Talmud Builders

    Chullin 67b

    Back to index

    English translation — Chullin 67b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1while attached to the ground is prohibited, due to the prohibition of: “Every swarming thing that swarms upon the earth,” because the cucumber was considered part of the earth when the worms infested it.

    2The Gemara suggests: Let us say that a comparison of the following two baraitot supports Shmuel’s opinion. As it is taught in one baraita : “Every swarming thing that swarms upon the earth” serves to exclude zizin , a type of insect that is found in lentils, and mosquitoes that are in kelisim , a type of bean, and worms that are in dates and in dried figs. All of these are permitted for consumption because they do not swarm on the earth itself. And it is taught in another baraita that when the verse states: “Every swarming thing that swarms upon the earth,” the word “every” serves to include as non-kosher worms that are in the roots of olive trees and that are in the roots of vines.

    3What, is it not that both this and that baraita are referring to insects that are found in the fruit, and this, the latter baraita , deems forbidden fruit that is attached to the ground, and that, the former baraita , deems permitted fruit that is not attached to the ground? This would support Shmuel’s statement that worms in a cucumber attached to the ground are forbidden.

    4The Gemara responds: No, it is possible that both this and that baraita are referring to insects found in vegetation attached to the ground; and the apparent contradiction between the two is not difficult. This, the former baraita , deems permitted insects found in the fruit, and that, the latter baraita , deems forbidden insects found in the tree itself. This interpretation contradicts Shmuel’s statement.

    5The Gemara notes: The language of the latter baraita is also precise, as it teaches: Worms that are in the roots of olive trees and in the roots of vines, clearly referring to the tree itself rather than the fruit. The Gemara concludes: Learn from it that the second interpretation is correct.

    6§ From the above discussion, it is clear that worms that grow in produce not attached to the ground, and have never emerged from the produce, do not fall under the prohibition of: “Every swarming thing that swarms upon the earth,” because they have never swarmed on the earth. Rav Yosef raises a dilemma: If a worm emerged from the produce but died before it reached the earth, what is the halakha ? Is it considered to have swarmed on the earth simply by having emerged? If only part of it emerged, what is the halakha ? If it emerged into the air of the world and flew away without landing, what is the halakha ? The Gemara responds to all of the above: The dilemma shall stand unresolved.

    7Rav Ashi raises a dilemma: If a worm was spawned in a date, and it emerges and climbs onto the roof of the date, i.e., its upper part, what is the halakha ? Is this considered the normal manner of growth for the worm, in which case this does not render it forbidden, or is the roof of the date considered a separate entity such that crawling there constitutes swarming on the earth? And if it is considered a separate entity, what is the halakha if the worm climbed onto the roof of the date’s pit? Is this considered the normal manner of growth for the worm? If the worm emerged from a date and entered a date that was attached to it, without being exposed to the air, what then is the halakha ? The Gemara responds to all of the above: The dilemma shall stand unresolved.

    8§ Rav Sheshet, son of Rav Idi, says: Kukeyanei , worms found in the internal organs of animals, e.g., in the lung and liver, are forbidden. What is the reason for this? It is that they came from the outside world, i.e., the animal must have swallowed them along with vegetation, in which case these worms were already included in the prohibition: “Every swarming thing that swarms on the earth is a detestable thing; it shall not be eaten.”

    9Rav Ashi objects to this: If they came from the outside world, they should be found in the digestive tract as well. Since they are found only in non-digestive organs, they must have originated in the animal and should not be considered creeping animals that swarm on the earth.

    10Some state the exchange differently: Rav Sheisha, son of Rav Idi, says: Kukeyanei are permitted. What is the reason for this? It is that they originate from inside the animal. Rav Ashi said: This is obvious, as if they came from the outside world, they should be found in the digestive tract.

    11The Gemara concludes: And the halakha is: Kukeyanei are forbidden. What is the reason for this? It is that the animal sleeps, and worms enter it through its snout. From there they travel to the internal organs without passing through the digestive tract. Worms found in meat between the skin and the flesh are forbidden; those found in fish are permitted.

    12The Gemara recounts: Ravina said to his mother: Conceal the fish’s worms inside it so I cannot see them, and I will eat the fish. Rav Mesharshiyya, son of Rav Aḥa, said to Ravina: What is different in this case from that which is taught in a baraita , that the verse: “Their carcasses you shall have in detestation” (Leviticus 11:11), serves to include worms that are in animals as forbidden? Why are worms in fish permitted?

    13Ravina said to him: How can these cases be compared? An animal is rendered permitted for consumption only by slaughter. Before it is slaughtered, it and all its contents are considered part of a living animal and prohibited by the Torah. And since the animal’s slaughter is not effective for these worms, they retain their forbidden status. But fish are rendered permitted by merely gathering them; they are not included in the prohibition against eating a limb from a living animal. And therefore, when these worms originate inside the fish, they originate in a permitted state.

