי ר"י בזה ואין נראין בזה: ואין זה טעם האחרון מחוור דמנ' לן דרבנן איתא להו גזירה דשמא לא ניער והטעם הראשון הוא המחוור לפי שיטתו ז"ל: ועוד יש לפ' פי' יפה דר"י בא להכריע ואסור בשלא ניער אלא לבסוף הא אכרע תלמוד' דסביר' ליה אפשר לסוחטו אסור וכיון דכן בזה מסתמ' להכריע כדברי ר"י: ובהא מפליג בין ניער ללא ניער וכאלו אמ' נר' דברי ר"י במאי דסבר אפשר לסוחטו אסור ונר' דברי חכמים במאי דלא חייש לגזירה: אבל אי ר"י ורבנן כולהו סביר' להו דאפשר לסוחטו אסור ובזה לא הכריע כלום לא היה לו לתפוס שניהם אלא שיאמר נר' דברי ר"י בזה ולא בזה או דברי חכמים בזה ולא בזה ותו לא מידי:

    מתני' כחל קורעו ומוציא את חלבו ובו אמרי' כיצד אמר רבי יהודא קורעו שתי וערב וטחו בכותל: ופרש"י ז"ל התם דלהתיר בקדירה בפני עצמו מיירי דאלו לצלי בקריעה שתי וערב סגי ואפי' לכתחלה וכדר אליעזר דאמר קרע ליה ואנא איכול. ולבשלו עם הבשר אפי' קריעת שתי וערב לא מהני ליה וכדקתני במתני' קורעו ומוציא את חלבו וכו': אבל ר"ת פי' דקורעו ומוציא את חלבו ומותר לבשלו אפי' עם הבשר והיינו דפסק ותני' הכ' דאלמא למשרי בכל אנפא קחני וכדקתני סיפ' גבי לב קורעו ומוציא את דמו שהוא מוכשר בכך לכל דבר וכן דעת הגאוני ז"ל והרמב"ם ז"ל וכן עיקר:

    לא קרעו אינו עובר עליו פי' עליו בגמ' בלישנא קמא דרב אינו עובר עליו ומותר בדיעבד לאחר בישולו אע"פ שלא קורעו ותני' כלישנ' קמא דרב. ולפום פשט' אע"פ שלא קרעו כלל קאמר: ומיהו דוקא כשבשלו בפ"ע דאלו כשבשלו עם הבשר ליכא מאן דשרי ליה בלא קריעה אפי' בדיעבד וכדאמרי' בפרקי' לע"ל כחל בס' דהיינו לכל הפחות היכ' דלא קרעי' שתי וערב ובשליה בהדי בשרא. וכדאי' ברוב' נוסחי דהתם: ולרב ללישנא קמא לא אתי רישא וסיפ' בחדא גוונא לפי' ר"ת אלא תנא מילי מילי קתני וריש' קתני דבק ריעה שתי וערב מתכשר לכל דבר: וסיפ' קתני שאם לא קרעו אינו עובר עליו ומותר כשבשלו בפני עצמו מיהת ופן דעת הגאונים ז"ל: ואף רש"י זכרונו לברכה כך פירש בשלא קרעהו כלל אלא שהוא סובר דסיפא מיירי בצלי וה"ק לא קרעו אינו עובר עליו ומותר לצלי מיהת. אבל ללישנא בתרא דרב אילו עובר עליו ואסור לפי' מתני' בחדא גוונא וסיפא נמי בקדרה של בשר ולפיכ' אסור' והכי מתפרש' נמ' לר"נ כדבעי' למימר לקמן: ור"ת ז"ל פי' דכולה בקדרה של בשר ה"ק הכחל קורעו קריעה גמורה שתי וערב מותר לכתחלה אפי' עם הבשר לא קרעו קריעה גמורה אלא שקורעו שתי או ערב בלבד אינו עובר עליו ומפ' בגמ' אינו עובר עליו ומותר ואפי' בקדרה של בשר דכיון שיצא מקצת חלבו לא גזרו בי חכמים כלל. והא דאמרי' לעיל כחל בס' בשלא קרעו כלל:

    הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו פי' רש"י ז"ל דבמס' כריתות פרישנ' דדוקא לב עוף שאין בו כזית אבל לב בהמה שיש בו כזית חייב עליו כרת אם לא קרעו אחר בשולו. והקשו עליו דהא אמרינן בפ' הקומץ דם שבשלו אינו עובר עליו. ואפשר שרבינו ז"ל סובר דההיא בדם קדשים דוקא. אבל בדם חולין אע"פ שבשלו עובר וכדאמרי' בגמ' גבי כבדא עלוי' בשרא דם דאורייתא. ובתו' פי' דדם שבשלו אפי' בחולין אינו עובר עליו וכי אמרי' בגמר' דם דאורייתא לומר שעיקר דם אסור מן התורה כשהוא חי ולפיכך החמירו בו במבושל: ובכריתות ה"ק לא שנו שאינו עובר עליו כלל ואפי' חי אלא בלב עוף. אבל בלב בהמה שיש בו כזית עובר עליו כשהוא חי מיהת. עוד כ' רש"י ז"ל דאפי' לב בהמה אין הבשר נאסר אם בשלה בלא קריעה אלא קורע לאחר בישולו ומותר שהלב חלק ואינו בולע. והכי אמרי' בפסחים שאני לב דשיע ע"כ פי' מדאמרי' התם אמר רבא האי מוליית' שרי בצלי אפי' בלא מליחה דכבולעו כך פולטו: ואמרי' לימא מסייע ליה דתני' הלב קורעו ומוציא את דמו לא קורעו קורע לאחר בישולו ומותר. וקס"ד דבצלי דוקא קאמ' ומשום דכבולעו כך פולטו: ומהדרי שאני לב דשיע. כלומ' אפי' בקדרה לא מיתסר. ואומר ר"ת ז"ל דליכ' למסמך על ההיא דהא בדרך דחיי' איתמרא דלא לסיוע מינה לרבא וכיון דקיי"לן כרבא הדרי' כדמעיקרא ובצלי מיירי דומיא דויבשלו את הפסח משום דבכל בצלי לענין דם כבולעו כך פולטו והרמב"ן ז"ל קיים דברי רש"י ז"ל מדאמרי' התם להדי' שאני לב דשייע ולא אמרי' בלשון דילמא: אלמא פשיטא להו דהכין דינא. ואתי נמי מתני' כפשטא אף בשבשלו בקדירה ומיהו אף לפי' רש"י ז"ל דוקא שבשלו בפני עצמו שאם בשלו עם הבשר הרי נבלע דמו בבשר ונאסר הבשר כשאין שם ס' וחזר הכל כנבלה וחזר הלב ונאסר דאע"ג דשיע ולא בלע דם שמנונית בלע וכן פי' בתו': ורבי' הרמב"ן ז"ל פסק כפרש"י ז"ל:

    Ritva on Chullin 109a · Sefaria

    Meiri

    ונשוב לביאור הסוגיא והוא שאמר ונראין לי דברי חכמים בניער וכסה אבל בשלא ניער לא כלומר אע"פ שהם מתירין בלא ניער והשתא מאי ניער דקאמר אילימא דוקא בסוף אבל מתחלה לא דאפי' בקבלה הטעם נראה לו להתר והא קאמר דנראין לו דברי ר' יהודה בהא אלא בניער מתחלה ואלמא דרבנן שרו אף בניער בסוף ולא מתחלה ומשום דסבירא להו אפשר לסחטו מותר ר"ל שחוזר להיתר אלמא אפשר לסחטו תנאי היא ואמר ליה רב אחא וממאי דבאפשר לסחטו פליגי והאי עד שיתן דקאמרי רבנן אטיפה קיימי ולמישרי אף אותה חתיכה דילמא אותה חתיכה לעולם אסורה ורבנן אסופא דר' יהודה קיימי דקאמר אוסרת את כל החתיכות אפי' היו אלף כיוצא בה מפני שהן מינה ואמרי רבנן דאע"ג דהיא אסורה אינה אוסרת השאר אלא בכדי נתינת טעם בכלן ותריץ ליה היכי השתא בשלמא אי אמרת רבנן דהכא במין במינו כר' יהודה סבירא להו ובאפשר לסחטו פליגי אם אותה חתיכה חוזרת להתרה אם לאו היינו דקאמר נראין דברי ר' יהודה בהא ודברי חכמים בהא כלומר נראין דברי חכמים בהא דהא לא בלעה יותר מן האחרות והוה ליה איסור שמשערין בו מין בשאינו מינו אלא אי אמרת אפשר לסחטו אסור והאי דשרו רבנן אף בלא ניער מתחלה אשאר חתיכות הוא ומשום דמין בשאינו מינו הוא ועד שתתן דקאמר אחתיכה קאי נראין דברי ר' יהודה ואין נראין הוה ליה למימר כלומר נראין בשלא ניער דכיון דקבלה טעם נאסרה ואוסרת חברותיה מדין מין במינו ואין נראין בניער מתחלה דלא חיישינן ללא ניער יפה ואין כאן נתינת טעם בחתיכה והוה ליה מין בשאינו מינו דסברא דמין במינו לא בטיל מפורסמת היא לר' יהודה אלא ודאי באפשר לסחטו פליגי:

    זו היא שטתנו בביאור הסוגיא וכבר כתבנו הראוי לברר ממנה דרך פסק כמו שכתבנו:

    זה שכתבנו שלענין חתיכה שנפל בה טפת חלב דקאמר רב חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה שבא ללמדנו מה שלא היינו למדים לא מדברי ר' יהודה במין במינו לא בטיל ולא מדברי עצמו בכל איסורין שבתורה במינו במשהו וזהו שלא הקשה הא אמרה חדא זימנא וכו' כמו שכתבנו אני תמה בחתיכת נבלה מהא שאמר בפרק גיד הנשה שכשנתנה טעם בחתיכה נעשית חתיכה עצמה נבלה היאך לא הקשה הא אמרה רב חדא זימנא דהא רב ושמואל דאמרי תרויהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו ומפני מה אמרו עליה כמאן אמרה לשמעתיה כר' יהודה והא איהו נמי אמרה ומה בין דברי רב ושמואל לדברי ר' יהודה ונראה לי מתוך הדחק ומתוך סוגיא זו שאין ביניהם לענין האיסור כלום אלא שלר' יהודה כל מין במינו ובשאינו מינו סלק את מינו וכו' ולרב ושמואל לא נתברר דעתם בזו כלל וזה שאמר מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה וכו' פירושה אעקר שמעתיה דרב כלומר רב דקאמר אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה ומפני שהוא סובר כל איסורין שבתורה במינן במשהו כמאן אמרה לעקר שמעתיה ודאי כר' יהודה שהיה קודם לו ואי סבר כר' יהודה הרי הוא סובר במין במינו ובשאינו מינו וכו' הא מ"מ רב ושמואל לא דברו כלל במין במינו ובשאינו מינו מה דינו ובאמת שדברים דחוקים הם שמ"מ הרי העלו בה שאף הוא סובר כן והוא שהעמידה ברוטב עבה ועוד שאף לעקר האיסור היאך עשו ממנו שמועה בפני עצמה יאמרו הלכה כר' יהודה ומ"מ גדולי הרבנים ראיתי שכתבו בקרוב לזה שפסקו כר' יהודה משום דרב ושמואל קיימי כשטתיה אלמא אין ביניהם לענין הדין כלום והוא תמה והרבה נשאתי ונתתי בה עם קצת רבנים עד שאחד מהם אמר לי שלר' יהודה אף בפוגם אמרה ולרב ושמואל בפוגם מיהא מותר ולא נתישבו לי הדברים כלל ויש מפרשים שבודאי אין ביניהם כלום אלא שמתוך שר' יהודה עקר שמעתיה בקדשים בדם הפר ובדם השעיר חששו שמא יהו סוברים עליו שיאמר כן בשאר איסורין או שמא בדומה לו שהוא לח בלח ואף זו אין הדברים מתישבין בה שבכל התלמוד אנו אומרין בכל איסורין ר' יהודה היא דאמר מין במינו לא בטיל ויש מפרשים שמדברי ר' יהודה הייתי אומר דוקא בשיש שם שיעור איסור דהיינו כזית אבל במשהו ממש לא ורב ושמואל אומרים בה אף במשהו ממש:

    המשנה הרביעית והכונה לבאר בה דין כחל ויתגלגל בתוכו דין דם הכנוס בתוך הלב ועל ידי כן יתגלגל בגמ' שלה דין מליחת בשר להפליט דם הכנוס בבשר הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר הר"מ פי' כחל ידוע ודינו כפי שאומר לך והוא שכל זמן שקרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לבשלו לכתחלה עם הבשר ואם עבר ובשלו בלא קרע לבדו גם כן הוא מותר והוא מה שאמר לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ואם בשלו בלא קרע עם בשר אחר משערין אותו בששים אמרו כחל בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור וידוע שהבשר בחלב מין בשאינו מינו ולפיכך משערין אותו בנותן טעם ואם אין גוי מצוי הרי אפשר לבדוק כגון הכחל עם הבשר ולפיכך משערין אותו בששים כפי העקרים שביארנו בסוף ע"ז ומה שאמרנו בלב לא קרעו אינו עובר עליו אבל אסור באכילה ואין מותר לאכלו עד שיקרענו ויוציא מה שבתוכו מן הדם ומה שאינו עובר עליו בלא תעשה ר"ל אינו בא לידי לא תעשה לפי שבשר עוף בחלב עצמו דרבנן הוא שיתבאר:

    אמר המאירי הכחל קורעו ומוציא את חלבו צריך שתדע שלא אסרה תורה בשר בחלב אלא בחלב היוצא מן הבהמה בחייה דרך דדיה הא חלב היוצא מן השד לאחר שחיטתה לא נאסרה מן התורה בבשר ומ"מ חכמים אסרוה לפי' הכחל אסור לבשלו בקדרה אפי' בפני עצמו בלא שום בשר מפני שבשר הכחל בולע מן החלב שבו אלא אם רצה לבשלו קורעו ופירשו בגמ' על קריעה זו שהיא שתי וערב וטחו בכותל או כובשו תחת איזה דבר הסוחטו כדי שיצא חלבו ואחר כך מבשלו וטיחה זו ענינה הכאה בכותל מלשון הטיח ראשו בקרקע ולא דברו במשנה זו לבשלו עם בשר אלא בפני עצמו ובגמ' יתבארו שאר דינין שבו:

    לא קרעו ובשלו בפני עצמו בקדרה אינו עובר עליו ופרשו בגמ' שאף לכתחלה מותר לאכלו אחר שעבר ובשלו שלא נאמר דין קריעה וטיחה בכותל אלא מדברי סופרים ולכתחלה שכך אמרו בבריתא כחל שבשלו בחלבו מותר ובשלו בחלבו היינו שלא קרעו וכן בשלו בקדרה משמע ובפני עצמו וקאמר מותר ואין צריך לקרעו אחר בשולו אלא שהדבר נאה וזהו שאמרו בגמ' אינו עובר עליו ומותר ואע"ג דבלישנא בתרא קאמר אינו עובר עליו ואסור הלכה כלישנא קמא דתניא כותיה:

    הלב קורעו ומוציא את דמו וכו' פי' התבאר במסכת כריתות שהלב יש בו שני מיני דמים אחד דם של עצמו כשאר הבשר והשני דם המתקבץ בתוכו בשעת שחיטה שהנשחט מתאנח ומושך הלב מדם שחוצה לו ומתמלא הימנו ופירשו שם על דם עצמו שהוא יוצא במליחה כשאר הדמים שבאיברים אבל דם הכנוס בתוכו אינו יוצא במליחה ומתוך כך אמרו עליו שקודם מליחתו צריך לקרעו שאין המליחה מפלטת דם הכנוס אלא דם הבלוע ואמר על זה שקורעו ומוציא את דמו ואחר כך מולחו ואוכלו אפי' לקדרה:

