Talmud Builders

    Chullin 36b

    Back to index

    English translation — Chullin 36b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Is it not to exclude items rendered susceptible to impurity due to regard for sanctity? The Gemara rejects that proof: No, both verses teach that food becomes impure only after it is rendered susceptible to impurity by one of the seven liquids. One verse is referring to impurity imparted by a corpse, and one verse is referring to impurity imparted by the carcass of a creeping animal.

    2And both verses are necessary, as had the Torah taught us the requirement of being rendered susceptible to impurity only with regard to impurity imparted by a corpse, one would have concluded that it is there that food requires being rendered susceptible to impurity by one of the seven liquids in order to become impure, due to the fact that the impurity imparted by a corpse is less stringent, as a portion of a corpse the size of a lentil-bulk does not render people or vessels impure. But in the case of impurity imparted by the carcass of a creeping animal, which is more stringent, as the creeping animal renders people or vessels impure with a portion of it the size of a lentil-bulk, say that food does not require to be rendered susceptible by one of the seven liquids in order to become impure.

    3And had the Torah taught us the requirement of being rendered susceptible to impurity only with regard to impurity imparted by the carcass of a creeping animal, one would have concluded that it is there that food must be rendered susceptible to impurity, due to the fact that the impurity imparted by a creeping animal is less stringent, as a creeping animal does not render people or vessels impure with impurity that lasts seven days. But with regard to a corpse, which renders people or vessels impure with impurity that lasts seven days, say that food does not require to be rendered susceptible by one of the seven liquids in order to become impure from it. Therefore, it is necessary for the Torah to teach both verses.

    4Rav Yosef raises an objection from the mishna (33a) to Rabbi Elazar’s opinion that only with regard to food rendered susceptible by one of the seven liquids does one count the descending levels of impurity, i.e., first-degree impurity and second-degree impurity: Rabbi Shimon says: They were rendered susceptible to ritual impurity by means of the slaughter itself. Rabbi Shimon is saying they were rendered susceptible in every sense, and even to count the descending levels of impurity, first-degree impurity and second-degree impurity.

    5Why is the animal rendered susceptible to impurity in every sense; but the slaughtered animal is not food that comes into contact with water? Apparently, even items that did not come into contact with water are susceptible to impurity in every sense. Abaye said to Rav Yosef: Rabbi Shimon holds that it is not susceptible by Torah law. Rather, the Sages accorded susceptibility via slaughter of the animal a status like that of susceptibility rendered by means of water, by rabbinic law.

    6Rabbi Zeira said: Come and hear an objection to Rabbi Elazar’s opinion from a baraita : In the case of one who harvests grapes in order to take them to the winepress, Shammai says: The grapes are rendered susceptible to ritual impurity by the liquid that seeps from them, and Hillel says: They are not rendered susceptible to ritual impurity; and ultimately, Hillel was silent and did not respond to Shammai, accepting his opinion. Why does that liquid render the grapes susceptible to impurity; but the grapes are not food that comes into contact with water? Contact with liquid renders food susceptible to impurity only if the contact was with the intent of the owner, and here, the liquid did not seep out of the grapes of one’s own volition. Abaye said to Rabbi Zeira: Hillel does not hold that the grapes are susceptible by Torah law; rather, the Sages accorded susceptibility via the liquid a status like that of susceptibility rendered by means of water, by rabbinic law, to count the descending levels of impurity, i.e., first-degree impurity, second-degree impurity.

    7Rav Yosef said to Abaye: I said to you an objection from the statement of Rabbi Shimon: They were rendered susceptible to ritual impurity by means of the slaughter itself, and you said to me: It was the Sages who accorded susceptibility via slaughter of the animal a status like that of susceptibility rendered by means of water. And Rabbi Zeira said to you an objection from the case of one who harvests grapes, and you said to him: It is the Sages who accorded susceptibility via the liquid from the grapes a status like that of susceptibility rendered by means of water. If so, will you also say in response to the dilemma of Rabbi Shimon ben Lakish with regard to a dry portion of consecrated flour that was not mixed with the oil of meal offerings that it is the Sages who accorded susceptibility via the regard for sanctity of the flour a status like that of susceptibility rendered by means of water, by rabbinic law, to count the descending levels of impurity, i.e., first-degree impurity, second-degree impurity?

