Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 137b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 137b

    Chullin 137b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 373 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    א"ר יוחנן מפי השמועה אמרה ר' יוסי הלכך הלכתא כוותיה:

    מנה ופרס החמשה כולן:

    שיהו מחומשות לכל אחת מהן שבעה סלעים וחצי דהוו לה כולהו מנה ופרס שהמנה מאה זוז עשרים וחמשה סלעים הרי ל"ז סלעים וחצי:

    ונותן סלע מהם לכהן ולקמיה פריך ליה ממתניתין:

    רבי יוחנן אומר שש סלעים הוי כל שהן ויתן מהם חמש סלעים כדתנן במתני':

    ואחד לו ואפילו הן גוזזות אלף סלעים סגי ליה נמי בחמשה סלעים לכהן:

    כל שהן תנן ואפילו אין גוזזות כולן אלא סלע אחד:

    בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחא דרב לא איירי בנתינת כהן כלל ואיכא למימר דהוא נמי סבירא ליה דנותן מהנך ל"ז סלעים לכהן ה' סלעים:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 137b · Sefaria

    Tosafot

    עד שצבעו פטור פירש בקונטרס משום דהוי כמו מזיק מתנות או אוכלן דפטור וה"נ גוזל ותימה דא"כ מאי קמ"ל רב חסדא כיון דמתני' היא ובפי' רש"י הראשונים במכתב ידו פירש שקודם שגזז חמש צאן דהיינו כדי חיוב צבע מה שגזז שלא בא לידי חיוב עד שצבעו והעביר עליו קולמוס ונראה דקמ"ל רב חסדא שלא נפרש מתני' כפירוש שמחק בקונטרס אלא פטור משום דמזיק מתנות כהונה שקנאן בשינוי:

    והא אנן תנן שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים ולא בעי למימר דשמואל איירי בעין רעה דאם כן מאי קמ"ל מתניתין היא במסכת תרומות (פרק ד מ"ג) עין רעה אחד מששים:

    אלו דברים שאין להם שיעור הפאה כו' בירושלמי דמסכת פאה פריך אמאי לא חשיב נמי תרומה בהדייהו דחטה אחת פוטרת הכרי כדשמואל ומשני דתרומה יש לה שיעור למעלה שאין יכול לעשות כל גרנו תרומה כדתנן העושה כל גרנו תרומה וכל עיסתו חלה לא עשה ולא כלום ופריך והרי פאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה וקתני ומשני פאה בשעת חיובא דהיינו משמתחיל לקצור אדם עושה כל שדהו פאה דהוי פאה למה שכבר קצר אבל תרומה בתר חיובא דהיינו אחר מירוח אין יכול לעשות כל גרנו תרומה בגמ' דהראיון פריך אמאי לא חשיב אפר פרה ועפר סוטה ורוק יבמה ומשני דלא חשיב במתני' אלא דברים דאי עביד טובא הוי מצוה אבל אין מחויב לעשות אלא כל שהוא:

    Tosafot on Chullin 137b · Sefaria

    Rashba

    הא ד תנן ר' דוסא אומר מנה מנה ופרס דברי ר' דוסא פרש"י ז"ל כל אחת ואחת מנה ופרס. אבל בתוספתא משמע דר' דוסא בין כולן אומר שגוזזות מנה מנה ופרס, דתניא התם חמש רחילות גזוזות מנה ופרס שהן שבעים וחמש סלעים חייב בראשית הגז דברי רבי דוסא, אלמא מנה מנה ופרס בין כולן קאמר, וא"ת א"כ אמאי קתני מנה מנה ופרס ליתני שלשה מנין, תירץ הרמב"ן ז"ל שהרחלות גזוזות שתי פעמים בשנה ומצטרפות הן דמחדש על חדש הוא ולה"ק ר"ד מנה ופרס בכל גיזה שהן שלשה מנין מצטרפות וחייבות, וחכמים אומרים אפילו גזוזות כל שהן בפעם אחת ובלבד שיהא בהן בסוף כדי הפרשה דהיינו ששים. ומיהו איכא למידק למ"ד כל שהן דהא ליכא בין ר' דוסא לרבנן אלא פורתא דלר' דוסא שבעים וחמש מנין ולרבנן ששים, אבל לפרש"י זצ"ל ניחא דאיידי דאמר ת"ק שיעורא רבה אמר איהו שיעורא זוטא, וכתב הרמב"ן ז"ל דאפשר (דהכא) [דהכי] קאמר כל שהן ראויות להפרשה חייבות בראשית הגז, והראב"ד ז"ל [כ'] דר' דוסא במנה של קדש קאמר דהוו לה מנה ופרס שבעים וחמש מנים דמנה של קדש כפול היה ומנה מנה ופרס כל אחת ואחת קאמר

