Talmud Builders

    Chullin 138a

    Back to index

    English translation — Chullin 138a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1equivalent to the weight of sixty sela , as stated by Rav Dimi. The Gemara asks: But does a tanna teach that a maneh is of forty sela ? The Gemara answers: Yes; and we learned in the Tosefta ( Kelim , Bava Metzia 6:2): With regard to a new leather flask that is not yet completely sewn together, even though it can contain pomegranates, nevertheless, because it cannot contain liquids it is considered unfinished and is not susceptible to ritual impurity.

    2If one sewed the flask together and it tore, the measure of the tear that renders the flask no longer susceptible to impurity is a hole large enough to enable pomegranates to go out, as then it ceases to serve as a vessel. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The tear must be like the measure of balls of a warp, the weight of each of which is one-quarter of a maneh of forty sela . This tanna explicitly mentions a maneh of forty sela .

    3§ The mishna states: And how much of the sheared wool does one give to the priest? One gives him the weight of five sela in Judea, which are ten sela in the Galilee, once laundered and not when sullied. The Sages taught: The mishna does not mean that one must launder the wool and then give it to the priest; rather, the meaning is that one must give him enough wool for the priest to launder it and it will amount to five sela .

    4The mishna states: The measure that must be given to the priest is enough to fashion a small garment from it. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yehoshua ben Levi said: The verse that follows the mention of the first sheared wool states: “For the Lord your God has chosen him out of all your tribes, to stand to serve in the name of the Lord, he and his sons forever” (Deuteronomy 18:5). The term “to serve” indicates that the first sheared wool given to the priest must be a matter that is fitting for service in the Temple, i.e., an amount of wool sufficient to fashion one of the priestly garments. What is the garment in question? It is the belt, which is made from wool weighing five sela .

    5The Gemara asks: Is the garment in question necessarily the belt? Say that it is the robe, which is fashioned from a far greater amount of wool. The Gemara answers: This inference is based on the principle that if you grasped a lot you did not grasp anything; if you grasped a little, you grasped something. Since a belt meets the condition of “to serve,” as it is one of the priestly vestments, one cannot say that the obligation is any greater than the amount of wool needed to fashion a belt.

    6But say that the garment in question is the cap of wool that the High Priest wears, which is smaller than the belt. As it is taught in a baraita : A cap of wool was placed on the High Priest’s head, and the frontplate was placed upon it, to fulfill that which is stated with regard to the frontplate: “And you shall put it on a thread of sky blue, and it shall be upon the mitre; upon the forefront of the mitre it shall be” (Exodus 28:37). The term “thread of sky blue” is referring to the cap of sky-blue wool.

    7The Gemara answers that the verse states: “To stand to serve in the name of the Lord, he and his sons” (Deuteronomy 18:5), which indicates that the verse is referring to a matter, i.e., a garment, that is equal for Aaron and for his sons. The wool given to the priest must be of sufficient size for fashioning a garment worn both by the High Priest and by common priests, whereas the woolen cap is worn only by the High Priest.

    8The Gemara objects: But the belt is also not equal for all priests. The Gemara elaborates: This works out well according to the one who said that the linen belt of the High Priest worn on Yom Kippur is not the same as the belt of an ordinary priest. According to this opinion, both the belt of common priests and the belt worn by the High Priest during the rest of the year were fashioned from a mixture of wool and linen. This belt is therefore equal for all priests, and it works out well.

    9But according to the one who said that the linen belt worn by the High Priest on Yom Kippur is the same as the belt of an ordinary priest, what can be said? According to this opinion, the belt fashioned from wool and linen is worn only by the High Priest during the rest of the year. The Gemara answers: Although the belts are different, the term belt in general applies to all priests, whereas no type of cap is worn by common priests.

    10§ The mishna states: If the owner of the shearing did not manage to give it to the priest until he dyed it, he is exempt from the obligation of giving the first sheared wool. The mishna further teaches that one who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of the first sheared wool. It was stated that amora’im disagreed with regard to one who owned five sheep and he sheared and sold the first sheep before shearing the second, and in this manner sold each sheep after shearing it. When he finished shearing he owned the requisite five fleeces, to which the obligation of the first sheared wool applies, but he no longer owned the sheep. Rav Ḥisda says: He is obligated in the mitzva of the first sheared wool; and Rabbi Natan bar Hoshaya says: He is exempt from the mitzva of the first sheared wool.

