Talmud Builders

    Chullin 16a

    Back to index

    English translation — Chullin 16a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Ostensibly, the two clauses of the baraita are difficult, as they contradict each other, since the first clause states that slaughter with a blade that is attached is valid and the latter clause states that slaughter is not valid. Rather, must one not conclude from it that there is a difference between a case where the blade was attached from the outset and a case where the blade was detached and ultimately he reattached it? The Gemara affirms: Indeed, learn from it.

    2§ The Master said: In the case of one who slaughters with a mechanism of a wheel with a knife attached to it, his slaughter is valid. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that his slaughter is not valid? The Gemara answers: This contradiction is not difficult. This baraita , which rules that the slaughter is valid, is in a case where the knife was attached to a potter’s wheel, whose movement is generated by the potter pressing on a pedal. Since the slaughter was performed by the force of the person’s actions, the slaughter is valid. That baraita , which rules that the slaughter is not valid, is in a case where the knife was attached to a waterwheel. Since the slaughter was not performed by the force of the person’s actions, the slaughter is not valid.

    3And if you wish, say instead: The rulings of both this baraita and that baraita are in a case where the knife was attached to a waterwheel, and the contradiction is not difficult. This baraita , which rules that the slaughter is valid, is in a case where the movement of the slaughter was generated by primary force, as the person releases the water that turns the wheel, and on that initial turn of the wheel the knife slaughters the animal. That baraita , which rules that the slaughter is not valid, is in a case where the slaughter was generated by secondary force, as the knife slaughters the animal on the second turn of the wheel.

    4And this is like that which Rav Pappa says: In the case of a certain person who bound another and diverted a flow [ bidka ] of water upon him and he died, the one who diverted the water is liable for his murder. What is the reason? It is because those were his arrows that were effective in his murder. And this matter applies in a case where he killed the other person by primary force, as the person was proximate to him and was directly drowned by the water. But if the person was further away and was killed by secondary force after the water flowed on its own, it is not by his direct action; rather, it is merely an indirect action, and he is exempt.

    5§ Rav sat behind Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya sat before Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Yehuda HaNasi sat and said: From where is it derived that slaughter is performed specifically with a blade that is detached? It is derived from a verse, as it is stated: “And Abraham stretched forth his hand and took the knife to slaughter his son” (Genesis 22:10). Rav said to Rabbi Ḥiyya: What is he saying? Rabbi Ḥiyya said to Rav: He is saying an incorrect reason, comparable to the letter vav that is written on the rough surface of a tree trunk [ a’ufta ]. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Yehuda HaNasi say a verse as proof for his statement? The Gemara answers: The verse teaches us the diligence of Abraham, who had a knife prepared to slaughter Isaac. It does not teach any halakha concerning ritual slaughter.

    6§ Apropos the issue of slaughter with a detached blade, Rava said: It is obvious to me that concerning an item that was detached and ultimately one attached it, with regard to the matter of idol worship its halakhic status is that of a detached item, as the Master says: One who bows to his house has rendered it forbidden as an object of idol worship. And if it enters your mind to say that its halakhic status is that of an attached item, it is written with regard to idolatry: “Their gods, upon the high mountains” (Deuteronomy 12:2), from which it is derived: But the mountains are not their gods, as items attached to the ground are never rendered forbidden as objects of idol worship. The halakhic status of a house built from stones that were detached is that of a detached item.

    7With regard to the matter of rendering seeds susceptible to ritual impurity, there is a dispute between tanna’im , as we learned in a mishna ( Makhshirin 4:3): In the case of one who places a bowl on the wall while it is raining so that the bowl will be rinsed with the rainwater, if the water from the bowl then falls onto produce, that is under the rubric of the verse: “But when water is placed upon the seed” (Leviticus 11:38). The water has the halakhic status of a liquid that he poured of his own volition on fruit and seeds. Consequently, it renders them susceptible to ritual impurity. But if he placed the bowl there so that the wall will not be damaged, it is not under the rubric of the verse “but when water is placed upon the seed.” Since he had no intent to use the water, it is not considered to have entered the bowl of his own volition, and it does not render produce susceptible to impurity.

