Talmud Builders

    Chullin 113a

    Chapter 8 - Kol HaBasar

    גם: חולין דף קי״ג ע״א, פרק ח׳ כל הבשר

    English translation - Chullin 113a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara objects: But let Rava say to him the same ruling by instead citing the seemingly more relevant statement of Shmuel, as Shmuel said: A salted food imparts its flavor like a boiling food, and a marinated food is as absorbent as a cooked food. Clearly, the kosher meat absorbed flavor from the meat of the tereifa as it would have had they been cooked together.

    2The Gemara explains: Had Rava based his ruling only on Shmuel’s statement, I would say in response: This statement applies only to the absorption of the blood of the meat, but kosher meat is not prohibited if it absorbs only the juices and gravy of the meat of the tereifa . Since in this case the meat is salted in a perforated vessel, the blood from each piece runs out and is not absorbed by the other, and one might think that the kosher meat remains permitted. Rava’s interpretation of the verse in Leviticus teaches us that the juices and gravy of the meat of the tereifa must also be taken into account.

    3The Gemara raises an objection from a baraita : A kosher fish that one salted together with a non-kosher fish is permitted. What, is it not referring to a case where they were both salted and expel juices? This indicates that the kosher fish is not prohibited by the juices of the non-kosher fish, contrary to Rava’s statement. The Gemara responds: No, this is referring to a case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted. Since an unsalted fish does not emit juices, the kosher fish does not absorb the flavor of the non-kosher fish.

    4The Gemara challenges: But from the fact that the latter clause teaches: But if the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted the kosher fish remains permitted, it may be inferred that in the first clause we are dealing with a case where they are both salted. The Gemara responds: The latter clause is explaining the halakha of the first clause. The baraita should be read as follows: A kosher fish that one salted together with a non-kosher fish is permitted. How so? This is the halakha if the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted.

    5The Gemara notes: So, too, it is reasonable that this is the meaning of the baraita , as if it enters your mind that the first clause is referring to a case where both of them are salted, one can claim: Now that the baraita has stated that even if both of them are salted the kosher fish is permitted, is it necessary to state that the same applies in the less problematic case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted?

    6The Gemara rejects this: If it is due to that reason, there is no conclusive argument. It is possible that the first clause of the baraita is indeed referring to a case where both fish are salted, and the tanna of the baraita nevertheless taught the latter clause to shed light on the first clause, so that you should not say: The first clause is referring only to a case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted, but if they were both salted, then the kosher fish is prohibited. To rule this out, he taught the latter clause, which explicitly makes reference to a case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish unsalted, which by inference indicates that the first clause is referring to a case where they are both salted, and teaches that even so the kosher fish is permitted.

    7The Gemara further suggests: Come and hear proof against Rava’s ruling from the latter clause of the latter clause, i.e., the third clause of that baraita : But if the non-kosher fish was salted and the kosher fish was unsalted, the kosher fish is prohibited. One can infer from here that it is only if the non-kosher fish is salted and the kosher fish is unsalted that the kosher fish is prohibited. But if they were both salted, then the kosher fish is permitted, contrary to Rava’s ruling.

    8The Gemara rejects this: Perhaps the last section of the baraita uses this language only since it teaches in the former clause, i.e., the second clause: If the kosher fish was salted and the non-kosher fish unsalted, etc. The baraita therefore taught the last clause as well using parallel language: If the non-kosher fish was salted and the kosher fish unsalted, etc. But nothing can be derived from here with regard to a case where both fish were salted.

    9§ The Gemara provides a mnemonic for remembering the three halakhot stated by Shmuel below: The manner in which blood is expelled from meat; salted meat that is placed on a vessel; an animal whose neck is broken before its soul departs.

    10Shmuel says: Meat cannot be rid of its blood unless one salts it thoroughly and rinses it thoroughly in water. It was stated: Rav Huna says: One must salt and rinse the meat in water. And it was taught in a baraita : One must rinse the meat, and salt it, and then rinse it again. The Gemara adds: And these two rulings do not disagree. This ruling of Rav Huna is referring to a case where one already washed the meat in the slaughterhouse before salting, whereas that baraita is referring to a case where one did not wash the meat in the slaughterhouse. The Gemara relates: Rav Dimi of Neharde’a would salt meat with coarse salt and then shake the salt off the meat.

    11Rav Mesharshiyya says: One does not presume that there is blood in the intestines, and therefore they are not prohibited if they have not been salted. The Gemara comments: The Sages interpreted this statement as referring to the rectum, the intestines, and the spiral colon.

    12Shmuel says: One may place salted meat only on a perforated vessel, so that the expelled blood can run out. But if the vessel is not perforated then the blood will pool and be reabsorbed by the meat.

