Talmud Builders

    Chullin 31b

    Back to index

    English translation — Chullin 31b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and vessels are similar to a person: Just as for a person, we require his intent for purification, so too for vessels, they are purified only in a case where a person intends for them to be purified.

    2And if you would say: If the mishna is referring to the case of one who sits and waits to determine when the wave will be detached, what is the purpose of stating this halakha ? It is obvious and introduces no novel element.

    3The Gemara responds that there is a novel element in this halakha . Lest you say: Let us issue a decree that a detached wave does not effect purification due to the concern that otherwise, one would receive the mistaken impression that one is purified in a cascade [ ḥardalit ] of rainwater containing forty se’a . The halakha is that rainwater purifies only when pooled in one place. Alternatively, let us issue a decree that the edges of the waves, which are in contact with the ground, are ineffective in purifying people and vessels standing on the ground due to the concern that otherwise one would receive the mistaken impression that vessels are purified even if one pushes them upward into the arc of the waves while the water remains airborne. Therefore, the tanna teaches us that we do not issue either of those decrees.

    4And from where do you say that we do not immerse in the arcs of waves? As we learned in a baraita : One may immerse in the edges of waves, but one may not immerse in their arcs, as one may not immerse in air. Immersion may be performed only on the ground.

    5The Gemara again asks: But in any event, from where do we derive that non-sacred items do not require intent? The Gemara answers: It is as we learned in a mishna ( Makhshirin 4:7): Produce becomes susceptible to ritual impurity only if it is dampened by one of seven liquids and its owner was amenable to its dampening. This is derived from the verse: “But when water is placed on the seed, and some of their carcass shall fall on it, it is impure to you” (Leviticus 11:38). If produce fell into a stream, and one whose hands were ritually impure extended his hands and took the produce from the water channel, his hands are ritually pure through immersion in the stream, and this produce is not in the category of: “But when water is placed.” The produce is not susceptible to ritual impurity because the owner did not intend that his hands become wet.

    6But if he placed his hands into the stream so that his hands would be rinsed and purified, his hands are ritually pure, and the produce is in the category of: “But when water is placed.” Since he was amenable to the dampening of his hands, the water on his hands renders the produce susceptible to ritual impurity. From the first case in the mishna it is clear that his hands are purified even though his intent was not to immerse them in the water.

    7Rava raised an objection to Rav Naḥman from a mishna ( Ḥagiga 18b): If one immersed for the purpose of eating non-sacred food and assumed the presumptive status of ritual purity for non-sacred food, it is prohibited for him to partake of second- tithe produce. The Gemara infers: If one assumed the presumptive status of ritual purity with regard to non-sacred food, yes, it is permitted for him to eat non-sacred food; if he did not assume the presumptive status, he may not eat non-sacred food. This indicates that even when immersing in order to partake of non-sacred food, one must intend to assume the presumptive status of ritual purity.

    8Rav Naḥman rejects the proof from the mishna and says that no intent is required to assume the presumptive status of ritual purity in order to eat non-sacred food. Rather, this is what the mishna is saying: Although he assumes the presumptive status of ritual purity for non-sacred food, it is prohibited for him to partake of second- tithe produce.

    9Rava raised an objection to Rav Naḥman from that same mishna: If one immersed without intent to assume the presumptive status of ritual purity, it is as though he did not immerse. What, is the meaning of the mishna not that it is as though he did not immerse at all?

    10Rav Naḥman rejects that proof as well. No, it means that if he immersed without intent it is as though he did not immerse to partake of second- tithe produce, but in that case, he immersed for non-sacred food, for which no intent is necessary. The Gemara comments: Rava believed that Rav Naḥman was merely putting him off with his claim that the formulation of the mishna does not conclusively support his objection; he believed that Rav Naḥman was not stating the real meaning of the mishna. Rava then went out, examined the sources, and discovered that it is taught in a baraita explicitly in accordance with the opinion of Rav Naḥman: If one immersed and had no intent to assume the presumptive status of ritual purity, it is permitted for him to eat non-sacred food, but it is prohibited for him to partake of second- tithe produce.

    11Abaye said to Rav Yosef: Let us say that there will be a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan from this baraita . This baraita states that immersion without intent is effective for non-sacred items, while Rabbi Yoḥanan said (31a) that if a woman who is impure due to menstruation immerses without intent she is forbidden to her husband, who is non-sacred.

    12Rav Yosef said to him: Indeed, the baraita is contrary to his opinion, but Rabbi Yoḥanan is saying his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan ben Yosef.

    13As it is taught in a baraita with regard to the verse dealing with the purification of a leprous garment, which must be laundered, quarantined for a week, and then immersed in a ritual bath: “And the garment…that you shall wash and the leprosy departed from them, and it shall be washed a second time and shall be pure” (Leviticus 13:58). Rabbi Yonatan ben Yosef says: It would have been sufficient for the verse to simply state: And it shall be washed and shall be pure. For what purpose does the verse state: “A second time”? The Torah juxtaposes the second washing, the immersion, with the first washing, the laundering. Just as the first washing is performed with intent, as it is written: “And the priest shall command that they wash the garment that has the leprous mark, and he shall quarantine it seven days more” (Leviticus 13:54), so too, the second washing, the immersion in a ritual bath, must be performed with intent.

