Talmud Builders

    Chullin 136b

    Back to index

    English translation — Chullin 136b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is not in accordance with the opinion of Rabbi Ilai, who holds that if the wool grew under the ownership of a gentile one is exempt from separating the first sheared wool.

    2Abaye further asks Rava: If one compares the first sheared wool to teruma , can one say that just as with regard to teruma one may not separate teruma from one type of produce on behalf of that which is not of the same type, so too, one may not separate the first sheared wool from one type of sheep on behalf of sheep which are not of the same type?

    3The Gemara asks: And with regard to teruma , from where do we derive that one may not do so? As it is taught in a baraita : If one had two types of figs, black figs and white figs; or similarly, if one had two types of wheat, one may not separate teruma and tithes from this type on behalf of that type. Rabbi Yitzḥak says in the name of Rabbi Ilai: Beit Shammai say that one may not separate teruma from one of these on behalf of the other, and Beit Hillel say that one may separate teruma from one on behalf of the other, as they consider all forms of figs or wheat to be a single type. But all agree that with regard to two distinct types of food one may not separate teruma from one type on behalf of another type. So too, with regard to the first sheared wool, perhaps one may not separate from one type of sheep on behalf of sheep which are not of the same type.

    4Rava replied: Yes, this is the halakha . And we learned in the mishna (135a) that one may not separate the first sheared wool from one type of sheep on behalf of another: If the seller had two types of sheep, gray and white, and he sold him the gray fleece but not the white fleece, then this seller gives the first sheared wool for himself from the wool that he kept, and that buyer gives the first sheared wool for himself from the wool that he bought.

    5The Gemara objects: If that is so, then consider the latter clause, which teaches: If he sold the fleece of the male sheep but not of the female sheep, then this seller gives the first sheared wool for himself from the wool that he kept, and that buyer gives the first sheared wool for himself from the wool that he bought. Is this also due to the fact that they are two different types? Clearly, it is not.

    6The Gemara explains: Rather, the mishna teaches us good advice. The seller is obligated to give the first sheared wool even on behalf of the wool he sold. Since the fleece of the female sheep is softer and more valuable, it is profitable for the seller to buy back part of the fleece of the male sheep and separate it as the first sheared wool on behalf of the sheep he sold, so that he gives the priest both from this wool that is soft and from that wool that is hard, rather than giving him from the fleece of his female sheep on behalf of the male sheep. Here too, with regard to the gray and white sheep, the mishna teaches us good advice, that it is profitable for the seller to buy back part of the fleece of the gray sheep, so that he gives the priests from both types of wool, rather than giving the first sheared wool entirely from the more valuable white fleece.

    7According to the above explanation, the mishna rules that it is permitted to separate the first sheared wool from one type of sheep on behalf of another type. This is difficult according to the opinion of Rabbi Ilai, who compares the first sheared wool to teruma , where this practice is prohibited. The Gemara answers: We already established that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Ilai.

    8The Gemara challenges further: If one compares the first sheared wool to teruma by means of a verbal analogy, one can say that just as with regard to teruma we require it to be a first gift whose remainders are evident, i.e., a part of the produce must remain after one has separated teruma , so too, the first sheared wool must be a gift whose remainders are evident. The Gemara responds: Yes, it is indeed so.

    9The Gemara cites a proof for this claim. And we learned in a mishna ( Ḥalla 1:9): With regard to one who says: All my granary shall be teruma , or: All my dough shall be ḥalla , he has not said anything. But one can infer from the mishna that if he said: All my shearing shall be designated as first sheared wool, his declaration is valid. And yet it is taught in another tannaitic source, a baraita , that if he said: All my shearing shall be designated as first sheared wool, he did not say anything.

    10Rather, must one not conclude from the conflicting rulings that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Ilai, who compares the first sheared wool to teruma , and that mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who do not compare the two cases? The Gemara affirms: Conclude from here that this is correct.

    11§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Nowadays the universally accepted practice is in accordance with the lenient rulings of these three elders: It is in accordance with the opinion of Rabbi Ilai with regard to the first sheared wool, as it is taught in a baraita that Rabbi Ilai says: The mitzva of the first sheared wool applies only in Eretz Yisrael.

    12And the accepted practice is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to matters of Torah, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Matters of Torah are not susceptible to ritual impurity. Therefore, it is permitted for one who experienced a seminal emission to engage in Torah study even without first immersing in a ritual bath.

    13And lastly, the accepted practice is in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to diverse kinds, as it is taught in a baraita that Rabbi Yoshiya says: One who sows diverse kinds is never liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape pit with a single hand motion, i.e., by sowing in the vineyard he violates the prohibitions of diverse kinds that apply to seeds and to the vineyard simultaneously.

    14§ The mishna states: There are more stringent elements in the mitzva of the foreleg, the jaw, and the maw than in the mitzva of the first sheared wool. The mishna then proceeds to list a number of these stringent elements. The Gemara objects: But let the mishna teach that there is a more stringent element in the mitzva of the first sheared wool, as it is in effect with regard to animals with a wound that will cause them to die within twelve months [ tereifot ], but that is not so with regard to the gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, which are not given to the priest from a tereifa . This is because the Torah states: “He shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3), whereas in the case of a tereifa the gifts are effectively not given to the priest himself but to his dog, as it is prohibited for the priest to eat them.

    15Ravina said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita : Rabbi Shimon deems tereifot exempt from the mitzva of the first sheared wool. What is the reason for the ruling of Rabbi Shimon? The reason is that he derives a verbal analogy between the term giving mentioned with regard to the first sheared wool and giving from the gifts of the priesthood. The Torah states: “Shall you give him” (Deuteronomy 18:4), with regard to the first sheared wool, and it states: “He shall give,” with regard to the gifts of the priesthood. Just as with regard to the gifts of the priesthood, one is not obligated to give them from a tereifa animal, so too, with regard to the first sheared wool, one is not obligated to give them from a tereifa .