    11The Gemara clarifies the two opinions. Rav Ḥisda says that he is obligated, as he sheared five sheep that he owned at the time of shearing, and therefore the term: “Your flock” (Deuteronomy 18:4), applies to this case. Rabbi Natan bar Hoshaya says that he is exempt, as at the time that the measure of five fleeces is completed, we require the term “your flock” to apply, since the obligation takes effect at that stage, and in this case it does not apply.

    12The Gemara raises a challenge: We learned in the mishna (135a): One who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of the first sheared wool, as he purchased only the fleece but not the sheep. One can infer from here that if he purchased the gentile’s sheep themselves in order to shear them and then return them to the gentile, he is obligated, because the sheep belonged to him at the time of shearing. But why is he obligated, according to the opinion of Rabbi Natan bar Hoshaya? Each and every one of the sheep, after the shearing is completed, leaves his possession, and when he has sheared five sheep, the term “your flock” no longer applies to them.

    13Rav Ḥisda interpreted the mishna according to the opinion of Rabbi Natan bar Hoshaya: The mishna is referring to a case where the gentile transferred ownership to him for the entire period of thirty days during which the Jew sheared the sheep. Therefore, he retained ownership after he completed shearing, and the term “your flock” does apply to the sheep at the time when the obligation of the first sheared wool took effect.

    14§ The mishna teaches: With regard to one who purchases the fleece of the sheep of another Jew, if the seller kept some of the wool, then he is obligated to give the first sheared wool to the priest. If the seller did not keep any of the wool, the buyer is obligated to give it. The Gemara asks: Who is the tanna who taught that in a case where there is residual wool in the possession of the seller, we follow the seller in determining who is obligated in the mitzva of first sheared wool?

    15Rav Ḥisda said: The tanna who taught the mishna is Rabbi Yehuda, as we learned in a mishna ( Pe’a 3:5): With regard to one who sells a few fruit-bearing tree stalks within his field, without selling the field itself, for the buyer to uproot them and plant them in his own field, the buyer gives separate pe’a for each and every one of the trees. The field does not combine the trees into a single unit for pe’a , as the land is not owned by the buyer.

    16Rabbi Yehuda said: When is it the buyer’s obligation to give pe’a ? It is when the owner of the field did not leave any of the trees in his possession. But if the owner of the field left some of the trees in his possession, the owner gives pe’a for all the trees. Just as in the case of pe’a , if the seller left trees for himself then the obligation applies to him, so too, with regard to the first sheared wool, if the seller left some of the wool for himself, the obligation applies to him.

    17Rava said to Rav Ḥisda: But wasn’t it you, Master, who said with regard to Rabbi Yehuda’s ruling that the owner gives pe’a for all the trees: This is the halakha only when the owner of the field began to harvest the fruit before he sold the trees, as the obligation to give pe’a had already applied to him. By contrast, with regard to the first sheared wool, the obligation came into effect only after he sold his sheep.

    18And if you would say that so too, with regard to the first sheared wool, this halakha that the seller gives the first sheared wool applies only if the seller began to shear the sheep before he sold them, that explanation is difficult. The Gemara elaborates: Granted, there, with regard to pe’a , it is written: “And when you reap the harvest of your land” (Leviticus 19:9), which indicates that from the time that he began to harvest he is obligated in the mitzva of pe’a with regard to the entire field. But here, in the case of the first sheared wool, he is not obligated with regard to the entire flock from the time that he began to shear his sheep. Therefore, even if he began shearing before he sold the sheep, the obligation to give the first sheared wool should not apply to the seller.