    8Abaye said to Rav Yosef: Is that to say that Rabbi Shimon ben Lakish was raising a dilemma with regard to placing the matter in abeyance, and one may neither eat the consecrated flour nor may one burn it, which would be the case for impurity by rabbinic law? When Rabbi Shimon ben Lakish raises the dilemma it is with regard to whether to burn the gourd, which is the case when the impurity is by Torah law.

    9The Gemara notes that it may be learned by inference that Rabbi Shimon ben Lakish holds that regard for sanctity renders sacred items subject to ritual impurity by Torah law, as his dilemma was limited to whether one counts the descending levels of impurity from those susceptible items, i.e., first-degree impurity, second-degree impurity, not the impurity of the sacred item itself. From where do we derive this halakha ? If we say that it is derived from that which is written: “And the flesh that touches any impure item shall not be eaten; it shall be burned with fire” (Leviticus 7:19), then it must be ascertained: This flesh that was rendered susceptible to ritual impurity, by what means was it rendered susceptible?

    10If we say that it was rendered susceptible to impurity by means of the blood of the animal, this is difficult. But doesn’t Rabbi Ḥiyya bar Abba say that Rabbi Yoḥanan says: From where is it derived with regard to blood of sacrificial animals that it does not render food susceptible to impurity? It is derived from a verse, as it is stated: “You shall not eat it; you shall pour it upon the earth like water” (Deuteronomy 12:24). Blood of a non-sacred animal, which is poured like water when it is slaughtered, renders food susceptible to ritual impurity. By contrast, blood of a sacrificial animal, which is not poured like water but is presented on the altar, does not render food susceptible to impurity.

    11Rather, perhaps say that the flesh was rendered susceptible to ritual impurity by means of the liquids of the Temple abattoir. But didn’t Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, say: With regard to the liquids of the Temple abattoir, not only are they ritually pure, but they do not even render food susceptible to impurity. And if you would say that one should explain the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, as referring exclusively to blood, and the other liquids render food susceptible, but doesn’t he say: Liquids, in the plural? Rather, is it not that the flesh was rendered susceptible to ritual impurity via regard for sanctity?

    12The Gemara responds: And perhaps the verse can be explained in accordance with the statement that Rav Yehuda says that Shmuel says, as Rav Yehuda says that Shmuel says: The verse is referring to a case where one had a cow that was to be sacrificed as a peace offering, and since the owner is entitled to the meat and the hide of the animal, in order to improve their quality he conveyed it through the river and slaughtered the animal while the liquid was still upon it and the animal was damp. That liquid rendered the meat susceptible to impurity.

    13Rather the proof is from the latter portion of that verse: “And the flesh that touches any impure item shall not be eaten; it shall be burned with fire. And the flesh, every pure person may eat flesh” (Leviticus 7:19). The Gemara explains: The second mention of the term “and the flesh” in the verse is superfluous and serves to include the halakha that with regard to sacred wood and frankincense, impurity disqualifies them from being burned on the altar. Are wood and frankincense edible and therefore included in the verse: “Of all food that may be eaten, on which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34)? Rather, Rabbi Shimon ben Lakish derived from this that regard for sanctity renders them susceptible to ritual impurity and renders their status like that of food. Here too, in the case of a dry portion of flour that was not mixed with the oil of meal offerings, regard for sanctity renders it susceptible to ritual impurity.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לאו למעוטי חיבת הקדשדלא הוי כהכשר מים ממש: וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו וגו' (ויקרא י״א:ל״ח) משתעי בשרצים ואשמועינן דלא מטמא אוכל אלא בהכשר ומכל האוכל אתא לאתויי בטומאת מת ואע"ג דבפרשת שרצים כתיב אם אינו ענין להם תנהו ענין לטומאת מת:

    ואפי' למימני ביה ראשון ושנידהא מתני' בחולין אוקימנא בשמעתין קמייתא ובחולין ליכא משום איפסולי גופה לאיתסורי באכילה:

    והא לאו אוכל הבא במים הואואפ"ה מנינן והוא הדין לחיבת הקדש בקדשים:

    מדרבנןולא שרפינן עלה תרומה וקדשים אם נגעו בה:

    שמאי אומר הוכשרדאע"ג דלא ניחא ליה במשקה היוצא מהם דהא לאיבוד אזלי גזרינן לה ביציאות שבת (דף יז.) שמא יבצרנו בקופות מזופפות:

    הא לאו אוכל הבא במים הואדהא בהאי משקה לא ניחא ליה:

    א"ל רב יוסף לאביי אמינא לך אנאלעיל למיפשט בעיא דריש לקיש ולאותביה לר' אלעזר מהוכשרו בשחיטה:

    ואמרת לידהאי הוכשר מדרבנן הוא:

    ואמר לך ר' זיראמהבוצר לגת ושנית ליה נמי מדרבנן:

    לריש לקיש נמילמימני ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן:

    לתלות קמיבעיא ליהאי תלינן אי לא תלינן פשיטא ליה לריש לקיש דלענין איתסרי באכילה מנינא ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן:

    כי קמיבעיא ליה לשרוףאי מנינא ביה ראשון ושני מדאורייתא לשרוף תרומה או קדש אחר שנגע בה:

    ופרכינן מכללדהא פשיטא ליה לריש לקיש לענין איפסולי גופיה דהוי הכשר מדאורייתא ושרפינן ליה ובנוגע בו הוא דמספקא ליה:

    והבשר אשר יגעבקדשים כתיב:

    במשקי בי מטבחיאבמים שרחצו בהן הבשר בבית המטבחים בעזרה:

    לא דיין שהן דכןשאין מטמאין כדאמרינן בפסחים גבי עדותו של יוסי בן יועזר:

    וכי תימא תרגמאלהא דרבי יוסי ב"ר חנינא דאמר אין מכשירין:

    אדםמשום דאמרן דאין נשפך כמים:

    של זבחי שלמיםמשום תרתי מילי נקט זבחי שלמים חדא דקרא בשלמים קאי ועוד דכיון דבשר שלמים ועורן לבעלים טרח בהו להיות יפין ומעבירן בנהר סמוך לשחיטתן שיהו נוחין להפשיט כדאמרינן בפרק משילין פירות (ביצה דף מ.) משקין ושוחטין את הבייתות ואמרינן התם דאורח ארעא לאשקויי משום סירכא דמשכא:

    טופח עליהונופל מן העור לבשר:

    והבשרכל טהור וגו' והאי והבשר יתירא הוא דהא רישיה דקרא בבשר משתעי:

    לרבות עצים ולבונהלקבל טומאת אוכלין:

    הכא נמיכל קדשים שלא הוכשרו כגון צריד של מנחות. אלמא חיבת הקדש דאורייתא ושורפין עליה וקמיבעיא ליה לריש לקיש:

    חולין 36 עמוד ב

    1לאו למעוטי חיבת הקדש? לא: חד בטומאת מת וחד בטומאת שרץ.

    2וצריכי, דאי אשמעינן טומאת מת התם הוא דבעי הכשר, משום דלא מטמא בכעדשה, אבל שרץ דמטמא בכעדשה אימא לא ליבעי הכשר.

    3ואי אשמעינן שרץ, משום דלא מטמא טומאת שבעה, אבל מת דמטמא טומאת שבעה אימא לא ליבעי הכשר, צריכא.

    4מתיב רב יוסף: רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה. הוכשרו ואפילו למימני בהו ראשון ושני.

    5אמאי? והא לאו אוכל הבא במים הוא! א"ל אביי: עשאוהו כהכשר מים מדרבנן.

    6אמר רבי זירא: ת"ש הבוצר לגת שמאי אומר: הוכשר, הלל אומר: לא הוכשר, ושתיק ליה הלל לשמאי. אמאי? והא לאו אוכל הבא במים הוא! אמר ליה אביי: עשאוהו כהכשר מים מדרבנן.

    7א"ל רב יוסף: אמינא לך אנא הוכשרו בשחיטה, ואת אמרת לי עשאוהו כהכשר מים, ואמר לך רבי זירא, ואמרת ליה עשאוהו כהכשר מים, לר"ש בן לקיש נמי עשאוהו כהכשר מים!

    8אמר ליה: אטו ר' שמעון בן לקיש לתלות קמיבעיא ליה? כי קא מיבעיא ליה לשרוף.

    9מכלל דחיבת הקדש דאורייתא, מנא לן? אילימא מדכתיב ״(ויקרא ז״, יט) ״והבשר אשר יגע בכל טמא״, האי בשר דאתכשר, במאי?

    10אילימא דאתכשר בדם, והאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר, שנאמר: ״לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים״ דם הנשפך כמים מכשיר, שאינו נשפך כמים אינו מכשיר!

    11אלא דאיתכשר במשקי בית מטבחיא, והא א"ר יוסי ברבי חנינא: משקי בית מטבחיא לא דיין שהן דכן, אלא שאין מכשירין, וכי תימא תרגמא אדם, והא ״משקי״ קאמר! אלא לאו דאתכשר בחבת הקדש?

    12ודלמא כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיתה לו פרה של זבחי שלמים, והעבירה בנחל, שחטה ועדיין משקה טופח עליה.

    13אלא מסיפא: ״והבשר״, לרבות עצים ולבונה. עצים ולבונה בני אכילה נינהו? אלא חבת הקדש מכשרא להו, ומשויא להו אוכל. הכא נמי, חבת הקדש מכשרתה׃

    Tosafot

    חד במת וחד בשרץ וצריכיוה"ה דהוה מצי למימר חד בנבלה וחד בשרץ וצריכי דנבלה חמירא משרץ לענין משא ושרץ חמור מנבלה דשיעורו בכעדשה אבל ק"ק במת דמטמא טומאת ז' מנא לן דבעי הכשר כיון דאיכא לאוקמי אידך קרא בנבלה ואומר הר"י דכיון דתרוייהו בשרץ כתיבי איכא לאוקומי באם אינו ענין לכל הטומאות וא"ת נילף מת ושרץ מהדדי בגזירה שוה דבגד ועור כדילפינן בפ' במה אשה (שבת דף סד.) לענין קילקי וחבק וי"ל דלא ילפינן מבגד ועור אלא לענין בגד דחשוב בגד בזה כמו זה אבל לענין הכשר לא שייך למילף בגזירה שוה זו ובפ"ק דפסחים (ד' טז.) מייתי עוד קרא שלישי וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ומאי יטמא הכשר ומפרש חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי ואין צריך למת ושרץ לכל חד וחד תרי קראי משום תלושין ומחוברין דכיון דגלי קרא בחד דאין חילוק בין תלושין למחוברים ה"ה באידך:

    ואי אשמועינן במת כו'לא היה צריך לצריכותא זו דקראי בשרץ כתיב אלא אורחא דגמרא לפרש כאילו חד במת בהדיא כיון שמוצא לעשות צריכותא בתרוייהו:

    מתיב רב יוסף רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטהמדרבנן לא פריך דאמרי דם מכשיר דהכשר דם חשוב כהכשר מים ויין שהכל משקה וא"ת אם כן מאי פריך מהבוצר לגת הא התם נמי הוה טעמא כאילו הוכשר ביין כדמפרש בפ"ק דשבת (דף יז.) שמא יבצרנו בקופות מזופפות וי"ל דהכי קאמר כיון דמדאורייתא לא אשכחנא הכשר בלא משקה בבוצר לגת דאזיל לאיבוד ולא חשיב משקה לא הוה להו לרבנן למגזר שמא יבצרנו כו' אבל אם אשכחנא מדאורייתא הכשר בלא משקה בשום מקום ניחא:

    אלא שאין מכשיריןהוה מצי למימר דאיתכשר במים מחוברין דטעמא דרבי יוסי ב"ר חנינא דאמר משקי בי מטבחיא אין מכשירין משום דהוו תלושין וקסבר דתלושין לא מכשרי מדאורייתא דדריש כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא כמ"ד בפ"ק דפסחים (דף טז.) יטמא ממש וליכא אלא חד קרא בהכשר ומסתבר ליה לאוקמא במחוברין טפי מבתלושין ובעזרה אוקמי אדאורייתא:

    וכי תימא תרגמא אדם והא משקי קאמרעיקר דיוקא [לאו] מדקתני משקי ביו"ד דמנא לן דלמא כתיבא משקה בה"א אלא אדכן סמיך דמשמע לשון רבים וגבי מחט שנמצאת בבשר בסוף פ"ק דפסחים (דף כ.) נמי לא בעי לשנויי תרגמא אדם משום הך פירכא אבל התם לעיל (חולין טז.) בההוא פירקא משני תרגמא אדם ולא חייש אהך קושיא ומפרש משקין דעלמא כמו בפרק האומר בקדושין (דף סד:) דאמר מאי בוגרות בוגרות דעלמא:

    ועדיין משקה טופח עליהפירש הקונטרס ונופל מן העור לבשר וקשיא לפירושו דאם כן הוו תלושין ושמואל סבר בפ"ק דפסחים (דף טז.) דתלושין לא מכשרי דהא דריש יטמא יטמא ממש וליכא אלא חד קרא בהכשר ואין לומר דלשמואל נפקי תלושין ומחוברין מחד קרא דלא משמע הכי מדנקט והעבירה בנהר ונ"ל דע"י העור הבשר הוכשרה דע"כ לא פליגי בריש העור והרוטב (לקמן חולין קיח:) אלא כשיש יד להכשר אבל ביש שומר להכשר כ"ע מודו דהיינו מחוברין דבשעת דיבוקן בעור הוו מחוברין:

    והבשר לרבות עצים ולבונהתימה מנא לן דאתא לרבות עצים ולבונה דלמא לבשר דוקא אתי דמהני ליה חבת הקדש ולא בעי הכשר:

    עצים ולבונה בני אכילה נינהו אלא חבת הקדש כו'וא"ת ומשקי בית המטבחיים אמאי דכן כגון יין ושמן לתכשרי בחבת הקדש להיות אוכל כמו עצים ולבונה וי"ל דחבת הקדש מהני מוהבשר לשוויי אוכל מידי דדמי לאוכל כגון עצים ולבונה שהוא דבר עב וקשה כעין אוכל אבל לשוויי משקה אוכל מוהבשר לא מהניא חבת הקדש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ושתיק ליה הלל לשמאיאיכא למידק ומאי קא מייתי מהא דבוצר לגת, דהא התם טעמא משום גזרה שמא יבצרנו בקופות מזופפות כדאמרינן בשבת (יז, א), ואי אפשר נמי לומר דר' שמעון סבר דאוכל הבא במים דוקא קאמרי, אבל יין ושאר משקין לא מכשרי, דאם איתא לותביה ממתניתין (מכשירין פ"ו, מ"ד) דתנן ואלו משקין המכשירין וקא חשיב יין ושאר משקין, אלא על כרחין אית ליה נמי לר' שמעון דכל דבר שהוא נקרא משקה מכשיר כמים דכל משקה אשר ישתה כתיב (ויקרא יא, לד), ויש לומר משום דהתם לאו משקה גמור הוא, דהא קא אזיל לאיבוד קא פריך, והכי קאמר התם מיהא דבוצר בקופות שאינן מזופפות לאו משקה הוא, ואפילו הכי אמר דמכשיר משום גזירת קופות מזופפות ומונין בו ראשון ושני והא הוכשרו קאמר, וכל ששנינו הוכשרו למנות בו ראשון ושני קאמר, והכא נמי כיון דחבת הקדש מכשרתן אף על פי שאין כאן הכשר משקה מונין בו ראשון ושני.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 36b

    Chullin 36b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 284 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לאו למעוטי חיבת הקדש דלא הוי כהכשר מים ממש: וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו וגו' (ויקרא י״א:ל״ח) משתעי בשרצים ואשמועינן דלא מטמא אוכל אלא בהכשר ומכל האוכל אתא לאתויי בטומאת מת ואע"ג דבפרשת שרצים כתיב אם אינו ענין להם תנהו ענין לטומאת מת:

    ואפי' למימני ביה ראשון ושני דהא מתני' בחולין אוקימנא בשמעתין קמייתא ובחולין ליכא משום איפסולי גופה לאיתסורי באכילה:

    והא לאו אוכל הבא במים הוא ואפ"ה מנינן והוא הדין לחיבת הקדש בקדשים:

    מדרבנן ולא שרפינן עלה תרומה וקדשים אם נגעו בה:

    שמאי אומר הוכשר דאע"ג דלא ניחא ליה במשקה היוצא מהם דהא לאיבוד אזלי גזרינן לה ביציאות שבת (דף יז.) שמא יבצרנו בקופות מזופפות:

    הא לאו אוכל הבא במים הוא דהא בהאי משקה לא ניחא ליה:

    א"ל רב יוסף לאביי אמינא לך אנא לעיל למיפשט בעיא דריש לקיש ולאותביה לר' אלעזר מהוכשרו בשחיטה:

    ואמרת לי דהאי הוכשר מדרבנן הוא:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 36b · Sefaria

    Tosafot

    חד במת וחד בשרץ וצריכי וה"ה דהוה מצי למימר חד בנבלה וחד בשרץ וצריכי דנבלה חמירא משרץ לענין משא ושרץ חמור מנבלה דשיעורו בכעדשה אבל ק"ק במת דמטמא טומאת ז' מנא לן דבעי הכשר כיון דאיכא לאוקמי אידך קרא בנבלה ואומר הר"י דכיון דתרוייהו בשרץ כתיבי איכא לאוקומי באם אינו ענין לכל הטומאות וא"ת נילף מת ושרץ מהדדי בגזירה שוה דבגד ועור כדילפינן בפ' במה אשה (שבת דף סד.) לענין קילקי וחבק וי"ל דלא ילפינן מבגד ועור אלא לענין בגד דחשוב בגד בזה כמו זה אבל לענין הכשר לא שייך למילף בגזירה שוה זו ובפ"ק דפסחים (ד' טז.) מייתי עוד קרא שלישי וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ומאי יטמא הכשר ומפרש חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי ואין צריך למת ושרץ לכל חד וחד תרי קראי משום תלושין ומחוברין דכיון דגלי קרא בחד דאין חילוק בין תלושין למחוברים ה"ה באידך:

    ואי אשמועינן במת כו' לא היה צריך לצריכותא זו דקראי בשרץ כתיב אלא אורחא דגמרא לפרש כאילו חד במת בהדיא כיון שמוצא לעשות צריכותא בתרוייהו:

    מתיב רב יוסף רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה מדרבנן לא פריך דאמרי דם מכשיר דהכשר דם חשוב כהכשר מים ויין שהכל משקה וא"ת אם כן מאי פריך מהבוצר לגת הא התם נמי הוה טעמא כאילו הוכשר ביין כדמפרש בפ"ק דשבת (דף יז.) שמא יבצרנו בקופות מזופפות וי"ל דהכי קאמר כיון דמדאורייתא לא אשכחנא הכשר בלא משקה בבוצר לגת דאזיל לאיבוד ולא חשיב משקה לא הוה להו לרבנן למגזר שמא יבצרנו כו' אבל אם אשכחנא מדאורייתא הכשר בלא משקה בשום מקום ניחא:

    אלא שאין מכשירין הוה מצי למימר דאיתכשר במים מחוברין דטעמא דרבי יוסי ב"ר חנינא דאמר משקי בי מטבחיא אין מכשירין משום דהוו תלושין וקסבר דתלושין לא מכשרי מדאורייתא דדריש כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא כמ"ד בפ"ק דפסחים (דף טז.) יטמא ממש וליכא אלא חד קרא בהכשר ומסתבר ליה לאוקמא במחוברין טפי מבתלושין ובעזרה אוקמי אדאורייתא:

    וכי תימא תרגמא אדם והא משקי קאמר עיקר דיוקא [לאו] מדקתני משקי ביו"ד דמנא לן דלמא כתיבא משקה בה"א אלא אדכן סמיך דמשמע לשון רבים וגבי מחט שנמצאת בבשר בסוף פ"ק דפסחים (דף כ.) נמי לא בעי לשנויי תרגמא אדם משום הך פירכא אבל התם לעיל (חולין טז.) בההוא פירקא משני תרגמא אדם ולא חייש אהך קושיא ומפרש משקין דעלמא כמו בפרק האומר בקדושין (דף סד:) דאמר מאי בוגרות בוגרות דעלמא:

    ועדיין משקה טופח עליה פירש הקונטרס ונופל מן העור לבשר וקשיא לפירושו דאם כן הוו תלושין ושמואל סבר בפ"ק דפסחים (דף טז.) דתלושין לא מכשרי דהא דריש יטמא יטמא ממש וליכא אלא חד קרא בהכשר ואין לומר דלשמואל נפקי תלושין ומחוברין מחד קרא דלא משמע הכי מדנקט והעבירה בנהר ונ"ל דע"י העור הבשר הוכשרה דע"כ לא פליגי בריש העור והרוטב (לקמן חולין קיח:) אלא כשיש יד להכשר אבל ביש שומר להכשר כ"ע מודו דהיינו מחוברין דבשעת דיבוקן בעור הוו מחוברין:

    והבשר לרבות עצים ולבונה תימה מנא לן דאתא לרבות עצים ולבונה דלמא לבשר דוקא אתי דמהני ליה חבת הקדש ולא בעי הכשר:

    עצים ולבונה בני אכילה נינהו אלא חבת הקדש כו' וא"ת ומשקי בית המטבחיים אמאי דכן כגון יין ושמן לתכשרי בחבת הקדש להיות אוכל כמו עצים ולבונה וי"ל דחבת הקדש מהני מוהבשר לשוויי אוכל מידי דדמי לאוכל כגון עצים ולבונה שהוא דבר עב וקשה כעין אוכל אבל לשוויי משקה אוכל מוהבשר לא מהניא חבת הקדש:

    Tosafot on Chullin 36b · Sefaria

    Rashba

    ושתיק ליה הלל לשמאי איכא למידק ומאי קא מייתי מהא דבוצר לגת, דהא התם טעמא משום גזרה שמא יבצרנו בקופות מזופפות כדאמרינן בשבת (יז, א), ואי אפשר נמי לומר דר' שמעון סבר דאוכל הבא במים דוקא קאמרי, אבל יין ושאר משקין לא מכשרי, דאם איתא לותביה ממתניתין (מכשירין פ"ו, מ"ד) דתנן ואלו משקין המכשירין וקא חשיב יין ושאר משקין, אלא על כרחין אית ליה נמי לר' שמעון דכל דבר שהוא נקרא משקה מכשיר כמים דכל משקה אשר ישתה כתיב (ויקרא יא, לד), ויש לומר משום דהתם לאו משקה גמור הוא, דהא קא אזיל לאיבוד קא פריך, והכי קאמר התם מיהא דבוצר בקופות שאינן מזופפות לאו משקה הוא, ואפילו הכי אמר דמכשיר משום גזירת קופות מזופפות ומונין בו ראשון ושני והא הוכשרו קאמר, וכל ששנינו הוכשרו למנות בו ראשון ושני קאמר, והכא נמי כיון דחבת הקדש מכשרתן אף על פי שאין כאן הכשר משקה מונין בו ראשון ושני.

    Rashba on Chullin 36b · Sefaria

    Meiri

    שאר אוכלין שאינן קדש אין מקבלין טומאה עד שיוכשרו לא בטומאת מת אע"פ שטומאתו חמורה לטמא שבעה ולא בטומאת שרץ אע"פ שטומאתו חמורה לטמא בכעדשה וכן בשאר הטמאות ואם הוכשר קדש זה במים או בשאר משקין הרי הוא טמא אף למנות בו ראשון ושני:

    היתה לו פרת קדשים והעבירה בנהר ושחטה כדרך שהיו עושין בזבחי שלמים שהעור לבעלים כדי להשקותן סמוך לשחיטתן שיהא עורה נוח יותר להתפשט ושחטה ועדין משקה טופח עליה הרי זו מוכשרת אף למנות בה ראשון ושני:

    הבוצר ענבים לאכילה לא הוכשרו במשקה היוצא מהן שהרי אין דבר זה לרצונו אבל הבוצר לגת הרי נוח לו במיעוכן ובהדרכתן והוכשרו אע"פ שהולך לאבוד גזרה שמא לפעמים הוא בוצר בקופות מזופפות שאין המשקה היוצא מהן הולך לאבוד ונמצא משקה זה יוצא לרצונו:

    Meiri on Chullin 36b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מתיב רב יוסף כו' כאילו הוכשר ביין כדמפרש בפרק קמא כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אלא שאין מכשירין הוה מצי למימר כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 36b · Sefaria

    Maharam

    תד"ה אלא שאין מכשירין המ"ל דאתכשר במים מחוברים וכו' ר"ל שנפל הבשר באמת המים שבעזרה המחוברים בקרקע ולא היה צריך לשנויא דמשני כגון שהיתה לו פרה של שלמים וכו' שבאו עליה המים המחוברים שבנהר בעודה חיה:

    ד"ה וכי תימא תירגמא אדם וכו' עיקר דיוקא לאו מדקתני משקי ביו"ד וכו' כצ"ל:

    ד"ה ועדיין משקה טופח וכו' דלא משמע הכי מדנקט והעבירה בנהר וכו' ר"ל דמשמע דבעי דוקא שיתכשר במים המחוברים שבנהר דאל"כ ל"ל דשני בכה"ג:

    ד"ה עצים ולבונה וכו' וא"ת ומשקה בית דמטבחיא אמאי דכן כצ"ל ור"ל משקים של מזבח:

    Maharam on Chullin 36b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 36, Amud Bet, about 284 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “לאו למעוטי חיבת הקדש? לא: חד בטומאת…”

    2. Segment 221 words

      Opens “וצריכי, דאי אשמעינן טומאת מת התם הוא…”

    3. Segment 318 words

      Opens “ואי אשמעינן שרץ, משום דלא מטמא טומאת…”

    4. Segment 414 words

      Opens “מתיב רב יוסף: רבי שמעון אומר הוכשרו…”

      Named: רב יוסף, רבי שמעון.

    5. Segment 513 words

      Opens “אמאי? והא לאו אוכל הבא במים הוא!…”

      Named: אביי.

    6. Segment 631 words

      Opens “אמר רבי זירא: ת"ש הבוצר לגת שמאי…”

      Named: רבי זירא, אביי.

    7. Segment 730 words

      Opens “א"ל רב יוסף: אמינא לך אנא הוכשרו…”

      Named: רב יוסף, רבי זירא.

    8. Segment 815 words

      Opens “אמר ליה: אטו ר' שמעון בן לקיש…”

    9. Segment 920 words

      Opens “מכלל דחיבת הקדש דאורייתא, מנא לן? אילימא…”

    10. Segment 1031 words

      Opens “אילימא דאתכשר בדם, והאמר רבי חייא בר…”

      Named: רבי חייא בר אבא, אבא.

    11. Segment 1132 words

      Opens “אלא דאיתכשר במשקי בית מטבחיא, והא א"ר…”

      Named: רבי חנינא.

    12. Segment 1224 words

      Opens “ודלמא כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    13. Segment 1324 words

      Opens “אלא מסיפא: ״והבשר״, לרבות עצים ולבונה. עצים…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Chullin 36b · Segment 8 — “אמר ליה: אטו ר' שמעון בן לקיש לתלות קמיבעיא…

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Chullin 36b · Segment 10 — “…דאתכשר בדם, והאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן:…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 36b · Segment 10 — “אילימא דאתכשר בדם, והאמר רבי חייא בר אבא א"ר…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 36b · Segment 4 — “מתיב רב יוסף: רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה. הוכשרו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 36b · Segment 12 — “…כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 36b · Segment 5 — “…במים הוא! א"ל אביי: עשאוהו כהכשר מים מדרבנן.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 36b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026