Talmud Builders

    Chullin 46a

    Back to index

    English translation — Chullin 46a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1When Shmuel says that the animal is certainly a tereifa if the spinal cord is cut anywhere until the first gap, does he mean until and including the first gap, in which case if it is cut within the first gap the animal is a tereifa ? Or perhaps he means until and not including the length of the gap itself?

    2Rav Pappa raises a dilemma: If you say that Shmuel means until and not including the length of the first gap, and if the spinal cord is cut in the first gap the halakha is unknown, then if the spinal cord was cut in the mouth of the first branch, exactly where it branches off, what is the halakha ? Is it considered to be within the first gap, in which case the halakha is unknown? Or is it considered before the gap, in which case a tear in the mouth renders the animal a tereifa ?

    3Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If you say that Shmuel means until and including the measure of the first gap, and if the spinal cord is cut in the first gap the animal is a tereifa , then if the first branch itself, i.e., the first pair of branching nerves, was cut from the spinal cord, what is the halakha ?

    4The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita : The branch of the spine that was cut shall be considered as normal flesh, not as the spine. Therefore, it does not render the animal a tereifa , unlike the spinal cord itself. What, is it not referring even to the first or second branch? The Gemara responds: No, the baraita is referring only to the third branch. But if either of the first two pairs of nerves that branch off from the spinal cord are cut, the animal is a tereifa .

    5With regard to a bird, the Sages disagreed as to the lower boundary of the spinal cord, above which if it is cut, the bird will be rendered a tereifa . Rabbi Yannai says: The spinal cord extends until below the level of the wings. And Reish Lakish says: Until the point between the wings, not below them.

    6Ulla says: I was standing before Rabbi Shimon ben Pazi, and they brought before him a bird whose spine had been injured, and he checked until the point between the wings. And at that point a messenger of the house of the Nasi sent for him, and he got up and went, and I do not know if he left because one does not need to check beyond that point, or if due to the honor of the Nasi he left without completing the inspection.

    7§ The mishna states: If the liver was removed and nothing remained of it, the animal is a tereifa . The Gemara asks: It follows, therefore, that if anything remained of it, the animal is kosher, even if the remaining piece does not constitute an olive-bulk. But didn’t we learn in a mishna on 54a: If the liver was removed and an olive-bulk of it remained, it is kosher? One can infer that if less remained, it is a tereifa .

    8Rav Yosef said: This is not difficult. This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥiyya, while that mishna later in the chapter is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi. This is like that incident in which an amount smaller than an olive-bulk remained of the liver, and Rabbi Ḥiyya discarded it, as he holds that the animal is a tereifa , but Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, dipped it in a seasoning and ate it. And your mnemonic to remember which Sage maintained which opinion is: The rich are stingy. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, was wealthy, but he nevertheless did not allow the meat to go to waste.

    9The Gemara relates that a certain royal army came to Pumbedita, and Rabba and Rav Yosef fled the city, whereupon Rabbi Zeira met them. Rabbi Zeira said to them: Refugees, hear this halakha : The olive-bulk that the Sages said must remain of the liver so the animal will remain kosher must be in the place where the liver connects to the gallbladder. Rav Adda bar Ahava says: The olive-bulk must be in the place that the liver lives, i.e., is connected to the other organs, under the right kidney. Rav Pappa said: Therefore, in order to satisfy both opinions, we require an olive-bulk in the place of the gallbladder, and we also require an olive-bulk in the place that it lives. Otherwise, the animal is a tereifa .

    10Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If the olive-bulk that remained was not all in one piece, but rather small pieces that could be gathered together to form the requisite measure, what is the halakha ? Alternatively, if it was long and thin like a strip, what is the halakha ? Rav Ashi raises a dilemma: If the olive-bulk was flat, broad but thinner than an olive, what is the halakha ? To all these questions the Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.

    11Rabbi Zerika asked Rabbi Ami: If the liver was detached from the other organs in numerous places and was attached only to its membranes [ betarpasheha ], but the liver itself remained intact, what is the halakha ? Rabbi Ami said to him: With regard to the halakha , I do not know what the significance is of this detachment that you mentioned. If you rule according to the one who says that an olive-bulk must remain in the place of the gallbladder, that is the case here. And if you rule according to the one who says that it must be in the place that it lives, that is the case here as well. Consequently, there is no doubt that the animal is kosher.

    12§ The mishna states: The lung that was perforated renders the animal a tereifa . The Gemara quotes Rav and Shmuel and Rav Asi, who all say: The mishna is referring specifically to the outer membrane. And some say that they said that the mishna is referring specifically to the inner membrane. Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: And your mnemonic should be: The red robe in which the lung rests. The inner membrane is red, while the outer membrane is white, and according to Rav Naḥman, the mishna is referring to the inner membrane.

