Talmud Builders

    Chullin 123b

    Back to index

    English translation — Chullin 123b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1so too, with regard to a bird burnt offering according to the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who holds that one is required to pinch merely a majority of two simanim in the nape of the neck in order to prepare it for sacrifice, let him decree against pinching the majority of two simanim lest one come to not perform the pinching on the majority of two simanim , but rather on merely half of them.

    2Rav Yosef responded to Rabba’s two refutations and said to him: With regard to that which you said, that a rabbinic decree is necessary even with regard to a garment that was immersed that day lest onlookers say that immersion of a garment on that same day is sufficient, there is no reason for such a concern. This is because its tear proves that the garment is pure due to the tear, and not because one is allowed to wear an immersed garment while eating pure food before sunset.

    3And with regard to that which you said, that with regard to a bird burnt offering according to the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, let him decree against pinching the majority of the simanim lest one fail to pinch the majority, in fact there is no reason for such a concern. Rav Yosef explains: The reason there is no concern is that pinching is performed by the priests, who are vigilant with regard to mitzvot.

    4The Gemara suggests: Come and hear a refutation to Rabba bar Avuh’s explanation of the mishna in tractate Kelim from the mishna here: In the case of one who flays a domesticated animal or an undomesticated animal, a ritually impure animal or a ritually pure animal, a small animal or a large animal, if he is flaying the animal for the purpose of using the hide as a carpet, the halakhic status of the hide remains that of flesh until he has flayed the measure of grasping the hide.

    5The Gemara infers: But after one has flayed more than a measure of grasping the hide, the hide is pure. Why is this so? Let the Sages decree that even a hide that was flayed more than the measure of grasping is susceptible to impurity lest one who intends to flay more than a measure of grasping come to complete only a measure of grasping, and he is thereby touching a source of impurity, and we might mistakenly deem him pure.

    6The Gemara answers: If the mishna were discussing impurity by Torah law, indeed the Sages would issue such a decree. But here we are dealing with impurity by rabbinic law, and therefore the Sages did not issue such a decree.

    7The Gemara objects: According to this answer, the case in the mishna of an impure person who flays a pure animal works out well. That could be referring to a case of impurity by rabbinic law. But in every case of a pure person who flays an impure animal, i.e., an unslaughtered animal carcass, the impurity of the animal is by Torah law. Therefore, in such a case the Sages should have issued a decree. The Gemara explains: The case taught in the mishna of a person who flays an impure animal is referring to a pure animal that was properly slaughtered, but after the slaughter the animal was found to have a wound that would have caused it to die within twelve months, thereby rendering it a tereifa . Such an animal imparts impurity by rabbinic law.

    8The Gemara asks: Is a pure animal that is found to be a tereifa capable of imparting impurity? The Gemara answers: Yes, in accordance with the opinion of Shmuel’s father, as Shmuel’s father said: A tereifa that one slaughtered imparts impurity by rabbinic law if it is a sacrificial animal. Accordingly, the mishna is referring to the case of a sacrificial animal that was found to be a tereifa .

    9The Gemara suggests: Come and hear a refutation of Rabba bar Avuh’s explanation of the mishna in tractate Kelim from a baraita ( Tosefta 8:19): Rabbi Dostai ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: With regard to one who flays creeping animals, its hide is considered to have a connection with the flesh, and it imparts impurity of a creeping animal until he flays the animal in its entirety.

    10The Gemara infers: This halakha applies only with regard to creeping animals, but with regard to a camel or other non-kosher animals, when the hide is flayed more than a measure of grasping it is not considered to have a connection with the flesh and is pure, even though when the measure of grasping is flayed it is impure. Apparently, there is no rabbinic decree that even a hide that was flayed more than the measure of grasping imparts impurity lest one who intends to flay more than a measure of grasping come to flay only a measure of grasping, contrary to the opinion of Rabba bar Avuh.

    11The Gemara rejects this proof: Do not say that this statement indicates that with regard to a camel, when the hide is flayed more than a measure of grasping it is not considered to have a connection with the flesh. Rather, say that this statement indicates that only with regard to a creeping animal is the hide considered to have a connection with the flesh until one flays the animal in its entirety. But with regard to a camel carcass and other non-kosher animals, in a case where one seeks to fashion a jug and begins flaying from the legs, if he removed the entire hide except for the hide over the neck, it is not considered to have a connection to the flesh, and this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri stated in the mishna.

    12§The Gemara returns to discuss, and limit the scope of, the previously cited mishna ( Kelim 28:8): In the case of a ritually impure garment that one began to tear, once the majority of the garment is torn, the two sections are no longer considered to have a connection, and the garment is pure. Rav Huna says in the name of Rabbi Shimon, son of Rabbi Yosei: The mishna taught that an impure garment, most of which has been torn, is no longer impure only when one did not leave untorn a part of the garment that is the measure of a scarf. But if he left an untorn piece that is the measure of a scarf, it is considered to have a connection, and the garment remains ritually impure.

    13Reish Lakish said: The mishna taught only with regard to an impure garment, most of which has been torn, that it is no longer impure, but an impure hide that was torn in such a manner remains impure because it is repairable. And Rabbi Yoḥanan said: Even a hide that was torn in such a manner is no longer impure because it is not repairable.

    14Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from a mishna ( Kelim 26:9): In the case of a hide that is impure with impurity imparted by treading, if the owner intended with regard to the hide to make it into straps and sandals, when he applies a scalpel [ izmel ] to the hide, the hide becomes pure; this is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: The hide does not become pure until he reduces the size of the hide to a measure of less than five handbreadths. In any event, when he reduces the hide to a measure of less than five handbreadths, everyone agrees that it becomes pure. Why is this so? Let us say according the opinion of Reish Lakish that the hide should not become pure, as it is repairable.

    15Reish Lakish responded to Rabbi Yoḥanan: When I said that a torn hide is repairable, I was referring to a case where one cut the hide in a straight line. By contrast, here we are dealing with a case where one cut the hide in a circular manner. In such a case, the hide is not repairable.

    16Rabbi Yirmeya raises an objection to the opinion of Reish Lakish from the mishna: In the case of one who flays either a domesticated animal or an undomesticated animal, a ritually pure animal or a ritually impure animal, a small animal or a large animal, if he is flaying the animal for the purpose of using the hide as a carpet, the halakhic status of the hide remains that of flesh until he has flayed the measure of grasping. Rabbi Yirmeya infers: But once one has flayed more than the measure of grasping, the hide is pure. But according to Reish Lakish, why is this so? Let us say that the hide is repairable, i.e., it can be sewn back on. Rabbi Avin interpreted the mishna and explained that one piece after one piece, i.e., each piece that is flayed is rendered fallen and disconnected from the flesh, as it will never be reattached to the flesh, unlike the case of a torn hide, which may be sewn back together.

    17Rav Yosef raises an objection to the opinion of Reish Lakish from another ruling in the mishna: With regard to the hide over the neck, Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: It is not considered to have a connection to the flesh, as the hide is merely loosely connected to the neck itself, and it is pure. According to Reish Lakish, why is this so? Doesn’t the hide exist in its repaired state, i.e., isn’t it still connected to the neck itself? If an impure hide that was torn and can be repaired remains impure, this should certainly be the halakha with regard to hide that was never moved from its initial state.

    18Abaye said to Rav Yosef: Instead of objecting to the opinion of Reish Lakish due to the statement of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, say the latter clause of the mishna: And the Rabbis say: The hide covering the neck is considered to have a connection to the flesh, a statement that supports the opinion of Reish Lakish according to your reasoning.

    19Rather, Abaye said: The dispute between Reish Lakish and Rabbi Yoḥanan is irrelevant to the dispute in the mishna between Rabbi Yoḥanan ben Nuri and the Rabbis. In the mishna, they disagree with regard to whether an appendage, such as the hide of the neck, that protects the flesh but is prone to become detached by itself is considered to be protection. One Sage, i.e., the Rabbis, holds that it is considered to be protection, and one Sage, Rabbi Yoḥanan ben Nuri, holds that it is not considered to be protection.

    20Rabbi Yirmeya raises an objection to the opinion of Reish Lakish from a mishna ( Kelim 5:7): With regard to an oven that has become impure, how does one purify it? One divides the oven into three parts and scrapes off the layer of plaster that surrounds the oven

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עולת העוף לרבי אלעזר ברבי שמעוןדאמר (בהשוחט) בפ"ק (לעיל חולין דף כא.) רוב שנים דוקא ואסור למלוק כל השנים דגמר מחטאת דכתיב ביה לא יבדיל היכי שרינן הכי ליגזור דילמא לא אתי למיעבד רובא:

    בטומאה דרבנןשהיה המפשיט טמא טומאה דרבנן כגון הנך דגבי שמנה עשר דבר (שבת דף יג:) הבא ראשו ורובו במים שאובים ובהמה זו קדשים היא ואם נגע בה טמאה מדרבנן הלכך לא מחמרינן בה כולי האי:

    תינח טמא בטהורה טהור בטמאה טומאה דאורייתא היאדהא מתניתין בין בטמאה בין בטהורה קתני תנא טהורה לענין הכנסת טומאה לקבלה מן המפשיט ותנא טמאה לענין הוצאת טומאה שתטמא היא את המפשיט הראשון הנוגע בכדי אחיזה ולטהר את השני המפשיט מכדי אחיזה ואילך ולא נגע בבשר והכא ליגזר דהא כל בהמה טמאה נבלה היא אפי' שחטה וטומאתה דאורייתא:

    בטרפההאי טמאה דמתני' לאו בהמה טמאה אלא בהמה טהורה טרפה ושחטה והיא מטמאתו אם נוגע בה כדמפרש ואזיל:

    מטמאה במוקדשיןכלומר אם של מוקדשין היא:

    שרצים אין נוחין להפשיט:

    כולוחבור ואפילו יותר מכדי אחיזה הנוגע במופשט טמא. מדנקט שרצים טעמא משום דקשים להפשיט אבל גמל לא ואע"פ שטומאתו דאורייתא היא שיעור הפשטה בכדי אחיזה ולא גזרינן משום פחות מכדי אחיזה וקשיא לרב נחמן דגזר דילמא לא אתי למעבד שיעורא:

    לא תימא הא בגמלביותר מכדי אחיזה אינו חבור אלא הך דיוקא דדייקינן למעוטי גמל אעור הצואר הוא דדייקינן והכי קאמר שרצים הוא דעד שיפשיט את כולו אבל גמל שהפשיט עד הצואר אינו חבור ובמפשיט לחמת ובמרגיל קאי ולעולם לשטיח אף ביותר מכדי אחיזה טמא דגזרינן בבהמה טמאה הואיל וטומאתה דאורייתא:

    ור' יוחנן בן נורי היאדאמר במתני' אינו חבור והכא ליכא למיגזר מידי דלמא לא אתי למעבד עד הצואר דהיכרא טובא איכא אבל בין פלגא לרובא לא מוכחא מילתא וכן בין כדי אחיזה לפחות מכדי אחיזה:

    מעפורתסודר. ויתחפש באפר דכתיב גבי מיכה (מלכים א כ) מתרגמינן ואישתני במעפורתא:

    שיירבההוא מיעוט שלא נקרע כדי מעפורת חשוב הוא להיות חבור:

    לא שנודכי לא שייר הוי חילוק:

    אלא טליתדכיון שנקרע בטל שמה דאפי' חוזר ותופרה אינה חוזרת לקדמותה:

    אבל עורשנטמא וסדקו ושייר מקצת:

    חליםחזק הוא ע"י אותו מקצת וכשחוזר ותופרו הרי הוא כבתחלה הלכך לא בטל שמו מעליו:

    שנתן בו איזמלשהתחיל לבטלו טהרו ואע"פ שעדיין יש בגדול חמשה על חמשה טפחים שהן שיעור למדרס עור כדאמרינן בסוכה (דף יז:) הבגד שלשה על שלשה השק ד' על ד' העור ה' על ה':

    עד שימעיטנודלא דמי לטלית דהתם קודם קריעה היה שמה טלית ועומדת להתכסות ובקריעתה בטל שמה הלכך אף על גב דשיריים בני קבולי טומאה טהרו מטומאה ראשונה אבל הכא כל שעה שם עור עליו הלכך עד שיבטלנו מכשיעור:

    כי מיעטו מיהא טהורואע"פ שלא סדקו כולו אלא באחד מראשיו:

    דקא צרי ליה להדיאסודקו לארכו או לרחבו. צרי לשון סדק כמו צרייא דחיטי בפסחים (דף מ.) וכמו טיליא חריפא דמצרי זיקי במס' ע"ז (דף ל.):

    דרך סביבותיודתו לא חלים שפיר:

    חליםמחובר ועומד הוא לבשר:

    ראשון ראשוןהמופשט עושה ניפול הוי כנפרש לגמרי דהא אין סופו לחזור לבשר עוד:

    הא חלים וקאידהא לא הופשט וקאמר דאינו חבור והנוגע בעור כנגד הצואר אינו טמא:

    א"ל אבייואדמותבת מדרבי יוחנן בן נורי סייעיה מדרבנן:

    אלא אמר אבייאי סבירא לן דחלים דכולי עלמא הוי חבור והכא טעמא משום דלא חלים והוא שעשוי לינתק מאליו בשומר העשוי לנתק קא מיפלגי דרבנן סברי אפ"ה לא בטיל תורת שומר מיניה כל זמן שלא ניתק:

    תנורתחלתו עשוי כלי כקדרה ומטלטל וכשבא לקובעו מעמידו בארץ ומדביק טיט סביביו ומעבהו וקרי ליה טפילה שמטפלה ומחברה לו פלשטר"א בלע"ז:

    חולקו לשלשהלכלי עצמו מבפנים דאי לשנים הגדול טמא דאיכא רובא:

    וגורר את הטפילהשדיבק עליו שגם הוא מחברתו ואע"פ שעדיין הוא עומד טהור:

    חולין 123 עמוד ב

    1עולת העוף לרבי אלעזר ברבי שמעון ליגזר, דילמא לא אתי למעבד רוב שנים.

    2א"ל רב יוסף: דקא אמרת גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה קרעה מוכיח עליה.

    3ודקא אמרת, עולת העוף לר' אלעזר בר' שמעון ליגזר כהנים זריזים הן.

    4תא שמע: המפשיט בבהמה ובחיה, בטמאה ובטהורה, בדקה ובגסה, לשטיח כדי אחיזה.

    5הא יתר מכדי אחיזה טהור, אמאי? ליגזר, דילמא לא אתי למעבד אלא כדי אחיזה, וקא נגע בטומאה, וקא מטהרינן ליה!

    6אי בטומאה דאורייתא הכי נמי, הכא במאי עסקינן? בטומאה דרבנן.

    7תינח טמא בטהורה, טהור בטמאה טומאה דאורייתא היא! בטרפה.

    8טרפה בת טמויי היא? אין, כדאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל: טרפה ששחטה מטמאה במוקדשין.

    9ת"ש רבי דוסתאי בן יהודה משום ר"ש אומר: המפשיט בשרצים חבור, עד שיפשיט את כולו.

    10הא בגמל אינו חבור.

    11לא תימא הא בגמל אינו חבור, אלא אימא: בעור שעל הצואר אינו חבור, ור' יוחנן בן נורי היא.

    12אמר רב הונא משום ר"ש בר' יוסי: לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת, אבל שייר בה כדי מעפורת חבור.

    13אמר ריש לקיש: לא שנו אלא טלית, אבל עור חלים. ורבי יוחנן אמר: אפי' עור נמי לא חלים.

    14איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: עור טמא מדרס, חישב עליו לרצועות וסנדלים כיון שנתן בו איזמל טהור, דברי רבי יהודה. וחכ"א עד שימעיטנו מחמשה טפחים. כי ממעיט ליה מיהא טהור, אמאי? לימא חלים!

    15כי קאמרי דחלים, היכא דקא צרי ליה להדיא, הב"ע במקצע ובא לו דרך סביבותיו.

    16מתיב ר' ירמיה: המפשיט בבהמה ובחיה, בטהורה ובטמאה, בדקה ובגסה, לשטיח כדי אחיזה הא יתר מכדי אחיזה טהור, ואמאי? לימא חלים! תרגמה ר' אבין: ראשון ראשון עושה ניפול.

    17מתיב רב יוסף: עור שעל הצואר, רבי יוחנן בן נורי אומר אינו חבור. אמאי? הא חלים וקאי!

    18אמר ליה אביי: אימא סיפא, וחכ"א חבור.

    19אלא אמר אביי: בשומר העשוי לנתק מאליו קא מיפלגי, מר סבר: הוי שומר, ומר סבר: לא הוי שומר.

    20מתיב רבי ירמיה: תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו? חולקו לשלשה, וגורר את הטפילה׃

    Tosafot

    עולת העוף לרבי אלעזר בר' שמעון לגזורוא"ת ומאי קושיא שאני התם דגזירת הכתוב הוא שלא להבדיל וי"ל דמשמע דלא מצריך אלא רוב מצומצם ולהכי פריך דלגזור וה"ל לאצרוכי רוב הנראה לעינים:

    דלמא לא אתי למעבד כדי אחיזהתימה לר"י דמאי פריך הא לא חייס עלה דמפשיט הבהמה והיה רוצה שיהיה כולה מופשט וי"ל דהכא חייס שלא להפשיט הרבה שאז הוא נוח לטלטל ולהפשיט:

    אבל שייר בה כדי מעפורת לאבפרק דם חטאת (זבחים דף צד:) אמרינן אפילו שייר בה כדי מעפורת אינו טמא אלא מדרבנן:

    לא שנו אלא טלית אבל עור חלים ור' יוחנן אמר אפילו עור נמי לא חלים - נראה דר' יוחנן לא סגי בעור כדי מעפורת כמו בטלית אלא כל אחד למאי דחשיב לגבי דידיה סגי וצריך בעור ה' על ה' והשתא פריך שפיר בסמוך כי אמעט ליה מה' טפחים טהור דאי בעור נמי סגי לרבי יוחנן כדי מעפורת לא יתיישב בסמוך דאי כדי מעפורת פחות מה' כמו שמשמע באיכא דאמרי תקשה ליה לר' יוחנן אמאי טהור כי ממעט ליה מה' ואם הוא יותר מה' כשיש בו נמי ה' אמאי טמא הא אין בו כדי מעפורת ומיהו יש ליישב דלהאי לישנא סגי לר' יוחנן בעור בחשיבות מעפורת שהוא פחות מה' כדמשמע לקמן והא דקאמר וכי ממעט ליה מה' טהור אע"פ שיש בו כדי מעפורת כגון דקא בעי ליה למושב זב כדאמר לקמן לר"ל אבל לאיכא דאמרי לרבי יוחנן ודאי בעי ה':

    הא יותר מכדי אחיזה טהור ואמאי והא חליםתימה לר"י דהיכי מדמה דין דיד להא דאיירי ביה לעיל וי"ל דנראה לו לדמות דכי היכי דאמרינן דעור הקרוע חשוב כמחובר הכי נמי נימא דעור המופשט ליחשב כמחובר ולהוי יד כאילו לא הופשט:

    עור שעל הצואר רבי יוחנן בן נורי אומר אינו חבור ואמאי הא חלים וקאי - וא"ת לרבי יוחנן נמי דאמר עור לא חלים מודה היכא שכבר תפר שטמא וכ"ש היכא שלא נקרע מעולם וי"ל דקס"ד שעל גב הצואר אע"פ שהוא ניתק מאליו לא גרע מעור שעדיין לא נתפר ולא נתחבר דהוי כמחובר וכי היכי דעור הנקרע הוי כחלים עור שעל גב הצואר נמי אע"ג דניתק מאליו הוי ליה למימר דהוי חבור ומשני כיון דעשוי לנתק מאליו גרע מעור הנקרע ולא הוי חבור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    עולת העוף לר' אלעזר בר' שמעון ליגזרהקשה הראב"ד ז"ל וכן בתוספות מאי קושיא מעולת העוף, דהתם מאי ליעבד [יבדיל] כולהו רוב שנים דוקא אמר רחמנא דגמרינן מחטאת העוף דכתיב בה לא יבדיל, וי"ל דהכא קא מקשה אליבא דמאן דאמר רוב שנים ל"ד ולא יבדיל דאמר רחמנא לומר שאין צריך להבדילן כמ"ש למעלה בפרק (השוחט) [קמא] (כא, א) ובתוס' תירצו דנ"מ שלא יביא עולת העוף נדבה, וא"ת וליקשי' ליה חולין לרבנן, י"ל שאני התם דלא חייס עלייהו, אבל בעולת העוף חייס (דנ"ל) [דניחא ליה] דלא ליבדיל דאז נוח לו לאחוז בראשו להזות, והוי דומא לטלית דחייס עליה, (דהא אקשי') [והא דאקשינן] מהפשטה ולא מתרצינן דהתם ליכא למיחש משום דחייס כיון דמשהו משהו הוא דמפשיט איכא למגזר דלמא לא מפשיט ביה כדי אחיזה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 123b

    Chullin 123b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 311 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עולת העוף לרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר (בהשוחט) בפ"ק (לעיל חולין דף כא.) רוב שנים דוקא ואסור למלוק כל השנים דגמר מחטאת דכתיב ביה לא יבדיל היכי שרינן הכי ליגזור דילמא לא אתי למיעבד רובא:

    בטומאה דרבנן שהיה המפשיט טמא טומאה דרבנן כגון הנך דגבי שמנה עשר דבר (שבת דף יג:) הבא ראשו ורובו במים שאובים ובהמה זו קדשים היא ואם נגע בה טמאה מדרבנן הלכך לא מחמרינן בה כולי האי:

    תינח טמא בטהורה טהור בטמאה טומאה דאורייתא היא דהא מתניתין בין בטמאה בין בטהורה קתני תנא טהורה לענין הכנסת טומאה לקבלה מן המפשיט ותנא טמאה לענין הוצאת טומאה שתטמא היא את המפשיט הראשון הנוגע בכדי אחיזה ולטהר את השני המפשיט מכדי אחיזה ואילך ולא נגע בבשר והכא ליגזר דהא כל בהמה טמאה נבלה היא אפי' שחטה וטומאתה דאורייתא:

    בטרפה האי טמאה דמתני' לאו בהמה טמאה אלא בהמה טהורה טרפה ושחטה והיא מטמאתו אם נוגע בה כדמפרש ואזיל:

    מטמאה במוקדשין כלומר אם של מוקדשין היא:

    שרצים אין נוחין להפשיט:

    כולו חבור ואפילו יותר מכדי אחיזה הנוגע במופשט טמא. מדנקט שרצים טעמא משום דקשים להפשיט אבל גמל לא ואע"פ שטומאתו דאורייתא היא שיעור הפשטה בכדי אחיזה ולא גזרינן משום פחות מכדי אחיזה וקשיא לרב נחמן דגזר דילמא לא אתי למעבד שיעורא:

    לא תימא הא בגמל ביותר מכדי אחיזה אינו חבור אלא הך דיוקא דדייקינן למעוטי גמל אעור הצואר הוא דדייקינן והכי קאמר שרצים הוא דעד שיפשיט את כולו אבל גמל שהפשיט עד הצואר אינו חבור ובמפשיט לחמת ובמרגיל קאי ולעולם לשטיח אף ביותר מכדי אחיזה טמא דגזרינן בבהמה טמאה הואיל וטומאתה דאורייתא:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 123b · Sefaria

    Tosafot

    עולת העוף לרבי אלעזר בר' שמעון לגזור וא"ת ומאי קושיא שאני התם דגזירת הכתוב הוא שלא להבדיל וי"ל דמשמע דלא מצריך אלא רוב מצומצם ולהכי פריך דלגזור וה"ל לאצרוכי רוב הנראה לעינים:

    דלמא לא אתי למעבד כדי אחיזה תימה לר"י דמאי פריך הא לא חייס עלה דמפשיט הבהמה והיה רוצה שיהיה כולה מופשט וי"ל דהכא חייס שלא להפשיט הרבה שאז הוא נוח לטלטל ולהפשיט:

    אבל שייר בה כדי מעפורת לא בפרק דם חטאת (זבחים דף צד:) אמרינן אפילו שייר בה כדי מעפורת אינו טמא אלא מדרבנן:

    לא שנו אלא טלית אבל עור חלים ור' יוחנן אמר אפילו עור נמי לא חלים - נראה דר' יוחנן לא סגי בעור כדי מעפורת כמו בטלית אלא כל אחד למאי דחשיב לגבי דידיה סגי וצריך בעור ה' על ה' והשתא פריך שפיר בסמוך כי אמעט ליה מה' טפחים טהור דאי בעור נמי סגי לרבי יוחנן כדי מעפורת לא יתיישב בסמוך דאי כדי מעפורת פחות מה' כמו שמשמע באיכא דאמרי תקשה ליה לר' יוחנן אמאי טהור כי ממעט ליה מה' ואם הוא יותר מה' כשיש בו נמי ה' אמאי טמא הא אין בו כדי מעפורת ומיהו יש ליישב דלהאי לישנא סגי לר' יוחנן בעור בחשיבות מעפורת שהוא פחות מה' כדמשמע לקמן והא דקאמר וכי ממעט ליה מה' טהור אע"פ שיש בו כדי מעפורת כגון דקא בעי ליה למושב זב כדאמר לקמן לר"ל אבל לאיכא דאמרי לרבי יוחנן ודאי בעי ה':

    הא יותר מכדי אחיזה טהור ואמאי והא חלים תימה לר"י דהיכי מדמה דין דיד להא דאיירי ביה לעיל וי"ל דנראה לו לדמות דכי היכי דאמרינן דעור הקרוע חשוב כמחובר הכי נמי נימא דעור המופשט ליחשב כמחובר ולהוי יד כאילו לא הופשט:

    עור שעל הצואר רבי יוחנן בן נורי אומר אינו חבור ואמאי הא חלים וקאי - וא"ת לרבי יוחנן נמי דאמר עור לא חלים מודה היכא שכבר תפר שטמא וכ"ש היכא שלא נקרע מעולם וי"ל דקס"ד שעל גב הצואר אע"פ שהוא ניתק מאליו לא גרע מעור שעדיין לא נתפר ולא נתחבר דהוי כמחובר וכי היכי דעור הנקרע הוי כחלים עור שעל גב הצואר נמי אע"ג דניתק מאליו הוי ליה למימר דהוי חבור ומשני כיון דעשוי לנתק מאליו גרע מעור הנקרע ולא הוי חבור:

    Tosafot on Chullin 123b · Sefaria

    Rashba

    עולת העוף לר' אלעזר בר' שמעון ליגזר הקשה הראב"ד ז"ל וכן בתוספות מאי קושיא מעולת העוף, דהתם מאי ליעבד [יבדיל] כולהו רוב שנים דוקא אמר רחמנא דגמרינן מחטאת העוף דכתיב בה לא יבדיל, וי"ל דהכא קא מקשה אליבא דמאן דאמר רוב שנים ל"ד ולא יבדיל דאמר רחמנא לומר שאין צריך להבדילן כמ"ש למעלה בפרק (השוחט) [קמא] (כא, א) ובתוס' תירצו דנ"מ שלא יביא עולת העוף נדבה, וא"ת וליקשי' ליה חולין לרבנן, י"ל שאני התם דלא חייס עלייהו, אבל בעולת העוף חייס (דנ"ל) [דניחא ליה] דלא ליבדיל דאז נוח לו לאחוז בראשו להזות, והוי דומא לטלית דחייס עליה, (דהא אקשי') [והא דאקשינן] מהפשטה ולא מתרצינן דהתם ליכא למיחש משום דחייס כיון דמשהו משהו הוא דמפשיט איכא למגזר דלמא לא מפשיט ביה כדי אחיזה.

    Rashba on Chullin 123b · Sefaria

    Meiri

    עולת העוף צריך לחתוך בה שני הסימנים לגמרי בלא שום שיור וכבר ביארנו ענינה בפרק ראשון:

    הטרפה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה ומ"מ מטמאה היא בקדשים וכבר ביארנו ענין זה בפרקים הקודמים:

    המפשיט עור של שרצים הרי העור אף אותו שהופשט כמחובר לבשר והנוגע בו טמא עד שיפשיט את כלו ואפי' עור הצואר חבור אע"פ שהוא נח להפשט:

    כבר ביארנו ששיעור הבגד להטמא במגע טמאות שלש אצבעות על שלש אצבעות ושיעורו למדרס שלשה טפחים על שלשה טפחים השק שיעורו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים העור שיעורו למדרס חמשה טפחים על חמשה טפחים:

    עור שנטמא מדרס והתחיל לקצעו לרצועות הרי הוא בטומאתו עד שלא ישתייר שם חתיכה של חמשה טפחים ואין זה דומה לטלית כמו שביארנו שהרי בכאן מ"מ שם עור עליו שהעור חזק הוא על ידי מקצת הנשאר וכשחוזר ותופרו הרי הוא כבתחלה ולא בטל שמו ממנו הא אם מיעטו מחמשה טהור אע"פ שלא נקרע אלא באחד מראשיו ולא סוף דבר כדבעי ליה למושב זב ר"ל מושב של סמיכה שבפחות מחמשה טפחים אינו ראוי אלא אף כשרוצהו לדבר אחר:

    תנור האמור לענין טהרות תחלתו עשוי בפני עצמו כקדרה והוא של חרס ומיטלטל וכשבא לקבעו מעמידו בארץ ומדביק טיט סביבו ומעבהו באותו הטיט וכשנטמא אין בו טהרה אלא נתיצה לא רצה לכתתו כיצד מטהרין אותו אם חלקו לשנים הרי חלק אחד אחד גדול ונטהר הקטן אבל הגדול נשאר בטומאתו שכל שנשתייר רובו אפי' בתנור קטן אין זה נתיצה ואם כיון לחלקו לשנים בשוה שניהם טמאים שאי אפשר לצמצם ושמא יש כאן רובו כמו שביארנו בפרק שני הא כיצד הוא עושה מחלקו לשלשה חלקים וגורר אותו הטיט המודבק על החרסים והוא הנקרא בלשון תלמוד טפלה עד שנמצא שאין הטיט מחבר את החלקים ואפי' נשאר בחלק זה שיעור ארבעה טפחים טהור ויש חולקין בזו והרוצה שלא יבא תנורו לידי טומאה עושהו שלשה חלקים ואינו עושה לו טפלה אלא כיצד מחברו עושה לו טפלה רחוק ממנו מעט ונותן חול או צרורות בין החלקים ובין הטפילה ואינו מקבל טומאה לעולם:

    Meiri on Chullin 123b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה עד שימעיטנו דלא דמי לטלית כו' אע"ג דשיריים בני קבולי טומאה טהרו כו' עכ"ל שיריים היינו בני ג' על ג' כפרש"י לעיל אבל שיריים כדי מעפורת הא אמר דהוי חיבור דלא מקרי בטל וק"ל:

    תוס' בד"ה עולת עוף כו' דלא מצריך אלא רוב מצומצם כו' עכ"ל הכי משמע בפ"ק בברייתא דקתני בה ובעולה שנים או רוב שנים כפרש"י שם אבל רוב שנים דשחיטה בהדיא מסיק בפ' השוחט דבעי רוב הנראה לעינים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 123b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' עולת העוף לר"א בר שמעון לגזור דלמא לא אתי למעבד רוב שנים וכו'. הא דלא פריך מכל שחיטות דעלמא דקי"ל דרוב של א' כמוהו לגזור דלמא לא אתי לשחוט רובו של סי' משום דהתם לא שייך לומר דחייס מלשחוט הרוב כמו גבי טלית דחייס מלקורעה ולכך איכא למגזר דלמא חס עלה ולא אתי למקרעה רובה אבל גבי עולת העוף לר"א בר שמעון דאמר רוב שנים דוקא ואסור לחלק כל השנים שייך שפיר חיים ולא שחיט רובה משום דירא שמא ישחוט כל השנים וזהו גם כן כונתו של רש"י שהאריך וכתבו אסור לחלק כל השנים וכו':

    בתוס' ד"ה לא שנו אלא טלית וכו' ומיהו יש ליישב דלהאי לישנא וכו' כגון דקא בעי למושב זב וכו' מ"מ להאי לישנא פריך שפיר מיניה לריש לקיש דכיון דאמר דעור חלים א"כ אפי' בעי לה למושב זב מה בכך הא הוי כאילו לא נתמעט מעולם משא"כ לאיכא דאמרי דלא אמר ר"ל אלא אבל עור חשיב ולכך משני שפיר כגון דבעי לה למושב זב ולכך כי אימעט מה' טפחים אינו טמא משום דתו לא חשיב ליה וק"ל:

    ד"ה דלמא לא אתי למעבד כדי אחיזה וכו' וי"ל דהכא חייס שלא להפשיט הרבה וכו'. דברי התוס' תמוהים דמאי שהקשו לא משנו ונראה דר"ל כגון שאינו רוצה עתה להפשיטה כולו אלא להניח כך ולהפשיטה כולה לאחר זמן ולכך חייס עתה שלא להפשיט הרבה כדי שתהיה נוחה לטלטלה כך כשהיא עדיין בעורה ולא תלכלך וגם כשיבא אח"כ לגמור הפשטתה תהא נוחה להפשיט יותר מאילו הפשיט בה כבר חלק גדול ומניחה כך שאז אינה נוחה כל כך להפשיט אח"כ חלק הנשאר וק"ל:

    Maharam on Chullin 123b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 123, Amud Bet, about 311 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “עולת העוף לרבי אלעזר ברבי שמעון ליגזר,…”

      Named: רבי אלעזר ברבי שמעון.

    2. Segment 215 words

      Opens “א"ל רב יוסף: דקא אמרת גזירה שמא…”

      Named: רב יוסף.

    3. Segment 312 words

      Opens “ודקא אמרת, עולת העוף לר' אלעזר בר'…”

    4. Segment 412 words

      Opens “תא שמע: המפשיט בבהמה ובחיה, בטמאה ובטהורה,…”

    5. Segment 520 words

      Opens “הא יתר מכדי אחיזה טהור, אמאי? ליגזר,…”

    6. Segment 610 words

      Opens “אי בטומאה דאורייתא הכי נמי, הכא במאי…”

    7. Segment 79 words

      Opens “תינח טמא בטהורה, טהור בטמאה טומאה דאורייתא…”

    8. Segment 814 words

      Opens “טרפה בת טמויי היא? אין, כדאבוה דשמואל,…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 915 words

      Opens “ת"ש רבי דוסתאי בן יהודה משום ר"ש…”

      Named: רבי דוסתאי.

    10. Segment 104 words

      Opens “הא בגמל אינו חבור.…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “לא תימא הא בגמל אינו חבור, אלא…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “אמר רב הונא משום ר"ש בר' יוסי:…”

      Named: רב הונא.

    13. Segment 1318 words

      Opens “אמר ריש לקיש: לא שנו אלא טלית,…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 1433 words

      Opens “איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: עור טמא…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יהודה.

    15. Segment 1514 words

      Opens “כי קאמרי דחלים, היכא דקא צרי ליה…”

    16. Segment 1628 words

      Opens “מתיב ר' ירמיה: המפשיט בבהמה ובחיה, בטהורה…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “מתיב רב יוסף: עור שעל הצואר, רבי…”

      Named: רב יוסף, רבי יוחנן.

    18. Segment 187 words

      Opens “אמר ליה אביי: אימא סיפא, וחכ"א חבור.…”

      Named: אביי.

    19. Segment 1918 words

      Opens “אלא אמר אביי: בשומר העשוי לנתק מאליו…”

      Named: אביי.

    20. Segment 2013 words

      Opens “מתיב רבי ירמיה: תנור שנטמא כיצד מטהרין…”

      Named: רבי ירמיה.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 123b · Segment 2 — “א"ל רב יוסף: דקא אמרת גזירה שמא יאמרו טבילה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 123b · Segment 18 — “אמר ליה אביי: אימא סיפא, וחכ"א חבור.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 123b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026