    8This mishna itself is difficult, as the inferences from the first clause and the latter clause are contradictory. In the first clause you said: In the case of one who places a bowl on the wall so that the bowl will be rinsed with the rainwater, that is under the rubric of the verse “but when water is placed upon the seed,” and the water renders produce susceptible to impurity. By inference, if he placed the bowl so that the wall will be rinsed by means of the bowl, that is not under the rubric of the verse “but when water is placed upon the seed.” That water would not render produce susceptible to impurity, because the intent was for the water to rinse the wall, which is an item attached to the ground.

    9And then the mishna teaches in the latter clause: If he placed the bowl so that the wall will not be damaged, it is not under the rubric of the verse: “But when water is placed upon the seed.” By inference, if he placed the bowl so that the wall will be rinsed, that is under the rubric of the verse: “But when water is placed upon the seed,” as a wall has the status of a detached item, since it was built from stones that were detached.

    10Rabbi Elazar said: This mishna is disjointed; the tanna who taught this first clause did not teach that second clause. There is a tannaitic dispute whether the status of a wall that is built from detached stones is that of an attached item or a detached item. Rav Pappa said: The entire mishna is the opinion of one tanna : This first clause is in the case of the wall of a cave, which is attached from the outset; that latter clause is in the case of the wall of a building, which is built from stones that were detached from the ground.

    11And this is what the mishna is saying: In the case of one who places a bowl on the wall so that the bowl will be rinsed with the rainwater, that is under the rubric of the verse “but when water is placed upon the seed,” and the water renders produce susceptible to impurity. By inference, if he placed the bowl so that the wall will be rinsed by means of the bowl, that is not under the rubric of the verse “but when water is placed upon the seed.”

    12In what case is this statement said? It is said in the case of the wall of a cave, which was always attached to the ground. But in the case of the wall of a building, whose stones were detached and subsequently reattached, if he places the bowl so that the wall will not be damaged, that is when it is not under the rubric of the verse “but when water is placed upon the seed.” But if he places the bowl so that the wall will be rinsed, that is under the rubric of the verse “but when water is placed upon the seed.”

    13Rava raises a dilemma:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קשיין אהדדידקתני רישא במחובר לקרקע שחיטתו כשרה אלמא בדיעבד שפיר דמי והדר תני היה צור יוצא כו':

    אלא לאו ש"מ כו'והא מתניתין רבי היא דאי רבי חייא אפילו לכתחלה מכשיר:

    בסרנא דפחראגלגל של יוצרים של חרס ויש להם מוכני שמגלגלין בו כשחוקקין את הכלי:

    פחראחרס וחבירו בדניאל בחלומו של נבוכדנצר חסף די פחר:

    סרנא דפחראשחיטתו כשרה שאדם מגלגלו:

    דמיאשחיטתו פסולה שהמים מגלגלין אותו ואין שחיטה זו מכח אדם ותנן לקמן (חולין דף לא.) נפלה ושחטה שחיטתו פסולה דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל כו':

    בכח ראשוןמיד כשנטל הדף המעכב את המים והתחיל לגלגל ובתחלת גלגולו שחט מכח אדם שנטל הדף:

    בכח שנילאחר שגלגלו המים את הגלגל פעם ראשונה ושניה:

    דכפתיהקשרו:

    דאשקיל עליה בידקא דמיאשהפנה המים לעבור עליו וניערוהו:

    חייבדהרגו ממש באותן המים והן הן כלי זיינו ולא הוי גרמא:

    בכח ראשוןשקשרו סמוך לשפת המים וכיון שנקב נקב בשפת המים מיד באו המים לפיו:

    אבל בכח שנישקשרו ברחוק והמים הלכו שם אע"פ שהוא נקב הנקב והפכו לשם פטור דגרמא בעלמא הוא:

    מאי קאמרהיכי יליף טעמא מהכא:

    אמר ליה וי"ו דכתיב אאופתא קאמרכלומר טעם שאינו נכון קאמר כמו שכותב וי"ו על הבקעת וכולה מנותחת לפרקים מפני שיני הבקעת שהן עשויין חריצין חריצין ואינה חלקה. לשון אחר אותן חריצין קרי וי"ו. רבי חייא לטעמיה דמכשיר לעיל שחיטה במחובר:

    וקפריך גמרא והא קרא קאמר:

    קרא זריזותיה דאברהם קמ"לשחש ונזהר שמא לא ימצא צור אפילו מחובר והביא עמו מאכלת: ל"א רב לא שמע דבריו של רבי אלא מקרא שמע יוצא מפיו ולא ידע על מה ואמר ליה רב לרבי חייא מאי קאמר רבי אמר ליה טעם הביא לשחיטה שנפסלה במחובר ומן המקרא אבל אינו עיקר אמר ליה והא קרא קאמר כו':

