Talmud Builders

    Chullin 101a

    Back to index

    English translation — Chullin 101a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and Rabbi Shimon exempts him entirely.

    2The Gemara objects: But according to Rabbi Shimon, whichever way you look at it, it is difficult. If a prohibition takes effect where another prohibition already exists, let Rabbi Shimon deem one liable for eating non-kosher meat and also due to the prohibition of eating the sciatic nerve. Conversely, if a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, let Rabbi Shimon deem one liable due to the prohibition of eating meat from a non-kosher species, which preceded the prohibition of the sciatic nerve. And if Rabbi Shimon holds that sciatic nerves do not impart flavor, and therefore the prohibition of eating non-kosher meat does not apply, let him deem one liable due to the prohibition of eating the sciatic nerve.

    3Rava said in response: Actually Rabbi Shimon holds that sciatic nerves do not impart flavor, and therefore they are not subject to the prohibition of eating non-kosher meat. And the reason the prohibition of eating the sciatic nerves does not apply to non-kosher animals is that it is different there, because the verse states: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33). This teaches that the prohibition applies only to a species whose sciatic nerve is forbidden but whose meat is permitted, and excludes this case of a non-kosher animal, whose sciatic nerve would be forbidden and whose meat would also be forbidden.

    4§ Having discussed the status of the sciatic nerve of a non-kosher animal, the Gemara addresses the status of the sciatic nerve of a kosher animal that did not undergo a proper ritual slaughter. Rav Yehuda says that Rav says: With regard to one who eats the sciatic nerve of an unslaughtered carcass, Rabbi Meir deems him liable to receive two sets of lashes, and the Rabbis say: He is liable to receive only one set of lashes.

    5And the Rabbis concede to Rabbi Meir in a case where one eats the sciatic nerve of a burnt offering or of an ox that is stoned that he is liable to receive two sets of lashes. The prohibitions concerning a burnt offering and an ox that is stoned are more severe than that of the sciatic nerve, in that it is forbidden to derive any benefit from them, whereas the sciatic nerve is merely forbidden for consumption. Consequently, these prohibitions take effect even with regard to the sciatic nerve, despite the fact that the sciatic nerve was already forbidden before the animal was consecrated or before it gored a person and became liable to be stoned.

    6The Gemara challenges: And who is this tanna who does not hold that in the case of a more inclusive prohibition, the prohibition takes effect where another prohibition already exists, and consequently, according to his opinion the prohibition of eating an unslaughtered animal, which applies to the entire animal, does not take effect with regard to the sciatic nerve. Yet, he does hold that where the second prohibition is both a more inclusive prohibition and a more stringent prohibition, it does take effect, and therefore the prohibition of eating a burnt offering or an ox that is stoned does take effect with regard to the sciatic nerve.

    7Rava said: It is Rabbi Yosei HaGelili who holds that a more inclusive prohibition does not take effect where there is an already existing prohibition. As we learned in a mishna ( Zevaḥim 106a): One who is ritually impure who ate sacrificial food, whether it was ritually impure sacrificial food or ritually pure sacrificial food, is liable to receive karet if he did so intentionally and to bring a sliding-scale offering if he did so unwittingly.

    8Rabbi Yosei HaGelili says: An impure individual who ate pure sacrificial food is liable. But an impure individual who ate impure sacrificial food is exempt, as he merely ate an impure item, and the prohibition of eating sacrificial food while one is impure does not apply to impure sacrificial food.

    9The Rabbis said to him: According to your logic, this halakha would apply even in a case of an impure individual who ate what had been pure sacrificial food, because once he has touched it, he has thereby rendered it impure. Yet, in such a case, he is certainly liable for eating it. So too, an impure individual who ate impure sacrificial food is liable.

    10The Gemara asks: The Rabbis are saying well to Rabbi Yosei HaGelili; why does Rabbi Yosei HaGelili disagree? And Rava said in elaboration of the dispute: In a case where the person’s body became impure and then afterward the sacrificial meat became impure, everyone agrees that he is liable if he eats the meat, as the prohibition of eating sacrificial meat while impure, which carries the punishment of karet , preceded the prohibition of eating impure sacrificial meat.

    11They disagree when the meat became impure and then afterward the person’s body became impure. The Rabbis hold that a more inclusive prohibition takes effect even where there is an already existing prohibition. Consequently, since the prohibition for an impure person to eat sacrificial meat is more inclusive than the prohibition for a pure person to eat impure sacrificial meat, as an impure person is liable for eating even pure pieces of sacrificial meat that are permitted to the rest of the world, he is also liable for this prohibition when he eats an impure piece of sacrificial meat.

