Talmud Builders

    Chullin 127b

    Back to index

    English translation — Chullin 127b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If the animal was slaughtered, although this act of slaughter does not render it permitted for consumption by a Jew (see 73b), the limb and the flesh were thereby rendered susceptible to impurity by coming in contact with the blood of the slaughtered animal, as blood is one of the seven liquids; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says: They were not rendered susceptible to impurity through the animal’s own blood; they are rendered susceptible only once they have been wet with another liquid.

    2If the animal died without slaughter, the hanging flesh needs to be rendered susceptible to impurity in order to become impure, as its halakhic status is that of flesh severed from a living animal, which is ritually pure and does not have the status of an unslaughtered carcass. The hanging limb imparts impurity as a limb severed from a living animal but does not impart impurity as the limb of an unslaughtered carcass; this is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Shimon deems the limb ritually pure.

    3GEMARA: The mishna states that the limb of an animal that was partially severed and remains hanging from the animal imparts impurity as food if one had intent to eat it. The Gemara infers: It imparts impurity as food, yes, but it does not impart the impurity of a carcass, which can be transmitted to people and utensils in addition to food.

    4The Gemara asks: What are the circumstances? If the limb can heal and reattach to the animal’s body then it should not be susceptible even to impurity as food. And if it cannot heal, it should impart the impurity of a carcass as well.

    5The Gemara answers: Actually, the mishna is discussing a case where the limb will not heal, and the reason that the limb does not impart impurity of a carcass is that the impurity of a carcass is different and unique, as the Merciful One states with regard to the impurity of a carcass: “And if any of their carcass fall upon any sowing seed” (Leviticus 11:37), indicating that the severed limb of an animal is not considered a carcass until it completely falls from the animal.

    6This explanation is also taught in a baraita : With regard to the limb and the flesh of an animal that were partially severed and remain hanging from the animal and are connected to the animal by a connector the size of a strand of hair, one might have thought that they impart the impurity of a carcass. Therefore, the verse states: “And if any of the carcass fall,” indicating that a severed limb does not impart the impurity of a carcass until it completely falls from the animal. And nevertheless, despite the fact that it is not considered severed with regard to the impurity of a carcass, such a limb is considered severed with regard to being susceptible to impurity as food.

    7This explanation supports the opinion of Rav Ḥiyya bar Ashi, as Rav Ḥiyya bar Ashi said that Shmuel said: With regard to figs that dried while still attached to their tree, despite the fact that they are still attached, they are considered as if they have been picked and are susceptible to impurity as food. But with regard to one who picks them on Shabbat they are considered attached, and he is liable to bring a sin offering. Just as a partially severed limb of an animal is considered both attached and severed with regard to different halakhot , so too this dried fruit is considered both attached and detached with regard to different halakhot .

    8Let us say that a baraita ( Tosefta , Okatzin 2:11) supports the opinion of Shmuel, who holds that dried figs still attached to the tree are considered as if they are detached with regard to susceptibility to impurity as food: Vegetables that dried while they are attached to their plant, such as cabbage and gourd, which become hard as wood and inedible when dried, are not susceptible to impurity as food. But if one cut them when they were still moist and then dried them in order to use them for fuel, or, in the case of gourds, to make utensils out of them, they are susceptible to impurity as food.

    9The Gemara asks: Does it enter your mind that if one cut them and dried them they are susceptible to impurity as food? Such a vegetable is merely wood, and it is inedible. And Rabbi Yitzḥak says: The baraita is discussing a case where one cut the vegetables when they were still moist in order to dry them. The novelty of the baraita is that even though one intends to dry the vegetables and render them inedible, as long as they are still moist they are susceptible to impurity as food.

    10The Gemara infers: The reason for this halakha in the baraita is that it is discussing cabbage and gourd: Since one dried them, they are inedible and consequently are not susceptible to impurity as food. But other types of produce, which are edible when dried, are susceptible to impurity.

    11The Gemara explains the suggested support to Shmuel: What are the circumstances? If one dried both the produce itself and its stems, isn’t it obvious that the produce is no longer considered attached to the plant and is susceptible to impurity? If so, it would be unnecessary for the baraita to teach this. Rather, isn’t the baraita discussing a case where one dried the produce without drying its stems? Accordingly, in such a case the produce is considered detached with regard to impurity even though it is considered attached with regard to Shabbat, in accordance with the statement of Shmuel.

    12The Gemara rejects this interpretation: The baraita is not necessarily discussing that case. Actually, the baraita is discussing a case where both the produce itself and its stems were dried. And although it appears that the halakha is obvious in such a case, it was necessary for the baraita to mention it in order to teach the latter clause of the baraita : In a case where one cut the cabbage and gourd when they were still moist in order to dry them, they are susceptible to impurity as long as they are still moist.

