Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 84a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 84a

    Chullin 84a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 490 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    וליפרקינהו ויהיו מותרים באכילה והדר ליכסייה לדם:

    בעינן העמדה והערכה אין פודין את הקדשים לאחר מיתה מפני שכתוב בהן (ויקרא כז) והעמיד את הבהמה לפני הכהן (והרים) [והעריך] אותה הכהן ולאחר מיתה אינה יכולה לעמוד:

    וכמאן מוקמת למתניתין דתרצת לה בהני תרי טעמי שחיטה שאינה ראויה לאו שחיטה היא ובעינן העמדה והערכה:

    אי כר"מ דאמר בפ"ב דתמורה (דף לב: ע"ש):

    הכל היו בכלל העמדה והערכה אחד קדשי מזבח שנפל בהם מום ואחד קדשי בדק הבית:

    האמר במתני' (לקמן חולין דף פה.) השוחט ונמצאת טריפה חייב לכסות אלמא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

    ר"ש סבירא ליה התם קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו:

    רבי היא מתניתין רבי סתמה לפי דעתו ונסיב מילתיה כי הני תרי תנאי בחדא כמר שראה דבריו של זה בזו ושל זה בזו:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 84a · Sefaria

    Tosafot

    וליפרקינהו וליכסינהו תימה מנלן שצריך לפדותו ולחייבו בכסוי ועוד דמתניתין ואין נוהג במוקדשין קתני ואי פריק להו אין זה מוקדשין וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים לכשיפדה הוה למפרע שחיטה ראויה א"כ ליכסינהו ואפילו קודם פדייה ועוד דאית ליה לר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי ואפילו לא יפדם לבסוף הויא שחיטה ראויה משום שחיטת קדשים דהויא שחיטה ראויה לר"ש אפילו נשפך משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כדאמרינן במרובה (ב"ק דף עו:):

    בעינן העמדה והערכה וא"ת והא כל זמן שמפרכסין בני העמדה והערכה נינהו כדאמר לעיל בפרק ב' (חולין דף ל.) וכ"ת בעינן העמדה והערכה הא תנן שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ודוחק לומר דהכא איירי בעוף דאין בו חיות כל כך דהכשרו בסימן אחד דאין סברא לחלק ומפרש ה"ר שמעיה דשחט בה שנים או רוב שנים היינו כדאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכא.) דישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה כדפירש ר"ח לעיל בפ"ב (חולין דף ל.) והתם דוקא מפרכסת היא כחיה דע"י שחיטה אינה ניתרת באכילה והויא כחיה עד שתמות וכן הא דקאמר התם בפ"ב מדמי פסח מי אידחו וחשובה מפרכסת כחיה כשלא גמר שחיטה איירי דבשחיטה פורתא לא משתריא באכילה אבל הכא דבשחיטה זו משתרי באכילה לאו בני העמדה והערכה נינהו:

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסוי ולא דמי לדם הניתז (לקמן חולין דף פז:) דהתם אם לא היה ניתז לא היה צריך גרירה אבל כאן אי אפשר בלא גרירה:

    מה חיה שאינה קדש וא"ת והא אפילו קדשים טעונים כסוי דתנן בפרקין (לקמן חולין דף פה.) קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב ויש לומר דאינה קדש בפנים קאמר:

    עשרה מנה יקח ליטרא דגים נ' מנין יקח ליטרא בשר במקומם היו דגים בזול יותר מן הבשר כדפירש בקונטרס אבל במדרש אומר אורחים יום ראשון אווזין ותרנגולים יום ב' דגים יום שלישי בשר [רביעי] קטנית:

    Tosafot on Chullin 84a · Sefaria

    Rashba

    וליפרקינהו וליכסינהו ואם תאמר ואמאי פריק להו כדי לחייבן בכיסוי, וכי מאין זו לחזור ולפדות כדי לחייב בכיסוי את הפטור, ויש לומר דהכא שאני דמצוה לפדותן כדי שלא ילכו לאבוד, ומשום הכי פריך וליפרקינהו מעתה כיון שעומדין לכך ויכסה, ומשני בעינן העמדה והערכה, ואם תאמר והא כל זמן שהיא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה וישנה בכלל העמדה והערכה כדאמרינן לעיל (חולין כט, ב) בשילהי שמעתא דישנא לשחיטה מתחלה ועד סוף, ותירץ הרב רבינו אברהם אב"ד זצ"ל דהכא בשאינה מפרכסת, ומאחר דשאינה מפרכסת פטורה לא פסיקא ליה למיתני נוהג במוקדשין. והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דאדרבה מדמפרכסת חייבת לא פסיקא ליה דאינו נוהג במוקדשין. ואמאי תני ואינו נוהג במוקדשין, ורבותינו בעלי התוס' זצ"ל אמרו דאין העמדה והערכה לנשחטה כהלכתא, והא דאמרינן (לקמן) [לעיל (חולין ל, א).] שחט בה שנים או רוב שנים הרי כחיה לכל דבריה ונפדית, כבר פירש רבינו חננאל ז"ל ואמר שזו אינה משנה, אלא שמדקדקים כן בעלי הגמרא ממשנתינו דלקמן (חולין קיז, ב) דתנן השוחט לנכרי מטמאה טומאת אוכלין ואינה מטמאה טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז ראשה, והתם דוקא ישראל בטמאה ונכרי בטהרה דאי כחיה משום דאין שחיטתה מטהרתה, אבל לישראל ששחיטתה מטהרתה שוב אין לה פדיון, וההיא דאתמר בפרק השוחט (חולין ל, א) בהמה טהורה [הרי] [הוא] דהוא [כ]שוחט את הפסח, הכי קאמר ודקאמרת כיון דשחיט ביה פורתא אידחי ליה מפסח, נהי דמפסח אידחי מדמי פסח מי אידחי עד שישחוט בו רוב שנים, דכל שמפרכסת ולא נגמרה בשחיטה הרי היא כחיה לכל דבריה, ומקל וחומר פריך, והיינו דאקשינן במסכת שבועות פ"ק (יא, ב) מתה או נשחטה תפדה הא בעיא העמדה והערכה, ומאי קושיא אנשחטה יעמיד (ויעריך) במפרכסת.

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסוי כלומר שלעולם הוא מחוסר גרירה וכיסוי ולפיכך לא בעו כיסוי, אבל דם שעל הסכין אף על פי שחסר גרירה כיון דאי איכא דם שלא הוא לא בעי גרירה וכיסוי אף בשאין שם דם אלא הוא גורר ומכסה שאין גרירה מעכבת בו, ואפילו למאן דאית ליה נמי דאף על גב דאיכא דם שלא הוא צריך לגרור ולכסות דם שעל גבי הסכין, הא אפשר לכסויי דם זה בלא גרירא (כיון) [כגון] שאין דם על גבי הסכין, אבל במוקדשין אי אפשר בלאו הכי לעולם.

    Rashba on Chullin 84a · Sefaria

    Ritva

    ליפרקינהו ונכסינהו פרש"י כפשוט' דליפרקינהו ממש מעיקרא והדר ליכסינהו ואינו נכון דא"כ הוה להן חולין והא קתני נוהג בחולין. ועוד כיון דהשתא הם מוקדשין ופטורין מלכסות מהיכי תיתי דניפרקינהו כדי שיהא מכסה לכך הנכון כמו שפיר' בתוספת דלישנא בעלמא נקט תלמודא דכיון דמצוה לפדותם ואלו פדאם היה חייב לכסות דלהוי מהשתא כאלו פרקינהו כבר דהא כל העומד לפדות כפדוי דמי ויהא חייב לכסות בעודם מוקדשים.

    בעינן העמדה והערכה קשי' לי' להראב"ד דמי קאמר דהא קיי"ל שחט בה שניים או רוב שניים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דברי' והוה בר העמדה והערכה וכדאיתא בפר' השוחט ותירץ דהכא בשאינו מפרכסת. ואין זה מספיק דכיון דמשכחת להו במפרכסת והוי בני כיסוי מאי פסקה למתני אבל לא במוקדשים. וי"ל דהכי אמרינן דכיון דחייב כיסוי אתי' מיד בגמר שחיטה ורחוק הוא דליעבד' לי' העמדה והערכה מיד בעודין מפרכסין שראויין לפדיון ולהכי קתני אבל לא במוקדשין וכן תירץ הרמב"ן ז"ל ולפי מה שכתבנו בפרק השוחט בשם רבותינו בעלי תוספות ז"ל בשיטת ר"ח ז"ל לא קשי' שכבר כתבנו שם דהא דאמרינן שחט בה שנים וכו' אינו אלא ישראל בטמאה או נכרי בטהרה דלאו בתורת שחיטה הוא אבל בישראל בטהר' דבתורת שחיטה הוא דכיון ששחט בה שנים או רב שנים חשיבי כמתה ואעפ"י שמפרכסת וזה עיקר.

    השתא דאתית להכי כלומר דאילו לדידי לא אתי קרא להכי אלא לאשמועינן מצות כיסוי אבל כיון דאית לך דנדרוש הכי אפילו תימא קדשי מזבח וכו' ונראה דאידך סבר דמחוסר פדיון דבעי הערכה על פי בקיאין והוה מעשה דחשיב טובא מיקרי מחוסר אבל גרירא בעלמא דמעשה קל הוא לא חשיב מחוסר,

    יצא זה שמחוסר שפיכה וגרירה וכיסוי וא"ת א"כ דם שעל הסכין למה? קים. חייב לכסותו דהא מחוסר גרירה הוא וי"ל דשאני התם כי כשיצא הדם ראוי היה לכיסוי בלא גרירא אם יפול על הארץ משא"כ בזה דבעינן ונמצה דמו על קיר המזבח:

    וא"ת והיכי חשבינן ליה מחוסר פדיון דהא קי"ל כל העומד לפדות כפדוי דמי. וי"ל דאפי' חשבי' לשאר דברים כפדוי מ"מ פדיון הוא צריך ומחוסר פדיון הוא.