    19Rather, Rava said: It is this tanna who taught the mishna, as we learned in a different mishna (132a): If one said to a butcher: Sell me the innards of this cow, and there were gifts of the priesthood included in them, i.e., the maw, the purchaser must give them to the priest, and he may not deduct the value of the gifts from the money that he pays the butcher, as it is assumed that the gifts were not included in the sale. If he purchased the innards from the butcher by weight, the buyer must give the gifts to a priest and he may deduct the value of the gifts from the money that he pays the butcher. If the priestly gifts have not yet been separated from the animal, the price by weight includes the price of these gifts. But since the priests had the right to their gifts from the time of the slaughter, the buyer does not need to pay for them and may therefore deduct their value from his payment.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ופרכינן ותני תנא מנה בן ארבעיםוהא מנה ופרס דרב הוא מנה ופרס דקאמר רבי דוסא בכל אחת מנה ופרס ופליגי רבנן עליה דאמרי כל שהן ופירש רב למילתייהו דכל שהן היינו בין כולן מנה ופרס:

    חמת חדשהשל עור שלא גמר תפירתה ושייר בה סדק:

    אע"פ שמקבלת רמוניםשאין בסדק כמוציא רמון:

    טהורהשלא נגמרה מלאכתה:

    תפרהונגמרה מלאכתה וחל עליה שם כלי ואח"כ נקרעה כמוציא רמון טהורה אבל מקבלת רמונים טמאה דלא פקע שם כלי מינה עד שתינקב כמוציא רמון כשיעור כל כלי בעלי בתים ששיעורן כרמונים:

    כפקעיות של שתישיעור קריעת כלי לטהר כשמוציא פקעיות של שתי שזה הוא תשמישתה של חמת ואין דרך להשתמש בה פירות וסתם פקעיות של שתי גדולים עשר סלעים משקלם ארבעה למנה:

    פקעיותלמושיי"ל:

    תנאהא דקתני מתניתין חמש סלעים מלובן לא שיהא על ישראל מוטל ללבנו אלא אשיעורא קפיד דליתיב ליה בהכרע שכשיתלבן שיהא בו חמש סלעים ונפטרות כל גיזים:

    אמר קרא לעמוד לשרתבתר ראשית הגז כתיב כי בו בחר ה' מכל שבטיך לעמוד לשרת:

    מאי ניהו אבנטשהוא קטן שבבגדי כהונה וקים להו לרבנן שיכול לעשות מחמש סלעים צמר שהרי אין כולו צמר אלא כלאים הוא:

    תפשת מרובה לא תפשתברייתא בתורת כהנים גבי זבה (ויקרא טו) ימים רבים ימים שנים רבים שלשה או אינו אלא רבים עשרה אמרת כל ששמעו מרובה ושמעו מועט תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת הואיל ולא פירש לך איזה מהן יש לך לתפוס הראשון שבמשמע שאם לא נתפוס אלא המרובה אני משיבך מהיכן אתה ממעטו לזה המועט והלא אף הוא במשמע כשתאמר אינה זבה בפחות מעשרה אני אומר לך והלא אף שלשה במשמע וכשתאמר בשלשה ואני משיבך אינו אלא עשרה אתה אומר לי אף השלשה במשמע. וגבי שירות נמי תאמר אבנט ואני משיבך ואימא מעיל אתה אומר לי והלא אף האבנט בכלל שירות ומהיכן אתה ממעטו אבל כשתאמר אין פטור אלא בכדי מעיל אני משיבך והלא אבנט ראוי לשירות וקרא שירות הוא דכתיב:

    ואימא כיפה של צמרשהיא מועטת מאבנט ואף היא בכלל שירות כדכתיב (שמות כח) על פתיל תכלת ותכלת עמרא הוא:

    כיפהכובע קטן פלטרי"י:

    ושמת אותובציץ:

    אמר קראגבי שירות דראשית הגז:

    הוא ובניווציץ אינו בכהן הדיוט:

    הניחא למ"ד אבנטו של כהן גדולביום הכפורים שהוא בוץ כדכתיב (ויקרא טז) ובאבנט בד יחגור:

    לא זהו אבנטו של כהן הדיוטשל כל השנה דהא הוא הואי של כלאים כדכתיב (שמות לט) ואת האבנט שש משזר תכלת וגו' וכי כתיב אבנט דכלאים בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט דכל השנה כתיב:

    שפירמשכחת שוין אהרן ובניו באבנט של צמר כגון של שאר ימות השנה:

    אלא למ"דאבנטו של כהן גדול ביום הכפורים כשר הוא בהדיוט כל השנה דכי כתיב אבנט בכלאים גבי פרשת בגדי כהונה בכהן גדול הוא דכתיב אבל בכהן הדיוט כולו של בוץ א"כ לא משכחת צמר באבנט של הדיוט ואמאי משערת ראשית הגז באבנט הא לא שוין בה אהרן ובניו שהצמר אינו ראוי לשירות הדיוט:

    שם אבנטאע"ג דאין צמר בשירות הדיוטות הרי ראוי לשירות כ"ג ואי משום הוא ובניו הכי קאמר דברים הראויין לאבנט שהרי אבנט נוהגת בו ובבניו:

    מכר לו שחופות כו'הא אוקימנא עצה טובה קמ"ל דאע"ג ששייר לעצמו מן הטוב יקנה מן הלוקח ממין הרעות אחד מששים ויתן לו:

    גזז ומכר ראשונהראשונה היה מוכר לאחר גיזתה מיד קודם שצירף חמש גיזין:

    חייבבראשית הגז דגז צאנך אמר רחמנא והא איכא דבשעת גיזה כל אחת היתה שלו:

    בעידנא דקא מלי שיעוראדחמש צאן שעל ידי גיזה החמישית הוא מתחייב בארבעה ראשונות וההיא שעתא לא הוו מצאן שלו:

    תנן הלוקח צאנו של עובד כוכביםאפילו עד שלא נגזזה וגזזה פטור הלוקח דלאו צאנו הוא:

    הא צאנו לגזוזשמכר לו גוף הצאן זה קנה לו הגוף עד שגזז:

    חייבדצאנך קרינא ביה:

    כל חדא וחדא בתר גיזה נפק מרשותיהוקתני חייב אלמא בתר שעת גיזה דכל חדא אזלינן:

    כל שלושים יוםלאו דוקא אלא שיהו כל הגופים קנויין לו עד תשלום כל הגיזים:

    בתר מוכר אזלינןלמיתב אכולהו:

    קלחי אילןאילנות עצמן לקח עם פירותיהן. להכי נקט לשון קלחי שאין שדה זו שדה אילן אלא שדה לבן וגדלו בה שנים או שלשה אילנות ומכרן:

    נותןלוקח פאה מכל אילן ואילן כדכתיב (דברים כד) לא תפאר אחריך ואין אחד מהם פוטר את חבירו הואיל ואין השדה שלו שאם היתה שדה שלו היה נותן מאחד על כולן:

    אימתי בזמן שלא שייר בעל השדהשום אילן בשדה לעצמו:

    אבל שייראחד לעצמו רמיא כולה חיובו עליה ונותן פאה בקרקע בזרעים לעניים ופוטר את כל האילנות. אלמא היכא דאיכא שיורא כולה חיובא רמיא עליה דאי לאו עליה רמיא היכי פטר בפאה דידיה אילנות של אחרים:

    והוא שהתחיל בעל הבית לקצורהזרעים קודם מכירת האילנות דמההיא שעתא מיחייב בפאה ופאה דידיה דההיא שעתא חזיא למפטר כולה שדה ומיהו כי לא שייר מידי אסתלק מדין פירות אילנות ואין פאת זרעים פוטרתן וכי שייר דאכתי שייר בפירות אילנות לא נפק מחיובא קמא והוה ליה כדמעיקרא:

    ובקצרכםמשמע מתחלת קצירה:

    לא מיחייב בכוליה עדריהדלא כתיב בגזזכם אלא גז צאנכם לאחר שנקרא גז צאן:

    אלא אמר רבאטעמא דמתני' משום דאין אדם רשאי להפקיע ממונו מיד מצוה ולמכור גיזיו כדי שיהא גז של אחד וצאן של אחר לפוטרן דלא קרינא ביה גז צאנך אלא כי קא מזבין לא קמזבין מתנות דכהן הילכך כי שייר מידי איכא למימר מדלא פריש מוכר ללוקח חוץ ממתנותיו של כהן ודאי הכל מכר לו ושייר אצלו את מתן הכהן ואמר לוקח למוכר מתנה דכהן גבך היא וכי לא שייר חייב הלוקח ולא משום דחיוב המצוה עליה דלאו צאנך הוא אלא משום דזה לא מכר לו חלקו של כהן:

    נותנולוקח לכהן ואין הטבח מנכה לו כלום לפי שלא מכר לו את המתנות מסתמא:

    לקח הימנו במשקלדהשתא ודאי זבין ליה:

    מנכה לו מן הדמיםמשנשחטה זכו הכהנים במתנותיהן והדין על הטבח. וגבי ראשית הגז ודאי אם פירש לו הכל אני מוכר לך אין כאן לכהן כלום על זה הואיל ועד שלא נגזזה נמכרה לא חל עליה חובת ראשית הגז דלא קרינא ביה גז צאנך וטעמא דמתני' משום דלא זבניה ולטעמיה דרב חסדא אפילו פריש ליה יהיב ליה ולאו מילתא היא:

    חולין 138 עמוד א

    1בששים, ותני תנא: מנה בן ארבעים סלעים. אין! והתנן: חמת חדשה, אע"פ שמקבלת רמונים טהורה.

    2תפרה ונקרעה שיעורה כמוציא רמונים. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כפקעיות של שתי, אחת מארבע, במנה בן ארבעים סלעים.

    3וכמה נותן לו כו'. תנא לא שילבננו ויתננו לו, אלא שילבננו כהן ויעמוד על חמש סלעים.

    4כדי לעשות בגד קטן. מנהני מילי? אמר ר' יהושע בן לוי: אמר קרא ״(דברים יח״, ה) לעמוד לשרת דבר שהוא ראוי לשירות. מאי ניהו? אבנט.

    5אימא מעיל! תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת.

    6ואימא כיפה של צמר, דתניא: כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול, ועליה ציץ נתון, לקיים מה שנאמר: ״ושמת אותו על פתיל תכלת״.

    7אמר קרא ״הוא ובניו״, דבר השוה לאהרן ולבניו.

    8אבנט נמי לא שוי. הניחא למאן דאמר אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט שפיר.

    9אלא למאן דאמר זהו אבנטו של כהן הדיוט, מאי איכא למימר? שם אבנט בעולם.

    10לא הספיק ליתנו וכו'. איתמר: גזז ומכר ראשונה, רב חסדא אמר: חייב, ר' נתן בר הושעיא אמר: פטור.

    11רב חסדא אמר חייב, דהא גזז. ר' נתן בר הושעיא אמר פטור, בעידנא דקא מלא שיעורא בעינן ״צאנך״, וליכא.

    12תנן: הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז. הא צאנו לגזוז חייב. אמאי? כל חד וחד בתר גיזה נפקא לה מרשותיה!

    13תרגמא רב חסדא אליבא דר' נתן בר הושעיא: כגון שהקנן לו כל שלשים יום.

    14הלוקח גז צאנו של חבירו כו'. מאן תנא דהיכא דאיכא שיורא גבי מוכר, בתר מוכר אזלינן?

    15א"ר חסדא: רבי יהודה היא, דתנן: המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה לכל אחד ואחד.

    16אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה, אבל שייר בעל השדה נותן פאה על הכל.

    17אמר ליה רבא: והא מר הוא דאמר, והוא שהתחיל בעל השדה לקצור!

    18וכי תימא הכא, נמי והוא שהתחיל לגזוז בשלמא התם (ויקרא יט, ט) ובקצרכם את קציר ארצכם כתיב ״מעידנא דאתחיל לקצור מיחייב בכולה שדה אלא הכא מעידנא דאתחיל למיגז לא מיחייב בכוליה עדריה״׃

    19אלא אמר רבא: האי תנא הוא, דתנן: אמר לו ״מכור לי בני מעיה של פרה זו״, והיה בהן מתנות נותנן לכהן, ואין מנכה לו מן הדמים. לקח ממנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים.

    Tosafot

    הכי גרסינן הניחא למאן דאמר לא זהו אבנטו כו'כדמוכח בפ"ק דיומא (דף יב.)

