Talmud Builders

    Chullin 83b

    Back to index

    English translation — Chullin 83b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse: “You shall not slaughter it and its offspring both in one day” (Leviticus 22:28), is referring to a special day, and it indicates that a special day requires a proclamation to prevent buyers from slaughtering an animal together with its offspring on that day. From here is derived that which is stated in the mishna: On four occasions during the year, which are special days, one who sells an animal to another must inform him: I sold its mother for slaughter, or: I sold its offspring for slaughter.

    2MISHNA: The mitzva of covering the blood after slaughter is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, both in the presence, i.e., the time, of the Temple and not in the presence of the Temple. And it is in effect with regard to non-sacred animals, but it is not in effect with regard to sacrificial ones. And it is in effect with regard to the slaughter of an undomesticated animal and a bird, with regard to animals and birds that are readily available in his home, and with regard to those that are not readily available and are hunted in the wild. And it is in effect with regard to a koy , because it is uncertain whether a koy is a domesticated animal and one is exempt from the covering of its blood or whether it is an undomesticated animal and one is obligated to cover it.

    3And one may not slaughter a koy on a Festival, because covering its blood entails the performance of prohibited labor that is permitted only if there is a definite obligation to cover the blood. And if one slaughtered a koy on a Festival after the fact, one does not cover its blood until after the Festival.

    4GEMARA: The Gemara asks: What is the reason one is not obligated to cover the blood of sacrificial birds? If we say it is because of the statement of Rabbi Zeira, that is difficult. As Rabbi Zeira says: One who slaughters a bird or an undomesticated animal must place earth beneath the blood and earth above it, as it is stated: “And he shall pour out its blood and cover it with earth” (Leviticus 17:13). It is not stated: Cover it with earth, but rather, “in earth,” indicating that the blood must be concealed inside the earth. The verse teaches that one who slaughters a bird or undomesticated animal must place earth beneath the blood and earth above the blood.

    5The Gemara continues: And here, with regard to a bird offering, whose blood is presented on the altar, it is not possible for one to cover the blood with earth from beneath it. As how should one perform the covering of the blood? If one suggests that he should place earth on the altar and nullify that earth to the altar such that it will never be removed from there, this is unfeasible, since by nullifying the earth to the altar, he is adding to the structure of the altar. And it is written with regard to the construction of the Temple: “All was in writing, from the hand of the Lord, which He gave me to understand” (I Chronicles 28:19), indicating that the dimensions of the Temple and all the vessels within were given prophetically and are therefore not subject to change.

    6And if one suggests that he should not nullify the earth to the altar, this too is problematic, as the earth constitutes an interposition between the blood of the bird and the altar.

    7The Gemara explains why this statement of Rabbi Zeira does not sufficiently explain why one is not required to cover the blood of sacrificial birds. Granted that it is impossible to place earth beneath the blood of the bird, but it is possible to place earth above the blood of the bird. If so, let him perform a covering of the blood from above.

    8The Gemara explains this suggestion: Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yonatan ben Yosef says: If one slaughtered an undomesticated animal, whose blood requires covering, and thereafter slaughtered a domesticated animal, whose blood does not require covering, in the same location as the undomesticated animal, he is exempt from the obligation to cover the blood of the undomesticated animal, as it is covered with the blood of the domesticated animal. But if one slaughtered a domesticated animal and thereafter slaughtered an undomesticated animal he is obligated to cover the latter’s blood despite the fact that there is no earth, but rather blood of the domesticated animal, beneath it. It is evident from this baraita that the mitzva of covering the blood applies even when earth cannot be placed beneath the blood.

    9The Gemara responds: The exclusion of sacrificial birds from the mitzva of covering the blood, even from above, is in accordance with another statement of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira says with regard to meal offerings: For any measure of flour that is suitable for mixing with oil in a meal offering, the lack of mixing does not invalidate the meal offering. Even though there is a mitzva to mix the oil with the flour ab initio , the meal offering is fit for sacrifice even if the oil and the flour are not mixed together. And for any measure of flour that is not suitable for mixing with oil in a meal offering, the lack of mixing invalidates the meal offering. Similarly, if one slaughtered a domesticated animal and thereafter an undomesticated animal, since it was possible to cover the blood of the former before slaughtering the latter, which would allow the proper fulfillment of the mitzva of covering the blood, one is still obligated to cover the blood from above. By contrast, it is always impossible to properly perform the mitzva in the case of sacrificial birds.