    Rashba on Chullin 137b · Sefaria

    Ritva

    תנן מהו נותן לו משקל ה' סלעים ביהודה שהם עשר סלעים בגליל בשלמא לר' ולר' יוחנן ניחא פי' דאלו ר' יוחנן הא אמר חמש לכהן ואחת לו ורב נמי לא איירי בשיעור נתינ' כלל ואפש' ליה למימר כמתנית' אלא לשמואל קשיא דאמר סלע אחת לכהן זה ראיה לפרושינו שפרשנו דר' דוסא ג' מנים בין כולם קאמר דאי לפרש"י ז"ל שפי' מנה ופרס לכל אחת מאי קושיא לימא ליה דמתני' איירי במנה בן ארבעים סלעים כדאמר בסמוך דה"ל לכל חדא מנייהו ס' סלעים וכי קתני ה' סלעים היינו לרב דוסא דה"ל אחד מס' ורבנן נמי מודו דכל היכא דגוזזו' ז' מנים ומחצה שנותן ה' סלעים אלא דקאמרי דבפחות מכאן דהיינו בששים וכן כולם חייב בראשית הגז וכולהו אית' ליה דחד מס' נותן כהן ואיכא למימר לפי פרש"י ז"ל דא"כ למה ליה למיתני נותן חמש סלעים וכי תנא חושבנא אתי לאשמעי' ליתני אחד מס' בין לרבנן ובין לרבי דוסא וכ"ת אליבא דידן למ"ד דכל שהן לדרבנן היינו ששים סלעים היכי קרי להו כל שהן דהא ליכא בין ר' דוסא ורבנן אלא ט"ו סלעים דבשלמ' לרש"י ז"ל איידי דקתני ר' דוסא שיעורא רבה נקט איהו שיעורא זוטא דקרי ליה כל סהן ואיכא למימר ודה"פ כל שהן ראויות להפרשה חייבת בראשית הגז דהיינו ששים בפחות מסלע אינה ראוי להפרשה שאין בו כדי נתינה ודיקא נמי דקתני כל שהן ולא קתני כל שהוא. רבי' הגדול ז"ל ועיקר:

    Ritva on Chullin 137b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו ששיעור חיוב ראשית הגז הוא כשיש לו חמש צאן שעושות גיזות חמשתן ששים סלעים כמה הוא נותן לכהן משקל סלע שמן התורה אין שיעור לראשית זו ומ"מ מדברי סופרים שלא לפחות מאחד מששים:

    היו גזותיו יתר מששים מרבה לו עד שיהא אחד מששים שבגזותיו לחשבון גדול אם לא היה חלק זה מגיע אלא לחמש סלעים אינו רשאי ליתנו אלא לכהן אחד הואיל ובידו ליתן צריכין אנו לכדי נתינה הראויה וכן אפי' הגיע חלק זה למשקל תשעה סלעים הא אם הגיע לעשרה רשאי הוא ליתנו לשנים אחר שיגיע משקל חמש לכל אחד וכן בחמשה עשר לשלשה וכן לפי חשבון זה לעולם כמו שיתבאר במשנה השלישית:

    תרומה גדולה כבר ביארנו שאין לה שיעור מן התורה אפי' חטה אחת פוטרת את הכרי ומ"מ חכמים נתנו בה שיעור לעין רעה אחד מששים וכן רמוז ביחזקאל ונתנו לעין יפה אחד מארבעים לבינונית אחת מחמשים והוא הרמוז במלת תרומה תרי ממאה וכן הדין בתרומה שאין חיובה אלא מדברי סופרים:

    הפיאה אין לה שיעור מן התורה אפי' הניח שבולת אחת יצא וחכמים תקנוה בששים וכן הבכורים אין להם שיעור מן התורה אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מששים וכן הדין בחוצה לארץ אע"פ שאין בה חיוב פאה אלא מדברי סופרים:

    קרבן הראיה האמור בשלש רגלים אין לו שיעור מן התורה וכבר ביארנו ענינה במסכת חגיגה:

    Meiri on Chullin 137b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ולרב מי ניחא כו' וכיון דאמר ל"ז סלעים וחצי חייבים כו' ול"ז סלעים וחצי דבר כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה בשלמא דר' יוחנן דאמרת משמיה בס' עכ"ל האי לישנא דאמרת אינו לשון לנוכח אלא כמו דאתמר והיינו בהך עובדא דאמר ר' יוחנן בששים וה"ק אנחת לן חדא דמהך דקאמרת דקאמר ר' יוחנן משמיה דר' ינאי בשש יכולין להתקיים ב' מימרות דר' יוחנן דלעיל דחדא משמיה דר' ינאי הוא ומהרש"ל דחק בזה להגיה כאן בדברי רב דימי ומשמיה אמר בס' ואין צורך להגיה כל הספרים וטפי היה לו להגיה בפירוש רש"י דאתמר במקום דאמרת ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 137b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' כי אתא רב דימי אמר ראשית הגז רב אמר בששים ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר בשש וכו'. כך הגירסא בספרים שלפנינו אבל בפרש"י משמע בהדיא דגרס רב ור"י אמרי בששים ולא גריס כאן משום רבי ינאי אלא לעיל גבי רבה בב"ח אר"י בשש גריס משום רבי ינאי משום דע"כ צ"ל דהא דקאמר הא דידיה הא דרבי' הא דקאמר בששים היינו דידיה משום דהא לעיל מזה בסמוך איתא א"ל איסי ראשית הגז בכמה א"ל ר' יוחנן בס' וק"ל אבל יותר נ"ל גירסת הספרים שלנו דלפי גי' רש"י ופירושו יש להקשות דמאי קאמר ואקשה לן חדא דהיינו דלעיל קאמר ר"י בשש רב דימי קאמר בששים הא בלא רב דימי איתא לעיל דא"ל ר"י לאיסי בששים ודוחק לומר דאביי לא ידע מזה דבר וגם לישנא דאנחת לא יתיישב לפרש"י ודחיק לפרש אנחת יכולה להתקיים אבל לפי גירסת הספרים שלנו יתיישב שפיר והכי פי' אנחת לן חדא ר"ל דבדבריך תירצת לנו קושיא אחת שהיתה קשה לנו וקושיא אחת ניתוספה לנו ע"י דבריך ור"ל שהיה קשה לנו מתחלה דר"י אדר"י דלעיל אמר שש והכא א"ל לאיסי בששים אבל השתא ע"י דבריך שאמרת ר"י משום ר' ינאי אמר בשש נתיישבה לנו מה שהיה קשה לנו דבשלמא דר"י אדר"י ל"ק דהא דידיה הא דרביה אלא דרב אדרב קשיא ודו"ק אלא שלפי פי' זה לישנא דבשלמא לא יתיישב קצת וק"ל:

    Maharam on Chullin 137b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל לשון תורה לעצמה עי' תי"ט פ"א מ"ב דפסחים:

    שם ונפקי זיקוקין מלשון הקרא מאזרי זיקות (ישעיה נ'):