    מה חיה אינה קדוש אף עוף אינו קדוש וא"ת והא תנן בפרקי' קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב בכיסוי. ויש לומר דאנן אקדוש בפנים קאמרינן.

    חד למעוטי זוחלין פירש"י ז"ל שאר משקים שהזחילן והמשיכן והשלים בהן את המקוה דאע"ג דשאובין שהמשיכוהו ונתנוה למקוה כשר בהזחלה זו כשיש במקוה רוב שאינו שאובין. בשאר משקין אינו כך ואע"ג שהזוחלין פסולין: ויפה כיון ז"ל דאלו שאר משקין זוחלין היכי משכחת לה ולשון מושאל הוא זה עם אותה שאמרו המעין מטהר בזוחלין ושמא ירבה הנוטפים על הזוחלין:

    וחד למעוטי מכונסין והא ודאי כל דמימעטי מזוחלין לפרש"י ז"ל שהוא האמת כ"ש ממכונסין אלא דאי לא כתיב אלא חד מיעוט הוה מוקמי ליה במכונסין:

    3 more comments on this page.

    Ritva on Chullin 84a · Sefaria

    Meiri

    קדשי מזבח שנפל בהם מום הרי אלו נערכים ונפדין ומביא בדמיהם קרבן וצריכים העמדה לפני כהן והערכה על פי כהן כמו שביארנו בפרק שני:

    הקדיש חיה לבדק הבית הרי זו נפדית ונערכת וצריכה העמדה על הדרך שביארנו ואם הקדיש בהמה או עוף שהם ראויים למזבח נערכין ונפדין אף כשהן תמימים וצריכים העמדה ומ"מ המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית עובר בעשה שנאמר שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו ר"ל לבדק הבית ועל זה אמרו אותו אתה עושה לבדק הבית ואי אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ומ"מ בדיעבד מה שהקדיש קדוש:

    נמצא שהכל ר"ל בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית כלן בכלל העמדה והערכה הן לפיכך אם מתו או נשחטו אין להם פדיון וקדשי בדק הבית שנשחטו אסורין בהנאה:

    שחיטה שאינה מכשרת לאכילה כגון שוחט את הטרפה והדומים לה אע"פ שבענין אותו ואת בנו דנוה בשחיטה כמו שהתבאר לענין כסוי אינה שחיטה כלל ופטור מלכסות ודבר זה יתבאר למטה במשנה:

    כל המשקין שטבל בהם אדם או שהטביל בהם את הכלים לא טהרו אלא אם כן במים אבל שאר משקין אין מטהרין לא דרך זחילה והמשכה ולא במכונסין אבל מים אם הן של נהר או של מעיין מטהרין בזוחלין ושל מקוה כגון מי גשמים במכונסין ודוקא בשלא היו אותם המים שאובים אבל אם היו שאובים פסולים הם לטבילה ואף שלשת לוגין מים שנפלו למקוה חסר פסלוהו במה דברים אמורים בשנפלו לתוך המקוה מתוך הכלי אבל אם נפלו מים אלו חוץ למקוה דרך זחילה והמשכה לא פסלוהו אא"כ היה שם מחצה על מחצה אבל אם היו המים הנקוים רוב הרי המקוה כשר ויש מתירין בשאובה שהמשיכוה אף בכלה ואין הדברים נראים ודבר זה מתבאר במסכת תמורה:

    אע"פ שראוי לאדם לסלסל עצמו בכל מדותיו בעניני האכילה ראוי לו לסלסל עצמו ביותר שלא יאכל דרך גרגרנות ולא יהא מחזר אחר המעדנים אלא יצמצם בזה כמה שאפשר לו לפי מה שמכיר בטבעו ולפי ממונו שהוא יכול לסבול אמרו חכמים ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך וגו' למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון ואף בשעה זו לא ככל מה שאפשר לו אלא מעט והוא שרמז בכתוב בשר לאכול ולחם לשבוע ואף זו לא בכל יום אא"כ הוא בעל נכסים מרובים מכאן אמרו יש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק ר"ל לחלקו ולשון לפסו כמו לפסת מלשון יהי פסת בר וכו' עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים חמשים יקח לפסו ליטרא בשר ואף על אלו אמרו דרך אזהרה דוקא מערב שבת לערב שבת הא אם הוא בעל נכסים מרובים או שצריך לו לפי מזגו וחולשת כחותיו יעשה כפי מה שצריך ולעולם יהא אדם מרגיל בניו ובני ביתו לצמצם עצמם במאכל ובמשתה ושלא יהיו גרגרנים ולא בלענים אמרו חכמים תן חיים לנערותיך למדה תורה דרך ארץ שלא ירגיל אדם בני ביתו בבשר ויין:

    Meiri on Chullin 84a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא קי"ל חיה בכלל כו' אימא נמי בהמה בכלל חיה? נכסוי כו' מהך גופא דבהמה בכלל חיה ליצירה כדאמרי' בפ' בהמה המקשה המ"ל דאימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי כו' אלא דהך דרשא אינה פשוטה דרבנן פליגי עליה דר"מ התם משא"כ הך דרשא דחיה בכלל בהמה לסימנין דרשא פשוטה לכ"ע ודו"ק:

    תוס' בד"ה מה חיה שאינה קודש כו' קדשים בחוץ ר"מ מחייב כו' עכ"ל ולר"ש נמי קדשים בחוץ לא אצטריך קרא דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולא אצטריך האי הקישא דמה חיה שאינו קודש כו' אלא למעט עוף קודש שבפנים ואע"ג דחיה נמי שאינו קודש בפנים לא בעי כסוי דהוי חולין בעזרה דלא צריך כסוי לר"ש צ"ל דה"ק דמה חיה לא תמצא בו כסוי אלא באינו קודש ובחוץ אף עוף כן ולאפוקי עוף קודש אף שבפנים ודו"ק:

    בד"ה עשרה מנה כו' במדרש אומר אורחים יום ראשון אווזים כו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה בספרים מדוייקים והכי איתא במדרש ילקוט והביאו רש"י בחומש סוף פרשת פנחס שאם ילך אדם לאכסניא יום א' מאכילו עופות כו' עכ"ל ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 84a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה ליפרקינהו ולכסויי וכו' וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו וכו' ר"ל כיון שמוכרח הוא בעל כרחו לפדותו עכ"פ יהא ראויה לאכילה מקרי אפי' קודם פדייה שחיטה ראויה דהא מוכרח הוא לפדותו על כל פנים:

    [בא"ד] ועוד דאית ליה לר"ש וכו' כמו שחיטת קדשים דהוי שחיטה ראויה וכו' כצ"ל:

    ד"ה מה חיה שאינו קדש וא"ת אפי' קדשים טעונים כסוי וכו' קושיא זו של התוס' לא שייכא הכא אמה דקאמר מה חיה שאינו קדש דהא פשיטא דמתני' דפרקי' דתנא קדשים בחוץ לא איירי בחיה דלא שייכא לקדשי מזבח אלא אמסקנא דשמעתי' מקשה דבשום קדשי מזבח לא בעי כסוי אפי' בעוף ובפרקין תנא קדשים בחוץ ר"מ מחייב וע"כ איירי בעוף שהקדישו לקדשי מזבח ושחטו בחוץ ותירץ דהא דמסיק הכא דאין כסוי נוהג בקדשי מזבח אפילו בעוף היינו כששוחטן בפנים אכל כששוחטן בחוץ חייב בכסוי לר"מ אלא שלשון התוספות דקאמר וי"ל דאינו קדש בפנים קאמר הוא מגומגם דמשמע דאחיה קאי ואי לא מסתפינא הייתי אומר למחוק תיבת דאינו קדש ולגרוס הכי וי"ל בפנים קאמר וק"ל:

    Maharam on Chullin 84a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מי שאינו מחוסר כעין זה לקמן דף קלה ע"א:

    Gilyon HaShas on Chullin 84a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    צְרִיכִין אָנוּ לָחוּשׁ לְדִבְרֵי זָקֵן נראה לי בס"ד קראו בשם זָקֵן מלבד כי זקן הוא כינוי לחכם שהוא נטרקון 'זה קנה חכמה' (קידושין לב:) הנה הוא נתכוון להרבות שבחו בשם זה להורות על הנס שנעשה לו מן השמים בענין הזקנה שהיה בן שמונה־עשרה כשמינו אותו לנשיא ונתחוורו שערות זקנו וכמו שאמר הוא על עצמו הריני כבן שבעים שנה (משנה ברכות א, ה).

    לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם שָׂדֶה, וְיִקַּח עַתּוּדִים (משלי כז, כו) נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו שנדחים מצות שאפשר לעשותם על ידי אחרים מפני עסק התורה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן ט.) על פסוק וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ח, יא) וידוע שָׂדֶה רמז למצות שהם תיקון המלכות 'חקל תפוחין קדישין' וְעַתּוּדִים רמז לדברי תורה שנקראים 'כבשי דרחמנא' שבהם כבוש ואצור כמה וכמה עניינים נסתרים וכמו שאמרו הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ (משנה אבות ה, כב).