    13The Gemara relates: Rav Sheshet would salt meat one bone, i.e., one piece, at a time. The Gemara asks: What is the reason that he would not salt two together? Could it be because the blood leaves this piece and that piece absorbs it? If so, with regard to one piece as well, one could claim that the blood leaves this side of the piece and that side absorbs it. Rather, there is no difference between one piece and two pieces, and one may salt even several pieces together.

    14Shmuel says in the name of Rabbi Ḥiyya: One who breaks the neck of an animal after it is slaughtered but before its soul departs thereby makes the meat heavy. The meat expels blood at the time of slaughter, but if one breaks the animal’s neck, excess blood is trapped inside and weighs down the meat. And by this action he robs people, as he causes blood to be absorbed in the animal’s limbs, and since he sells the meat by weight, people will pay extra to acquire the same amount of edible meat.

    15A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is he speaking? Does Shmuel mean that there is only one problem with this practice, namely, that it renders the meat heavy and robs people since he causes blood to be absorbed in the animal’s limbs? If so, it may be inferred that if one wishes to keep the meat for himself, one may well do so, since he is robbing no one. Or perhaps Shmuel is referring to two prohibitions, first, that the blood trapped in the meat renders it prohibited for consumption, and second, that of robbery. If so, then even if one wants to keep the meat for himself, it is also prohibited. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    16MISHNA: One who places the meat of birds with cheese on the table upon which he eats does not thereby violate a Torah prohibition.

    17GEMARA: The Gemara suggests: Since the mishna mentions only that placing meat of birds and milk on one table does not violate a Torah prohibition, one may consequently infer that if one eats them together he does violate a Torah prohibition. If so, learn from the mishna that meat of birds in milk is prohibited by Torah law, contrary to the opinion of Rabbi Akiva, who maintains that it applies by rabbinic law. The Gemara responds: Say that the mishna should be understood as follows: One who places bird meat with cheese on the table will not thereby come to violate a Torah prohibition, since eating the two together is a rabbinic prohibition, as Rabbi Akiva maintains.

    18MISHNA: It is prohibited to cook the meat of a kosher animal in the milk of any kosher animal, not merely the milk of its mother, and deriving benefit from that mixture is prohibited. It is permitted to cook the meat of a kosher animal in the milk of a non-kosher animal, or the meat of a non-kosher animal in the milk of a kosher animal, and deriving benefit from that mixture is permitted. Rabbi Akiva says: Cooking the meat of an undomesticated animal or bird in milk is not prohibited by Torah law, as it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21) three times. The repetition of the word “kid” three times excludes an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal.

    19Rabbi Yosei HaGelili says that it is stated: “You shall not eat of any animal carcass” (Deuteronomy 14:21), and in the same verse it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” This indicates that meat of an animal that is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass is prohibited for one to cook in milk. Consequently, with regard to meat of birds, which is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass, one might have thought that it would be prohibited to cook it in milk. Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” excluding a bird, which has no mother’s milk.

    20GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Elazar said: The verse states: “And Judah sent the kid of the goats” (Genesis 38:20).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הני מילי דמן - כלומר הני מילי לגבי דם וכגון בכלי שאינו מנוקב דבתר דפלט הדר בלע:

    אבל צירן - זיעה הוא ולא מיתסר והכא לדם ליכא למיחש דמנוקב הוא וא"כ כשרה וכשרה נמי:

    קמ"ל - דציר אסור וציר נוח ליבלע הוא:

    מאי לאו שניהם מלוחים - ושמע מינה ציר נמי לא מיבלע כל זמן שעסוקים בפליטה:

    וש"מ צירן מותר לא גרסינן:

    תפל - מבלי מלח דהשתא לא פליט טמא מידי אבל שניהם מלוחים דטמא נמי פליט אסור וכ"ש טמא מליח וטהור תפל:

    הא שניהם מלוחים שרי - דשניהם טרודים בפליטה:

    רב הונא דלא בעי הדחה ברישא בדחלליה בי טבחא - כל רחיצת הבשר מתרגמינן חילול:

    מילחא גללניתא - מלח גסה שלמי"א:

    ומנפיץ ליה - למילחא לאחר זמן מפני שהדם נבלע בה אבל מלח דקה אין צריך לנפץ שהיא נתכת מעצמה:

    אין מחזיקין דם - אינן בחזקת דם ליאסר אם לא נמלחו:

    הדרא דכנתא - דקין שסביב הכנתא אנטרי"ל:

    ומעיא - קבה וכרס ושאר הדקין:

    וכרכשא - טבחיי"א. אבל הלב והריאה והכבד וכנתא גופה יש בהן דם וצריכין לימלח:

    אלא ל"ש - ומותר וטעמא כדפרשינן לעיל (חולין דף קיב: ד"ה ועופות) דכל זמן שטרודים לפלוט אינן בולעים וכשנח זה כבר נח זה:

    הרי זה מכביד את הבשר - לפי שבשעת שחיטתה היא טרודה להוציא דם וכששובר מפרקתה מתוך צרתה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם והיא נחה ושוקטת והדם נבלע באבריה ומכביד הבשר ונמצא גוזל את הבריות כשהוא מוכרה במשקל והדם שוקל:

    איבעיא להו היכי קאמר - האי ומבליע דם דקתני כוליה חד איסורא הוא וה"ק מכביד את הבשר ונמצא גוזל את הבריות הוא משום דמבליע דם שמכביד את משקלה והבלעת דם לפרושי גוזל את הבריות נקט לה:

    הא לדידיה - דליכא למימר משום גזילה שרי לפי שהוא חוזר ויוצא ע"י מלח:

    או דילמא לדידיה נמי אסור - ותרתי איסורי קחשיב חדא דגוזל את הבריות וחדא דמבליע דם ושוב אינו יוצא ואוכל דם:

    מתני' אינו עובר בלא תעשה - היא גופה לא איצטריך דהעלאה לאו דאורייתא אלא דיוקא דילה איצטריך למידק מינה הא אוכל עוף בחלב עובר ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר פרט לעופות:

    גמ' אינו בא לידי לא תעשה - כלומר אין לחוש שמא יאכלנו ויעבור עליו דאי נמי אכיל ליה לא עבר:

    מתני' מותר לבשל ומותר בהנאה - דאין בו משום בשר בחלב כדיליף בגמרא. ובאכילה מיהא אסור משום איסור טמאה:

    פרט לעוף וחיה ובהמה טמאה - גדי פרט לעוף שאינו בהמה. גדי פרט לחיה שאינה בהמה דאע"ג דחיה בכלל בהמה אתא קרא יתירא ומפקיע. גדי ולא את הבהמה טמאה אבל בהמה טהורה דלאו גדי כגון פרה ורחל איתרבאי מקראי כדקתני בברייתא בגמרא:

    נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר - באותו פסוק עצמו לא תבשל גדי בחלב אמו דמשמע כל שנוהג בו איסור נבלה יש בו משום בשר בחלב:

    גמ' מנהני מילי - דכל בהמה במשמע:

    חולין 113 עמוד א

    1ולימא ליה מדשמואל, דאמר שמואל: מליח הרי הוא כרותח, וכבוש הרי הוא כמבושל!

    2אי מדשמואל, הוה אמינא: הני מילי דמן, אבל צירן ורוטבן לא, קמשמע לן.

    3מיתיבי: דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר. מאי לאו שהיו שניהן מלוחין? לא, כגון שהיה טהור מליח וטמא תפל.

    4והא מדקתני סיפא: (אבל אם היה טהור מליח וטמא תפל), מכלל דרישא בששניהם מלוחין עסקינן! פרושי קא מפרש: טהור שמלחו עם דג טמא מותר, כיצד? שהיה טהור מליח וטמא תפל.

    5ה"נ מסתברא, דאי סלקא דעתך רישא שניהם מלוחים השתא שניהם מלוחים שרי, טהור מליח וטמא תפל מיבעיא?

    6אי משום הא לא איריא, תנא סיפא לגלויי רישא, דלא תימא רישא טהור מליח וטמא תפל, אבל שניהם מלוחין אסור, תנא סיפא טהור מליח וטמא תפל, מכלל דרישא שניהן מלוחין, ואפ"ה שרי.

    7ת"ש מסיפא דסיפא: אבל אם היה טמא מליח וטהור תפל אסור. טמא מליח וטהור תפל הוא דאסור, הא שניהן מלוחין שרי.

    8איידי דתנא רישא: טהור מליח וטמא תפל, תנא נמי סיפא: טמא מליח וטהור תפל.

    9(סימן: בישרא דמנח נפקותא).

    10אמר שמואל: אין הבשר יוצא מידי דמו, אלא א"כ מולחו יפה יפה, ומדיחו יפה יפה. אתמר: רב הונא אמר: מולח ומדיח. במתניתא תנא: מדיח ומולח ומדיח. ולא פליגי, הא דחלליה בי טבחא, הא דלא חלליה בי טבחא. רב דימי מנהרדעא מלח ליה במילחא גללניתא, ומנפיץ ליה.

    11אמר רב משרשיא: אין מחזיקין דם בבני מעיים. תרגמא אכרכשא ומעייא והדרא דכנתא.

    12אמר שמואל: אין מניחין בשר מליח אלא ע"ג כלי מנוקב.

    13רב ששת מלח ליה גרמא גרמא. תרי מאי טעמא לא? משום דפריש מהאי ובלע האי? חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא! אלא לא שנא.

    14אמר שמואל, משום ר' חייא: השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר, וגוזל את הבריות, ומבליע דם באברים.