    14§ The verse states: “Whatever goes upon the belly, and whatever goes upon all fours, or whatever has many feet, even all swarming things that swarm upon the earth, them you shall not eat” (Leviticus 11:42). The Sages taught in a baraita that the phrase “goes upon the belly” is referring to the snake. The preceding word “whatever” serves to include the earthworm and animals similar to an earthworm. The phrase “upon all fours” is referring to the scorpion. The preceding phrase “whatever goes” serves to include the beetle and animals similar to a beetle. The phrase “has many feet” is referring to the centipede. The preceding phrase “or whatever” serves to include animals similar to a centipede and animals similar to those similar to it.

    15It is taught in a baraita : Rabbi Yosei ben Durmaskit says: The leviathan mentioned in the Bible is a kosher fish, as it is stated: “His armor is his pride” (Job 41:7), and: “Sharpest potsherds are under him” (Job 41:22). The phrase “his armor” is referring to his scales, which protect him like armor. The phrase “sharpest potsherds are under him” is referring to fins with which he swims, which are sharp and project from his underside.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    באביהבעודה מחוברת שרץ הארץ היא ואסורה התולעת לאכול דכיון דמהלכת בתוך הקישות והיא מחוברת בקרקע הוי כמהלכת על גבי קרקע אבל התליעה לאחר מכאן מותרת עד שתצא לאויר:

    להוציא זיזין שבעדשיםדמותרים דלאו על הארץ שורצין אלא בתוך העדשה:

    זיזיןכוצונ"ש וכמין יתושין הן אלא שבעדשים זיזין שמן:

    כליסיןמין קטנית צידרא"ש בלע"ז:

    ותניא אידך כל לרבותדאסירי:

    בפיראשהתליעו תמרים עצמן:

    והא באביהאסירי וסיעתא דשמואל:

    אידי ואידי באביהכלומר הא דשרי נמי באביה דכל כמה דלא נפקא לאויר לאו שרץ הארץ היא ולא תסייעיה:

    פירשה ומתההמתלעת לאחר תלישתה דשריא לדברי הכל פירשה מתוך הפרי לארץ ולא ריחשה שמתה מיד בנפילתה:

    מהומי אמרי' כיון דלא הלכה לאו שורץ על הארץ הוא או דלמא לא בעינן שריצה. שורץ היינו רוחש ומנענע:

    מקצתה מהומי הויא ככולה או דלמא בעינן כולה:

    לאויר העולםפירשה מן הפרי תלוש לאויר וקודם שהגיע לארץ קלטה בפיו לבולעה אם תימצי לומר פירשה ומתה מותרת משום דאינה ראויה לרחוש אבל חיה דראויה לרחוש לא:

    לגג תמרה מהומתוכה פירשה לגגה מי אמרי' היינו רביתיה או דלמא כשורץ על גבי דבר אחר דמי:

    לגג גרעינתה מהואם תמצי לומר לגג תמרה כדבר אחר הוא גג גרעינתה מהו. כל תולעים מגרעיני הפרי הן גדלים:

    מתמרה לתמרה מהוולא שרץ על גבה אלא מזו על זו מי אמרי' כיון דלאו היינו אמה שורץ קרינא ביה או דלמא אויר העולם בעינן. וכולהו בתלושין בעי להו:

    קוקיאניתולעים שבכבד ושבריאה:

    מעלמא אתושבלעתן הבהמה עם האוכלים ותחלתן שרצו על הארץ:

    מינה גבלילשון גדלי. מן הבהמה עצמה הן גדלין ולאו שרץ הארץ נינהו:

    מינם ניים ועיילי ליה באוסייהכשהבהמה ישנה נכנסים בחוטמה ומשם לקנה ריאה וכבד הלכך לא משתכחי דרך בית הרעי:

    דרניתולעים הנמצאים בין עור לבשר כשמפשיטין הבהמה ובלע"ז גרביליי"ש:

    אסיריוטעמא מפרש לקמיה:

    דכוורי שריוטעמא כדמפרש רבינא:

    אבלע לידכוורי בתוך הדגים תני אותם שלא אראה ואקוץ בם:

    בשחיטה משתריאואלו שגדלו בתוכה עד שלא נשחטה באו מאיסור אבר מן החי ושחיטת הבהמה לא אהניא לדידהו שהרי יש להם חיות לעצמן. ואע"ג דשליל מותר בשחיטת אמו מכל בבהמה תאכלו נפקא לן לקמן אבל הכא באיסורייהו קיימי:

    שילשולתולעת ארוכה כנחש הן והן הנמצאין באשפה:

    חפושיתאישקרבו"ט:

    נדלמאה רגלים קורין לו:

    דג טהור הואשהרי יש לו סנפיר וקשקשת כדמפרש:

    אפיקי מגניםחוזק מגינים:

    אלו קשקשיםהסגורים וחתומים בו בדוחק:

    תחתיו חדודי חרשחידודים של חרשים:

    אלו סנפיריםשחדודים ומחתכין כחרסין ובהן הוא בוקע את המים בחודן שלא יעכבוהו בפריחתו. פשטיה דקרא לשון מורי תחתיו חדודי חרס במקומו זהרורי שמש:

    חולין 67 עמוד ב

    1באביה אסורה משום (ויקרא יא, מא) ״השרץ השורץ על הארץ״.