    לא קרעו ר"ל שמלחו ולא קרעו קורעו לאחר מליחתו ומוציא את הדם שבתוכו ומותר ואינו צריך מליחה אחרת שאם תאמר שכבר בלע הלב מדם שבתוכו הרי מה שבלע פלטו בכח המליחה ולא עוד אלא מתוך שהלב חלק ביותר אמרו עליו בפסח שני שאינו בולע מדם שבתוכו ומתוך כך אפי' נתבשל בקדרה בלא קריעה קורעו ומותר אחר שנמלח וזהו שאמרו בגמ' לא קרעו קורעו לאחר בשולו ומותר ואם בשלו בלא מליחה אוסר מצד דם הנבלע בו (כשר) [כשאר] בשר ומשערין בכלו:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 109a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ולא כיסה יפה יפה אמר מר ודברי חכמים כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה אלא אי אמרת אפשר כו' ורבי מדתלי טעמא דהיתירא בשניער מכלל דשרי אף בקמייתא כו' עכ"ל פירוש דע"כ רבי לית ליה גזירה דשמא לא ניער יפה דאם כן שאר חתיכות נמי ליתסרו דהא רבי במין במינו לא בטיל כרבי יהודה ס"ל כיון דאסר שאר חתיכות בלא ניער בתחלה אלא בסוף וק"ל:

    בד"ה ותו לא מידי אין כו' קמייתא אסורה דהא בלע ולא פלט ואין כאן מחלוקת אלא באחרונות כו' עכ"ל יש לדקדק כאן דבלא ניער כלל בלע ולא פלט היאך נאסור את האחרונות ונראה כספרים דמתנייא איפכא הכי איתא הסוגיא אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בשניער וכיסה ודברי חכמים בשלא ניער וכיסה מאי ניער וכיסה אילימא ניער וכיסה מתחלה ועד סוף מבלע בלע מפלט פלט ואלא לא ניער בתחילה כו' מכלל דסבר רבי יהודה כי לא ניער מתחילה ועד סוף אסור אמאי הא בלע ולא פלט אימא לא ניער יפה ולא כיסה יפה אמר מר ודברי חכמים כשלא ניער וכיסה מאי לא ניער וכיסה אילימא לא ניער מתחילה אלא בסוף ולא כיסה בתחילה אלא בסוף האמרת נראין דברי רבי יהודה בהא אלא לא ניער מתחילה ועד סוף ולא כיסה מתחילה ועד סוף מכלל דרבנן סברי ניער בסוף ולא ניער בתחילה כו' והשתא לפי זה בניער וכיסה מתחילה ועד סוף לא פליגי אלא בלא ניער כלל נמי פליג ר' יהודה להחמיר ולאסור משום דשמא בסוף לא נזהר יפה וניער וכיסה אלא דא"כ לרבנן קמייתא ליכא למשרי בלא ניער כלל ועד שתתן אחתיכה קאי ולא איירי באפשר לסוחטו מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 109a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה אלא אי אמרת וכו' והא רבנן נמי אסרי לה לחתיכה וכו'. אע"ג דאיכא למימר דלא אסרי רבנן אלא כשלא ניער אבל בניער לא אסרי אפי' חתיכה הראשונה מ"מ לא שייך לומר דדברי חכמים כשניער כיון דלא איירי רבנן בניער ולא ניער ויכול להיות דאינהו נמי אסרי לחתיכה אפי' בניער וחיישי לשמא לא ניער יפה ולא פליגי עליה דרב יהודה אלא במין במינו:

    Maharam on Chullin 109a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 109, Amud Aleph, about 190 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “מכלל דר' יהודה סבר: כי ניער מתחלה…”

    2. Segment 29 words

      Opens “אימא: לא ניער יפה יפה, ולא כסה…”

    3. Segment 336 words

      Opens “אמר מר, ודברי חכמים כשניער וכסה. מאי…”

    4. Segment 414 words

      Opens “מכלל דרבנן סברי: ניער בסוף ולא ניער…”

    5. Segment 55 words

      Opens “אלמא קסברי אפשר לסוחטו מותר.…”

    6. Segment 634 words

      Opens “א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא: ממאי דבאפשר…”

      Named: רב אחא, רבי יהודה.

    7. Segment 727 words

      Opens “האי מאי? אי אמרת בשלמא דרבנן במין…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 824 words

      Opens “אלא אי אמרת: אפשר לסוחטו דברי הכל…”

    9. Segment 922 words

      Opens “מתני׳ הכחל קורעו ומוציא את חלבו. לא…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 109a · Segment 6 — “א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא: ממאי דבאפשר לסוחטו פליגי?…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 109a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026