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    איתמר גזז ומכר ראשונה רב חסדא אמר חייב בעידנא דמתחיל למיגז איכא צאנך ור' נתן בר הושעיא אמר פטור בעידנא דמלא שיעורא בעינן צאנך וליכא והלכתא כרב חסדא דהא מתני' כפשטא דייקא ורבי נתן מוקי' לה בשינוי' מיהו בח"ל הלכ' כר' נתן שכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ: אלא דהשתא בלאו הכי הא נהוג עלמא בראשית הגז כר' אילעאי ומסתברא דלא קאמר רב חסדא אלא כשהיו ראויות ליגזז כשיעור בשעה שגזז אחת אח' ומוכר דהא איכא צאנך אבל אם באותה שעה לא היה בהם כשיעור ואחר שמכר האחת גדלו הגיזות האחרות אפי' רב חסדא מודה דפטור:

    אלא אמר רבא הא תנא הוא וכו' פי' דטעמא דמתני' לאו בשמכר לו ראשית הגז בפירוש דא"כ שניהם פטורים דהא בשעת גיזה לא קרינא ביה גבי חד מנייהו גז צאנך שהמוכר אין הגיזה שלו דבעודה במחובר מכרה. והלוקח אין הצאן שלו שלא לקח אלא הגיזות בלבד. אלא טעמא דמתני' משו דזכי' ליה סתם וקסבר דמסתמא מתנת כהן לא מזבין אינש הילכך שייר המוכר אצלו כדי נתינה לכהן מסתמא כולי' זבין ליה וכמאן דפריש דמי דלהכי שייר לנפשיה כדי נתינות כהן: וכי לא שייר הלוקח חייב שהרי הוא כאלו פי' לו חוץ מראשית הגז וכ"ת וכי זבין ליה בהדיא כל הגז ולא שייר כלום נהי דמפטר לוקח ליחייב מוכר משום דזבין מתנתו לכהן וכי היכי דאמרי' בלקח ממנו במשקל שנותנין לכהן ומנכה לו מן הדמים ואיכא למימר דהתם הוא מפני שמכרן אחר שבאו לכלל חיוב וכיון דאשתרשי ליה מיחייב בהו אבל הכא שמכר הגיזו' בעודן במחובר שעדיין לא באו לכלל חיוב פטור וזה מבואר וכן פירש"י ז"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 138a

    Chullin 138a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 349 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ופרכינן ותני תנא מנה בן ארבעים והא מנה ופרס דרב הוא מנה ופרס דקאמר רבי דוסא בכל אחת מנה ופרס ופליגי רבנן עליה דאמרי כל שהן ופירש רב למילתייהו דכל שהן היינו בין כולן מנה ופרס:

    חמת חדשה של עור שלא גמר תפירתה ושייר בה סדק:

    אע"פ שמקבלת רמונים שאין בסדק כמוציא רמון:

    טהורה שלא נגמרה מלאכתה:

    תפרה ונגמרה מלאכתה וחל עליה שם כלי ואח"כ נקרעה כמוציא רמון טהורה אבל מקבלת רמונים טמאה דלא פקע שם כלי מינה עד שתינקב כמוציא רמון כשיעור כל כלי בעלי בתים ששיעורן כרמונים:

    כפקעיות של שתי שיעור קריעת כלי לטהר כשמוציא פקעיות של שתי שזה הוא תשמישתה של חמת ואין דרך להשתמש בה פירות וסתם פקעיות של שתי גדולים עשר סלעים משקלם ארבעה למנה:

    פקעיות למושיי"ל:

    תנא הא דקתני מתניתין חמש סלעים מלובן לא שיהא על ישראל מוטל ללבנו אלא אשיעורא קפיד דליתיב ליה בהכרע שכשיתלבן שיהא בו חמש סלעים ונפטרות כל גיזים:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 138a · Sefaria

    Tosafot

    הכי גרסינן הניחא למאן דאמר לא זהו אבנטו כו' כדמוכח בפ"ק דיומא (דף יב.)

    Tosafot on Chullin 138a · Sefaria

    Ritva

    איתמר גזז ומכר ראשונה רב חסדא אמר חייב בעידנא דמתחיל למיגז איכא צאנך ור' נתן בר הושעיא אמר פטור בעידנא דמלא שיעורא בעינן צאנך וליכא והלכתא כרב חסדא דהא מתני' כפשטא דייקא ורבי נתן מוקי' לה בשינוי' מיהו בח"ל הלכ' כר' נתן שכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ: אלא דהשתא בלאו הכי הא נהוג עלמא בראשית הגז כר' אילעאי ומסתברא דלא קאמר רב חסדא אלא כשהיו ראויות ליגזז כשיעור בשעה שגזז אחת אח' ומוכר דהא איכא צאנך אבל אם באותה שעה לא היה בהם כשיעור ואחר שמכר האחת גדלו הגיזות האחרות אפי' רב חסדא מודה דפטור:

    אלא אמר רבא הא תנא הוא וכו' פי' דטעמא דמתני' לאו בשמכר לו ראשית הגז בפירוש דא"כ שניהם פטורים דהא בשעת גיזה לא קרינא ביה גבי חד מנייהו גז צאנך שהמוכר אין הגיזה שלו דבעודה במחובר מכרה. והלוקח אין הצאן שלו שלא לקח אלא הגיזות בלבד. אלא טעמא דמתני' משו דזכי' ליה סתם וקסבר דמסתמא מתנת כהן לא מזבין אינש הילכך שייר המוכר אצלו כדי נתינה לכהן מסתמא כולי' זבין ליה וכמאן דפריש דמי דלהכי שייר לנפשיה כדי נתינות כהן: וכי לא שייר הלוקח חייב שהרי הוא כאלו פי' לו חוץ מראשית הגז וכ"ת וכי זבין ליה בהדיא כל הגז ולא שייר כלום נהי דמפטר לוקח ליחייב מוכר משום דזבין מתנתו לכהן וכי היכי דאמרי' בלקח ממנו במשקל שנותנין לכהן ומנכה לו מן הדמים ואיכא למימר דהתם הוא מפני שמכרן אחר שבאו לכלל חיוב וכיון דאשתרשי ליה מיחייב בהו אבל הכא שמכר הגיזו' בעודן במחובר שעדיין לא באו לכלל חיוב פטור וזה מבואר וכן פירש"י ז"ל:

    Ritva on Chullin 138a · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שאין שום כלי מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו שאם נשבר טהור לפיכך חמת חדשה של עור שלא נגמרה תפירתה מכל וכל אע"פ שאין שם סדק שיצאו רמונים מתוכו או אפי' זיתים אינה מקבלת טומאה שהרי מ"מ לא נגמרה מלאכתה:

    נגמרה מלאכתה ואחר כך נקרעה אם נקרעה בכדי שאינה מחזקת פקעית של שתי גדולה טהורה ושיעור פקעית זה הוא שתהא במשקל עשר סלעים והוא רביעית המנה למנה בן ארבעים סלעים:

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי בשיעור המתנה ואמר על זה וכמה נותנין לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל מלובן ולא צואי כדי לעשות ממנו בגד שנ' ונתן לו שיהא בו כדי נתינה אמר הר"ם פי' מה שאמר מלובן ולא צואי שיתן לכהן שעור שיהא בו אחר כדי שיכבסנו וילבננו חמש סלעים לא פחות מזה ומשנה הזאת אינה מדברת אלא במי שיש אצלו שיעור הרבה מראשית הגז שהוא לא יתן לכל כהן ממנו פחות משיעור זה והרי זה כמו שאמרנו בסוף פיאה אין פוחתין לעניים בגורן כמו שביארנו שם ושיעור ראשית הגז כמה הוא הרי אחד מששים ממה שגזז וכבר אמרנו שהשיעור הקטן שחייב בראשית הגז משקל ששים סלעים על מנת שיהיו מחמש רחלות ועל מנת שלא יגזז מאחת מהחמש רחלות פחות משנים עשר סלע הנה נתבאר שראשית הגז לא יהיה פחות ממשקל סלע:

    אמר המאירי כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל וכבר ביארנו שלא נאמר דבר זה אלא במי שיש לו גיזות הרבה ורוצה לחלקן לכהנים הרבה שלא יתן לכל אחד [פחות] ממשקל חמש סלעים ואם לא הגיע בכדי שיעור שיגיע לכל אחד חמש סלעים לא יתנם אלא לכהן אחד ומ"מ שיעור ראשית הגז אחד מששים ונותן לכהן אחד ממשקל ששים סלעים שהוא חיוב ראשית הגז סלע לכהן וממשקל ק"כ סלעים משקל שני סלעים לכהן וכן כלם עד שיגיע שיעורו לחמש סלעים ואם היתה לו גיזה שיגיעו חמש סלעים לכמה כהנים מחלקה לכמה שירצה ובלבד שיגיע לכל אחד חמש סלעים ומשקל חמש סלעים זה הואיל ויש שם יותר מכשיעור אלא שהוא רוצה לחלקו צריך שיתנהו לו מלובן ולא צואי ופי' דבר זה לא שיהא ישראל צריך ללבנו אלא שיתנהו לו כל כך בריוח שאחר שילבנהו יהא בו משקל חמש סלעים שכשיעור זה שיערו חכמים שראוי לעשות ממנו בגד קטן כאבנט וכיוצא בו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