    13The Gemara comments: It is obvious that if the outer membrane is perforated but the inner membrane is not perforated, the inner membrane protects the lung, and the animal is kosher. This is in accordance with the statement of Rabba, as Rabba says: This animal with a lung whose outer membrane was removed,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עד ועד בכללוהכי קאמר מן הראש ועד בין הפרשה ראשונה וכל אותו בין בכלל טרפה או דלמא הכי קאמר עד ולא עד בכלל טרפה שלישית כשרה שניה איני יודע ה"ה לראשונה דמספקא ליה וממילא משתמע ולא אצטריך לפרושי ראשונה ושניה איני יודע דכיון דאמר ודאי טרפה עד אחת ולא היא בכלל מכלל דמכאן ועד שלישית מספקא ליה וחדא מינייהו הוא דנקט דלא תימא שניה כשלישית לקולא:

    את"ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהונפסק החוט הגדול כנגד פי הפצולין הראשונים במקום פיצול מהו בכלל טרפה הוא או בכלל איני יודע הוא מי אמרינן עד בין דוקא ופי הפרשה טרפה או לאו דוקא:

    ואת"ל עד ועד בכללליכא למיבעי בפי הפרשה מידי דודאי טרפה דאפילו חוט שכנגד הפסק שבין שני הפיצולים טרפה וכ"ש פי פיצול הראשון אלא הכי קא מיבעיא ליה נפסק הפיצול עצמו מן החוט מהו ובפרשה ראשונה קאי:

    תידון כבשרשאם נפסק הפיצול כשרה:

    ה"ג מאי לאו ראשונה ושניה לא שלישיתמאי לאו פיצול ראשון ואע"ג דחוט של אחריה עדיין בכלל טרפות או בכלל ספק הוא וכן שני לשון מורי:

    לשון אחר בין הפרשות הן צלעות קטנות של אליהפרשות הוא בשר המפריש בין צלע לצלע. (בין) [פי] הפרשות צלעות שבין פרשה לפרשה:

    גדי שמןחי:

    בליעה טפיהצלעות נבלעין ואין ניכרין כשהוא חי:

    בליטי טפיונפשט הבשר והכל דומה לצלעות. וכל לשון זה אינו נראה לי ומפי גאון שמעתיו:

    עד אחתעד בין הפרשה ראשונה דהיינו צלע ראשונה של אליה:

    טרפהאם נפסק החוט:

    בעי רב הונא עד ועד בכללשאם נפסק החוט כנגד צלע הראשון טרפה דאיהו נמי קאי בין שתי פרשות שיש הפרש בינו לצלעות הגדולות:

    ולא עד בכללובכלל איני יודע הוא:

    פי פרשהנפסק החוט אצל תחלת העצם ולא כנגדו ממש מאי בהדי עצם חשיב ואיני יודע או בהדי פרשה קמייתא חשיב וטרפה. ולא נהירא דהא ודאי מן הפרשה היא ולא מבין הפרשה:

    פרשה עצמהנפסק החוט כנגד פרשה שניה בשר שבין צלע ראשון לשני מהו בהדי ראשון שדינן ליה וטרפה או בתר צלע שני שדינן ליה ואיני יודע:

    תידון כבשראם נפסק החוט כנגדו ולהאי לישנא גרס מאי לאו פרשה שניה. ומפי גאון אחר שמעתי פרשה עצמו נשבר הצלע עצמו. ולשון מורי הראשון הגון וסייג מצאתי לו בהלכות גדולות והוא עיקר:

    עד למטהמכנפיו הוי כח חוט השדרה דיליה:

    ולריש לקיש עד כנגד בין אגפיםותו לא:

    ושלחו ליה דבי נשיאהשלחו בשבילו שילך אצלם:

    והא אנן תנןגבי אלו כשרות במתני' (לקמן חולין נד.):

    זריק להלבהמה שלא נשתייר בה כזית מן הכבד דקסבר טרפה:

    מטביל להאוכלה. וכל מאכלם ע"י טיבול חומץ או חרוסת כך שמעתי. אבל נראה בעיני דבאיסור והיתר טריף ומכשר הוה שייך למיתני וזריק ומטביל לא שייך ביה ומסתברא דהכי קאמר רבי חייא זריק לה לכבד של כל בהמה ולא היה אוכלו דלא הוה חשיב ליה ורבי שמעון מטביל ליה דאף על גב דלאו בשר הוא קאכיל ליה משום בריאותא דקסבר נשמה תלויה בו כדקי"ל (ברכות דף מד:) כל נפש משיב נפש וכדאמרינן (לעיל חולין דף לג.) הרוצה שיבריא חותך כזית בשר קודם שתצא נפשה הילכך אם לא נשתייר כזית להעלות ארוכה שיחזור וירפא טרפה ולר' חייא לא בעי כדי להעלות ארוכה אלא שיורא פורתא מקום תליא דמרה דשיורא במקום מרה בעינן כדלקמן:

    עשירין מקמציןרבי שמעון בן רבי בנו של נשיא היה. ומקמץ לשון עצרן:

    פולמוסאחיל השלטון:

    ערוקאיגמירו מינאי הא מילתא כזית שאמרו במקום מרה יהא:

    במקום שהיא חיהשהכבד חיה משם דהיינו מקום תלייתה כשהיא מעורה דבוקה תחת הכליות זה נראה לי ומצאתיו. לישנא אחרינא ביותרת הכבד איבר"ש בלע"ז והן טרפשין:

    מתלקט מהוכזית מתלקט ולא במקום אחד אלא חצי כזית כאן וחצי כזית כאן:

    מרודדמרוקע טינב"א בלע"ז וגרע מכרצועה:

    נדלדלהנעקרה במקומות הרבה:

    ומעורה בטרפשיהכאן מעט וכאן מעט וכולה קיימת:

    הא איכאהרי כולה קיימת:

    רב נחמן קרמא תתאה ס"ל:

    כיתונא דורדאמלבוש אדום שהריאה מונחת בו. ורדא על שם שקרום תחתון אדום הוא כדאמרינן לקמן (עמוד ב) כאהינא סומקא:

    דאגלידשניטל קרום העליון והופשט כמו גלודה דמתניתין (לקמן חולין דף נד.):

    חולין 46 עמוד א

    1עד ועד בכלל, או דלמא עד ולא עד בכלל?