    10The Gemara asks: Still, why is the mitzva of covering the blood not applicable to sacrificial birds? Let one scrape the blood off the altar and cover it elsewhere. Didn’t we learn in a mishna (87b): With regard to blood that spurts outside the pit in which the animal was slaughtered, and blood that remained on the slaughtering knife, one is obligated to cover it? Evidently, the halakha is that one may scrape off the blood and cover it in a location other than where it spilled out. Here too, let us scrape the blood of a sacrificial bird off the altar and cover it elsewhere.

    11The Gemara answers: If the ruling of the mishna was dealing with items consecrated for the altar, indeed, the blood must be scraped off and covered elsewhere. But here we are dealing with items consecrated for Temple maintenance, i.e., birds donated to the Temple in order to be sold, the profits of which would be used for repairs. Such birds may not be slaughtered, and if one transgressed and slaughtered them it is prohibited to derive any benefit from them. The tanna of the mishna holds that the mitzva of covering the blood does not apply to a slaughtered animal that is forbidden for consumption.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רבי אומר יום אחד יום המיוחד טעון כרוזימים מיוחדים יש בשנה דהיינו ארבעה פרקים שאתה מוזהר להכריז אמה מכרתי לשחוט. קרי ביה לא תשחיטו לא תגרום לה לישחט בימים הללו היא ובנה אי נמי מדכתיב יום אחד דמשמע יום מיוחד למאי יחדינהו אי לאו להטעין כרוז:

    מתני' כסוי הדםמשום דבעי למתני בחולין אבל לא במוקדשין נקט לכולהו:

    במוקדשיןחטאת העוף ועולת העוף:

    במזומן ובשאינו מזומןמשום דגבי שלוח הקן אצטריך למיתני לקמן (חולין דף קלח:) שאינו מזומן אבל לא במזומן. מזומן עוף הגדל בבית:

    ונוהג בכויגרס:

    ואין שוחטין אותו ביום טובמשום דלמא בעי כסוי ומספקא לא מחללינן י"ט אם שחטו:

    גמ' עפר למטהעפר תיחוח ולא על קרקע קשה:

    וכסהו עפרמשמע דלא בעי עפר אלא בכסוי. בעפר משמע כולו עטוף בעפר תיחוח:

    והכא לא אפשרלתת עפר למטה על המזבח:

    וליבטליהלהניחו שם לעולם:

    קמוסיף אבניןלהגביהו והרי כל אורך ורוחב ורום הבנין נמסר לדוד על פי נביאים:

    דכתיבבדברי הימים דקאמר ליה דוד לשלמה הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית עלי השכיל אותי לימד:

    קא הוי חציצהבין דם למזבח ונמצא שלא נמצה דמו בקיר המזבח:

    ופרכינן נהי דלמטהקודם מליקה אי אפשר לתת עפר משום חציצה כדאמרת אבל למעלה לאחר שמלק יכסנו דלאו חציצה מאי איכא למימר:

    פטור מלכסותשהרי דם בהמה למעלה ומה יכסה:

    חייב לכסותואע"ג דליכא עפר למטה בינו לדם הבהמה והכא נמי אע"ג שאין למטה יתן למעלה:

    כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בובמס' מנחות (דף קג:) אמרינן אין מביאין בכלי אחד מנחה של ששים ואחד עשרונים ומפרשינן טעמא מפני שאמרה תורה הבא מנחה שיכולה ליבלל וששים נבללין בכלי אחד אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאין יכולין ליבלל והוינן בה וכי אין נבללין מאי הוי והתנן לא בלל כשר ותירץ רבי זירא ראוי לבילה מיהא בעינן ומי שהוא ראוי לבילה אין בילה מעכבת ואפילו לא בלל כשר אבל כשאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. והכא נמי ראוי היה ליתן עפר למטה בין דם הבהמה לדם החיה קודם ששחט החיה הילכך אף על פי שלא נתן אין הכסוי בטל אבל מוקדשין שאין ראוי ליתן עפר למטה מצות עפר למטה מעכבת בו:

    וליגרריהמעל המזבח לאחר הזאה ויתננו למטה ויכסנו:

    דם הניתזלמרחוק חוץ לגומא ששוחט בה ודם שעל הסכין חייב לכסות וע"כ דם הסכין לא יכסנו אלא א"כ גוררו תחלה מעל הסכין ומכסי ליה:

    בקדשי מזבחכגון חטאת העוף:

    הכי נמידחייב לכסות הואיל ושחיטה ראויה הן שנאכלות לכהנים ומתניתין בעופות שהקדישן לבדק הבית ושחטם דאסורים בהנאה ומשום דשחיטה שאינה ראויה פטר להו מכיסוי:

    חולין 83 עמוד ב

    1רבי אומר: ״יום אחד״ יום המיוחד טעון כרוז, מכאן אמרו: בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו.

    2הדרן עלך אותו ואת בנו.

    Mishna

    3כסוי הדם נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין, ונוהג בחיה ובעוף, במזומן ובשאינו מזומן, ונוהג בכוי מפני שהוא ספק.

    4ואין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו.

    Gemara

    5מוקדשין מ"ט לא? אילימא משום דרבי זירא, דא"ר זירא: השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה, שנאמר: ״(ויקרא יז״, יג) ״ושפך את דמו וכסהו בעפר״ ״עפר״ לא נאמר, אלא ״בעפר״, מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה.

    6והכא לא אפשר, היכי ליעביד? ליתיב וליבטליה קמוסיף אבנין, וכתיב: ״(דברי הימים א כח״, יט) ״הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל״.

    7לא ליבטליה קא הוי חציצה.

    8נהי דלמטה לא אפשר, למעלה אפשר, ליעביד כסוי!

    9מי לא תניא, רבי יונתן בן יוסף אומר: שחט חיה ואח"כ שחט בהמה פטור מלכסות, בהמה ואח"כ חיה חייב לכסות.

    10כדרבי זירא, דא"ר זירא: כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו.

    11וליגרריה וליכסיה? מי לא תנן: דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות? אלמא דגריר ומכסי ליה, הכא נמי נגרור ונכסי ליה!

    12אי בקדשי מזבח הכי נמי, הכא במאי עסקינן? בקדשי בדק הבית.

    Tosafot

    מתני' כסוי הדם:

    ונוהג בחיה ובעוףלמעוטי בהמה קא אתי דלא תימא שיהא בכלל חיה:

    במזומן ובשאינו מזומןפי' בקונטרס דמשום שלוח הקן איצטריך למיתני דתנן לקמן דאינו נוהג אלא בשאינו מזומן וקשה לפירושו דאם כן בכל הני פירקין הוה ליה למיתני באותו ואת בנו (לעיל חולין דף עח.) ובגיד הנשה (לקמן חולין דף פט:) ובכל הבשר (לקמן חולין דף קג:) ונראה לפרש דאיצטריך למיתנייה הכא משום דכתיב (ויקרא יז) (כי) [אשר] יצוד דלא תימא דוקא באינו מזומן:

    במוקדשין מ"ט לאבקדשי מזבח נמי קא בעי כדמוכח הסוגיא ואף על גב דהנוחר והמעקר פטור מלכסות (לקמן חולין דף פה.) היינו משום דאסור באכילה אבל הכא משתרי באכילה במליקתו וגבי כסוי הדם לא כתיבא שחיטה אלא שפיכה:

    צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלהעפר שלמעלה מצוה שיתן הוא דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות וכסהו הרוח ונתגלה חייב לכסות (לקמן חולין דף פז.) אבל עפר שלמטה אין צריך שיתן הוא אם יש עפר הרי כאילו נתן הוא העפר והא דאמרינן לעיל בפ"ב (חולין דף לא.) דמזמני לכולה בקתא היינו במקום שהיה הקרקע קשה היה חופר משום דבעינן שיהיה עפר תיחוח ומיהו לעיל פירש בקונטרס שהיה מזמינו בפה לכך:

    קא מוסיף אבניןוהא דאמרינן בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סא:) שכשעלו בני גולה הוסיפו על המזבח ד' אמות מן הדרום התם קרא אשכח ודריש מה בית ששים אף מזבח ששים ור"ת מפרש קא מוסיף אבנין ולא הוה מרובע והתם יליף דריבוע מזבח מעכב ואין נראה דאכתי כשבא לכסות ידביק עפר גם סביב המזבח עד שיהא מרובע ועוד דקרא דרבוע יהיה הוה ליה לאתויי ולא קרא דהכל בכתב וגו':

    שחט חיה ואחר כך בהמה פטור מלכסותתימה דליגרריה ולכסייה וכן בהמה ואח"כ חיה דליגרריה ולכסייה כדם הניתז ושעל הסכין:

    דאמר רבי זירא כל הראוי לבילה כו'מלתא דר' זירא בפ' המנחות והנסכים (מנחות דף קג:) גבי הא דתנן הרי עלי ס"א עשרונים כו' כדפירש בקונטרס ותימה מאי פריך והא תנן אם לא בלל כשר דנהי דכשר מ"מ מצוה לבלול לכך יביא בשני כלים דוקא דהא כי אמר הרי עלי להביא בכלי אחד תנן התם לעיל דלא יביא בשני כלים אבל סתם יביא כמו שירצה וי"ל דהא סיפא דס"א קאי אהך דקתני רישא מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ס"א כו' כלומר מנחה של ס"א דהשתא כיון דקאמר מנחה לקרבן גדול קא מיכוין והוי כאילו אמר בכלי אחד לכך פריך כיון דאם לא בלל כשר צריך להביא בכלי אחד:

    אין בילה מעכבת בותימה והלא שנה הכתוב בלילה בכמה מקומות ובשנים עשר נשיאים תנא ביה י"ב זימנין ואמר בהקומץ רבה (מנחות דף יט.) בכל מקום שהחזיר הכתוב בתורה מנחה אינה אלא לעכב ושמא יש שום דרש דדרשינן מיניה דבילה לא מעכבא או שמא כולהו צריכי ואע"ג דבילה לא מעכבא מ"מ סברא הוא דכל הפחות דראוי בעינן כיון שהזכיר הכתוב בילה וכן לענין כסוי דהכא וכן בקריאת חליצה בפרק מצות חליצה (יבמות דף קד.) ובקריאת ביכורים בפרק הספינה (ב"ב דף פא:) ובפרק נערה בנדרים (דף עג.) דחרש לא מצי מיפר אפילו לא הוי ושמע אישה דוקא מ"מ ראוי לשמוע בעינן דסברא הוא בכל כי הני שיש שום דרשה בהן דלא הוי דוקא ולא מעכבא מ"מ ראוי בעינן וכן בפ"ק דקדושין (דף כה.) גבי בית הסתרים דבעי ראוי לביאת מים משום דהזכיר ביאת מים דכתיב כל בשרו אף על פי שמיעט בית הסתרים כדדרשינן מה בשרו מאבראי מ"מ כיון דאיכא כל דמרבה אפילו טמון לכל הפחות י"ל לענין הכי מרבה דבעינן ראוי לביאת מים והא דאמרינן דטמאין משלחין קרבנותיהן אע"ג דאינו סומך ולא אמרינן דניבעי ראוי לסמיכה שמא יש שום יתור דלא בעינן אפילו ראוי אי נמי הא חזי בימי טהרה ומה שיש מקומות שחשו על הסמיכה ויש מקומות שלא חשו מפורש בכל הגט (גיטין דף כח: ד"ה והא) מיהו בנגמר הדין (סנהדרין דף מה:) גבי נקטעה יד העדים פטור ואיכא דמחייב התם [דלא] בעי קרא כדכתיב צריך ליתן טעם למה (בעי):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גריס בפירושי רבינו חננאל ז"לרבי אומר יום אחד המיוחד מה יום המיוחד טעון כרוז. כלומר טעון להודיע אמה מכרתי לשחוט ומה יום המיוחד היום הולך אחר הלילה אף זה היום הולך אחר הלילה.

