Talmud Builders

    Chullin 137b

    Back to index

    English translation — Chullin 137b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yoḥanan says in response: Rabbi Yehuda HaNasi accepted Rabbi Yosei’s opinion not because it was a compromise, but rather because he said it according to a tradition he had from the prophets Haggai, Zechariah, and Malachi.

    2§ The mishna states: Rabbi Dosa ben Harkinas says that the mitzva of the first sheared wool applies to five sheep, each of whose shearing weighs one hundred and fifty dinars, whereas the Rabbis say: Five sheep, each of whose shearing is any amount. The Gemara asks: And how much is signified by the phrase: Any amount? Rav says: It is a total weight of one hundred dinars [ maneh ] and half of one hundred dinars [ peras ], provided that they are divided equally between the five sheep. And Shmuel says: It is a total weight of sixty sela , of which he gives the weight of one sela to the priest.

    3Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is a total weight of six sela , of which he gives to the priest the weight of five sela , and he leaves one sela for himself. Ulla says that Rabbi Elazar says: We learned in the mishna that according to the Rabbis the obligation of the first sheared wool applies to any amount, even if the total weight is only one sela .

    4We learned in the mishna (135a): And how much does one give to the priest? One gives him sheared wool of the weight of five sela in Judea, which are the equivalent of ten sela in the Galilee. Granted, according to the opinions of Rav and Rabbi Yoḥanan, the mishna works out well, as their statements do not contradict the mishna. Rav does not discuss the amount one is required to give the priest, and Rabbi Yoḥanan states that one gives the priest five sela . But according to Shmuel and Rabbi Elazar, the mishna is difficult, as Shmuel states that one is required to give one sela , while Rabbi Elazar states that the obligation of the first sheared wool applies even for a weight of less than five sela .

    5The Gemara responds: And according to your reasoning, does it work out well according to the opinion of Rav? But Rav and Shmuel both say that the first sheared wool given to the priest is one part in sixty. Rav holds that the weight of one hundred and fifty dinars renders one obligated in the first sheared wool, and one-sixtieth of this weight is less than one sela . Therefore, Rav’s opinion is also not in accordance with the mishna.

    6The Gemara answers: It was stated with regard to that mishna that Rav and Shmuel both say: The five sela stated in the mishna is not referring to the total amount given from the sheared wool. Rather, in the mishna we are dealing with a Jew who has a large amount of shearing, and he wishes to give them to the priest, i.e., to several priests. And we say to him: With regard to each and every one of the priests, do not give him less than five sela . But if one has only a small amount of shearing, he gives the priest one-sixtieth of the shearing, even if it is less than five sela .

    7§ The Gemara mentioned a ruling of Rav and Shmuel with regard to the amount that one is required to give as the first sheared wool. The Gemara discusses the matter itself. Rav and Shmuel both say: The first sheared wool given to the priest is one part of sixty. Likewise, the amount one is required to separate as teruma is one part of sixty, and the amount one must leave in his field as pe’a is one part of sixty.

    8The Gemara asks: Is the amount one is required to separate as teruma one part of sixty? But didn’t we learn in a mishna ( Terumot 4:3): With regard to the measure one should separate as teruma , if one is of generous disposition he gives one-fortieth. The Gemara answers: By Torah law, it is sufficient to give one part of sixty; by rabbinic law the requisite amount is one part of forty.

    9The Gemara asks: Is the measure of teruma by Torah law one part of sixty? But doesn’t Shmuel say: By Torah law, even one grain of wheat given as teruma exempts the entire pile [ keri ] of grain? The Gemara answers: By Torah law the measure is as stated by Shmuel, that even one grain of wheat is sufficient. By rabbinic law , with regard to produce that is obligated in teruma by Torah law the measure is one-fortieth, whereas by rabbinic law , with regard to produce obligated in teruma by rabbinic law the measure is one part of sixty.

    10Rav and Shmuel said above that the amount one is required to leave in his field as pe’a is one part out of sixty. The Gemara raises a difficulty: But didn’t we learn in a mishna ( Pe’a 1:1): These are the matters, i.e., mitzvot, that have no measure: Pe’a , and the first fruits, and the burnt offering of appearance sacrificed on the pilgrimage Festivals. The Gemara answers: By Torah law, pe’a has no fixed measure; by rabbinic law the measure is one part of sixty.

    11The Gemara asks: What is the statement of Rav and Shmuel teaching us? We already learn in the subsequent mishna ( Pe’a 1:2): One should not give for pe’a less than one part of sixty, even though they said that the mitzva of pe’a has no measure. The Gemara answers: The mishna there is referring to the obligation to leave pe’a in Eretz Yisrael, whereas here, the statement of Rav and Shmuel is referring to the obligation of pe’a outside of Eretz Yisrael.

    12§ When Isi bar Hini ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, Rabbi Yoḥanan found him teaching the mishna to his son. Isi taught that the obligation of the first sheared wool applies only in the case of sheep [ reḥelim ], the masculine plural form of raḥel , meaning a sheep. Rabbi Yoḥanan said to Isi: You should teach him using the term reḥelot , the feminine plural form. Isi said to him in reply: I teach the mishna in accordance with that which is written: “Two hundred reḥelim ” (Genesis 32:15). Rabbi Yoḥanan said to Isi: The language of the Torah is distinct and the language of the Sages is distinct, i.e., these are like two separate languages, and the Sages do not always use the same forms that appear in the Bible. In this case, they use reḥelot rather than reḥelim .