    2בעי רב פפא: את"ל עד ולא עד בכלל, פי פרשה מהו?

    3בעי רבי ירמיה: את"ל עד ועד בכלל, פרשה עצמה מהו?

    4ת"ש הפרשה תידון כבשר. מאי לאו פרשה ראשונה ושניה? לא, שלישית.

    5בעופא, ר' ינאי אומר: למטה מן האגפים, ור"ל אמר: עד בין אגפים.

    6אמר עולא: הוה קאימנא קמיה דבן פזי, ואייתו לקמיה עופא, ובדק עד בין אגפים, ושלח ליה דבי נשיאה וקם ואזל, ולא ידענא אי משום דלא צריך למבדק טפי, אי משום כבוד נשיאה.

    7ניטלה הכבד וכו'. הא נשתייר הימנה כלום כשרה, אע"ג דלא הוי כזית, והתנן: ניטל הכבד ונשתייר הימנה כזית כשרה!

    8אמר רב יוסף: לא קשיא, הא ר' חייא, הא ר"ש בר רבי, כי הא דר' חייא זריק לה, ור"ש בר רבי מטביל לה, וסימניך: ״עשירין מקמצין״.

    9ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא, ערקו רבה ורב יוסף, פגע בהו ר' זירא, אמר להו: ערוקאי, כזית שאמרו במקום מרה. רב אדא בר אהבה אמר: במקום שהיא חיה. אמר רב פפא: הלכך, בעינן כזית במקום מרה, ובעינן כזית במקום שהיא חיה.

    10בעי ר' ירמיה: מתלקט, מהו? כרצועה, מהו? בעי רב אשי: כזית מרודד, מהו? תיקו.

    11בעא מיניה ר' זריקא מר' אמי: נדלדלה כבד ומעורה בטרפשיה, מהו? אמר ליה: דלדול זה איני יודע מהו, אי למ"ד במקום מרה הא איכא, אי למ"ד במקום שהיא חיה הא איכא.

    12הריאה שניקבה, רב ושמואל ורב אסי דאמרי: קרמא עילאה, ואמרי לה: קרמא תתאה. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: וסימניך כיתונא דורדא דמנחא ביה ריאה.

    13פשיטא: אי אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה תתאה מגין, כדרבה, דאמר רבה: האי ריאה דאגליד׃

    Tosafot

    עד ועד בכלל או עד ולא עד בכללמדאמר בפירקין (לקמן חולין דף נה.) כל שיעורא דשיערו חכמים להחמיר ליכא למפשט מידי דהני מילי במשנה או בברייתא אבל הכא מימרא היא:

    ואם תימצי לומר עד ולא עד בכלל פי פרשה מהואף על פי שאמר שמואל עד בין הפרשות מ"מ מספקא ליה דדלמא מתחלת עובי פיצול ראשון עד פיצול שני שלמטה הימנו קרוי בין הפרשות ראשון ועד ולא עד בכלל ואיני יודע או שמא מסוף עובי פיצול קרוי בין הפרשות שזהו בין הפרשות ממש אבל מה שהוא כנגד עובי החוט המתפצל לא מיקרי בין הפרשות וטרפה אי נמי משום הכי מספקא ליה שמא פי פרשות עצמן דהיינו עובי פיצול ראשון הוי בין הפרשות דקאמר שמואל לפי שהוא בין חוט המתפצל לשמאל לחוט המתפצל לימין והא דנקט שמואל עד בין הפרשות ולא נקט עד הפרשות לפי שהאחד מתחיל לצאת ולהתפצל קודם לחבירו ודוקא אם עד ולא עד בכלל איבעיא ליה בפי פרשה ראשונה אבל אם עד ועד בכלל לא מצי למיבעי פי פרשה שניה מהו דממה נפשך הוי בכלל איני יודע כמו בין הפרשות שני דהא עד בין הפרשות ראשון קאמר דטרפה ותו לא ואם איתא דפי פרשה אינו קרוי בין הפרשות הרי לא אמרינן שיהא טרפה אלא עד בין הפרשות ואין זה בין הפרשות ואם הוא קרוי בין הפרשות האמר שניה איני יודע ובכלל שניה יש לו להיות:

    ואם תימצי לומר עד ועד בכלל פרשה עצמה מהופירש בקונטרס נפסק הפיצול עצמה מן החוט מהו ונראה דאפילו דאם תימצי לומר דעד ולא עד בכלל הוה מצי למיבעי בפרשה עצמה את"ל דפי פרשה טרפה אבל אי פי פרשה כשרה אז ודאי ליכא למבעי דכ"ש פרשה עצמה ועוד י"ל דמבעיא ליה אם נפסק הפיצול ברחוק ממקום חיבורו כנגד חוט השדרה שבין פיצול ראשון לפיצול שני שהוא בין הפרשות ראשון והשתא לא מצי למבעי אלא את"ל עד ועד בכלל:

    מאי לאו ראשונה ושניההא דנקט שניה משום דאי הויא טרפה הוה שייך למבעי כל הנך בעיות בשניה כמו בראשונה:

    למטה מן האגפיםיש להסתפק אם למטה ממקום חיבורן בגוף קאמר אם למטה ממקום ששוכבות על העוף דהיינו למטה מסוף עצם של כנף המחובר בגוף:

    ערוקאירבי זירא לא היה צריך לברוח דאביו גבאי של מלך היה דנהג בגבואתא תליסר שנין כדאמר בפרק זה בורר (סנהדרין כה:) דכי הוה אתי ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן אמר להו לך עמי בא בחדריך:

    הלכך בעינן כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיההכי קיימא לן כדפסקינן לעיל (חולין דף מג.) הלכה כדברי האומר בכזית:

    ואמרי לה קרמא תתאהכלומר עם עילאה דאי תתאה גרידא הא פסקינן בסמוך דבעינן תרוייהו ואם כן לא הוה ליה לא כרב ולא כשמואל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אם תמצי לומר ועד בכלל פרשה עצמה מהופירש רש"י ז"ל: שנפסק הפיצול עצמו מן החוט, ובפרשה ראשונה קאי, ונראה שדעת רבותינו ז"ל לומר דפרשה שניה עצמה פשיטא ליה לר' ירמיה דכשרה, דכיון דאפילו חוט השדרה אינו ודאי טרפה, אלא בעיני יודע הפרשה עצמה דין הוא שתהא כשרה לפי שהיא רחוקה מן החוט ואינו כחוט, אבל ראשונה אם היא ודאי טרפה דעד ועד בכלל, פרשה עצמה מי הויא בכלל איני יודע דשנייה או כשרה או ודאי טרפה כראשונה, והיינו דבעי לה רב ירמיה באם תמצא לומר עד ועד בכלל, ולא בעי לה באם תמצא לומר עד ולא עד בכלל, דאם עד ולא עד בכלל סבירא ליה לר' ירמיה דפרשה עצמה ודאי כשירה כיון דחוט השדרה עצמו הוי באיני יודע, ולפי פירוש זה היה נראה דהכי גרסינן והפרשה תידון כבשר מאי לאו ראשונה ושניה, וגירסא זו אינה מחוורת לי, לפי פירושו זה שכתבנו. וסליקו כולהו בעיא בתיקו, ולחומרא, והלכך אין בין הפרשות כשירה אלא מפרשה שלישית ולמטה ושלישית עצמה בכלל כשירה, וכל מה שביני ביני אסורה מספק, ופרשה עצמה גם כן שנפסקה בין מקום פיצול הראשון לחוט טרפה והפיצול השני לפי מה שכתבתי כשירה, ויש לחוש בדבר. רבינו אלפסי ז"ל הביאה סתם, נראה שדעתו לומר דאין כשר אלא משלישית ולמטה ואפילו פרשה שניה עצמה [אסורה], וכזה ראוי להורות.

    בעופא ר' ינאי אמר עד בין אגפים וריש לקיש אמר למטה מן אגפים. ולא איפסיקא הילכתא לא כמר ולא כמר, וחומרא, דאיסורא דאורייתא היא. כתב בתוספות יש להסתפק אם למטה ממקום חבורן בגוף קאמר או למטה ממקום ששוכבת על העוף דהיינו למטה מסוף העצם של כנף המחובר בגוף.

    הא ד בעי רבי ירמיה מתלקט מהו כרצועה מהו וכו'נראה דכולו במקום חיותו קאמר, דאי שלא במקום (חבורו) [חיותו] הא קיימא לן דכזית במקום חיותו בעינן, אלא ודאי בשהוא מתלקט כאן וכאן במקום חיותו קאמר, ואפילו הכי סלקו בתיקו, והלכך מרודד או מתלקט (וברצוע) [וכרצועה] אסורה עד שיהא כזית (ב)[כ]בריתו במקום מרה וכזית במקום חיותו, ומדולדל ומעורה בטרפשין קיימא לן כר' אמי דאמר דלדול זה איני יודע מהו. וכיון דאיכא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא כשרה.

    האי ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשירה[כתב] בעל הלכות גדולות והוא דלא מפקא זיקא, נראה שצריכה בדיקה, לפי סברתו ז"ל אף על פי שלא נראה כן מעיקר גמרא דכשריה לגמרי משמע דאי לא הוה ליה למימר תבדק.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 46a

    Chullin 46a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 257 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עד ועד בכלל והכי קאמר מן הראש ועד בין הפרשה ראשונה וכל אותו בין בכלל טרפה או דלמא הכי קאמר עד ולא עד בכלל טרפה שלישית כשרה שניה איני יודע ה"ה לראשונה דמספקא ליה וממילא משתמע ולא אצטריך לפרושי ראשונה ושניה איני יודע דכיון דאמר ודאי טרפה עד אחת ולא היא בכלל מכלל דמכאן ועד שלישית מספקא ליה וחדא מינייהו הוא דנקט דלא תימא שניה כשלישית לקולא:

    את"ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו נפסק החוט הגדול כנגד פי הפצולין הראשונים במקום פיצול מהו בכלל טרפה הוא או בכלל איני יודע הוא מי אמרינן עד בין דוקא ופי הפרשה טרפה או לאו דוקא:

    ואת"ל עד ועד בכלל ליכא למיבעי בפי הפרשה מידי דודאי טרפה דאפילו חוט שכנגד הפסק שבין שני הפיצולים טרפה וכ"ש פי פיצול הראשון אלא הכי קא מיבעיא ליה נפסק הפיצול עצמו מן החוט מהו ובפרשה ראשונה קאי:

    תידון כבשר שאם נפסק הפיצול כשרה:

    ה"ג מאי לאו ראשונה ושניה לא שלישית מאי לאו פיצול ראשון ואע"ג דחוט של אחריה עדיין בכלל טרפות או בכלל ספק הוא וכן שני לשון מורי:

    לשון אחר בין הפרשות הן צלעות קטנות של אליה פרשות הוא בשר המפריש בין צלע לצלע. (בין) [פי] הפרשות צלעות שבין פרשה לפרשה:

    גדי שמן חי:

    בליעה טפי הצלעות נבלעין ואין ניכרין כשהוא חי:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 46a · Sefaria

    Tosafot

    עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל מדאמר בפירקין (לקמן חולין דף נה.) כל שיעורא דשיערו חכמים להחמיר ליכא למפשט מידי דהני מילי במשנה או בברייתא אבל הכא מימרא היא:

    ואם תימצי לומר עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו אף על פי שאמר שמואל עד בין הפרשות מ"מ מספקא ליה דדלמא מתחלת עובי פיצול ראשון עד פיצול שני שלמטה הימנו קרוי בין הפרשות ראשון ועד ולא עד בכלל ואיני יודע או שמא מסוף עובי פיצול קרוי בין הפרשות שזהו בין הפרשות ממש אבל מה שהוא כנגד עובי החוט המתפצל לא מיקרי בין הפרשות וטרפה אי נמי משום הכי מספקא ליה שמא פי פרשות עצמן דהיינו עובי פיצול ראשון הוי בין הפרשות דקאמר שמואל לפי שהוא בין חוט המתפצל לשמאל לחוט המתפצל לימין והא דנקט שמואל עד בין הפרשות ולא נקט עד הפרשות לפי שהאחד מתחיל לצאת ולהתפצל קודם לחבירו ודוקא אם עד ולא עד בכלל איבעיא ליה בפי פרשה ראשונה אבל אם עד ועד בכלל לא מצי למיבעי פי פרשה שניה מהו דממה נפשך הוי בכלל איני יודע כמו בין הפרשות שני דהא עד בין הפרשות ראשון קאמר דטרפה ותו לא ואם איתא דפי פרשה אינו קרוי בין הפרשות הרי לא אמרינן שיהא טרפה אלא עד בין הפרשות ואין זה בין הפרשות ואם הוא קרוי בין הפרשות האמר שניה איני יודע ובכלל שניה יש לו להיות:

    ואם תימצי לומר עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו פירש בקונטרס נפסק הפיצול עצמה מן החוט מהו ונראה דאפילו דאם תימצי לומר דעד ולא עד בכלל הוה מצי למיבעי בפרשה עצמה את"ל דפי פרשה טרפה אבל אי פי פרשה כשרה אז ודאי ליכא למבעי דכ"ש פרשה עצמה ועוד י"ל דמבעיא ליה אם נפסק הפיצול ברחוק ממקום חיבורו כנגד חוט השדרה שבין פיצול ראשון לפיצול שני שהוא בין הפרשות ראשון והשתא לא מצי למבעי אלא את"ל עד ועד בכלל:

    מאי לאו ראשונה ושניה הא דנקט שניה משום דאי הויא טרפה הוה שייך למבעי כל הנך בעיות בשניה כמו בראשונה:

    למטה מן האגפים יש להסתפק אם למטה ממקום חיבורן בגוף קאמר אם למטה ממקום ששוכבות על העוף דהיינו למטה מסוף עצם של כנף המחובר בגוף:

    ערוקאי רבי זירא לא היה צריך לברוח דאביו גבאי של מלך היה דנהג בגבואתא תליסר שנין כדאמר בפרק זה בורר (סנהדרין כה:) דכי הוה אתי ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן אמר להו לך עמי בא בחדריך:

    הלכך בעינן כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה הכי קיימא לן כדפסקינן לעיל (חולין דף מג.) הלכה כדברי האומר בכזית:

    ואמרי לה קרמא תתאה כלומר עם עילאה דאי תתאה גרידא הא פסקינן בסמוך דבעינן תרוייהו ואם כן לא הוה ליה לא כרב ולא כשמואל:

    Tosafot on Chullin 46a · Sefaria

    Rashba

    אם תמצי לומר ועד בכלל פרשה עצמה מהו פירש רש"י ז"ל: שנפסק הפיצול עצמו מן החוט, ובפרשה ראשונה קאי, ונראה שדעת רבותינו ז"ל לומר דפרשה שניה עצמה פשיטא ליה לר' ירמיה דכשרה, דכיון דאפילו חוט השדרה אינו ודאי טרפה, אלא בעיני יודע הפרשה עצמה דין הוא שתהא כשרה לפי שהיא רחוקה מן החוט ואינו כחוט, אבל ראשונה אם היא ודאי טרפה דעד ועד בכלל, פרשה עצמה מי הויא בכלל איני יודע דשנייה או כשרה או ודאי טרפה כראשונה, והיינו דבעי לה רב ירמיה באם תמצא לומר עד ועד בכלל, ולא בעי לה באם תמצא לומר עד ולא עד בכלל, דאם עד ולא עד בכלל סבירא ליה לר' ירמיה דפרשה עצמה ודאי כשירה כיון דחוט השדרה עצמו הוי באיני יודע, ולפי פירוש זה היה נראה דהכי גרסינן והפרשה תידון כבשר מאי לאו ראשונה ושניה, וגירסא זו אינה מחוורת לי, לפי פירושו זה שכתבנו. וסליקו כולהו בעיא בתיקו, ולחומרא, והלכך אין בין הפרשות כשירה אלא מפרשה שלישית ולמטה ושלישית עצמה בכלל כשירה, וכל מה שביני ביני אסורה מספק, ופרשה עצמה גם כן שנפסקה בין מקום פיצול הראשון לחוט טרפה והפיצול השני לפי מה שכתבתי כשירה, ויש לחוש בדבר. רבינו אלפסי ז"ל הביאה סתם, נראה שדעתו לומר דאין כשר אלא משלישית ולמטה ואפילו פרשה שניה עצמה [אסורה], וכזה ראוי להורות.

    בעופא ר' ינאי אמר עד בין אגפים וריש לקיש אמר למטה מן אגפים. ולא איפסיקא הילכתא לא כמר ולא כמר, וחומרא, דאיסורא דאורייתא היא. כתב בתוספות יש להסתפק אם למטה ממקום חבורן בגוף קאמר או למטה ממקום ששוכבת על העוף דהיינו למטה מסוף העצם של כנף המחובר בגוף.

    הא ד בעי רבי ירמיה מתלקט מהו כרצועה מהו וכו' נראה דכולו במקום חיותו קאמר, דאי שלא במקום (חבורו) [חיותו] הא קיימא לן דכזית במקום חיותו בעינן, אלא ודאי בשהוא מתלקט כאן וכאן במקום חיותו קאמר, ואפילו הכי סלקו בתיקו, והלכך מרודד או מתלקט (וברצוע) [וכרצועה] אסורה עד שיהא כזית (ב)[כ]בריתו במקום מרה וכזית במקום חיותו, ומדולדל ומעורה בטרפשין קיימא לן כר' אמי דאמר דלדול זה איני יודע מהו. וכיון דאיכא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא כשרה.

    האי ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשירה [כתב] בעל הלכות גדולות והוא דלא מפקא זיקא, נראה שצריכה בדיקה, לפי סברתו ז"ל אף על פי שלא נראה כן מעיקר גמרא דכשריה לגמרי משמע דאי לא הוה ליה למימר תבדק.

    Rashba on Chullin 46a · Sefaria

    Meiri

    בין הפרשות זה אינו בעוף אם כן מהו שיעורו אצל חוט השדרה למעלה שיעורו מן הפולים כבהמה למטה שיעורו עד שהוא כנגד חבור הכנפים בגוף והוא הנקרא בין אגפים ויש אומרים עד סוף עצם הכנף השוכב על הגוף והוא הרבה למטה ממקום חבורן:

    כבר ביארנו במשנה שאם ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כזית שהיא טרפה כזית זה כפול הוא ר"ל שני זיתים והוא שצריך שישתייר שם כזית במקום מרה וכזית במקום שהיתה חיה בו והוא מקום שהיתה תלויה בו כשהיא דבוקה ומחוברת תחת הכליות היו שני זיתים אלו משוערים בצמצום והוא הנקרא מתלקט או שלא היה שם שיעור זית בעובי אלא שיש ממנו בשטח כל כך שהוא משוער לכזית והוא הנקרא מרודד או שיש שם כל כך באורך שהוא משוער לכזית והוא הנקרא רצועה בכלן טרפה מספק:

    שיעור זה אף בבהמה נאמר שהיא גדולה אבל עוף לא נזכר בזה שיעור בתלמוד ופרשו קצת חכמי האחרונים שהכל לפי גדלו ולפי קטנו והדבר צריך בקי ויראה מיהא בעוף שכל שניכר שכך הוא מתחלת ברייתו אין מדקדקין בו אף בפחות מכזית אבל בבהמה אפי' היתה תחלת ברייתו כך אינו כלום שאין חיותו מספיק לכדי הצורך:

    נידלדלה הכבד ממקום חבורה אלא שהיא מעורה בטרפשין כשרה הואיל ואם ניטלה הכבד טרפה אם נמצא בו כבד יתרה טרפה שכל יתר כנטול דמי ור"ל כאלו ניטל אף הראשון והרי הוא כניטלה לגמרי וכן פירשוה גדולי הרבנים ויש מי שאומר שאין אומרין כל יתר כנטול דמי לומר שיהא אף הראשון כנטול אלא כמי שניטל היתר ונשאר מקום חבורו נקוב ואם כן כל אבר יתר שאם אתה חותכו יהא נקב חתוכו במקום שהנקב עושה טרפה פוסל אבל יתרת הכבד הואיל ואין נקב מקום חתוכה פוסל מותר ויש מכריעין לומר שכל יתר כנטול דמי עם מקומו שמחובר בו מן הראשון בלבד ואם כן כבד היתרה אם הוא מחובר בכזית שבמקום מרה או שבמקום חיותה טרפה ואם לאו כשרה וראשון עקר:

    מקצת גאונים כתבו שאם יבשה כבד שלה טרפה שהיבש כנטול ושיעור יובש זה שיפרך בצפורן נשאר ממנה כזית לח במקום מרה וכן במקום חיותה אף הם אומרים שהיא כשרה אין היבש גרוע מן הניטול ואין אני מודה בזו שאם ניטלה כלה ונשאר ממנה כשיעורין הללו הואיל ושיעורין הללו יש בהן בכדי לחיות דינו בכך אבל זו אין לחות שבאלו יכול לעמוד והרי הוא כיבש כלו כל זמן שיבש רובו למטה יתבאר על הכבד שהתליע אף במקום חיותה שהיא כשרה:

    כבר ביארנו במשנה ששני קרומות יש לה לריאה העליון הוא קרום דק מאוד והוא לבן ואע"פ שאדם רואה אותו אדום הוא מפני האדום שתחתיו שנראה ממנו מתוך דקותו אבל הוא בעצמו כשאדם קולפו הוא לבן והשני הוא שטח שעל עצם הריאה אחר שנקלף קרום העליון ואינו נקלף אלא בקושי מפני שעצמות הריאה דבוק בו הרבה והוא נקרא כתנתא דורדא דמתנחא בה ריאה ניקב קרום העליון ולא ניקב התחתון כשרה שהתחתון מגין ולא עוד אלא אפי' ניטל ונקלף העליון כלו ולא נשאר אלא עצמה של ריאה אדום כתמרה והוא שאמרו עליה כאן ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה אלא שחכמי ספרד מצריכין בזו בדיקה אם עולה בנפיחה וכן היא בהלכות גדולות וכן אם ניקב התחתון ולא ניקב העליון מפני שהעליון מגין עליו ניקבו שניהם טרפה ויראה לי שאפי' היו הנקבים זה שלא כנגד זה טרפה שהרי הרוח יוצא בתחתון ומחזר בין שניהם עד שמוצא הנקב האחר ויוצא אבל ראיתי לגדולי הדור שהתירוה מדמיון קורקבן וכיסו ואיני מודה להם:

    Meiri on Chullin 46a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה ואת"ל כו' עד ולא עד כו' דממ"נ הוי בכלל אינו יודע כמו בין הפרשות כו' יש מדקדקין מדברי התוס' אלו להכריע כדעת מי שאומר בטור י"ד סימן ל"א דפי פרשה של שלישית כשרה מה"ט דאי פי הפרשה לא מיקרי בין הפרשות הרי לא אמרי' באינו יודע אלא בין הפרשה של שניה ואם הוא קרוי בין הפרשות הא אמרינן דשלישית כשרה ובכלל שלישית יש לו להיות ואין כאן הכרע דאימא דממילא משתמע בפי פרשה של שלישית דהוי באינו יודע מדקאמר שלישית כשרה ותו לא מכלל דפי פרשה דידה הוי באינו יודע מה שאין כן בפי פרשה שניה דליכא למידק איפכא דמדקאמר בין הפרשות דשניה באינו יודע הא פי פרשה דידה דלא מיקרי בין הפרשות הוי ודאי טרפה דהא אפי' בין הפרשות דראשונה הוי באינו יודע אי לא הוה עד ולא עד בכלל ועוד דבין הכא ובין הכא כיון דאיכא למידק הכי ואיכא למידק הכי ולא ידעינן איזה דיוק עיקר דניזול בתריה מספיקא הוה כולהו באינו יודע וק"ל:

    בד"ה מאי לאו ראשונה ושניה והא דנקט שניה משום דאי הוי טרפה הוה שייך למיבעי כל הנך כו' י"מ בכוונת דבריהם דאי הויא הראשונה ודאי טרפה והוה קאמר בה עד שניה טרפה הוי שייך למיבעי כל הנך אבעיות בשניה ואין זה בכח המאמר דאפשר דהוי אמר בראשונה ודאי טרפה והשניה אינו יודע ואף אם נדחוק לפרש דבריהם דר"ל דאי הוי מצי השנייה להיות טרפה ודאי לשמואל כמו השתא בראשונה אז שייך למיבעי כו' איך שיהיה לא זו הדרך למנקט שניה דלא צריכה לן השתא לפום מלתא דשמואל אלא באי לא הוה קאמר הכי והנראה ששיעור דבריהם כן הוא דודאי כל הנך אבעיות דמספקא לן במלתיה דשמואל אי שמואל ס"ל ודאי טרפה בבין הפרשות ופי הפרשה ופרשה דראשונה לא שייכי למיבעיא בשניה דהא שמואל קאמר בהדיא בשניה אינו יודע אבל מ"מ הא לן בשניה נמי דאי הוה טרפה אז לא שייך למיבעי ולהסתפק בבין הפרשות ופי הפרשה ופרשה דשניה דהא שמואל אינו יודע קאמר בה ומש"ה נקט כאן שניה למיפשט מיהת פרשה גופה דשניה והמתרץ השיב לא שלישית אבל פרשה דשניה עדיין בספק עומדת אי הויא טריפה או לא ולא בעי למימר דנקט שניה משום דבפרשה שניה מיבעי לן במלתיה דשמואל אי הוה נמי באינו יודע או דודאי כשרה דא"כ לא הוה אצטריך ליה למבעי בפרשה באת"ל עד ועד בכלל דהא אפי' באת"ל עד ולא עד בכלל איכא למיבעי אי הוה פרשה באינו יודע או דכשרה ודאי אלא דע"כ אי אינו יודע אי כשרה ודאי לא מיבעיא לן אלא אי ודאי טרפה או לא ככל אינך אבעיות והדברים ברורים למבין ודברי מהרש"ל בזה אינן מבוררין ואין כאן מקום להאריך:

    בפרש"י בד"ה פרשה עצמה כו' בשר שבין צלע ראשון לשני כו' תידון כבשר אם נפסק כו' עכ"ל ותפשוט נמי הא דמספקא ליה לשמואל בבין הפרשות דשניה דהא בפרשה שניה תידון כבשר ומכ"ש בבין הפרשות שאחריה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 46a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה ואת"ל וכו' אבל אם עד ועד בכלל לא מצי למבעי פי פרשה שניה דממה נפשך וכו'. צ"ל דס"ל לתוס' דאפי' אי אמרינן דפי פרשה הוי בכלל בין הפרשות היינו שנמשך אחר בין הפרשות שלמטה ממנו ולא לשל מעלה הלבך אי פי פרשה שנייה הוי בכלל בין הפרשות היינו בין הפרשות שניה וא"כ הוי בכלל אינו יודע ואי לא מקרי בין הפרשות לא הוי נמי טרפה דהא עד בין הפרשות ראשון קאמר ר"ל ובין הפרשות בכלל דהיינו עד התחלת השניה (ומ"מ) [ומ"ה] פי פרשה שניה לא הוי בכלל טרפה וא"כ ע"כ הוי בכלל אינו יודע וק"ל:ד"ה מאי לאו ראשונה ושניה הא דנקט שניה משום דאי הויא טריפה וכו'. נ"ל דר"ל דרב יהודה קאמר דאינו יודע אם אמר שמואל דטרפה ער פרשה ראשונה או אם אמר עד פרשה שניה ואם היה האמת דאמר עד פרשה שניה טריפה הוי נמי שייך למבעי כל הנך בעיות דלעיל דהיינו אם עד ועד בכלל ואפי' בין הפרשות שניה טריפה או לא ואת"ל עד ועד שלא בכלל פי פרשה שנייה מהו כמו שהשתא בעי בראשונה לכך נקט ראשונה ושניה וק"ל:

    ד"ה ואמרי לה קרמא תתאה וכו' נ"ל דהתוס' מפרשים דהא דקאמר בגמרא ואמרי לה וכו' ה"פ דללישנא קמא לא פליגי רב ושמואל אלא תרוייהו אמרי קרמא עילאה ואמרי לה דפליגי ושמואל ס"ל תתאה ולכך כתבו התוס' דר"ל עם עילאה דאי תתאה גרידא וכו' לא הוי לא כרב ולא כשמואל משום דהא לרב עילאה לחודיה ולשמואל תתאה לחודיה ועל כל פנים צ"ל ע"כ הא דקאמר בגמרא בתר הכי פשיטא אינקיב עילאה לפרושי לישנא דאמרי לה תתאה אתא והתוס' שכתבו כלומר עם עילאה וכו'. ר"ל דהכי הוי פירושו לפי המסקנא וק"ל:

    Maharam on Chullin 46a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 46, Amud Aleph, about 257 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “עד ועד בכלל, או דלמא עד ולא…”

    2. Segment 211 words

      Opens “בעי רב פפא: את"ל עד ולא עד…”

      Named: רב פפא.

    3. Segment 310 words

      Opens “בעי רבי ירמיה: את"ל עד ועד בכלל,…”

      Named: רבי ירמיה.

    4. Segment 411 words

      Opens “ת"ש הפרשה תידון כבשר. מאי לאו פרשה…”

    5. Segment 512 words

      Opens “בעופא, ר' ינאי אומר: למטה מן האגפים,…”

    6. Segment 632 words

      Opens “אמר עולא: הוה קאימנא קמיה דבן פזי,…”

      Named: עולא.

    7. Segment 719 words

      Opens “ניטלה הכבד וכו'. הא נשתייר הימנה כלום…”

    8. Segment 826 words

      Opens “אמר רב יוסף: לא קשיא, הא ר'…”

      Named: רב יוסף, רבי מטביל.

    9. Segment 940 words

      Opens “ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא, ערקו רבה ורב…”

      Named: רב יוסף, רב אדא בר אהבה, רב פפא, רבה.

    10. Segment 1014 words

      Opens “בעי ר' ירמיה: מתלקט, מהו? כרצועה, מהו?…”

      Named: רב אשי.

    11. Segment 1131 words

      Opens “בעא מיניה ר' זריקא מר' אמי: נדלדלה…”

    12. Segment 1227 words

      Opens “הריאה שניקבה, רב ושמואל ורב אסי דאמרי:…”

      Named: רב ושמואל, רב אסי, רב יוסף בר מניומי, רב נחמן, שמואל.

    13. Segment 1315 words

      Opens “פשיטא: אי אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה…”

      Named: רבה.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Chullin 46a · Segment 9 — “…שאמרו במקום מרה. רב אדא בר אהבה אמר: במקום…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 46a · Segment 8 — “אמר רב יוסף: לא קשיא, הא ר' חייא, הא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chullin 46a · Segment 6 — “אמר עולא: הוה קאימנא קמיה דבן פזי, ואייתו לקמיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 46a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026