    15איבעיא להו: היכי קאמר? מכביד את הבשר, וגוזל את הבריות משום דמבליע דם באברים הא לדידיה שפיר דמי, או דלמא לדידיה נמי אסור תיקו:

    Mishna

    16המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עובר בלא תעשה:

    Gemara

    17הא אוכלו עובר בלא תעשה שמע מינה בשר עוף בחלב דאורייתא אימא המעלה את העוף עם הגבינה על השולחן אינו בא לידי לא תעשה:

    Mishna

    18בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה ר"ע אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר ״(שמות כג״, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה׃

    19רבי יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים יד, כא) לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם:

    Gemara

    20מנא הני מילי א"ר אלעזר אמר קרא ״(בראשית לח״, כ) וישלח יהודה את גדי העזים,׃

    Tosafot

    ולימא ליה מדשמואל - אע"ג דברייתא עדיפא בברייתא לחוד לא סגי אלא מכח מילתיה דשמואל דמייתי בהדה אבל בדשמואל לחוד סגי ומשני הוה אמינא הני מילי דמן וכאן אין שייך לאסור משום דמשרק שריק או כבולעו כך פולטו:

    מאי לאו שניהם מלוחין - אלמא לא בלע ולא גרסינן וש"מ דצירן מותר דהא משנה שלמה היא במסכת ע"ז (דף לה) דדג טמא צירו אסור ובסיפא דהך ברייתא נמי קתני טמא מליח וטהור תפל אסור:

    טהור מליח וטמא תפל מותר - גבי מליח כרותח לא שייך לא עילאה גבר ולא תתאה גבר ואפילו קליפה לא בעי אע"ג דאמרינן (פסחים דף עו.) גבי עילאה ותתאה אדמיקר ליה בלע ויש ללמוד מכאן דא"צ להגעיל דפוסי גבינות העובדי כוכבים ומותר לעשות בהם גבינות לישראל ולמולחן בתוכן דהוי כמו טהור מליח וטמא תפל דאין שייך מליחה בעץ ולא נעשה עץ רותח ע"י מליחה ומעשים בכל יום דמלח בקערה שמשתמשין בה בשר לוקחים ממנו לתת ממנו בחלב והמחמיר תבא עליו ברכה:

    אין מחזיקין דם בבני מעיים - לאסור מטעם זה למלוח בני מעיים עם שאר בשר משום דלא טרידי לפלוט דבלעי דם כמו דגים דהכא דם משרק שריק אבל דגים רפו קרמייהו כדפי' לעיל (חולין דף קיב: ד"ה ודגים) ואין להתיר מטעם שריקה אם היו שופכין דם על הבשר בשעת צליה דדוקא דם הנפלט נופל עם הציר ע"י צליה או ע"י מליחה כדאמר לעיל (חולין דף קיא.) דשריק אבל היכא דהוי הדם בעיניה לא אשכחן:

    אלא ל"ש - ומותר בכל ענין אע"פ שמניח השניה על אותה שנמלחה תחלה כדפרישית לעיל:

    בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה כו' - הוא הדין בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה דדוקא ר"ע הוא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה ונפקא לן מדדריש לקמן את שאסור משום נבלה אסור לבשלו בחלב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דתניא דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר - מדקתני סתמא ולא מפליג בין טהור עילאה או תתאה, פירשו המפרשים ז"ל דלא [שנא] עילאה או תתאה לעולם מותר, ואע"ג דקיי"ל כשמואל דאמר בפסחים (עו, א) דצונן לתוך חם תתאה גבר ובין דתתאה כשר או אסור, לעולם הבשר בולע ואסור, התם הוא דהוי חם מחמת אש שיש בו כח להפליט את חברו, אבל חם מחמת מלח אין בו כח להפליט אלא מבליעו, והיינו דכי טהור מליח וטמא תפל שהוא מותר לעולם, משום דטהור פולט מבליע לטמא אבל אין בו כח להפליט את האסור, וכן נמי סיפא דברייתא דקתני טמא מליח וטהור תפל אסור סתמא קתני, ובין שטהור למטה או למעלה לעולם אסור, לפי שאם הטמא מליח למטה הרי יש בידו כח להבליע את העליון ואסור אפילו הוא למעלה אסור, ואף על גב דקיי"ל תתאה גבר, הכא שאני לפי שטיפות המלח הן חמות ונוטפות תמיד על הטהור ונבלעות בתוכו. ונמצא לפי פירוש זה דלפעמים שהמליח קל מחם מחמת אש, כגון שטהור מליח וטמא תפל, דלענין חם מחמת אש אי תתאה חם אסור, ולענין חם מחמת מלח אפילו תתאה מלוח מותר, ופעמים שהמלח חמור מחם מחמת אש כגון שהטמא מליח, דבחם מחמת אש אי בשר צונן למטה מותר בקליפה, ובמליח אפילו בשר שאינו מליח למטה אסור, וטעם הענין כמו שכתבנו, דמליח מבליע את התפל הרבה בין שהוא למעלה או למטה אבל אינו מפליטו כלל, וכן אם מלחו בשר בכלי שנשתמשו בו באיסור, כגון קערה של נכרי אם היא מנוקבת דליכא משום דם מותר, שהרי המליח מבליע ואינו מפליטו כלל, וא"כ הללו שעושין גבינות בדפוסי הנכרים ובכליהם מותרין, אלא שאסור לעשות כן לכתחילה, משום הרחק מן הכיעור, דהכא נמי דג טהור שמלחו קתני דמשמע בדיעבד, וכ"כ בספר התרומות, ועוד כתוב שם בשם ר"י ז"ל דרגילות היא לשום מליח בקדרה שהיה בה בשר ונותנין אותו מלח בתבשיל של חלב או בהפך, לפי שהמלח אינו מפליט מה שהוא בלוע בדבר שאינו אוכל. ולענין בשר שחוטה בהדי בשר נבלה מליח, דינו כעין דג טהור עם דג טמא, וכן לענין בשר מליח עם גבינה או להפך, וכתב הרב בעל התרומות ז"ל דאפילו בשר שנמלח לצלי שהבשר בעצמו נאכל מחמת מלחו, אפ"ה אוסר במגעו את הגבינה, לפי שהציר הנוטף ממנו על הבגינה חשוב רותח, לפי שהציר הנוטף ממנו אינו נאכל מחמת מלחו. והבשר שנמלח או הגבינה ונתייבשו או שהודחו אינן אוסרים במגען, דאין אוסרים זה את זה אלא כשהן לחין מחמת מלח שקרוי רותח ומפליט הלחלוחית, ואדרבה ההדחה מסירה הלחלוחית והמלח. ויש לעיין בענין דג טהור שמלחו עם דג טמא, אמאי מותר, דהא מלח דעל גבי דג טהור מודבק הוא גם על הטמא ומפסיק בין שניהם, וה"ל כשניהם מלוחין, דאין סברא לומר דהכא מיירי בשלא נמלחו הפנים של דג טהור הדבוקים לדג טמא, ושמא בשקדם וסילקו קודם שיעור מליחה, דהיינו מיל, דבפחות מכאן לא הוי כרותח דצלי לפלוט ציר, אבל אם (נתערב) [נתעכב] עליו כשיעור מליחתו, הוו להו כשניהם מלוחים ואסורין, וטמא מליח וטהור תפל דאסור, היינו לאחר זמן שיעור מליחת הטמא, אבל קודם לכן אינו אסור, דעד דהוי רותח כרותח דצלי לא פליט טמא ציר, ומשום טמא לא מיתסר, ואינו נכון דדג טהור שמלחו עם דג טמא אף על פי (שנתערב) [שנתעכב] שם הטהור שיעור מליחתו קאמר, דהא מותר סתמא קאמר, ואי דוקא בשקדם וסלקו, לא הוה שתיק גמרא מיניה וצ"ע. ועוד יש לעיין במה שפירשנו בטמא מליח וטהור תפל שהוא אסור בכל ענין, בין שכשר למטה בין שהוא למעלה תחתון אינו צריך אלא קליפה כדאיתא בפסחים (שם) וברותח דמליח תחתון אסור לגמרי דמבליע טפי, כדמשמע הכא דקתני אסור סתמא, ואם כן תיקשי לן דמצינו מליח שהוא כמבושל (לעיל חולין צז, ב), והנהו אטמתא דאימלחן בבי ריש גלותא בגידא נשיא דאסר להו שפיר קא אסר להו, ואמאי דחינן ליה דמליח אינו כרותח דמבושל, ומשמע דשרו להו לגמרי בקליפה לבד, משום דשומן גיד לא מפעפע בצלי, הא מליח טפי מבליע ומוליך הרוטב וציר מרותח דצלי, ושמא נאמר דהכא לאו אסור לגמרי קאמר, אלא אסור לאצרוכיה נטילה, דכל דבעי נטילה אסור סתמא קרי ליה, כדאיתא התם בפסחים (עה, ב) דאמר חם לתוך חם דברי הכל אסור ובאיסור שאינו מפעפע אפילו חם לתוך חם אין צריך אלא כדי נטילה, והנהו אטמתא דשרינן להו בנטילת מקום, שרינן להו דרבינא לגמרי הוה אסר להו כאלו נתבשל עמו, דאסור לגמרי, דאיהו לרותח דמבושל הוה מדמי ליה, ונראה דהכי אית לן למימר, דהא אפילו כשת"ל דהכא מיירי בשטהור למעלה וטמא מליח למטה כדינא דרותח מחמת אש, מ"מ אכתי תיקשי לן אמאי אסור לגמרי בנטילה סגי, אלא ודאי אית לן למימר דאסור עד כדי נטילה קאמר. ומיהו איכא למימר דאסור לגמרי קאמר, משום שומנו של טמא שמפעפע שמתפשט בכל ואוסר לגמרי. וכן נמי ברותח מחמת אש, בזמן שהתחתון רותח ויתר עליו רותח מחמת מלח, שאפילו טמא מליח למעלה אוסר לגמרי את הטהור התפל, לפי שמבליע שומנו בכולו, דדג שאני משום דרפי קרמיה ובלע טפי, אבל בבשר נבילה מליח שנמלח עם בשר שחוטה טפל (הזעצער: אולי תפל) אינו נאסר אלא בשטמא מליח למטה אתי שפיר, אלא דלקולא לא אמרינן, ואי לאו דמסתפינא אמינא דמליח קיל מרותח מחמת אש. וכן הוא באמת נראה לעין. ושמואל דאמר מליח הרי הוא כרותח, טובא קמ"ל, וחדית לן טפי ליהוי כרותח דצלי, והיאך נאמר דליהוי עדיף מורתח דצלי, אבל הכי קאמר דג טהור שמלחו עם דג טמא תפל שכבר היה מונח בכלי, דלישנא דקאמר שמלחו עם דג טמא הכי משמע שהטמא היה שם תחלה, והלכך אם מלח הטהור עליו מותר דתתאה גבר כשמואל, ואפשר דמותר בקליפה קאמר, דכל שאינו טעון אלא קליפה מותר, סתמא קארי ליה כדאיתא התם, או דלמא לגמרי קאמר משום דרותח דמליח קיל טפי מרותח דאש טמא מליח, כלומר אבל אם אותו דג טמא שהוא כבר מונח בכלי הוא מליח אפילו היה טהור שנותן עליו תפל אסור, דתתאה גבר ואסור, דקאמר עד כדי נטילה או אסור לגמרי משום שומנו של טמא שמפעפע והשתא לא תיקשי לן בהא מידי דדינא דמליח שאינו נאכל מחמת מלחו, ודינא דרותח דצלי דפליגי ביה רב ושמואל בתתאה גבר ועילאה גבר חדא היא כנ"ל.