    Gilyon HaShas on Chullin 137b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָן. הקשה הגאון בכור שור ז"ל הא בלשון חכמים נמי מצינו 'רְחֵלִים' במסכת שבת דתנן (משנה שבת ה, ב) חוץ מן הרחלים הכבונות, ובמסכת כלאים (משנה כלאים ט, א) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה ובמציעא פרק איזהו נשך (בבא מציעא סח:) שמין את העזים ואת הרחלים עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע ההפרש שיש בין שבעה לשבעת ובין שלש לשלשת שזה קאי על התחברות וזה על נפרדים והנה בכל הנך דוכתי דשבת וכלאים ומציעא מזכירין חכמים שם המין לכך נקטי 'רחילים' שבזה אין טעם למנקט 'רחילות' שהוא לשון המורה על התחברות אך כאן בראשית הגז אמרו 'ראשית הגז אינו אלא ברחלות' שהוא לשון התחברות משום דהכא קפדינן אמניינא שצריך שיהיו אצלו חמש ביחד קודם גיזה שאם היה לו רק רחל אחת וגזזה והניח גיזתה וקנה עוד רחל וגזזה וקנה עוד רחל וגזזה עד שהשלים לחמש אין מצטרפים ופטור מראשית הגז אף על פי שכל הגיזות עודם לפניו, ולכן נקיט 'רחילות' שהוא לשון המורה על התחברות ולא נקיט 'רחילים' שהוא לשון המורה על נפרדים דאם היו נפרדים בשעת גיזה שקנה זו אחר שגזז זו אינם חייבים. וכל זה הוא בלשון חכמים דקפדי בכהאי גונא אבל בלשון תורה לא קפיד קרא בדבר כיוצא בזה וכמו הך קרא ד'רְחֵלִים מָאתַיִם' (בראשית לב, טו) דהיה ראוי לומר 'רחילות מאתים' שהוא לשון המורה על התחברות ללמד ששלח כל המאתים ביחד ולא שלחם נפרדים בזה את זה אך לשון תורה לחוד דלא קפיד קרא להך דיוקא בלישנא כדקפדי חכמים ודייקי בלשונם ולכן בתחילה שנה לו 'רחלים' דאזיל בתר לישנא דקרא דלא אזיל בתר דיוקים אלו וכדאמר רחלים מאתים ואמר לו רבי יוחנן לא כן הוא אלא צריך למנקט הכא רחילות דלשון חכמים לחוד למידק מינה דיוקא לענין דינא כדאמרן.

    וְאַתְּ 'אַבָּא אֲרִיכָא' קָרִית לֵיהּ פירש רש"י ז"ל ולא אמרת רבינו בלשון כבוד. קשא הוה ליה למימר 'אַבָּא קָרִית לֵיהּ' דכל טענתו היא בשביל שקראו אבא בשמו כי הוא שמו אבא ולא קרי ליה 'רבינו' אבל על מה שקראו 'אֲרִיכָא' אין עליו תרעומת בזה כי אריכא היינו שהיה אריך בדורו וכמו שאמרו בגמרא (נדה כד:) רב אריך בדורו היה וידוע אריכות הקומה הוא שבח וכמו שאמר הכתוב זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר (שיר השירים ז, ח) וכן מצינו דרבותינו ז"ל שבחו את משה רבינו ע"ה באריכות קומה שהיתה קומתו עשר אמות וכן שמואל הנביא ע"ה שבח את שאול המלך ע"ה לפני ישראל הַרְּאִיתֶם וכו' מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם (שמואל א' ט, ב) אם כן אריכא הוא שבח ואין לו עליו תרעומת בזה ורק התרעם עליו דקראו אבא בשמו ולא אמר 'רבינו' ועל כן הכי הוה ליה למימר וְאַתְּ 'אַבָּא' קָרִית לֵיהּ? ונראה לי בס"ד כי באמת אי הוה אמר אבא בלבד לא היה מתרעם עליו כי רב אף על גב דשם העצם שלו הוא אבא היו קורין אותו אבא בסתם שהוא כינוי של כבוד כלומר הוא אב של ישראל על דרך מה שנאמר וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ (בראשית מא, מג) ותרגם אונקלוס דין אבא למלכא וגם הנוצרים קורין עתה לכומרים בשם אב בסתם וכן מצינו בסוף יומא (יומא פז.) דאמר רב הונא תלמידו של רב על רב אזיל אבא למקטל גברא ופירש רש"י אף על גב דרב שמו אבא לא קרא את רבו בשמו אלא קראו בשם אבא לכבוד כלומר אב. ועל כן אם כששאל 'מַאן רֵישׁ סִדְרָא בְּבָבֶל?' והיה משיב לו 'אַבָּא' לא היה מקפיד ומתרעם רבי יוחנן עליו כי קורין לרב אבא בסתם לשון כבוד כדאמרן אך כיון דאמר 'אַבָּא אֲרִיכָא' הנה מה שאמר 'אֲרִיכָא' קאי על גופו שהיה אריך וממילא משמע גם 'אַבָּא' הוא קאי על גוף העצם שלו דאין לפרש כונתו באומרו אבא רצונו לומר אב של ישראל דעל זה אין קשר למה שאמר עליו אריכא וכיון דאמר 'אֲרִיכָא' דקאי על גופו משמע גם 'אַבָּא' הוא שם גוף שלו ולכן הקפיד עליו דלא אמר רבינו כדפירש רש"י ז"ל.

