Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 76b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 76b

    Chullin 76b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 524 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    דזיגי צלולין קליר"ש לבנים קצת:

    תלתא חוטי הוו צומת הגידין:

    אזדא רוב בנין שהוא עב משניהם וכיון דאזל רובא טרפה:

    שני מחבריה עב מחברו:

    נפציה נפצו קרפי"ר בלע"ז:

    ברוב אחד מהם אם נפסק רובו של אחד מהם טרפה:

    הא איכא תרי רובו קיים:

    הסרבל של צמר ומעמידין בית הצואר בחוט כמו שאנו עושין ברצועות: וכמר בר רב אשי קי"ל בכל דוכתי בר מתרתי מכתב אודיתא (סנהדרין דף כט:) ומיפך שבועה (שבועות דף מא.). ובשיעור צומת גידין אחר שנחלקו ולא איתפרש הלכתא כמאן בשל תורה הלך אחר המחמיר וטרפות דאורייתא הלכך מעילוי ערקומא עד מקום שמתפשטין כל מקום שחותך שם הוי צומת הגידין ואפי' רכובה קיימת ועצם קיים טרפה:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 76b · Sefaria

    Tosafot

    מר בר רב אשי אמר כו' פי' בקונטרס דכמר בר רב אשי קיי"ל בכל דוכתי בר ממכתב אודיתא ומיפך שבועה וכן יש בסדר תנאים ואמוראים ור"ח פי' דקיי"ל כוותיה בכל דוכתין בר ממיפך שבועה וחיורי וסימן כולו הפך לבן וחיורי היינו הך דשמעתין וכן פי' רבינו תם:

    איפסיק חד מינייהו טרפה לא שייך למתני גבי יתר עליהן עוף (לעיל חולין נו.) משום דכשנפסק אחד מהן סוף כולן ליפסק:

    ואם לאו זה וזה אסור והא דקתני רישא נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה ה"ה נמי נשבר העצם ואין רוב בשר קיים ואגב סיפא נקט נחתכו דלמטה אפי' נחתכו לגמרי כשרה:

    רוב עוביו ואמרי לה רוב הקיפו זימנין דמשכחת לה זה בלא זה שאין העצם עגול לגמרי אלא מרחיב מצד אחד ומיצר מצד אחד ובקונטרס פירש בענין אחר:

    למאי ליחוש לה חדא דא"ר יוחנן כו' תימה דהתם גבי פסח פליגי משום דמר אזיל בתר השתא ומר אזיל בתר סוף כדמפרש בכיצד צולין (פסחים פד.) ומה שייכא ההיא פלוגתא הכא לענין הגנה וי"ל משום דברייתא קתני אם עור ובשר חופין את רובו משמע דאי חשיב בשר מגין:

    גידין שסופן להקשות בפרק כיצד צולין (פסחים דף פד.) פי' בקונטרס גידי צואר ואין נראה דהכא מייתי לה אגידי רגל ועוד דגידי צואר לעולם קשין הן ואין רגילות לאכלן כלל כמו עצמות כדאמרינן בכיצד צולין (שם פג:) הגידין והנותר והעצמות ישרפו לששה עשר ופריך הני גידין היכי דמי אי גידי בשר ליכלינהו ואי דאייתור היינו נותר אלא פשיטא גידי צואר משמע שהם רגילים להיות נותר בכל שעה:

    Tosafot on Chullin 76b · Sefaria

    Rashba

    בהא ד אמר מר בר רב אשי כיון דזיגי אף על גב דלא חיורי הוו צומת הגידין. יש מקצת ספרים דגרסי ולית הילכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה וחוורי וסימניך הפך לבן, וזו היא גרסתו של רבינו חננאל ז"ל. ולדבריהם נקטינן כאביי דאמר דווקא חיורי אבל זיגי לא הוו צומת הגידין. אבל רבינו שלמה ז"ל גריס כאן ובשבועות ולית הילכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועתא ומכתב אודיתא, והיא היא דאמרינן בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין כט, ב) מר בר רב אשי אמר אף על גב דכנפינהו איהו צריך למימר להם כתובו עד דקבעו דוכתא לדינא. ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל שכן נמצא בסדר התנאים ואמוראים קצר, ולדברי רבינו ז"ל לענין צומות הגידין נקיטינן לחומרא כדברי מר בר רב אשי, ועוד הילכתא כותיה בכוליה תלמודא בר מהני תרי, וההיא דאודיתא לא קיימא לן כותיה, ורבינו אלפסי ז"ל כתב כאן כדברי רבינו חננאל ז"ל דלית הילכתא בחיורי כותיה, וכתב שתי הדעות בפרק זה בורר בהלכות.

    אמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני הא אזדא רוב בנין מר בר רב אשי מתני לקולא איפסיק אלימא הא איכא רוב מנין אפסיק קטיני הא איכא רוב בנין. כלומר שלם ואין הבהמה נפסלת אלא בהפסקת רוב בנין ורוב מנין. ולענין פסק הלכה קיימא לן כמר בר רב אשי לקולא, דהא קיימא לן כוותיה בכולא תלמודא חוץ מתרי, ותמהני במה שכתוב בס' התרומה בשם רבינו שלמה ז"ל דנקיטינן בהא לחומרא כדברי אמימר, ואולי בנוסחאות שלהם לא גרסי מר בר רב אשי אלא אמורא אחרינא משמיה דרב זביד, ורבינו אלפסי ז"ל לקולא פסק כמר בר רב אשי, וכן כתב הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל (פ"ח מהל' שחיטה הי"ח).

    איכא דאמרי מאי רובו רוב כל אחד ואחד כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי מכדי תלתא הוו הא איכא תלתא דכל חד וחד. ק"ל מאי מכדי דקאמר שמואל דכי איכא תלתא דכל חד וחד מאי הוי, ומאי אלמא למילתיה, משום דהוה ליה תלתא, דאטו טעמה איכא אלא סברא דנפשיה דקסבר דאי אישתייר מכל חד וחד כחוט הסרבל כשירה, לא הוה ליה לשמואל למימר בלישנא דתמיהא אלא הא איכא תלתא בכל חד וחד כיון דסברא דנפשיה לבד קאמר, והא ליכא למימר דתלתא דכל חד וחד דקאמר לאו דוקא תלתא אלא מיעוט דכל חד וחד דהיינו משהו פחות מחציין, ובין שלשת חצאי הגידין איכא כשיעו' חד, אלימא ואתא כמר בר רב אשי דאמר דכל היכא דאיכא רוב בנין כשירה אלא דשמואל דקא מוסיף התירא טפי דאפילו נשתייר רוב בנין בשנים ושלשה מקומות כשירה, דהא לאו מילתא היא, דהא מדקאמר אפסיק אלימא אזדא רוב בנין משמע דשיעור חציו של גיד אלים יתר על מחצית השנים הקטנים, כל שכן שאין פחות מחציין משלימין לרוב של אלים, אלא אם כן נאמר דכל זמן שהן משלימין לרובו של גדול אף על פי שאינן משלימין לכולו רוב בנין קרינן ליה, דאלו אפסיק תרי קטיני ומשהו מאלימא למר בר רב אשי ודאי משמע דאכשורי מכשרינן ליה ואיכא רוב בנין קרינן ליה, דמה שנחתך מיעוטו של גדול כמי שלא נחתך ממנו כלל הוא, וגם זה אינו מתיישב דשמואל דאמר דתלתא דכל וחד מציל אף על גב דקיימא לן בכל מקום דרובו ככולו, הא פירש לנו שאין הולכין בפסיקת גידין לרובו ככולו הא אין משגיחין אלא בשיעור שנשאר שלם לבד, וצריך עיון. ולענין פסק הלכה. קיימא לן כרב דאמר ברובן, דכל רב ושמואל הלכה כרב באיסורא, ואף על גב דאיכא תרי לישני איכא מאן דאמר מאי רובן רוב אחד מהן, ואיכא דאמרי מאי רובן רוב כל אחד ואחד נקטינן כלישנא בתרא ולקולא. וכן פסק הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל (שם) והרב אלפסי ז"ל לא הביא בהלכות לישנא קמא כלל אלא לישנא בתרא לבד, ובספר התרומה בשם רבינו שלמה ז"ל דהשתא לא איתמר לא כמר ולא כמר הלכה כמאן דאמר הלך אחר המחמיר, הילכך אפילו ברוב אחד מהם טריפה. ונראין הדברים כדברי רבותינו הגאונים ז"ל דדוקא ברוב כל אחד ואחד, דהא בין לאמימר בין למר בר רב אשי לית להו האי לישנא קמא דרב, דאמימר גופיה דמחמיר טפי לא פסיק כחד מנייהו אלא אי אפסיק אלימא מיהא ומשום דאזל ליה רוב בנין, וללישנא קמא דרב אפילו אפסיק חד מקטני נמי טריפה, וכל שכן דלא אתיא כמר בר רב אשי, דלדידיה אפילו איפסיקו תרי קטיני נמי כשירה, וקיימא לן כמר בר רב אשי בר מתרי, אבל לישנא בתרא אתיא כמר בר רב אשי, דהא אזדא רוב מנין ואזדא רוב בנין, הילכך קיימא לן כלישנא בתרא, ועד דאפסיק רוב כל אחד ואחד לא מיטרפא כנ"ל. ומיהו תמיהא לי קצת אמאי בעינן רוב כל אחד ואחד, דהא אפילו ברוב אלימא ורוב אחד מן קטיני הוה ליה למיסר, דהא רובו ככולו אמרינן וכדאפסיקו תרי וחד מנייהו אלימא ליכא מאן דמכשר. ושמא נאמר דהא דאמרינן ברוב כל אחד ואחד לאו למימר דעד דאיכא רוב כולהו תלתא כשירה, אלא לומר דאף על גב דאיפסיק רוב תרי קטיני לא מיטרפא עד דאפסיק נמי אלימא בהדייהו, אי נמי אפשר לומר דהכי קים להו לרבנן דאי אישתייר חד מינייהו שלם ומיעוטן תרי אחריני כשירה [עד] דאפסיקו תרין לגמרי והוא דחד מינייהו אלימא או דאפסיקו רוב כל אחד מכולהו תלתא וכסברתיה דשמואל נמי דאמר דמיעוטן מציל ואף על גב דלא אשתייר אלא כחוט הסרבל, וצריך עיון. ומיהו הני מילי בבהמה דהכי קים להו לרבנן, אבל בעוף אפילו נפסק אחד מהן טריפה וכדאמרינן לעיל בעופא שיתסר הוו אי אפסיק חד מינייהו טריפה, ועלה קאמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דאביי ואייתו לקמיה עופא ובדק בצומת הגידין ואשכח חמיסר והיה חד שני מחבריה נפציה אשכחיה תרי מדנפציה, שמע מינה דאי לא אשכחיה הוה טריף ליה, דאי לא אמאי טרח לנפציה כיון דאשכח חמיסר שלימין דודאי מדקאמר אשכח חמיסר משמע דשלימין קאמר. ומיהו לפי מ"ש דאפשר לומר דרב לא אמר בהא רובו, ושמואל נמי דאמר הכי בהדיא מדקא שרי בנשתייר תלתא דכל חד וחד איכא לעיוני בהא אי אפסיק רובו של אחד, והרמב"ם ז"ל (שם, הי"ט) כתב דאף ברוב אחד נמי טריפה.

    תנו רבנן נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו ומתני' לא קתני אלא אם רוב בשר קיים כשרה. ראיתי בשם רבינו הרב ז"ל דמתני' וברייתא לאו בחדא גוונא מיירי, אלא מתניתין דוקא בשלא יצא לחוץ, הלכך אי איכא רוב בשר קיים אף על פי שאינו חופה את רובו כשרה, וברייתא מיירי ביצא לחוץ כדקתני בהדיא נשבר העצם ויצא לחוץ דכיון דיצא לחוץ לא מתכשר אלא בעור ובשר חופין את רובו אף על גב דרוב בשר קיים.

    והא ד אמר רב דימי אמר רבי יוחנן רוב עביו ואמרי לה רוב הקיפו. פירש רש"י ז"ל רוב עביו שלא יצא רוב חלל העצם בחוץ אלא מיעוט החלל נגלה ורובו נכסה, אבל אם יצא רוב חלל העצם לחוץ אפילו בנקב קטן ורוב הבשר שסביב הבשר קיים טרפה. ומאן דאמר רוב הקפו, סבירא ליה דאין הכל תלוי אלא בחפיי' רוב הקף העצם, שאם רוב ההקף מגולה אף על פי שכוונה השבירה כלפי הבשר הקיים וכל השבר וכל חלל העצם נחפ' בבשר אפילו הכי טריפה, ואמר רב פפא דבעינא רוב חלל העצם נכסה ורוב היקף קיים. וכ"פ בספר התרומה כדברי רש"י ז"ל שאם יצא רוב החלל בנקב קטן טרפה. ורבינו יצחק ז"ל פירשה כעין רוב (ו)חללה ורוב הקפה האמור לגבי גרגרת שהעצם אינו שוה כגרגרת, ופעמים שהעצם עב מלמעלה וקצר מלמטה, ואז אפשר דהוי חופה רוב עביו לא הוי רוב הקיפו ורוב הקיפו לא הוי רוב עוביו.

    ולימא מר עור משלים לבשר פירש הרב רבי זרחיה הלוי ז"ל בשם הגאונים ז"ל שאין בשר בלא עור מציל אלא בשבשר ועור על גביו כעין בשר שלם, ואינו נראה דאם כן בר גוזלא דרכיך כל שכן שהיה צריך עור על גבי בשר, ורבינו חננאל ז"ל ורש"[י] ז"ל פירשו משלים כגון שהבשר בוד חופה חצי העצם והעור משלימו לרובו, אבל אם נאמר מצטרף משמע דאפילו חצי בשר וחצי עור מצטרפין להגן, והוא הנכון. ולענין פסק הלכה קיימא לן כהאי לישנא בתרא דרבי יוחנן לא אמר בהדיא עור מצרף, אלא דעולא מכללא שמע לה מההוא דבר גוזלא, ודחי ליה רב נחמן דשני בר גוזלא דרכיך ועורו הרי הוא כבשר, הלכך בהמה אין עור מצטרף לבשר אלא משלם לרובו, אבל בר גוזלא עור נמי מצטרף לבשר. ואיכא לעיוני אם כל עוף כבר גוזלא ואפילו אווזין ותרנגולין, או גוזלא דוקא דרכיך טפי. ומלשון פירושו של רבינו חננאל ז"ל נראה דכל עוף במשמע, שכתב שאני בר גוזלא דרכיך וכיון דרכיך הוי כבשר, אבל בבהמה לא משמע, דלא מפקינן אלא עור בהמה דאלים טפי. וגוזלא נמי משמע דדוקא מצטרף אבל עור לבדו לא, דצירוף עצמו אין לנו בבר גוזלא אלא מעדותו של עולא ומעשה שהיה עור מצטרף לבשר היה. והרב רבי משה בר מיימון ז"ל (פ"ה מהל' מאכלות אסורות ה"ח) פסק כלישנא קמא דעולא דאמר עור הרי הוא כבשר, והוא מן התימה. ונראה לי שסמך לו הרב ז"ל עם מה שאמרו בסמוך ניטל שליש התחתון מהו, כלומר אם ניטל שליש עובי הבשר הסמוך לעצם אי מגין או לא, ומהדרינן תא שמע דאמר עולא אמר ר' יוחנן עור הרי היא כבשר, אלמא מדמייתי תלמודא מיניה ראיה קים ליה לתלמודא דהכי הלכתא. ומיהו נראה לי דאי מההיא איכא לדחויי דאף על גב דמייתי ליה תלמודא לאו למימרא דהלכתא כעולא, אלא הכי קאמר מדעולא נשמע לדידן מי לא אמר עולא דעור גרוד לבדו מגין, אם כן לדידן א"א דעור בשני שלישי בשר לא מציל, דכולי האי ליכא לאיפלוגי בין עולא לדידן, ועוד דהא דחינן לה ואמרינן דילמא התם דקנה משכא דידיה. ועוד דעל כרחין מדעולא נשמע לדידן, דהא בדעולא תרתי איכא, חדא דעור הרי הוא כבשר, ועוד אחרת דאף על גב דניטל בשר שתחת העור אפילו הכי עור מגין, נהי (דאי) [דאנן] לא קיימא לן כוותיה משום דעור אינו כבשר, מכל מקום שמעינן מינה דאף על גב שניטל הבשר שתחת העור היה מציל, אם כן נפשוט מינה בעיין דניטל שליש התחתון כשר וזה נכון וברור. אלא נראה כדברי רבוותא ז"ל דפסקו לחומרא דעד דאיכא רוב בשר לא מכשרינן לה, ואף על גב דללישנא קמא אמר עולא אנן עור ובשר תנינן ללישנא בתרא מימר אמרינן דמעולם לא אמר עולא הכין.

    Rashba on Chullin 76b · Sefaria

    Meiri

    ואחר כך בא אמימר ואמר תלתא חוטי הוו והוא שהענין ידוע שכל שאנו אוסרין את הבהמה מחשש צומת הגידין הכל תלוי בבדיקת הצומת שאם אנו מוצאים את כולם שלמים ודאי כשר ואמר שבבהמה שלשה גידין וכל שנפסק הגדול כלו שהוא רוב בנין או השנים הדקים שהם רוב מנין טרפה ומר בר רב אשי מיקל לומר שאין טרפה אלא בשנפסק הגדול ואחד מן הדקים וכן הלכה ובעוף הם ששה עשר וכל שנפסק אחד מהם טרפה ובדיקתם קשה הרבה עד שקצת רבני צרפת כתבו שאין סומכין בהם בבדיקה:

    ואחר כך בא רב יהודה לפרש שצומת הגידין ברובן ופרשו בו ברוב אחד מהן ואקשי ליה שמואל ואפי' מיפסיק חד הא אכתי איכא תרי והיאך אתה אוסר ברוב אחד ולשמואל מיהא אפי' נפסק רוב כל אחד ואחד ולא נשתייר מכל אחד מהם אלא כחוט הסרבל כשרה ויש גורסים אפי' כחוט הסרבל והכל אחד כלומר כל שנשתייר מהם כלום וחזרו ופירשו דבריו של רב ברוב כל אחד ואחד וכן הלכה דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ומיהו כלישנא בתרא ולקולא וכל שלא נפסקו מכל וכל אין הבהמה מיטרפת אלא ברוב כל אחד ואחד אע"פ שבכל מקום רבו ככלו והיה לנו לאסור ברוב אלימא ורוב חד מן קטיני בהדיא מ"מ בטרפות אין מדמין מזו לזו וכל שכן מדוכתי אחריני לדידהו והכי קים להו לרבנן שכל שלא נפסקו מכל וכל אפי' נפסקו שנים ברובן כל שהאחד נשאר רובו שלם כשרה ובעוף יראה גם כן שכל שנשאר אחד שלם או רובו שלם אפי' נפסקו החמשה עשר ברובן כשר ומ"מ יש לפקפק בה הואיל ובששה עשר חוטין אמרו שפסיקת אחד מהם אוסרת אף ברוב אחד טרפה וכן כתבוה גדולי המחברים ואחר כך חזרו במה שאמרו במשנה בנשבר העצם במקום סאין עושה אותה טרפה שאם רוב בשר קיים כשר אף האבר ואם אין רוב בשר קיים אבר אסור ובהמה מותרת ועכשיו נחלקו בנשבר במקום שעושה אותה טרפה והוא שאמרו אמר רב למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור ולפי שטתנו שנשבר בעצם שלישי שאם נחתך אסור לדברי הכל ובנשבר אם רוב בשר קיים זה וזה מותר שאין השבירה במקום שרוב בשר קיים כלום ופירושה בלא יצא לחוץ ומתוך כך דיו ברוב בשר קיים ואם יצא לחוץ אף היא כשרה ובלבד בשיהא עור ובשר חופין את רובו כמו שנבאר ואם אין רוב בשר קיים הוה ליה כנחתך וזה וזה אסור ולמטה מן הארכובה ר"ל לשטתנו אף בעצם אמצעי כל שאינו במקום צומת הגידין אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם אין רוב בשר קיים בהמה מותרת שאף בנחתך כן ואבר מיהא אסור כאלו נחתך ושמואל אמר אף למעלה כל שלא נחתך בהמה מותרת דשני ליה בין חתוכה לשבורה והלכתא כרב ומה שאמרו אחר כן תנו רבנן נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו מותר אינו חדוש אחר אלא שהראשונה בלא יצא לחוץ ודיה ברוב בשר קיים ובאה בריתא זו ללמד שאם יצא לחוץ צריך לעור ובשר חופין את רובו וכן הדין במקום שאין עושה אותה טרפה ולענין האבר וכמו שפירשנו:

    ולדעת הפוסקים כלישנא קמא דרב יהודה ונחתך עצם אמצעי טרפה מפרשים מחלקת זו בלמעלה מארכובה התחתונה ר"ל שנשברה בעצם אמצעי וטעם איסור האבר הוא משום אבר המדולדל מפני שדנו בו שכל שהוא כן אינו יכול לחזור ולחיות ומה שהקשו יאמרו אבר שחיה ממנה מוטל באשפה וכו' כבר פרשנוהו וכן מה שאמרו שאבר עצמו מטמא במשא כלומר שהשחיטה עושה נפול ומה שהקשו בה ממה שאמרו ששחיטת טרפה טהרה אותו ואת האבר המדולדל בה ומה שאמר בו על שהיה מחזר להקשות מניגרי בריאתא והיה לו להקשות ממתניתין דקאמר הוכשרו בדמיה כלומר לקבל טומאה אלמא דטומאת עצמה מיהא אין בה ומה שהשיבו הוא דאיכא לדחויי כדדחינן לעיל ר"ל דהוכשרו קאי אבשר ולא אאבר הא אבר מיהא אפשר שאף טומאת עצמו יש לו כבר ביררנו הכל למעלה ואין הכונה עכשיו אלא לברר דין חתיכת הרגלים ושבירתם ושמיטתם וענין צומת הגידין:

    זהו מה שביררנו בענין השמועה מתוך דברי המפרשים עם מה שנתחדש לטובה להוסיף על דבריהם או לגרוע מהם מעתה נשוב לסדר הענין כלו על הסדר כמו שייעדנו ונאמר:

    שלש עצמות יש ברגלי הבהמה וכנגדן בעוף הראשון הוא הירך וראשו מחובר לגוף ועומד בעצם חלול שבגוף כבוכנא באסיתא וראשו זה הוא הנקרא בוקא דאטמא וראשו התחתון מחובר עם העצם השני שאנו מזכירין עכשיו העצם השני הוא הנקרא שוק וראשו העליון מחובר עם ראש התחתון של ירך וראשו זה הוא הנקרא רכובה שכנגדו בגמל ניכר וראשו התחתון מחובר עם ראש העצם השלישי שאנו מזכירין עכשיו העצם השלישי הוא הנקרא רגל והוא הנמכר עם הראש ראשו העליון מחובר עם ראש תחתון של שוק וראשו זה הוא נקרא רכובה הנמכרת עם הראש ועליו אנו אומרים ארכובה סתם וראשו התחתון מחובר עם פרסות הרגל נמצאו שלשה שמות אלו הירך והשוק והרגל ושמות ראשיהן העליונים בוקא דאטמא רכובה שכנגדה בגמל ניכר ורכובה הנמכרת עם הראש או ארכובה סתם ויש בין ראש תחתון של עצם שני לראש עליון של עצם שלישי הנמכר עם הראש עצם קטן שמחבר שני הראשים והוא נקרא בלשון תלמוד ערקום ובלע"ז בורינקיק ולמעלה מאותו הערקום והוא סוף העצם השני שבו תולין הטבחים את הבהמה צומתין ומתחברין בבהמה שלשה גידין אחד גס ושנים דקים והם כלפי צד פנים הרואה גוף הבהמה ומתפשטין משם למעלה בעצם האמצעי והוא השוק עד שמתחילין ליבלע בתוך הבשר ומתרככים שם וחוזרין כעין בשר ואין להם משם ואילך דין גידים ושיעורם ממקום יציאתם עד מקום שנתרככו ולא נקראו עוד גידין בבהמה גסה עד ארבע אצבעות ויש אומרים שש עשרה אצבעות ואין הדברים נראין ובבהמה דקה לא נתפרש בו שיעור על צד הכמות אלא על צד איכות והוא לפי מראיהן ומשמושם כל שהם עומדים בקשים והם לבנים הם נקראים גידים משהתחילו להתרכך ולהצטבע אין נקראין גידין וסוף הדברים הכל חוזר לדעתנו לכניסתם בבשר שמכיון שמתחילים ליכנס בבשר הם מתחילים להתרכך ולהצטבע ויש בין שני אלו השיעורים שיעור אחד שהם לבנים קצת ועינם מזהיר כעין הזכוכית אלא שאינו לובן גמור ונקרא בלשון תלמוד זיגי והוא בתחלת כניסתם בבשר ולשיטתנו אינו בכלל הצומת כלל וכן יש גידין במקום זה בבהמה כלפי חוץ בצד שהזנב שוקף עליו ואינו בדין האמור בגידין כלל וכן יש בשלשה גידין אלו גידים אחרים נבלעים בתוכם ואותם הנבלעים אינן בכלל גידין כלל:

    ובעוף יש בו גם כן שלש עצמות שהזכרנו ויש בו גידים גם כן צומתין במקום שכנגדו צומתין בבהמה בסוף העצם השני ויש עופות שיש בם אותו ערקום שהזכרנו אלא שבעוף יש בו גידין הרבה והם ששה עשר וכלם דקים ואין בהם דקדוק אם לצד פנימי אם לצד חיצון וכולם נקראים גידים אלא שיש מהם נבלעים באחרים ואין נקראים גידים לא להשלמת מנין ולא לדין איסור שבגידין ומתפשטין על הדרך שביארנו בבהמה ושיעור תחום שלהם עד היכן נקראין גידין לא נתפרש אלא שנראה לשער בהם כשיעור מה ששערנו בבהמה דקה לפי מה שאנו כוללים בה ר"ל להיות סוף הדברים עד שיתחילו ליכנס בבשר שכל התחומין והסימנין תלויים בה:

    הרי שביארנו וציירנו עכשיו מנין העצמות והגידין ותכונתם והרי אנו מתחילים עכשיו לבאר דין השמטת ראשי העצמות זה מזה ודין נשבר איזה עצם שבהם אלא שהוא לשם עדין ודין נחתך איזה עצם מאלו מכל וכל ודין פסיקת הגידין או קצתם:

    כל שידוע בגידין שנטלו כלם או נפסקו במקום שהם צומתים והוא מראש התחתון של עצם שני עד שמתחילין להכנס בבשר אע"פ שהעצמות קיימים טרפה ניטלו או נפסקו קצתם מכל וכל אם בעוף טרפה אפי' באחד מהם אם בבהמה אינה טרפה אא"כ נפסק רוב מנינם ורוב בנינם והוא האחד הגס עם אחד מן השנים הדקים הא אם נפסקו שנים הדקים הרי נשאר רוב בנין ואם נפסק הגס הרי נשאר רוב מנין:

    19 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 76b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' וא"ד מאי רובו רוב כל א' וא' כו' ודברי הרא"ש בזה קשים להולמם וצריכין עיון ע"ש:

    תוס' בד"ה ואם לאו זה וזה אסור כו' ואגב סיפא נקט נחתכו דלמטה כו' עכ"ל פי' בסיפא דהיינו בלמעלה אגב רישא דיליה דהיינו למטה נקט נחתכו והלשון קצת מגומגם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 76b · Sefaria

    Maharam

    תד"ה רוב עוביו וכו' זימנין דמשכחת לה זה בלא זה שאין העצם עגול וכו'. פי' דברי התוס' בפשיטות הוא זה דכשהעצם עגול אין שייך לחלק בין רוב עוביו לרוב היקפו דרוב עוביו הוא בעצמו רוב היקפו אבל כשאין העצם עגול אלא רחב מצד אחד ומיצר מצד אחד אז במקום הרחב נקרא רוב עוביו והיקף כל שאר העצם נקרא רוב היקפו ופליגי לישני הי מינייהו בעי הלכך בעינן תרוייהו ומלשון הרא"ש משמע דכשהוא מיצר והולך הרבה אז הוי רוב היקפו יותר מרוב עוביו ודיו ברוב היקפו וכשאין מיצר והולך הרבה אז הוי רוב עוביו יותר ועוד עיין בטור י"ד סימן נ"ה שכתב שם ג"כ בלשון אחר:

    Maharam on Chullin 76b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר רב פפא הלכך לעיל דף סה ע"א שבת דף כ ע"א:

    Gilyon HaShas on Chullin 76b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 76, Amud Bet, about 524 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: כֵּיוָן דְּזִיגִי…”

    2. Segment 242 words

      Opens “אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב זְבִיד: תְּלָתָא חוּטֵי…”

    3. Segment 333 words

      Opens “בְּעוֹפוֹת שִׁיתְּסַר חוּטֵי הָווּ, אִיפְּסִיק חַד מִינַּיְיהוּ…”

    4. Segment 431 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: צוֹמֶת הַגִּידִין…”

    5. Segment 525 words

      Opens “טַעְמָא דְּאִיכָּא תְּרֵי, הָא לֵיכָּא תְּרֵי –…”

    6. Segment 641 words

      Opens “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מַאי רוּבּוֹ? רוֹב כׇּל אֶחָד…”

    7. Segment 73 words

      Opens “נִשְׁבַּר הָעֶצֶם כּוּ׳.…”

    8. Segment 837 words

      Opens “אָמַר רַב: לְמַעְלָה מִן הָאַרְכּוּבָּה, אִם רוֹב…”

    9. Segment 921 words

      Opens “וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה, אִם…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן לִשְׁמוּאֵל: יֹאמְרוּ ״אֵבֶר…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמֵינָא, אֵבֶר שֶׁחָיָה מִמֶּנָּה…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “שְׁלַחוּ מִתָּם: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב, הֲדוּר שְׁלַחוּ:…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “מֵתִיב רַב חִסְדָּא: לֹא, אִם טִיהֲרָה שְׁחִיטַת…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: הַדּוֹרֵי אַפִּירְכֵי לְמָה לָךְ?…”

    15. Segment 156 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: מַתְנִיתִין אִיכָּא לְדַחוֹיֵי, כִּדְדָחֵינַן.…”

    16. Segment 1630 words

      Opens “כִּי סָלֵיק רַבִּי זֵירָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב יִרְמְיָה…”

    17. Segment 1743 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְיָצָא לַחוּץ, אִם…”

    18. Segment 1830 words

      Opens “אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עוֹר הֲרֵי…”

    19. Segment 1921 words

      Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי [אָמַר עוּלָּא], אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”

    20. Segment 2030 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא עוֹבָדָא יָדַעְנָא, דְּהָהוּא בַּר…”

    21. Segment 2118 words

      Opens “הָנְהוּ גִּידִין רַכִּין דַּאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה, אָמַר…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 76b · Segment 10 — “…וּמוּתֶּרֶת״? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא לְרַב…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 76b · Segment 5 — “…דְּאָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל: צוֹמֶת הַגִּידִים, אֲפִילּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chullin 76b · Segment 18 — “אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עוֹר הֲרֵי הוּא כְּבָשָׂר.…

    Original text

    מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: כֵּיוָן דְּזִיגִי – אַף עַל גַּב דְּלָא חִוָּורֵי.

    Mar bar Rav Ashi said: Once the sinews begin to be translucent, even if they are not actually white, they are considered part of the convergence of sinews.

    אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב זְבִיד: תְּלָתָא חוּטֵי הָווּ, חַד אַלִּימָא וּתְרֵי קַטִּינֵי. אִיפְּסִיק אַלִּימָא – אַזְדָּא רוֹב בִּנְיָן, אִיפְּסִיק קַטִּינֵי – אַזְדָּא רוֹב מִנְיָן. מָר בַּר רַב אָשֵׁי מַתְנֵי לְקוּלָּא: אִיפְּסִיק אַלִּימָא – הָאִיכָּא רוֹב מִנְיָן, אִיפְּסִיק קַטִּינֵי – הָאִיכָּא רוֹב בִּנְיָן.

    § With regard to the removal of the convergence of sinews in the thigh, which renders the animal a tereifa , Ameimar says in the name of Rav Zevid: There are three strands, i.e., sinews; one is thick and the other two are thin. If the thick sinew was severed, a majority of the structure of the convergence of sinews is gone, as the thick sinew is thicker than the other two combined. If the thin ones were severed, then a majority of the number of sinews is gone. If either type of majority has been severed, the animal is rendered a tereifa . Conversely, Mar bar Rav Ashi teaches a lenient version of this ruling: If the thick sinew was severed, since there is a majority of the number of sinews that remains, the animal is not a tereifa . Likewise, if the thin ones were severed, since there is a majority of the structure that remains intact, the animal is not a tereifa .

    בְּעוֹפוֹת שִׁיתְּסַר חוּטֵי הָווּ, אִיפְּסִיק חַד מִינַּיְיהוּ – טְרֵפָה. אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּאַבָּא, וְאַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ עוֹפָא, וּבְדַק וְאַשְׁכַּח בֵּיהּ חֲמֵיסַר. הֲוָה חַד דַּהֲוָה שָׁנֵי מֵחַבְרֵיהּ, נַפְּצֵיהּ וְאַשְׁכַּח תְּרֵי.

    The Gemara comments: All this applies to animals, whereas with regard to birds, there are sixteen strands; if even one of them is severed, it is a tereifa . Mar bar Rav Ashi said: I was standing before father, i.e., Rav Ashi, and they brought before him a bird, and he examined it to see if it was a tereifa and found fifteen sinews. There was one of them that was different from the others; he broke it apart and it was found to be composed of two sinews.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: צוֹמֶת הַגִּידִין שֶׁאָמְרוּ בְּרוּבּוֹ; מַאי רוּבּוֹ? רוֹב אֶחָד מֵהֶן. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לִי: מִכְּדֵי תְּלָתָא הָווּ, כִּי מִיפְּסִיק חַד מִינַּיְיהוּ לִגְמָרֵי, הָא אִיכָּא תְּרֵי.

    The Gemara returns to the issue of the convergence of sinews in an animal. Rav Yehuda says that Rav says: The convergence of sinews in the thigh of which the Sages spoke, stating that if it is severed the animal is a tereifa , is referring to the severing of the majority of it. Rav Yehuda added: What is the meaning of the majority of it? This means the majority of one of the sinews. Rav Yehuda further stated: When I stated this halakha in the name of Rav before Shmuel, he said to me: Since they are three sinews, when one of them is severed entirely, there are still two remaining, which means that the majority of the convergence of sinews is intact. Therefore, the animal is still kosher.

    טַעְמָא דְּאִיכָּא תְּרֵי, הָא לֵיכָּא תְּרֵי – לָא, וּפְלִיגָא דְּרַבְנַאי, דְּאָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל: צוֹמֶת הַגִּידִים, אֲפִילּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר בָּהּ אֶלָּא כְּחוּט הַסַּרְבָּל – כְּשֵׁרָה.

    The Gemara infers from Shmuel’s statement: The reason the animal is not a tereifa is only that there are two remaining, from which it may be inferred that if there are not two remaining it is not kosher, despite the fact that the other sinew is intact. The Gemara notes: And according to this version of his opinion, Shmuel disagrees with the opinion of Rabbenai, who also stated his ruling in Shmuel’s name. As Rabbenai says that Shmuel says: With regard to the convergence of sinews in the thigh, even if only one sinew remains of it, which is as thick as the string used to close the neckline of a cloak [ hasarbal ], the animal is kosher.

    וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מַאי רוּבּוֹ? רוֹב כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לִי: מִכְּדֵי תְּלָתָא הָווּ, הָאִיכָּא תְּלָתָא דְּכֹל חַד וְחַד מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבְנַאי, דְּאָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל: צוֹמֶת הַגִּידִין שֶׁאָמְרוּ, אֲפִילּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר בָּהּ אֶלָּא כְּחוּט הַסַּרְבָּל – כְּשֵׁרָה.

    And some say that there is a different version of this discussion. Rav Yehuda said: What is the meaning of a majority of it? This means a majority of each and every one of the sinews. Rav Yehuda added: When I stated this halakha in the name of Rav before Shmuel, he said to me: Since they are three sinews, there is one-third of each and every one, and that should be sufficient. There is no need for a majority of each sinew to remain. The Gemara notes: Rav Yehuda’s statement in the name of Shmuel supports the opinion of Rabbenai, as Rabbenai says that Shmuel says: With regard to the convergence of sinews in the thigh of which the Sages spoke, even if there remains of each of the three sinews only as much as the thickness of the string used to close the neckline of a cloak, the animal is kosher. This also indicates that there is no need for a majority of the sinew to remain.

    נִשְׁבַּר הָעֶצֶם כּוּ׳.

    § The mishna states: If the bone of a limb was broken but the limb was not completely severed, and the animal was then slaughtered, if the majority of the flesh surrounding the bone is intact, the slaughter of the animal renders it permitted; but if not, its slaughter does not render it permitted.

    אָמַר רַב: לְמַעְלָה מִן הָאַרְכּוּבָּה, אִם רוֹב הַבָּשָׂר קַיָּים – זֶה וָזֶה מוּתָּר, וְאִם לָאו – זֶה וָזֶה אָסוּר. לְמַטָּה מִן הָאַרְכּוּבָּה, אִם רוֹב הַבָּשָׂר קַיָּים – זֶה וָזֶה מוּתָּר, אִם לָאו – אֵבֶר אָסוּר וּבְהֵמָה מוּתֶּרֶת.

    Rav says: If the bone was broken above the leg joint and then the animal was slaughtered, if a majority of the flesh around the break is intact, both this, the animal itself, and that, the limb, are permitted. The break does not render the animal a tereifa and the limb is not regarded as a hanging limb; therefore it is permitted by the slaughter of the animal. But if not, i.e., if a majority of the flesh around the break is not intact, both this and that, the animal and the limb, are prohibited. If the bone was broken below the leg joint, then if a majority of the flesh is intact, both this and that are permitted; if not, then the limb itself is prohibited from the area of the break and below, as it is not permitted by the slaughter of the animal, but the rest of the animal is permitted.

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה, אִם רוֹב הַבָּשָׂר קַיָּים – זֶה וָזֶה מוּתָּר, אִם לָאו – אֵבֶר אָסוּר, וּבְהֵמָה מוּתֶּרֶת.

    And Shmuel says: Whether the break is above or below the leg joint, the halakha is the same: If a majority of the flesh is intact, both this and that, the limb and the animal, are permitted. If the majority of the flesh is not intact, the limb is prohibited and the animal is permitted. Even if the leg was broken above the leg joint the animal does not become a tereifa unless the leg was entirely severed.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן לִשְׁמוּאֵל: יֹאמְרוּ ״אֵבֶר מִמֶּנָּה מוּטָּל בָּאַשְׁפָּה וּמוּתֶּרֶת״? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא לְרַב נַחְמָן: לְרַב נָמֵי יֹאמְרוּ ״אֵבֶר מִמֶּנָּה מוּטָּל בָּאַשְׁפָּה וּמוּתֶּרֶת״!

    Rav Naḥman objects to this ruling of Shmuel: If one permits the animal despite the fact that its leg is prohibited, people will say: A limb from the animal is placed in the garbage, as it is prohibited, and yet the animal itself is permitted? They may then mistakenly conclude that even if that leg had been completely severed from the animal, the animal would be permitted. Rav Aḥa bar Rav Huna said to Rav Naḥman: This concern also exists according to the opinion of Rav, in a case where the bone is broken below the joint and the flesh is not intact. Rav rules in that case that the animal is permitted and the limb is prohibited. But is there not the concern that people will say: A limb from this animal is placed in the garbage, and the animal itself is permitted?

    אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמֵינָא, אֵבֶר שֶׁחָיָה מִמֶּנָּה מוּטָּל בָּאַשְׁפָּה, וּמוּתֶּרֶת?

    Rav Naḥman said to him: This is what I meant to say: People will say: A limb from which this animal lives, i.e., which if removed, renders the animal a tereifa , is placed in the garbage, and the animal itself is permitted? The concern exists only according to the opinion of Shmuel, who permits the animal even when the break is above the joint, as were it severed there, the animal would thereby be rendered a tereifa . People may mistakenly equate the case where the bone was broken and the case where it was severed and permit both. The concern does not exist according to the opinion of Rav, as he permits the animal only in a case where the bone is broken below the joint, and even if it were severed there that would not render it a tereifa .

    שְׁלַחוּ מִתָּם: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב, הֲדוּר שְׁלַחוּ: כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, הֲדוּר שְׁלַחוּ: כְּוָותֵיהּ דְּרַב, וְאֵבֶר עַצְמוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא.

    § With regard to this dispute, they sent a ruling from there, Eretz Yisrael: The halakha is in accordance with the opinion of Rav that if the bone was broken above the leg joint, if a majority of the flesh around the break is not intact, both the animal and the limb are prohibited. They then sent a ruling: The halakha is in accordance with the opinion of Shmuel that only the limb is prohibited. They then sent a ruling: The halakha is in accordance with the opinion of Rav that the animal is a tereifa , and they added that the limb itself is not rendered pure by the slaughter; rather, it imparts the impurity of a limb from a living animal by carrying. The animal itself, though, is rendered pure from the impurity of a carcass and is prohibited only as a tereifa .

    מֵתִיב רַב חִסְדָּא: לֹא, אִם טִיהֲרָה שְׁחִיטַת טְרֵפָה אוֹתָהּ וְאֶת הָאֵבֶר הַמְדוּלְדָּל בָּהּ – דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ, תְּטַהֵר אֶת הָעוּבָּר – דָּבָר שֶׁאֵינוֹ גּוּפָהּ?

    Rav Ḥisda raises an objection from a baraita cited earlier (73a) concerning whether the slaughter of a mother animal can render pure a limb of its fetus that was extended outside the womb even though the act of slaughter cannot render the fetus permitted for consumption. The Rabbis brought proof for their opinion that this limb is rendered pure from the halakha that a tereifa is rendered pure by slaughter even though it is not thereby permitted for consumption. Rabbi Meir responded: No, even if the slaughter of a tereifa renders the animal itself pure, and likewise, the slaughter of any animal renders pure the limb that was partially cut from it but still hangs from it from imparting the impurity of a carcass, despite the fact that this animal or limb is prohibited for consumption, that is so with regard to something that is part of its own body. Does it necessarily follow that it should also render pure the limb of its fetus, which is something that is not part of its own body? It is explicit in Rabbi Meir’s claim that the hanging limb of a tereifa is rendered pure by the slaughter of the animal.

    אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: הַדּוֹרֵי אַפִּירְכֵי לְמָה לָךְ? אוֹתֵיב מִמַּתְנִיתִין! נִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה – הוּכְשְׁרוּ בְּדָמֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא הוּכְשְׁרוּ.

    Rabba said to Rav Ḥisda: Why are you searching after refutations from baraitot that are not known by all? You can raise a conclusive refutation from the mishna (127b): With regard to the limb or flesh of an animal that was partially severed but remains hanging from it, if the animal was slaughtered, the limb and the flesh were thereby rendered susceptible to contracting the impurity of food by the blood of the animal, as blood is one of the seven liquids that render foods susceptible to impurity; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says: They were not rendered susceptible with the blood of the slaughtered animal. It is evident that according to all opinions in the mishna, the hanging limb and flesh are not regarded as a limb or flesh from a living animal, which would not need to be rendered susceptible to impurity, as they impart their own impurity.

    אֲמַר לֵיהּ: מַתְנִיתִין אִיכָּא לְדַחוֹיֵי, כִּדְדָחֵינַן.

    Rav Ḥisda said to Rabba: The difficulty from the mishna can be refuted, as we refuted it earlier (73a), by claiming that the dispute about the blood rendering the animal susceptible to impurity concerns only the hanging flesh, but that a hanging limb from an animal that was slaughtered does have the status of a limb from a living animal and the associated impurity.

    כִּי סָלֵיק רַבִּי זֵירָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב יִרְמְיָה דְּיָתֵיב וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: יִישַׁר, וְכֵן תַּרְגְּמַהּ אַרְיוֹךְ בְּבָבֶל. אַרְיוֹךְ מַנּוּ? שְׁמוּאֵל. וְהָא מִיפְלָג פְּלִיג! הֲדַר בֵּיהּ שְׁמוּאֵל לְגַבֵּיהּ דְּרַב.

    The Gemara relates that when Rabbi Zeira ascended to Eretz Yisrael he found Rav Yirmeya sitting and saying this halakha of Rav, i.e., that if the bone is broken above the leg joint and the flesh is not intact, the animal is a tereifa . Rabbi Zeira said to him: You have spoken well, and Aryokh interpreted the matter likewise in Babylonia. The Gemara asks: Who is Aryokh? It is Shmuel. But that is difficult, as Shmuel disagrees with Rav concerning this issue. The Gemara explains: Shmuel retracted his opinion in favor of that of Rav.

    תָּנוּ רַבָּנַן: נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְיָצָא לַחוּץ, אִם עוֹר וּבָשָׂר חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ – מוּתָּר, אִם לָאו – אָסוּר. וְכַמָּה רוּבּוֹ? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רוֹב עוֹבְיוֹ, וְאָמְרִי לַהּ: רוֹב הֶקֵּיפוֹ. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ, בָּעֵינַן רוֹב עוֹבְיוֹ וּבָעֵינַן רוֹב הֶקֵּיפוֹ.

    § The Sages taught in a baraita : In a case where the bone broke and protruded outward, if skin and flesh cover a majority of the bone the animal is permitted; if not, it is prohibited. The Gemara asks: And how much is a majority of a bone? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says: A majority of its width, and some say that he said: A majority of its circumference. Rav Pappa said: Therefore, as there is no clear ruling on the matter, we require that the bone be covered by a majority of its width, and we also require that it be covered by a majority of its circumference.

    אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עוֹר הֲרֵי הוּא כְּבָשָׂר. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְעוּלָּא: וְלֵימָא מָר עוֹר מְצָרֵף לְבָשָׂר, דְּהָא ״עוֹר וּבָשָׂר״ קָתָנֵי! אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן ״עוֹר אוֹ בָּשָׂר״ תָּנֵינַן.

    Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: Skin is like flesh with regard to this issue, i.e., if the flesh has been removed but the skin covers a majority of the bone, the animal is kosher. Rav Naḥman said to Ulla: And let the Master say that skin combines with flesh, i.e., that if flesh and skin together cover a majority of the bone the animal is kosher, as the tanna of the above baraita teaches: Skin and flesh, which indicates that skin alone is ineffective. Ulla said to him: We learned that the baraita states: Skin or flesh.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי [אָמַר עוּלָּא], אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עוֹר מִצְטָרֵף לְבָשָׂר. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְעוּלָּא: וְלֵימָא מָר עוֹר מַשְׁלִים לְבָשָׂר לְחוּמְרָא!

    Some say that there is a different version of this discussion: Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: Skin combines with flesh. Rav Naḥman said to Ulla: And let the Master say that skin completes the amount of flesh required, and this is a stringent ruling. This would mean that if the majority of the bone is covered mostly with flesh and the rest of the majority is covered with skin the animal is kosher, but if the majority is covered half with flesh and half with skin, it is not kosher.

    אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא עוֹבָדָא יָדַעְנָא, דְּהָהוּא בַּר גּוֹזָלָא דַּהֲוָה בֵּי רַבִּי יִצְחָק, דְּעוֹר מְצָרֵף לְבָשָׂר הֲוָה, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְאַכְשְׁרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: בַּר גּוֹזָלָא קָאָמְרַתְּ? בַּר גּוֹזָלָא דְּרַכִּיךְ שָׁאנֵי.

    Ulla said to him: I know my ruling from the following incident: As there was a certain fledgling that was in the house of Rabbi Yitzḥak, and its leg broke, and it was a situation where the skin combined with flesh to cover the majority of the bone. And Rabbi Yitzḥak came before Rabbi Yoḥanan and he deemed the bird kosher. Rav Naḥman said to him: Do you speak of a fledgling? The halakha in the case of a fledgling is different, as its skin is soft and is considered like flesh.

    הָנְהוּ גִּידִין רַכִּין דַּאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה, אָמַר רַבָּה: לְמַאי לֵיחוּשׁ לְהוּ? חֲדָא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גִּידִין שֶׁסּוֹפָן לְהַקְשׁוֹת

    The Gemara further relates: There was a case involving certain soft sinews that combined with flesh to cover the majority of a broken bone, and they came before Rabba for a ruling. Rabba said: What concern is there with the sinews in this case? First, there is no concern, because Rabbi Yoḥanan says: With regard to sinews that will ultimately harden,