    2לימא מסייע ליה, דתני חדא: ״על הארץ״ להוציא את הזיזין שבעדשים, ואת היתושים שבכליסים, ותולעת שבתמרים ושבגרוגרות. ותניא אידך: ״כל השרץ השורץ על הארץ״ לרבות תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים.

    3מאי לאו, אידי ואידי בפירא, והא באביה, והא שלא באביה?

    4לא, אידי ואידי באביה, ולא קשיא: הא בפירא, הא באילנא גופא.

    5דיקא נמי, דקתני ״תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים״, ש"מ׃

    6בעי רב יוסף: פרשה ומתה, מהו? מקצתה, מהו? לאויר העולם, מהו? תיקו.

    7בעי רב אשי: לגג תמרה מהו? לגג גרעינתה מהו? מתמרה לתמרה מהו? תיקו.

    8אמר רב ששת בריה דרב אידי: קוקיאני אסירי, מאי טעמא? מעלמא אתו.

    9מתקיף לה רב אשי: אי מעלמא אתו, לישתכחו דרך בית הריעי.

    10איכא דאמרי, אמר רב שישא בריה דרב אידי: קוקיאני שרו. מאי טעמא? מיניה גבלי. אמר רב אשי: פשיטא, דאי מעלמא קא אתו לישתכחו דרך בית הריעי!

    11והלכתא: קוקיאני אסירי, מ"ט מינם ניים ועיילי ליה באוסייה תולעים. דרני דבשרא אסירי, דכוורי שריין.

    12אמר לה רבינא לאימיה: אבלע לי ואנא איכול, א"ל רב משרשיא בריה דרב אחא לרבינא: מאי שנא מהא דתניא (ויקרא יא, יא) ״ואת נבלתם תשקצו״ לרבות את הדרנים שבבהמה?

    13א"ל הכי השתא? בהמה בשחיטה הוא דמשתריא, והני מדלא קא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימן, אבל דגים באסיפה בעלמא מישתרי והני כי קא גבלן בהיתרא קא גבלן.

    Baraita

    14ת"ר (ויקרא יא, מב) ״הולך על גחון״ זה נחש, ״כל״ לרבות השילשול ואת הדומה לשילשול, ״על ארבע״ זה עקרב, ״כל הולך״ לרבות את החיפושית ואת הדומה לחיפושית, ״מרבה רגלים״ זה נדל, ״עד כל״ לרבות את הדומה ואת הדומה לדומה.

    Baraita

    15תניא, ר' יוסי בן דורמסקית אומר: לויתן דג טהור הוא, שנאמר: ״(איוב מא״, ז) ״גאוה אפיקי מגנים״, (איוב מא, כב) ״תחתיו חדודי חרש״; ״אפיקי מגנים״ אלו קשקשים שבו, ״תחתיו חדודי חרש״ אלו סנפירין שפורח בהן.

    16הדרן עלך אלו טרפות.

    Tosafot

    דיקא נמי דקתני תולעת שבעיקרי זיתיםמכאן מדקדק ר"ת ורבינו נתנאל וריב"א דאין הלכה כשמואל דאמר קישות שהתליעה באביה אסורה ובהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי פוסק כשמואל מדאמר רב פפא לעיל בפירקין (חולין דף נח.) ש"מ מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליעה באביה אסורה הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שרי אע"פ שהש"ס עושה כאן דיוק מן הברייתא דלא כשמואל היינו לכאורה אבל לשמואל נמי יש ליישב ולפרש דתולעת שבעיקרי זיתים היינו שבזיתים בעודן מחוברין בעיקרן ומיהו אפי' לשמואל אין לאסור אותן פולין שקורין פואי"ש בלע"ז וחימצי שקורין שאווי"ם כשנמצאין בתוכן כגון יבחושין ובתחלת תולדות של יבחושין הקליפה משחרת מבחוץ וכשמסירין הקליפה נשארים היבחושין תחתיה אין לאוסרן ולא מתסרי משום השרץ השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחשה וגם בקונטרס פי' לעיל גבי קישות שהתליעה באביה אסורה כיון דמהלכת התולעת בתוך הקישות והיא מחוברת בקרקע הויא כמהלכת על גבי קרקע:

    קוקיאני אסיריפי' הקונטרס תולעים שבכבד ושבריאה וקשיא לר"ת דלאידך לישנא דשרי תקשי ליה מברייתא דבסמוך דואת נבלתם תשקצו לרבות דרנים שבבהמה אע"ג דמינה קא גדלי אלא אומר ר"ת דבדגים איירי הכא והא דאמר כי ניים עייל ליה באוסיא אשכחן בדגים כי האי גוונא בפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף עג:) דאמר רבה בר בר חנה חזינא ההוא כוורא דיתבה ועיילא ליה טינא באוסייה:

    לרבות דרנים שבבהמהוא"ת ותיפוק ליה דאסירי מידי דהוה אשוחט הבהמה ומצא בה דמות יונה דאסירא משום דליתיה לא בפרסה ולא בפרסות ויש לומר דשאני עובר משום דמקרא דוכל בהמה אישתרי ולית ליה למשרי אלא היכא דאיכא פרסות דבקרא דוכל בהמה כתיב פרסה אבל דרנים שבבהמה נבראין מן הבשר עצמה והוה אמרינן דחשיבי כבשר ולא דמי לחותך מן הטחול ומן הכליות דהתם איכא חסרון ואסירי לקמן (חולין סט.) מאותה שלמה ולא חסרה אבל הכא לא נחסר דבר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לא אידי ואידי אבאיביה הא דאיתלע באילנא הא דאיתלע בפירא דיקא נמי דקתני לרבות תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים שמע מינה. דקדק רבינו תם זצ"ל דלית הלכתא כשמואל דאמר קישות שהתליע באיביה אסורה, מדאמרינן אידי ואידי (דאסר) דאיתלע באבי' וכו'. והא דאסר דאיתליע אילנא גופיה, ודיקא נמי דקתני [וכו']. ובהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי ז"ל פוסק כשמואל, מדאמר רב פפא לעיל (חולין נח, א) בפרקין שמע מינה מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה הני תמרא דכדא בתר תריסר ירחי שתא שריין, אלמא הילכתא היא, והא דאמרינן הכא דיקא נמי דקתני, לא דייקינן מינה דקישות שהתליע שריא, אלא דהא דקתני כל השרץ לרבות תולעת שבעיקרי זיתים בשהתליע אילנא מיירי, ולא הויא סייעתיה דשמואל, ומיהו תיובתיה נמי לא הוי, וכן פסק בהלכות רבינו אלפסי ז"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהל' מאכלות אסורות הי"ד).

    אמר רב משרשיא בריה דרב אידי קוקיאני שרי מאי טעמא מיניה גבליפירש רש"י ז"ל תולעת שבריאה ושבכבד, והקשה ר"ת ז"ל אם כן תיקשי ליה לרב משרשיא ולרב אשי נמי דאסר לה, מדתניא לקמן בסמוך ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה ואף על גב דגבלי מיניה, ואומר ר"ת ז"ל דבדגים מיירי, וכן פירשו הגאונים ז"ל, וברוב הספרים נמי גרסי בהדיא והילכת קוקיאני אסירי, מאי טעמא מינם נאים כוורא ועאל באוסיה, דאלמא בדגים קא מיירי.

    מוראנא דבשר' אסורין דכוורא שריפירוש תולעים שנעשים לה לבהמה בין עור לבשר וכן לדגים, ומשום הכי שבדגים שרו דהנהו ודאי מיניה קא גבלי, דלא דמי לקוקיאני שהן הנמצאים במעי הדג דאתי ליה מעלמא ומשום הכי אסירי, כדאמרינן דמינם נאים כוורא ועאיל באוסי', וטעמא דפלגינן בין דבשר לדכוורא, כדמפרש ואזיל (ב)[ד]בהמה בשחיטה משתריא ואי אפשר לקצת ממנה בלא שחיטה, הילכך (נמי) [מוראנא] אף על גב דמינה גבלי, כיון דלא אפשר להו בשחיטה אסירי, אבל דגים דבאסיפה בעלמא משתרי, כי קא גבלי בהיתירא קא גבלי. אבל הרב בעל התרומות ז"ל נראה (שפי') [שפסק ד]קוקאני הנמצאים מחיים בין בבהמה בין בדגים לא שנא שנמצאו בראש או בבני מעים ואפילו בגוף החתיכה אסורין, וק"ל דאיכא מוראנא דכוורא דמשתרי, [ו]איצטריכנן לפרושי שהם הגדלים בחתיכת הדג לאחר מיתה (וא"כ) [וקשה דא"כ] אפילו דבשרא נמי כהאי גוונא דהאי שעתא לא בעיא שחיטה, וכי קא גבלי בהתירא קא גבלי, דלא אסרו מוראנא דבשרא אלא בשהתליע מחיים, אבל בשהתליע לאחר מיתה לא שנא דבשרא ולא שנא דכוורא שרי, דהוה ליה כפרי שהתליע אחר שנתלש, ודוקא בשלא פרשו על גב החתיכה, אבל פרשו על גב החתיכה אסירי, וכדאמרינן בפירשה על גב תמרה דסלקא בתיקו וחומרא. וכתב הרב בעל התרומות ז"ל דאע"פ כן התולעים הנמצאים בקערה שנפלו מן הבשר מותרין, ומיהו הא אתיא שפיר לגרסתו של רש"י ז"ל שגורס למעלה פירשה ומתה ומהו, דמשמע דאם פרשה לאחר מיתה פשיטא להו דשריא, אבל לגירסת ר"ח ז"ל שגורס פרשה מתה מהו, כלומר פרשה אחר שמתה, וסלקא בתיקו, ולא נפקא לן מינה מידי כיון שפרשה, אף על גב דלא פרשה עד לאחר שמתה, אסורה מספק.