    13The Gemara suggests: Come and hear a challenge to the opinion of Shmuel from a baraita : In the case of a tree from which a branch broke off, and the branch has fruit attached to it, even if the fruit is still moist it is considered detached from the tree. But if the branch did not break off, and the fruit dried on the tree, it is considered attached. What, isn’t the ruling of the baraita that just as in the first clause the fruit on the detached branch is considered detached with regard to all matters, the halakhot of both Shabbat and impurity, so too in the latter clause the fruit that dried on the tree is considered attached to the tree with regard to all matters, even the transmission of impurity, contrary to the opinion of Shmuel?

    14The Gemara rejects this challenge: Are the cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is. In the first clause of the baraita , the fruit on the detached branch is considered detached with regard to all matters. In the latter clause of the baraita , the dried fruit on the tree is considered attached with regard to Shabbat but detached with regard to impurity.

    15§The mishna teaches: If the animal was slaughtered, Rabbi Meir holds that with the blood of the slaughtered animal the limb and the flesh were rendered susceptible to impurity. Rabbi Shimon says that they were not rendered susceptible with the animal’s own blood. The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree?

    16Rabba said: The mishna is discussing a case where the blood of the slaughtered animal came into contact with the body of the animal but not with the partially severed limb. The tanna’im agree that if an appendage that constitutes a handle is rendered susceptible to impurity, the food to which it is attached is also rendered susceptible. But they disagree with regard to whether an animal constitutes a handle for its limb. One Sage, Rabbi Shimon, holds that an animal does not constitute a handle for its limb, and therefore the limb is not rendered susceptible to contract impurity along with the body of the animal. And one Sage, Rabbi Meir, holds that an animal constitutes a handle for its limb, and therefore the limb is rendered susceptible along with the body of the animal.

    17Abaye said a different explanation of the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon: The mishna is discussing a case where the blood of the slaughtered animal came into contact with the body of the animal but not with the partially severed limb, and both tanna’im agree that an animal does not constitute a handle for its limb. But they also agree that if the liquid comes into contact with only part of the food it renders the entire item susceptible to impurity. Therefore, if the partially severed limb is considered part of the animal it is rendered susceptible to impurity along with the animal. Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree with regard to whether the limb is considered part of the animal, and generally speaking, with regard to any case where a small part of an item is hanging off the larger part such that if one grasps and lifts the small part the large part does not ascend with it.

    18One Sage, Rabbi Meir, holds that although if one grasps and lifts the small part the large part does not ascend with it, the small part is still considered one and the same with the large part. Therefore, a partially severed limb is rendered susceptible to impurity along with the body of the animal. And one Sage, Rabbi Shimon, holds that the small part is not considered one and the same with the large part in such a case, and therefore the partially severed limb is not rendered susceptible to impurity along with the body of the animal.

    19And Rabbi Yoḥanan also holds in accordance with the explanation of Abaye that the tanna’im disagree with regard to the status of a small part of an item that is hanging off the larger part such that one grasps the small part and the large part does not ascend with it.

    20As Rabbi Yoḥanan raises a contradiction between one statement of Rabbi Meir and another statement of Rabbi Meir: Did Rabbi Meir actually say that even in a case where one grasps the small part of an item and the large part does not ascend with it, the small part is still considered one and the same with the large part?

    21One can raise a contradiction to this statement from a mishna ( Tevul Yom 3:1): With regard to a piece of food that was sliced from a larger piece of food and remains partially connected to the larger piece, the entire item is considered one and the same with regard to impurity. If one who was previously ritually impure and immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed touched either piece of the item, the entire item becomes impure.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נשחטה הבהמהנטהרו מלטמא עוד משום נבילה ואע"פ שאסורין באכילה כדאמרינן בבהמה המקשה (לעיל חולין דף עג:) מובשר בשדה טרפה ומידי נבלה טהרו דאין שחיטה עושה ניפול והוכשרו בדמיה לקבל טומאה בלא הכשר אחר:

    מתה הבהמה הבשרשנדלדל צריך הכשר לקבל טומאה מן השרץ אם לא הוכשר משנדלדל דטומאת נבלה אין בו כדאמר בבהמה המקשה (שם דף עג:) דמיתה עושה ניפול ואינו כמתנבל עמה במיתתה אלא כפרוש מחיים ובשר הפורש מן החי טהור:

    האבר מטמא משום אבר מן החי כו'כדפרישית טעמא דמיתה עושה ניפול כמו שנופל סמוך למיתה ואינו נבלה הלכך אינו מטמא משום נבלה. ובגמרא מפרש מאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה:

    ור"ש מטהרבגמרא מפרש טעמיה:

    גמ' טומאת נבלות לאדלא הוי כתלושין לגמרי דליטמא האבר כשאר אבר מן החי דאמר לקמן שהוא מטמא אדם וכלים:

    כי יפול מנבלתםאינו קרוי נבלה עד שיפול לגמרי וגבי שרצים כתיב דאבר מן החי דידהו נמי מטמא כדלקמן ובתרי קראי כתיב גבי שרצים כי יפול חד כי יפול מנבלתם עליו יטמא (ויקרא יא) וכתיב (שם) וכי יפול מנבלתם על כל זרע וגו' חד לאבר מן הבהמה דמיתה עושה ניפול אתא:

    ואפ"ה טומאת אוכלין מטמובניחותא. כלומר ואע"ג דמחוברין חשיבי לענין טומאת נבלות קתני מתניתין דלענין טומאת אוכלין תלושין נינהו ומקבלין טומאה כשאר אוכלין:

    מסייע ליה כו' שצמקו באיביהןשיבשו באילן:

    חייב חטאתאם לא יבשו עוקציהן. אלמא אע"ג דלענין שבת מחוברין נינהו מטמאין טומאת אוכלין:

    לימא מסייע ליהלשמואל:

    כגון הכרוב והדלעתשלאחר שהן יבשים הרי הן כעץ ואינן ראויין לאכילה:

    אין מטמאין טומאת אוכליןדהא לאו אוכל נינהו וקא ס"ד דהיא גופה לא איצטריך דעץ לא יטמא אלא למימרא דהני הוא דכי צמקו באיביהן טהורין אבל שאר פירות הנאכלין בצימוקן מקבלין טומאה ואשמעינן דכתלושין דמו:

    קצצןלחין על מנת ליבשן אע"פ שאין עומדין למאכל אלא לעץ כגון דלעת לעשות הימנה כלי וכרוב להסקה אפ"ה כל זמן שהן לחין מטמאין:

    קתני רישא מיהת ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת טעמא דהני כי יבשו לאו אוכלין נינהו הא שאר פירות מטמאין באיביהן:

    והיכי דמיהך מתניתא דקתני דכרוב ודלעת הוא דלא מטמו הא אחריני מטמו:

    אי דיבשו הן ועוקציהןדאף לענין שבת תלושין הן:

    פשיטאדמטמו למה ליה למתנייה לא איהי גופה איצטריך לאשמועינן דעץ לא יטמא ולאו דיוקא דידיה איצטריך לאשמועינן דאחריני מטמו דהא תלושין גמורין הן:

    אלא לאו בלא עוקציהןומשום דוקיא דידיה אצטריך למתנייה דאע"פ דלענין שבת מחוברין הן לענין טומאה תלושין הן כדשמואל והיינו מסייע ליה:

    לעולם הן ועוקציהןודקא קשיא לן מאי קמ"ל משום סיפא תנייה דאשמועינן קצצן לחין ע"מ ליבשן מטמאין טומאת אוכלים:

    שנפשחנתלש ממנו ענף ובאותו ענף יש פירות:

    הרי הן כתלושיןואפילו הן לחין:

    יבשופירות האילן שלא נפשח הרי הן כמחוברין:

    מאי לאו אף מחובריןדקאמר לכל דבריהם קאמר ואפילו לענין טומאה וקשיא לשמואל:

    הא כדאיתא והא כדאיתאתלושין שנפשח לכל דבריהם הוו תלושין בין לענין חיוב טומאה בין לענין שבת ומחוברין דקתני גבי יבשו לשבת קאמר ולא לטומאה והיינו כשמואל:

    במאי קא מיפלגיר' מאיר ור' שמעון לגבי הכשר:

    אמר רבה בבהמה נעשית יד לאבר קמיפלגיותרוייהו אית להו יש יד להכשר ומיהו רבי שמעון סבר אין בהמה כולה נעשית יד לאבר אחד הלכך לא הביאה לו הכשר ורבי מאיר סבר בהמה נעשית יד לאבר:

    אביי אמראין טעמייהו משום יד דכ"ע אין בהמה נעשית יד לאבר אחד אלא טעמא דרבי מאיר משום דכולה חדא חשיב ליה ואע"ג דכי אוחז את הקטן באבר ובשר המדולדל אין גדול עולה עמו אלא נתלש מיד הואיל וכשאוחז בגדול עולה קטן עמו חד הוא ור' שמעון סבר אינו כמוהו:

    אוכלתרומה:

    שנפרסלשון פרוסה נשבר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 127 עמוד ב

    1נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה, דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר: לא הוכשרו.