    לענין עבודת כוכביםדקיימא לן (ע"ז דף מה:) שעובד את ההרים אינן נאסרים ההרים בכך דכתיב את אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ה"מ הר דמחובר מעיקרו אבל תלוש ולבסוף חברו ומשחברו עבדו נאסר משום לא ידבק בידך:

    המשתחוה לבית שלואבל של חברו אינו יכול לאסור:

    לענין הכשר זרעים תנאי היאאי הוי מחובר אי הוה תלוש דאי אחשבינהו לגשמים בירידתן לצורך שום דבר ואחר כן נפלו פירות לתוכה אע"פ שלא ידע כשהוכשרו אותן פירות ולא ניחא ליה בההוא הכשר הוו מוכשרין דתנן בתחלת מסכת מכשירין (משנה א) כל משקה שתחלתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון מכשיר. וה"מ כי אחשבינהו בירידתן לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך מחובר לא מכשרי דהכי תניא בת"כ אשר יבא עליו מים אין לי אלא מים וכו' יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין ת"ל כלי אין לי אלא שמלאן בכלי לשתות מנין לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים ת"ל בכל יטמא אי בכל יטמא יכול אפילו בבורות שיחין ומערות ת"ל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל כו' יכול אפילו חישב עליהם שירדו בבורות ושיחין ומערות יהו מכשירין ת"ל אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה מנין שאם חישב עליהן להדיח עצים ואבנים ת"ל מים כו' אלמא אחשבינהו לצורך תלוש מכשירין לצורך מחובר לא מכשירין אא"כ ניחא ליה בנפילת הפירות לתוכן דהיינו הדר אחשבינהו לתלוש. והא דאמרינן בפסחים (דף טז.) מחוברין מכשירין היינו דניחא ליה שיפלו פירות לתוכן או להושיט ידיו להדיחן כשיוציא הפירות מן המים:

    בשביל שתודחהקערה הרי הן בכי יותן אם נפלו אחר כך על הפירות אפילו לאחר זמן הוכשרו דאחשבינהו להנך משקין להדחת קערה וניחא ליה בהך נפילה אפילו לא אחשבינהו לצורך הנך פירות כי יותן קרינא ביה דניחא ליה בהך נפילה:

    בשביל שלא ילקה הכותלונפלו על הקערה וממנו לפירות לא הוכשרו דלא ניחא ליה בהנך גשמים ובנפילתן:

    הא בשביל שיודח הכותלכגון שהיו נופלין סמוך לכותל ונתן שם קערה שתביאם לכותל:

    אינו בכי יותןואע"ג דאחשבינהו לצורך הכותל חשיבות דמחובר לאו חשיבות הוא עד דליחשבינהו לצורך דבר תלוש כדאמרן:

    תבראקשיא הך רישא לסיפא ותרי תנאי נינהו מר חשיב ליה תלוש להאי כותל ומר חשיב ליה מחובר מר חשיב ליה תלוש הואיל ולאו מחובר מעיקרו הוא שכבר היו אבניו תלושות וחברם בבנין ומר חשיב ליה מחובר והיינו תנאי דאמר לעיל:

    חד תנא הואודכ"ע תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש:

    בכותל מערהשהוא עשוי מאליו שחוקק הקרקע והכותל עומד מאליו ומחובר מעיקרו הוא אבל בכותל בנין שהוא תלוש בשביל שלא ילקה הכותל דלא ניחא ליה בהו אינו בכי יותן אבל בשביל שיודח דאחשבינהו לצורך כותל מכשרי זרעים לטומאה:

    חולין 16 עמוד א

    1קשיין אהדדי! אלא לאו ש"מ שאני בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חברו, ש"מ׃

    2אמר מר: השוחט במוכני שחיטתו כשרה, והתניא: שחיטתו פסולה! ל"ק הא בסרנא דפחרא, הא בסרנא דמיא.

    3ואיבעית אימא: הא והא בסרנא דמיא, ולא קשיא: הא בכח ראשון, הא בכח שני.

    4וכי הא דאמר רב פפא: האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא ומית חייב. מ"ט גירי דידיה הוא דאהני ביה. וה"מ בכח ראשון, אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא.

