Talmud Builders

    Chullin 67a

    Back to index

    English translation — Chullin 67a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1place the detail between the two generalizations and then expound them as a generalization, and a detail, and a generalization. Therefore, the first instance of the phrase “in the waters” is a generalization. The phrase “in the seas and in the rivers” is a detail. And by the second instance of the phrase “in the waters,” it then generalized again.

    2Therefore, as in any instance of a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. Just as the detail, seas and rivers, is referring explicitly to flowing water, so too, fish without fins and scales found in all flowing water are forbidden. What does this include? It includes trenches and water channels, to prohibit fish without fins and scales found in them. And what does it exclude? It excludes pits, ditches, and caves, which are collections of still water, to permit all fish found in them.

    3The Gemara asks: But why not say: Just as the detail refers explicitly to water that grows, i.e., is found, on the ground, so too, it includes all water that grows on the ground? And what would this include? It would include even pits, ditches, and caves, to prohibit fish found in them that do not have fins and scales. And what would it exclude? It would exclude only those found in vessels.

    4The Gemara responds: If so, what use is the phrase “These may you eat of all that are in the waters”? Even without it, vessels would be excluded, since they are not at all similar to seas and rivers. Rather, the phrase “These may you eat of all that are in the waters” serves to indicate that only trenches and water channels are considered similar to the detail, but all fish found in pits, ditches, and caves are permitted.

    5§ The tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: The verse’s use of the phrase “in the waters,” “in the waters” twice is not to be interpreted as a generalization and a detail, but rather as an instance of amplification and restriction. By the first phrase “in the waters,” the verse amplifies, by the phrase “in the seas and in the rivers” it restricts, and by the second instance of “in the waters” it then amplifies again. According to a hermeneutical principle, when a verse amplified, and then restricted, and then amplified, it amplified the relevant category to include everything except for the specific matter excluded by the restriction, i.e., in the seas and in the rivers. What, then, does it include? It includes trenches and water channels, to prohibit fish without fins and scales found in them. And what does it exclude? It excludes fish found in pits, ditches, and caves, to permit them.

    6The Gemara objects: Why not say: What does it include? It includes fish found in pits, ditches, and caves, to prohibit them if they do not have fins and scales. And what does it exclude? It excludes only fish found in vessels. The Gemara responds: If so, what use is the phrase “These may you eat of all that are in the waters”? Even without it, vessels would be excluded. Rather, it indicates that pits, ditches and caves are excluded by the restriction, and all fish found in them are permitted.

    7The Gemara objects: But perhaps l should reverse the statement and claim that fish without fins and scales in pits, ditches, and caves are prohibited, and those in trenches and water channels are permitted. The Gemara responds: One must say as Mattitya taught, as Mattitya bar Yehuda taught: What did you see that caused you to include pits, ditches, and caves, to permit them, and to exclude trenches and water channels, to prohibit them? I include pits, ditches, and caves, which contain still water like vessels, and I exclude trenches and water channels, which are not still like vessels, as water flows through them.

    8§ The baraita on the previous amud states that the Torah permits all fish without fins and scales in vessels both explicitly and implicitly. The Gemara asks: Which verse is the implicit source and which is the explicit source? Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to it. One says: The verse permitting “whatever has fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers,” is the explicit source, and the verse prohibiting “all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers,” is the implicit source. And one says the opposite, i.e., that the verse prohibiting “all that have not fins and scales” is the explicit source and the verse that permits “whatever has fins and scales” is the implicit source.

    9The Gemara asks: What is the reasoning of the one who says that “whatever has fins and scales” is the explicit source? The Gemara responds: That Sage could have said to you: It is from this verse that the Gemara derives on the previous amud that fish without fins and scales found in vessels are permitted.

    10The Gemara asks: What is the reasoning of the one who says that “all that have not fins and scales” is the explicit source? The Gemara responds: The reasoning is that it is this verse that proves that the other verse permits all fish in vessels. As, if one attempted to derive whether fish in vessels are permitted from the other verse alone, I would say the opposite: The verse indicates that a fish with fins and scales is permitted only in the seas and rivers; but in vessels, even if it has fins and scales, you may still not eat it. The phrase in the verse “and all that have not fins and scales” indicates that these restrictions apply only to fish in the seas and rivers.

    11§ Rav Huna says: A person should not pour beer into a vessel through straw to filter it at night, lest a creeping animal emerge from the beer above the straw and then fall into the cup. Since the drinker poured the beer through a filter, he will assume that all creatures found in the vessel originated there and are permitted despite lacking fins and scales. He will therefore drink the beer along with the creature, and in doing so, he violates the prohibition: “Every swarming thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41).

    12The Gemara objects: If so, that one must be concerned that a creeping animal may have fallen from the straw into the cup, one should also be concerned about any beer found in a vessel, as perhaps some creature emerged from the beer onto the side of the vessel, thereby becoming forbidden, and then fell back into the vessel. The Gemara responds: There, that is the creature’s normal manner of growth, to attach itself to the sides of the vessel, and it is not considered to have emerged from the liquid.

    13And from where do you say that emerging in its normal manner of growth does not render it forbidden? As it is taught in a baraita : From where is it derived to include pits, ditches, and caves, that one may bend down and drink from them and need not refrain from drinking the creeping creatures inside them? The verse states: “These may you eat of all that are in the waters,” indicating that all fish in pits, ditches, and caves are permitted. And one might ask: Let one be concerned that perhaps a creature emerged from the water onto the side of the pit or cave, thereby becoming forbidden, and then fell back into it. Rather, one must say that since that is the creature’s normal manner of growth, it does not render it forbidden. Here too, with regard to beer in a vessel, that is the creature’s normal manner of growth and does not render it forbidden.

    14Rav Ḥisda said to Rav Huna: A baraita is taught that supports your statement that one need be concerned only about filtered beer: The verse: “Every swarming thing that swarms upon the earth is a detestable thing” (Leviticus 11:41), serves to include gnats found in liquid that one filtered. One may infer: The reason they are prohibited is because one filtered the liquids, but if one did not filter them, the gnats are permitted. Evidently, one need not be concerned that they emerged from the water onto the side of the vessel.

    15§ With regard to the prohibition against consuming creeping animals, Shmuel says: A cucumber that became infested with worms

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הטל פרטהסמוך להם ותנהו ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל ותרבי ביה כל כעין הפרט הלכך אי לאו תאכלו קמא הוה מרבינן בכעין הפרט אפי' בורות דדמו לפרט בהכי שהן מים גדלין על גבי קרקע אבל השתא דכתיב תאכלו קמא דרשינן ליה הכי מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים נובעים ואיתרבו חריצין ונעיצין לאיסורא כאלו ולא איתרבו בורות:

    ומאי רביבכעין הפרט דאף כל:

    ומאי מיעטדכל פרט למעוטי אתא:

    ואימא מה הפרט מפורש וכו'דאע"ג דלא דמי ליה לפרטא אלא בחד צד מרבינן דכללא בתרא דוקא:

    א"כ תאכלו מאי אהני ליהבלאו איהו נמי כלים לא מיתסרי דהא לא דמו לפרט במידי אלא לאו תאכלו למשרי בורות אתא ולמימרא דלא תרבי בכעין הפרט אלא חריצין ונעיצין דדמו ליה בשני צדדין:

    חריציןארוכין וקצרים:

    נעיציןרחבין כגון אותן שעושין לביברי דגים:

    ואימא איפכא לא גרסינן הכא עד בסיפא דשמעתא בתר מלתא דתנא דבי ר' ישמעאל אבל הכא גבי תנא דבי רב דדריש כללי ופרטי ליכא לאותביה דהא כעין הפרט בעינן ומאי כעין הפרט אית בהו דתרבינהו לאיסורא ותפיק חריצין ונעיצין:

    במים במים ב' פעמיםהואיל ושני הכללות סמוכין כשתטיל פרט שאחריהם ביניהם מדה בתורה היא שלא תדונם בכלל ופרט אלא ברבוי ומיעוט דלהכי פלגינהו רחמנא לפרטא מכללא דלא תדרשיה בכלל ופרט. ואיכא בין ריבה ומיעט לכלל ופרט דכי דרשינן כלל ופרט הוי פרט פירושו של כללא ואין בכלל אלא מה שבפרט ואפי' דבר הדומה לו אין לך להביא וכשכלל לך כלל שני אחר הפרט אהני לאתויי מידי דדמי ליה לפרט אבל כי דרשינן ריבה ומיעט לא פירש המיעוט את הרבוי אלא מיעט שלא תשמע ממנו הכל אלא זה והדומים לו ובלאו רבוי שני הוה מרבינן כל דדמי ליה למיעוטא ואהני רבוי שני לאתויי כל מילי ואהני מיעוטא למעוטי מידי דלא דמי ליה כלל והכי מפרשינן בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) גבי כל הנסקלין נתלין דרבוי ומיעוט לחודיה מייתי כל דדמי ליה בכל מילי. ומשום דרבוי ומיעוט מידריש איצטריך תאכלו קמא למשרי בורות דאתי ברבוי ומיעוט וריבוי לאיסורא דאילו בכלל ופרט דרשינן ליה לא הוו מתרבו בורות ולא איצטריך תאכלו יתירא דקסבר תנא דבי ר' ישמעאל כללא קמא דוקא דלא מרבי כללא בתרא אלא מידי דדמי לפרט בכל צד דהיינו נובעין וה"נ אמרן לעיל גבי כלל ופרט דחגבים לתנא דבי ר' ישמעאל דלא מתרבי ראשו ארוך מכלל ופרט משום דלא דמי בכל צד ואיצטריך סלעם יתירא לרבויי:

    ומאי מיעט מיעט בורות שיחין ומערותאתאכלו יתירא סמיך כדאמרי' במסקנא א"כ תאכלו מאי אהני ליה:

    ואיפוך אנאדכיון דלאו טעמא יהיב למילתיה כשאר כעין הפרט אימא תאכלו למישרי חריצין וריבויא לרבויי בורות:

    שהן עצוריןשאין להם מוצא ומבוא אלא עצורין ככלים ולא דמו לאיסורא במידי דהא ימים ונחלים כתיב:

    הי סתום והי מפורשדאמרי' לעיל הואיל והתיר בסתום והתיר במפורש:

    יש לו מפורשבההוא קרא דמשתעי ביש לו סנפיר וקשקשת קרי מפורש להתיר כלים בלא סימני טהרה כדדריש לעיל ימים ונחלים הוא דאותם תאכלו ולא אחרים הא בכלים אפי' אין לו תאכלו:

    מיניה הוא דקא מישתרו כליםכדפרישית דקאי אמיעוט דאותם דממעט אין לו גבי ימים ונחלים כדכתיב ובנחלים אותם תאכלו ולא שאין לו וממילא דבכלים לא אימעיט אבל קראי דמישתעי באין לו דאמרן לעיל נמי דמישתרו מיניה כדאמרן כל אשר אין לו בימים ובנחלים לא תאכלו הא בכלים תאכלו לא הוי מפורש להיתר כלים כולי האי משום דאזהרת לא תאכלו לא סמיכא לפרטא אלא לכלל דכל נפש החיה אשר במים לא תאכלו ומשמע טפי דבכל מימות שבעולם אפי' בכלים אזהר אלא אנן הוא דדרשינן ליה בכלל ופרט וכלל דבדידיה נמי איכא ב' כללות סמוכין זה לזה אחר הפרט דכתיב בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה וגו':

    דהאי הוא דמוכח אהאיךקרא דיש לו דלמשרי כלים אתא:

    דאי מהאיך הוה אמינאבנחלים אותם תאכלו הא בכלים אפי' אותם לא תאכלו ואתא בימים ובנחלים דאין לו וגלי עליה דכי מעטינהו לכלים מאיסורא מעטינהו ולא מהיתרא:

    לשפילשון השופה יין לחמרא (ב"מ דף ס.) לשון מוריק מכלי אל כלי:

    שיכראשל תמרים הוא ומצויין בהן תולעים:

    בצבייתאציבי שמסננין אותו דרך עצים וקשים דקים:

    באורתאשאם תפול תולעת על הקשים לא יראנה ומשם תפול לכלי ולמחר כשיראנה יהא סבר שלא יצתה מן השכר לקשים ותולעת המים מותרת כדאמרן:

    וקעבר משום שרץ השורץ על הארץדכיון דרחשה והלכה קצת על הקשין נעשית שרץ הארץ:

    היינו רביתיהוכמי שלא פירשה מן המים היא:

    יבחושיןכמין יתושין דקין הנמצאות במרתפות של יין:

    חולין 67 עמוד א

    1הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל, ״במים״ כלל, ״בימים ובנחלים״ פרט, ״במים״ חזר וכלל.

    2כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש מים נובעים, אף כל מים נובעים. מאי רבי? חריצין ונעיצין לאיסורא, ומאי מיעט? בורות שיחין ומערות להתירא.

    3ואימא: מה הפרט מפורש מים גדלין על גבי קרקע, אף כל מים גדלין על גבי קרקע. ומאי רבי? אפי' בורות שיחין ומערות לאיסורא, ומאי מיעט? מיעט כלים!

    4אם כן, ״תאכלו״ מאי אהני ליה?

    5דבי ר' ישמעאל תנא: ״במים״ ״במים״ שתי פעמים, אין זה כלל ופרט, אלא ריבה ומיעט. ״במים״ ריבה, ״בימים ובנחלים״ מיעט, ״במים״ חזר וריבה. ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל. מאי רבי? חריצין ונעיצין לאיסורא, ומאי מיעט? בורות שיחין ומערות להתירא.

    6אימא: מאי ריבה בורות שיחין ומערות לאיסורא, ומאי מיעט? מיעט כלים. א"כ ״תאכלו״ מאי אהני ליה?

    7ואיפוך אנא, כדתני מתתיה, דתני מתתיה בר יהודה: מאי ראית לרבות בורות שיחין ומערות להתירא, ולהוציא חריצין ונעיצין לאיסורא? מרבה אני בורות שיחין ומערות שהן עצורים ככלים, ומוציא אני חריצין ונעיצין שאין עצורין ככלים.

    8הי סתום והי מפורש? פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר: יש לו מפורש, ואין לו סתום, וחד אמר: אין לו מפורש, ויש לו סתום.

    9מאי טעמא דמאן דאמר יש לו מפורש? אמר לך: מיניה הוא דקא משתרו כלים.

    10מאי טעמא דמאן דאמר אין לו מפורש? דהאי הוא דקמוכח אהאיך, דאי מהאיך הוה אמינא: בכלים, אע"ג דאית ליה נמי לא תיכול.

    11אמר רב הונא: לא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא, דילמא פריש לעיל מצבייתא והדר נפיל לכסא, והוי עובר משום (ויקרא יא, כט) ״שרץ השורץ על הארץ״.

    12אי הכי, במנא נמי, דלמא פריש לדפנא דמנא והדר נפיל למנא? התם היינו רביתיה.

    13ומנא תימרא, דתניא: מנין לרבות בורות שיחין ומערות, ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע? ת"ל (ויקרא יא, ט) ״תאכלו מכל אשר במים״. וליחוש דלמא פריש לדפנא והדר נפיל? אלא היינו רביתיה. ה"נ היינו רביתיה.

    14אמר ליה רב חסדא לרב הונא: תניא דמסייע לך, ״כל השרץ השורץ על הארץ״ לרבות יבחושין שסיננן; טעמא דסיננן, הא לא סיננן שרי.

    15אמר שמואל: קישות שהתליעה׃

    Tosafot

    במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעטפי' בקונטרס משום דברבוי ומיעוט מדריש איצטריך תאכלו קמא למישרי בורות שיחין ומערות דאתו ברבוי ומיעוט ורבוי דאסור דאילו כלל ופרט דרשינן לא הוה מתרבי בורות ולא איצטריך תאכלו יתירא דקסבר תנא דבי ר' ישמעאל כללא קמא דוקא ולא מרבינן בכלל בתרא אלא מידי דדמי ליה בכל צד לפרט דהיינו נובעין וצריך לומר דסוגיא דלעיל דדריש כלל ופרט וכלל ואפ"ה איצטריך ליה לתאכלו להתיר בורות שיחין ומערות קסבר כללא בתרא דוקא והוו מתרבו בורות שיחין ומערות אע"ג דלא דמו אלא בחד צד שהם מים הגדלים על גבי קרקע וכי פריך אי מה הפרט מפורש מים הגדלים על גבי קרקע ורבי אפילו בורות שיחין ומערות לאיסורא הוה מצי לשנויי קסבר כללא קמא דוקא ובעי' עד דדמי ליה בכל צד אלא האמת קמתרץ דמתאכלו קדריש להו לעיל בברייתא והשתא לפירוש זה לא פליגי מידי בהך מלתא סוגיא דלעיל ותנא דבי ר' ישמעאל דהכא ויש לתמוה דכי פריך בסמוך ואיפוך אנא ומשני מרבה אני בורות שיחין ומערות להתירא שהם עצורין ככלים למה לי להזכיר כלל עצורין דהוה ליה למימר דאיבעי ליה לרבויי חריצין ונעיצין טפי לאיסורא לפי שהם נובעים כימים וכנחלים לכך נראה דהנך חריצין ונעיצין דהכא איירי באין נובעין ולהכי פריך כיון דאין נובעין מה לי בורות שיחין ומערות מה לי חריצין ונעיצין ומשני דחריצין ונעיצין אע"ג שאין נובעין דמו טפי לימים ונחלים שאין עצורים ככלים אבל בורות שיחין ומערות עצורים ככלים ולהכי סברא להתירא והשתא למאן דדריש ריבה ומיעט מרבה חריצין ונעיצין שאין נובעין לאיסורא והתירא דתאכלו מוקי לה בבורות שיחין ומערות אבל למאן דדריש לעיל כללי ופרטי מרבה מתאכלו להתירא אפי' חריצין ונעיצין שאין עצורים ככלים כיון דאינן נובעים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מרבה אני בורות שיחין ומערות להתירא שהן עצורים ככלים ומוציא אני חריצין ונעיצין שאין עצורים ככלים. רש"י ז"ל פירש האי חריצין ונעיצין שהן נובעין. ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו חריצין ונעיצן שאינן נובעין, משום דקשיא להו דאי בנובעין למה ליה להזכיר האי טעמא דעצורין כלל, הוה ליה למימר דחריצין ונעיצין איכא לרבויי טפי לאיסורא לפי שהן נובעין כימים ונחלים, והיינו דקא פריך כיון דאינן נובעין מה לי בורות שיחין ומערות ומה לי חריצים ונעיצים, ולפום האי פירכא למאן דדריש בריבה ומיעוט וריבה מרבה חריצין ונעיצין שאינן נובעין לאסור והתירא דתאכלו מוקים ליה לבורות שיחין ומערות. אבל למען דדריש בכללי ופרטי מרבינן מתאכלו אפילו חריצין ונעיצין שאינן נובעין, אף על גב דאינם עצורים ככלים, ותימה הוא דהאיך נחלוק בין חריצים ונעיצים שהזכיר מאן דדריש בכללי ופרטי ובין חריצין ונעיצין שהזכיר מאן דדרש בריבה ומיעוט וריבה ושניהם חריצין ונעיצין סתם הזכירו. כללא דשמעתא, כל שיש לו סנפיר וקשקשת מותר, ואפילו אין לו אלא קשקשת, אף על פי שאין אנו רואין לו סנפיר מותר, דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, לפיכך חתיכת דג שיש לה קשקשת בידוע שיש לו סנפיר ומותר. וקשקשת שאמרו אפילו אחת כסתמא דמתניתין, דאף על גב דפליג רבי יהודה ואמר שני קשקשים, לית הלכתא כותיה, וכתנא קמא קיימא לן. אלא מיהו אפשר דתחת לחיו או תחת זבנו או תחת סנפיריו בעינן לה, כדאיתא בתוס' (ד"ה ובדגים) דכתבינן לעיל, ולפי מה שכתבתי למעלה יש להסתפק אי בעינן שלש אחד בכל אחד ואחד ממקומות הללו שהן תחת זנבו ותחת לחייו ותחת סנפיריו, אלא דפשטא דמתני' לא משמע הכין אלא אחת לבד. אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן כגון הסולתני' וחביריו מותר. יש לו עכשיו ועתיד להשירה בשעה שעולה מן היום כגון אקונס ואפונס ודומיהן מותר, אין לו ואין עתיד לגדל שבבורות ושיחין ומערות שוחה ושותה ואינו נמנע, דלא אסרה תורה אלא בימים ובנחלים, והדומים לימים ונחלים כגון חריצין ונעיצין שאינן עצורין (בכלים) [ככלי] ודוקא לשחות ולשתות קודם שפירשו לארץ או ביד או על גבי דבר אחר ואפילו באויר, אבל אם פירשו מן הבור והשיח לחוץ או על גבי כלי או על עצים ואבנים אסורין, משום שרץ השורץ על הארץ, וכדקאמר רב הונא לא לישפי איניש שכרא בצבתא באורתא דלמא פריש ממנה לצבתא והדר נפיל לכסא ועובר משום שרץ השורץ על הארץ, ואמרינן נמי מנין לרבות שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע תלמוד לומר תאכלו מכל אשר במים, אמאי ניחוש דלמא פריש לדפנא דבירא והדר נפל לבירא, אלמא אי פריש חוץ לבירא אסור (אם) משום שרץ השורץ, ואי פריש באויר נמי ולקטו קודם שהגיע לארץ אסור מספק, כדאיבעיא לן לקמן (חולין סז ע"ב) גבי תולעת שבתמרא פרשה מקצת מהו פרשה לאויר העולם מהו, וסלקא בתיקו, ולחומרא דאסורא דאורייתא הוא. אבל פרשה לדפני הבור והשיח או לדפני הכלי שנתגדל בתוכו מותר, כאלו לא פירשה דהיינו רביתה, וכדאמרינן אי הכי גו חביתא נמי דילמא פריש לדפנא דמא והדר נפל להתם היינו רביתיה. ואף על גב דאיבעי לן בפירשה מגרעיניה וסלקא בתיקו, לאו היינו רביתא, אלא בעוד שהוא מהלך בתוך החור שנתגדל שם, אבל כשיצא מחורו שבגרעינה ועלתה לגג הגרעינה הרי זה כיוצא מתוך הבור ושורץ חוץ לבור.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 67a

    Chullin 67a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 327 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הטל פרט הסמוך להם ותנהו ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל ותרבי ביה כל כעין הפרט הלכך אי לאו תאכלו קמא הוה מרבינן בכעין הפרט אפי' בורות דדמו לפרט בהכי שהן מים גדלין על גבי קרקע אבל השתא דכתיב תאכלו קמא דרשינן ליה הכי מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים נובעים ואיתרבו חריצין ונעיצין לאיסורא כאלו ולא איתרבו בורות:

    ומאי רבי בכעין הפרט דאף כל:

    ומאי מיעט דכל פרט למעוטי אתא:

    ואימא מה הפרט מפורש וכו' דאע"ג דלא דמי ליה לפרטא אלא בחד צד מרבינן דכללא בתרא דוקא:

    א"כ תאכלו מאי אהני ליה בלאו איהו נמי כלים לא מיתסרי דהא לא דמו לפרט במידי אלא לאו תאכלו למשרי בורות אתא ולמימרא דלא תרבי בכעין הפרט אלא חריצין ונעיצין דדמו ליה בשני צדדין:

    חריצין ארוכין וקצרים:

    נעיצין רחבין כגון אותן שעושין לביברי דגים:

    ואימא איפכא לא גרסינן הכא עד בסיפא דשמעתא בתר מלתא דתנא דבי ר' ישמעאל אבל הכא גבי תנא דבי רב דדריש כללי ופרטי ליכא לאותביה דהא כעין הפרט בעינן ומאי כעין הפרט אית בהו דתרבינהו לאיסורא ותפיק חריצין ונעיצין:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 67a · Sefaria

    Tosafot

    במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט פי' בקונטרס משום דברבוי ומיעוט מדריש איצטריך תאכלו קמא למישרי בורות שיחין ומערות דאתו ברבוי ומיעוט ורבוי דאסור דאילו כלל ופרט דרשינן לא הוה מתרבי בורות ולא איצטריך תאכלו יתירא דקסבר תנא דבי ר' ישמעאל כללא קמא דוקא ולא מרבינן בכלל בתרא אלא מידי דדמי ליה בכל צד לפרט דהיינו נובעין וצריך לומר דסוגיא דלעיל דדריש כלל ופרט וכלל ואפ"ה איצטריך ליה לתאכלו להתיר בורות שיחין ומערות קסבר כללא בתרא דוקא והוו מתרבו בורות שיחין ומערות אע"ג דלא דמו אלא בחד צד שהם מים הגדלים על גבי קרקע וכי פריך אי מה הפרט מפורש מים הגדלים על גבי קרקע ורבי אפילו בורות שיחין ומערות לאיסורא הוה מצי לשנויי קסבר כללא קמא דוקא ובעי' עד דדמי ליה בכל צד אלא האמת קמתרץ דמתאכלו קדריש להו לעיל בברייתא והשתא לפירוש זה לא פליגי מידי בהך מלתא סוגיא דלעיל ותנא דבי ר' ישמעאל דהכא ויש לתמוה דכי פריך בסמוך ואיפוך אנא ומשני מרבה אני בורות שיחין ומערות להתירא שהם עצורין ככלים למה לי להזכיר כלל עצורין דהוה ליה למימר דאיבעי ליה לרבויי חריצין ונעיצין טפי לאיסורא לפי שהם נובעים כימים וכנחלים לכך נראה דהנך חריצין ונעיצין דהכא איירי באין נובעין ולהכי פריך כיון דאין נובעין מה לי בורות שיחין ומערות מה לי חריצין ונעיצין ומשני דחריצין ונעיצין אע"ג שאין נובעין דמו טפי לימים ונחלים שאין עצורים ככלים אבל בורות שיחין ומערות עצורים ככלים ולהכי סברא להתירא והשתא למאן דדריש ריבה ומיעט מרבה חריצין ונעיצין שאין נובעין לאיסורא והתירא דתאכלו מוקי לה בבורות שיחין ומערות אבל למאן דדריש לעיל כללי ופרטי מרבה מתאכלו להתירא אפי' חריצין ונעיצין שאין עצורים ככלים כיון דאינן נובעים:

    Tosafot on Chullin 67a · Sefaria

    Rashba

    מרבה אני בורות שיחין ומערות להתירא שהן עצורים ככלים ומוציא אני חריצין ונעיצין שאין עצורים ככלים. רש"י ז"ל פירש האי חריצין ונעיצין שהן נובעין. ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו חריצין ונעיצן שאינן נובעין, משום דקשיא להו דאי בנובעין למה ליה להזכיר האי טעמא דעצורין כלל, הוה ליה למימר דחריצין ונעיצין איכא לרבויי טפי לאיסורא לפי שהן נובעין כימים ונחלים, והיינו דקא פריך כיון דאינן נובעין מה לי בורות שיחין ומערות ומה לי חריצים ונעיצים, ולפום האי פירכא למאן דדריש בריבה ומיעוט וריבה מרבה חריצין ונעיצין שאינן נובעין לאסור והתירא דתאכלו מוקים ליה לבורות שיחין ומערות. אבל למען דדריש בכללי ופרטי מרבינן מתאכלו אפילו חריצין ונעיצין שאינן נובעין, אף על גב דאינם עצורים ככלים, ותימה הוא דהאיך נחלוק בין חריצים ונעיצים שהזכיר מאן דדריש בכללי ופרטי ובין חריצין ונעיצין שהזכיר מאן דדרש בריבה ומיעוט וריבה ושניהם חריצין ונעיצין סתם הזכירו. כללא דשמעתא, כל שיש לו סנפיר וקשקשת מותר, ואפילו אין לו אלא קשקשת, אף על פי שאין אנו רואין לו סנפיר מותר, דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, לפיכך חתיכת דג שיש לה קשקשת בידוע שיש לו סנפיר ומותר. וקשקשת שאמרו אפילו אחת כסתמא דמתניתין, דאף על גב דפליג רבי יהודה ואמר שני קשקשים, לית הלכתא כותיה, וכתנא קמא קיימא לן. אלא מיהו אפשר דתחת לחיו או תחת זבנו או תחת סנפיריו בעינן לה, כדאיתא בתוס' (ד"ה ובדגים) דכתבינן לעיל, ולפי מה שכתבתי למעלה יש להסתפק אי בעינן שלש אחד בכל אחד ואחד ממקומות הללו שהן תחת זנבו ותחת לחייו ותחת סנפיריו, אלא דפשטא דמתני' לא משמע הכין אלא אחת לבד. אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן כגון הסולתני' וחביריו מותר. יש לו עכשיו ועתיד להשירה בשעה שעולה מן היום כגון אקונס ואפונס ודומיהן מותר, אין לו ואין עתיד לגדל שבבורות ושיחין ומערות שוחה ושותה ואינו נמנע, דלא אסרה תורה אלא בימים ובנחלים, והדומים לימים ונחלים כגון חריצין ונעיצין שאינן עצורין (בכלים) [ככלי] ודוקא לשחות ולשתות קודם שפירשו לארץ או ביד או על גבי דבר אחר ואפילו באויר, אבל אם פירשו מן הבור והשיח לחוץ או על גבי כלי או על עצים ואבנים אסורין, משום שרץ השורץ על הארץ, וכדקאמר רב הונא לא לישפי איניש שכרא בצבתא באורתא דלמא פריש ממנה לצבתא והדר נפיל לכסא ועובר משום שרץ השורץ על הארץ, ואמרינן נמי מנין לרבות שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע תלמוד לומר תאכלו מכל אשר במים, אמאי ניחוש דלמא פריש לדפנא דבירא והדר נפל לבירא, אלמא אי פריש חוץ לבירא אסור (אם) משום שרץ השורץ, ואי פריש באויר נמי ולקטו קודם שהגיע לארץ אסור מספק, כדאיבעיא לן לקמן (חולין סז ע"ב) גבי תולעת שבתמרא פרשה מקצת מהו פרשה לאויר העולם מהו, וסלקא בתיקו, ולחומרא דאסורא דאורייתא הוא. אבל פרשה לדפני הבור והשיח או לדפני הכלי שנתגדל בתוכו מותר, כאלו לא פירשה דהיינו רביתה, וכדאמרינן אי הכי גו חביתא נמי דילמא פריש לדפנא דמא והדר נפל להתם היינו רביתיה. ואף על גב דאיבעי לן בפירשה מגרעיניה וסלקא בתיקו, לאו היינו רביתא, אלא בעוד שהוא מהלך בתוך החור שנתגדל שם, אבל כשיצא מחורו שבגרעינה ועלתה לגג הגרעינה הרי זה כיוצא מתוך הבור ושורץ חוץ לבור.

    Rashba on Chullin 67a · Sefaria

    Meiri

    כלים עצמם שהתרנו את הנמצא בהם דוקא בזמן שלא פירשו והיא שאמרו שוחה ושותה ואינו נמנע אבל פרשו אסורים מתורת שרץ השורץ על הארץ וכן הדין בבורות שיחין ומערות:

    לא פרשו לארץ אלא שפרשו לאחורי הכלי או לשפת הבור והשיח והמערה הרי הם כמי שפרשו לארץ ואסורין אבל אם פרשו לדופן הכלי הפנימית ובדופן הבור אע"פ שיצא מן המים אין זה נקרא פרש שמקום גדולו הוא שמא תאמר נחוש שמא יצא וחזר כל היוצא אין חוששין לו שיחזור ואין מחזיקין את הדבר אלא למקום שאנו מוצאין אותו שם:

    שכר שבתוך הכלי שנמצא בו ממינין אלו הרי דינו כדין מה שהזכרנו והיה דרכם שהיו מסננין אותו עד שלא ישתו ממנו מחמת רוב הפסולות הנעשה בו ולא במסננת של בגד מפני שהשכר עב ואינו עובר יפה אלא היו לוקחין תבן וקש וכיוצא בזה והיו משימין על כלי ריקן ומערין מכלי שבו השכר על הקש והשכר נכנס לכלי והפסולת נשאר על הקש מעתה לא יעשה אדם כן בלילה שמא יפרש התלעת על הקש ונעשה אסור כמו שאמרו את נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסננם ואחר כך יתגלגל לתוך הכלי ויהא סבור שלא יצטרך להזהר ממנו ונמצא בא לידי מכשול:

    Meiri on Chullin 67a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מ"ט דמ"ד יש לו מפורש א"ל מיניה הוא דקמשתרו כלים כו' עיין פרש"י ולולי פירושו הוה ניחא לן לפרש כדברי התוס' לעיל דמקרא דאין לו אכתי לא משתרו כלים אלא למעטינהו מלאו אבל עשה מיהת אפשר דאיכא אבל מקרא דיש לו משתרו לגמרי ודו"ק:

    תוס' בד"ה במים במים ב' פעמים כו' והשתא לפי' זה לא פליגי כו' לכך נראה דהנך חריצין כו' עכ"ל דהכי משמע מפרש"י דלא פליגי מידי תנא דבי רב ותנא דבי רבי ישמעאל לענין דינא אלא דאצטריך תנא דבי רבי ישמעאל למדת ריבוי ומיעוט משום דאית ליה כללא קמא דוקא ולא הוה אצטריך לא תאכלו אי לא הוה דריש ריבוי ומיעוט אבל לפי' התוס' ניחא טפי דא"נ דסבר תנא דבי ישמעאל נמי כללא בתרא דוקא אצטריך לריבוי ומיעוט לרבות חריצין ונעיצין שאין נובעין ולאיסורא וק"ל:

    בא"ד אבל למאן דדריש לעיל כלל ופרט מרבה מתאכלו להיתירא אפי' חריצין כו' כיון דאינן נובעין עכ"ל וליכא לאקשויי כיון דסבר כללא בתרא דוקא אימא לרבות לאיסורא אף חריצין ונעיצין שאינן נובעין דמה הפרט מפורש שאין עצורין ככלים כו' דיש לומר דתלמודא קים ליה דההוא צד דנובעים הוה צד חשוב כמו צד שאין עצורין ככלים ואפי' למ"ד כללא בתרא דוקא בעי כל צדדין החשובין כמ"ש לעיל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 67a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' קישות שהתליעה עי' פסחים קטו ע"ב תוס' ד"ה קפא:

    Gilyon HaShas on Chullin 67a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 67, Amud Aleph, about 327 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל,…”

    2. Segment 229 words

      Opens “כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא…”

    3. Segment 327 words

      Opens “ואימא: מה הפרט מפורש מים גדלין על…”

    4. Segment 46 words

      Opens “אם כן, ״תאכלו״ מאי אהני ליה?…”

    5. Segment 539 words

      Opens “דבי ר' ישמעאל תנא: ״במים״ ״במים״ שתי…”

    6. Segment 616 words

      Opens “אימא: מאי ריבה בורות שיחין ומערות לאיסורא,…”

    7. Segment 734 words

      Opens “ואיפוך אנא, כדתני מתתיה, דתני מתתיה בר…”

      Named: רבה.

    8. Segment 825 words

      Opens “הי סתום והי מפורש? פליגי בה רב…”

      Named: רב אחא.

    9. Segment 914 words

      Opens “מאי טעמא דמאן דאמר יש לו מפורש?…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “מאי טעמא דמאן דאמר אין לו מפורש?…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “אמר רב הונא: לא לשפי אינש שיכרא…”

      Named: רב הונא.

    12. Segment 1214 words

      Opens “אי הכי, במנא נמי, דלמא פריש לדפנא…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “ומנא תימרא, דתניא: מנין לרבות בורות שיחין…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “אמר ליה רב חסדא לרב הונא: תניא…”

      Named: רב חסדא, רב הונא.

    15. Segment 154 words

      Opens “אמר שמואל: קישות שהתליעה…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 67a · Segment 8 — “…מפורש? פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר: יש…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 67a · Segment 15 — “אמר שמואל: קישות שהתליעה

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 67a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026