Talmud Builders

    Chullin 73b

    Back to index

    English translation — Chullin 73b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Meir’s statement appears inconsistent with his opinion, as he holds that a hanging limb is not rendered pure by slaughtering the animal. The Gemara suggests that this difficulty can be resolved only according to Rabbi Shimon ben Lakish’s version of the Rabbis’ opinion, but not according to Rabbi Yoḥanan’s version. Granted, according to Rabbi Shimon ben Lakish, one can explain that Rabbi Meir was speaking in accordance with the statement of the Rabbis, as follows: According to my own opinion, there is no difference with regard to the limb of a fetus, and there is no difference with regard to a limb hanging from an animal; they are the same in that the slaughter of the animal does not render either of them pure. Accordingly, Rabbi Meir must have been speaking in accordance with the opinion of the Rabbis that a limb hanging from an animal is rendered pure by the animal’s slaughter.

    2But according to Rabbi Yoḥanan, who holds that both the Rabbis and Rabbi Meir agree that a limb hanging from an animal is not rendered pure by the animal’s slaughter, Rabbi Meir’s statement is difficult, as it is inconsistent with both his opinion and the Rabbis’ opinion. The Gemara concedes the challenge.

    3Rather, if such a dispute was stated, it was stated like this: Rabbi Shimon ben Lakish said: Just as there is a dispute between Rabbi Meir and the Rabbis with regard to fetuses whose limbs emerged from the womb, so too, they have a parallel dispute with regard to limbs hanging from an animal. And Rabbi Yoḥanan said: Their dispute is only with regard to the limb of a fetus that emerged from the womb; but with regard to a limb hanging from an animal, everyone agrees that the slaughter of the animal does not render such a limb as though it had already fallen off prior to the slaughter, and does not impart the impurity of a carcass. According to this version of Rabbi Yoḥanan’s understanding of the dispute, Rabbi Meir’s statement is consistent even with his own opinion.

    4Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the reason for the distinction made by Rabbi Yoḥanan concerning the opinion of Rabbi Meir, that the slaughter of an animal does not render pure the limb of its fetus, but it does render pure a limb hanging from the animal itself? It is that this hanging limb is part of the animal’s body, but that, the limb of the fetus, is not part of its body.

    5§ The Gemara continues to elucidate the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis. Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: Everyone agrees that the death of an animal by means other than slaughter renders a limb as though it had already fallen off prior to the animal’s death. Therefore, it will not have the impurity of a carcass, but it will have the impurity of a limb taken from a living animal. And likewise, everyone agrees that the slaughter of the animal does not render a limb as though it had already fallen off prior to the slaughter, and therefore it will not have the impurity of a carcass.

    6The Gemara clarifies: What are we dealing with here? If we say we are dealing with a limb of its fetus that emerged from its womb, Rabbi Meir and the Rabbis explicitly disagree with regard to this case. Rather, we are dealing with a limb hanging from an animal. But if so, Rabbi Yoḥanan’s statement is unnecessary. With regard to a hanging limb, we already learn about the effect of the death of the animal in a mishna elsewhere, and we already learn about the effect of the slaughter of the animal in a mishna elsewhere.

    7The Gemara elaborates: We already learn about the effect of the death of an animal in the mishna (127b): If the animal died without slaughter, any hanging flesh needs to be rendered susceptible to contracting ritual impurity in order to become impure. This is accomplished by coming in contact with liquid, with the owner’s approval. The reason is that its halakhic status is that of flesh severed from a living animal, which is ritually pure and does not have the status of an unslaughtered carcass. And a hanging limb imparts impurity as a limb severed from a living animal, but does not impart impurity as a limb from a carcass; this is the statement of Rabbi Meir. Evidently, Rabbi Meir holds that upon the animal’s death, anything hanging from the animal is considered as though it had already fallen off before the animal’s death. Since the mishna does not record that the Rabbis disagree, it would appear that they agree.

    8Likewise, we already learn about the effect of the slaughter of an animal in the same mishna: If the animal is slaughtered, they, the limb and the flesh hanging from it, are thereby rendered susceptible to impurity, by coming in contact with its blood. Blood is one of the seven liquids that render foods susceptible to impurity and its presence is considered to be with the approval of the owner, as it makes the meat look redder and fresher; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says: They were not rendered susceptible to impurity through the animal’s own blood, but only once they were wet with another liquid, with the owner’s approval. It is apparent that both opinions in that mishna agree that the limb does not have the impurity of a limb severed from a living animal. Evidently, they hold that the slaughter does not render the hanging limb as though it had already fallen off beforehand.

    9Given that the mishna has already taught both halakhot , what was the necessity of Rabbi Yoḥanan’s statement? The Gemara answers: If these halakhot were derived only from that mishna, I would say that actually, slaughter does render a hanging limb as though it had already fallen off beforehand, and such a limb would have the impurity of a limb severed from a live animal. If so, what does the mishna mean when it states: They are rendered susceptible to impurity by coming in contact with its blood? Ostensibly, the intention is that both the limb and the flesh must be rendered susceptible to impurity, which indicates that the limb does not have any impurity of its own. The Gemara explains: One would have explained that the need to be rendered susceptible to impurity is referring only to the flesh, as flesh severed from a living animal does not have any impurity of its own.

    10The Gemara objects: But the mishna teaches: They are rendered susceptible, in the plural, which is apparently referring to both the flesh and the limb, which were mentioned previously in the mishna. The Gemara explains: You might say that the plural is used because the statement is referring to two types of hanging flesh that upon slaughter are considered to have been separated from a living animal: One is for flesh that separates from the body of the animal, and the other one is for flesh that separates from the hanging limb. Neither type has its own impurity, so they must be rendered susceptible to impurity by coming in contact with liquid.

    11The Gemara asks: But in what way is it more compelling to apply the halakha to this type of flesh than to that type, making it necessary to state the halakha with regard to both? The Gemara answers: It might enter your mind to say that since flesh that is attached to a limb severed from a living animal imparts the same severe form of ritual impurity as the limb on account of being a part of it, one might say that once the flesh is separated from the limb it does not need to then be rendered susceptible to impurity. To reject this possibility, the mishna uses the plural form to teach us that this type of flesh does need to be rendered susceptible to impurity.

    12§ Rav Yosef said: Take the statement that Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan says, i.e., that the slaughter of an animal does not render a hanging limb as though it had already fallen off prior to the slaughter, in your hand, i.e., accept it as correct, as Rabba bar bar Ḥana also holds in accordance with this opinion. As it is taught in a baraita : “And flesh that is torn in the field, you shall not eat” (Exodus 22:30). This serves to include the case of the limb or the flesh that was partially cut off but was still hanging on a domesticated animal or on an undomesticated animal or on a bird, and one slaughtered them; it is derived that they are prohibited as limbs severed from a living animal. And Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says with regard to the ruling of this baraita :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בשלמא לריש לקישדאמר באיברין נמי פליגי הא אע"ג דר' מאיר קאמר לה לא תקשה ולדבריהם דרבנן דמטהרי בעוברין ובאברין קאמר להו דאע"פ שאתם מטהרין באבר בהמה היה לכם לטמא באבר העובר שאינו גופה:

    אלא לר' יוחנןדאמר דברי הכל אבר המדולדל טמא היכי תני ואת האבר המדולדל:

    אלא אי אתמר כו'והך מתני' דקאמר ר"מ לא אם טהרה כו' לריש לקיש כדשנינן לדבריהם דרבנן קאמר להו:

    אין שחיטה עושה ניפולוטהור מלטמא אע"פ שאסורה באכיל':

    מאי טעמא דר' יוחנן אליבא דר"מדנותן חילוק בין אבר בהמה לאבר העובר:

    הכל מודיםר"מ ורבנן:

    שמיתה עושה ניפולאבר המדולדל בבהמה ומתה המיתה מפלת אותו ואינו טמא כאבר מן הנבלה אלא כאבר מן החי והפרש יש ביניהם דאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכח:) אבר מן החי בשר הפורש ממנו טהור דאין מטמא אלא כשהוא אבר שלם בשר גידים ועצמות אבל נבלה כזית ממנה טמא אב הטומאה:

    מיפלג פליגיר"מ ורבנן בשחיטה:

    מיתה תנינאדעושה ניפול:

    שחיטה תנינאדאין עושה ניפול:

    מתה הבהמהשהיו בה אבר ובשר מדולדלין אבר בפני עצמו ובשר בפני עצמו ומשנה היא בהעור והרוטב:

    הבשר צריך הכשרמים שאם יגע בטומאה יקבלנה דמיתה עושה ניפול והוה ליה בשר מן החי שהבשר הפורש ממנו טהור ואינו מטמא משום אבר מן החי:

    ואינו מטמא משום אבר מן הנבלהשיהא בשר הפורש ממנו טמא משום דמיתה עושה ניפול כמו שנגמרה נפילתה קודם שמתה:

    דברי ר"מוליכא דפליג עליה במיתה עושה ניפול אלא לר"ש מטהר קתני התם ומוקמינן ליה אפלוגתא אחריתי אבל רבי ודאי לא פליגי עליה אף על גב דפליגי עליה בשחיטה ואמרי אין עושה ניפול גבי אבר דעובר דהא ר"מ נמי שחיטה אין עושה ניפול בבהמה סבירא ליה כרבנן כדמפרש ואזיל וקא חזינן הכא דבמיתה מודי:

    הוכשרו בדמיהלקבל טומאת אוכלין. אלמא סבירא ליה אין בהן טומאת עצמן כאבר מן החי דשחיטה הועילה להם אפילו לרבי מאיר דפליג באבר דעובר:

    לא הוכשרווצריכין הכשר אחר לקבל טומאה דקסבר אין בהמה נעשית יד לאבר להביא הכשר עליה:

    אי מההיא הוה אמינאכי היכי דפליג ר"מ באבר דעובר פליג נמי באבר בהמה דשחיטה עושה ניפול ומטמא כאבר מן החי:

    ומאי הוכשרודמשמע דאין בהן טומאה דעצמה:

    אבשרקאמר דאי נמי סבירא לן שחיטה עושה ניפול הוה ליה בשר הפורש מן החי וטהור הלכך איצטריכא דרב יצחק בר יוסף:

    והא הוכשרולשון רבים קאמר:

    חד לבשר הפורש מן הבהמהשהיה מדולדל בה קודם שחיטה כדקתני האבר והבשר המדולדלין בבהמה:

    וחד לבשר שיפרוש מן האברלאחר שחיטה:

    ומאי אולמיהדבשר הפורש מן האבר מהפורש מן הבהמה דאצטריך למתנייה:

    סד"א הואילועם האבר מטמא אדם כנבלה אימא לא תיבעי הכשר לאחר פרישתן ויקבל טומאת אוכלין בלא הכשר:

    קמ"להוכשרו בדמיה דבעי הכשר. ונפקא מינה להיכא דנחתך כל האבר קודם שחיטה דלא הוכשר בדמיה ואח"כ פירש בשר ממנו דבעי הכשר. ואשמעינן דאע"ג דקי"ל במסכת נדה (דף נא.) מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה וצריכין הכשר אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה פרט לנבלת עוף טהור שסופה לטמא טומאה חמורה אם אכלה לפיכך אין צריכה הכשר לטמא טומאת אוכלין דוקא סופו אבל תחלתו כי האי דתחלתו טמא טומאה חמורה ואין סופו לטמא טומאה חמורה משפירש צריך הכשר:

    נקוט דרב יצחק בידךדאמר משמיה דר' יוחנן הכל מודים שאין שחיטה עושה ניפול ולא מיהדר לשנויי לישנא דאמרינן ברישא לר' יוחנן דברי הכל שחיטה עושה ניפול:

    דרבה בר בר חנה קאי כוותיהמשמיה דר' יוחנן:

    חולין 73 עמוד ב

    1בשלמא לרבי שמעון בן לקיש, לדבריהם קאמר להו: לדידי לא שנא אבר דעובר ולא שנא אבר דבהמה, כי הדדי נינהו.

    2אלא לרבי יוחנן, קשיא.

    3אלא, אי אתמר הכי אתמר: אמר רבי שמעון בן לקיש: כמחלוקת בעוברים, כך מחלוקת באיברין, ורבי יוחנן אמר: מחלוקת באבר דעובר, אבל באבר דבהמה ד"ה אין שחיטה עושה ניפול.

    4א"ר יוסי בר' חנינא מ"ט דרבי יוחנן: אליבא דר"מ האי גופה והאי לאו גופה׃

    5אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: הכל מודים שמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול׃

    6במאי עסקינן אילימא באבר דעובר מיפלג פליגי אלא באבר דבהמה מיתה תנינא שחיטה תנינא׃

    7מיתה תנינא מתה הבהמה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה דברי ר' מאיר׃

    8שחיטה נמי תנינא נשחטה בהמה הוכשרו בדמיה דברי ר"מ ר"ש אומר לא הוכשרו׃

    9אי מההיא ה"א מאי הוכשרו אבשר׃

    10והא הוכשרו קתני מהו דתימא חד לבשר הפורש מן הבהמה וחד לבשר הפורש מן האבר׃

    11ומאי אולמיה דהאי מהאי סלקא דעתך אמינא הואיל ומטמא טומאה חמורה אגב אביו אימא לא ליבעי הכשר קמשמע לן׃

    12אמר רב יוסף נקוט דרב יצחק בר יוסף בידך דרבה בר בר חנה קאי כוותיה דתניא (שמות כב, ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו להביא האבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעוף ושחטן שהן אסורין ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן׃

    Tosafot

    מאי טעמא דר' יוחנן אליבא דר' מאירקצת קשה דשאני אבר בהמה דמדאורייתא שרי אף באכילה כדאמרינן לקמן (חולין דף עד.) דאין להם אלא מצות פרוש וי"ל דמ"מ בעי דכמו שגזרו עליו חכמים איסור אכילה טומאה נמי היה להו ליגזור:

    שחיטה תנינאתימה דאדפריך תנינא טפי הוה ליה לאקשויי מינה לריש לקיש:

    הוכשרו בדמיהאין לדקדק מדמועיל הדם להכשיר האבר אלמא לא חשיב כניפול דמזה לא הוה משני מידי אלא מדבעי הכשר לקבל טומאת אוכלין קא דייק כדפירש בקונטרס אלמא אין בו טומאת אבר מן החי והיינו טעמא דדם בהמה מועיל להכשיר האבר אפי' הוי כניפול משום דאמר דבהמה נעשית יד לאבר וא"ת וכיון דמדאורייתא האבר מותר באכילה לרבי יוחנן כדאמרינן בסמוך ל"ל הכשר מדם בהמה דר' יוחנן גופיה אית ליה בפירקין (לקמן חולין דף עד:) דר"מ סבר כר' שמעון דשחיטה מכשרת ור' שמעון נמי דקאמר לא הוכשרו מפרש רב אשי בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכח.) דטעמא דר"ש משום דדם לא מכשיר דשחיטה מכשרה ולא דם ושחיטה נמי לא מכשרה הואיל ואינה מתרת באכילה ואמאי והרי מתרת באכילה מן התורה וי"ל דמשום דמדאורייתא לא מכשרת שחיטה אפי' לר"ש כדאמר לעיל בפ' השוחט (חולין דף לו:) עשאוהו כהכשר מים מדרבנן וכיון שאבר אסור מדרבנן לא מהניא ליה הכשר שחיטה דלא הויא נמי אלא מדרבנן וא"ת להנהו דמוקמי פלוגתייהו בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכז:) דר"מ ור"ש בבהמה נעשית יד לאבר או באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו דלרבי שמעון אין נעשית יד מנא להו דכיון דאיכא למימר דטעמא דרבי שמעון משום דדם לא מכשר ואמאי פליגי ארב אשי וי"ל דדייקי לישנא דרבי שמעון דאמר לא הוכשרו ולא קאמר אין הדם מכשיר משמע אפילו היה הדם מכשיר הכא לא הוכשרו:

    אי מההיא ה"א כו'ולעולם שחיטה עושה ניפול הקשה הרב ר' שמואל מוורדו"ן א"כ היכי קאמר ר"ש לא הוכשרו דמשמע דע"י בהמה הוא דלא הוכשרו אבל הכשר מועיל להם והא אוכל שאי אתה יכול להאכילו (ע"י) לאחרים הוא כיון דשחיטה עושה ניפול והוי בשר מן החי ואין קרוי אוכל לר"ש כדאמר בסוף העור והרוטב (לקמן חולין דף קכט.) ולא מקבל טומאה וי"ל דר"ש לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא ולא מקבל טומאה אלא לדידכו אודו לי מיהת דלא הוכשרו:

    סלקא דעתך אמינא הואיל ומטמא טומאה חמורה אגב אביו לא ליבעי הכשרכדאמרינן בפרק בא סימן (נדה דף נא.) מה זרעים שאין סופם כו' קמ"ל דוקא סופו אבל תחלתו כי האי דתחלתו מטמא טומאה חמורה ואין עוד סופו לטמא טומאה חמורה משפירש צריך הכשר כך פי' בקונטרס והדין עמו שפירש כן דדוקא כשפירש צריך הכשר אבל בעודו מחובר אין צריך הכשר להצטרף לפחות מכביצה אע"ג דמעשה עץ שימש כדאמר בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכט.) דהא אמרינן בסוף פ' טבול יום (זבחים דף קה.) דפרה ופרים מטמאים אוכלין ומשקין מחמת שסופן לטמא טומאה חמורה ולא אמרינן מעשה עץ הוא אף על גב דטומאה חמורה שלהן אינו מטעם ראויות אוכל דאפילו העוסק בשריפת עור ועצמות מטמא בגדים וצריך לומר דטעמא דמעשה עץ שימש מהניא לכשפירש שאין סופו לטמא עוד טומאה חמורה והא דאמר בפ"ק דפסחים (דף יח.) פרה ששתתה מי חטאת בטלו במעיה ומפרש התם דבטלו מטומאה חמורה אבל טומאה קלה מטמאים לא חשיבי התם מעשה עץ לפי שמתחלתן צריכין שיהיו ראויין לשתיה ונמצא שטומאה חמורה שלהם אינה אלא מטעם ראויות לשתיית אדם שהיה בהם כבר שאל"כ לא היו ראויין להזאה ולהכי אין צריכין הכשר שרץ אפי' כשאין סופן עוד לטמא טומאה חמורה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    האבר או הבשר המדולדלין בבהמה על הדרך שהזכרנו אינן מכלל הבהמה ומ"מ בחיי הבהמה אין מטמאין אלא הרי הן כשאר אוכלין שאם הוכשר מקבלין טומאה אע"פ שמחוברין עם הבהמה נשחטה הבהמה הוכשר אותו האבר או הבשר לקבל טומאה בדמיה הא טומאת עצמן אין להם שהרי שחיטה טהרתם מידי טומאת נבלה ויש אומרים אף בשחיטה לבד ולא יראה כן ואע"פ שחלק ר' שמעון לומר שלא הוכשרו בדמיה שאין הבהמה נעשית יד לאבר להביא הכשר עליה וצריכים הכשר אחר אין הלכה כן אלא כתנא קמא מתה הבהמה הרי האבר המדולדל כאבר מן החי ומטמא על הדרך שביארנו והבשר המדולדל כבשר מן החי ואינו מטמא כלל וצריך הכשר מים לקבל טומאה ועקר דבר זה בפר' העור והרוטב אבר שנחתך מן הבהמה לגמרי והוא אבר מן החי גמור מטמא על הדרך שביארנו ובשר הפורש ממנו טהור כמו שביארנו ובשר זה הפורש ממנו אע"פ שהיה מטמא בעוד שהיה מחובר לאביו אע"פ כן כשפי' ממנו ונטהר אינו מקבל טומאה עד שיוכשר:

    לפי דרכך למדת ממשנה זו שהמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול שהמיתה עושתהו ממה שאמר במתה שהאבר נדון כאבר מן החי ושאין שחיטה עושתהו ממה שאמר בנשחטה הוכשרו בדמיה אלמא שאף האבר אין לו טומאת עצמו ואין לפרש הוכשר על הבשר לבד אבל האבר שנדונהו כנפול להיותו אבר מן החי שהרי הוכשרו קאמר לשון רבים ואע"פ שבגמרא היו נדחקים לפרשה כלה בבשר וחד לבשר הפורש מן הבהמה והוא אותו המדולדל בחייה שהזכרנו וחד לבשר הפורש מן האבר וללמד שאע"פ שהיה מטמא טומאה חמורה על גב אביו כשפירש הימנו מ"מ צריך הכשר דחיה בעלמא הוא וודאי הוכשרו האמור בה אף על האבר הוא אמור ומטעם שאין שחיטה עושה נפול כמו שביארנו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 73b

    Chullin 73b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 213 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בשלמא לריש לקיש דאמר באיברין נמי פליגי הא אע"ג דר' מאיר קאמר לה לא תקשה ולדבריהם דרבנן דמטהרי בעוברין ובאברין קאמר להו דאע"פ שאתם מטהרין באבר בהמה היה לכם לטמא באבר העובר שאינו גופה:

    אלא לר' יוחנן דאמר דברי הכל אבר המדולדל טמא היכי תני ואת האבר המדולדל:

    אלא אי אתמר כו' והך מתני' דקאמר ר"מ לא אם טהרה כו' לריש לקיש כדשנינן לדבריהם דרבנן קאמר להו:

    אין שחיטה עושה ניפול וטהור מלטמא אע"פ שאסורה באכיל':

    מאי טעמא דר' יוחנן אליבא דר"מ דנותן חילוק בין אבר בהמה לאבר העובר:

    הכל מודים ר"מ ורבנן:

    שמיתה עושה ניפול אבר המדולדל בבהמה ומתה המיתה מפלת אותו ואינו טמא כאבר מן הנבלה אלא כאבר מן החי והפרש יש ביניהם דאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכח:) אבר מן החי בשר הפורש ממנו טהור דאין מטמא אלא כשהוא אבר שלם בשר גידים ועצמות אבל נבלה כזית ממנה טמא אב הטומאה:

    מיפלג פליגי ר"מ ורבנן בשחיטה:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 73b · Sefaria

    Tosafot

    מאי טעמא דר' יוחנן אליבא דר' מאיר קצת קשה דשאני אבר בהמה דמדאורייתא שרי אף באכילה כדאמרינן לקמן (חולין דף עד.) דאין להם אלא מצות פרוש וי"ל דמ"מ בעי דכמו שגזרו עליו חכמים איסור אכילה טומאה נמי היה להו ליגזור:

    שחיטה תנינא תימה דאדפריך תנינא טפי הוה ליה לאקשויי מינה לריש לקיש:

    הוכשרו בדמיה אין לדקדק מדמועיל הדם להכשיר האבר אלמא לא חשיב כניפול דמזה לא הוה משני מידי אלא מדבעי הכשר לקבל טומאת אוכלין קא דייק כדפירש בקונטרס אלמא אין בו טומאת אבר מן החי והיינו טעמא דדם בהמה מועיל להכשיר האבר אפי' הוי כניפול משום דאמר דבהמה נעשית יד לאבר וא"ת וכיון דמדאורייתא האבר מותר באכילה לרבי יוחנן כדאמרינן בסמוך ל"ל הכשר מדם בהמה דר' יוחנן גופיה אית ליה בפירקין (לקמן חולין דף עד:) דר"מ סבר כר' שמעון דשחיטה מכשרת ור' שמעון נמי דקאמר לא הוכשרו מפרש רב אשי בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכח.) דטעמא דר"ש משום דדם לא מכשיר דשחיטה מכשרה ולא דם ושחיטה נמי לא מכשרה הואיל ואינה מתרת באכילה ואמאי והרי מתרת באכילה מן התורה וי"ל דמשום דמדאורייתא לא מכשרת שחיטה אפי' לר"ש כדאמר לעיל בפ' השוחט (חולין דף לו:) עשאוהו כהכשר מים מדרבנן וכיון שאבר אסור מדרבנן לא מהניא ליה הכשר שחיטה דלא הויא נמי אלא מדרבנן וא"ת להנהו דמוקמי פלוגתייהו בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכז:) דר"מ ור"ש בבהמה נעשית יד לאבר או באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו דלרבי שמעון אין נעשית יד מנא להו דכיון דאיכא למימר דטעמא דרבי שמעון משום דדם לא מכשר ואמאי פליגי ארב אשי וי"ל דדייקי לישנא דרבי שמעון דאמר לא הוכשרו ולא קאמר אין הדם מכשיר משמע אפילו היה הדם מכשיר הכא לא הוכשרו:

    אי מההיא ה"א כו' ולעולם שחיטה עושה ניפול הקשה הרב ר' שמואל מוורדו"ן א"כ היכי קאמר ר"ש לא הוכשרו דמשמע דע"י בהמה הוא דלא הוכשרו אבל הכשר מועיל להם והא אוכל שאי אתה יכול להאכילו (ע"י) לאחרים הוא כיון דשחיטה עושה ניפול והוי בשר מן החי ואין קרוי אוכל לר"ש כדאמר בסוף העור והרוטב (לקמן חולין דף קכט.) ולא מקבל טומאה וי"ל דר"ש לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא ולא מקבל טומאה אלא לדידכו אודו לי מיהת דלא הוכשרו:

    סלקא דעתך אמינא הואיל ומטמא טומאה חמורה אגב אביו לא ליבעי הכשר כדאמרינן בפרק בא סימן (נדה דף נא.) מה זרעים שאין סופם כו' קמ"ל דוקא סופו אבל תחלתו כי האי דתחלתו מטמא טומאה חמורה ואין עוד סופו לטמא טומאה חמורה משפירש צריך הכשר כך פי' בקונטרס והדין עמו שפירש כן דדוקא כשפירש צריך הכשר אבל בעודו מחובר אין צריך הכשר להצטרף לפחות מכביצה אע"ג דמעשה עץ שימש כדאמר בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכט.) דהא אמרינן בסוף פ' טבול יום (זבחים דף קה.) דפרה ופרים מטמאים אוכלין ומשקין מחמת שסופן לטמא טומאה חמורה ולא אמרינן מעשה עץ הוא אף על גב דטומאה חמורה שלהן אינו מטעם ראויות אוכל דאפילו העוסק בשריפת עור ועצמות מטמא בגדים וצריך לומר דטעמא דמעשה עץ שימש מהניא לכשפירש שאין סופו לטמא עוד טומאה חמורה והא דאמר בפ"ק דפסחים (דף יח.) פרה ששתתה מי חטאת בטלו במעיה ומפרש התם דבטלו מטומאה חמורה אבל טומאה קלה מטמאים לא חשיבי התם מעשה עץ לפי שמתחלתן צריכין שיהיו ראויין לשתיה ונמצא שטומאה חמורה שלהם אינה אלא מטעם ראויות לשתיית אדם שהיה בהם כבר שאל"כ לא היו ראויין להזאה ולהכי אין צריכין הכשר שרץ אפי' כשאין סופן עוד לטמא טומאה חמורה:

    Tosafot on Chullin 73b · Sefaria

    Meiri

    האבר או הבשר המדולדלין בבהמה על הדרך שהזכרנו אינן מכלל הבהמה ומ"מ בחיי הבהמה אין מטמאין אלא הרי הן כשאר אוכלין שאם הוכשר מקבלין טומאה אע"פ שמחוברין עם הבהמה נשחטה הבהמה הוכשר אותו האבר או הבשר לקבל טומאה בדמיה הא טומאת עצמן אין להם שהרי שחיטה טהרתם מידי טומאת נבלה ויש אומרים אף בשחיטה לבד ולא יראה כן ואע"פ שחלק ר' שמעון לומר שלא הוכשרו בדמיה שאין הבהמה נעשית יד לאבר להביא הכשר עליה וצריכים הכשר אחר אין הלכה כן אלא כתנא קמא מתה הבהמה הרי האבר המדולדל כאבר מן החי ומטמא על הדרך שביארנו והבשר המדולדל כבשר מן החי ואינו מטמא כלל וצריך הכשר מים לקבל טומאה ועקר דבר זה בפר' העור והרוטב אבר שנחתך מן הבהמה לגמרי והוא אבר מן החי גמור מטמא על הדרך שביארנו ובשר הפורש ממנו טהור כמו שביארנו ובשר זה הפורש ממנו אע"פ שהיה מטמא בעוד שהיה מחובר לאביו אע"פ כן כשפי' ממנו ונטהר אינו מקבל טומאה עד שיוכשר:

    לפי דרכך למדת ממשנה זו שהמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול שהמיתה עושתהו ממה שאמר במתה שהאבר נדון כאבר מן החי ושאין שחיטה עושתהו ממה שאמר בנשחטה הוכשרו בדמיה אלמא שאף האבר אין לו טומאת עצמו ואין לפרש הוכשר על הבשר לבד אבל האבר שנדונהו כנפול להיותו אבר מן החי שהרי הוכשרו קאמר לשון רבים ואע"פ שבגמרא היו נדחקים לפרשה כלה בבשר וחד לבשר הפורש מן הבהמה והוא אותו המדולדל בחייה שהזכרנו וחד לבשר הפורש מן האבר וללמד שאע"פ שהיה מטמא טומאה חמורה על גב אביו כשפירש הימנו מ"מ צריך הכשר דחיה בעלמא הוא וודאי הוכשרו האמור בה אף על האבר הוא אמור ומטעם שאין שחיטה עושה נפול כמו שביארנו:

    Meiri on Chullin 73b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מ"ט דר"י אליבא כו' דאין להם אלא מצות כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה סד"א הואיל כו' דדוקא כשפירש צריך הכשר כו' עכ"ל ומיהו אף שאין צריך הכשר קודם שפירש מהני הכשרו שהיה קודם שפירש דלא בעי שוב הכשר משפירש כדתנן נשחטה הוכשרו בדמיה וק"ל:

    בא"ד ולהכי אין צריכין הכשר שרץ כו' עכ"ל דהכשר מים לא שייך הכא במי חטאת אלא הכשר שרץ וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 73b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה הוכשרו בדמיה אין לדקדק מדמועיל הדם להכשיר האבר וכו' ר"ל אין לפרש דהמקשה דפריך שחיטה תנינא פריך הכי דמדקדק מדמועיל הדם להכשיר האבר אלמא לא חשיב כניפול אין לפרש כן דא"כ אין התירוץ של התרצן מתיישב על זה דמאי משני אבשר מ"מ קשה אי שחיטה עושה ניפול לא יועיל הדם להכשיר לא באבר ולא בבשר:

    [בא"ד] והיינו טעמא ר"ל וכי תימא והכל טעמא מאי למה לא מקשה המקשה הכי או מאי משני המתרץ הא תקשה לך כיון דשחיטה עושה ניפול מה מועיל הדם להכשיר לכך קאמר והיינו טעמא דדם בהמה מועילה להכשיר וכו':

    בא"ד וא"ת להנהו דמוקמינן פלוגתייהו וכו' ואמאי פליגי ארב אסי וכו' מקשה הכי משום דלפום ריהטא שנויא דרב אסי מסתבר טפי משום דהכי אשכחן דפליגי רבנן ור"ש בהכשר דם וגם הכי נמי משמע לישנא דמתני' דקתני הוכשרו בדמיה ר"ש אומר אינו מכשיר משמע דבהכשר דם פליגי:

    ד"ה ס"ד כו' והדין עמו וכו' ר"ל אע"ג שהיה יכול לפרש דצריך אותו הבשר הפורש מן האבר הכשר אפילו בעודו עדיין מחובר באבר וכי תימא לענין מה דלענין שיטמא לא אצטריך דהא אז מטמא טומאת נבלות כאבר עצמו מ"מ היה יכול לפרש דצריך הכשר לענין שיצטרף לאוכל אחר שהוא פחות מכביצה כדי שיקבל אותו אוכל טומאת אוכלין אפ"ה הדין עמו משום דהאמת הוא שבעודו מחובר הואיל ומטמא אז טומאה חמורה חשיב אוכל להצטרף עם פחות מכביצה אפילו בלא הכשר אע"ג דמעשה עץ שימש ר"ל דבשעה שהוא מטמא טומאה חמורה אינו מטמא מטעם אוכל שאפי' היה עץ בעלמא היה מטמא טומאה חמורה בעודו מחובר באבר אפילו הכי לא בעי הכשר לענין טומאת אוכלין והראיה מפ' טבול יום דפרה ופרים מטמאים טומאת אוכלין וכו':

    בא"ד וצ"ל דטעמא דמעשה עץ שימש מהניא לכשפירש וכו' ר"ל הא דאתמר בגמ' טעמא דמעשה עץ שימש לא מהני לן אלא לענין אחר שפירש דבמקום דלא מעשה עץ שימש אלא שהיתה בו הטומאה חמורה מטעם ראיית אוכל אפילו לאחר שאין סיפה עוד לטמא טומאה חמורה מטמא טומאה קלה בלא שום הכשר ובמקום שמעשה עץ שימש לאחר שאין סופו עוד לטמא טומאה חמורה צריך הכשר לטומאה קלה אבל בעודו מחובר בכל ענין אינו צריך שום הכשר:

    Maharam on Chullin 73b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אי וכו' א"כ היכי קאמר ר"ש תמוה לי הא בפשוטו לק"מ דהכי משנינן דהא ס"ד כר"ל דכך מחלוקת בעוברין ולר"מ עושה ניפול. אבל ר"ש באמת ס"ל דאין עושה ניפול ובתשובה הארכתי:

    Gilyon HaShas on Chullin 73b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה שחיטה תנינא וכו' טפי הו"מ לאקשוי' מיני' לר"ל לפענ"ד יראה ע"פ דברי תוספות ביצה (דף ג ע"ב) ד"ה ורי"א ע"ש. עד סוף הסוגיא. וא"כ י"ל דלר"ל לא מצי לאקשויי די"ל דר"ש כרבנן דר"מ ס"ל דאין שע"כ. והא דקאמר ר"מ הוכשרו בדמיהם לדבריו דר"ש קאמר היינו דלדידי' לא בעי הכשר כלל דשע"כ והוי אמ"ה. אבל לדידך אודי לי מיהת דהכשירו בדמיהן. ואף דר"ש לא דיבר עדיין כלום. מ"מ אפשר לומר לדבריו קאמר כמו דס"ל לרבינא. משא"כ ר"י לשיטתי' דע"כ מוכח דס"ל דלא שייך לומר לדברי קאמר אם לא דיבר עדיין התנא כלום ושפיר פריך הש"ס תנינא. ודוק:

    תד"ה אי מההיא וכו' הקשה הר"ר שמואל מווירדין וכו' לא זכיתי להבין דהרי כוונת הש"ס דר"י הוצרך להשמיענו דלכ"ע אין שחיטה עושה ניפול דמהתם י"ל דר"מ ס"ל שע"נ. אבל בודאי לרבנן דר"מ ליכא הו"א כדמותב הש"ס לל"ק. א"כ י"ל דר"ש כרבנן ס"ל. וצ"ע. ולולי דמסתפינא אמינא דדברי תוס' דהכא שייכי' לקמן (דף עו ע"ב) אהא דשמואל מתני' איכא לדחויי' כדדחי' ע"ש. ודוק:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chullin 73b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 73, Amud Bet, about 213 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “בשלמא לרבי שמעון בן לקיש, לדבריהם קאמר…”

      Named: רבי שמעון.

    2. Segment 24 words

      Opens “אלא לרבי יוחנן, קשיא.…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 329 words

      Opens “אלא, אי אתמר הכי אתמר: אמר רבי…”

      Named: רבי שמעון, רבי יוחנן.

    4. Segment 414 words

      Opens “א"ר יוסי בר' חנינא מ"ט דרבי יוחנן:…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 516 words

      Opens “אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן:…”

      Named: רב יצחק בר יוסף.

    6. Segment 614 words

      Opens “במאי עסקינן אילימא באבר דעובר מיפלג פליגי…”

    7. Segment 722 words

      Opens “מיתה תנינא מתה הבהמה הבשר צריך הכשר…”

    8. Segment 813 words

      Opens “שחיטה נמי תנינא נשחטה בהמה הוכשרו בדמיה…”

    9. Segment 96 words

      Opens “אי מההיא ה"א מאי הוכשרו אבשר…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “והא הוכשרו קתני מהו דתימא חד לבשר…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “ומאי אולמיה דהאי מהאי סלקא דעתך אמינא…”

    12. Segment 1241 words

      Opens “אמר רב יוסף נקוט דרב יצחק בר…”

      Named: רב יוסף, רב יצחק בר יוסף, רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 73b · Segment 5 — “אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: הכל מודים…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 73b · Segment 12 — “אמר רב יוסף נקוט דרב יצחק בר יוסף בידך…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 73b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026