    12And Rabbi Yosei HaGelili does not accept the principle that a more inclusive prohibition takes effect even where there is an already existing prohibition, as he holds that we do not say that since it applies to cases that were not yet prohibited it applies to all cases.

    13The Gemara objects: But even according to Rabbi Yosei HaGelili, granted that he does not hold that a more inclusive prohibition always takes effect where there is an already existing prohibition. But in the case of an already existing lenient prohibition, a more stringent prohibition should come and take effect on the more lenient prohibition. And what is the more stringent prohibition? The prohibition due to the impurity of a person’s body, as one who eats sacrificial food when he has impurity of the body is liable to karet , whereas a pure person who eats impure sacrificial food is merely liable to be flogged. Consequently, the prohibition of eating sacrificial food while impure should apply even though the meat became impure before the person became impure.

    14Rav Ashi said: Who can say to us that the prohibition due to the impurity of a person’s body is more stringent? Perhaps the prohibition due to the impurity of the meat is more stringent, as impure meat does not have the possibility of restoring its state of purity via immersion in a ritual bath, whereas a ritually impure person can become pure in this manner.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ה"ג מה נפשך אי קסבר איסור חל על איסור ליחייב נמי משום גיד ואי אין איסור חל על איסור ליחייב משום טומאה דקדים ואי קסבר אין בגידין בנ"ט ליחייב משום גיד - כלומר ואי אין בגידין בנ"ט ומש"ה פטור משום טומאה ליחייביה משום גיד דהא ליכא למיפטריה הכא משום דאין איסור חל על איסור דהא ליכא טומאה:

    אמר רבא לעולם קסבר אין בגידין בנ"טלפיכך אין כאן טומאה ומשום גיד נמי ליכא דקסבר אינו נוהג בטמאה וטעמא לאו משום דאין איסור חל על איסור אלא דמעטיה קרא בהדיא דאמר קרא כו':

    ה"ג אמר רב יהודה אמר רב האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב שתים כו' ומודים חכמים באוכל גיד של עולה - דחמיר איסורה או של שור הנסקל ומאי חומרייהו שאסורין בהנאה:

    דמחייב שתיםוטעמא כדמפרש:

    ומאן האי תנאחכמים:

    דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה ואיסור כולל באיסור חמור אית ליה ה"ג - והיינו פירושה איסור גיד חל משנולדה וקודם שנתנבלה היה גידה אסור ובשרה מותר וכשנתנבלה נאסר אף בשרה ואע"ג דשם נבלה ה"ל למיחל נמי על גיד משום טעמא דכולל שהוא כולל את הבשר עמו ליאסר ואיכא למימר אפילו למאן דאמר אין איסור חל על איסור האי איסור נבלה חייל דמגו דחייל אבשר דהוה מותר חייל נמי אגיד שכוללו עם הבשר אפ"ה אמרו רבנן דלא חייל:

    ואיסור כולל באיסור חמור אית ליהוהיכא דאיסור אחרון אית ביה תרתי כולל ומוסיף כגון עולה או שור הנסקל דמעיקרא כשנולדה היה גידה אסור ובשרה מותר הקדישה או נגחה נאסר אף בשרה הרי זה כולל והגיד הזה מתחלה היה אסור באכילה ומותר בהנאה וכשהקדיש חל עליו איסור הקדש לאוסרו בהנאה שאין כאן איסור חל על איסור שמה ששייר הראשון מוסיף השני וכי היכי דחייל עליה שם הקדש לאוסרו בהנאה על כרחך חל עליו אף באכילה שאם אכלו יתחייב שתים ואע"ג דבאכילה אסור ועומד היה ואין איסור חל על איסור האי הואיל וחייל להנאה חייל נמי אף לאכילה:

    רבי יוסי הגלילי היאדשמעינן ליה דלית ליה כולל באיסור קל ומיהו באיסור חמור לא שמעיניה דפליג:

    חייבחטאת שהאוכל קדשים בטומאת הגוף זדונו כרת כדכתיב (ויקרא ז) והנפש אשר תאכל בשר וגו':

    כיון שנגע בו טמאהוקודם שיאכלנו ואפ"ה חייביה קרא:

    ואמר רבא גרסינן:

    בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשרדטמא שאכל טהור וטמאהו במגעו שקדמה טומאת גופו לטומאת קדש מודי רבי יוסי דחייב דכיון דאיטמי גופיה איתסר בקדש זה באיסור כרת וכי הדר ואיטמי בשר איסור כרת דטומאת הגוף לא פקעה:

    ה"ג דכ"ע לא פליגי דחייב דאיסור כרת קדים כי פליגי בנטמא הבשרתחלה ונאסר על כהנים בלאו בעלמא והבשר אשר יגע וגו' רבנן אית להו איסור חל על איסור ע"י כולל והאי איסור טומאת הגוף כולל הוא דכולל טהורות שהיו מותרות לו והטמאות שהיו אסורות לו ומיגו דחייל אטהורות חייל נמי אטמאות ויש כאן איסור כולל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 101 עמוד א

    1ורבי שמעון פוטר.

    2ור"ש מה נפשך? אי איסור חל על איסור ליחייב נמי משום גיד, אי אין איסור חל על איסור ליחייב משום טומאה דקדים, ואי אין בגידין בנותן טעם ליחייב משום גיד.

    3אמר רבא: לעולם קסבר אין בגידים בנותן טעם, ושאני התם דאמר קרא: ״(בראשית לב״, לג) ״על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה״, מי שגידו אסור ובשרו מותר, יצתה זו שגידו אסור ובשרו אסור.

    4אמר רב יהודה, אמר רב: האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב שתים, וחכמים אומרים: אינו חייב אלא אחת.

    5ומודים חכמים לר"מ באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל, שחייב שתים.

    6ומאן האי תנא, דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה, איסור כולל באיסור חמור אית ליה.

    7אמר רבא: רבי יוסי הגלילי היא, דתנן: טמא שאכל קדש, בין קדש טמא בין קדש טהור חייב.

    8רבי יוסי הגלילי אומר: טמא שאכל את הטהור חייב, טמא שאכל את הטמא פטור, שלא אכל אלא דבר טמא.

    9אמרו לו: אף טמא שאכל את הטהור, כיון שנגע בו, טמאהו.

    10שפיר קא אמרי ליה רבנן לר' יוסי הגלילי, ואמר רבא: בנטמא הגוף ואח"כ נטמא בשר כולי עלמא לא פליגי דחייב, דאיסור כרת קדים.

    11כי פליגי בנטמא בשר, ואח"כ נטמא הגוף. רבנן אית להו איסור כולל, דמגו דמיחייב אחתיכות טהורות דעלמא, מיחייב נמי אחתיכה טמאה.

    12ורבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל, דמגו לא אמרינן.

    13ורבי יוסי הגלילי, נהי דאיסור כולל לית ליה, באיסור קל יבא איסור חמור יחול על איסור קל, ומאי ניהו? טומאת הגוף, שהרי טומאת הגוף בכרת.

    14אמר רב אשי: מאן לימא לן דטומאת הגוף חמורה, דלמא טומאת בשר חמורה, דלית ליה טהרה במקוה.

    Tosafot

    ורבי שמעון פוטר מאי קסבר אי קסבר איסור חל על איסור כו'המ"ל הא רבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור אפילו באיסור כולל ואפילו חמור על קל גבי האוכל נבלה ביום הכפורים אלא דבלאו הכי פריך שפיר:

    מאן האי תנא דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליהאיסור כולל הוא זה כשנתנבלה וא״ת איסור מוסיף הוא דמגו דאיתוסף בה איסור לגבוה כשנתנבלה איתוסף נמי להדיוט וי״ל דסבר כמ״ד בריש פירקין (חולין דף צ.) דגיד נמי אסור לגבוה:

    איסור כולל באיסור חמור אית ליההא דאמרינן בפ' אמרו לו (כריתות יד.) אקדשה מגו דאיתוסף בה איסור הנאה לא נקט לשון איתוסף משום דחשיב בכך איסור מוסיף דהא קרי ליה הכא איסור כולל אלא כלומר איתוסף בה חומרא זו ואין לומר דאיסור כולל דקאמר הכא לאו דוקא אלא איסור הנאה חשיב איסור מוסיף כיון דמעיקרא הוה שרי בהנאה דאם כן אדמייתי הכא רבי יוסי הגלילי דלא שמעינן אלא דלית ליה איסור כולל באיסור קל אבל הא דאית ליה באיסור חמור לא אשכחן אלא מסברא אמרינן דאית ליה משום דלא שמעינן ליה דפליג כי היכי דשמעינן ליה לרבי שמעון גבי האוכל נבלה בי"ה הוה ליה לאתויי רבי יוסי דאית ליה בפרק ד' אחין (יבמות לב.) אשת איש ונעשית חמותו נידון משום אשת איש דלית ליה איסור כולל ואמרינן דמודה רבי יוסי באיסור מוסיף ועוד אי איסור הנאה איסור מוסיף הוא מאי פריך בסמוך ורבי יוסי הגלילי נהי דאיסור כולל לית ליה יבא איסור חמור ויחול על איסור קל ודילמא לית ליה איסור כולל אפילו באיסור חמור ואיסור מוסיף אית ליה אלא ודאי איסור הנאה לא חשיב איסור מוסיף אלא איסור חמור בעלמא וכן צריך לפרש בסוף פרק כל הבשר (לקמן חולין קיג:) גבי הא דפריך וסבר שמואל איסור חל על איסור:

    שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי הגלילייודעין היו דלא איירי כשתחב לו חבירו לתוך פיו מדקאמרי ליה הכי:

    בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר כ"ע לא פליגי דחייב דאיסור כרת קדיםותו לא פקע ולא גרסינן דאיסור מוסיף הוא דלא איירי הכא לאיחיובי תרתי אלא לאיחיובי חטאת משום טומאת הגוף והא דקאמרי ליה רבנן כיון שנגע בו טמאהו היו סבורין רבנן דרבי יוסי הגלילי פטר משום דמחולל ועומד הוא וגמר מתרומה דפטרינן בפ' כל הבשר (לקמן חולין דף קיג:) טמא האוכל תרומה טמאה משום דכתיב ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת וא"ת לרבנן דפרכי מכי נגע בו טמאהו היכי משכחת טמא שאכל תרומה שיהא במיתה הא מכי נגע בה טמאה וי"ל כגון שתחב לו חברו והכא לא פרכי ליה רבנן אלא משום דידעי דלא איירי בתחב לו כדפירשנו א"נ בשלא נכשרה או בנילושה במי פירות ועוד לפי האמת אפילו הוכשרה משכחת לה כגון שנטמא הגוף ואח"כ נטמאה התרומה כדאמרינן הכא ואיצטריך קרא דפטר במחוללת שנטמא תחלה ואצטריך קרא לאשמועינן דילפינן מהתם בעלמא דאין איסור חל על איסור ולמ"ד איסור חל על איסור בעלמא שאני התם דגלי קרא וכן משמע לקמן בפ' כל הבשר (שם) [וע"ע תוס' סנהדרין פג: ד"ה פרט לזו]:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    (ה)[ב]איסור חמור אית ליהומאי חומרייהו דעולה ושור הנסקל שאסורין בהנאה. וכי אקדשה או שנסקל איתוסף ביה איסורי הנאה, וכן פירש רש"י ז"ל, ואוקימנא כר' יוסי הגלילי, ואתיא כלישנא בתרא דבפרק כל שעה בפסחים (כג, ב) דאמרינן דר' יוסי הגלילי גיד הנשה לא אסר ליה בהנאה דמייתי ליה בקל וחומר מחלבע.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 101a

    Chullin 101a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 260 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ה"ג מה נפשך אי קסבר איסור חל על איסור ליחייב נמי משום גיד ואי אין איסור חל על איסור ליחייב משום טומאה דקדים ואי קסבר אין בגידין בנ"ט ליחייב משום גיד - כלומר ואי אין בגידין בנ"ט ומש"ה פטור משום טומאה ליחייביה משום גיד דהא ליכא למיפטריה הכא משום דאין איסור חל על איסור דהא ליכא טומאה:

    אמר רבא לעולם קסבר אין בגידין בנ"ט לפיכך אין כאן טומאה ומשום גיד נמי ליכא דקסבר אינו נוהג בטמאה וטעמא לאו משום דאין איסור חל על איסור אלא דמעטיה קרא בהדיא דאמר קרא כו':

    ה"ג אמר רב יהודה אמר רב האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב שתים כו' ומודים חכמים באוכל גיד של עולה - דחמיר איסורה או של שור הנסקל ומאי חומרייהו שאסורין בהנאה:

    דמחייב שתים וטעמא כדמפרש:

    ומאן האי תנא חכמים:

    דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה ואיסור כולל באיסור חמור אית ליה ה"ג - והיינו פירושה איסור גיד חל משנולדה וקודם שנתנבלה היה גידה אסור ובשרה מותר וכשנתנבלה נאסר אף בשרה ואע"ג דשם נבלה ה"ל למיחל נמי על גיד משום טעמא דכולל שהוא כולל את הבשר עמו ליאסר ואיכא למימר אפילו למאן דאמר אין איסור חל על איסור האי איסור נבלה חייל דמגו דחייל אבשר דהוה מותר חייל נמי אגיד שכוללו עם הבשר אפ"ה אמרו רבנן דלא חייל:

    ואיסור כולל באיסור חמור אית ליה והיכא דאיסור אחרון אית ביה תרתי כולל ומוסיף כגון עולה או שור הנסקל דמעיקרא כשנולדה היה גידה אסור ובשרה מותר הקדישה או נגחה נאסר אף בשרה הרי זה כולל והגיד הזה מתחלה היה אסור באכילה ומותר בהנאה וכשהקדיש חל עליו איסור הקדש לאוסרו בהנאה שאין כאן איסור חל על איסור שמה ששייר הראשון מוסיף השני וכי היכי דחייל עליה שם הקדש לאוסרו בהנאה על כרחך חל עליו אף באכילה שאם אכלו יתחייב שתים ואע"ג דבאכילה אסור ועומד היה ואין איסור חל על איסור האי הואיל וחייל להנאה חייל נמי אף לאכילה:

    רבי יוסי הגלילי היא דשמעינן ליה דלית ליה כולל באיסור קל ומיהו באיסור חמור לא שמעיניה דפליג:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 101a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ורבי שמעון פוטר מאי קסבר אי קסבר איסור חל על איסור כו' המ"ל הא רבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור אפילו באיסור כולל ואפילו חמור על קל גבי האוכל נבלה ביום הכפורים אלא דבלאו הכי פריך שפיר:

    מאן האי תנא דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה איסור כולל הוא זה כשנתנבלה וא״ת איסור מוסיף הוא דמגו דאיתוסף בה איסור לגבוה כשנתנבלה איתוסף נמי להדיוט וי״ל דסבר כמ״ד בריש פירקין (חולין דף צ.) דגיד נמי אסור לגבוה:

    איסור כולל באיסור חמור אית ליה הא דאמרינן בפ' אמרו לו (כריתות יד.) אקדשה מגו דאיתוסף בה איסור הנאה לא נקט לשון איתוסף משום דחשיב בכך איסור מוסיף דהא קרי ליה הכא איסור כולל אלא כלומר איתוסף בה חומרא זו ואין לומר דאיסור כולל דקאמר הכא לאו דוקא אלא איסור הנאה חשיב איסור מוסיף כיון דמעיקרא הוה שרי בהנאה דאם כן אדמייתי הכא רבי יוסי הגלילי דלא שמעינן אלא דלית ליה איסור כולל באיסור קל אבל הא דאית ליה באיסור חמור לא אשכחן אלא מסברא אמרינן דאית ליה משום דלא שמעינן ליה דפליג כי היכי דשמעינן ליה לרבי שמעון גבי האוכל נבלה בי"ה הוה ליה לאתויי רבי יוסי דאית ליה בפרק ד' אחין (יבמות לב.) אשת איש ונעשית חמותו נידון משום אשת איש דלית ליה איסור כולל ואמרינן דמודה רבי יוסי באיסור מוסיף ועוד אי איסור הנאה איסור מוסיף הוא מאי פריך בסמוך ורבי יוסי הגלילי נהי דאיסור כולל לית ליה יבא איסור חמור ויחול על איסור קל ודילמא לית ליה איסור כולל אפילו באיסור חמור ואיסור מוסיף אית ליה אלא ודאי איסור הנאה לא חשיב איסור מוסיף אלא איסור חמור בעלמא וכן צריך לפרש בסוף פרק כל הבשר (לקמן חולין קיג:) גבי הא דפריך וסבר שמואל איסור חל על איסור:

    שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי הגלילי יודעין היו דלא איירי כשתחב לו חבירו לתוך פיו מדקאמרי ליה הכי:

    בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר כ"ע לא פליגי דחייב דאיסור כרת קדים ותו לא פקע ולא גרסינן דאיסור מוסיף הוא דלא איירי הכא לאיחיובי תרתי אלא לאיחיובי חטאת משום טומאת הגוף והא דקאמרי ליה רבנן כיון שנגע בו טמאהו היו סבורין רבנן דרבי יוסי הגלילי פטר משום דמחולל ועומד הוא וגמר מתרומה דפטרינן בפ' כל הבשר (לקמן חולין דף קיג:) טמא האוכל תרומה טמאה משום דכתיב ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת וא"ת לרבנן דפרכי מכי נגע בו טמאהו היכי משכחת טמא שאכל תרומה שיהא במיתה הא מכי נגע בה טמאה וי"ל כגון שתחב לו חברו והכא לא פרכי ליה רבנן אלא משום דידעי דלא איירי בתחב לו כדפירשנו א"נ בשלא נכשרה או בנילושה במי פירות ועוד לפי האמת אפילו הוכשרה משכחת לה כגון שנטמא הגוף ואח"כ נטמאה התרומה כדאמרינן הכא ואיצטריך קרא דפטר במחוללת שנטמא תחלה ואצטריך קרא לאשמועינן דילפינן מהתם בעלמא דאין איסור חל על איסור ולמ"ד איסור חל על איסור בעלמא שאני התם דגלי קרא וכן משמע לקמן בפ' כל הבשר (שם) [וע"ע תוס' סנהדרין פג: ד"ה פרט לזו]:

    Tosafot on Chullin 101a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    (ה)[ב]איסור חמור אית ליה ומאי חומרייהו דעולה ושור הנסקל שאסורין בהנאה. וכי אקדשה או שנסקל איתוסף ביה איסורי הנאה, וכן פירש רש"י ז"ל, ואוקימנא כר' יוסי הגלילי, ואתיא כלישנא בתרא דבפרק כל שעה בפסחים (כג, ב) דאמרינן דר' יוסי הגלילי גיד הנשה לא אסר ליה בהנאה דמייתי ליה בקל וחומר מחלבע.

    Rashba on Chullin 101a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    האי מאן תנא דאיסור חל על איסור באיסור חמור אית ליה באיסור קל לית ליה. פי רש"י ז"ל האי מאן תנא באיסור כולל היכי דהוה נמי איסור מוסיף אית ליה איסור חל על איסור. וכי לא הוה איסור מוסיף לית ליה דשור הנסקל ושל עולה הוי איסור כולל דחייל אבשר וגיד. ואיסור מוסיף דמעיקרא שריא בהנאה. והשתא אסור בהנאה משא"כ בנבילה דאיסור כולל איכא איסור מוסיף ליכא עכ"ל ז"ל. ובודאי שכן נראה לכאורה. ביבמות פ"ד אחין כדאמרינן גבי יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' כגון טמא שאכל חלב והוא נותר מן מוקדשים וכו'. דמשנוצרה הבהמה נאסר חלבה באכילה וכי אקדשי' מיגו דאיתוסף בה איסור הנאה איתוסף בה איסור אכילה. ואיכא דמקשי' מהא דאמרינן בפ' כל הבשר דאמר שמואל האוכל בשר מתה בחלב לוקה משום בשר וחלב קסבר איסור חל על איסור. ואקשי' ליה מדאמר שמואל כהן טמא שאכל תרומה טמאה פטור משום טומאת הגוף כשהיתה תרומה מעיקרא טמאה דלא אתיא איסור טומאת הגוף וחייל על טומאת בשר ואע"ג דטומאת הגוף כולל דברים טהורים וטמאים. ומאי קושיא נימא דשאני בשר בחלב דאיכא איסור מוסיף נמי דבשר מתה מותר בהנאה ובשר בחלב אסור בהנא'. וי"ל דהתם קס"ד דטומאת הגוף נמי כיון דאית ביה כרת איסור מוסיף חשיבי וכדפירש"י ז"ל לקמן ולא משגיחין לטומא' בשר דלית ליה טהרה במקו'. א"נ דהתם ס"ד דמאן דלית ליה כולל לית ליה מוסיף וזה דוחק. ועוד דלישנ' בגמ' דנקט איסור חמור ואיסור קל לא משמע משום איסור מוסיף. ועוד דא"כ אדמוקי ליה כר"י הגלילי דלא אשכחן ליה בהדיא דאית ליה איסור מוסיף אלא משום דלא שמעי' ליה דפליג. לוקמיה כר' יוסי סתם דשמעי' ליה הכי בסוף פ"ד אחין גבי חמותו ונעשית אשת איש דאמרי' התם דמחייב משום איסור מוסיף ופוטר באשת איש ונעשית חמותו דהוי איסור כולל. לכך נראה כמו שפי' בתו' דה"ק מאן האי תנ' דחשיב איסור כולל חל איסור כשהוא חמור ולא כשהוא קל דהא ודאי שור הנסקל ושל עולה כיון דאסור בהנאה איסור חמור הוא.

    ר"י הגלילי היא פירש"י ז"ל דשמעי' ליכ' שאין איסור כולל חל על איסו' באיסור קל. וכיון דלא שמעי' ליה אלא באיסור קל שפיר איכא למימ' דמסתמא באיסור חמור מודה ולא מצינן לאוקמי כר"י סתם דהא ודאי לית ליה איסור כולל אפילו באיסור חמור דאשת איש ונעשית חמותו איסור חמור הוא דחמותו בשריפה וא"א בחנק ואפ"ה הוא פוטר ועוד דמ"מ ניחא טפי לאוקמי כר"י הגלילי דקתני בהדיא באיסור קל והקשה רש"י ז"ל אמאי לא מוקמ' כר"ש דלית ליה איסור כולל. דקסבר האוכל נבלה ביוה"כ פטור משום יוה"כ דההיא איסור חמור הוא ולא מחייב ביה ולא דק בה מרן ז"ל דבלא"ה נמי לא מתוקמי כר"ש דהא ס"ל שאין בגידין בנ"ט ואין בו משום איסור שור הנסקל ולא איסור נבילה כדאמרינן לעיל:

    ור"י הגלילי נהי דלית ליה איסור כולל יבוא איסור חמור וכו' ולפי רש"י ז"ל קשה מאי ענין זו אצל ההיא דלעיל דאיכא איסור מוסיף וי"ל דהשתא ס"ל דחומר דכרת חשיב כאיסור מוסיף דאיסור הנאה ולאידך פי' דתו' אתי' כפשוטה:

    Ritva on Chullin 101a · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg 1861 · Public Domain

    Meiri

    האוכל גיד הנשה של נבלה וטרפה חייב שתים שאיסור נבלה וטרפה חל על איסור גיד מתוך שאיסור נבלה כולל שאר הבשר עמו נוסף גם הוא על הגיד וכן בעולה ובשור הנסקל ודומיהם וכבר ביארנו למעלה ענין איסור מוסיף וענין איסור כולל:

    זר שאכל את הקדש לוקה ובתנאים ידועים במקומם כהן גדול שאכל קדש טמא לוקה ואם נטמא גופו ואכל כזית מן הקדש בין טמא בין טהור חייב כרת ואם שגג על כך מביא קרבן עולה ויורד ואין הפרש בזה בין נטמא הגוף ואחר כך נטמא הבשר בין נטמא הבשר ואחר כך נטמא הגוף שהרי אם נטמא הגוף תחלה יש בטומאת בשר הבאה אחריו איסור מוסיף ואם נטמא הבשר תחלה יש בטומאת הגוף הבאה אחריו איסור כולל שהרי הוא נאסר אף בשאר חתיכות היה שבת ויום הכפורים ושגג ועשה מלאכה חייב שני חטאות שהרי שניהם באו כאחד:

    Meiri on Chullin 101a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה איסור כולל באיסור כו' מאי פריך בסמוך ור"י הגלילי נהי דאיסור כו' יבא איסור חמור כו' עכ"ל דההוא איסור חמור שהוא טומאת הגוף שהוא בכרת לאו איסור מוסיף הוא דהא לאחיובי חטאת בשוגג מיירי משום טומאת הגוף ולא שייר ביה איסור מוסיף דאטומאת בשר ליכא לחייבי מידי אשוגג דליכא חטאת בשוגג אלא בדבר שזדונו כרת כמ"ש התוס' לקמן ודו"ק:

    בד"ה בנטמא הגוף כו' ול"ג דאיסור מוסיף הוא דלא איירי כו' והא דקא"ל רבנן כיון שנגע כו' עכ"ל פי' דאי הוה שייך הכא איסור מוסיף ולאחיובי תרתי שפיר הוה מקשי ליה כיון שנגע בו טמאוהו וחל איסור על איסור ה"נ ליחול איסור על איסור בנטמא הבשר ואחר כך הגוף דלא ניחא להו לרבנן לפלוגי בין איסור מוסיף לאיסור כולל אבל השתא דלא שייך הכא איסור מוסיף דלא איירי הכא אלא לאחיובי חד חטאת בשוגג אטומאת הגוף שזדונו כרת דקדים ותו לא פקע וא"כ מאי קאמרי ליה רבנן כיון שנגע בו טמאוהו מאי אכפת לן דטמאוהו כיון דקדים טומאת הגוף ותו לא פקע ולא דמי לנטמא הבשר ואחר כך הגוף דאין איסור טומאת הגוף חל על טומאת בשר דקדים ואהא תירצו דרבנן היו סבורין דר"י הגלילי פטר וכו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 101a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה בנטמא הגוף וכו' ול"ג דאיסור מוסיף הוא דלא איירי הכא לחיובי תרתי כך היא הגירסא בתוס' בספרים שלנו וצ"ל דה"פ דבשלמא אי איירי הכא לחיובי תרתי אך משום בשר טמא היה צריך ליתן טעם דלהכי חייל עליה ג"כ איסור בשר טמא משום דאיסור מוסיף דנאסר לכ"ע אף לטהורים אבל השתא דלא איירי לחיוביה אלא משום טומאת הגוף לא צריך לטעמא דאיסור מוסיף אבל העיקר נ"ל שהגיר' הנכונה היא כמו שמצאתי בתוספות ישנים כתובים בקלף ולא איירי הכא וכו' בוי"ו ומלתא באפיה נפשה היא ולא בא לנתינת טעם אדלעיל מיניה וק"ל:

    בא"ד ועוד דלפי האמת וכו' ואצטריך קרא דפטר במחוללת וכו' ר"ל ואי תימא כיון דלא אתא קרא דפטר אלא כשנטמאת התרומה תחלה א"כ ל"ל קרא דהא בלא קרא פטור מטעם דאין איסור חל על איסור ותירץ דאצטריך קרא למילף מהתם בעלמא ר"ל הא דאית לן בעלמא אין איסור חל על איסור מהתם ילפינן ליה:

    ד"ה איסור כולל לית ליה כו' לכך נראה לר"י דהשתא ס"ד וכו' ר"ל שהמקשה הוה ס"ד כך ולכך הקשה ורבי יוסי לית ליה וכו' וכן רבין משמיה דרבי יוסי בר חנינא וטעו כולם בהא דשלח רב יצחק בר יעקב משמיה דרבי יוחנן דהוו ס"ל דטעמיה כדאמר אביי משום דשבת קביעה וקיימא ורבא אמר במסקנא דכולם טעו דלא קשה מידי אר' יוסי הגלילי דזה לא הוי איסור כולל אלא איסור בת אחת והא דשלח רב יצחק בר יעקב וכו' משמיה דר' יוחנן בפלוגתא דר' יוסי הגלילי ור"ע קאי ולא צריך כלל לאפכא פלוגתייהו אלא הא דשלח רב יצחק משום דשעת גזירה הוה וכו' כך היא השיטה לפי פי' התוספות:

    Maharam on Chullin 101a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 101, Amud Aleph, about 260 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “ורבי שמעון פוטר.…”

      Named: רבי שמעון.

    2. Segment 230 words

      Opens “ור"ש מה נפשך? אי איסור חל על…”

    3. Segment 335 words

      Opens “אמר רבא: לעולם קסבר אין בגידים בנותן…”

      Named: רבא.

    4. Segment 419 words

      Opens “אמר רב יהודה, אמר רב: האוכל גיד…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 513 words

      Opens “ומודים חכמים לר"מ באוכל גיד הנשה של…”

    6. Segment 617 words

      Opens “ומאן האי תנא, דבאיסור כולל איסור חל…”

    7. Segment 717 words

      Opens “אמר רבא: רבי יוסי הגלילי היא, דתנן:…”

      Named: רבי יוסי, רבא.

    8. Segment 819 words

      Opens “רבי יוסי הגלילי אומר: טמא שאכל את…”

      Named: רבי יוסי.

    9. Segment 911 words

      Opens “אמרו לו: אף טמא שאכל את הטהור,…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “שפיר קא אמרי ליה רבנן לר' יוסי…”

      Named: רבא.

    11. Segment 1121 words

      Opens “כי פליגי בנטמא בשר, ואח"כ נטמא הגוף.…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “ורבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל,…”

      Named: רבי יוסי.

    13. Segment 1325 words

      Opens “ורבי יוסי הגלילי, נהי דאיסור כולל לית…”

      Named: רבי יוסי.

    14. Segment 1417 words

      Opens “אמר רב אשי: מאן לימא לן דטומאת…”

      Named: רב אשי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 101a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026