    Ben Yehoyada on Chullin 137b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 137, Amud Bet, about 373 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפִּי שְׁמוּעָה אָמְרָה, מִפִּי…”

    2. Segment 223 words

      Opens “רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר וְכוּ׳. וְכַמָּה…”

    3. Segment 320 words

      Opens “רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”

    4. Segment 424 words

      Opens “תְּנַן: וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ? מִשְׁקַל חֲמֵשׁ סְלָעִים…”

    5. Segment 512 words

      Opens “וְלִיטַעְמָיךְ, וּלְרַב מִי נִיחָא? וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל…”

    6. Segment 627 words

      Opens “הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ דְּהַהִיא, רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי…”

    7. Segment 712 words

      Opens “גּוּפָא: רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: רֵאשִׁית הַגֵּז…”

    8. Segment 817 words

      Opens “תְּרוּמָה בְּשִׁשִּׁים? וְהָא אֲנַן תְּנַן: תְּרוּמָה עַיִן…”

    9. Segment 921 words

      Opens “דְּאוֹרָיְיתָא בְּשִׁשִּׁים? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: חִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “פֵּאָה בְּשִׁשִּׁים, וְהָתְנַן: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: אֵין פּוֹחֲתִין…”

    12. Segment 1231 words

      Opens “כִּי סְלֵיק אִיסִי בַּר הִינִי, אַשְׁכְּחֵיהּ (לְרַבִּי)…”

    13. Segment 1350 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: מַאן רֵישׁ סִדְרָא בְּבָבֶל? אֲמַר…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אִיהוּ: רֵאשִׁית הַגֵּז בְּכַמָּה? אֲמַר…”

    15. Segment 1529 words

      Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: רֵאשִׁית הַגֵּז…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא:…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “אֶלָּא דְּרַב אַדְּרַב קַשְׁיָא, דְּהָא אָמַר רַב…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Chullin 137b · Segment 15 — “…וְרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי אָמַר בְּשֵׁשׁ. אֲמַר לֵיהּ…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 137b · Segment 9 — “דְּאוֹרָיְיתָא בְּשִׁשִּׁים? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: חִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי!…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 137b · Segment 15 — “…בְּשֵׁשׁ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: אַנַּחְתְּ לַן חֲדָא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chullin 137b · Segment 3 — “…חָמֵשׁ, וְאַחַת לוֹ. עוּלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״כׇּל שֶׁהֵן״…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפִּי שְׁמוּעָה אָמְרָה, מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי.

    Rabbi Yoḥanan says in response: Rabbi Yehuda HaNasi accepted Rabbi Yosei’s opinion not because it was a compromise, but rather because he said it according to a tradition he had from the prophets Haggai, Zechariah, and Malachi.

    רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר וְכוּ׳. וְכַמָּה ״כׇּל שֶׁהֵן״? אָמַר רַב: מָנֶה וּפְרָס, וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ מְחוּמָּשׁוֹת, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שִׁשִּׁים, וְנוֹתֵן סֶלַע אַחַת לְכֹהֵן.