    לרבות דרנין שבבהמהואם תאמר תיפוק ליה מידי דהוי השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה, דאמר ר' יוחנן לקמן בבהמה המקשה (סט, א) [דאסורה] משום דליכא פרסות ולא פרסה, י"ל דשאני עובר דמכל בבהמה מישתרי, ובההיא קרא דבבהמה כתיב פרסה, והילכך לא שרינן עד דאיכא פרסה בבהמה, אבל דרנין שבבהמה שנבראין מן הבשר עצמו הוה אמינא דחשיבי כבשר דמינה קא גבלי, ולחותך מן הטחול ומן הכליות נמי דאסרינן בהמקשה נמי לא דמי, דהתם איכא חסרון, וקרא כתיב (דברים יד, ו) אותה תאכלו אותה שלימה ולא חסרה, אבל כאן לא נחסר כל דבר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 67b

    Chullin 67b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 293 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    באביה בעודה מחוברת שרץ הארץ היא ואסורה התולעת לאכול דכיון דמהלכת בתוך הקישות והיא מחוברת בקרקע הוי כמהלכת על גבי קרקע אבל התליעה לאחר מכאן מותרת עד שתצא לאויר:

    להוציא זיזין שבעדשים דמותרים דלאו על הארץ שורצין אלא בתוך העדשה:

    זיזין כוצונ"ש וכמין יתושין הן אלא שבעדשים זיזין שמן:

    כליסין מין קטנית צידרא"ש בלע"ז:

    ותניא אידך כל לרבות דאסירי:

    בפירא שהתליעו תמרים עצמן:

    והא באביה אסירי וסיעתא דשמואל:

    אידי ואידי באביה כלומר הא דשרי נמי באביה דכל כמה דלא נפקא לאויר לאו שרץ הארץ היא ולא תסייעיה:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 67b · Sefaria

    Tosafot

    דיקא נמי דקתני תולעת שבעיקרי זיתים מכאן מדקדק ר"ת ורבינו נתנאל וריב"א דאין הלכה כשמואל דאמר קישות שהתליעה באביה אסורה ובהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי פוסק כשמואל מדאמר רב פפא לעיל בפירקין (חולין דף נח.) ש"מ מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליעה באביה אסורה הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שרי אע"פ שהש"ס עושה כאן דיוק מן הברייתא דלא כשמואל היינו לכאורה אבל לשמואל נמי יש ליישב ולפרש דתולעת שבעיקרי זיתים היינו שבזיתים בעודן מחוברין בעיקרן ומיהו אפי' לשמואל אין לאסור אותן פולין שקורין פואי"ש בלע"ז וחימצי שקורין שאווי"ם כשנמצאין בתוכן כגון יבחושין ובתחלת תולדות של יבחושין הקליפה משחרת מבחוץ וכשמסירין הקליפה נשארים היבחושין תחתיה אין לאוסרן ולא מתסרי משום השרץ השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחשה וגם בקונטרס פי' לעיל גבי קישות שהתליעה באביה אסורה כיון דמהלכת התולעת בתוך הקישות והיא מחוברת בקרקע הויא כמהלכת על גבי קרקע:

    קוקיאני אסירי פי' הקונטרס תולעים שבכבד ושבריאה וקשיא לר"ת דלאידך לישנא דשרי תקשי ליה מברייתא דבסמוך דואת נבלתם תשקצו לרבות דרנים שבבהמה אע"ג דמינה קא גדלי אלא אומר ר"ת דבדגים איירי הכא והא דאמר כי ניים עייל ליה באוסיא אשכחן בדגים כי האי גוונא בפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף עג:) דאמר רבה בר בר חנה חזינא ההוא כוורא דיתבה ועיילא ליה טינא באוסייה:

    לרבות דרנים שבבהמה וא"ת ותיפוק ליה דאסירי מידי דהוה אשוחט הבהמה ומצא בה דמות יונה דאסירא משום דליתיה לא בפרסה ולא בפרסות ויש לומר דשאני עובר משום דמקרא דוכל בהמה אישתרי ולית ליה למשרי אלא היכא דאיכא פרסות דבקרא דוכל בהמה כתיב פרסה אבל דרנים שבבהמה נבראין מן הבשר עצמה והוה אמרינן דחשיבי כבשר ולא דמי לחותך מן הטחול ומן הכליות דהתם איכא חסרון ואסירי לקמן (חולין סט.) מאותה שלמה ולא חסרה אבל הכא לא נחסר דבר:

    Tosafot on Chullin 67b · Sefaria

    Rashba

    לא אידי ואידי אבאיביה הא דאיתלע באילנא הא דאיתלע בפירא דיקא נמי דקתני לרבות תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים שמע מינה. דקדק רבינו תם זצ"ל דלית הלכתא כשמואל דאמר קישות שהתליע באיביה אסורה, מדאמרינן אידי ואידי (דאסר) דאיתלע באבי' וכו'. והא דאסר דאיתליע אילנא גופיה, ודיקא נמי דקתני [וכו']. ובהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי ז"ל פוסק כשמואל, מדאמר רב פפא לעיל (חולין נח, א) בפרקין שמע מינה מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה הני תמרא דכדא בתר תריסר ירחי שתא שריין, אלמא הילכתא היא, והא דאמרינן הכא דיקא נמי דקתני, לא דייקינן מינה דקישות שהתליע שריא, אלא דהא דקתני כל השרץ לרבות תולעת שבעיקרי זיתים בשהתליע אילנא מיירי, ולא הויא סייעתיה דשמואל, ומיהו תיובתיה נמי לא הוי, וכן פסק בהלכות רבינו אלפסי ז"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהל' מאכלות אסורות הי"ד).

    אמר רב משרשיא בריה דרב אידי קוקיאני שרי מאי טעמא מיניה גבלי פירש רש"י ז"ל תולעת שבריאה ושבכבד, והקשה ר"ת ז"ל אם כן תיקשי ליה לרב משרשיא ולרב אשי נמי דאסר לה, מדתניא לקמן בסמוך ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה ואף על גב דגבלי מיניה, ואומר ר"ת ז"ל דבדגים מיירי, וכן פירשו הגאונים ז"ל, וברוב הספרים נמי גרסי בהדיא והילכת קוקיאני אסירי, מאי טעמא מינם נאים כוורא ועאל באוסיה, דאלמא בדגים קא מיירי.

    מוראנא דבשר' אסורין דכוורא שרי פירוש תולעים שנעשים לה לבהמה בין עור לבשר וכן לדגים, ומשום הכי שבדגים שרו דהנהו ודאי מיניה קא גבלי, דלא דמי לקוקיאני שהן הנמצאים במעי הדג דאתי ליה מעלמא ומשום הכי אסירי, כדאמרינן דמינם נאים כוורא ועאיל באוסי', וטעמא דפלגינן בין דבשר לדכוורא, כדמפרש ואזיל (ב)[ד]בהמה בשחיטה משתריא ואי אפשר לקצת ממנה בלא שחיטה, הילכך (נמי) [מוראנא] אף על גב דמינה גבלי, כיון דלא אפשר להו בשחיטה אסירי, אבל דגים דבאסיפה בעלמא משתרי, כי קא גבלי בהיתירא קא גבלי. אבל הרב בעל התרומות ז"ל נראה (שפי') [שפסק ד]קוקאני הנמצאים מחיים בין בבהמה בין בדגים לא שנא שנמצאו בראש או בבני מעים ואפילו בגוף החתיכה אסורין, וק"ל דאיכא מוראנא דכוורא דמשתרי, [ו]איצטריכנן לפרושי שהם הגדלים בחתיכת הדג לאחר מיתה (וא"כ) [וקשה דא"כ] אפילו דבשרא נמי כהאי גוונא דהאי שעתא לא בעיא שחיטה, וכי קא גבלי בהתירא קא גבלי, דלא אסרו מוראנא דבשרא אלא בשהתליע מחיים, אבל בשהתליע לאחר מיתה לא שנא דבשרא ולא שנא דכוורא שרי, דהוה ליה כפרי שהתליע אחר שנתלש, ודוקא בשלא פרשו על גב החתיכה, אבל פרשו על גב החתיכה אסירי, וכדאמרינן בפירשה על גב תמרה דסלקא בתיקו וחומרא. וכתב הרב בעל התרומות ז"ל דאע"פ כן התולעים הנמצאים בקערה שנפלו מן הבשר מותרין, ומיהו הא אתיא שפיר לגרסתו של רש"י ז"ל שגורס למעלה פירשה ומתה ומהו, דמשמע דאם פרשה לאחר מיתה פשיטא להו דשריא, אבל לגירסת ר"ח ז"ל שגורס פרשה מתה מהו, כלומר פרשה אחר שמתה, וסלקא בתיקו, ולא נפקא לן מינה מידי כיון שפרשה, אף על גב דלא פרשה עד לאחר שמתה, אסורה מספק.

    לרבות דרנין שבבהמה ואם תאמר תיפוק ליה מידי דהוי השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה, דאמר ר' יוחנן לקמן בבהמה המקשה (סט, א) [דאסורה] משום דליכא פרסות ולא פרסה, י"ל דשאני עובר דמכל בבהמה מישתרי, ובההיא קרא דבבהמה כתיב פרסה, והילכך לא שרינן עד דאיכא פרסה בבהמה, אבל דרנין שבבהמה שנבראין מן הבשר עצמו הוה אמינא דחשיבי כבשר דמינה קא גבלי, ולחותך מן הטחול ומן הכליות נמי דאסרינן בהמקשה נמי לא דמי, דהתם איכא חסרון, וקרא כתיב (דברים יד, ו) אותה תאכלו אותה שלימה ולא חסרה, אבל כאן לא נחסר כל דבר.

    Rashba on Chullin 67b · Sefaria

    Meiri

    תולעים המתהוים בפרי בעודו מחובר לקרקע אסורים כמי ששרצו על הארץ כמו שביארנו למעלה ואם התליעו לאחר שנתלשו מותרין אף התולעים עצמם בשלא פירשו הא אם פירשו אפי' לא הגיעו לארץ אלא שקלטו מן האויר או שפרשו לגב הפרי או שלא פרשה אלא מקצתה או שפרשה חיה ומתה קודם שהגיעה לארץ בכלם אסורין מספק מתה ואחר כך פרשה יש אוסרים מפני שהם גורסין בסוגיא זו פירשה מתה מהו ונשארה בתיקו ואסורה מספק ומ"מ גדולי הרבנים מתירין שהם גורסין כאן פרשה ומתה מהו כמו שפרשה ומתה לאחר מכן אבל אם פרשה אחר שמתה פשיטא דשריא ומתוך כך נהגו רבים לאכול פולים ישנים בענין זה שירתיחו המים יפה תחלה ויתנו את הפולים לתוכם כדי שימות הרחש בתוך חורו ואפי' יצא אחר כן אין כאן איסור הואיל ומת והוא שהם סבורים על רחשים שבפולים שאין מתהוים במחובר ואף האוסרים עושים בדרך אחרת והוא שנותנין אותם תחלה במים צוננים שיפרוש כל העתיד לפרוש ואחר כך נותנין אותם במים חמים וכשמוצאן משליכן ואוכל את השאר אלא שמ"מ ראוי לאסור בכלם שמא יש מאותם הרחשים שהם מאותם שנתהוו בה במחובר וכבר ביארנו ענין זה למעלה:

    תולעים הנמצאים בבשר ר"ל בתוך שיעור המוכיח שמחיים היו שם אסורים ואע"פ שממנה נתהוו ולא מן הארץ שמ"מ אין דבר חי שבבהמה ניתר בלא שחיטה ואלו אינן בני שחיטה וכל שכן הנעשין בבני מעין שיש לומר עליהם שמחוץ באו אבל דגים אם נמצאו בבשרן מותר שממנה נתהוו והרי דגים אינן בני שחיטה אבל הנמצאים במעיהם אסורים ומעתה אין צריך לומר בדג מלוח שהתליע אחר מיתה שמותר לאכלו וכן תולעים שנתהוו בבשר לאחר שחיטה וכן בגבנה מותרין כל זמן שלא פרשו לא נאסר תולעת שבבהמה אלא שנתהווה מחיים וכמו שביארנו:

    ולענין ביאור לשטה זו קוקני הם תולעים הנמצאים במעי הבהמה ואמר שהם אסורים משום דמעלמא קאתו כלומר וכבר שירצו בארץ ונכנסו לשם דרך אכילה והקשה אי הכי לישתכחן דרך בית הרעי כלומר שכל הבא עם המאכל מתעכל הוא עמו ויוצא עמו והעלוה מינם ניים ועייל באוסייה כלומר דרך החוטם והילכך בין בבהמה בין בדגים אסורים שהרי אע"פ שהשמועה מתפרשת בבהמה הרי יש לאותו הטעם מקום אף לדגים והוא הדין לנמצאו בריאה ובכבד שמא דרך קנה נכנס ומורנא הוא תולעת הנמצא בתוך הבשר הן בבהמה הן בדגים וודאי לא מחוץ באו אלא שם נתהוו והוא ענין מינהו גבלי ואמר עליה דבשרא אסיר דכוורא שרי ואמר ליה מאי שנא והשיבו דבהמה בשחיטה מישתריא ונמצאו גדלים באבר מן החי והני לאו בני שחיטה נינהו אבל דגים כו' ומשום הכי בבהמה אסירן וצריך לזרקם וזהו שאמרו ואת נבלתן תשקצו לרבות דרנין שבבהמה והם התולעים הנמצאים בראש הבהמה הא כל שנתהוו בבשר הדגים או בחתיכות הבשר לאחר שחיטה או בגבנה מותרים לגמרי כל שלא פרשו הא פרשו אף על גב הגבנה או החתיכה אסורים כמו שביארנו בפירות ויש בשמועה זו פירושים אחרים אלא שאין שנוי גדול ביניהם לענין פסק ומ"מ זהו עקר הדברים ומה שתמצא לגדולי המחברים שלא מצאו היתר בדגים אלא במליח שהתליע וכן לגדולי המפרשים שלא מצאו היתר בשל בשר אף בנתהוו בה לאחר שחיטה במחילה מכבודם דברים זרים הם ואי אפשר להעמידם:

    יראה מתלמוד כריתות ומעילה שהשרצים שיעור אכילתם בכזית וכן במסכת מכות והוא שבראשון של כריתות אמרו הילכך דם הנחש ובשרו מצטרפים לכזית ובפרק דם שחיטה אמרו דם שרצים לוקין עליה בכזית ובמעילה פרק קדשי מזבח אמרו שרצים לוקין עליהם בכזית אכילה כתיבא בהו ובמסכת מכות אמרו ריסק תשעה נמלים ואחד חי והשלימו לכזית וגדולי הרבנים פרשו במסכת ע"ז ובמסכת יבמות ששיעור אכילתן כשיעור טומאתן בכעדשה במסכת ע"ז כתבוה בההוא עכברא דאישתכח בשיכרא ואימרטט שפירשו שנידקדק ושיעור איסורו בכעדשה וביבמות פרק חרש כתבוה במה שאמרו שם שרצים דאיסורן במשהו ופרשו בה בכעדשה ומ"מ בתוספות פרשוה (בבריא) [בבריה] כגון נמלה וכיוצא בה אלא שחכמים אחרים פרשו לישב את הדברים שלא נאמר בהן כעדשה לענין אכילה אלא בעין אבל על ידי תערובת בכזית ואף באכילה בעין דוקא בשמנה שרצים אבל האחרים בכזית וכן כתבוה מגדולי המחברים מ"מ כל שהוא בריה חייב עליה וכמו שפירשנו בתולעים וזיזין ויבחושין ובתלמוד המערב שבמסכת נזיר אמרו והרי שמנה שרצים מטמאין בכעדשה ואכילתם בכזית ותירצו כאן לדם כאן לבשר כלומר דבדם בעינן כזית אבל בשר בכעדשה ובזה נתישבו קצת השמועות:

    תולעים הנמצאים בכרוב ובסילקא ובשאר הירקות איסורן פשוט וצריך לנקרן יפה יפה ואם נמצאו בקדרה זורקן ואוכל את השאר ומה שלא נמצא סומך על שנימוחו ונתבטלו בששים וקצת גאונים (כתבו) הסכימו דרך מנהג שכל שנמצאו בקדרה מארבעה ולמעלה אוסרין את כלה:

    חכמי האחרונים כתבו במסכת עבודה זרה שכל הדברים שנפש האדם קצה בהן ומואסתן כאלו הזיזין והיבחושין ושאר דברים שכתבנו נפלו בקדרה אפי' נמוחו בטלות ברוב שכלן נותני טעם לפגם הם וכל נותן טעם לפגם מותר כמו שיתבאר שם ומ"מ כל מה שאפשר לבדוק ולהסיר יעשה כן וכן הדבר נאה:

    ועתה נשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Chullin 67b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 67, Amud Bet, about 293 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “באביה אסורה משום (ויקרא יא, מא) ״השרץ…”

    2. Segment 230 words

      Opens “לימא מסייע ליה, דתני חדא: ״על הארץ״…”

    3. Segment 310 words

      Opens “מאי לאו, אידי ואידי בפירא, והא באביה,…”

    4. Segment 411 words

      Opens “לא, אידי ואידי באביה, ולא קשיא: הא…”

    5. Segment 59 words

      Opens “דיקא נמי, דקתני ״תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי…”

    6. Segment 612 words

      Opens “בעי רב יוסף: פרשה ומתה, מהו? מקצתה,…”

      Named: רב יוסף.

    7. Segment 713 words

      Opens “בעי רב אשי: לגג תמרה מהו? לגג…”

      Named: רב אשי.

    8. Segment 812 words

      Opens “אמר רב ששת בריה דרב אידי: קוקיאני…”

      Named: רב ששת, רב אידי.

    9. Segment 911 words

      Opens “מתקיף לה רב אשי: אי מעלמא אתו,…”

      Named: רב אשי.

    10. Segment 1026 words

      Opens “איכא דאמרי, אמר רב שישא בריה דרב…”

      Named: רב שישא, רב אידי, רב אשי.

    11. Segment 1115 words

      Opens “והלכתא: קוקיאני אסירי, מ"ט מינם ניים ועיילי…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “אמר לה רבינא לאימיה: אבלע לי ואנא…”

      Named: רב משרשיא, רב אחא.

    13. Segment 1327 words

      Opens “א"ל הכי השתא? בהמה בשחיטה הוא דמשתריא,…”

    14. Segment 1439 words

      Opens “ת"ר (ויקרא יא, מב) ״הולך על גחון״…”

      Named: רבה.

    15. Segment 1535 words

      Opens “תניא, ר' יוסי בן דורמסקית אומר: לויתן…”

    16. Segment 164 words

      Opens “הדרן עלך אלו טרפות.…”

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Chullin 67b · Segment 12 — “…ואנא איכול, א"ל רב משרשיא בריה דרב אחא לרבינא:…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 67b · Segment 6 — “בעי רב יוסף: פרשה ומתה, מהו? מקצתה, מהו? לאויר…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 67b · Segment 12 — “אמר לה רבינא לאימיה: אבלע לי ואנא איכול, א"ל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 67b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026