    מתני'מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמא דגריר ליה. ואם תאמר מנא לן דגריר ליה דילמא במקומו מכסהו. ויש לומר מדקתני חייב לכסות ולא קתני נותן עליו עפר, משמע ליה דחייב לכסות כדרך הכיסוי שנותנין עפר למטה ועפר למעלה דהיינו דגריר ליה ומכסי ליה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 83b

    Chullin 83b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 202 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רבי אומר יום אחד יום המיוחד טעון כרוז ימים מיוחדים יש בשנה דהיינו ארבעה פרקים שאתה מוזהר להכריז אמה מכרתי לשחוט. קרי ביה לא תשחיטו לא תגרום לה לישחט בימים הללו היא ובנה אי נמי מדכתיב יום אחד דמשמע יום מיוחד למאי יחדינהו אי לאו להטעין כרוז:

    מתני' כסוי הדם משום דבעי למתני בחולין אבל לא במוקדשין נקט לכולהו:

    במוקדשין חטאת העוף ועולת העוף:

    במזומן ובשאינו מזומן משום דגבי שלוח הקן אצטריך למיתני לקמן (חולין דף קלח:) שאינו מזומן אבל לא במזומן. מזומן עוף הגדל בבית:

    ונוהג בכוי גרס:

    ואין שוחטין אותו ביום טוב משום דלמא בעי כסוי ומספקא לא מחללינן י"ט אם שחטו:

    גמ' עפר למטה עפר תיחוח ולא על קרקע קשה:

    וכסהו עפר משמע דלא בעי עפר אלא בכסוי. בעפר משמע כולו עטוף בעפר תיחוח:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 83b · Sefaria

    Tosafot

    מתני' כסוי הדם:

    ונוהג בחיה ובעוף למעוטי בהמה קא אתי דלא תימא שיהא בכלל חיה:

    במזומן ובשאינו מזומן פי' בקונטרס דמשום שלוח הקן איצטריך למיתני דתנן לקמן דאינו נוהג אלא בשאינו מזומן וקשה לפירושו דאם כן בכל הני פירקין הוה ליה למיתני באותו ואת בנו (לעיל חולין דף עח.) ובגיד הנשה (לקמן חולין דף פט:) ובכל הבשר (לקמן חולין דף קג:) ונראה לפרש דאיצטריך למיתנייה הכא משום דכתיב (ויקרא יז) (כי) [אשר] יצוד דלא תימא דוקא באינו מזומן:

    במוקדשין מ"ט לא בקדשי מזבח נמי קא בעי כדמוכח הסוגיא ואף על גב דהנוחר והמעקר פטור מלכסות (לקמן חולין דף פה.) היינו משום דאסור באכילה אבל הכא משתרי באכילה במליקתו וגבי כסוי הדם לא כתיבא שחיטה אלא שפיכה:

    צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה עפר שלמעלה מצוה שיתן הוא דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות וכסהו הרוח ונתגלה חייב לכסות (לקמן חולין דף פז.) אבל עפר שלמטה אין צריך שיתן הוא אם יש עפר הרי כאילו נתן הוא העפר והא דאמרינן לעיל בפ"ב (חולין דף לא.) דמזמני לכולה בקתא היינו במקום שהיה הקרקע קשה היה חופר משום דבעינן שיהיה עפר תיחוח ומיהו לעיל פירש בקונטרס שהיה מזמינו בפה לכך:

    קא מוסיף אבנין והא דאמרינן בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סא:) שכשעלו בני גולה הוסיפו על המזבח ד' אמות מן הדרום התם קרא אשכח ודריש מה בית ששים אף מזבח ששים ור"ת מפרש קא מוסיף אבנין ולא הוה מרובע והתם יליף דריבוע מזבח מעכב ואין נראה דאכתי כשבא לכסות ידביק עפר גם סביב המזבח עד שיהא מרובע ועוד דקרא דרבוע יהיה הוה ליה לאתויי ולא קרא דהכל בכתב וגו':

    שחט חיה ואחר כך בהמה פטור מלכסות תימה דליגרריה ולכסייה וכן בהמה ואח"כ חיה דליגרריה ולכסייה כדם הניתז ושעל הסכין:

    דאמר רבי זירא כל הראוי לבילה כו' מלתא דר' זירא בפ' המנחות והנסכים (מנחות דף קג:) גבי הא דתנן הרי עלי ס"א עשרונים כו' כדפירש בקונטרס ותימה מאי פריך והא תנן אם לא בלל כשר דנהי דכשר מ"מ מצוה לבלול לכך יביא בשני כלים דוקא דהא כי אמר הרי עלי להביא בכלי אחד תנן התם לעיל דלא יביא בשני כלים אבל סתם יביא כמו שירצה וי"ל דהא סיפא דס"א קאי אהך דקתני רישא מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ס"א כו' כלומר מנחה של ס"א דהשתא כיון דקאמר מנחה לקרבן גדול קא מיכוין והוי כאילו אמר בכלי אחד לכך פריך כיון דאם לא בלל כשר צריך להביא בכלי אחד:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Chullin 83b · Sefaria

    Rashba

    הכי גריס בפירושי רבינו חננאל ז"ל רבי אומר יום אחד המיוחד מה יום המיוחד טעון כרוז. כלומר טעון להודיע אמה מכרתי לשחוט ומה יום המיוחד היום הולך אחר הלילה אף זה היום הולך אחר הלילה.

    מתני' מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמא דגריר ליה. ואם תאמר מנא לן דגריר ליה דילמא במקומו מכסהו. ויש לומר מדקתני חייב לכסות ולא קתני נותן עליו עפר, משמע ליה דחייב לכסות כדרך הכיסוי שנותנין עפר למטה ועפר למעלה דהיינו דגריר ליה ומכסי ליה.

    Rashba on Chullin 83b · Sefaria

    Ritva

    פרק כסוי הדם מתניתין כיסוי' הדם נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית הא פשיטה ולא קתני לה אלא משו' דבעי למתני בחולין אבל לא במוקדשין וכדמפרש בריש שילוח הקן.

    בחולין אבל במוקדשין פי' רש"י ז"ל במוקדשין כגון חטא עוף ועולת העוף דהכין מסקנא דגמרא דאפי' בקדשי מזבח אין כיסוי הדם נוהג ומקראי מייתי לה וא"ת והא קדשי מזבח במליק' הם שהיה בנחיר' ואנן ס"ל הנוחר והמעקר פטור מלכסות י"ל דהא לק"מ דבקדשי' נחירתן ומליקתן זו היא שחיטתן דהא שרי' רחמנא לכהנים חטאת עוף ואשר יאכל קרינא ביה דגבי כיסוי הדם לא כתיב ושחט אלא אשר יאכל ושפך את דמו והאי נמי אשר יאכל קרינא ביה.

    ונוהג בחיה אף ע"ג דבהדיא כתיב בקרא נקיטי אגב אידך ולאשמעינן נמי אגב אורחיה דדוקא בחיה ולא בבהמה ולא אמרי' דבהמה בכלל חיה.

    במזומן ושאינו מזומן פירש"י ז"ל דלא איצטריך למיתני אלא דנקט לה שלא לצורך משו' דבעי למיתני בשלוח הקן שאינו נוהג במזומן ומקשי' עליו דא"כ אמאי לא קתני הכי גבי גיד הנשה ואותו ואת בנו ובשר בחלב נראה דלא קשי' דשניא היא שהיא מצוה שנוהג' בעוף כההו' דשילוח הקן אבל הא קשיא דבפ' שלוח הקן דמני תלמודא מאי דקתני בהני פרקים שלא לצורך אמאי לא אמר נמי הא ובחנ' דחיק רבי' ז"ל אלא דמשום דכתיב אשר יצוד דמשמע בשאינו מזומן איצטריך למיתני שנוהג אף במזומן וכדנפקא לן מברייתא מדכתיב ציד: ונוהג בכוי מפני שהוא ספק וסתמא דלא כר' יוסי דאמר כוי ברי' בפני עצמה הוא כדאיתא ביבמות:

    גמ' במוקדשין מאי טעמא אילימ' וכו פי' דסתם מוקדשין משמע ואפי' בקדשי מזבח.