    § The mishna states: Rabbi Dosa ben Harkinas says that the mitzva of the first sheared wool applies to five sheep, each of whose shearing weighs one hundred and fifty dinars, whereas the Rabbis say: Five sheep, each of whose shearing is any amount. The Gemara asks: And how much is signified by the phrase: Any amount? Rav says: It is a total weight of one hundred dinars [ maneh ] and half of one hundred dinars [ peras ], provided that they are divided equally between the five sheep. And Shmuel says: It is a total weight of sixty sela , of which he gives the weight of one sela to the priest.

    רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֵׁשׁ – לְכֹהֵן חָמֵשׁ, וְאַחַת לוֹ. עוּלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״כׇּל שֶׁהֵן״ שָׁנִינוּ.

    Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is a total weight of six sela , of which he gives to the priest the weight of five sela , and he leaves one sela for himself. Ulla says that Rabbi Elazar says: We learned in the mishna that according to the Rabbis the obligation of the first sheared wool applies to any amount, even if the total weight is only one sela .

    תְּנַן: וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ? מִשְׁקַל חֲמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל. בִּשְׁלָמָא לְרַב וְרַבִּי יוֹחָנָן – נִיחָא, אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר – קַשְׁיָא!

    We learned in the mishna (135a): And how much does one give to the priest? One gives him sheared wool of the weight of five sela in Judea, which are the equivalent of ten sela in the Galilee. Granted, according to the opinions of Rav and Rabbi Yoḥanan, the mishna works out well, as their statements do not contradict the mishna. Rav does not discuss the amount one is required to give the priest, and Rabbi Yoḥanan states that one gives the priest five sela . But according to Shmuel and Rabbi Elazar, the mishna is difficult, as Shmuel states that one is required to give one sela , while Rabbi Elazar states that the obligation of the first sheared wool applies even for a weight of less than five sela .

    וְלִיטַעְמָיךְ, וּלְרַב מִי נִיחָא? וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: רֵאשִׁית הַגֵּז בְּשִׁשִּׁים!

    The Gemara responds: And according to your reasoning, does it work out well according to the opinion of Rav? But Rav and Shmuel both say that the first sheared wool given to the priest is one part in sixty. Rav holds that the weight of one hundred and fifty dinars renders one obligated in the first sheared wool, and one-sixtieth of this weight is less than one sela . Therefore, Rav’s opinion is also not in accordance with the mishna.

    הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ דְּהַהִיא, רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּיזִּין הַרְבֵּה עָסְקִינַן, וּמְבַקֵּשׁ לִיתְּנָן לְכֹהֵן, וְאָמְרִינַן לֵיהּ: כֹּל חַד וְחַד לָא תְּבַצַּר לֵיהּ מֵחֲמֵשֶׁת סְלָעִים.

    The Gemara answers: It was stated with regard to that mishna that Rav and Shmuel both say: The five sela stated in the mishna is not referring to the total amount given from the sheared wool. Rather, in the mishna we are dealing with a Jew who has a large amount of shearing, and he wishes to give them to the priest, i.e., to several priests. And we say to him: With regard to each and every one of the priests, do not give him less than five sela . But if one has only a small amount of shearing, he gives the priest one-sixtieth of the shearing, even if it is less than five sela .

    גּוּפָא: רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: רֵאשִׁית הַגֵּז בְּשִׁשִּׁים, תְּרוּמָה בְּשִׁשִּׁים, פֵּאָה בְּשִׁשִּׁים.

    § The Gemara mentioned a ruling of Rav and Shmuel with regard to the amount that one is required to give as the first sheared wool. The Gemara discusses the matter itself. Rav and Shmuel both say: The first sheared wool given to the priest is one part of sixty. Likewise, the amount one is required to separate as teruma is one part of sixty, and the amount one must leave in his field as pe’a is one part of sixty.

    תְּרוּמָה בְּשִׁשִּׁים? וְהָא אֲנַן תְּנַן: תְּרוּמָה עַיִן יָפָה – אֶחָד מֵאַרְבָּעִים! דְּאוֹרָיְיתָא – בְּשִׁשִּׁים, דְּרַבָּנַן – בְּאַרְבָּעִים.