    2מתה הבהמה הבשר צריך הכשר, האבר מטמא משום אבר מן החי, ואינו מטמא משום אבר נבלה דברי ר' מאיר, ור' שמעון מטהר.

    Gemara

    3טומאת אוכלין אין, טומאת נבלה לא.

    4היכי דמי? אי דמעלין ארוכה אפילו טומאת אוכלין נמי לא ליטמו, ואי דאין מעלין ארוכה טומאת נבלה נמי ליטמו!

    5לעולם, דאין מעלין ארוכה, ושאני טומאת נבלה, דרחמנא אמר (ויקרא יא, לז) ״כי יפול״, עד שיפול.

    Baraita

    6תניא נמי הכי: האבר והבשר המדולדלין בבהמה ומעורין בחוט השערה, יכול יטמאו טומאת נבלה? תלמוד לומר ״יפול״ עד שיפול, ואפילו הכי טומאת אוכלין מיטמו׃

    7מסייע ליה לרב חייא בר אשי, דאמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: תאנים שצמקו באיביהן מטמאות טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת חייב חטאת.

    8לימא מסייע ליה: ירקות שצמקו באיביהן, כגון הכרוב והדלעת אין מטמאין טומאת אוכלין קצצן ויבשן מטמאין טומאת אוכלין׃

    9קצצן ויבשן, ס"ד עץ בעלמא הוא! וא"ר יצחק: בעל מנת ליבשן.

    10טעמא דכרוב ודלעת הוא, כיון דיבשן לאו בני אכילה נינהו, הא שאר פירות מטמאי.

    11היכי דמי? אי דיבשן הן ועוקציהן פשיטא! אלא לאו בלא עוקציהן.

    12לעולם הן ועוקציהן, וקצצן על מנת ליבשן איצטריכא ליה.

    13ת"ש אילן שנפשח ובו פירות הרי הן כתלושין, יבשו הרי הן כמחוברין. מאי לאו: מה תלושין לכל דבריהן, אף מחוברין לכל דבריהן?

    14מידי איריא? הא כדאיתא, והא כדאיתא.

    15נשחטה הבהמה [וכו']. במאי קא מיפלגי?

    16אמר רבה: בבהמה נעשית יד לאבר קמיפלגי: מר סבר אין בהמה נעשית יד לאבר, ומר סבר בהמה נעשית יד לאבר.

    17אביי אמר: באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קמיפלגי.

    18מר סבר: אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו, ומר סבר: אינו כמוהו.

    19ואף ר' יוחנן סבר, באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קא מיפלגי.

    20דרבי יוחנן רמי דר"מ אדר"מ מי אמר ר' מאיר, אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו?

    21ורמינהו: אוכל שנפרס ומעורה במקצת,׃

    Tosafot

    דרחמנא אמר כי יפול עד שיפולתימה מאי משמע כי יפול לענין זה דאבר המדולדל ועוד דהאי קרא בשרצים כתיב ונראה דהכי דריש כי יפול מהם במותם ואמר בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עד.) מיתה עושה ניפול וא"כ ממילא שמעינן דקודם מיתה אינה עושה ניפול ואבהמה דרשי ליה דאמר התם מיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול ופירש בקונטרס דמקרא יתירא דרשינן ואם אינו ענין לשרצים תנהו ענין לבהמה דבת שחיטה היא:

    טומאת נבלהשמזכיר כאן הש"ס לאו דוקא אלא היינו טומאת אבר מן החי:

    מסייע ליה לרב חייא כו'וא"ת למאי מייתי ליה סייעתא אי להא דאמר תאנים שצמקו באיביהן מטמאין טומאת אוכלין טפי הוה ליה למסייעיה ממתניתין ונראה דמייתי סייעתא אמאי דקאמר התולש מהן בשבת חייב חטאת דמשמע נמי מברייתא דלאו לכל מילי הוה כתלוש מדקא ממעט טומאת נבלה כלומר טומאת אבר מן החי ומקרא ממעט ליה ובמתניתין ליתיה בפירוש אלא מדיוקא שמעינן ליה טומאת אוכלין אין טומאת נבלות לא:

    לימא מסייע ליה ירקות שצמקוהא מייתי שפיר אפילו אטומאת אוכלין ומייתי סייעתא אהא דצמקו הוי כמדולדלים:

    וקצצן על מנת ליבשן איצטריכא ליהוא"ת ליתני הכי כרוב ודלעת שקצצן על מנת ליבשן מטמא טומאת אוכלין למה ליה למתני רישא שצמקו באיביהן וי"ל דהכי מתני ליה טפי שפיר הכרוב והדלעת שצמקו כו' ואם לא צמקו אלא קצצן ע"מ ליבש כו':