    5יתיב רב אחוריה דרבי חייא, ורבי חייא קמיה דרבי, ויתיב רבי וקאמר: מנין לשחיטה שהוא בתלוש? שנאמר: ״(בראשית כב״, י) ויקח את המאכלת לשחוט א"ל רב לרבי חייא: מאי קאמר? א"ל וי"ו דכתיב ״אאופתא קאמר״. והא קרא קאמר! קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל׃

    6אמר רבא: פשיטא לי, תלוש ולבסוף חברו לענין עבודת כוכבים הוי תלוש, דאמר מר: המשתחוה לבית שלו אסרו, ואי ס"ד הוי מחובר (דברים יב, ב) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם׃

    7לענין הכשר זרעים תנאי היא דתנן הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן. בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן׃

    8הא גופא קשיא אמרת בשביל שתודח הרי זה בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אין זה בכי יותן׃

    9והדר תני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל ה"ז בכי יותן׃

    10א"ר אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו רב פפא אמר כולה חד תנא הוא הא בכותל מערה הא בכותל בנין׃

    11וה"ק הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח ה"ז בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אין זה בכי יותן׃

    12בד"א בכותל מערה אבל בכותל בנין בשביל שלא ילקה הכותל הוא דאינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל ה"ז בכי יותן׃

    13בעי רבא:

    Tosafot

    אבל בכח שני גרמא בעלמא הואואכפיתה לא מיחייב דלא מיבעיא היה עומד שם וכפתו במקומו דפטור אפילו היה סוף מים לבא עליו דלא רביה רחמנא מצמצם אלא במקום שהתחיל ההיזק כבר כגון כבש עליו לתוך האש או לתוך המים כדתנן בהנשרפין (סנהדרין עז. ושם ד"ה סוף) אבל סוף חום לבא וסוף מים לבא פטור אפילו כפתו במקום אחר והביאו שם פטור אע"ג דאם היה סוף מים לבא עליו היה חייב למאן דאמר אשו משום חציו דמאי שנא מאשו ברוח מצויה דאין חילוק בין מקרב האש אצל הדבר למקרב הדבר אצל האש דהא כופף קומתו של חבירו לפני הדליקה שיכולה ולבא ברוח מצויה חייב כדאמר בריש הכונס (ב"ק נו. ושם ד"ה אילימא) מ"מ הכא פטור שבשעה שהביאו שם לא היה סוף מים לבא אי לאו דאשקיל אחר כך ואמה דאשקיל לא מיחייב בכח שני ודומה לזרק חץ ותריס בידו וקדם בעצמו וסילק את התריס דפטור:

    מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר ויקח את המאכלתואם תאמר והא האי קרא בקדשים כתיב דבפרק התודה (מנחות דף פב: ושם ד"ה ויקח) ובסוף פ' דם חטאת (זבחים דף צז: ושם ד"ה והתם) נפקא לן מהכא דקדשים טעונין כלי ואומר ר"ת דלענין תלוש גמרינן נמי אחולין מדכתיב לשחוט את בנו ולא כתיב לשחוט את העולה אבל כלי לא שייך למילף בחולין אלא בקדשים כשאר עבודות דבעו כלי שרת ומדכתיב ויקח ולא כתיב ויכין דרשינן תלוש בחולין ומדכתיב מאכלת ולא כתיב המחתך דרשינן כלי בקדשים ואע"ג דהכא דחי רבי חייא דזריזותיה דאברהם קמ"ל התם לא שייך למימר הכי:

    לענין עבודת כוכבים הוי תלוש דאמר רב המשתחוה לבית כו'לא בעי לאתויי הכא פלוגתא דרבי יוסי ורבנן דפליגי במשתחוה לאילן בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מח.) דאפילו רבנן דשרו התם היינו דוקא אילן שנשרש ויוצא מן הקרקע וחשיב כמחובר מעיקרו ולא דמי לבית ומתניתין דכל הצלמים (שם דף מז.) דמי שהיה כותלו סמוך לעבודת כוכבים ונפל כו' אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ לא מצי נמי לאתויי דהתם כשבנאו מתחלה לשם עבודת כוכבים או השתחוה מקודם לכל אבן ואבן:

    אמר רבי אלעזר תברא כו'לא שייך לשנויי הכא הא בשביל שיודח הכותל נעשה כמי שלא ילקה הכותל כיון דאין לו לתלות זה בזה דאין הטעמים שוין דהא דלא הוי בכי יותן בשביל שיודח היינו משום דחשיב כמחובר ובשביל שלא ילקה הוי משום דלא ניחא ליה ולא דמי לנתן הוא ואמרה היא דבפ"ק דקדושין (דף ה:) דמשני התם נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא דחד טעמא הוא משום דכתיב (דברים כד) כי יקח איש אשה ולא שתקח את עצמה ואם תאמר דהכא משמע דפליגי תנאי בתלוש ולבסוף חברו לענין הכשר זרעים ולרב פפא הוי לכ"ע כתלוש וא"כ מאי קא מבעיא ליה לרב יוסף בפ' המוכר את הבית (ב"ב דף סו: ושם ד"ה בעי) מי גשמים שחשב עליהם להדיח את האיצטרובל מהו להכשיר בהן את הזרעים וי"ל דלרבי אלעזר דאמר תברא למ"ד מחובר הוי מבעיא ליה דשמא איצטרובל לא הוי מחובר כמו בית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לענין הכשר זרעים תנאי היאקשיא לי דהא רבא קא מהדר לאשכוחי תנא דסבירא ליה תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי, ואם כן אמאי נקט להא כאוקימתא דרבי אלעזר דאמר תברא, לימא בהכשר זרעים כתלוש דמי וכאוקימתא דרב פפא. וניחא לי דהכי קאמר אפילו תמצא לומר כרבי אלעזר דאמר תברא, לכל הפחות איכא חד תנא דסבירא ליה כתלוש דמי, ולרבותא אמר הכין. ואי נמי יש לומר דרבא משמע ליה טפי כאוקימתא דרבי אלעזר דמוקי לה בחד טעמא, ולא אוקמוה בחד תנא ובתרי טעמא, דפלוגתא דאמוראי היא בבבא מציעא (עא, א) גבי חבית, הי(ה) עדיף [אי] דחקינן ומוקמינא בחד תנא ובתרי טעמא או דחקינן ומוקמינן בחד טעמא ובתרי תנאי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 16a

    Chullin 16a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 266 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    קשיין אהדדי דקתני רישא במחובר לקרקע שחיטתו כשרה אלמא בדיעבד שפיר דמי והדר תני היה צור יוצא כו':

    אלא לאו ש"מ כו' והא מתניתין רבי היא דאי רבי חייא אפילו לכתחלה מכשיר:

    בסרנא דפחרא גלגל של יוצרים של חרס ויש להם מוכני שמגלגלין בו כשחוקקין את הכלי:

    פחרא חרס וחבירו בדניאל בחלומו של נבוכדנצר חסף די פחר:

    סרנא דפחרא שחיטתו כשרה שאדם מגלגלו:

    דמיא שחיטתו פסולה שהמים מגלגלין אותו ואין שחיטה זו מכח אדם ותנן לקמן (חולין דף לא.) נפלה ושחטה שחיטתו פסולה דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל כו':

    בכח ראשון מיד כשנטל הדף המעכב את המים והתחיל לגלגל ובתחלת גלגולו שחט מכח אדם שנטל הדף:

    בכח שני לאחר שגלגלו המים את הגלגל פעם ראשונה ושניה:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 16a · Sefaria

    Tosafot

    אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא ואכפיתה לא מיחייב דלא מיבעיא היה עומד שם וכפתו במקומו דפטור אפילו היה סוף מים לבא עליו דלא רביה רחמנא מצמצם אלא במקום שהתחיל ההיזק כבר כגון כבש עליו לתוך האש או לתוך המים כדתנן בהנשרפין (סנהדרין עז. ושם ד"ה סוף) אבל סוף חום לבא וסוף מים לבא פטור אפילו כפתו במקום אחר והביאו שם פטור אע"ג דאם היה סוף מים לבא עליו היה חייב למאן דאמר אשו משום חציו דמאי שנא מאשו ברוח מצויה דאין חילוק בין מקרב האש אצל הדבר למקרב הדבר אצל האש דהא כופף קומתו של חבירו לפני הדליקה שיכולה ולבא ברוח מצויה חייב כדאמר בריש הכונס (ב"ק נו. ושם ד"ה אילימא) מ"מ הכא פטור שבשעה שהביאו שם לא היה סוף מים לבא אי לאו דאשקיל אחר כך ואמה דאשקיל לא מיחייב בכח שני ודומה לזרק חץ ותריס בידו וקדם בעצמו וסילק את התריס דפטור:

    מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר ויקח את המאכלת ואם תאמר והא האי קרא בקדשים כתיב דבפרק התודה (מנחות דף פב: ושם ד"ה ויקח) ובסוף פ' דם חטאת (זבחים דף צז: ושם ד"ה והתם) נפקא לן מהכא דקדשים טעונין כלי ואומר ר"ת דלענין תלוש גמרינן נמי אחולין מדכתיב לשחוט את בנו ולא כתיב לשחוט את העולה אבל כלי לא שייך למילף בחולין אלא בקדשים כשאר עבודות דבעו כלי שרת ומדכתיב ויקח ולא כתיב ויכין דרשינן תלוש בחולין ומדכתיב מאכלת ולא כתיב המחתך דרשינן כלי בקדשים ואע"ג דהכא דחי רבי חייא דזריזותיה דאברהם קמ"ל התם לא שייך למימר הכי:

    לענין עבודת כוכבים הוי תלוש דאמר רב המשתחוה לבית כו' לא בעי לאתויי הכא פלוגתא דרבי יוסי ורבנן דפליגי במשתחוה לאילן בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מח.) דאפילו רבנן דשרו התם היינו דוקא אילן שנשרש ויוצא מן הקרקע וחשיב כמחובר מעיקרו ולא דמי לבית ומתניתין דכל הצלמים (שם דף מז.) דמי שהיה כותלו סמוך לעבודת כוכבים ונפל כו' אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ לא מצי נמי לאתויי דהתם כשבנאו מתחלה לשם עבודת כוכבים או השתחוה מקודם לכל אבן ואבן:

    אמר רבי אלעזר תברא כו' לא שייך לשנויי הכא הא בשביל שיודח הכותל נעשה כמי שלא ילקה הכותל כיון דאין לו לתלות זה בזה דאין הטעמים שוין דהא דלא הוי בכי יותן בשביל שיודח היינו משום דחשיב כמחובר ובשביל שלא ילקה הוי משום דלא ניחא ליה ולא דמי לנתן הוא ואמרה היא דבפ"ק דקדושין (דף ה:) דמשני התם נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא דחד טעמא הוא משום דכתיב (דברים כד) כי יקח איש אשה ולא שתקח את עצמה ואם תאמר דהכא משמע דפליגי תנאי בתלוש ולבסוף חברו לענין הכשר זרעים ולרב פפא הוי לכ"ע כתלוש וא"כ מאי קא מבעיא ליה לרב יוסף בפ' המוכר את הבית (ב"ב דף סו: ושם ד"ה בעי) מי גשמים שחשב עליהם להדיח את האיצטרובל מהו להכשיר בהן את הזרעים וי"ל דלרבי אלעזר דאמר תברא למ"ד מחובר הוי מבעיא ליה דשמא איצטרובל לא הוי מחובר כמו בית:

    Tosafot on Chullin 16a · Sefaria

    Rashba

    לענין הכשר זרעים תנאי היא קשיא לי דהא רבא קא מהדר לאשכוחי תנא דסבירא ליה תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי, ואם כן אמאי נקט להא כאוקימתא דרבי אלעזר דאמר תברא, לימא בהכשר זרעים כתלוש דמי וכאוקימתא דרב פפא. וניחא לי דהכי קאמר אפילו תמצא לומר כרבי אלעזר דאמר תברא, לכל הפחות איכא חד תנא דסבירא ליה כתלוש דמי, ולרבותא אמר הכין. ואי נמי יש לומר דרבא משמע ליה טפי כאוקימתא דרבי אלעזר דמוקי לה בחד טעמא, ולא אוקמוה בחד תנא ובתרי טעמא, דפלוגתא דאמוראי היא בבבא מציעא (עא, א) גבי חבית, הי(ה) עדיף [אי] דחקינן ומוקמינא בחד תנא ובתרי טעמא או דחקינן ומוקמינן בחד טעמא ובתרי תנאי.