    ולבטליה פיר' דהשתא ליכא חציצה קא מוסיף אבנין וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל פי' מקרא הוא בענינו תכונו' הבית שאמר דוד לשלמה בנו לומר כי כל שיעורי בית כול' מפי השם ואין להוסיף ולגרו' בהם וא"ת הא אמרי' בפ' קדשי קדשים שכשעלו בני הגול' הסיפו במזבח ד' אמות מן הדרום י"ל דהא מפרש התם דקר' אשכחו ודרוש מה בית ששים אף מזבח ששים ועוד דהתם בתחלת בנינו והכ' כשהי' במזבח כל שיעורו. לייתי ולא ליבטלי' פי' דהא לא חשיב תוסיף הוי חציצה פירו' וכתיב ונמצה דמי על קיר המזבח שלא יהיה דבר חוצץ בין דם למזבח.

    Ritva on Chullin 83b · Sefaria

    Meiri

    פרק ששי בעזר הצור:

    כסוי הדם וכו' כונת הפרק לבאר ענין מצות כסוי הדם בשלמות כל עניניה ורוב הפרק יסוב על שמנה ענינים הראשון לבאר באיזה מין ובאיזה צד ובאיזה מקום נוהגת מצוה זו השני להודיע באותן המינין שמצוה זו נוהגת בהן באיזו שחיטה נוהגת ושלישי לבאר אם יועיל כסוי אחד לכמה שחיטות אם לאו ונכלל בזה החלק ענין ברכות השחיטה והכסוי הרביעי לבאר מי הוא הראוי לכסות ר"ל אם אפשר באחר זולת השוחט אם לאו החמישי לבאר על איזה צד חייב לחזור ולכסות אם נתגלה ועל איזה צד פטור הששי לבאר בדם שנתערב על איזה צד יבטל עד שלא יהא חייב בכסוי ועל איזה צד לא יבטל השביעי לבאר אם צריך כסוי לכל הדם אם לאו השמיני לבאר במה מכסין ובמה אין מכסין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים על ידי גלגול כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר באיזה מין ובאיזה צד ובאיזה מקום נוהגת מצוה זו ואמר על זה כסוי הדם נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין ונוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן ונוהג בכוי מפני שהוא ספק ואין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחט אין מכסין את דמו אמר הר"ם פי' אין הפרש בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית אם עבר אדם ושחטן אינו חייב כסוי וכבר אמרנו שהכוי בריה בפני עצמה ולא הכריחו חכמים אם מין חיה או מין בהמה ולפיכך אם כסו דמו ביום טוב ידמו שהוא חיה ויבאו לאכל חלבו לפיכך אין מכסין את דמו עד מוצאי יום טוב:

    אמר המאירי כסוי הדם נוהג בארץ ובחוצה לארץ שהרי חובת הגוף הוא וכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ בפני הבית ר"ל במציאות הבית והוא בזמן שבית המקדש קיים ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין שהרי הוא צריך לזריקה על המזבח ופי' מוקדשין לענין זה עולת העוף וחטאת העוף שהרי בהמה אינה בכלל כסוי כמו שיתבאר בסמוך וחיה אינה בכלל מוקדשין ונוהג בחיה ובעוף אבל לא בבהמה שהרי כך כתוב ציד חיה או עוף במזומן כגון אווזין ותרנגולין וחיות הגדלות בבית ובשאינו מזומן כגון חיות ועופות המדברים ונוהג בכוי מספק שהרי הא ספק חיה ספק בהמה ואין שוחטין אותו ביום טוב שמא אינו טעון כסוי ואין מחללין יום טוב לכסותו מספק או שמא הרואה יתיר חלבו כמו שהתבאר בפרק שלפני זה ואם שחטו אין מכסין את דמו עד לערב ולערב אם רישומו ניכר מכסה:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    השוחט לא ישחט על גבי קרקע קשה ויכסה אלא צריך שיתן עפר תיחוח למטה וישחוט ויכסה באותו עפר עצמו או באחר שנא' וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר ואם עבר ושחט על גבי קרקע יראה מסוגיא זו שהוא צריך לגררו ונותנו על גבי עפר תיחוח ומכסה בעפר ויש חולקין לומר שאין צריך גרירה אלא שעל הסכין ולא יראה כן מסוגיא זו שהרי על שניהם הוא אומר דגריר ליה ומכסי ליה ואם נבלע בקרקע ואי אפשר לגררו יתבאר למטה שאם רישומו ניכר מכסהו במקומו ואם אין רישומו ניכר פטור מלכסות:

    שחט חיה ואחר כך בהמה או בהמה ואחר כך חיה וכלל הדברים כל שנתערב דם הטעון כסוי עם דם שאינו טעון כסוי יתבאר למטה שרואין את הדם שאינו טעון כסוי כאלו הוא מים ומשערין באומד הדעת אלו היה מים אם היה מבטל מראה הדם עד שלא ישאר אדום ואם הוא כן פטור מלכסות ואם לאו חייב לכסות ואין הפרש בין שדם בהמה תחלה לדם חיה תחלה:

    תכונת המזבח במדת ארכו ורחבו וגבהו ידועה על הדרך שביארנוה במסכת יומא וצריך להתכוין בה כונה יתירה שלא יוסיף ושלא יגרע בה נתן עפר תיחוח על המזבח כדי להיות הדם נזרק עליה אם בטלה הרי זה מוסיף על הבנין ואם לא בטלה הרי זה חציצה ומפני זה לא יתן אלא על גופו של מזבח ולא יקפיד על הכיסוי כלל שהמוקדשין אין דמם צריך כסוי לא קדשי מזבח ולא קדשי בדק הבית ואף אחר זריקה אין צריך לגררו ולכסותו כלל שנא' ציד חיה או עוף מה חיה אין בה קדש ולא חלקת בה אלא כל חיה בחיוב כסוי אף עוף אין בו כסוי אלא באותן שאינן קדש הא של קדש אינן בתורת כסוי כלל:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 83b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ואין שוחטין כו' ומספיקא לא מחללינן י"ט אם שחטו עכ"ל הד"א כצ"ל:

    תוס' בד"ה שחט חיה כו' תימה דליגרריה ולכסייה וכן בהמה ואח"כ חיה כו' עכ"ל דע"כ ליכא למפטריה משום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כדבעי למימר מעיקרא כיון דאפשר בגרירה כההיא דסכין דחייב לכסות למעלה ע"י גרירה דאין סברא לחלק בין למעלה בין למטה דתרווייהו מקרא דבעפר נפקא וק"ל:

    בד"ה אין בילה מעכבת כו' דסברא הוא בכל כי הני שיש שום דרשא כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 83b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה אין בילה מעכבת בו וכו' עד מיהו בנגמר הדין גבי נקטעה יד העדים פטור ואיכא דמחייב התם דלא בעי קרא כדכתיב צריך ליתן טעם למה כצ"ל. ור"ל דכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה ולכך איכא מ"ד דפטר ליה התם דבעי קרא כדכתיב וכיון דנקטעה יד העדים א"א לקיים הקרא ואיכא מ"ד דמחייב דלא בעי קרא כדכתיב צריך ליתן טעם אמאן דאמר דמחייב דהא מסקינן בכל הני דוכתי דמ"מ ראוי מיהא בעינן כדבתיב בקרא וק"ל:

    Maharam on Chullin 83b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 83, Amud Bet, about 202 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “רבי אומר: ״יום אחד״ יום המיוחד טעון…”

      Named: רבי אומר.

    2. Segment 25 words

      Opens “הדרן עלך אותו ואת בנו.…”

    3. Segment 327 words

      Opens “מתני׳ כסוי הדם נוהג בארץ ובחוצה לארץ,…”

    4. Segment 410 words

      Opens “ואין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין…”

    5. Segment 539 words

      Opens “גמ׳ מוקדשין מ"ט לא? אילימא משום דרבי…”

      Named: רבי זירא.

    6. Segment 621 words

      Opens “והכא לא אפשר, היכי ליעביד? ליתיב וליבטליה…”

    7. Segment 75 words

      Opens “לא ליבטליה קא הוי חציצה.…”

    8. Segment 88 words

      Opens “נהי דלמטה לא אפשר, למעלה אפשר, ליעביד…”

    9. Segment 920 words

      Opens “מי לא תניא, רבי יונתן בן יוסף…”

      Named: רבי יונתן.

    10. Segment 1018 words

      Opens “כדרבי זירא, דא"ר זירא: כל הראוי לבילה…”

      Named: רבי זירא.

    11. Segment 1120 words

      Opens “וליגרריה וליכסיה? מי לא תנן: דם הניתז…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “אי בקדשי מזבח הכי נמי, הכא במאי…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 83b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026