    "לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ", לַחְמְךָ קוֹדֵם לְלֶחֶם בֵּיתְךָ (משלי כז, כז) רמז כאן על לחם המוציא של סעודת שבת קודש דתחילה יבצע פרוסה שלו שהיא כנגד אות יו"ד דשם הוי־ה ואחר כך פרוסה של אשתו שהיא כנגד אות יו"ד דשם אדנ־י וגם רמז דרך ארץ על הסעודה של כל יום שהיא נקראת בשם לֶחֶם כמו שנאמר עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה, א) וּמַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם (שמואל א' כ, כז) שיביאו תחלה את התבשיל לפני בעל הבית לאכול תחלה ואחר כך יאכלו אשתו ובניו כי כן היה הדרך ארץ לפי מנהג הקדמונים שלא היו אוכלים כולם ביחד על השלחן.

    Ben Yehoyada on Chullin 84a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 84, Amud Aleph, about 490 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “וְלִיפְרְקִינְהוּ וְלִיכַסִּינְהוּ? בָּעֵינַן הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה.…”

    2. Segment 217 words

      Opens “וּכְמַאן? אִי כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: הַכֹּל הָיוּ…”

    3. Segment 317 words

      Opens “אִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה…”

    4. Segment 424 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לַהּ…”

    5. Segment 524 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כּוּלַּהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, וְשָׁאנֵי…”

    6. Segment 620 words

      Opens “וְהַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, אֲפִילּוּ תֵּימָא קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ,…”

    7. Segment 718 words

      Opens “מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: אָמַר קְרָא…”

    8. Segment 818 words

      Opens “אִי מָה חַיָּה שֶׁאֵין בְּמִינוֹ קֹדֶשׁ, אַף…”

    9. Segment 913 words

      Opens “לָא, כְּחַיָּה – מָה חַיָּה לֹא חִלַּקְתָּ…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ יַעֲקֹב מִינָאָה לְרָבָא: קַיְימָא לַן…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: עָלֶיךָ אָמַר קְרָא ״עַל הָאָרֶץ…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, יַטְבִּילוּ בּוֹ? אָמַר קְרָא: ״אַךְ…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי לְמַעוֹטֵי שְׁאָר מַשְׁקִין, דְּלָא…”

    14. Segment 147 words

      Opens “תְּרֵי מִיעוּטֵי כְּתִיבִי: ״מַעְיָן מַיִם״ ״וּבוֹר מַיִם״.…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “אֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי לְמַעוֹטֵי שְׁאָר מַשְׁקִין, חַד…”

    16. Segment 169 words

      Opens “תְּלָתָא מִיעוּטֵי כְּתִיבִי: ״מַעְיָן מַיִם״, ״וּבוֹר מַיִם״,…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר יָצוּד״, אֵין לִי אֶלָּא…”

    18. Segment 1823 words

      Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֵיד״, מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן,…”

    19. Segment 1919 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי יַרְחִיב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת…”

    20. Segment 2031 words

      Opens “יָכוֹל יִקַּח אָדָם מִן הַשּׁוּק וְיֹאכַל? תַּלְמוּד…”

    21. Segment 2143 words

      Opens “מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מִי…”

    22. Segment 2233 words

      Opens “אָמַר רַב: צְרִיכִין אָנוּ לָחוֹשׁ לְדִבְרֵי זָקֵן.…”

    23. Segment 2335 words

      Opens “״כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ״ – מִגֵּז כְּבָשִׂים יְהֵא מַלְבּוּשֶׁךָ,…”

    24. Segment 2432 words

      Opens “״לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ״ – לַחְמְךָ קוֹדֶם לְלֶחֶם…”

    25. Segment 253 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 84a · Segment 4 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי;…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    וְלִיפְרְקִינְהוּ וְלִיכַסִּינְהוּ? בָּעֵינַן הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה.

    The Gemara challenges: But even if the mishna is dealing with birds consecrated for Temple maintenance, let one redeem them after they were slaughtered and then cover their blood. The Gemara responds: This is not feasible, because in order to redeem a consecrated animal we require setting and valuating, i.e., the animal must be stood before a priest in order to evaluate it and only then is it redeemed (see Leviticus 27:11–12). A slaughtered bird cannot be stood before the priest; consequently, it cannot be redeemed.

    וּכְמַאן? אִי כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה – הָאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה!

    The Gemara asks: But if the mishna is dealing with birds consecrated for Temple maintenance, in accordance with whose opinion is the mishna? If one suggests the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: Everything, i.e., animals consecrated both for the altar and for Temple maintenance, was included in the requirement of setting and valuating, and therefore the slaughtered birds may not be redeemed, this cannot be so. Doesn’t he also say that slaughter that is not fit to render the meat permitted is nevertheless considered a halakhic act of slaughter that requires the covering of the blood? If so, one should be obligated to cover the blood of the bird even if it is not redeemed.

    אִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה – הָאָמַר: לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה?