    The Gemara asks: Is the amount one is required to separate as teruma one part of sixty? But didn’t we learn in a mishna ( Terumot 4:3): With regard to the measure one should separate as teruma , if one is of generous disposition he gives one-fortieth. The Gemara answers: By Torah law, it is sufficient to give one part of sixty; by rabbinic law the requisite amount is one part of forty.

    דְּאוֹרָיְיתָא בְּשִׁשִּׁים? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: חִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי! דְּאוֹרָיְיתָא – כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּרַבָּנַן בִּדְאוֹרָיְיתָא – אַחַת מֵאַרְבָּעִים, דְּרַבָּנַן בִּדְרַבָּנַן – בְּשִׁשִּׁים.

    The Gemara asks: Is the measure of teruma by Torah law one part of sixty? But doesn’t Shmuel say: By Torah law, even one grain of wheat given as teruma exempts the entire pile [ keri ] of grain? The Gemara answers: By Torah law the measure is as stated by Shmuel, that even one grain of wheat is sufficient. By rabbinic law , with regard to produce that is obligated in teruma by Torah law the measure is one-fortieth, whereas by rabbinic law , with regard to produce obligated in teruma by rabbinic law the measure is one part of sixty.

    פֵּאָה בְּשִׁשִּׁים, וְהָתְנַן: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן שִׁיעוּר: הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן. דְּאוֹרָיְיתָא – אֵין לָהּ שִׁיעוּר, דְּרַבָּנַן – בְּשִׁשִּׁים.

    Rav and Shmuel said above that the amount one is required to leave in his field as pe’a is one part out of sixty. The Gemara raises a difficulty: But didn’t we learn in a mishna ( Pe’a 1:1): These are the matters, i.e., mitzvot, that have no measure: Pe’a , and the first fruits, and the burnt offering of appearance sacrificed on the pilgrimage Festivals. The Gemara answers: By Torah law, pe’a has no fixed measure; by rabbinic law the measure is one part of sixty.

    מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: אֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַפֵּאָה אֵין לָהּ שִׁיעוּר! הָתָם בָּאָרֶץ, הָכָא בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

    The Gemara asks: What is the statement of Rav and Shmuel teaching us? We already learn in the subsequent mishna ( Pe’a 1:2): One should not give for pe’a less than one part of sixty, even though they said that the mitzva of pe’a has no measure. The Gemara answers: The mishna there is referring to the obligation to leave pe’a in Eretz Yisrael, whereas here, the statement of Rav and Shmuel is referring to the obligation of pe’a outside of Eretz Yisrael.

    כִּי סְלֵיק אִיסִי בַּר הִינִי, אַשְׁכְּחֵיהּ (לְרַבִּי) [רַבִּי] יוֹחָנָן דְּקָא מַתְנֵי לֵיהּ לִבְרֵיהּ ״רְחֵלִים״, אֲמַר לֵיהּ: אַתְנְיֵיהּ ״רְחֵלוֹת״, אֲמַר לֵיהּ: כְּדִכְתִיב ״רְחֵלִים מָאתַיִם״, אֲמַר לֵיהּ: לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָן.

    § When Isi bar Hini ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, Rabbi Yoḥanan found him teaching the mishna to his son. Isi taught that the obligation of the first sheared wool applies only in the case of sheep [ reḥelim ], the masculine plural form of raḥel , meaning a sheep. Rabbi Yoḥanan said to Isi: You should teach him using the term reḥelot , the feminine plural form. Isi said to him in reply: I teach the mishna in accordance with that which is written: “Two hundred reḥelim ” (Genesis 32:15). Rabbi Yoḥanan said to Isi: The language of the Torah is distinct and the language of the Sages is distinct, i.e., these are like two separate languages, and the Sages do not always use the same forms that appear in the Bible. In this case, they use reḥelot rather than reḥelim .