    הציץ של כהן גדול היה טס של זהב רחב שתי אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן נקוב בשתי קצותיו ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב ונקשר באותו פתיל כנגד העורף:

    אבנט של כהן גדול בכל השנה ענינו כאבנט של כהן הדיוט ר"ל שהוא של כלאים והוא שש ותכלת שהשש הוא של פשתן והתכלת של צמר אבל אבנטו של כהן גדול ביום הכפרים הוא של בוץ לבד:

    המשנה הרביעית והכונה לבאר בה איזה דבר פוטר את המין המחוייב שלא ליתן גזז ולא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבעו חייב אמר הר"מ פי' אם נצבע מראשית הגז ואין מותר לעשות במתכוין:

    9 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 138a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' חייב רבי נתן בר כו' דהא גזז רב נתן כו' אלא אמר רבא כו' כצ"ל:

    שם כגון שהקנן לו כל ל' יום כו' והשתא לא פסיקא ליה למתני צאנו לגזוז דפטור וק"ל:

    בפרש"י בד"ה נותן לוקח פאה מכל אילן כו' ובד"ה אימתי כו' [בשדה] לעצמו ובד"ה לא מחייב כשנקרא גז צאן בד"ה אלא אמר רבא כו' וצאן של אחר כו' כצ"ל :

    Chidushei Halachot on Chullin 138a · Sefaria

    Maharam

    רש"י ד"ה מכר לו שחופות וכו' דבור זה שייך במתני':

    Maharam on Chullin 138a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה והוא שהתחיל וכו' ואין פאת זרעים פוטרתן עי' בפר"ח במים חיים ברמב"ם פ"ג הל' יח מהל' מתנות עניים:

    Gilyon HaShas on Chullin 138a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 138, Amud Aleph, about 349 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “בששים, ותני תנא: מנה בן ארבעים סלעים.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “תפרה ונקרעה שיעורה כמוציא רמונים. רבי אליעזר…”

      Named: רבי אליעזר.

    3. Segment 316 words

      Opens “וכמה נותן לו כו'. תנא לא שילבננו…”

    4. Segment 425 words

      Opens “כדי לעשות בגד קטן. מנהני מילי? אמר…”

    5. Segment 59 words

      Opens “אימא מעיל! תפשת מרובה לא תפשת, תפשת…”

    6. Segment 624 words

      Opens “ואימא כיפה של צמר, דתניא: כיפה של…”

    7. Segment 78 words

      Opens “אמר קרא ״הוא ובניו״, דבר השוה לאהרן…”

    8. Segment 817 words

      Opens “אבנט נמי לא שוי. הניחא למאן דאמר…”

    9. Segment 914 words

      Opens “אלא למאן דאמר זהו אבנטו של כהן…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “לא הספיק ליתנו וכו'. איתמר: גזז ומכר…”

      Named: רב חסדא.

    11. Segment 1119 words

      Opens “רב חסדא אמר חייב, דהא גזז. ר'…”

      Named: רב חסדא.

    12. Segment 1223 words

      Opens “תנן: הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “תרגמא רב חסדא אליבא דר' נתן בר…”

      Named: רב חסדא.

    14. Segment 1416 words

      Opens “הלוקח גז צאנו של חבירו כו'. מאן…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “א"ר חסדא: רבי יהודה היא, דתנן: המוכר…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1617 words

      Opens “אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שלא שייר…”

      Named: רבי יהודה.

    17. Segment 1712 words

      Opens “אמר ליה רבא: והא מר הוא דאמר,…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1832 words

      Opens “וכי תימא הכא, נמי והוא שהתחיל לגזוז…”

    19. Segment 1935 words

      Opens “אלא אמר רבא: האי תנא הוא, דתנן:…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Chullin 138a · Segment 2 — “…שיעורה כמוציא רמונים. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כפקעיות…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 138a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026