    The Gemara continues: And if one suggests the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: Slaughter that is not fit to render the meat permitted is not considered a halakhic act of slaughter and therefore the bird would require redemption in order to cover its blood, this cannot be so. Doesn’t he also say that animals consecrated for Temple maintenance were not included in the requirement of setting and valuating? If so, let one redeem the slaughtered birds and cover their blood.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי; בִּשְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה – סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּהַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה – סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר.

    Rav Yosef said in reconciliation of this dilemma: The mishna’s ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he formulates the mishna in accordance with the opinions of different tanna’im : With regard to the status of an act of slaughter that is not fit to render the meat permitted he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, while with regard to the requirement of setting and valuating he holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Therefore, since one cannot redeem a bird that was consecrated for Temple maintenance once it has been slaughtered, there is no obligation to cover its blood, as the slaughter was not fit to render the meat permitted.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כּוּלַּהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא ״וְשָׁפַךְ וְכִסָּה״, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא שְׁפִיכָה וְכִסּוּי, יָצָא זֶה שֶׁמְחוּסָּר שְׁפִיכָה פְּדִיָּיה וְכִסּוּי.

    And if you wish, say instead that the entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that birds consecrated for Temple maintenance may be redeemed even after their slaughter. And although it would seem that their slaughter is fit to render the meat permitted and that one should therefore be obligated in the mitzva of covering the blood, it is different here, as the verse states: “And he shall pour out its blood and cover it” (Leviticus 17:13). By juxtaposing “pour out” to “cover,” the verse indicates that the obligation to cover the blood applies only to blood that is lacking only pouring and covering, without any intervening step. Excluded is this blood of birds consecrated for Temple maintenance, which is lacking pouring, redeeming, and covering.

    וְהַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, אֲפִילּוּ תֵּימָא קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא שְׁפִיכָה וְכִסּוּי – יָצָא זֶה, שֶׁמְחוּסָּר שְׁפִיכָה, גְּרִירָה, וְכִסּוּי.

    The Gemara notes: And now that you have arrived at this explanation, you may even say that the mishna is referring to birds consecrated for the altar. As for the question asked earlier: Why not let one scrape the blood from the altar and then cover it? The verse states: “And he shall pour out its blood and cover it,” indicating that the obligation to cover the blood applies only to blood that is lacking only pouring and covering, without any intervening step. Excluded is this blood of bird offerings, which is lacking pouring, scraping, and covering.

    מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: אָמַר קְרָא ״חַיָּה אוֹ עוֹף״, מָה חַיָּה אֵינָהּ קֹדֶשׁ, אַף עוֹף אֵינוֹ קֹדֶשׁ.

    The Gemara cites another source for the exclusion of consecrated animals from the requirement of covering their blood: Mar bar Rav Ashi said that the verse states with regard to the mitzva of covering the blood: “An undomesticated animal or bird” (Leviticus 17:13). The juxtaposition of these two species intimates an analogy between them: Just as the undomesticated animal referred to in the verse is not consecrated, as undomesticated animals are never fit for sacrifice, so too, the bird referred to in the verse is not consecrated.

    אִי מָה חַיָּה שֶׁאֵין בְּמִינוֹ קֹדֶשׁ, אַף עוֹף שֶׁאֵין בְּמִינוֹ קֹדֶשׁ, אוֹצִיא תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה, שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָן קֹדֶשׁ!

    The Gemara asks: If it is so that the halakhot of slaughtering a bird are derived from those of an undomesticated animal, then say: Just as the verse is referring to an undomesticated animal, whose species cannot be consecrated as an offering, so too, the verse is referring only to a bird whose species cannot be consecrated as an offering. Therefore, I will exclude even non-sacred doves and pigeons, whose species can be consecrated.

    לָא, כְּחַיָּה – מָה חַיָּה לֹא חִלַּקְתָּ בָּהּ, אַף עוֹף לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ.

    The Gemara rejects this possibility: No, the juxtaposition indicates that the halakha with regard to the slaughter of birds is entirely like that of an undomesticated animal. Therefore, just as in the case of an undomesticated animal, you did not differentiate between its various species and all non-sacred animals are included in the mitzva, so too, with regard to the bird mentioned in the verse, you should not differentiate between its various species.

    אֲמַר לֵיהּ יַעֲקֹב מִינָאָה לְרָבָא: קַיְימָא לַן חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה לְסִימָנִין, אֵימָא נָמֵי בְּהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה לְכִסּוּי.

    § Concerning the halakha that covering the blood does not apply to a domesticated animal, the Gemara says that Ya’akov the heretic said to Rava: We maintain that an undomesticated animal, e.g., a deer, is included in the category of a domesticated animal with regard to the characteristics necessary to determine whether the animal is kosher, i.e., it chews its cud and has split hooves (see Deuteronomy 14:4–6). If so, I will also say that a domesticated animal is included in the category of an undomesticated animal with regard to the mitzva of covering the blood.