    רב דימי מנהרדעא מלח במילחא גללניתא ומנפיץ לה - איכא מן דמפרשי דדוקא במלחא גללניתא, אבל בדקה טפי לא, משום שהיא נתכת ונבלעת בתוך הבשר ואינה מפלטת את הדם. והראב"ד ז"ל פירש דבכל מלח מולחין ומכשירין את הבשר בין בדקה בין בגללניתא, דאי לא תימא הכי [וכי לא היו יוצאין במליחה אלא ודאי] עד דאתא רב דימי היו מולחין בכל מלח ובלא ניפוץ, והיו מדיחין את הבשר בכלי מנוקב כדי שלא יפול המלח במים, וכיון דעבר כח המלח מעל הבשר לא יפלוט עוד הבשר כלום, והרי הוא חוזר ובולע מן המים שנבלעו בהם הדם שבתוך המלח, ומשום חשש זה היו מדיחין את הבשר בכלי מנוקב, מפני שהמים הולכין להן ואינן משהין שם כלל כדי שיחזור הבשר ויבלע מהם, עד שבא רב דימי ולימד למלוח במלחא גללניתא ולנפץ לה (קודם הדחה בכלי מנוקב) [ואח"כ מדיחה אפילו בכלי שאינו מנוקב], לפי שאחר שנפיץ הדם לא נשאר על הבשר אלא טיפת דם שהוא משהו ואין בו כדי לאסור ולהבלע בבשר שבטל הוא במים. ועוד כתב הרב ז"ל כי יש עוד להקל בגללניתא, שהבשר די לו בהדחה מועטת, משא"כ בדקה שנדבקת הרבה בבשר וצריכה מריקה ושטיפה וכבוס גודל להעבירה מעל פניו. משא"כ בגללניתא ואינו עיכוב להכשיר הבשר בכך, שאפשר להכשירו בשאר ענינים.

    אין מחזיקין דם בבני מעים ותרגום אכרכשא ואהדרא דכנתא ומעי' - ופר"ת ז"ל שצריך למלוח הכרס ומחזיקים בו דם, שהרי אמרו (לעיל חולין נא, א) במחט שנמצא בעובי בית הכוסות אין עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה וכנתא גופה צריכה מליחה. ורבותינו הצרפתים ז"ל אמרו דכרכשא והדרא דכנתא דאין מחזיקים בהם דם הן עצמן, אבל בשמנן מחזיקים דם (דהאי חזיתא) [דהא חזינא] דאית ביה. ובנמוקי הרמב"ן ז"ל משום בה"ג ז"ל דכנתא גופה אסורה בקדרה, משום שוריקי קטיני דדמא דאית בה, ואע"ג דחתכה פורתא פורתא ומלחה אסירא, ול"ש (דהדרא) [דתורא] ול"ש דשאר בהמה. ולענין מליחת בני מעים עם בשר אחר, יש מי שאומר שאסור, ואי מלח בני מעים עם בשר אסורין, דהו"ל כדגים ועופות, דכיון דאין דם בבני מעים ואין טרודין לפלוט בולעין הן, ורבותינו בעלי התוס' ז"ל אמרו דמותרין הן, ולא דמי לדגים ועופות, דהני כיון דלית בהו דם אין בולעין הדם הבא עליהם אלא משרק שריק ואזיל ליה בהדי מלחא, אבל דגים כיון דרפו קרמייהו ופלטי דמן הדר בלעי דם העופות, ומעשים בכל יום שאין נזהרים למולחן יחד עם בשר.

    ואמר שמואל אין מניחין בשר מליח אלא בכלי מנוקב - כלומר אין מולחין אלא בכלי מנוקב. אבל לאחר זמן שיעור מליחתן מכאן ואילך אינו פולט אלא ציר בעלמא, ואף על פי שמניחו בכלי שאינו מנוקב אין בכך כלום, ואף על פי שהדם טוח על פני הבשר בעוד שהוא פולט ציר אינו בולע הדם, שאם אין אתה אומר כן כי לא הניחו בכלי ליתסר, ומיהו לישנא דקאמר אין מניחין בשר מליח אינו מיושב, דהל"ל אין מולחין את הבשר בכלי שאינו מנוקב. ושמא נאמר דשמואל אפילו לאחר שיעור מליחתו קאמר, לפי שהוא פולט ציר וצירו אינו נאכל מחמת מלחו וה"ל רותח, וכשהוא מתקבץ בכלי שאינו מנוקב מבליע הדם שעל המלח בתוך הבשר, לפי שהוא מתקבץ בתוך הציר, וכבוש הרי הוא כמבושל, ומבושל לא שייך למימר ביה איידי דטריד למפלט לא בלע כנ"ל. ומיהו אינו נאסר אלא מה שעומד ממנו בתוך הציר, אבל השאר מותר בנטילת מקום, לפי שאין הדם מפעפע, ומיהו אם אין מתכנס שם ציר הרבה אלא שטופח תחת הבשר, ראיתי בשם הרב רבינו ז"ל דמולחו פעם שנית וש"ד, כמו שפולט דמו פולט מה שבלע מחמת חום המלח, מידי דהוי אכל מליחת בשר מפליט האי גיסא ובלע האי גיסא ובלע האי גיסא. ואפ"ה שרי, משום דכל זמן שהוא פולט דם עצמו פולט נמי הדם הבא לו ממקום אחר. ולענין מולח בכלי שאינו מנוקב, כה"ר אלברצלוני ז"ל דאינו אוסר אא"כ נשתהה שם שיעור מליחתו, אבל אם לא נשתהה שם כ"כ מותר, ולולי שאמרה הרב ז"ל היה נראה דאפילו לא נתשהה שם אלא מעט אסור, דהציר והדם מתחילין לצאת מן הבשר מיד, והטיפות עצמן אינן נאכלין מחמת פליטתן, אע"פ שהבשר עדיין נאכל מחמת מלחו וכיון שכן הבשר שהוא מתכבש ומתבשל בתוך הציר והדם שהן מלוחין הוא חוזר ובולע מיד הדם שפולט, ותדע דהציר והדם מיד שהוא נפלט חשבינן ליה כרותח אע"פ שעדיין הבשר אינו [מלוח כ"כ] שאינו נאכל מחמת מלח מדאמר רב נחמן אמר שמואל דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין, ואמרינן מ"ט עופות קמיטי קרמייהו, ודגים רפו קרמייהו, ובתר דנייחו דגים פלטי עופות והדר בלעי דגים מינייהו, אלמא בתוך שיעור פליטת דם העופות אמרינן דבלעי דגים מינייהו, וש"מ דדם הנפלט בתוך שיעור מליחה חם הוא ונבלע, ועוד דאמרינן עלה ה"ד אי בכלי שאינו מנוקב מ"ש דגים ועופות, דאלמא דאפילו בשיעור שהדגים בולעין מדם העופות ונאסרין, ה"נ דהוו בלעי עופות מעופות בכלי שאינו מנוקב, דאי לא תימא הכי לימא ליה ואיבעית אימא לעולם בכלי שאינו מנוקב וא"ה דגים ועופות דוקא, והא קמ"ל דדגים רפו קרמייהו ובלעי' אפילו בתוך שיעור מליחה, אבל עופות ועופות לאחר שיעור מליחה אין בתוך שיעור מליחה לא, אלא ודאי ש"מ דאפילו עופות ועופות בכלי שאינו מנוקב אסור לעולם, ואפילו לצלי, משום דה"ל כמבושל ובלוע מחמת בשול אינו יוצא ע"י האש.

    השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באיברים איבעיא להו מבליע דם באיברים וכו' הא לדידיה אי בעי למיכל מיניה באומצא ש"ד או דילמא וכו' ולדידיה נמי אסור למיכל מיניה באומצא. כך היא גירסת הספרים ובהלכות רבינו אלפסי ז"ל, ומשמע דבקדירה אי בעי למיכל מיניה במליחה שפיר דמי, ואף על פי שנבלע בו הדם, יוצא הוא ע"י מליחה, דכל דם שלא נבלע מחמת בשול יוצא הוא במליחה, אבל רש"י ז"ל אינו גורס אומצא, אלא הא לדידיה אי בעי למיכל מיניה, ופי' ז"ל אפילו במליחה, וסלק' בתיקו. א"כ לדבריו יש לחוש לדבר הרבה להניח הבהמה לגנח ועד שתמות לגמרי שלא לשבור מפרקתה, ואפילו בעי לה לקדירה לעצמו. והרמב"ן ז"ל הכריע כגירסת הספרים, מדלא קאמר ומאכיל דם את הבריות שזו עבירה קשה שבכולן, אלא ודאי מדנקט גוזל את הבריות, ושבקה לאיסור מאכיל דם, ש"מ דלקדרה אי נמי לצלי ליכא למיחש, ומשום [הכי ניחא] דלא נקט ומאכיל דם את הבריות דלמיכל באומצא לא חיישינן, דאומצא לא שכיחא, אלא ודאי הדעת נוטה לגירסת הספרים, וסלקא בתיקו. ובאומצא מיהא אסור, ובצלי נמי עד דנצלה כל צרכו, דאי לא נצלה כל צרכו הו"ל כאומצא. אלא דתמיהא לי דהא דאיבעיא לן אי שרי ליה למיכל באומצא או לא, בבשר דלית ביה חוטי קא מיבעיא לן, דאי באית ביה חוטי אפילו בלא שבר מפרקתה אסור באומצא, דהא סתם בהמה לא נשחטו הורידין דהא אינה צריכה כדא"ר חסדא לא לכל א"ר יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד, אבל בבהמה הואיל דמנתחה אבר אבר לא צריך, כיון שכן סתם בהמה דאית ביה חוטי אסור באומצא, אלא אם נודע בה שנשחטו הורידים, והכא בסתם בהמה קא מיירינן, אלא ודאי אית לן למימר דבשר דלית ביה חוטי קא מבעיא לן, וא"כ אפילו באומצא אמאי אסור, דהא דם האיברים שלא פירש שרי, וי"ל דבשעת השחיטה דם האיברים מתנודד ממקומו לצאת דרך בית השחיטה, וכששובר מפרקתה הדם חוזר ונבלע בבשר, וה"ל דם שפי' ממקום זה ונבלע במקום זה, ולישנא דקאמר מבליע דם באיברים הכי משמע.

    ר' עקיבא אומר חיה ועוף אינו מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים וכו'. ופרישנא בגמרא (לקמן חולין קטז, א) טעמיה דר"ע משום דקסבר איסור חל על איסור וחלב ומתה לא צריכי קרא, ופסקו הגאונים ז"ל כר"ע דחיה ועוף אינן מן התורה. ואי קשיא לך והא שמואל דהוא אמורא לא דריש כותיה לעיל, דמוקי חד לחלב ומתה וחד לאפוקי טמאה וחד לרבות את השליל. ועוד דהא משמע דתנא קמא לא ממעט אלא טמאה אבל חיה ועוף לא. ועוד דהא לא קיי"ל דאיסור חל על איסור, יש לומר דאע"ג דתנא קמא משמע [ד]לא ממעט אלא טמאה, לא קיימא לן כותיה, דהא סוגיין דעוף אינו מן התורה, ועוד דהא לא שמעינן לרבנן בהדיא דפליגי עליה אלא ר' יוסי הגלילי דהוא יחיד פליג, וקיימא לן כר' עקיבא מחבירו, ועוד דבשר בחלב איסור מוסיף הוא וכיון דטעמיה דר' עקיבא משום דקא סבר איסור חל על איסור, וסוגיין דעלמא כמאן דאית ליה איסור מוסיף וכדמשמע בשבועות (כד, ב) קיי"ל כותיה, ובנמוקי הרמב"ן ז"ל דהא דשמואל דלעיל נמי ל"ק, משום דשמואל גופה תרוצי מתרצינן לה, ולפירוקא בתרא דאמרינן הא דידיה הא דרביה איכא למימר דלדידיה איסור חל על איסור אית ליה, וחלב ומתה לא צריכי קרא, ואי נמי שליל צריך קרא, אייתרו להו תרי חד להוציא חיה ועוף מדרבי יוסי הגלילי שאין לו חלב אם, ודקא נקט שמואל לרבות חלב ומתה כל(ל) דמתרבי נקיט ליה לרבות, וכל דממעיט ליה נקט להוציא ולאו דנפקי מקראי כדאמר בשליא ודם, וכללו של דבר מימרא דמיתרצא לא עדיפא לדחויי כללא דהלכה כר' עקיבא ע"כ.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 113a

    Chullin 113a. The full printed text of this folio side - 20 numbered segments, about 452 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 113a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026