    אֲמַר לֵיהּ: מַאן רֵישׁ סִדְרָא בְּבָבֶל? אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא אֲרִיכָא. אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא אֲרִיכָא קָרֵית לֵיהּ?! דְּכִירְנָא כַּד הֲוָה יָתֵיבְנָא אַחַר שְׁבַע עֶשְׂרֵה שׁוּרָן אֲחוֹרֵיהּ דְּרַב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְנָפְקִי זִיקּוּקִין דְּנוּר מִפּוּמֵּיהּ דְּרַב לְפוּמֵּיהּ דְּרַבִּי, וּמִפּוּמֵּיהּ דְּרַבִּי לְפוּמֵּיהּ דְּרַב, וְלֵית אֲנָא יָדַע מָה הֵן אָמְרִין, וְאַתְּ ״אַבָּא אֲרִיכָא״ קָרֵית לֵיהּ?!

    Rabbi Yoḥanan said to Isi: Who is the head of the yeshiva [ reish sidra ] in Babylonia? Isi said to Rabbi Yoḥanan: It is Abba the tall, i.e., the amora Rav. Rabbi Yoḥanan said to Isi: You call him Abba the tall, in such a familiar manner? I remember when I sat seventeen rows behind Rav, who sat before Rabbi Yehuda HaNasi, and fiery sparks emerged from the mouth of Rav to the mouth of Rabbi Yehuda HaNasi, and from the mouth of Rabbi Yehuda HaNasi to the mouth of Rav, and I did not know what they said, due to the profundity of their discussion. And yet you call him Abba the tall?

    אֲמַר לֵיהּ אִיהוּ: רֵאשִׁית הַגֵּז בְּכַמָּה? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשִׁשִּׁים. וְהָאֲנַן ״בְּכׇל שֶׁהֵן״ תְּנַן! אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן, מָה בֵּין לִי וְלָךְ?

    Isi said to Rabbi Yoḥanan: With regard to the first sheared wool, to how much fleece does the mitzva apply? Rabbi Yoḥanan said to him: The first sheared wool applies to fleece weighing sixty sela . Isi asked: But didn’t we learn in the mishna (135a) that the first sheared wool applies to any amount of fleece? Rabbi Yoḥanan said to him in reply: If so, i.e., if the halakha could be understood by a simple reading of the mishna, what is the difference between my knowledge and yours? In fact, you know only the mishna’s statement, whereas I know the halakhic conclusion in this matter.

    כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: רֵאשִׁית הַגֵּז – רַב אָמַר בְּשִׁשִּׁים, וְרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי אָמַר בְּשֵׁשׁ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: אַנַּחְתְּ לַן חֲדָא וְאַקְשֵׁת לַן חֲדָא.

    § When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: With regard to the first sheared wool, Rav says that the mitzva applies to sixty sela , and Rabbi Yoḥanan in the name of Rabbi Yannai says that the mitzva applies to six sela . Abaye said to Rav Dimi: You have made one statement work out well for us, but you have made another statement difficult for us.

    בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא: הָא דִידֵיהּ, הָא דְרַבֵּיהּ.

    Abaye elaborates: Granted, you have resolved a contradiction between two statements of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan said above that the amount of fleece to which the obligation of the first sheared wool applies is six sela , whereas in his answer to Isi he stated that the amount is sixty sela . According to Rav Dimi, the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan is not difficult, as this statement is his and that statement is his teacher’s. Rabbi Yoḥanan holds that the obligation applies to sixty sela , whereas his teacher Rabbi Yannai maintains that it applies to six sela .

    אֶלָּא דְּרַב אַדְּרַב קַשְׁיָא, דְּהָא אָמַר רַב מָנֶה וּפְרָס! דְּרַב אַדְּרַב נָמֵי לָא קַשְׁיָא, מַאי מָנֶה דְּקָאָמַר? בֶּן אַרְבָּעִים סְלָעִים, דַּהֲוָה לֵיהּ

    But the contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav poses a difficulty, as Rav said that fleece weighing one hundred dinars [ maneh ] and half of one hundred dinars [ maneh ] is obligated in the first sheared wool, whereas Rav Dimi stated that according to Rav the obligation applies to sixty sela , which are 240 dinars. The Gemara answers: The apparent contradiction between the one statement of Rav and the other statement of Rav is also not difficult, as what is the maneh of which Rav said that a maneh and a half are obligated? Rav was referring not to a maneh of one hundred dinars but to a maneh of forty sela , i.e., 160 dinars, a maneh and a half of which is