    14If so, based on the same juxtaposition, perhaps derive: Just as there, with regard to the first washing, we require the intent of a priest, who commands to wash the garment, so too here, with regard to the second washing, we require the intent of a priest. Therefore, the verse states: “And shall be pure” (Leviticus 13:58), indicating that there is purity in any case where there is intent, even without a command from a priest. In the opinion of Rabbi Yonatan ben Yosef, even the immersion of the non-sacred garment must be performed with intent. Rav Yosef states that Rabbi Yoḥanan bases his statement on Rabbi Yonatan ben Yosef’s opinion.

    15Rav Shimi bar Ashi objects to the association of the statement of Rabbi Yoḥanan with the opinion of Rabbi Yonatan ben Yosef: Did Rabbi Yoḥanan say that immersion of a non-sacred garment requires intent? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say that the halakha is in accordance with an unattributed mishna?

    16And we learned in the mishna: If a knife fell and slaughtered an animal, although the knife slaughtered the animal in the standard manner, the slaughter is not valid. And we discussed it: The reason the slaughter is not valid is that the knife fell. But by inference, if one dropped the knife the slaughter is valid, and that is the ruling even though when dropping the knife he did not intend to slaughter the animal. And we say: Who is the tanna who holds that we do not require intent for slaughter? Rava said: It is Rabbi Natan. Based on his principle that the halakha is in accordance with an unattributed mishna, Rabbi Yoḥanan should rule in accordance with the opinion of Rabbi Natan cited in the unattributed mishna, and not in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan ben Yosef.

    17The Gemara answers: With regard to slaughter, even Rabbi Yonatan ben Yosef concedes that intent is not necessary. He learns this from the fact that the Merciful One revealed that if one acts unawares in performing the slaughter of sacrificial animals, with no intent to slaughter, the offering is disqualified. This is derived (13a) from the verse: “You shall slaughter it to your will” (Leviticus 19:5). By inference, conclude that with regard to the slaughter of non-sacred animals we do not require intent.

    18While on this subject the Gemara clarifies: And the Rabbis who disagree with Rabbi Natan and hold that slaughter of non-sacred animals requires intent would say: Although we do not require intent to slaughter non-sacred animals, we require intent to cut the neck of the animal. Throwing the knife down is not sufficient.

    19Rava said that it was with this contention that Rabbi Natan overcame the Rabbis: He said: Is it written with regard to the slaughter of non-sacred animals: And you shall cut? It is written: “And you shall slaughter” (Deuteronomy 12:21). The Torah does not distinguish between cutting and slaughtering; if we require intent for cutting, we should require intent even for slaughtering. Conversely, if we do not require intent for slaughtering, we should also not require intent for cutting.

    20The Gemara revisits the matter of immersion without intent. What are the circumstances of a menstruating woman who, after the menstrual flow ended, was compelled against her will and immersed in a ritual bath? If we say that another woman compelled her and immersed her in a ritual bath, the immersion should be valid even according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, as the intent of another woman is full-fledged intent.

    21And furthermore, in that case the immersion enables her to partake of teruma as well, as we learned in a mishna ( Nidda 13b): In the case of a woman who is a deaf-mute, or an imbecile, or blind, or who went insane, and is therefore unable to examine herself reliably, if one of these women has a competent friend, that friend prepares her by examining her and immersing them in a ritual bath. And on that basis the incompetent woman may partake of teruma .

    22Rav Pappa said: According to Rabbi Natan, who does not require intent for the slaughter of non-sacred animals, immersion against her will that renders it permitted for a woman to engage in intercourse with her husband is in a case where she fell from a bridge into a river, with no intent at all. According to the Rabbis, who require intent to cut for slaughter to be valid and intent to enter the water for immersion to be valid, it is referring to a case where she descended into the water to cool herself, with no thought of purification.

    23The Gemara continues its discussion of the dispute between Rabbi Natan and the Rabbis. Rava said: If one slaughtered a red heifer and in the same action slaughtered another animal together with it, everyone agrees that the red heifer is disqualified.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ה"ג וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הואאף כלים דקמיכוין להו אדם:

    חרדלית של גשמיםזרם גשמים המקלח מן ההר בכח ואין טובלין בו דהנצוק והקטפרס אינו חיבור ולא הוו מקוה דארבעים סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואף על פי שיש הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו חיבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון ורב האי גאון גריס הרדלית שבאין מדליו של הר:

    נגזור ראשין אטו כיפיןדתנן מטבילין כלים בראש הגל הנתלש מן הים והלך למרחוק ובא לארץ נכנס אדם תחת ראשו ומקבלו דהוי טבילה זו במחובר לקרקע:

    קמ"ל דלא גזרינןלשון קושיא הוא ודלא בעינן כוונה לחולין מנלן:

    ואין מטבילין בכיפיןשלא יזרוק כלים בכיפי הגל דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה וטעמא כדמפרש מפני שהיא טבילת אויר ואין מטבילין באויר:

    ידיו טהורותדלא בעינן כוונה לחולין:

    אינן בכי יותןדלא אחשבה להך נפילה:

    ואם בשביל שיודחו ידיונתכוין ליטול את הפירות מן המים:

    ידיו טהורותכ"ש שנתכוין:

    ופירות הרי הן בכי יותןומקבלין טומאה מכאן ואילך דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן והוה ליה משקה שסופו לרצון ותנן מכשירין (פ"א מ"א) כל משקה שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון מכשיר:

    לחוליןלאכול חולין. הוחזק נתכוין בשעת טבילה לכך:

    הכי קאמרלעולם חולין לא בעו כוונה והאי דתנא בהו הוחזק דאיצטריך לאשמועינן דאע"ג דאיכוין לטבילת טהרה לא הויא כוונת חולין כוונה למעשר:

    רבי יוחנןדאמר לעיל אף לביתה לא טהרה:

    נגעי בגדים כתיב בהו ב' כבוסים תכבוסת ראשונה וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו וגו' לראות אם יפשה או יעמוד או יכהה וכיבוס שני לאחר הסגר שאחר כיבוס ראשון והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס בראשונה קודם הסגר וסר מהם הנגע בימי הסגר וכובס שנית לשום טבילה וטהר:

    מה ת"ל שניתפשיטא דשנית הוא:

    מקיש תכבוסת שנייהשהיא לשם טבילת טהרה:

    לתכבוסת ראשונהשהיא להסגיר:

    מה ראשונה לדעתאדם דכתיב וצוה הכהן וכבסו:

    אף שניה לדעתולא שיפול במים מאליו:

    מי א"ר יוחנןדחולין בעי כוונה:

    מדגלי רחמנא מתעסק בקדשיםשוחט קדשים שלא בכוונה דפסולין דכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו בפ"ק (לעיל חולין יג.):

    ורבנןדאמר לעיל וחכמים פוסלין:

    זכנהונצחן כלומר בזאת נראין דבריו מדבריהם:

    מתקינותבודקות אותן בשעת וסתן ומטבילות אותן בשעת טבילתן:

    לרבי נתןדאמר לא בעינן כוונה אפילו לחתיכה ודכוותה הכא קאמר רב אליבי' שנפלה מן הגשר שלא נתכונה אפילו לרחוץ ור' יוחנן לא מדמי טבילה לשחיטה דקדריש וכובס שנית ובשחיטה קרא קדריש להכשיר כדאמרינן מדגלי רחמנא מתעסק כו':

    ולרבנןדבעו מיהא כוונה לחתיכה ודכוותה בטבילה מכשר רב אליבייהו:

    כשירדה להקרולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים:

    שחטפרה אדומה:

    ושחט אחרת עמהחולין שנתכוין לה:

    דברי הכלפרה פסולה מחמת מלאכה האחרת ובהמה כשרה: ה"ג שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה דברי הכל פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה:

    חולין 31 עמוד ב

    1וכלים דומיא דאדם, מה אדם דבעינן כוונה, אף כלים נמי דקא מכוין להו אדם!

    2וכי תימא, ביושב ומצפה, מאי למימרא?

    3מהו דתימא: ליגזר משום חרדלית של גשמים, אי נמי ליגזר ראשין אטו כיפין, קמ"ל דלא גזרינן!

    4ומנא תימרא דלא מטבלינן בכיפין? דתנן: מטבילין בראשין, ואין מטבילין בכיפין, שאין מטבילין באויר.

    5אלא חולין דלא בעי כוונה מיהא מנלן? דתנן: פירות שנפלו לתוך אמת המים, ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות, ופירות אינן בכי יותן.

    6ואם בשביל שיודחו ידיו טהורות, ופירות בכי יותן.

    7איתיביה רבא לרב נחמן: טבל לחולין והוחזק לחולין אסור למעשר. הוחזק אין, לא הוחזק לא.

    8הכי קאמר: אע"פ שהוחזק לחולין אסור למעשר.

    9איתיביה: טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל. מאי לאו: כאילו לא טבל כלל?

    10לא, כאילו לא טבל למעשר, אבל טבל לחולין. הוא סבר: דיחויי קא מדחי ליה. נפק דק ואשכח, דתניא: טבל ולא הוחזק מותר לחולין ואסור למעשר.

    11אמר ליה אביי לרב יוסף: לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן מהא?

    12א"ל רבי יוחנן הוא דאמר כרבי יונתן בן יוסף.

    13דתניא: רבי יונתן בן יוסף אומר: (ויקרא יג, נח) ״וכובס״, מה ת"ל ״שנית״? מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה: מה תכבוסת ראשונה לדעת, אף תכבוסת שניה לדעת.

    14אי מה להלן בעינן דעת כהן, אף כאן בעינן דעת כהן? ת"ל (ויקרא יג, נח) ״וטהר״, מכל מקום.

    15מתקיף לה רב שימי בר אשי: ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה.

    16ותנן: נפלה סכין ושחטה, אע"פ ששחטה כדרכה פסולה. והוינן בה: טעמא דנפלה, הא הפילה הוא כשרה, ואע"ג דלא מיכוין. ואמרינן: מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה? אמר רבא: רבי נתן היא.

    17בשחיטה, אפילו רבי יונתן בן יוסף מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דחולין לא בעינן כוונה.

    18ורבנן, נהי דלא בעינן כוונה לזביחה, לחתיכה בעינן.

    19אמר רבא: בהא זכנהו רבי נתן לרבנן, מי כתיב ״וחתכת״? (דברים יב, כא) ״וזבחת״ כתיב״, אי בעינן כוונה לחתיכה אפילו לזביחה נמי ליבעי, אי לא בעינן כוונה לזביחה״ לחתיכה נמי לא ליבעי.