    13Rabbi Yoḥanan said to Isi: Who is the head of the yeshiva [ reish sidra ] in Babylonia? Isi said to Rabbi Yoḥanan: It is Abba the tall, i.e., the amora Rav. Rabbi Yoḥanan said to Isi: You call him Abba the tall, in such a familiar manner? I remember when I sat seventeen rows behind Rav, who sat before Rabbi Yehuda HaNasi, and fiery sparks emerged from the mouth of Rav to the mouth of Rabbi Yehuda HaNasi, and from the mouth of Rabbi Yehuda HaNasi to the mouth of Rav, and I did not know what they said, due to the profundity of their discussion. And yet you call him Abba the tall?

    14Isi said to Rabbi Yoḥanan: With regard to the first sheared wool, to how much fleece does the mitzva apply? Rabbi Yoḥanan said to him: The first sheared wool applies to fleece weighing sixty sela . Isi asked: But didn’t we learn in the mishna (135a) that the first sheared wool applies to any amount of fleece? Rabbi Yoḥanan said to him in reply: If so, i.e., if the halakha could be understood by a simple reading of the mishna, what is the difference between my knowledge and yours? In fact, you know only the mishna’s statement, whereas I know the halakhic conclusion in this matter.

    15§ When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: With regard to the first sheared wool, Rav says that the mitzva applies to sixty sela , and Rabbi Yoḥanan in the name of Rabbi Yannai says that the mitzva applies to six sela . Abaye said to Rav Dimi: You have made one statement work out well for us, but you have made another statement difficult for us.

    16Abaye elaborates: Granted, you have resolved a contradiction between two statements of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan said above that the amount of fleece to which the obligation of the first sheared wool applies is six sela , whereas in his answer to Isi he stated that the amount is sixty sela . According to Rav Dimi, the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan is not difficult, as this statement is his and that statement is his teacher’s. Rabbi Yoḥanan holds that the obligation applies to sixty sela , whereas his teacher Rabbi Yannai maintains that it applies to six sela .

    17But the contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav poses a difficulty, as Rav said that fleece weighing one hundred dinars [ maneh ] and half of one hundred dinars [ maneh ] is obligated in the first sheared wool, whereas Rav Dimi stated that according to Rav the obligation applies to sixty sela , which are 240 dinars. The Gemara answers: The apparent contradiction between the one statement of Rav and the other statement of Rav is also not difficult, as what is the maneh of which Rav said that a maneh and a half are obligated? Rav was referring not to a maneh of one hundred dinars but to a maneh of forty sela , i.e., 160 dinars, a maneh and a half of which is

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    א"ר יוחנן מפי השמועה אמרהר' יוסי הלכך הלכתא כוותיה:

    מנה ופרסהחמשה כולן:

    שיהו מחומשותלכל אחת מהן שבעה סלעים וחצי דהוו לה כולהו מנה ופרס שהמנה מאה זוז עשרים וחמשה סלעים הרי ל"ז סלעים וחצי:

    ונותן סלע מהם לכהןולקמיה פריך ליה ממתניתין:

    רבי יוחנן אומר ששסלעים הוי כל שהן ויתן מהם חמש סלעים כדתנן במתני':

    ואחד לוואפילו הן גוזזות אלף סלעים סגי ליה נמי בחמשה סלעים לכהן:

    כל שהן תנןואפילו אין גוזזות כולן אלא סלע אחד:

    בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחאדרב לא איירי בנתינת כהן כלל ואיכא למימר דהוא נמי סבירא ליה דנותן מהנך ל"ז סלעים לכהן ה' סלעים:

    אלא לשמואלדאמר נותן סלע לכהן הא אנן חמש תנן ולעולא נמי דאמר כל שהוא קשיא דמהיכא יתן לכהן ה' סלעים:

    ולרב מי ניחא והאמר ראשית הגז בס'וכיון דאמר שבעה ושלשים סלעים וחצי חייבין בראשית הגז אם מחמש רחלות באו צא מהם חלק ס' מטי לשלשים סלעים חצי סלע ולשבעה סלעים וחצי דבר מועט וא"נ מוקמינן לה כדלקמן במנה בן מ' סלעים אכתי סלע הוא דהוי ואנן ה' סלעים לכהן תנן:

    הא אתמר עלהכלומר ולעולם ראשית הגז בששים בין רב למעט ומתניתין דקתני חמש סלעים לאו ארישא קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא:

    בישראל שיש לו גיזין הרבהדחלק ששים שבהם יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה ומבקש ליתנם לכהנים הרבה דאמרי' ליה כל חד וחד כהן לא תבצר ליה מחמשה סלעים דהואיל ויש לו ליתן בעינן נתינה ראויה לכל כהן כדלקמן והיכא דגוזזות מעט נמי סגי ליה בששים. יש לשונות אחרים ואין בהם ממש:

    והא תניא עין יפה אחד מארבעיםוהיכי רב ושמואל אעין רעה נקטי שיעורייהו:

    ומשני דאורייתא בששיםמדאורייתא סגי ליה בששים והיינו דקתני עין רעה אחד מששים. רב ושמואל שיעורא דאורייתא אתו לאשמועינן. וביחזקאל (מה) רמיזא וששיתם האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים חומר ל' סאין איפה שלש סאין שתות שלה חצי סאה כשתוציא חצי סאה תרומה משלשים הרי אחד מששים:

    דרבנן מארבעיםואתו רבנן ותקון דניהיב עין יפה מארבעים ובינונית בחמשים:

    פוטרת את הכריראשית דגנך ולא יהיב ביה קרא שיעור:

    דאורייתא כדשמואלמדאורייתא בכל שהן מיפטר:

    דרבנן בדאורייתא בארבעיםושעורא דרבנן אתמר בתרומה שהיא מן התורה כגון תרומת תירוש ויצהר שתנתן בארבעים:

    ושיעור דרבנן בדרבנןושיעורא דאמור רבנן בתרומה דידהו כגון פירות האילן וירק בששים ורמיזא דיחזקאל אצרי עין אמרה:

    והראיוןמפרש בגמ' דחגיגה (דף ז.) דכל כמה דבעי לאתחזויי בעזרה ברגל מיתחזי ומייתי קרבן עולת ראיה וגם הקרבן אין שיעורא לדמים אם מרובה אם מועט מן התורה אבל חכמים אמרו הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף:

    דאורייתא אין לה שיעורכלל ורבנן יהבו לן בה שיעורא בששים אבל בתרומה אף על גב דמדאורייתא נמי בכל דהו מפטר נהי דמפטר ממיתה דטבל מיהו לכתחלה רמיזא שיעורא דילה חמשים וששים דתנא בתוספתא אמר רבי יוסי מנין לתרומה שהיא אחד מחמשים שנאמר במדין (במדבר לא) תקח אחד אחוז מן החמשים אחוז שאמרתי לך במקום אחר כזה ומנין אם תרם ועלה בידו אחד מששים שאין צריך לתרום שנאמר וזאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וגו' אלמא דמתייהב בה שיעורא הלכך לא תני לה בדברים שאין להם שיעור:

    אשכחיהרבי יוחנן לאיסי בר היני:

    דמתני לבריהמתניתין חמש רחלים גוזזות מנה מנה ופרס:

    אמר ליהאיסי כדכתיב קרא קא מתני רחלים מאתים אמר ליה לשון תורה לחוד וכו':

    אמר ליהר' יוחנן לאיסי:

    מאן ריש סידרא בבבלראש ישיבה:

    אבא אריכארב קרי אריכא שארוך בדורו היה כדאמרינן בהמפלת בנדה (דף כד:):

    אבא אריכא קרית ליהולא אמרת רבינו בלשון כבוד:

    דכירנאכשהיה בכאן קודם שירד לבבל היה חשוב ממני שהיה יושב לפני רבי ואני הייתי יושב שבעה עשר שורות מאחריו:

    זיקוקיןנושאין ונותנין בהלכה:

    א"ל איהואיסי לרבי יוחנן:

    ראשית הגז בכמהכמה יהיה לו ויתחייב בראשית הגז אמר ליה בששים סלעים:

    מה בין לי ולךאם איני יודע פירושה של משנתינו יותר ממך מה אני גדול ממך אני יש בידי דכל שהוא לאו דוקא אלא איידי דאמר ר' דוסא שיעורא רבה אמור רבנן לשון שיעור מועט וגוזמא הוא ומיהו ששה סלעים בעינן כי היכי דלימטי סלע לכהן דבציר מהכי ליכא למאן דאמר דתיהוי נתינה:

    בששיםחלק ששים יתן לכהן. לישנא אחרינא ששים סלעים חייבים בראשית הגז:

    אנחת לן חדאאחת מדבריך יכולה להתקיים:

    בשלמא דרבי יוחנןדאמרת משמיה בששים:

    אדר' יוחנןדאמר לעיל כמה כל שהן שש חמש לכהן ואחד לו לא קשיא:

    הא דידיה הא דרביהמשום רבי ינאי כדקאמרינן:

    אלא דרב אדרב קשיא דאמר רב (כולו) מנה ופרסחייבות בראשית הגז ואי ראשית הגז בששים לא מטו ליה לכהן סלע ובציר מהכי ליכא למאן דאמר:

    במנה בן ארבעים סלעיםיש מנה גדול כך כדלקמן דהוו מנה ופרס ששים ומהן יתן סלע לכהן:

    חולין 137 עמוד ב

    1אמר ר' יוחנן: מפי שמועה אמרה, מפי חגי זכריה ומלאכי.

    2ר' דוסא בן הרכינס אומר וכו'. וכמה ״כל שהן״? אמר רב: מנה ופרס, ובלבד שיהו מחומשות, ושמואל אמר: ששים, ונותן סלע אחת לכהן.

    3רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: שש לכהן חמשה ואחד לו. עולא אמר ר' אלעזר: ״כל שהן״ שנינו.

    4תנן: וכמה נותן לו? משקל חמש סלעים ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל. בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחא, אלא לשמואל ור' אלעזר קשיא!

    5וליטעמיך, ולרב מי ניחא? והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ראשית הגז בששים!

    6הא איתמר עלה דההיא, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בישראל שיש לו גיזין הרבה עסקינן, ומבקש ליתנן לכהן, ואמרי' ליה: כל חד וחד לא תבצר ליה מחמשת סלעים.

    7גופא: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ראשית הגז בששים, תרומה בששים, פאה בששים.

    8תרומה בששים? והא אנן תנן: תרומה עין יפה אחד מארבעים! דאורייתא בששים, דרבנן בארבעים.

    9דאורייתא בששים? והאמר שמואל: חטה אחת פוטרת את הכרי! דאורייתא כדשמואל, דרבנן בדאורייתא אחת מארבעים, דרבנן בדרבנן בששים.

    10פאה בששים, והתנן: אלו דברים שאין להן שיעור: הפאה, והבכורים, והראיון. דאורייתא אין לה שיעור, דרבנן בששים.

    11מאי קמ"ל תנינא: אין פוחתין לפאה מששים, אע"פ שאמרו הפאה אין לה שיעור! התם בארץ, הכא בחו"ל׃

    12כי סליק איסי בר היני, אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה ״רחלים״, אמר ליה: אתנייה ״רחלות״, א"ל כדכתיב ״(בראשית לב״, טו) ״רחלים מאתים״, אמר ליה: לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן.

    13אמר ליה: מאן ריש סדרא בבבל? אמר ליה: אבא אריכא. אמר ליה: אבא אריכא קרית ליה?! דכירנא כד הוה יתיבנא אחר י"ז שורן אחוריה דרב קמיה דרבי, ונפקי זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי, ומפומיה דרבי לפומיה דרב, ולית אנא ידע מה הן אמרין, ואת ״אבא אריכא״ קרית ליה?!

    14אמר ליה איהו: ראשית הגז בכמה? אמר ליה ר' יוחנן: בששים. והאנן ״בכל שהן״ תנן! אמר ליה: אם כן, מה בין לי ולך?

    15כי אתא רב דימי, אמר: ראשית הגז רב אמר בששים, ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר בשש. אמר ליה אביי לרב דימי: אנחת לן חדא ואקשת לן חדא.

    16בשלמא דר' יוחנן אדר' יוחנן לא קשיא: הא דידיה, הא דרביה.

    17אלא דרב אדרב קשיא, דהא אמר רב מנה ופרס! דרב אדרב נמי לא קשיא, מאי מנה דקאמר? בן ארבעים סלעים, דהוה ליה׃

    Tosafot

    עד שצבעו פטורפירש בקונטרס משום דהוי כמו מזיק מתנות או אוכלן דפטור וה"נ גוזל ותימה דא"כ מאי קמ"ל רב חסדא כיון דמתני' היא ובפי' רש"י הראשונים במכתב ידו פירש שקודם שגזז חמש צאן דהיינו כדי חיוב צבע מה שגזז שלא בא לידי חיוב עד שצבעו והעביר עליו קולמוס ונראה דקמ"ל רב חסדא שלא נפרש מתני' כפירוש שמחק בקונטרס אלא פטור משום דמזיק מתנות כהונה שקנאן בשינוי:

    והא אנן תנןשיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים ולא בעי למימר דשמואל איירי בעין רעה דאם כן מאי קמ"ל מתניתין היא במסכת תרומות (פרק ד מ"ג) עין רעה אחד מששים:

    אלו דברים שאין להם שיעור הפאה כו'בירושלמי דמסכת פאה פריך אמאי לא חשיב נמי תרומה בהדייהו דחטה אחת פוטרת הכרי כדשמואל ומשני דתרומה יש לה שיעור למעלה שאין יכול לעשות כל גרנו תרומה כדתנן העושה כל גרנו תרומה וכל עיסתו חלה לא עשה ולא כלום ופריך והרי פאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה וקתני ומשני פאה בשעת חיובא דהיינו משמתחיל לקצור אדם עושה כל שדהו פאה דהוי פאה למה שכבר קצר אבל תרומה בתר חיובא דהיינו אחר מירוח אין יכול לעשות כל גרנו תרומה בגמ' דהראיון פריך אמאי לא חשיב אפר פרה ועפר סוטה ורוק יבמה ומשני דלא חשיב במתני' אלא דברים דאי עביד טובא הוי מצוה אבל אין מחויב לעשות אלא כל שהוא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא ד תנן ר' דוסא אומר מנה מנה ופרס דברי ר' דוסאפרש"י ז"ל כל אחת ואחת מנה ופרס. אבל בתוספתא משמע דר' דוסא בין כולן אומר שגוזזות מנה מנה ופרס, דתניא התם חמש רחילות גזוזות מנה ופרס שהן שבעים וחמש סלעים חייב בראשית הגז דברי רבי דוסא, אלמא מנה מנה ופרס בין כולן קאמר, וא"ת א"כ אמאי קתני מנה מנה ופרס ליתני שלשה מנין, תירץ הרמב"ן ז"ל שהרחלות גזוזות שתי פעמים בשנה ומצטרפות הן דמחדש על חדש הוא ולה"ק ר"ד מנה ופרס בכל גיזה שהן שלשה מנין מצטרפות וחייבות, וחכמים אומרים אפילו גזוזות כל שהן בפעם אחת ובלבד שיהא בהן בסוף כדי הפרשה דהיינו ששים. ומיהו איכא למידק למ"ד כל שהן דהא ליכא בין ר' דוסא לרבנן אלא פורתא דלר' דוסא שבעים וחמש מנין ולרבנן ששים, אבל לפרש"י זצ"ל ניחא דאיידי דאמר ת"ק שיעורא רבה אמר איהו שיעורא זוטא, וכתב הרמב"ן ז"ל דאפשר (דהכא) [דהכי] קאמר כל שהן ראויות להפרשה חייבות בראשית הגז, והראב"ד ז"ל [כ'] דר' דוסא במנה של קדש קאמר דהוו לה מנה ופרס שבעים וחמש מנים דמנה של קדש כפול היה ומנה מנה ופרס כל אחת ואחת קאמר

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 137b

    Chullin 137b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 356 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    א"ר יוחנן מפי השמועה אמרה ר' יוסי הלכך הלכתא כוותיה:

    מנה ופרס החמשה כולן:

    שיהו מחומשות לכל אחת מהן שבעה סלעים וחצי דהוו לה כולהו מנה ופרס שהמנה מאה זוז עשרים וחמשה סלעים הרי ל"ז סלעים וחצי:

    ונותן סלע מהם לכהן ולקמיה פריך ליה ממתניתין:

    רבי יוחנן אומר שש סלעים הוי כל שהן ויתן מהם חמש סלעים כדתנן במתני':

    ואחד לו ואפילו הן גוזזות אלף סלעים סגי ליה נמי בחמשה סלעים לכהן:

    כל שהן תנן ואפילו אין גוזזות כולן אלא סלע אחד:

    בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחא דרב לא איירי בנתינת כהן כלל ואיכא למימר דהוא נמי סבירא ליה דנותן מהנך ל"ז סלעים לכהן ה' סלעים:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 137b · Sefaria

    Tosafot

    עד שצבעו פטור פירש בקונטרס משום דהוי כמו מזיק מתנות או אוכלן דפטור וה"נ גוזל ותימה דא"כ מאי קמ"ל רב חסדא כיון דמתני' היא ובפי' רש"י הראשונים במכתב ידו פירש שקודם שגזז חמש צאן דהיינו כדי חיוב צבע מה שגזז שלא בא לידי חיוב עד שצבעו והעביר עליו קולמוס ונראה דקמ"ל רב חסדא שלא נפרש מתני' כפירוש שמחק בקונטרס אלא פטור משום דמזיק מתנות כהונה שקנאן בשינוי:

    והא אנן תנן שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים ולא בעי למימר דשמואל איירי בעין רעה דאם כן מאי קמ"ל מתניתין היא במסכת תרומות (פרק ד מ"ג) עין רעה אחד מששים:

    אלו דברים שאין להם שיעור הפאה כו' בירושלמי דמסכת פאה פריך אמאי לא חשיב נמי תרומה בהדייהו דחטה אחת פוטרת הכרי כדשמואל ומשני דתרומה יש לה שיעור למעלה שאין יכול לעשות כל גרנו תרומה כדתנן העושה כל גרנו תרומה וכל עיסתו חלה לא עשה ולא כלום ופריך והרי פאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה וקתני ומשני פאה בשעת חיובא דהיינו משמתחיל לקצור אדם עושה כל שדהו פאה דהוי פאה למה שכבר קצר אבל תרומה בתר חיובא דהיינו אחר מירוח אין יכול לעשות כל גרנו תרומה בגמ' דהראיון פריך אמאי לא חשיב אפר פרה ועפר סוטה ורוק יבמה ומשני דלא חשיב במתני' אלא דברים דאי עביד טובא הוי מצוה אבל אין מחויב לעשות אלא כל שהוא:

    Tosafot on Chullin 137b · Sefaria

    Rashba

    הא ד תנן ר' דוסא אומר מנה מנה ופרס דברי ר' דוסא פרש"י ז"ל כל אחת ואחת מנה ופרס. אבל בתוספתא משמע דר' דוסא בין כולן אומר שגוזזות מנה מנה ופרס, דתניא התם חמש רחילות גזוזות מנה ופרס שהן שבעים וחמש סלעים חייב בראשית הגז דברי רבי דוסא, אלמא מנה מנה ופרס בין כולן קאמר, וא"ת א"כ אמאי קתני מנה מנה ופרס ליתני שלשה מנין, תירץ הרמב"ן ז"ל שהרחלות גזוזות שתי פעמים בשנה ומצטרפות הן דמחדש על חדש הוא ולה"ק ר"ד מנה ופרס בכל גיזה שהן שלשה מנין מצטרפות וחייבות, וחכמים אומרים אפילו גזוזות כל שהן בפעם אחת ובלבד שיהא בהן בסוף כדי הפרשה דהיינו ששים. ומיהו איכא למידק למ"ד כל שהן דהא ליכא בין ר' דוסא לרבנן אלא פורתא דלר' דוסא שבעים וחמש מנין ולרבנן ששים, אבל לפרש"י זצ"ל ניחא דאיידי דאמר ת"ק שיעורא רבה אמר איהו שיעורא זוטא, וכתב הרמב"ן ז"ל דאפשר (דהכא) [דהכי] קאמר כל שהן ראויות להפרשה חייבות בראשית הגז, והראב"ד ז"ל [כ'] דר' דוסא במנה של קדש קאמר דהוו לה מנה ופרס שבעים וחמש מנים דמנה של קדש כפול היה ומנה מנה ופרס כל אחת ואחת קאמר

    Rashba on Chullin 137b · Sefaria

    Ritva

    תנן מהו נותן לו משקל ה' סלעים ביהודה שהם עשר סלעים בגליל בשלמא לר' ולר' יוחנן ניחא פי' דאלו ר' יוחנן הא אמר חמש לכהן ואחת לו ורב נמי לא איירי בשיעור נתינ' כלל ואפש' ליה למימר כמתנית' אלא לשמואל קשיא דאמר סלע אחת לכהן זה ראיה לפרושינו שפרשנו דר' דוסא ג' מנים בין כולם קאמר דאי לפרש"י ז"ל שפי' מנה ופרס לכל אחת מאי קושיא לימא ליה דמתני' איירי במנה בן ארבעים סלעים כדאמר בסמוך דה"ל לכל חדא מנייהו ס' סלעים וכי קתני ה' סלעים היינו לרב דוסא דה"ל אחד מס' ורבנן נמי מודו דכל היכא דגוזזו' ז' מנים ומחצה שנותן ה' סלעים אלא דקאמרי דבפחות מכאן דהיינו בששים וכן כולם חייב בראשית הגז וכולהו אית' ליה דחד מס' נותן כהן ואיכא למימר לפי פרש"י ז"ל דא"כ למה ליה למיתני נותן חמש סלעים וכי תנא חושבנא אתי לאשמעי' ליתני אחד מס' בין לרבנן ובין לרבי דוסא וכ"ת אליבא דידן למ"ד דכל שהן לדרבנן היינו ששים סלעים היכי קרי להו כל שהן דהא ליכא בין ר' דוסא ורבנן אלא ט"ו סלעים דבשלמ' לרש"י ז"ל איידי דקתני ר' דוסא שיעורא רבה נקט איהו שיעורא זוטא דקרי ליה כל סהן ואיכא למימר ודה"פ כל שהן ראויות להפרשה חייבת בראשית הגז דהיינו ששים בפחות מסלע אינה ראוי להפרשה שאין בו כדי נתינה ודיקא נמי דקתני כל שהן ולא קתני כל שהוא. רבי' הגדול ז"ל ועיקר:

    Ritva on Chullin 137b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו ששיעור חיוב ראשית הגז הוא כשיש לו חמש צאן שעושות גיזות חמשתן ששים סלעים כמה הוא נותן לכהן משקל סלע שמן התורה אין שיעור לראשית זו ומ"מ מדברי סופרים שלא לפחות מאחד מששים:

    היו גזותיו יתר מששים מרבה לו עד שיהא אחד מששים שבגזותיו לחשבון גדול אם לא היה חלק זה מגיע אלא לחמש סלעים אינו רשאי ליתנו אלא לכהן אחד הואיל ובידו ליתן צריכין אנו לכדי נתינה הראויה וכן אפי' הגיע חלק זה למשקל תשעה סלעים הא אם הגיע לעשרה רשאי הוא ליתנו לשנים אחר שיגיע משקל חמש לכל אחד וכן בחמשה עשר לשלשה וכן לפי חשבון זה לעולם כמו שיתבאר במשנה השלישית:

    תרומה גדולה כבר ביארנו שאין לה שיעור מן התורה אפי' חטה אחת פוטרת את הכרי ומ"מ חכמים נתנו בה שיעור לעין רעה אחד מששים וכן רמוז ביחזקאל ונתנו לעין יפה אחד מארבעים לבינונית אחת מחמשים והוא הרמוז במלת תרומה תרי ממאה וכן הדין בתרומה שאין חיובה אלא מדברי סופרים:

    הפיאה אין לה שיעור מן התורה אפי' הניח שבולת אחת יצא וחכמים תקנוה בששים וכן הבכורים אין להם שיעור מן התורה אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מששים וכן הדין בחוצה לארץ אע"פ שאין בה חיוב פאה אלא מדברי סופרים:

    קרבן הראיה האמור בשלש רגלים אין לו שיעור מן התורה וכבר ביארנו ענינה במסכת חגיגה:

    Meiri on Chullin 137b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ולרב מי ניחא כו' וכיון דאמר ל"ז סלעים וחצי חייבים כו' ול"ז סלעים וחצי דבר כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה בשלמא דר' יוחנן דאמרת משמיה בס' עכ"ל האי לישנא דאמרת אינו לשון לנוכח אלא כמו דאתמר והיינו בהך עובדא דאמר ר' יוחנן בששים וה"ק אנחת לן חדא דמהך דקאמרת דקאמר ר' יוחנן משמיה דר' ינאי בשש יכולין להתקיים ב' מימרות דר' יוחנן דלעיל דחדא משמיה דר' ינאי הוא ומהרש"ל דחק בזה להגיה כאן בדברי רב דימי ומשמיה אמר בס' ואין צורך להגיה כל הספרים וטפי היה לו להגיה בפירוש רש"י דאתמר במקום דאמרת ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 137b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' כי אתא רב דימי אמר ראשית הגז רב אמר בששים ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר בשש וכו'. כך הגירסא בספרים שלפנינו אבל בפרש"י משמע בהדיא דגרס רב ור"י אמרי בששים ולא גריס כאן משום רבי ינאי אלא לעיל גבי רבה בב"ח אר"י בשש גריס משום רבי ינאי משום דע"כ צ"ל דהא דקאמר הא דידיה הא דרבי' הא דקאמר בששים היינו דידיה משום דהא לעיל מזה בסמוך איתא א"ל איסי ראשית הגז בכמה א"ל ר' יוחנן בס' וק"ל אבל יותר נ"ל גירסת הספרים שלנו דלפי גי' רש"י ופירושו יש להקשות דמאי קאמר ואקשה לן חדא דהיינו דלעיל קאמר ר"י בשש רב דימי קאמר בששים הא בלא רב דימי איתא לעיל דא"ל ר"י לאיסי בששים ודוחק לומר דאביי לא ידע מזה דבר וגם לישנא דאנחת לא יתיישב לפרש"י ודחיק לפרש אנחת יכולה להתקיים אבל לפי גירסת הספרים שלנו יתיישב שפיר והכי פי' אנחת לן חדא ר"ל דבדבריך תירצת לנו קושיא אחת שהיתה קשה לנו וקושיא אחת ניתוספה לנו ע"י דבריך ור"ל שהיה קשה לנו מתחלה דר"י אדר"י דלעיל אמר שש והכא א"ל לאיסי בששים אבל השתא ע"י דבריך שאמרת ר"י משום ר' ינאי אמר בשש נתיישבה לנו מה שהיה קשה לנו דבשלמא דר"י אדר"י ל"ק דהא דידיה הא דרביה אלא דרב אדרב קשיא ודו"ק אלא שלפי פי' זה לישנא דבשלמא לא יתיישב קצת וק"ל:

    Maharam on Chullin 137b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל לשון תורה לעצמה עי' תי"ט פ"א מ"ב דפסחים:

    שם ונפקי זיקוקין מלשון הקרא מאזרי זיקות (ישעיה נ'):

    Gilyon HaShas on Chullin 137b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָן. הקשה הגאון בכור שור ז"ל הא בלשון חכמים נמי מצינו 'רְחֵלִים' במסכת שבת דתנן (משנה שבת ה, ב) חוץ מן הרחלים הכבונות, ובמסכת כלאים (משנה כלאים ט, א) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה ובמציעא פרק איזהו נשך (בבא מציעא סח:) שמין את העזים ואת הרחלים עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע ההפרש שיש בין שבעה לשבעת ובין שלש לשלשת שזה קאי על התחברות וזה על נפרדים והנה בכל הנך דוכתי דשבת וכלאים ומציעא מזכירין חכמים שם המין לכך נקטי 'רחילים' שבזה אין טעם למנקט 'רחילות' שהוא לשון המורה על התחברות אך כאן בראשית הגז אמרו 'ראשית הגז אינו אלא ברחלות' שהוא לשון התחברות משום דהכא קפדינן אמניינא שצריך שיהיו אצלו חמש ביחד קודם גיזה שאם היה לו רק רחל אחת וגזזה והניח גיזתה וקנה עוד רחל וגזזה וקנה עוד רחל וגזזה עד שהשלים לחמש אין מצטרפים ופטור מראשית הגז אף על פי שכל הגיזות עודם לפניו, ולכן נקיט 'רחילות' שהוא לשון המורה על התחברות ולא נקיט 'רחילים' שהוא לשון המורה על נפרדים דאם היו נפרדים בשעת גיזה שקנה זו אחר שגזז זו אינם חייבים. וכל זה הוא בלשון חכמים דקפדי בכהאי גונא אבל בלשון תורה לא קפיד קרא בדבר כיוצא בזה וכמו הך קרא ד'רְחֵלִים מָאתַיִם' (בראשית לב, טו) דהיה ראוי לומר 'רחילות מאתים' שהוא לשון המורה על התחברות ללמד ששלח כל המאתים ביחד ולא שלחם נפרדים בזה את זה אך לשון תורה לחוד דלא קפיד קרא להך דיוקא בלישנא כדקפדי חכמים ודייקי בלשונם ולכן בתחילה שנה לו 'רחלים' דאזיל בתר לישנא דקרא דלא אזיל בתר דיוקים אלו וכדאמר רחלים מאתים ואמר לו רבי יוחנן לא כן הוא אלא צריך למנקט הכא רחילות דלשון חכמים לחוד למידק מינה דיוקא לענין דינא כדאמרן.

    וְאַתְּ 'אַבָּא אֲרִיכָא' קָרִית לֵיהּ פירש רש"י ז"ל ולא אמרת רבינו בלשון כבוד. קשא הוה ליה למימר 'אַבָּא קָרִית לֵיהּ' דכל טענתו היא בשביל שקראו אבא בשמו כי הוא שמו אבא ולא קרי ליה 'רבינו' אבל על מה שקראו 'אֲרִיכָא' אין עליו תרעומת בזה כי אריכא היינו שהיה אריך בדורו וכמו שאמרו בגמרא (נדה כד:) רב אריך בדורו היה וידוע אריכות הקומה הוא שבח וכמו שאמר הכתוב זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר (שיר השירים ז, ח) וכן מצינו דרבותינו ז"ל שבחו את משה רבינו ע"ה באריכות קומה שהיתה קומתו עשר אמות וכן שמואל הנביא ע"ה שבח את שאול המלך ע"ה לפני ישראל הַרְּאִיתֶם וכו' מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם (שמואל א' ט, ב) אם כן אריכא הוא שבח ואין לו עליו תרעומת בזה ורק התרעם עליו דקראו אבא בשמו ולא אמר 'רבינו' ועל כן הכי הוה ליה למימר וְאַתְּ 'אַבָּא' קָרִית לֵיהּ? ונראה לי בס"ד כי באמת אי הוה אמר אבא בלבד לא היה מתרעם עליו כי רב אף על גב דשם העצם שלו הוא אבא היו קורין אותו אבא בסתם שהוא כינוי של כבוד כלומר הוא אב של ישראל על דרך מה שנאמר וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ (בראשית מא, מג) ותרגם אונקלוס דין אבא למלכא וגם הנוצרים קורין עתה לכומרים בשם אב בסתם וכן מצינו בסוף יומא (יומא פז.) דאמר רב הונא תלמידו של רב על רב אזיל אבא למקטל גברא ופירש רש"י אף על גב דרב שמו אבא לא קרא את רבו בשמו אלא קראו בשם אבא לכבוד כלומר אב. ועל כן אם כששאל 'מַאן רֵישׁ סִדְרָא בְּבָבֶל?' והיה משיב לו 'אַבָּא' לא היה מקפיד ומתרעם רבי יוחנן עליו כי קורין לרב אבא בסתם לשון כבוד כדאמרן אך כיון דאמר 'אַבָּא אֲרִיכָא' הנה מה שאמר 'אֲרִיכָא' קאי על גופו שהיה אריך וממילא משמע גם 'אַבָּא' הוא קאי על גוף העצם שלו דאין לפרש כונתו באומרו אבא רצונו לומר אב של ישראל דעל זה אין קשר למה שאמר עליו אריכא וכיון דאמר 'אֲרִיכָא' דקאי על גופו משמע גם 'אַבָּא' הוא שם גוף שלו ולכן הקפיד עליו דלא אמר רבינו כדפירש רש"י ז"ל.

    Ben Yehoyada on Chullin 137b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 137, Amud Bet, about 356 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: מפי שמועה אמרה, מפי…”

    2. Segment 223 words

      Opens “ר' דוסא בן הרכינס אומר וכו'. וכמה…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 319 words

      Opens “רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן:…”

      Named: רבה, עולא.

    4. Segment 422 words

      Opens “תנן: וכמה נותן לו? משקל חמש סלעים…”

      Named: רב ורבי, שמואל.

    5. Segment 512 words

      Opens “וליטעמיך, ולרב מי ניחא? והא רב ושמואל…”

      Named: רב מי, רב ושמואל, שמואל.

    6. Segment 627 words

      Opens “הא איתמר עלה דההיא, רב ושמואל דאמרי…”

      Named: רב ושמואל, שמואל, רבה.

    7. Segment 712 words

      Opens “גופא: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ראשית הגז…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    8. Segment 814 words

      Opens “תרומה בששים? והא אנן תנן: תרומה עין…”

    9. Segment 918 words

      Opens “דאורייתא בששים? והאמר שמואל: חטה אחת פוטרת…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1017 words

      Opens “פאה בששים, והתנן: אלו דברים שאין להן…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “מאי קמ"ל תנינא: אין פוחתין לפאה מששים,…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “כי סליק איסי בר היני, אשכחיה לר'…”

    13. Segment 1349 words

      Opens “אמר ליה: מאן ריש סדרא בבבל? אמר…”

      Named: רב קמיה, רב לפומיה, רבי לפומיה, אבא.

    14. Segment 1423 words

      Opens “אמר ליה איהו: ראשית הגז בכמה? אמר…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “כי אתא רב דימי, אמר: ראשית הגז…”

      Named: רב דימי, רב אמר, אביי.

    16. Segment 1611 words

      Opens “בשלמא דר' יוחנן אדר' יוחנן לא קשיא:…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “אלא דרב אדרב קשיא, דהא אמר רב…”

      Named: רב אדרב, רב מנה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 137b · Segment 1 — “אמר ר' יוחנן: מפי שמועה אמרה, מפי חגי זכריה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 137b · Segment 9 — “דאורייתא בששים? והאמר שמואל: חטה אחת פוטרת את הכרי!…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 137b · Segment 15 — “…בשש. אמר ליה אביי לרב דימי: אנחת לן חדא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chullin 137b · Segment 3 — “…חמשה ואחד לו. עולא אמר ר' אלעזר: ״כל שהן״…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 137b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026