    ומר סבר אין בהמה נעשית יד לאברנראה דרבה מצי סבר דלר"ש שחיטה מכשרת ולא דם וה"ק אין בהמה נעשית יד לאבר הא אם נעשית יד לאבר היה מוכשר משחיטת בהמה אע"פ שהוא אסור באכילה מדרבנן וכן סברי כולהו אמוראי דמפרשי מתניתין לבר מר' אחא דאמר בנתקנח הדם בין סימן לסימן קמיפלגי דלדידיה דם מכשיר לר"ש וצ"ל דלרב אחא לא שמיע ליה ברייתא דהשוחט (לעיל חולין דף לו.) דשמעינן מיניה דלר' שמעון שחיטה מכשיר ולא דם אבל שאר אמוראי דהכא הוו ידעי לה שפיר דהא רב פפא נמי מפרש לה לפלוגתייהו בסמוך ובפרק השוחט (גז"ש) אמר רב פפא עלה דברייתא הכל מודים היכא דאיתיה לדם כו' אלמא ידע לה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומר סבר אין בהמה נעשית יד לאבראיכא למידק אפילו כי הויא יד לאבר מאי הוי והא אבר לא אתכשר לר' שמעון דהא אית לר"ש דשחיטה מכשרת ולא דם, כדאמר ר"א לעיל בפרק השוחט (חולין לו, א) אומר היה ר"ש שחיטה מכשרת ולא דם, וקתני נמי בברייתא בואו ונסמוך על דברי ר"ש שאמר שחיטה מכשרת ולא דם, וכיון שכן שחיטה זו אינה מעלה ולא מורידה לגבי האבר והבשר המדולדלין שבבהמה דהא אסורין נינהו. פירשו בתוספות דהכי קאמר אין נעשית יד לאבר דאילו נעשית היה מוכשר בשחיטת הבהמה כיון דמדאורייתא שרו כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין עג, ב) אמר רבה בר בר חנה אר"י אין לך בהם אלא מצות פרישה בלבד. וכן יש לפרש לכולהו אמוראי לבר מר"א דקאמר בנתקנח הדם בין סימן לסימן קא מיפלגי, דלדידיה דם מכשיר לר"ש, ולא שמיע ליה ההיא ברייתא דקתני שחיטה מכשרת ולא דם. והא נמי דאוקי רב פפא פלוגתייהו בסמוך בהכשר קודם למחשבה, בהכשר שחיטה קאמר על כרחיה, דהא רב פפא ידע לה לההיא ברייתא דשחיטה מכשרת ולא דם דהא איהו פריש לה התם בפרק השוחט (חולין לו, ב) וטעמא כדאמרן הואיל ומן התורה שחיטה זו מתרת האבר והבשר המדולדלין, וכולהו פליגי אדרב אשי דאמר בסמוך בשחיטה מכשרת ולא דם קא מיפלגי, דלרב אשי כיון דשחיטה זו אינה מתרתן באכילה אף היא אינה מכשרת. וא"ת ולרב אשי נמי כיון דמדאורייתא שחיטה מתרת היאך [אפשר] לומר כן שאינה מכשרת דהא טומאה דאורייתא היא. תירצו בתוס' דטעמיה משום דשחיטה אינה מכשרת אפילו לר"ש אלא מדרבנן וכדמשמע לעיל (חולין עד, ב) כדאמרינן התם עשאוה כהכשר מים דרבנן וכיון דמדרבנן היא ומכשרת הכא שהוא אסור באכילה מדרבנן אתי דרבנן ומפקע הכשר דרבנן.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 127b

    Chullin 127b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 300 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נשחטה הבהמה נטהרו מלטמא עוד משום נבילה ואע"פ שאסורין באכילה כדאמרינן בבהמה המקשה (לעיל חולין דף עג:) מובשר בשדה טרפה ומידי נבלה טהרו דאין שחיטה עושה ניפול והוכשרו בדמיה לקבל טומאה בלא הכשר אחר:

    מתה הבהמה הבשר שנדלדל צריך הכשר לקבל טומאה מן השרץ אם לא הוכשר משנדלדל דטומאת נבלה אין בו כדאמר בבהמה המקשה (שם דף עג:) דמיתה עושה ניפול ואינו כמתנבל עמה במיתתה אלא כפרוש מחיים ובשר הפורש מן החי טהור:

    האבר מטמא משום אבר מן החי כו' כדפרישית טעמא דמיתה עושה ניפול כמו שנופל סמוך למיתה ואינו נבלה הלכך אינו מטמא משום נבלה. ובגמרא מפרש מאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה:

    ור"ש מטהר בגמרא מפרש טעמיה:

    גמ' טומאת נבלות לא דלא הוי כתלושין לגמרי דליטמא האבר כשאר אבר מן החי דאמר לקמן שהוא מטמא אדם וכלים:

    כי יפול מנבלתם אינו קרוי נבלה עד שיפול לגמרי וגבי שרצים כתיב דאבר מן החי דידהו נמי מטמא כדלקמן ובתרי קראי כתיב גבי שרצים כי יפול חד כי יפול מנבלתם עליו יטמא (ויקרא יא) וכתיב (שם) וכי יפול מנבלתם על כל זרע וגו' חד לאבר מן הבהמה דמיתה עושה ניפול אתא:

    ואפ"ה טומאת אוכלין מטמו בניחותא. כלומר ואע"ג דמחוברין חשיבי לענין טומאת נבלות קתני מתניתין דלענין טומאת אוכלין תלושין נינהו ומקבלין טומאה כשאר אוכלין:

    מסייע ליה כו' שצמקו באיביהן שיבשו באילן:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 127b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול תימה מאי משמע כי יפול לענין זה דאבר המדולדל ועוד דהאי קרא בשרצים כתיב ונראה דהכי דריש כי יפול מהם במותם ואמר בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עד.) מיתה עושה ניפול וא"כ ממילא שמעינן דקודם מיתה אינה עושה ניפול ואבהמה דרשי ליה דאמר התם מיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול ופירש בקונטרס דמקרא יתירא דרשינן ואם אינו ענין לשרצים תנהו ענין לבהמה דבת שחיטה היא:

    טומאת נבלה שמזכיר כאן הש"ס לאו דוקא אלא היינו טומאת אבר מן החי:

    מסייע ליה לרב חייא כו' וא"ת למאי מייתי ליה סייעתא אי להא דאמר תאנים שצמקו באיביהן מטמאין טומאת אוכלין טפי הוה ליה למסייעיה ממתניתין ונראה דמייתי סייעתא אמאי דקאמר התולש מהן בשבת חייב חטאת דמשמע נמי מברייתא דלאו לכל מילי הוה כתלוש מדקא ממעט טומאת נבלה כלומר טומאת אבר מן החי ומקרא ממעט ליה ובמתניתין ליתיה בפירוש אלא מדיוקא שמעינן ליה טומאת אוכלין אין טומאת נבלות לא:

    לימא מסייע ליה ירקות שצמקו הא מייתי שפיר אפילו אטומאת אוכלין ומייתי סייעתא אהא דצמקו הוי כמדולדלים:

    וקצצן על מנת ליבשן איצטריכא ליה וא"ת ליתני הכי כרוב ודלעת שקצצן על מנת ליבשן מטמא טומאת אוכלין למה ליה למתני רישא שצמקו באיביהן וי"ל דהכי מתני ליה טפי שפיר הכרוב והדלעת שצמקו כו' ואם לא צמקו אלא קצצן ע"מ ליבש כו':

    ומר סבר אין בהמה נעשית יד לאבר נראה דרבה מצי סבר דלר"ש שחיטה מכשרת ולא דם וה"ק אין בהמה נעשית יד לאבר הא אם נעשית יד לאבר היה מוכשר משחיטת בהמה אע"פ שהוא אסור באכילה מדרבנן וכן סברי כולהו אמוראי דמפרשי מתניתין לבר מר' אחא דאמר בנתקנח הדם בין סימן לסימן קמיפלגי דלדידיה דם מכשיר לר"ש וצ"ל דלרב אחא לא שמיע ליה ברייתא דהשוחט (לעיל חולין דף לו.) דשמעינן מיניה דלר' שמעון שחיטה מכשיר ולא דם אבל שאר אמוראי דהכא הוו ידעי לה שפיר דהא רב פפא נמי מפרש לה לפלוגתייהו בסמוך ובפרק השוחט (גז"ש) אמר רב פפא עלה דברייתא הכל מודים היכא דאיתיה לדם כו' אלמא ידע לה:

    Tosafot on Chullin 127b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ומר סבר אין בהמה נעשית יד לאבר איכא למידק אפילו כי הויא יד לאבר מאי הוי והא אבר לא אתכשר לר' שמעון דהא אית לר"ש דשחיטה מכשרת ולא דם, כדאמר ר"א לעיל בפרק השוחט (חולין לו, א) אומר היה ר"ש שחיטה מכשרת ולא דם, וקתני נמי בברייתא בואו ונסמוך על דברי ר"ש שאמר שחיטה מכשרת ולא דם, וכיון שכן שחיטה זו אינה מעלה ולא מורידה לגבי האבר והבשר המדולדלין שבבהמה דהא אסורין נינהו. פירשו בתוספות דהכי קאמר אין נעשית יד לאבר דאילו נעשית היה מוכשר בשחיטת הבהמה כיון דמדאורייתא שרו כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין עג, ב) אמר רבה בר בר חנה אר"י אין לך בהם אלא מצות פרישה בלבד. וכן יש לפרש לכולהו אמוראי לבר מר"א דקאמר בנתקנח הדם בין סימן לסימן קא מיפלגי, דלדידיה דם מכשיר לר"ש, ולא שמיע ליה ההיא ברייתא דקתני שחיטה מכשרת ולא דם. והא נמי דאוקי רב פפא פלוגתייהו בסמוך בהכשר קודם למחשבה, בהכשר שחיטה קאמר על כרחיה, דהא רב פפא ידע לה לההיא ברייתא דשחיטה מכשרת ולא דם דהא איהו פריש לה התם בפרק השוחט (חולין לו, ב) וטעמא כדאמרן הואיל ומן התורה שחיטה זו מתרת האבר והבשר המדולדלין, וכולהו פליגי אדרב אשי דאמר בסמוך בשחיטה מכשרת ולא דם קא מיפלגי, דלרב אשי כיון דשחיטה זו אינה מתרתן באכילה אף היא אינה מכשרת. וא"ת ולרב אשי נמי כיון דמדאורייתא שחיטה מתרת היאך [אפשר] לומר כן שאינה מכשרת דהא טומאה דאורייתא היא. תירצו בתוס' דטעמיה משום דשחיטה אינה מכשרת אפילו לר"ש אלא מדרבנן וכדמשמע לעיל (חולין עד, ב) כדאמרינן התם עשאוה כהכשר מים דרבנן וכיון דמדרבנן היא ומכשרת הכא שהוא אסור באכילה מדרבנן אתי דרבנן ומפקע הכשר דרבנן.

    Rashba on Chullin 127b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    נשחטה הבהמה הוכשר אותו אבר בדמי השחיטה ואע"פ שלא נגעו הדמים באבר מפני שהבהמה נחשבת כיד לאבר ויש מפרשים אף בשחיטה לבד ולא יראה כן ונטהר אותו אבר מידי נבלה על ידי שחיטת הבהמה ור' שמעון אומר לא הוכשר ואין הלכה כדבריו:

    מתה הבהמה אם היה זה המדולדל בשר הרי הוא בשר מן החי ומטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר הנבלה ומה הפרש בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה שאבר מן החי בשר הפורש ממנו טהור ואבר מן הנבלה בשר הפורש ממנו מטמא בכזית:

    זהו ביאור משנה זו וכן הלכה וכבר ביארנו הענין בפרק בהמה המקשה מטעם אין שחיטה עושה ניפול כמו ביארתי שם:

    כבר ביארנו בדלדול זה שהוא בכדי שאין יכול לחזור ולחיות אלא שמעורה עמו אפי' כחוט השערה הא אם יכול יחזור ולחיות הרי הוא כשאר איברי הבהמה לכל דבר:

    תאנים שצמקו או שיבשו באביהן הרי הן כמחוברין והתולש מהן בשבת חייב אא"כ יבשו עוקציהן וכן כל אילן שיבשו פירותיו ומ"מ לענין טומאת אוכלין הרי הן כתלושין ומקבלין טומאה על ידי הכשר שהן כתלושין והרי הם אוכל ואצ"ל אם נתיבשו עוקציהן:

    ירקות שיבשו באביהן כגון כרוב ודלעת הואיל ויבשו אינן אוכל כלל ואין מיטמאין טומאת אוכלין וכל שכן אם לקטן ונתיבשו לקטן על דעת ליבשן הואיל ומ"מ אינו יבשות עדין הרי הן מיטמאות טומאת אוכלין עד שיבשו:

    אילן שנפשח ר"ל שנתלש ענף ממנו וכן פירות אע"פ שהן לחין הרי הן כחלושין ומיטמאין ולמטה יתבאר שאם ענף זה מעורה עדין עם האילן בכדי שאין יכול לחזור ולחיות כל אוכלין שבו מיטמאין טומאת אוכלין אבל הדבר ספק אם יהא שאר האילן כמו יד לזה היחור להביא טומאה לפירות שבייחור אם לאו ואע"פ שאין המחובר מקבל טומאה:

    אוכל שנפרס ומעורה ונגע טמא באחד מהם אם כשאוחז בזה שנגע בו ומגביהו השני עולה עמו אלא שהוא מתפרק אינו מצטרף עמו ואם יש בהם כשיעור אינו מיטמא מחמת מגעו של טמא אלא באוכל ראשון:

    Meiri on Chullin 127b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה דרחמנא אמר כי כו' ופי' בקונט' דמקרא יתירא דרשינן באם אינו ענין כו' עכ"ל גמ' ערוכה היא בפרק בהמה המקשה ואם אינו ענין לשרצים כו' אלא שבקונט' פי' בשמעתין דמיתורא קדריש ליה הכי לבהמה דחד קרא דכי יפול לגופיה דשרצים אתא נמי להך דרשא דמיתה עושה ניפול לאשמועינן דאבר המדולדל בשרץ ומת מטמא האבר משום אבר מן החי ובשר הפורש ממנו טהור אבל בשר הפורש מאבר שרץ המת טמא כדלקמן ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 127b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה לימא מסייע ליה וכו' ומייתי סייעתא אהא דצמקו הוי כמדולדלין צ"ל דר"ל דממתני' ומברייתא דקתני האבר והבשר המדולדלין וכו' ליכא לאתויי סייעתא דאיכא למימר דשמא יש לחלק בין האבר והבשר המדולדלין ואתא שמואל לאשמועינן דצמקו הוי כמדולדלין דמתניתין אבל מהא מייתי שפיר דצמקו הוי כמדולדלין דקתני בהדי ירקות שצמקו באיביהן וכו':

    ד"ה וקצצן על מנת לייבשן וכו' וי"ל דהכי מתני ליה שפיר וכו' נראה דר"ל דאי קתני הכי כרוב ודלעת שקצצן על מנת ליבשן מטמא וכו' לא הוי ידעינן משום מאי אצטריך ליה לאשמועינן דמהיכי תיתי דלא לטמא אבל השתא אתי ליה שפיר דברישא קתני דכשצמקו באיביהן דאין מטמאין טומאת אוכלין לכך אצטריך ליה למתני בסיפא ואם לא צמקו אלא שקצצן ע"מ ליבשן דמטמאו וק"ל:

    Maharam on Chullin 127b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' והתולש מהן עי' שבת דף קנ ע"ב תוס' ד"ה במחובר:

    Gilyon HaShas on Chullin 127b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 127, Amud Bet, about 300 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה, דברי רבי מאיר.…”

      Named: רבי מאיר, רבי שמעון.

    2. Segment 222 words

      Opens “מתה הבהמה הבשר צריך הכשר, האבר מטמא…”

    3. Segment 37 words

      Opens “גמ׳ טומאת אוכלין אין, טומאת נבלה לא.…”

    4. Segment 419 words

      Opens “היכי דמי? אי דמעלין ארוכה אפילו טומאת…”

    5. Segment 516 words

      Opens “לעולם, דאין מעלין ארוכה, ושאני טומאת נבלה,…”

    6. Segment 624 words

      Opens “תניא נמי הכי: האבר והבשר המדולדלין בבהמה…”

    7. Segment 724 words

      Opens “מסייע ליה לרב חייא בר אשי, דאמר…”

      Named: רב חייא בר אשי, שמואל.

    8. Segment 818 words

      Opens “לימא מסייע ליה: ירקות שצמקו באיביהן, כגון…”

    9. Segment 911 words

      Opens “קצצן ויבשן, ס"ד עץ בעלמא הוא! וא"ר…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “טעמא דכרוב ודלעת הוא, כיון דיבשן לאו…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “היכי דמי? אי דיבשן הן ועוקציהן פשיטא!…”

    12. Segment 129 words

      Opens “לעולם הן ועוקציהן, וקצצן על מנת ליבשן…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “ת"ש אילן שנפשח ובו פירות הרי הן…”

    14. Segment 146 words

      Opens “מידי איריא? הא כדאיתא, והא כדאיתא.…”

    15. Segment 156 words

      Opens “נשחטה הבהמה [וכו']. במאי קא מיפלגי?…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “אמר רבה: בבהמה נעשית יד לאבר קמיפלגי:…”

      Named: רבה.

    17. Segment 179 words

      Opens “אביי אמר: באוחז בקטן ואין גדול עולה…”

      Named: אביי.

    18. Segment 1815 words

      Opens “מר סבר: אוחז בקטן ואין גדול עולה…”

    19. Segment 1912 words

      Opens “ואף ר' יוחנן סבר, באוחז בקטן ואין…”

    20. Segment 2018 words

      Opens “דרבי יוחנן רמי דר"מ אדר"מ מי אמר…”

      Named: רבי יוחנן.

    21. Segment 215 words

      Opens “ורמינהו: אוכל שנפרס ומעורה במקצת,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 127b · Segment 19 — “ואף ר' יוחנן סבר, באוחז בקטן ואין גדול עולה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 127b · Segment 7 — “…בר אשי אמר שמואל: תאנים שצמקו באיביהן מטמאות טומאת…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 127b · Segment 17 — “אביי אמר: באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קמיפלגי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 127b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026