    20היכי דמי נדה שנאנסה וטבלה? אילימא דאנסה חבירתה ואטבלה, כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא.

    21ועוד, בתרומה נמי אכלה, דתנן: החרשת, והשוטה, והסומא, ושנטרפה דעתה, אם יש להן פקחות מתקנות אותן אוכלות בתרומה.

    22א"ר פפא: לר' נתן, שנפלה מן הגשר, ולרבנן, שירדה להקר.

    23אמר רבא: שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה, לדברי הכל פסולה.

    Tosafot

    וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימראפירוש אי אמרת בשלמא דלא מיירי ביושב ומצפה אלא סתמא כדקתני א"ש דמשמע דאשמועינן דחולין לא בעו כוונה אבל אי איכא למידחי דאיירי ביושב ומצפה מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא לא משמע מיניה דאיירי ביושב ומצפה דסתמא קתני ונפל דמשמע טפי בלא יושב ומצפה והרי"ך פירש מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא קתני טהורה משמע דקולא אתא לאשמועינן:

    גזירה משום חרדלית של גשמיםפירש בקונטרס ואין טובלין בחרדלית משום דתנן (טהרות פ"ח מ"ט) הנצוק והקטפרס אין חיבור ואין כאן מ' סאה במקום אחד אע"פ שיש הרבה למעלה ולמטה ובחנם פירש כן דאפילו יש כמה סאין באותו מדרון אסור לטבול בו דמקוה אינו מטהר בזוחלין כדתניא בת"כ אך מעין ובור וגו' אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה כו' ת"ל אך מעין ובור מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ובקונטרס הביאה פרק במה אשה (שבת דף סה: ד"ה וסבר):

    דתנן מטבילין בראשיןקצת תימה דאי משנה היא מה צריך לאשמועינן תרי זימני דמטבילין בראשין ושמא ההוא דמטבילין בראשין איירי מדאורייתא דומיא דאין מטבילין בכיפין דהוי מדאורייתא ובההיא דגל שנתלש אשמועינן דאפילו מדרבנן לא גזרינן:

    ופירות הרי הן בכי יותןהיינו לאחר שהעלם דכל זמן שהן מחוברין במים לא מיתכשרי כדתנן במסכת מכשירין (פ"ד מ"ו) נדה שהיתה מדיחה צנון במערה טהור העלתהו כל שהוא טמא פירוש דאז הוכשרו והא דאמר פ"ק דפסחים (דף טז.) דאיכא תרי קראי לענין הכשר חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי היינו כשנפלו במחוברין דמיתכשרי לאחר שהעלם ואע"פ שאז הם תלושין מכל מקום אצטריך משום דבתחלת דיבוקן היו במים מחוברים:

    הוא סבר דיחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא כו'וא"ת אמאי סבר דמדחי ליה והלא כבר זה דקדק מן המשנה דקתני ידיו טהורות ומה מדקדק יותר מברייתא זו וי"ל דיש חילוק בין טבילת כל גופו לנטילת ידים דטבילת גופו חמירא טפי וכן צריך לומר בסמוך דפריך מסתם משנה לר' יוחנן ומשני דשחיטה אפילו ר' יוחנן מודה ואכתי תקשי ליה משנה דמסכת מכשירין (פ"ד מ"ז) אלא טבילת ידים שאני:

    נהי דלא בעינן כוונה לזביחהפירוש להתירה בזביחה זו לחתיכה מיהא בעינן פירוש לחתיכת סימנים כדפרישית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לגזור משום חרדלית של גשמיםפירש רש"י ז"ל חרדלית קטפרס, ובתוס' הקשו דקטפרס לא שייך אלא היכא (דאי') [דליכא] במקוה ארבעים סאה, ולמעלה הימנו ע"י קטפרס מחובר אל מקוה אחר שיש בו מ' סאה, אבל כאן שיש בגל עצמו מ' סאה האיך שייך למגזר ביה משום קטפרס. ועוד אמאי נקט של גשמים, לימא ליגזר משום חרדלית. ולפיכך פירשו הם שהמעין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן כדאיתא בספרי (תו"כ פ' שמיני) (כל) זה מן הדין מטהר אפילו זוחל וכמאן דאמר כל הימים מטהרין בזוחלין, ואפילו למאן דאמר התם (במקוה) [בגל] נוקי הא בגל נהרות של מים חיים. ואי לאו דאשמועינן הכא דמטבילין בגל זה הוה אמינא דנגזור ביה אטו חרדלית של גשמים [ד]הוא מקוה בזוחלין, וקא משמע לן הכא דלא גזרינן. ולענין פסק הלכה, בנדה נ"ל דקיימא לן כרבי יוחנן, דכל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ורבה כר' יוחנן סבירא ליה לכאורה מדמקשי ואזיל, אף על גב דרב נחמן מתרץ לה ואמר דחולין לא בעו כוונה, מכל מקום הוה ליה רב' יוחנן לגבי רב ורבה לגבי רב נחמן וקיימא לן כר' יוחנן, ועוד דבשל תורה הלך אחר המחמיר. ור' יוחנן דבר תורה קאמר, מדאוקימנא ר' יוחנן כרבי יונתן ברבי יוסי ורב[י] יונתן בר ר' יוסי דבר תורה קאמר, וקמפרש טעמיה ואזיל מקיש תכבוסת שנייה לתכבוסת ראשונה, ואף על גב דקיימא לן כר' נתן דאמר דלא בעינן כוונה לשחיטה, בחולין קא אמרינן דבהא אפילו ר' יונתן בן יוסי מודה בה, מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דפסול מכלל דבחולין שרי. אבל ראיתי לרמב"ם שפסק בפרק ראשון של הלכות מקואות (ה"ח) כרב, ושמא הוא מפרש דמה שאמרו מנא תימרא דחולין לא בעו כוונה דתנן (מקואות פ"ו, מ"ו) גל שנתלש לשנא דגמרא הוא ולא סיומא דמילתא דרב נחמן, דאלמא מסקנא דגמרא כרב, ואף על גב דדחינן וממאי דילמא ביושב ומצפה, דחויא בעלמא הוא ולא סמכינן עלה אלא אדעתיה דגמרא דאמר בחולין לא בעי כונה.

    פירות שנשרו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות וכו'מכאן דקדקו בתוס' דלא בעינן רצון בעלים, מדקאמר מי שידיו טמאות, דמשמע אפילו אחר שאינו בעל הפירות, ועוד דעיקרו מדכתיב (ויקרא יא, לח) וכי יותן מים ואמרינן דומיא דכי יתן. וכל היכא דקרי יותן משמע באיזה ענין שיותן בין על ידי רצון בעלים בין על ידי רצון אחרים, וכדאמר גבי עגלה ערופה בפסחים (כו, ב) אמר רב פפא אי כתיב עובד וקרי עובד אפילו ממילא ואי כתיב עבד וקרי עבד עד דעביד בה איהו והשתא דכתב עבד וקרינן עובד בעינן עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה. והכי נמי אמרינן לענין פרה אדומה (פסחים כו, א) דילפינן עול עול מעגלה ערופה. ורב פפא נמי כי היכי דאמרה גבי עגלה ערופה הכי נמי אמרה גבי פרה, דאמרינן התם הא לא דמיא אלא להא שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה. מאי טעמא אמר רב פפא אי כתיב וכו', ואמרינן (בבא קמא נו, א) העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אלמא משמע הא דדרשינן מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה לאו דוקא דניחא להו לבעלים, אלא אפילו לאדם אחר, ומינה דלגבי הכשר דכתיב יתן וקרינן יותן לא בעינן דוקא דניחא להו לבעלים אלא אפילו לאדם אחר. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק יב של טומאת אוכלין (ה"א) אחד המים ואחד שאר ז' משקין והוא שיתן עליה ברצון הבעלים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 31b

    Chullin 31b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 363 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ה"ג וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הוא אף כלים דקמיכוין להו אדם:

    חרדלית של גשמים זרם גשמים המקלח מן ההר בכח ואין טובלין בו דהנצוק והקטפרס אינו חיבור ולא הוו מקוה דארבעים סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואף על פי שיש הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו חיבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון ורב האי גאון גריס הרדלית שבאין מדליו של הר:

    נגזור ראשין אטו כיפין דתנן מטבילין כלים בראש הגל הנתלש מן הים והלך למרחוק ובא לארץ נכנס אדם תחת ראשו ומקבלו דהוי טבילה זו במחובר לקרקע:

    קמ"ל דלא גזרינן לשון קושיא הוא ודלא בעינן כוונה לחולין מנלן:

    ואין מטבילין בכיפין שלא יזרוק כלים בכיפי הגל דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה וטעמא כדמפרש מפני שהיא טבילת אויר ואין מטבילין באויר:

    ידיו טהורות דלא בעינן כוונה לחולין:

    אינן בכי יותן דלא אחשבה להך נפילה:

    ואם בשביל שיודחו ידיו נתכוין ליטול את הפירות מן המים:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 31b · Sefaria

    Tosafot

    וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימרא פירוש אי אמרת בשלמא דלא מיירי ביושב ומצפה אלא סתמא כדקתני א"ש דמשמע דאשמועינן דחולין לא בעו כוונה אבל אי איכא למידחי דאיירי ביושב ומצפה מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא לא משמע מיניה דאיירי ביושב ומצפה דסתמא קתני ונפל דמשמע טפי בלא יושב ומצפה והרי"ך פירש מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא קתני טהורה משמע דקולא אתא לאשמועינן:

    גזירה משום חרדלית של גשמים פירש בקונטרס ואין טובלין בחרדלית משום דתנן (טהרות פ"ח מ"ט) הנצוק והקטפרס אין חיבור ואין כאן מ' סאה במקום אחד אע"פ שיש הרבה למעלה ולמטה ובחנם פירש כן דאפילו יש כמה סאין באותו מדרון אסור לטבול בו דמקוה אינו מטהר בזוחלין כדתניא בת"כ אך מעין ובור וגו' אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה כו' ת"ל אך מעין ובור מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ובקונטרס הביאה פרק במה אשה (שבת דף סה: ד"ה וסבר):

    דתנן מטבילין בראשין קצת תימה דאי משנה היא מה צריך לאשמועינן תרי זימני דמטבילין בראשין ושמא ההוא דמטבילין בראשין איירי מדאורייתא דומיא דאין מטבילין בכיפין דהוי מדאורייתא ובההיא דגל שנתלש אשמועינן דאפילו מדרבנן לא גזרינן:

    ופירות הרי הן בכי יותן היינו לאחר שהעלם דכל זמן שהן מחוברין במים לא מיתכשרי כדתנן במסכת מכשירין (פ"ד מ"ו) נדה שהיתה מדיחה צנון במערה טהור העלתהו כל שהוא טמא פירוש דאז הוכשרו והא דאמר פ"ק דפסחים (דף טז.) דאיכא תרי קראי לענין הכשר חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי היינו כשנפלו במחוברין דמיתכשרי לאחר שהעלם ואע"פ שאז הם תלושין מכל מקום אצטריך משום דבתחלת דיבוקן היו במים מחוברים:

    הוא סבר דיחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא כו' וא"ת אמאי סבר דמדחי ליה והלא כבר זה דקדק מן המשנה דקתני ידיו טהורות ומה מדקדק יותר מברייתא זו וי"ל דיש חילוק בין טבילת כל גופו לנטילת ידים דטבילת גופו חמירא טפי וכן צריך לומר בסמוך דפריך מסתם משנה לר' יוחנן ומשני דשחיטה אפילו ר' יוחנן מודה ואכתי תקשי ליה משנה דמסכת מכשירין (פ"ד מ"ז) אלא טבילת ידים שאני:

    נהי דלא בעינן כוונה לזביחה פירוש להתירה בזביחה זו לחתיכה מיהא בעינן פירוש לחתיכת סימנים כדפרישית:

    Tosafot on Chullin 31b · Sefaria

    Rashba

    לגזור משום חרדלית של גשמים פירש רש"י ז"ל חרדלית קטפרס, ובתוס' הקשו דקטפרס לא שייך אלא היכא (דאי') [דליכא] במקוה ארבעים סאה, ולמעלה הימנו ע"י קטפרס מחובר אל מקוה אחר שיש בו מ' סאה, אבל כאן שיש בגל עצמו מ' סאה האיך שייך למגזר ביה משום קטפרס. ועוד אמאי נקט של גשמים, לימא ליגזר משום חרדלית. ולפיכך פירשו הם שהמעין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן כדאיתא בספרי (תו"כ פ' שמיני) (כל) זה מן הדין מטהר אפילו זוחל וכמאן דאמר כל הימים מטהרין בזוחלין, ואפילו למאן דאמר התם (במקוה) [בגל] נוקי הא בגל נהרות של מים חיים. ואי לאו דאשמועינן הכא דמטבילין בגל זה הוה אמינא דנגזור ביה אטו חרדלית של גשמים [ד]הוא מקוה בזוחלין, וקא משמע לן הכא דלא גזרינן. ולענין פסק הלכה, בנדה נ"ל דקיימא לן כרבי יוחנן, דכל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ורבה כר' יוחנן סבירא ליה לכאורה מדמקשי ואזיל, אף על גב דרב נחמן מתרץ לה ואמר דחולין לא בעו כוונה, מכל מקום הוה ליה רב' יוחנן לגבי רב ורבה לגבי רב נחמן וקיימא לן כר' יוחנן, ועוד דבשל תורה הלך אחר המחמיר. ור' יוחנן דבר תורה קאמר, מדאוקימנא ר' יוחנן כרבי יונתן ברבי יוסי ורב[י] יונתן בר ר' יוסי דבר תורה קאמר, וקמפרש טעמיה ואזיל מקיש תכבוסת שנייה לתכבוסת ראשונה, ואף על גב דקיימא לן כר' נתן דאמר דלא בעינן כוונה לשחיטה, בחולין קא אמרינן דבהא אפילו ר' יונתן בן יוסי מודה בה, מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דפסול מכלל דבחולין שרי. אבל ראיתי לרמב"ם שפסק בפרק ראשון של הלכות מקואות (ה"ח) כרב, ושמא הוא מפרש דמה שאמרו מנא תימרא דחולין לא בעו כוונה דתנן (מקואות פ"ו, מ"ו) גל שנתלש לשנא דגמרא הוא ולא סיומא דמילתא דרב נחמן, דאלמא מסקנא דגמרא כרב, ואף על גב דדחינן וממאי דילמא ביושב ומצפה, דחויא בעלמא הוא ולא סמכינן עלה אלא אדעתיה דגמרא דאמר בחולין לא בעי כונה.

    פירות שנשרו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות וכו' מכאן דקדקו בתוס' דלא בעינן רצון בעלים, מדקאמר מי שידיו טמאות, דמשמע אפילו אחר שאינו בעל הפירות, ועוד דעיקרו מדכתיב (ויקרא יא, לח) וכי יותן מים ואמרינן דומיא דכי יתן. וכל היכא דקרי יותן משמע באיזה ענין שיותן בין על ידי רצון בעלים בין על ידי רצון אחרים, וכדאמר גבי עגלה ערופה בפסחים (כו, ב) אמר רב פפא אי כתיב עובד וקרי עובד אפילו ממילא ואי כתיב עבד וקרי עבד עד דעביד בה איהו והשתא דכתב עבד וקרינן עובד בעינן עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה. והכי נמי אמרינן לענין פרה אדומה (פסחים כו, א) דילפינן עול עול מעגלה ערופה. ורב פפא נמי כי היכי דאמרה גבי עגלה ערופה הכי נמי אמרה גבי פרה, דאמרינן התם הא לא דמיא אלא להא שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה. מאי טעמא אמר רב פפא אי כתיב וכו', ואמרינן (בבא קמא נו, א) העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אלמא משמע הא דדרשינן מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה לאו דוקא דניחא להו לבעלים, אלא אפילו לאדם אחר, ומינה דלגבי הכשר דכתיב יתן וקרינן יותן לא בעינן דוקא דניחא להו לבעלים אלא אפילו לאדם אחר. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק יב של טומאת אוכלין (ה"א) אחד המים ואחד שאר ז' משקין והוא שיתן עליה ברצון הבעלים.

    Rashba on Chullin 31b · Sefaria

    Meiri

    שטף של גשמים הבא ממקום גבוה ונקרא בלשון חכמים חרדלית ויש בו ארבעים סאה ונפל על אדם טמא אפי' כיון לטבילה זו כגון שהיה יושב ומצפה לה בתחתית ההר לא עלתה לו טבילה מפני שמי גשמים אין מטהרין בזוחלין ר"ל דרך זחילתן אלא כשהמים נקוים במקום אחד וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:

    פירות שלא הוכשרו לקבל טומאה שנשרו לתוך אמת המים ובא מי שידיו טמאות ופשט ידו ונטלן ידיו טהורות שהרי אין כונה צריכה לחלין ופירות לא הוכשרו שאין הפירות מוכשרין אא"כ יש שם איזה דבר שיהא נוח לזה בנפילת המים עליהם ואם כיון לטהר את ידיו הרי הן טהורות ופירות הוכשרו הואיל ומכוין הוא לטהרה מתעורר הוא להיות לו נחת רוח בכך הואיל ומתוך כך יבא לידי טהרה ואע"פ שעקר נפילת הפירות לשם קשה לו הואיל ונתגלגל לו משם דבר שהוא מתעורר מתוכו להיות לו נחת רוח בכך אע"פ שסבה אחרת היא הוכשרו שכל משקה שסופו לרצון אע"פ שתחלתו שלא לרצון מכשיר ונראין הדברים כשהן של זה הפושט ידיו לשם וכן ביארנו ענין זה במסכת חגיגה הא למדת שכל שטבל ולא הוחזק ר"ל שלא כיון לשום דבר הרי הוא כאלו לא טבל לכל דבר שבקדש אבל לחלין עלתה לו טבילה:

    כבוס האמור בנגעי בגדים יש ממנו שטעון כונה ויש ממנו שאינו טעון כונה כל שהוא מכבסו על דעת הסגר כדי להבחין מתוכו היאך יתנהג הענין בו בהסגרו טעון כונה ודעת כמו שנאמר וצוה הכהן וגו' אבל כבוס העשוי בו לטבילת טהרה אחר שהכהן מטהרו מחמת שכהה אינו טעון כונה אלא כל שהוטבל טהור ויש בזו חולקין לומר שאע"פ שאינה צריכה דעת כהן כונת מטביל מיהא בעינן:

    Meiri on Chullin 31b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה דתנן מטבילין בראשין כו' איירי מדאורייתא דומיא דאין מטבילין בכיפין כו' עכ"ל וההיא דגל שנתלש ודאי דמדרבנן משמע דליכא התם לאוקמא מדאורייתא אלא ההיא דמטבילין בראשין ודאי דאצטרך למתני משום סיפא דאין מטבילין ועיקר קושייתם מה צריך לאשמעינן תרי זימנין כו' היינו אהך דגל שנתלש דלא הוי צריך למיתני דקמ"ל דלא גזרינן דמהך דמטבילין בראשין שמעינן לה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 31b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' מי כתיב וחתכת וזבחת וכו' ר"ל וזבחת כתיב דמשמע כוונת זביחה ואם כן כיון דע"כ מדגלי רחמנא גבי קדשים דמתעסק פסול צריך אתה לדחוק להוציא קרא דוזבחת ממשמעותיה ולפרש דר"ל דבעי כוונת חתיכה מיהא אע"ג דלא כתיב וחתכת אלא וזבחת א"כ נוציאנו לגמרי ואפי' כוונת חתיכה לא ליבעי והא דכתיב וזבחת היינו למילף מיניה דבעינן כח גברא דהוי כאילו כתיב ועשית כמו שכתב האשר"י דאין סברא להוציא הקרא ממשמעותיה במקצת אלא אי לא בעי' להוציאו ממשמעותו ובעינן כוונה לחתיכה לזביחה נמי ליבעי ואי לא בעינן כוונה לזביחה משום דע"כ צריך אתה להוציאו ממשמעותיה כדלעיל א"כ לחתיכה נמי לא ליבעי וק"ל:

    בתוס' ד"ה גזרה משום חרדלית וכו' ובחנם פי' כן דאפי' יש כמה סאין כו'. והא דקי"ל דהניצוק והקטפרס אינו חיבור לא לענין שאסור לטבול בניצוק וקטפרס אתמר דבלא טעם שאינו חיבור אסור לטבול בו אלא לענין חיבור שני מקומות וניצוק וקטפרס ביניהם אתמר שאין אותו ניצוק וקטפרס מחברם וליתר דיני חיבור שני דברים ע"י ניצוק כגון לענין המערה יין לכלי שיש בו יין נסך ולשאר דינין:

    ד"ה דתנן מטבילין בראשין כו' מה צריך לאשמועינן תרי זמני ר"ל למה לי דהיא דגל שנתלש הא כבר שמעינן מההיא דתנן מטבילין בראשין וכו' דבראשין מותר לטבול ובכיפין אסור ולא גזרינן ראשין אטו כיפין דהא קתני מטבילין בראשין:

    בא"ד ושמא דהיא דמטבילין בראשין איירי מדאורייתא וכו' רצו לומר אבל מדרבנן ה"א דאסור לטבול אפי' בראשין משום גזירה אטו כיפין להכי תני ההיא דגל שנתלש לאשמועינן דאפילו מדרבנן מטבילין בראשין ולא גזרינן:

    ד"ה ופירות ה"ה בכי יותן וכו' והא דאמר בפ"ק דפסחים וכו' חד בתלושין וחד במחוברין. פי' כשהמים מחוברין בקרקע ר"ל בעודן בנהר ותלושין היינו כשנשאבו והן בתוך הכלי א"כ משמע דבעודן הפירות במים דמחוברים בקרקע מתכשרים היינו כשנפלו וכו' רצה לומר דמתכשרין לאחר שהעלם ואעפ"כ קרוים מחוברים כיון שנדבקו המים בפירות בשעה שהיו מחוברים בנהר:

    ד"ה הוא סבר דיחוי קא מדחי ליה וכו' והלא כבר דקדק זה מן המשנה דקתני ידיו טהורות. ר"ל וא"כ ש"מ דלחולין לא בעי כוונה וא"כ על כרחינו צריכים אנו לפרש הא דקתני טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל היינו כאילו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין:

    בא"ד ואכתי תקשה ליה משנה דמסכת מכשירין ר"ל ההיא דקתני ידיו טהורות אם כן שמעינן בהדיא מאותה סתם דלטבילת חולין לא בעי כוונה ור"י ס"ל הלכה כסתם משנה וא"כ תקשה לר"י מטבילה אטבילה אלא טבילת ידים שאני:

    ד"ה נהי דלא בעינן כוונה לזביחה פירוש להתירה בזביחה וכו' נתבאר לעיל בדברינו:

    Maharam on Chullin 31b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 31, Amud Bet, about 363 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “וכלים דומיא דאדם, מה אדם דבעינן כוונה,…”

    2. Segment 26 words

      Opens “וכי תימא, ביושב ומצפה, מאי למימרא?…”

    3. Segment 316 words

      Opens “מהו דתימא: ליגזר משום חרדלית של גשמים,…”

    4. Segment 414 words

      Opens “ומנא תימרא דלא מטבלינן בכיפין? דתנן: מטבילין…”

    5. Segment 524 words

      Opens “אלא חולין דלא בעי כוונה מיהא מנלן?…”

    6. Segment 68 words

      Opens “ואם בשביל שיודחו ידיו טהורות, ופירות בכי…”

    7. Segment 715 words

      Opens “איתיביה רבא לרב נחמן: טבל לחולין והוחזק…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    8. Segment 87 words

      Opens “הכי קאמר: אע"פ שהוחזק לחולין אסור למעשר.…”

    9. Segment 913 words

      Opens “איתיביה: טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל.…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “לא, כאילו לא טבל למעשר, אבל טבל…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “אמר ליה אביי לרב יוסף: לימא תיהוי…”

      Named: רב יוסף, רבי יוחנן, אביי.

    12. Segment 129 words

      Opens “א"ל רבי יוחנן הוא דאמר כרבי יונתן…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יונתן.

    13. Segment 1326 words

      Opens “דתניא: רבי יונתן בן יוסף אומר: (ויקרא…”

      Named: רבי יונתן.

    14. Segment 1418 words

      Opens “אי מה להלן בעינן דעת כהן, אף…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “מתקיף לה רב שימי בר אשי: ומי…”

      Named: רב שימי בר אשי, רבי יוחנן.

    16. Segment 1631 words

      Opens “ותנן: נפלה סכין ושחטה, אע"פ ששחטה כדרכה…”

      Named: רבי נתן, רבא.

    17. Segment 1716 words

      Opens “בשחיטה, אפילו רבי יונתן בן יוסף מדגלי…”

      Named: רבי יונתן.

    18. Segment 188 words

      Opens “ורבנן, נהי דלא בעינן כוונה לזביחה, לחתיכה…”

    19. Segment 1932 words

      Opens “אמר רבא: בהא זכנהו רבי נתן לרבנן,…”

      Named: רבי נתן, רבא.

    20. Segment 2014 words

      Opens “היכי דמי נדה שנאנסה וטבלה? אילימא דאנסה…”

    21. Segment 2118 words

      Opens “ועוד, בתרומה נמי אכלה, דתנן: החרשת, והשוטה,…”

    22. Segment 2210 words

      Opens “א"ר פפא: לר' נתן, שנפלה מן הגשר,…”

    23. Segment 2311 words

      Opens “אמר רבא: שחט פרה ושחט בהמה אחרת…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Chullin 31b · Segment 22 — “א"ר פפא: לר' נתן, שנפלה מן הגשר, ולרבנן, שירדה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 31b · Segment 11 — “אמר ליה אביי לרב יוסף: לימא תיהוי תיובתא דרבי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 31b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026