    אֲמַר לֵיהּ: עָלֶיךָ אָמַר קְרָא ״עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם״, מָה מַיִם לָא בָּעֵי כִּסּוּי, אַף הַאי נָמֵי לָא בָּעֵי כִּסּוּי.

    Rava said to him: With regard to your claim, the verse states in reference to the blood of a domesticated animal: “You may slaughter of your cattle and of your sheep…but be strong not to eat the blood… you shall pour it out on the ground, like water” (Deuteronomy 12:21–24). Accordingly, just as water does not require covering, so too, this blood of a domesticated animal does not require covering.

    אֶלָּא מֵעַתָּה, יַטְבִּילוּ בּוֹ? אָמַר קְרָא: ״אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר״, הָנֵי אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.

    The Gemara asks: If that is so, that the verse equates the blood of a domesticated animal with water, then let one immerse ritually impure items in it to purify them, just as he can immerse them in water. The Gemara responds: The verse states: “But a spring or a cistern, or a gathering of water shall be pure” (Leviticus 11:36). The exclusionary term: “But,” indicates that only concerning these bodies of water, yes, they render pure an impure item, while something else, e.g., blood, does not.

    וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי לְמַעוֹטֵי שְׁאָר מַשְׁקִין, דְּלָא אִיקְּרוֹ מַיִם, אֲבָל דָּם דְּאִיקְּרִי מַיִם – הָכִי נָמֵי?

    The Gemara challenges: But perhaps one can say that this matter, i.e., the exclusionary term in the verse, serves only to exclude other liquids that are not called water. But with regard to blood, which is called water, as the verse states: “You shall pour it out on the ground, like water,” one may indeed immerse ritually impure items in it.

    תְּרֵי מִיעוּטֵי כְּתִיבִי: ״מַעְיָן מַיִם״ ״וּבוֹר מַיִם״.

    The Gemara responds: Two exclusions are written in the verse discussing ritually purifying waters: A spring of water, and: A cistern of water. The term “water” is understood as being attached to each of the bodies mentioned in the verse. The additional exclusion serves to exclude blood.

    אֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי לְמַעוֹטֵי שְׁאָר מַשְׁקִין, חַד לְמַעוֹטֵי זוֹחֲלִין, וְחַד לְמַעוֹטֵי מְכוּנָּסִין!

    The Gemara challenges: Say that both this phrase, a spring of water, and that phrase, a cistern of water, serve to exclude other liquids, and not blood, whereby one phrase is to exclude flowing liquids that are not water from having the status of a spring, which renders an item ritually pure even when it is flowing; and one phrase serves to exclude gathered liquids that are not water from having the status of a ritual bath, which renders an item pure only when the water in the ritual bath is gathered.

    תְּלָתָא מִיעוּטֵי כְּתִיבִי: ״מַעְיָן מַיִם״, ״וּבוֹר מַיִם״, ״מִקְוֵה מַיִם״.

    The Gemara responds: Three exclusions are written in the verse: A spring of water, to exclude flowing liquids; and: A cistern of water, to exclude gathered liquids; and: A gathering of water, to exclude blood.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר יָצוּד״, אֵין לִי אֶלָּא אֲשֶׁר יָצוּד, נִצּוֹדִין וְעוֹמְדִין מֵאֲלֵיהֶן מִנַּיִן, כְּגוֹן אֲוָוזִין וְתַרְנְגוֹלִים?

    § The Sages taught in a baraita : The verse states with regard to covering the blood: “And any man of the children of Israel, or of the strangers that sojourn among them, who traps a trapping of an undomesticated animal or bird that may be eaten, he shall pour out its blood and cover it with earth” (Leviticus 17:13). I have derived only that one is obligated to cover the blood of an undomesticated animal or bird that one traps. From where is it derived that undomesticated animals or birds that are already considered trapped on their own, such as geese and chickens that do not roam freely, are also included in the mitzva of covering the blood?

    תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֵיד״, מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יָצוּד״? לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר אֶלָּא בַּהַזְמָנָה הַזֹּאת.

    The verse states “a trapping” to indicate that in any case, one is obligated to cover the blood of an undomesticated animal. If so, what is the meaning when the verse states: “Who traps,” if it is not to be understood literally? The baraita explains: The Torah taught that it is a desired mode of behavior that a person should consume meat only with this mode of preparation. That is, just as the meat that one traps is not readily available, so too, one should not become accustomed to consuming meat.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי יַרְחִיב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ״ – לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר אֶלָּא לְתֵאָבוֹן.

    In a similar vein, the Sages taught in a baraita that the verse states: “When the Lord, your God, expands your boundary…according to every craving of your soul you may eat meat” (Deuteronomy 12:20). The Torah taught that it is a desired mode of behavior that a person should consume meat due only to appetite. That is, one should consume meat only when he feels a need to eat it.