    16The Gemara asks: If Rabbi Shimon derives a verbal analogy between giving mentioned with regard to the first sheared wool and giving from the gifts of the priesthood, let him also derive a verbal analogy between giving mentioned with regard to the first sheared wool and giving from teruma . The Torah states: “The first fruits of your grain, of your wine, and of your oil, and the first sheared wool of your flock shall you give him” (Deuteronomy 18:4). Just as with regard to teruma , produce grown in Eretz Yisrael, yes, it is obligated, whereas produce grown outside of Eretz Yisrael is not obligated, so too with regard to the mitzva of the first sheared wool: In Eretz Yisrael, yes, it applies, whereas outside of Eretz Yisrael it does not apply. Why, then, did we learn in the mishna that the mitzva of the first sheared wool applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael?

    17The Gemara suggests: Rather, this is the reason for the ruling of Rabbi Shimon, as he derives a verbal analogy between the term “flock [ tzon ]” mentioned with regard to the first sheared wool and the term “flock [ tzon ]” from the animal tithe. With regard to the first sheared wool, the verse states: “And the first sheared wool of your flock [ tzonekha ], shall you give him” (Deuteronomy 18:4), and with regard to the animal tithe it states: “And all the tithe of the herd or the flock [ tzon ], whichever passes under the rod, the tenth shall be holy unto the Lord” (Leviticus 27:32). Just as with regard to the tithe, one is not obligated in the case of an animal that is a tereifa , so too, with regard to the first sheared wool, one is not obligated in the case of a tereifa .

    18The Gemara asks: And there, with regard to the animal tithe, from where do we derive that it does not apply to a tereifa ? The Gemara answers that it is written: “Whichever passes under the rod,” which excludes a tereifa , which is not able to pass under the rod due to its physical state. The Gemara raises a difficulty: But let Rabbi Shimon derive a verbal analogy between the term “flock [ tzon ]” mentioned in this context and the term “flock [ tzon ]” from the mitzva to consecrate the male firstborn animal. In that context, the Torah states: “All the firstborn males that are born of your herd and of your flock [ tzonekha ] you shall sanctify to the Lord your God” (Deuteronomy 15:19). Just as with regard to the consecration of the firstborn even a tereifa is consecrated, so too, with regard to the first sheared wool the obligation applies even in the case of a tereifa .

    19The Gemara answers: It is reasonable that Rabbi Shimon should derive the halakha of the first sheared wool from the halakha of animal tithe rather than from the mitzva of the firstborn, as there are many halakhot that are common to both the first sheared wool and the animal tithe. The Gemara enumerates these halakhot : First, the first sheared wool and the animal tithe apply to both male and female animals, while the mitzva of the firstborn applies only to males. Furthermore, the first sheared wool and the animal tithe do not apply to non-kosher animals, whereas the sanctity of the firstborn also applies to donkeys, which are not kosher.

    20In addition, these two mitzvot both apply only in a case of numerous animals: The first sheared wool applies only if one shears no fewer than five sheep, and one must own at least ten animals to set aside the animal tithe, whereas the sanctity of the firstborn applies to a single animal. Another common feature is that unlike the firstborn, the first sheared wool and the animal tithe are not sanctified from the womb, but only once they are designated.

    21Moreover, both the first sheared wool and the animal tithe apply only to animals, whereas the sanctity of the firstborn also applies to a firstborn son in the case of a man. Likewise, these two mitzvot apply not only to firstborn animals but also to ordinary non-firstborn animals, unlike the sanctity of the firstborn. Finally, the first sheared wool and the animal tithe did not apply before the divine word was issued at the giving of the Torah at Mount Sinai, whereas the sanctity of the firstborn already applied while the Jews were still in Egypt.

    22The Gemara responds: On the contrary, Rabbi Shimon should derive the halakha of the first sheared wool from the sanctity of the firstborn rather than from the animal tithe, as there are many halakhot common to the first sheared wool and the firstborn animal. The Gemara again enumerates the halakhot in common: Both apply to an orphan animal, i.e., one whose mother died before its birth, whereas the animal tithe does not apply to an animal of this kind. Furthermore, both mitzvot are in effect in the case of an animal that one purchased, whereas the animal tithe does not apply to a purchased animal.

    23In addition, both the mitzva of the first sheared wool and the mitzva of the firstborn animal apply to an animal owned in partnership, unlike the animal tithe. Both apply as well to an animal that one gave another as a gift, whereas the animal tithe does not apply in the case of a gift. Likewise, both apply even when not in the presence of the Temple, whereas the animal tithe is in effect only when the Temple is standing. Moreover, both the first sheared wool and the firstborn are given to a priest, whereas the animal tithe is eaten by the owner.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דלא כר' אלעאידמקיש גז לתרומה:

    ממין על שאינו מינוכגון שחורות ולבנות ואע"ג דחד פירא הוא:

    וב"ה אומרים תורמיןדכולו מין תאנים ות"ק פליג אדרבי יצחק ואמר לא נחלקו ב"ה בדבר זה דתרי מיני נינהו:

    שחופותפלנ"ש:

    מכר לוישראל לישראל:

    זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמוהואיל ולא שייר לעצמו מאותו המין כלום אין עליו להפריש על אותן גיזים שמכר ואע"פ שהצאן לא מכרום על הלוקח להפריש שלקח ממתנות הכהן אלמא תרי מיני נינהו ואין מפריש מזה על זה דאי מפרשי הוה ליה שיורא גבי מוכר ותנן לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב:

    סיפא דקתני נמי מכר זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו כו':

    ה"נ דתרי מיני נינהוולא הוי שיורא:

    אלאודאי שיורא הוא ואמוכר רמיא למיתב כולהו והא דקתני זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו עצה טובה קמ"ל אשמעינן תנא למוכר שלא יתן לו מן הנקבות המשומרות לו על הזכרים שמכר משום דהאי דזכרים אשון קשה והאי דנקבות רכיך לפיכך יקנה מן הלוקח כדי ראשית הגז של זכרים מצמר הזכרים:

    ה"נגבי שחופות ולבנות משום עצה טובה הוא דגיזת הלבנות טובה משל שחופות ויקנה מן הלוקח כשיעור השחופות ויתן לו לכהן:

    ששיריה נכריןדאם אמר כל גרני תרומה לא אמר כלום:

    אין והתנןבניחותא:

    ה"ג ותניא אידך לא אמר כלום:

    כר' אלעאי בראשית הגזוה"ה למתנות:

    אין דברי תורה מקבלין טומאהבמסכת ברכות דקתני גבי בעל קרי דצריך טבילה לדברי תורה:

    חטה שעורה וחרצןשלשתן יחד כדאמר באותו ואת בנו הזורע כלאים לוקה ואוקימנא לאפוקי מדרבי יאשיה:

    חומר בזרוע כו'כדפרישית לה במתניתין:

    טרפה אינה בכלל מתנות דכתיב תתנו לו ולא לכלבו:

    ואי יליףתנא דידן נתינה נתינה לילף כו' דהא מתני' כר' שמעון אוקימתא:

    ממעשרכל מעשר בקר וצאן:

    יש טרפה שאינה עוברת תחת השבטכגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה ומינה יליף שאר טרפות:

    בבכור קדוש אפילו טרפה ובעי קבורה דהא קדישתיה רחם:

    מעשר וראשית הגז לא בעינן זכרים ואין נוהגים בטמאים אבל בכור אינו אלא זכר ונוהג בחמור. מעשר וראשית הגז אינו אלא במרובים מעשר בעשרה ראשית הגז בחמש. ואינן קדושים מרחם ואין נוהגים באדם אבל בכור נוהג ביחיד וקדוש מרחם ונוהג באדם. מעשר וגז אינן נוהגים אלא בפשוטין ואינן לפני הדבור אבל בכורות קדשו במצרים:

    ה"ג אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן יתום שלקחו בשותפות נתנו בפני כהן בקדושה ובמכירה והנך נפישין - בכור וראשית הגז נוהגין ביתום אף על פי שמתה אמו קודם לידתו כגון זה פירש למיתה וזה פירש לחיים אבל מעשר לא דגמר תחת תחת מקדשים דכתיב תחת אמו פרט ליתום אבל בכור קדוש ואפילו יתום וירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לכהן. בכור וגז נוהגים בלקוח ובשותפות אבל לקוח פטור מן המעשר וכן השותפות דכתיב יהיה לך ולא של שותפות (בכורות דף נו:) וכן שנתנו לו במתנה במסכת בכורות בפ' בתרא (דף נה:):

    בפניבכור וגז נוהגים אף שלא בפני הבית אבל מעשר לא כדמפרש בגמ' דבכורות בפרק בתרא (דף נג.) גזרה משום לקוח ומשום יתום. בכור וגז ממתנות כהונה הן ולא מעשר דנאכל הוא לבעלים כשלמים:

    חולין 136 עמוד ב

    1דלא כר' אלעאי.

    2אי מה תרומה, ממין על שאינו מינו לא, אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא?

    3וגבי תרומה מנלן? דתניא: היו לו שני מיני תאנים, שחורות ולבנות, וכן שני מיני חטין אין תורמים ומעשרים מזה על זה. ר' יצחק אומר משום ר' אלעאי: ב"ש אומרים אין תורמין, וב"ה אומרים תורמין. אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא.

    4אין, והתנן: היו לו ב' מינים שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו.

    5אלא מעתה, סיפא דקתני: זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו, הכי נמי משום דתרי מיני נינהו?

    6אלא, עצה טובה קמ"ל דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון. הכא נמי, עצה טובה קמ"ל דליתיב להו מתרוייהו.

    7הא אוקימנא למתניתין דלא כר' אלעאי.

    8אי מה תרומה, בעינן ראשית ששיריה ניכרין, אף ראשית הגז ששיריה ניכרין? אין.

    9והתנן: האומר ״כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה״ לא אמר כלום, הא ״כל גזיי ראשית״ דבריו קיימין, ותניא אידך: לא אמר כלום.

    10אלא לאו שמע מינה, הא רבי אלעאי, והא רבנן. שמע מינה.

    11אמר רב נחמן בר יצחק: האידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי, כר' אלעאי בראשית הגז, דתניא: רבי אלעאי אומר: ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ.

    12וכר' יהודה בן בתירה בדברי תורה, דתניא: ר' יהודה בן בתירה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה.

    13וכר' יאשיה בכלאים, דתניא: רבי יאשיה אומר: לעולם אין חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד.

    14חומר בזרוע [וכו']. וליתני חומר בראשית הגז, שנוהג בטרפות, מה שאין כן במתנות!

    15אמר רבינא: הא מני? ר' שמעון היא, דתניא: ר' שמעון פוטר את הטרפות מראשית הגז. מאי טעמא דר' שמעון? יליף ״נתינה״ ״נתינה״ ממתנות מה מתנות, טרפה לא, אף ראשית הגז נמי, טרפה לא.

    16ואי יליף נתינה נתינה ממתנות, לילף נתינה נתינה מתרומה, מה תרומה: בארץ אין, בחו"ל לא, אף ראשית הגז נמי: בארץ אין, בחו"ל לא. אלמה תנן: ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ?

    17אלא, היינו טעמא דר"ש דיליף ״צאן״ ״צאן״ ממעשר מה מעשר, טרפה לא, אף ראשית הגז, טרפה לא.

    18והתם מנלן? דכתיב ״(ויקרא כז״, לב) ״כל אשר יעבור תחת השבט״ פרט לטרפה שאינה עוברת. ולילף ״צאן״ ״צאן״ מבכור מה בכור אפי' טרפה, אף ראשית הגז אפי' טרפה!

    19מסתברא ממעשר הוה ליה למילף, שכן זכרים טמאין.

    20במרובין, מרחם.

    21אדם, פשוט, לפני הדבור.

    22אדרבה, מבכור הוה ליה למילף, שכן: יתום, שלקחו.

    23בשותפות, נתנו; בפני כהן,׃

    Tosafot

    אף ראשית הגז ששיריה נכריןתימה מנלן דבעינן ששיריה נכרין אי מדכתיב ראשית בראשית הגז נמי כתיב ראשית ומה צריך למילף מתרומה ויש לומר דהא דבעינן בתרומה שיריה נכרים משום דילפינן תרומה מחלה דחלה נקראת תרומה ובחלה כתיב מראשית דמשמע ולא כל ראשית:

    כרבי אלעאי בראשית הגזוה"ה במתנות כדפי' בקונט' אע"ג דכולהו אמוראי בפרק הזרוע (לעיל חולין דף קלב.) סברי שנוהג בחו"ל דהוו יהבי מתנתא בבבל אפילו הכי הלכה כר' אלעאי וה"נ קאמר כרבי יאשיה בכלאים ורוב אמוראין לית להו דר' יאשיה כדמוכח בפ' תולין (שבת דף קלט.) גבי כשותא בכרמא וכן נמי הא דקאמר כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה וטובא אמוראי ותנאי סברי בפרק מי שמתו (ברכות דף כב.) דבעל קרי אסור בדברי תורה וא"ת דרב נחמן בר יצחק קאמר הכא דנהוג עלמא כרבי אלעאי וה"ה במתנות ובפ' הזרוע (לעיל חולין דף קלב:) אמר דרב נחמן בר יצחק קניס גלימא ושמא קודם דנהוג הוה קניס גלימא פי' רב האי גאון דהא דאמר בפסחים (דף ז:) כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה היינו בטבילת גר דלא הוי ישראל אלא כשטבל ולא מצי למימר וצונו אבל בשאר טבילות אף על פי שהוא טמא מברך דנהוג עלמא כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה וי"מ דאכל טבילות קאמר דאע"ג דנהוג עלמא כר' יהודה בן בתירא הרבה מהם היו מחמירין לטבול:

    שהמתנות נוהנות בין במרובה בין במועט כו'וא"ת וליתני נמי הא דתניא לעיל לקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור זה חומר בזרוע ולחיים מראשית הגז וי"ל דלא תני אלא דברים שזה נוהג וזה אין נוהג אבל זה פטור וזה חייב לא קתני:

    פרט לטרפה שאינה עוברתתימה מן הארכובה ולמטה נמי אינה עוברת ושמא דאין הכי נמי דאין נכנסת לדיר להתעשר ודוחק:

    לילף צאן צאן מבכורוא"ת א"כ ג"ש ל"ל דבלא ג"ש ממילא ידעינן דראשית הגז נוהג בטרפה דמהיכא תיתי למעט וי"ל דצאן לא הויא ג"ש אלא גילוי מילתא מה צאן זה דינו בכך אף צאן זה דינו בכך דבדלא צאן לא אפשר שלא לכותבו דאיצטריך לגופיה:

    שכן יתוםתימה דהיא גופה נילף שלא' ינהוג יתום בראשית הגז בבכור ה"מ למימר נמי שכן צאנך מצאנך דבמעשר כתיב וכל מעשר בקר וצאן:

    לפניבקונט' מגיה וגרס בפני ופי' בפני הבית משא"כ במעשר שבטלו וקשה וכי מפני שבטל מדרבנן יש לבטל ג"ש אלא לפני גרסינן בכל הספרים ופירוש שמעשר מקודש לפניו ולאחריו משא"כ בבכור וראשית הגז:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינןהא אוקימנא מתניתין דלא כר' אלעאי. נ"ל דה"פ הא אוקימא אידך מתניתין דהלוקח גז צאן מן הנכרי דלא כרבי אלעאי, כלומר וכי היכי דאוקימנא ההיא דלא כר' אלעאי כי היכי דלא תקשי לן נוקי נמי הא מתניתין דשחופות ולבנות דלא כר' אלעאי.

    וגבי תרומה מנ"ל וכו'(קמ"ל) [וק"ל] מידי הוא טעמא, אלא לר' אלעאי הא בהדיא קתני רב יצחק אומר משום רבי אלעאי ב"ש אומר אין תורמין וב"ה אומרים תורמין, וי"ל דת"ק דרבי יצחק סבר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מעולם ורבי אלעאי נמי לא אמרה מעולם כנ"ל.

    הא דאמרינןנהוג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז. כתב רש"י ז"ל וה"ה למתנות דר' אלעאי תרוייהו מנתינ' נתינה גמר להו מתרומה, וכן נמי כתב לקמן (חולין קלח, ב) בריש פרק שילוח הקן דאמרינן התם כל היכא דתנן בארץ ובחוצה לארץ שלא לצורך חוץ מראשית הגז לאפוקי מדר' אלעאי, וכתב הוא ז"ל דה"ה למתנות, והא דנקט ראשית הגז, משום דעלה א"ר אלעאי בהדיא, וראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ובודאי לכאורה הכין משמע, דכיון דר' אלעאי תרוייהו מתרומה גמיר להו ונהגו כותיה בראשית הגז, על כרחין כותיה סבירא להו בנתינה נתינה, וא"כ אף במתנות כן, אלא דאיכא למידק דא"כ אמאי נקט הכא ובריש פרק שילוח הקן ראשית הגז לימא נהגו עלמא בראשית הגז ומתנות ואי משום טעמא דכתב רש"י ז"ל דעלה א"ר אלעאי בהדיא ובראשית הגז אינו נוהג אלא בארץך, ליתא, דאדרבה במתנות פתח בברייתא דר' אלעאי וכדתניא ר' אלעאי אומר מתנות אינן נוהגות אלא בארץ כן היה ר' אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ולפיכך י"א דדוקא בראשית הגז דנהוג כותיה נהיג ובמתנות לא נהיג, ומתנות נוהגות אפילו בח"ל, והיינו דאמרינן לעיל (חולין קלב, ב) רבא (קניא) אטמא ורב נחמן (קניא) [קניס] גלימה, ותרוייהו דרבנן דת"ל הוו, ורבא דא"ל לשמעיה כהנא זכי ליה מתנתך אלמא נוהגות הן בח"ל, ובמס' יבמות (סג, ב) אמרי אתי חבריה לבבל וגזרו שלש בשביל שלש וחד מינייהו על הבשר מפני המתנות. ומיהו קשה שהרי נהגו עכשיו בכל המקומות האלו כר' אלעאי אף במתנות, ומנהגן של ישראל תורה היא שאע"פ שאינן נביאים בני נביאים הם, ולפיכך י"ל דבבל ובמקומות שבח"ל שתקנו חכמים לנהוג בהן תרומה ומעשרות הוא שתיקנו ליתן מתנות כתרומה ואפילו באותן המקומות במתנות הוא שתקנו, אבל בראשית הגז לא תקנו אלא נהגו כר' אלעאי, אבל בשאר מקומות חוצה לארץ כל שאין תרומות ומעשרות נוהגות שם אף מתנות כן. ועוד יש לו לומר דכיון דקי"ל כרבי אלעאי, ולפיכך היכא דנהוג בראשית הגז נהוג אף אנו שנהגנו כותיה אף במתנות נהגנו, ואין כאן איסור של כלום דדבר תורה נתינה גמרינן מתרומה כותיה כין דשבקיה להו בראשית הגז למיעבד כותיה.

    הכי גריס רבינו חננאל זצ"לשכן זכרים כהנים. ופי' כהנים דאפילו בהמה של כהנים חייב בבכורה, אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורה, ואיכא דמקשו עליה דהא ר' אלעזר בן עזריה מעשר תריסר אלפי עגלי, ורש"י ז"ל פי' כהן שהבכור נהגו ליתנן לכהן, אבל המעשר נאכל לבעלים כשלמים, וכן נראה מדבריו ז"ל שהוא גורס בפני כהן, ומפרש בפני הבית, משא"כ במעשר שאינו נוהג לאחר הבית. אינו מחוור דמדרבנן הוא דבטל כדאיתא התם בפרק בתרא דבכורות (נג, א) וג"ז במקומה. אלא הכי גרסינן לפני, ופירושו שמעשר בהמה קדוש לפניו ולאחריו שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים, משא"כ בבכור ובראשית הגז, אלא שעדיין ק"ל דא"כ לימא לפני ולאחר שלפניו הוא מקדש.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 136b

    Chullin 136b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 378 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דלא כר' אלעאי דמקיש גז לתרומה:

    ממין על שאינו מינו כגון שחורות ולבנות ואע"ג דחד פירא הוא:

    וב"ה אומרים תורמין דכולו מין תאנים ות"ק פליג אדרבי יצחק ואמר לא נחלקו ב"ה בדבר זה דתרי מיני נינהו:

    שחופות פלנ"ש:

    מכר לו ישראל לישראל:

    זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו הואיל ולא שייר לעצמו מאותו המין כלום אין עליו להפריש על אותן גיזים שמכר ואע"פ שהצאן לא מכרום על הלוקח להפריש שלקח ממתנות הכהן אלמא תרי מיני נינהו ואין מפריש מזה על זה דאי מפרשי הוה ליה שיורא גבי מוכר ותנן לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב:

    סיפא דקתני נמי מכר זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו כו':

    ה"נ דתרי מיני נינהו ולא הוי שיורא:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 136b · Sefaria

    Tosafot

    אף ראשית הגז ששיריה נכרין תימה מנלן דבעינן ששיריה נכרין אי מדכתיב ראשית בראשית הגז נמי כתיב ראשית ומה צריך למילף מתרומה ויש לומר דהא דבעינן בתרומה שיריה נכרים משום דילפינן תרומה מחלה דחלה נקראת תרומה ובחלה כתיב מראשית דמשמע ולא כל ראשית:

    כרבי אלעאי בראשית הגז וה"ה במתנות כדפי' בקונט' אע"ג דכולהו אמוראי בפרק הזרוע (לעיל חולין דף קלב.) סברי שנוהג בחו"ל דהוו יהבי מתנתא בבבל אפילו הכי הלכה כר' אלעאי וה"נ קאמר כרבי יאשיה בכלאים ורוב אמוראין לית להו דר' יאשיה כדמוכח בפ' תולין (שבת דף קלט.) גבי כשותא בכרמא וכן נמי הא דקאמר כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה וטובא אמוראי ותנאי סברי בפרק מי שמתו (ברכות דף כב.) דבעל קרי אסור בדברי תורה וא"ת דרב נחמן בר יצחק קאמר הכא דנהוג עלמא כרבי אלעאי וה"ה במתנות ובפ' הזרוע (לעיל חולין דף קלב:) אמר דרב נחמן בר יצחק קניס גלימא ושמא קודם דנהוג הוה קניס גלימא פי' רב האי גאון דהא דאמר בפסחים (דף ז:) כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה היינו בטבילת גר דלא הוי ישראל אלא כשטבל ולא מצי למימר וצונו אבל בשאר טבילות אף על פי שהוא טמא מברך דנהוג עלמא כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה וי"מ דאכל טבילות קאמר דאע"ג דנהוג עלמא כר' יהודה בן בתירא הרבה מהם היו מחמירין לטבול:

    שהמתנות נוהנות בין במרובה בין במועט כו' וא"ת וליתני נמי הא דתניא לעיל לקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור זה חומר בזרוע ולחיים מראשית הגז וי"ל דלא תני אלא דברים שזה נוהג וזה אין נוהג אבל זה פטור וזה חייב לא קתני:

    פרט לטרפה שאינה עוברת תימה מן הארכובה ולמטה נמי אינה עוברת ושמא דאין הכי נמי דאין נכנסת לדיר להתעשר ודוחק:

    לילף צאן צאן מבכור וא"ת א"כ ג"ש ל"ל דבלא ג"ש ממילא ידעינן דראשית הגז נוהג בטרפה דמהיכא תיתי למעט וי"ל דצאן לא הויא ג"ש אלא גילוי מילתא מה צאן זה דינו בכך אף צאן זה דינו בכך דבדלא צאן לא אפשר שלא לכותבו דאיצטריך לגופיה:

    שכן יתום תימה דהיא גופה נילף שלא' ינהוג יתום בראשית הגז בבכור ה"מ למימר נמי שכן צאנך מצאנך דבמעשר כתיב וכל מעשר בקר וצאן:

    לפני בקונט' מגיה וגרס בפני ופי' בפני הבית משא"כ במעשר שבטלו וקשה וכי מפני שבטל מדרבנן יש לבטל ג"ש אלא לפני גרסינן בכל הספרים ופירוש שמעשר מקודש לפניו ולאחריו משא"כ בבכור וראשית הגז:

    Tosafot on Chullin 136b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן הא אוקימנא מתניתין דלא כר' אלעאי. נ"ל דה"פ הא אוקימא אידך מתניתין דהלוקח גז צאן מן הנכרי דלא כרבי אלעאי, כלומר וכי היכי דאוקימנא ההיא דלא כר' אלעאי כי היכי דלא תקשי לן נוקי נמי הא מתניתין דשחופות ולבנות דלא כר' אלעאי.

    וגבי תרומה מנ"ל וכו' (קמ"ל) [וק"ל] מידי הוא טעמא, אלא לר' אלעאי הא בהדיא קתני רב יצחק אומר משום רבי אלעאי ב"ש אומר אין תורמין וב"ה אומרים תורמין, וי"ל דת"ק דרבי יצחק סבר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מעולם ורבי אלעאי נמי לא אמרה מעולם כנ"ל.

    הא דאמרינן נהוג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז. כתב רש"י ז"ל וה"ה למתנות דר' אלעאי תרוייהו מנתינ' נתינה גמר להו מתרומה, וכן נמי כתב לקמן (חולין קלח, ב) בריש פרק שילוח הקן דאמרינן התם כל היכא דתנן בארץ ובחוצה לארץ שלא לצורך חוץ מראשית הגז לאפוקי מדר' אלעאי, וכתב הוא ז"ל דה"ה למתנות, והא דנקט ראשית הגז, משום דעלה א"ר אלעאי בהדיא, וראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ובודאי לכאורה הכין משמע, דכיון דר' אלעאי תרוייהו מתרומה גמיר להו ונהגו כותיה בראשית הגז, על כרחין כותיה סבירא להו בנתינה נתינה, וא"כ אף במתנות כן, אלא דאיכא למידק דא"כ אמאי נקט הכא ובריש פרק שילוח הקן ראשית הגז לימא נהגו עלמא בראשית הגז ומתנות ואי משום טעמא דכתב רש"י ז"ל דעלה א"ר אלעאי בהדיא ובראשית הגז אינו נוהג אלא בארץך, ליתא, דאדרבה במתנות פתח בברייתא דר' אלעאי וכדתניא ר' אלעאי אומר מתנות אינן נוהגות אלא בארץ כן היה ר' אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ולפיכך י"א דדוקא בראשית הגז דנהוג כותיה נהיג ובמתנות לא נהיג, ומתנות נוהגות אפילו בח"ל, והיינו דאמרינן לעיל (חולין קלב, ב) רבא (קניא) אטמא ורב נחמן (קניא) [קניס] גלימה, ותרוייהו דרבנן דת"ל הוו, ורבא דא"ל לשמעיה כהנא זכי ליה מתנתך אלמא נוהגות הן בח"ל, ובמס' יבמות (סג, ב) אמרי אתי חבריה לבבל וגזרו שלש בשביל שלש וחד מינייהו על הבשר מפני המתנות. ומיהו קשה שהרי נהגו עכשיו בכל המקומות האלו כר' אלעאי אף במתנות, ומנהגן של ישראל תורה היא שאע"פ שאינן נביאים בני נביאים הם, ולפיכך י"ל דבבל ובמקומות שבח"ל שתקנו חכמים לנהוג בהן תרומה ומעשרות הוא שתיקנו ליתן מתנות כתרומה ואפילו באותן המקומות במתנות הוא שתקנו, אבל בראשית הגז לא תקנו אלא נהגו כר' אלעאי, אבל בשאר מקומות חוצה לארץ כל שאין תרומות ומעשרות נוהגות שם אף מתנות כן. ועוד יש לו לומר דכיון דקי"ל כרבי אלעאי, ולפיכך היכא דנהוג בראשית הגז נהוג אף אנו שנהגנו כותיה אף במתנות נהגנו, ואין כאן איסור של כלום דדבר תורה נתינה גמרינן מתרומה כותיה כין דשבקיה להו בראשית הגז למיעבד כותיה.

    הכי גריס רבינו חננאל זצ"ל שכן זכרים כהנים. ופי' כהנים דאפילו בהמה של כהנים חייב בבכורה, אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורה, ואיכא דמקשו עליה דהא ר' אלעזר בן עזריה מעשר תריסר אלפי עגלי, ורש"י ז"ל פי' כהן שהבכור נהגו ליתנן לכהן, אבל המעשר נאכל לבעלים כשלמים, וכן נראה מדבריו ז"ל שהוא גורס בפני כהן, ומפרש בפני הבית, משא"כ במעשר שאינו נוהג לאחר הבית. אינו מחוור דמדרבנן הוא דבטל כדאיתא התם בפרק בתרא דבכורות (נג, א) וג"ז במקומה. אלא הכי גרסינן לפני, ופירושו שמעשר בהמה קדוש לפניו ולאחריו שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים, משא"כ בבכור ובראשית הגז, אלא שעדיין ק"ל דא"כ לימא לפני ולאחר שלפניו הוא מקדש.

    Rashba on Chullin 136b · Sefaria

    Ritva

    הא אוקימנא למתני דלא כר' אלעאי פי ההיא דלוקח גז צאנו של גוי וכיון דכן הא נמי דהויא סיפא דההיא דלא כר אילעי.

    אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כתלתא סבי כר' אלעאי בראשיה הגז. וכתב רש"י ז"ל דה"ה למתנות דלא נהגו בחוצה לארץ כרבי אלעאי דתרווייהו מנתינה נתינה גמר' להו ומאן דל"ל בחדא מנייהו כר' אלעי ה"ה באידך. וכן הא דאמרינן לקמן בפ' שילוח הקן כל היכא דתנן בארץ ובח"ל שלא לצורך חוץ מראשית הגז לאו דוקא דה"ה למתנות דכי הדדי והא דנקט הכא והתם ראשית הגז משום דעלה אמר ר' אלעאי בהדיא שאינו נוהג אלא בארץ זו הוא שיטתו של רש"י ז"ל ולדבריו רבנן דאכלו בשביל נשותיהן ואביי דשקיל מתנתא ורבא דזכי ליה שמעי' מדת חסידות היתה למפרשי' ולאו מדינא. וכן כתב הרב בעל המאור ז"ל ולא מחוור שפיר דהא חזינן דמיקנס קניס ומשמתיה עליה והנהו טבחי דהוצל קמו בריתחא עלה עשרי' ותרתין שנין והא ליכא למיעבד מפני שלא היה נוהגין במדת חסידות ובמס' יבמות פרק הבא על יבמתו אמרינן גבי חבראי דאתו לבבל גזרו על שלש בשביל שלש על הבשר מפני המתנות ומאי דכתב רש"י ז"ל דעלה א"ר אלעאי אינו נוהג אלא בארץ הא ליתא ואדרבה עיקר מימרא במתנות ועלה פתח בכריתות כדתניא ר' אלעאי אומר מתנות אינו נוהג אלא בארץ וכן היה ר' אלעאי אומר ראשית הגז אינו אלא בארץ וכן מוכח שמעתתא דאמרי דבראשית הגז נהגו כרבי אלעאי ולא אמרו נהגו במתנות כמותו ואע"ג דטעמיה דר' אלעאי בתרווייהו משום נתינה נתינה טעמא דמנהגא משום ראשית דגנך וראשית גז צאנך דהדר וערביה כההיא לישניה דלעיל ולפיכך נהגו בראשית הגז כר' אלעאי וכדברי' ולא כטעמי' זה נר' לפום סוגיא דשמעתתא אלא שקשה עלינו שהרי לא נהגו העם בכל הדורות האלו להפריש מתנות ונהגו בהם כר' אלעאי ומנהגן של ישראל תורה היא וזה מסייע לשיטתן של רש"י ז"ל והר"ן ז"ל ויש לנו לומר דאלבא דהלכתא כר' אלעאי סביר לן אף במתנות וגמר נתינה נתינה אלא שכשם שתקנו חכמים לנהוג תרומות ומעשרות בח"ל תקנו ג"כ שינהגו במתנות שלא תשתכח תורת מתנות שכבר החזיקו בה ובלבד בבל ומקומו' הסמוכים לארץ שנהגו בה והתם קנסי עלייהו ומשמת' עלייהו: אבל בשאר חוץ לארץ דלא נהגו בה והם מקומות רחוקים מן הארץ הניחו הדבר בדין תורה. ואף בבבל שלא נהגו בראשית הגז לא תקנו והעמידוהו על דינו וזה נר' נכון וברור ונשאר מנהגינו על הדין והמחמיר על עצמו להפריש מתנות בח"ל תבא עליו ברכה.

    כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת פרש"י ז"ל כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה ומינה גמרינן לשאר טריפות ויש שפי' שאינה עוברת שנתה וכמ"ד טרפה אינו חיה ולא נהירא דלא שייך בכל אשר יעבור ופריך בגמרא ולילף מבכור ומשני מסתברא ממעשר ת"ל למילף זכרים טמאים מרובים מרחם אדם פשוט פי' דמעשר וראשית הגז נוהגים בזכרים כבנקבות משא"כ בבכור שאינו נוהגין אלא בזכר ובחמור ואין נוהגין אלא במרובין מעשר בי' וראשית הגז בה' ובכור נוהג ביחיד ואינן קדושים מרחם ואין נוהגין באדם ונוהגין בפשוטין משא"כ בבכור ופרכי' אדרב' מבכור ה"ל למילף שכן יתום שבכור וראשית הגז נוהגין ביתום שמת' אמו קוד' לידתו כגון זה פורש למיתה וזה פורש לחיים משא"כ במעשר דכתי' תחת אמו פרט ליתום ונוהגין בלקוחות ובשותפות וכן בשניתן לו מתנה: ומעשרות להקדיש משא"כ בבכור דקדושתו מרחם וראשית הגז אין קדושה חלה עליו. וגי' רש"י ז"ל בפני כהן ופי' בפני הבית משא"כ במעשה שנוהג אפי' לאחר הבית ולא נהירא דהא מדרבנן הוא דבטל כדאי' בפ' בתרא דבכורות וגם במקומ' היא ור"ת ז"ל גרס לפני ופירושו כך שמעשר בהמה קדוש לפניו ולאחריו משא"כ בבכור ובראשית הגז. ור"ח ז"ל גרס שכן זכרים כהנים טמאים ופי' דבכור אפי בבהמה של כהנים הוא קדוש בבכורה. ואלו בהמת כהן פטורה ממעשר ומראשית הגז. ולא מחוור דהא אמרי' התם דר"א בן עזריה דהוה כהן הוה מעשר תריסר אלפי עגלי והא נמי איכא למיפרך לפירושו של רש"י ז"ל. גרסת רש"י ז"ל אדרבה מבכור ה"ל למילף שכן יתום שלקחו בשותפות נתנו בפני הכהן בקדושה ובמכירה והנך נפישן: ופריק פשוט מפשוט עדיף ליה: ובנוסחא ישנות גרסי' הנך נפישן: אי אימא פשוט מפשוט עדיף ליה וכזו שיטת התלמוד בכל מקום ושותפות ומתנה כחדא חשיבי וכן פי' בתוס':

    Ritva on Chullin 136b · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שבתרומות ומעשרות אין תורמין ומעשרין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה ומ"מ כל שאינו כלאים בחברו תורם ומעשר מזה על זה היו לו שני מיני חטים שחמתית ולבנה תורם מזה על זה וכן תאנים שחורות עם לבנות וכל כיוצא בזה:

    היו לו שני מיני גיזה כגון גיזה לבנה וגיזה שחורה או גיזות של זכרים וגיזות של נקבות הרי זה נותן מזו על זו ואינו חושש:

    יתבאר במשנה האחרונה שהלוקח גז צאנו של חברו אם שייר המוכר מקצת צאנו להגזז חייב המוכר להפריש ממה ששייר על הכל ואם מכר את כלן הלוקח חייב להפריש ומ"מ אם היו לו שני מיני גיזה ומכר את המין האחד ושייר את המין השני ואע"פ שרשאי ליתן מזו לזו לוקח נותן לעצמו ממין שלקח והמוכר נותן לעצמו ממין ששייר ומ"מ אם רצה למחול בזו ולפרוע בעבורו רשאי שנותנין גיזה משחורות על לבנות ומנקבות על זכרים אע"פ שגזת הנקבות רכה משל זכרים ואע"פ שגיזת הלבנות רכה משל שחורות:

    מי שהרבה בתרומות יותר מן הראוי הואיל ושייר מקצת חולין תרומתו תרומה שהרי באומד היא ניטלת ואין שיעורה מן התורה אבל אם אמר כל גרני תרומה או כל הפירות האלו תרומה לא אמר כלום התורה אמרה ראשית אין ראשית אלא ששיריה ניכרין וכן הענין בחלה שהרי אין לה שיעור מן התורה:

    במעשרות אינו כן שהרי במדה או במשקל או במנין הוא צריך לעשר ולא באומד ומתוך כך המרבה במעשרות יתר מן הראוי הפירות מתקנין אבל המעשר מקולקל שהרי הטבל מעורב בו הואיל והתורה נתנה בהם שיעור:

    ראשית הגז אע"פ שאין לו שיעור מן התורה ואע"פ שכתוב בו ראשית אם אמר כל גזותי ראשית דבריו קיימין:

    טבילה שתקן עזרא לבעלי קריין עמדו האחרונים ובטלוה וכבר ביארנו בענין זה הטעם בפרק מי שמתו במסכת ברכות מפני שאין דברי תורה מקבלים טומאה:

    אין הזורע כלאים בכרם חייב משום כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה בתוך הכרם והוא הדין אם זרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכבר ביארנו ענין זה במסכת ברכות:

    16 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 136b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ונילף צאן כו' וא"ת א"כ גז"ש ל"ל כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה שכן יתום תימה כו' ובבכור המ"ל נמי כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה לפני בקונט' כו' ופי' שמעשר מקודש לפניו ולאחריו כו' עכ"ל והיינו שאם אומר על תשיעי שהוא לפניו עשירי וכן אם אמר על י"א שהוא לאחריו עשירי קדושים הם וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 136b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה בפני וכו' כדמפרש בגמ' דבכורות בפרק בתרא גזירה משום לקוח וכו' ע"ש דף ל"ג דלא קאי האי טעמא אלא עיקר הטעם הוא משום דחיישינן לתקלה כדאיתא התם:

    בתוס' ד"ה שכן יתום וכו' ה"מ למימר נמי וכו' בספר ח"ש כתוב שכאן מתחיל דבור חדש אבל לי נראה שיש להגיה וה"מ וכו':

    ד"ה לפני וכו' ופי' שמעשר מקודש לפניו ולאחריו צ"ע מה ר"ל בזה שאין לומר שר"ל שמעשר מקודש קודם הפרשה זה אינו דהא דקאמר בתר הכי מקודש ר"ל שבכור מקודש מרחם משא"כ במעשר אלא נראה שר"ל שמעשר דכל עשירי עשירי הוא קודש א"כ יש קדושה לפניו ולאחריו שגבי עשירי הראשון יש קדושה לאחריו שהעשירי שאחריו ג"כ קודש והעשירי האחרון יש קדושה לפניו וק"ל:

    Maharam on Chullin 136b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 136, Amud Bet, about 378 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “דלא כר' אלעאי.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “אי מה תרומה, ממין על שאינו מינו…”

    3. Segment 342 words

      Opens “וגבי תרומה מנלן? דתניא: היו לו שני…”

    4. Segment 420 words

      Opens “אין, והתנן: היו לו ב' מינים שחופות…”

    5. Segment 520 words

      Opens “אלא מעתה, סיפא דקתני: זכרים אבל לא…”

    6. Segment 618 words

      Opens “אלא, עצה טובה קמ"ל דליתיב ליה מהאי…”

    7. Segment 76 words

      Opens “הא אוקימנא למתניתין דלא כר' אלעאי.…”

    8. Segment 813 words

      Opens “אי מה תרומה, בעינן ראשית ששיריה ניכרין,…”

    9. Segment 922 words

      Opens “והתנן: האומר ״כל גרני תרומה וכל עיסתי…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “אלא לאו שמע מינה, הא רבי אלעאי,…”

      Named: רבי אלעאי.

    11. Segment 1125 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: האידנא נהוג…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבי אלעאי.

    12. Segment 1217 words

      Opens “וכר' יהודה בן בתירה בדברי תורה, דתניא:…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “וכר' יאשיה בכלאים, דתניא: רבי יאשיה אומר:…”

      Named: רבי יאשיה.

    14. Segment 1413 words

      Opens “חומר בזרוע [וכו']. וליתני חומר בראשית הגז,…”

    15. Segment 1533 words

      Opens “אמר רבינא: הא מני? ר' שמעון היא,…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “ואי יליף נתינה נתינה ממתנות, לילף נתינה…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “אלא, היינו טעמא דר"ש דיליף ״צאן״ ״צאן״…”

    18. Segment 1828 words

      Opens “והתם מנלן? דכתיב (ויקרא כז, לב) ״כל…”

    19. Segment 198 words

      Opens “מסתברא ממעשר הוה ליה למילף, שכן זכרים…”

    20. Segment 202 words

      Opens “במרובין, מרחם.…”

    21. Segment 214 words

      Opens “אדם, פשוט, לפני הדבור.…”

    22. Segment 228 words

      Opens “אדרבה, מבכור הוה ליה למילף, שכן: יתום,…”

      Named: רבה.

    23. Segment 234 words

      Opens “בשותפות, נתנו; בפני כהן,…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 136b · Segment 15 — “אמר רבינא: הא מני? ר' שמעון היא, דתניא: ר'…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 136b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026