    Rashba on Chullin 16a · Sefaria

    Meiri

    תלוש ולבסוף חברו אף בבטלו לענין ע"ז דינו כתלוש והמשתחוה לאותו דבר אסרו אם היה שלו וזהו שאמרו המשתחוה לבית אסרו ואלו היה דינו כמחובר כבר ידעת שהמשתחוה להר וכדומה לו לא אסרו שנאמר אלהיהם על ההרים על ההרים אלהיהם ולא ההרים אלהיהם ועקר דבר זה בתלמוד ע"ז:

    אף לענין הכשר זרעים תלוש ולבסוף חברו כתלוש הוא והוא שהדבר ידוע שהמים שנתלשו ממקומן שלא ברצון אין מכשירין אפי' נפלו על האוכלין ברצון אבל המים שנתלשו ברצון אם היה אותו רצון לצורך דבר תלוש הרי הן מכשירין כל זמן שיפלו על האוכלין ברצון ואם לא היה אותו רצון אלא לצורך מחובר אין מכשירין תלוש ולבסוף חברו לענין זה כתלוש הוא כיצד נפלו גשמים על הכותל וכפה הוא קערה על הכותל אם כיון להדחת הקערה הרי מים אלו נתלש ברצון ולדבר התלוש והרי הן מכשירין כל זמן שיפלו על הפירות ברצון ואם כפה הקערה בשביל שלא ילקה הכותל הרי לא נפלו ברצון ואינן מכשירין כפה את הקערה בשביל לגלגל את המים על ידה במקום מן הכותל כדי שיודח אותו מקום שבכותל הרי שנתלשו ברצון והדבר תלוי אם הכותל נקרא מחובר אם נקרא תלוש מעתה אם היה הכותל כותל בנין הרי אלו מכשירין ואם היה כותל זה גופו של קרקע כגון כותל מערה אין מכשירין וקצת מפרשים כתבו דברים בזו חוץ משטתנו והוא שלדעתם כל שנרצית תלישתם לצורך דבר התלוש אע"פ שנפלו על האוכלין שלא ברצון הוכשרו וכן כתבוה גדולי הרבנים וממה שאמרו בתחלת מסכת מכשירין כל משקה שתחלתו מרצון אע"פ שאין סופו ברצון או סופו ברצון אע"פ שאין תחלתו ברצון הרי זה בכי יותן ופירשו בה תחלתו ברצון שנתלשו ברצונו כגון בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין אע"פ שאין סופן לרצון שכשנפלו על הפירות לא ניחא ליה או סופן לרצון ר"ל שנוח לו כשנופלים על הפירות אבל עקר תלישתם לא היתה נוחה לו ומ"מ אנו כתבנוה כשטת גדולי המחברים ומשנת מכשירין הם מפרשים בה כל משקה שנפל על האוכל בתחלה ברצון אע"פ שלסוף קשה לו כגון שנפלו שם יתר מדאי או בהפך כגון שתחלה היה מתירא שיפלו עליהם יותר מדאי ולא נפלו אלא כפי הצורך:

    Meiri on Chullin 16a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    ברש"י צור יוצא מן כו' והאי דהדר תנא נעץ סכין בכותל כו' דאף ע"ג דלא מבטל ליה אפ"ה לכתחלה כו' עכ"ל היינו למאי דמסיק הכא דלא שאני לן אלא בין מחובר מעיקרו ובין תלוש ולבסוף חברו ובכל תלוש ולבסוף חברו כשר בדיעבד אית לן למימר הכי אבל למאי דבעי רבא למימר דבתלוש ולבסוף חברו ומבטל ליה פסול אפילו בדיעבד הא מסיק לקמן דפירושי קמפרש ליה ודו"ק:

    בד"ה קרא זריזות דאברהם קמ"ל שחט ונזהר כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 16a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה מנין לשחיטה שהיא בתלוש וכו' מדכתיב ויקח ולא כתיב ויכין וכו'. נראה דהא דכתבו התוספות זה השתא משום דבלא זה היינו יכולין לפרש דמדכתיב מאכלת ילפינן תרוייהו כלי גם תלוש דהא מאכלת הוי נמי תלוש אכל השתא דכלי ילפינן לענין קדשים ותלוש אף לחולין לא מסתבר לומר דילפינן תרוייהו מתיבה אחת:

    ד"ה לענין ע"ז הוי תלוש וכו' ולא בעי לאתויי הכא פלוגתא דרבי יוסי ורבנן וכו'. ר"ל והול"ל לענין ע"ז תנאי כמו שאמר לענין הכשר זרעים דהא רבנן דס"ל דהמשתחוה לאילן לא אסרו ע"כ ס"ל דתלוש ולבסוף חברו הוי מחובר דהא סתם אילן היה תלוש ולבסוף נטעי:

    Maharam on Chullin 16a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר רבי אלעזר תברא שבת דף צב ע"ב כתובות דף עה ע"ב כריתות דף כד ע"ב:

    Gilyon HaShas on Chullin 16a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִנַּיִן לִשְׁחִיטָה שֶׁהִיא בְּתָלוּשׁ? שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט" (בראשית כב, י). הכונה הוא דיליף זה מיתורא דקרא דאיכא יתור בפסוק זה דהוה ליה למימר 'וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ' ומסתמא משמע שישחט במאכלת, ולהכי יליף רבא יתור הכתוב לאשמעינן שהשחיטה בתלוש כי אין מאכלת במחובר אלא רק בתלוש ולהכי פריך ' וְהָא קְרָא קָאָמַר?' כלומר זו ראיה גמורה מיתורא דקרא וכל ילפות רבותינו ז"ל בעלמא הוא בכהאי גונא והשיב ' קְרָא זְרִיזוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם קָא מַשְׁמַע לָן ' כלומר אין יתור זה בא ללמדינו דין אלא בא ללמד זריזות אברהם אבינו ע"ה דהזמין המאכלת בחיקו וכאשר עקדו תכף הושיט ידו ולקח המאכלת לשחוט שלא היתה המאכלת מונחת במקום אחר רחוק מן המזבח ג' או ד' אמות כדי שיצטרך לקום אחר עקידה להביאה לשחוט בה, אי נמי קא משמע לן שלא נתרשלה ידו אחר עקידה בלקיחת המאכלת אלא תכף אחר עקידה נזדרז ליקח המאכלת במהירות כדי לשחוט. ומה שאמר רבי חייא רבי חייא לרב ' וָי " ו דִּכְתִיב אַאוֹפְתָּא קָאָמַר לָךְ ' הכונה דהבקעת עשויה חריצין כעין ווי"ן אך אלו הווי"ן שוים לא יש בהם אחד רחב יותר משאר אשר אצלו שם כן כאן אין בקרא תיבה יתירה כדי דנילף מינה דין לומר דאין שחיטה במחובר ודע דמה שהוצרך תלמודא לפרש דהוה יתיב אחוריה דרבי חייא, ורבי חייא קמיה דרבי להודיענו שהיתה ישיבתו של רב ורבי חייא סמוכה נמקום רבי דוהאי ישמע רבי מה שהם מדברים זה בזה ועם כל זה לא חש רבי חייא באומרו 'וָי"ו דִּכְתִיב אַאוֹפְתָּא קָאָמַר' פן יקפיד רבי בדבריו אלו.

    Ben Yehoyada on Chullin 16a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 16, Amud Aleph, about 266 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “קשיין אהדדי! אלא לאו ש"מ שאני בין…”

    2. Segment 216 words

      Opens “אמר מר: השוחט במוכני שחיטתו כשרה, והתניא:…”

    3. Segment 314 words

      Opens “ואיבעית אימא: הא והא בסרנא דמיא, ולא…”

    4. Segment 430 words

      Opens “וכי הא דאמר רב פפא: האי מאן…”

      Named: רב פפא.

    5. Segment 542 words

      Opens “יתיב רב אחוריה דרבי חייא, ורבי חייא…”

      Named: רב אחוריה, רבי חייא, רבי וקאמר, רב לרבי.

    6. Segment 631 words

      Opens “אמר רבא: פשיטא לי, תלוש ולבסוף חברו…”

      Named: רבא.

    7. Segment 723 words

      Opens “לענין הכשר זרעים תנאי היא דתנן הכופה…”

    8. Segment 818 words

      Opens “הא גופא קשיא אמרת בשביל שתודח הרי…”

    9. Segment 916 words

      Opens “והדר תני בשביל שלא ילקה הכותל אינו…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “א"ר אלעזר תברא מי ששנה זו לא…”

      Named: רב פפא.

    11. Segment 1118 words

      Opens “וה"ק הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “בד"א בכותל מערה אבל בכותל בנין בשביל…”

    13. Segment 132 words

      Opens “בעי רבא:…”

      Named: רבא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 16a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026