    יָכוֹל יִקַּח אָדָם מִן הַשּׁוּק וְיֹאכַל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ״. יָכוֹל יִזְבַּח כׇּל בְּקָרוֹ וְיֹאכַל, כָּל צֹאנוֹ וְיֹאכַל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִבְּקָרְךָ״ – וְלֹא כׇּל בְּקָרְךָ, ״מִצֹּאנְךָ״ – וְלֹא כׇּל צֹאנְךָ.

    The baraita continues: One might have thought that a person may purchase meat from the marketplace and consume it. Therefore, the next verse states: “And you may slaughter of your cattle and of your flock,” indicating that one should consume the meat of animals of his own flock, not those purchased in the marketplace. One might have thought that a person may slaughter all of his cattle, i.e., his only cow, and consume the meat, or slaughter all of his flock, i.e., his only sheep, and consume the meat. Therefore, the verse states: “Of your cattle,” indicating some, but not all of, your cattle; “of your flock,” but not all of your flock.

    מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנֶה – יִקַּח לְפָסוֹ לִיטְרָא יָרָק, עֲשָׂרָה מָנֶה – יִקַּח לְפָסוֹ לִיטְרָא דָּגִים, חֲמִשִּׁים מָנֶה – יִקַּח לְפָסוֹ לִיטְרָא בָּשָׂר, מֵאָה מָנֶה – יִשְׁפְּתוּ לוֹ קְדֵרָה בְּכׇל יוֹם. וְאִינָךְ אֵימַת? מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.

    From here, Rabbi Elazar ben Azaria said: One who has one hundred dinars should purchase a litra of vegetables for his stewpot [ lefaso ]; one who has one thousand dinars should purchase a litra of fish for his stewpot; one who has five thousand dinars should purchase a litra of meat for his stewpot; and if one has ten thousand dinars, his servants should place a pot of meat on the stove for him every day. The Gemara asks: And with regard to these other individuals mentioned by Rabbi Elazar ben Azaria, when, i.e., how often, should they consume meat? The Gemara responds: Every Shabbat eve.

    אָמַר רַב: צְרִיכִין אָנוּ לָחוֹשׁ לְדִבְרֵי זָקֵן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַבָּא מִמִּשְׁפַּחַת בְּרִיאִים הֲוָה, אֲבָל כְּגוֹן אָנוּ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּרוּטָה בְּתוֹךְ כִּיסוֹ – יְרִיצֶנָּה לַחֶנְוָונִי. אָמַר רַב נַחְמָן: כְּגוֹן אָנוּ לוֹוִין וְאוֹכְלִין.

    Rav says: We must be concerned for the statement of the elder, i.e., Rabbi Elazar ben Azaria, and be thrifty with our expenditure on food items. Rabbi Yoḥanan says: Abba, i.e., Rav, was from a family of particularly healthy individuals, and was able to subsist on the modest diet suggested by Rabbi Elazar ben Azaria. But with regard to people such as us, who are not as healthy, one who has even one peruta in his pocket should hasten with it to the storekeeper and purchase food. Two generations later, Rav Naḥman said: With regard to people such as us, who are physically weaker than those in previous generations, not only do we not delay the purchase of food items, we even borrow money to purchase food and eat.

    ״כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ״ – מִגֵּז כְּבָשִׂים יְהֵא מַלְבּוּשֶׁךָ, ״וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים״ – לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם שָׂדֶה וְיִקַּח עַתּוּדִים, וְאַל יִמְכּוֹר אָדָם עַתּוּדִים וְיִקַּח שָׂדֶה. ״וְדֵי חֲלֵב עִזִּים״ – דַּיּוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתְפַּרְנֵס מֵחֲלֵב גְּדָיִים וּטְלָאִים שֶׁבְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.

    The Gemara continues its discussion with regard to one’s livelihood: The verse states: “The lambs will be for your clothing, and goats the worth of a field. And there will be goats’ milk enough for your food, for the food of your household; and sustenance for your maidens” (Proverbs 27:26–27). “The lambs will be for your clothing” indicates that your clothing should be produced from the shearings of lambs, i.e., purchase lambs from whose wool you can produce clothing. “And goats the worth of a field” indicates that a person should always seek to sell a field and purchase goats in order to benefit from their milk, wool, and offspring, and a person should not sell goats and purchase a field instead. “And there will be goats’ milk enough” indicates that it is sufficient for a person that he be sustained from the milk of kids and lambs that are in his house.

    ״לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ״ – לַחְמְךָ קוֹדֶם לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ. ״וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ״ – אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: תֵּן חַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ, מִיכָּן לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ בָּשָׂר וְיַיִן.

    “For your food, for the food of your household” indicates that your food comes before the food of your household, i.e., one must first ensure that he has food for himself before providing for others. With regard to the phrase: “And sustenance for your maidens,” Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said: The verse indicates that you must give sustenance to your youth, i.e., to your children. From here, the Torah taught that it is a desired mode of behavior that a person should not accustom his son to eat meat and drink wine; rather, he should teach his children to eat less expensive foods.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

    Rabbi Yoḥanan says: