Talmud Builders

    Chullin 63b

    Back to index

    English translation — Chullin 63b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1one might ask: Since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “ Da’a ,” and what is different here, in Deuteronomy, that it is written: “ Ra’a ,” and da’a is not written? Rather, conclude from the presence of each on only one list that the ra’a and da’a are one species.

    2The Gemara objects: But still, there are twenty-five birds, not twenty-four. Abaye said: Just as the ra’a and da’a are one species, so too, the ayya and the dayya , the latter of which is mentioned only in Deuteronomy, are one species. As, if it enters your mind that they are two different species, one might ask: Since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “After its kinds,” about the ayya , prohibiting some other kind of ayya , and what is different there, in Deuteronomy, that it is written: “After its kinds,” about the dayya ? Why is the ayya not mentioned? Rather, learn from the use of the same phrase with regard to the ayya and dayya that they are one species.

    3The Gemara asks: And now that the ayya and dayya are one species, why did the Torah need to write both ayya and dayya in Deuteronomy? The Gemara responds: As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Given that the two are one species, I will read ayya and know that it is forbidden. Why is dayya stated? It is so as not to give a claim to a litigant to disagree, and it should not occur that you call it an ayya and he calls it a dayya and eats it. Likewise, the Torah did not write only dayya so that it will not occur that you call it a dayya and he calls it an ayya and eats it. Therefore, the Torah writes in Deuteronomy: “And the ra’a , and the ayya , and the dayya after its kinds” (Deuteronomy 14:13). Consequently, both the list in Leviticus and that in Deuteronomy enumerate twenty-four birds, in accordance with the statement attributed to Rav.

    4The Gemara raises an objection from a baraita : Why is the list of non-kosher animals in Leviticus repeated? It is due to the necessity of adding the shesua (Deuteronomy 14:7), which was not listed in Leviticus. And the list of non-kosher birds is repeated due to the ra’a . What, is it not understood from the fact that the extra list of animals there, in Deuteronomy, is to add animals, that the list of birds is also repeated to add birds? The Gemara responds: No, there, i.e., with regard to animals, the list is repeated to add, but here, with regard to birds, it is repeated only to explain.

    5And the opinion that the da’a and ra’a are one species, and that the ayya and dayya are another species, differs from the opinion of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu says: The ra’a is the ayya . And why is it called the ra’a ? Since it sees [ ro’ah ] most vividly. And so the verse states: “That path no bird of prey knows, neither has the eye of the ayya seen it” (Job 28:7). And a Sage taught: The ra’a can stand in Babylonia and see a carcass in Eretz Yisrael.

    6The Gemara discusses Rabbi Abbahu’s statement: Since the ra’a is the same as the ayya , by inference, one may conclude that the da’a is not the same as the ra’a ; otherwise, there are not twenty-four non-kosher birds. But since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “ Da’a ,” and what is different there, in Deuteronomy, that da’a is not written? Rather, must one not conclude from the discrepancy that the two are the same? If so, one must conclude that according to Rabbi Abbahu, the da’a and ra’a and ayya are all one species.

    7And furthermore, from the fact that Rabbi Abbahu holds that the ra’a is the same as the ayya , by inference, one may conclude that the dayya is not the same as the ayya . But if so, one may ask again: What is different there, in Leviticus, that it is written: “After its kinds,” about the ayya , and what is different here, in Deuteronomy, that it is not written: “After its kinds,” about the ayya but about the dayya ? Rather, the ayya and dayya must be one species. And one may learn from the combination of the two disputes that according to Rabbi Abbahu, the da’a and ra’a , dayya and ayya are all one species. Consequently, according to Rabbi Abbahu, there are only twenty-three non-kosher species.

    8§ With regard to the phrase: “The ayya after its kinds” (Leviticus 11:14), it is taught in a baraita that Isi ben Yehuda says: There are one hundred non-kosher birds in the East, and they are all species of ayya . Avimi, son of Rabbi Abbahu, taught: There are seven hundred types of non-kosher fish, and eight hundred types of non-kosher grasshopper, and there are countless birds. The Gemara protests: Are there countless non-kosher birds? But there are only twenty-four non-kosher birds mentioned in the Torah. Rather, Avimi must have meant: And there are countless kosher birds.

    9It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that the species of non-kosher animals are more numerous than the kosher ones. Therefore, the Torah lists the kosher animals, teaching that all the rest are non-kosher. On the other hand, it is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that the species of kosher birds are more numerous than the non-kosher ones. Therefore, the Torah lists the non-kosher birds.

    10The Gemara asks: What is this baraita teaching us? The Gemara responds: As Rav Huna says that Rav says, and some say that Rav Huna says that Rav says in the name of Rabbi Meir: A person should always teach his student in a concise manner, just as the Torah is concise in its language.

    11Rabbi Yitzḥak says: A kosher bird may be eaten on the strength of a tradition that it is kosher, without inspecting for the signs listed in the mishna. And the hunter is deemed credible to say: My teacher conveyed to me that this bird is kosher. Rabbi Yoḥanan said: And this is the halakha only when the teacher is familiar with the non-kosher birds and with their names.

    12Rabbi Zeira raises a dilemma: Was Rabbi Yoḥanan referring to the hunter’s teacher the Sage, or to his teacher the hunter, i.e., the one who taught him how to hunt? The Gemara responds: Come and hear proof from that which Rabbi Yoḥanan said: And this applies only when the teacher is familiar with them and with their names. Granted, if you say this is referring to his teacher the hunter, this works out well. But if you say it is referring to his teacher the Sage, granted, a Sage will know their names, since he has learned them, but does he recognize the birds themselves? Rather, must one not conclude from it that Rabbi Yoḥanan referred to his teacher the hunter? The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is so.

    13§ The Sages taught in a baraita : One may buy eggs from the gentiles anywhere, and one need not be concerned, neither with regard to carcasses, i.e., that the egg may have been removed from a carcass of a bird and therefore forbidden, nor with regard to eggs from tereifot , because neither of these possibilities is likely.

    14The Gemara objects: But perhaps they are from a non-kosher bird. Shmuel’s father said: The baraita is referring to a case where the gentile says they are of such and such bird, which is known to be kosher. The Gemara challenges: But if the gentile is deemed credible, let him say only that they are of a kosher bird. Why does he need to name the species? The Gemara responds: If so, if he does not name the species, he has the opportunity to deflect scrutiny if he is dishonest; but if he names the species, one can bring other eggs of the same species to compare and validate the claim.

    15The Gemara asks: But why must one rely on the gentile? Let him inspect the eggs for signs, as it is taught in a baraita : Like the signs of kosher eggs, so too are the signs of fish. The Gemara interjects: Can it enter your mind that the baraita is referring to the signs of fish? The Merciful One states them explicitly in the Torah: “Fins and scales” (Leviticus 11:9). Rather, say: So too are the signs of

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מכדי משנה תורה לאוסופי קאתיכדאמרי' לקמן למה נשנו בבהמה מפני השסועה שלא נאמרה בויקרא והיא בריה שיש לה ב' גבין ובעופות לא אשכחן מידי לאוסופי אלא כתיב ראה דלא אכתיב בויקרא הכי אלא דאה קרייה בויקרא וכדי שלא יבא אדם להכשירה במקום שקורין אותה ראה ויאמר דאה אסרה תורה ולא ראה הלכך חזרה וכתב ראה והיא היא:

    דאי ס"ד תרי נינהווכי היכי דבהמה לאוסופי אתא בעופות נמי מוסיף הוה ליה למיכתב הכא תרוייהו ולמה גרעה לדאה אלא שמע מינה לפרושי:

    כך איה ודיהדכתיבא במשנה תורה אחת היא ולא נכתבה אלא כדי שלא תתן פתחון פה לבעל דין לחלוק כדפרישית שלא תהא אתה קורא איה והוא קורא אותה דיה ויאמר לא זו אסרה תורה אלא איה:

    ומאי שנא התם דכתיבא למינה אדיהוגרעה למינה דאיה:

    אקרא אני איהדי היה לי בקריאת איה שהרי היא עצמה דיה ולמה נאמרה דיה:

    לבעל הדיןלמי שרוצה לחלוק עליך ולדון ולהכשירה:

    שלא תהא אתה קורא איהוהוא אומר איה אסרה תורה אבל זו דיה היא שמה לפיכך פרט הכתוב בכל שמותיהם:

    מיתיבילרב דאמר לעיל כ"ד עופות טמאים הן וקחשיב דאה וראה בחד ואיה ודיה בחד:

    מדהנךדבהמה:

    הנך נמי לאוסופיוש"מ דאה וראה תרי נינהו וטפו להו:

    לפרושיכל שמותיה. וה"ה דהוה בעי למתני מפני האיה ודיה אלא חדא מינייהו נקט:

    ופליגאהא דרב חסדא אדרבי אבהו דכיון דא"ר אבהו ראה היא איה ואנן על כרחיך אשכחן דדאה וראה ואיה ודיה אחת היא מדלא הדר כתבה במשנה תורה אלמא לר' אבהו דאה וראה ודיה ואיה חדא היא ובצרי להו:

    ה"ג עומדת בבבל ורואה נבלה בא"יופרכינן לר' אבהו מדקאמר דאה היא איה מכלל דדאה לאו היינו ראה דקא ס"ד דר' אבהו נמי כ"ד עופות טמאין אית ליה:

    ש"מ וכו'ודר' אבהו פליגא אדרב כדאמרן והא פירכא בעלמא מיפריך כי אתמר דר' אבהו בבי מדרשא ומקמי דתיקו לן האי ופליגא דאמרן לעיל:

    מיני דגיםטמאים:

    מנה הכתוב בטהורהאיל וצבי וגו':

    מאי קמ"להא ודאי פשיטא דאי הוו טפי הוה מני להו:

    ישנה דרך קצרהואין לך עוד טהורה ובעופות אין לך עוד טמאה:

    במסורתאם זכור הוא באדם כשר שאכלו או שמסר לו רבו או צייד חכם שהוא טהור:

    שבקי בהןאותו חכם:

    אלא אינהו מי ידע בהוכלום מכירן שלא יהא אחד דומה לזה והוא טמא:

    משום נבלותשמא נמצא בתרנגולת נבלה:

    של עוף פלוני טהורואנו יודעים שאותו עוף טהור הוא ודבר שאנו יכולין להבחין ולהביא ביצי אותו עוף לראות אם דומין לאלו לא משקר:

    אית ליה לאישתמוטיולומר של עוף אחר אמרתי לך שאי אתה מכירו והוא טהור:

    חולין 63 עמוד ב

    1מכדי משנה תורה לאוסופי הוא דאתא, מאי שנא הכא דכתיב ״דאה״ ומ"ש הכא דכתיב ״ראה״ ולא כתיב ״דאה״? אלא ש"מ מין ראה ודאה אחת היא.

    2ואכתי כ"ה הוו? אמר אביי: כשם שראה ודאה אחת היא, כך איה ודיה אחת היא. דאי ס"ד תרתי אינון, מכדי משנה תורה לאוסופי הוא דאתא, מאי שנא הכא דכתיב ״למינה״ אאיה, ומ"ש התם דכתיב ״למינה״ אדיה? אלא ש"מ איה ודיה אחת היא.

    3וכי מאחר שאיה ודיה אחת היא, למה ליה למיכתב איה ודיה? כדתניא, רבי אומר: אקרא אני איה, דיה למה נאמרה? כדי שלא תתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, שלא תהא אתה קורא איה והוא קורא דיה, אתה קורא דיה והוא קורא איה, לכך כתב במשנה תורה: (דברים יד, יג) ״והראה ואת האיה והדיה למינה״.

    4מיתיבי: למה נשנו? בבהמה מפני השסועה, ובעופות מפני הראה. מאי לאו, מדבהמה דהתם לאוסופי, עופות נמי לאוסופי? לא, התם לאוסופי, הכא לפרושי.

    5ופליגא דרבי אבהו, דא"ר אבהו: ראה זו איה, ולמה נקרא שמה ראה? שרואה ביותר, וכן הוא אומר: (איוב כח, ז) ״נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה״, תנא: עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל.

    6מדראה היינו איה, מכלל דדאה לאו היינו ראה. מכדי משנה תורה לאוסופי הוא דאתא, מאי שנא הכא דכתיב ״דאה״, ומאי שנא התם דלא כתיב ״דאה״? אלא לאו ש"מ דאה וראה ואיה אחת היא.

    7ומדראה היינו איה, מכלל דדיה לאו היינו איה. מאי שנא התם דכתיב ״למינהו״ אאיה, ומ"ש הכא דלא כתיב ״למינהו״ אאיה אלא אדיה? אלא ש"מ דאה וראה דיה ואיה אחת היא.

    Baraita

    8תניא, איסי בן יהודה אומר: מאה עופות טמאין יש במזרח, וכולן מין ״איה״ הן. תני אבימי בריה דר' אבהו: ז' מאות מיני דגים הן, וח' מאות מיני חגבים, ולעופות אין מספר. עופות כ"ד הוו! אלא: ולעופות טהורים אין מספר.

    Baraita

    9תניא, רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מן הטהורות, לפיכך מנה הכתוב בטהורה. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין, לפיכך מנה הכתוב בטמאין.

    10מאי קמ"ל כדרב הונא אמר רב, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.

    11א"ר יצחק: עוף טהור נאכל במסורת, נאמן הצייד לומר: עוף זה טהור, מסר לי רבי. א"ר יוחנן: והוא שבקי בהן ובשמותיהן.

    12בעי ר' זירא: רבו חכם, או רבו צייד? ת"ש דא"ר יוחנן: והוא שבקי בהן ובשמותיהן. אי אמרת בשלמא רבו צייד שפיר, אלא אי אמרת רבו חכם, בשלמא שמייהו גמיר להו, אלא אינהו מי ידע להו? אלא לאו ש"מ רבו צייד. ש"מ׃

    Baraita

    13ת"ר לוקחין ביצים מן העובדי כוכבים בכל מקום, ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות.

    14ודילמא דעוף טמא נינהו? אמר אבוה דשמואל: באומר של עוף פלוני טהור. ולימא של עוף טהור? אי הכי, אית ליה לאישתמוטי.

    15ולבדוק בסימנין! דתניא: כסימני ביצים כך סמני דגים. סימני דגים ס"ד ״סנפיר וקשקשת״ אמר רחמנא! אלא אימא: כך סימני׃

    Tosafot

    למה ליה למיכתב איה ודיההכי נמי הוה מצי למנקט מראה ודאה אלא חדא נקט וצריך לדקדק ומאי שנא דכתיב בויקרא דאה ובמשנה תורה כתיב ראה ולא כתיב תרוייהו בחד דוכתא וגבי איה כתיב בויקרא איה ובמשנה תורה כתיב תרוייהו איה ודיה וי"ל דהיינו טעמא דבשלמא דאה וראה לא רצה לכתוב שניהם במשנה תורה אע"פ שמן הדין היה לו לכתוב במשנה תורה כל השמות דאתא לאוסופי ולפרושי משום דא"כ הוה אמינא דדאה וראה תרתי נינהו ולאוסופי קא אתי אבל באיה ודיה אין לטעות אע"פ שכתוב שניהם דמדכתיב למינהו אאיה ובמשנה תורה כתיב למינהו אדיה ש"מ חדא היא:

    עופות עשרים וארבע הוייןכמה מינים יש כדפיר' לעיל דילפינן מנשר כפשוטה של ברייתא וכאן היה סובר המקשה דדומיא דרישא קתני דז' מאות מיני דגים וח' מאות מיני חגבים מיירי בטמא וה"ה נמי הכא בעופות טמאים דרישא ודאי בטמאים איירי אפילו לפי ספרים דלא כתיב בטמאים בברייתא דאילו בטהורים לא נפיק מיניה מידי להאי חושבנא אבל בטמאי' קמ"ל שהרוצה לאכול דג בלא קשקשת אע"פ שאין בקי אם עתיד לגדל אחר זמן או משירן בשעה שעולה מן המים אם לאו אם מכיר ז' מאות מיני דגים טמאים ויודע שאין זה מהם יכול להתירו כי אין בטמאים יותר מז' מאות מינין וכמו כן בא להשמיענו גבי חגבים להתיר בלא קרסולים כי בכך יתברר שעתיד לגדל לאחר זמן ולפיכך היה סבור המקשה שגם בעופות בא לומר שאם יכיר כל אותן הנכתבים בפרשה לא יכול להתיר שאר עופות הבאים בסימן א' או בב' או בג' כיון שאלו סימנים מצויין כמו כן בטמאים ואין מספר לאותן שצריך להכיר כדי להתיר השאר ולכך פריך הא כ"ד הוויין ותו לא שעל ידיהם אנו מכירים האחרים ומשני כי קאמר אין מספר אטהורות קאי ולא הוי כעין רישא דמיירי בטמאים:

    ודילמא דעוף טמא נינהווא"ת כיון דעופות טהורים הוו רובא נזיל בתר רובא ולפי מה שפירשתי דמרבה כמה מינים ניחא ואף לפ"ה דלא מרבינן אלא מין נשר י"ל מ"מ הא אמרי' לעיל מאה עופות טמאים שהן במזרח וכולן מין איה הן הלכך אפשר דיש בטמאים מינין הרבה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לוקחין בנים מ"מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טריפותכלומר דמיעוטא נינהו ואין חוששין למיעוטי.

    ודילמא דעוף טמא הואוקשיא לן היכי חיישינן לעופות טמאין, דהא מיעוטא נינהו כדאמרינן לעיל תניא רבי אומר גלוי וידוע לפנימי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובים מן הטמאין לפיכך מנה הכתוב בטמאין. ויש מי שתירץ דסמוך מיעוטא דעופות טמאין למיעוט דנבילות וטריפות והוו להו רובא. ולא מיחוור דאם כן הוה ליה למימר ודילמא אסורות נינהו דהוה בכלל לשון זה בין נבלות וטריפות בין בעוף טמא, אבל השתא דקאמר דילמא דעוף טמא הוא אין בכלל עוף טמא נבלות וטרפות. ורבותינו בעלי התוספות ז"ל תירצו דאף על גב דמיני עופות טהורין מרובין מן הטמאין, מיני טמאין גדולין מהן, וכדאמר לעיל תניא איסי בן יהודה אומר מאה עופות יש במזרח וכולן מיני איה הם.

    אלא כך סימני עוברי דגיםכך היא הגרסא ברוב הספרים. ובהלכות רבינו אלפסי ז"ל כאן ובמסכת עבודה זרה שילהי פרק אין מעמידין (עבודה זרה מ, א) גריס כך סימני קרבי דגים, נראית מזה דעת רבינו ז"ל דסבירא ליה כמאן דאמר התם דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים, והילכך כל אימת דמטיל ביצים בידוע שהוא טהור, ועוברי דגים אין צריכין בדיקה דאין לך בהם אלא טהורים, אבל לפי גרסת הספרים שלנו אפילו עוברי דגים צריכין סימן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 63b

    Chullin 63b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 455 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מכדי משנה תורה לאוסופי קאתי כדאמרי' לקמן למה נשנו בבהמה מפני השסועה שלא נאמרה בויקרא והיא בריה שיש לה ב' גבין ובעופות לא אשכחן מידי לאוסופי אלא כתיב ראה דלא אכתיב בויקרא הכי אלא דאה קרייה בויקרא וכדי שלא יבא אדם להכשירה במקום שקורין אותה ראה ויאמר דאה אסרה תורה ולא ראה הלכך חזרה וכתב ראה והיא היא:

    דאי ס"ד תרי נינהו וכי היכי דבהמה לאוסופי אתא בעופות נמי מוסיף הוה ליה למיכתב הכא תרוייהו ולמה גרעה לדאה אלא שמע מינה לפרושי:

    כך איה ודיה דכתיבא במשנה תורה אחת היא ולא נכתבה אלא כדי שלא תתן פתחון פה לבעל דין לחלוק כדפרישית שלא תהא אתה קורא איה והוא קורא אותה דיה ויאמר לא זו אסרה תורה אלא איה:

    ומאי שנא התם דכתיבא למינה אדיה וגרעה למינה דאיה:

    אקרא אני איה די היה לי בקריאת איה שהרי היא עצמה דיה ולמה נאמרה דיה:

    לבעל הדין למי שרוצה לחלוק עליך ולדון ולהכשירה:

    שלא תהא אתה קורא איה והוא אומר איה אסרה תורה אבל זו דיה היא שמה לפיכך פרט הכתוב בכל שמותיהם:

    מיתיבי לרב דאמר לעיל כ"ד עופות טמאים הן וקחשיב דאה וראה בחד ואיה ודיה בחד:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 63b · Sefaria

    Tosafot

    למה ליה למיכתב איה ודיה הכי נמי הוה מצי למנקט מראה ודאה אלא חדא נקט וצריך לדקדק ומאי שנא דכתיב בויקרא דאה ובמשנה תורה כתיב ראה ולא כתיב תרוייהו בחד דוכתא וגבי איה כתיב בויקרא איה ובמשנה תורה כתיב תרוייהו איה ודיה וי"ל דהיינו טעמא דבשלמא דאה וראה לא רצה לכתוב שניהם במשנה תורה אע"פ שמן הדין היה לו לכתוב במשנה תורה כל השמות דאתא לאוסופי ולפרושי משום דא"כ הוה אמינא דדאה וראה תרתי נינהו ולאוסופי קא אתי אבל באיה ודיה אין לטעות אע"פ שכתוב שניהם דמדכתיב למינהו אאיה ובמשנה תורה כתיב למינהו אדיה ש"מ חדא היא:

    עופות עשרים וארבע הויין כמה מינים יש כדפיר' לעיל דילפינן מנשר כפשוטה של ברייתא וכאן היה סובר המקשה דדומיא דרישא קתני דז' מאות מיני דגים וח' מאות מיני חגבים מיירי בטמא וה"ה נמי הכא בעופות טמאים דרישא ודאי בטמאים איירי אפילו לפי ספרים דלא כתיב בטמאים בברייתא דאילו בטהורים לא נפיק מיניה מידי להאי חושבנא אבל בטמאי' קמ"ל שהרוצה לאכול דג בלא קשקשת אע"פ שאין בקי אם עתיד לגדל אחר זמן או משירן בשעה שעולה מן המים אם לאו אם מכיר ז' מאות מיני דגים טמאים ויודע שאין זה מהם יכול להתירו כי אין בטמאים יותר מז' מאות מינין וכמו כן בא להשמיענו גבי חגבים להתיר בלא קרסולים כי בכך יתברר שעתיד לגדל לאחר זמן ולפיכך היה סבור המקשה שגם בעופות בא לומר שאם יכיר כל אותן הנכתבים בפרשה לא יכול להתיר שאר עופות הבאים בסימן א' או בב' או בג' כיון שאלו סימנים מצויין כמו כן בטמאים ואין מספר לאותן שצריך להכיר כדי להתיר השאר ולכך פריך הא כ"ד הוויין ותו לא שעל ידיהם אנו מכירים האחרים ומשני כי קאמר אין מספר אטהורות קאי ולא הוי כעין רישא דמיירי בטמאים:

    ודילמא דעוף טמא נינהו וא"ת כיון דעופות טהורים הוו רובא נזיל בתר רובא ולפי מה שפירשתי דמרבה כמה מינים ניחא ואף לפ"ה דלא מרבינן אלא מין נשר י"ל מ"מ הא אמרי' לעיל מאה עופות טמאים שהן במזרח וכולן מין איה הן הלכך אפשר דיש בטמאים מינין הרבה:

    Tosafot on Chullin 63b · Sefaria

    Rashba

    לוקחין בנים מ"מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טריפות כלומר דמיעוטא נינהו ואין חוששין למיעוטי.

    ודילמא דעוף טמא הוא וקשיא לן היכי חיישינן לעופות טמאין, דהא מיעוטא נינהו כדאמרינן לעיל תניא רבי אומר גלוי וידוע לפנימי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובים מן הטמאין לפיכך מנה הכתוב בטמאין. ויש מי שתירץ דסמוך מיעוטא דעופות טמאין למיעוט דנבילות וטריפות והוו להו רובא. ולא מיחוור דאם כן הוה ליה למימר ודילמא אסורות נינהו דהוה בכלל לשון זה בין נבלות וטריפות בין בעוף טמא, אבל השתא דקאמר דילמא דעוף טמא הוא אין בכלל עוף טמא נבלות וטרפות. ורבותינו בעלי התוספות ז"ל תירצו דאף על גב דמיני עופות טהורין מרובין מן הטמאין, מיני טמאין גדולין מהן, וכדאמר לעיל תניא איסי בן יהודה אומר מאה עופות יש במזרח וכולן מיני איה הם.

    אלא כך סימני עוברי דגים כך היא הגרסא ברוב הספרים. ובהלכות רבינו אלפסי ז"ל כאן ובמסכת עבודה זרה שילהי פרק אין מעמידין (עבודה זרה מ, א) גריס כך סימני קרבי דגים, נראית מזה דעת רבינו ז"ל דסבירא ליה כמאן דאמר התם דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים, והילכך כל אימת דמטיל ביצים בידוע שהוא טהור, ועוברי דגים אין צריכין בדיקה דאין לך בהם אלא טהורים, אבל לפי גרסת הספרים שלנו אפילו עוברי דגים צריכין סימן.

    Rashba on Chullin 63b · Sefaria

    Meiri

    עוף טהור נאכל במסורת שבודאי נודע להם שאינו מעופות הטמאים שאם לא כן לא נהגו לאכלו בלא היתר סימנין ומ"מ דוקא בסימן אחד ואינו צריך בדיקה אבל שלא בשום סימן אינו נאכל כמו שכתבנו בביאור דברי ר' חייא וכן כתבו מגדולי המפרשים אע"פ שיש בזו חולקים ונאמן הצייד הבקי בטיבן של עופות לומר עוף זה התיר לי פלוני חכם בשם צייד בקי או עוף זה התיר לי פלוני הצייד והוא שהיה אותו הצייד בקי בהן ובשמותיהן ודוקא צייד ישראל:

    ביצת עוף טמא אסורה כעוף עצמו שכל היוצא מן הטמא טמא כמו שהתבאר בענין בהמה טמאה שחלבה אסור וכן צירה ורוטבה ואיסורין אלו מן התורה והוא שבציר וחלב ורוטב יצא לנו מן המקראות בראשון של בכורות ובביצת עוף טמא יצא לנו כאן ממה שנאמר בת היענה ודרשו בה דרך רמז זו ביצתה ולענין ביאור מיהא יש שואלין מה הוצרכנו לכך והרי דרך כלל התבאר שם שכל היוצא מן הטמא טמא ואם תאמר שלא נאמרה שם אלא בדבר שיש בו חיות כגון טהור שנולד מן הטמא כמו שלמדוה שם מדכתיב ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה כלומר ולא כלם להוציא טהור שנולד מן הטמא והרי אסרו שם צירן ורטבן וחלבן וכן אמרו שם בדבש צרעין שמותר מפני שמכניסות אותו בגופן ואין ממצות אותו מגופן אלמא שאם היו ממצות אותו מגופן היו טמאין ומעתה מה הוצרכנו ללמוד איסור ביצת עוף מפסוק אחר תירצו בה מקצת קדמונינו שהביצה ראויה היתה ליאסר אף מעוף טהור שהרי בא מן החי הוא והוה ליה אבר מן החי והא דשרנהו רחמנא מדכתיב והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים חדוש הוא וס"ד אמינא אשתרי אף בטמא לכך הוצרכה ואף באותה סוגיא כיוצא בה בחלב של בהמה טמאה שהביאוה לאיסור מריבויא דאת הגמל ושאלו בה הא לאו קרא שריא ומאי שנא מצירן ורוטבן איצטריך סד"א הואיל ואף בטהורה חדוש הוא דליכא מידי דאתי מחי ושרי והאי שריא אי נמי דאמר מר דם הוא שנעכר ונעשה חלב ואפי' הכי שרי והילכך אף בטמאה שרי קמ"ל ושאלו שם ושל טהורה מנא לן דשריא דכתיב לכו שברו ואכלו לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב וביצים נמי כתיב ואת הבנים תקח לך וכן כתבוה הגאונים אע"פ שלא הוזכרה שם ופירשו שאין לומר לך להנאתך לבד אלא אף באכילה וכמו שהקשו שם כשהיו מביאין היתר חלב מדכתיב ארץ זבת חלב ודבש דאי לאו דשריא היכי משבח לן במאי דלא חזי והקשו בה ואימא לסחורה עד שהוצרכו להביאה מקרא דלכו שברו כדכתיב ואף כאן יש להקשות דילמא לך להנאתך אלא שתירצוה הגאונים אלא לאכילה שהרי בפרק אחרון דרשו שאם האפרוחים טרפות פטור מלשלח את האם הואיל ואין האפרוחים ראויים לאכילה אע"פ שמותרים בהנאה שנאמר תקח לך ולא לכלבך:

    לוקחין ביצים מן הגויים בכל מקום ואין חוששין שהן מנבלות או מטרפות ומ"מ יש לחוש שמא של עוף טמא הם שאין הטהורים מרובים אלא במיניהם אבל פרטי הטמאים מרובים הרבה וכיצד עושין הדבר ידוע שכל הטהורים עגולים באמצע כעגולה של כדור וראשן אחד חד וראשן אחד כד וכן חלבון שלהם מבחוץ וחלמון מבפנים ושל טמאים אינה כודרת כל כך באמצעה ושני ראשיה כדין בקצתם וחדים בקצתם וחלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ובשרץ חלבון וחלמון מעורבים זה בזה כל שאינו מוצאה כדרך הטהורים ודאי טמא אבל כשהם בדרך זה ודאי טהורים אלא שאעפ"כ כל שלוקחו מן הגוי צריך שיאמר לו מעוף פלוני הם וטהורים הם מתירא הוא שמא יביאו מביצים של אותו המין ויקיפום וימצא מוכחש ומתוך כך אע"פ שאומר שטהורים צריך שיזכור שם העוף אבל מן הסתם אין לוקחין אף בסימנין אלו אלא מן המומחה ר"ל ישראל בקי אע"פ שכל הטהורים על תכונה זו יש בטמאים שדומים לאלו ואפי' אמר טהורים הם בסתם או שאמר מעוף פלוני והיה ישראל יודע עליו שהוא טהור אין לוקחין עד שיאמר של עוף פלוני וטהור אלא שאם הוא עוף הרגיל והמצוי תמיד אין צריך להזכיר בו שם טהרה אלא שיזכיר שם העוף ודיו הא כל שלא אמר כך אין לוקחין על סמך סימנין אלו ועל זו אמרו סימנין לאו דאוריתא כלומר לסמוך עליהם מכל וכל ופי' הדברים במקום שיש לטעות בהם כגון זו שיש קצת מן הטמאים שדומין להם אבל במקום שאין לטעות בהם ודאי סומכין עליהם והוא שבקרבי דגים אמרו במסכת ע"ז שאין ניקחין אלא מן המומחה והדבר ידוע שסימניהם כסימני ביצים ומתוך כך שאלו שם וליבדוק בסימנין ותירצה רבינא כשנימוחו הא לא נימוחו סמכינן אסימנין וכן פסקו שם גדולי המפרשים ואחרוני הרבנים ונתישבו להם הסוגיאות שזו שבכאן הוא שהביצים יש לטעות בהם ולא בקרבים דהכי קים להו שאין בטמאין דומין להם וכן הדברים נראין שאם כן היאך לא הקשו לרבינא מספיקות שבעופות שנבדוק בביצתם כדקאמר הכא אי סימנין דאוריתא שמנה ספקות ליבדוק בביצתיהו אלא ביצים לחוד וקרבי דגים לחוד ויש חולקים בזו כמו שנבאר למטה ואף בביצים מנהג פשוט עכשיו שלא להזהר מזה כלל ולוקחין אותם בלא שום תנאי שאין ביצים טמאות נמכרות אצלנו ואין אדם רגיל בהם כלל ומ"מ אני אומר שביצי תרנגולות ואווזות ומיניהן שהם ניכרים בהדיא אין חוששין ואין נזקקין לסימנין אבל בשל הרבה עופות שאין ניכרים יש לחוש שאף הם עם טהרתם אינם מצויים:

    Meiri on Chullin 63b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה ל"ל למכתב איה ודיה ה"נ ה"מ למנקט מדאה וראה כו' וצריך לדקדק מ"ש כו' עכ"ל ולולי דברי התוס' היה נ"ל דלא קא קשיא ליה אלא מאיה ודיה דל"ל למכתבינהו בחד דוכתא במשנה תורה בב' שמות הללו כיון דאיה ודיה אחת היא אבל מדאה וראה לא קשיא ליה דקרא אותה פעם אחת דאה ופעם ראה כיון דמ"מ בחד דוכתא לא קרא אותן בב' שמות הללו ויתר דברי התוס' גם פרש"י בזה מבוררים ואולי הם נעלמים מעיני הרא"ם בפ' ראה ואילו ראה דבריהם היה מביאם לברר ספיקותיו שם:

    Chidushei Halachot on Chullin 63b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבְּהֵמָה טְמֵאָה מְרֻבָּה מִן הַטְּהוֹרָה, לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בַּטְּהוֹרָה. נראה לי בס"ד הבהמות רמז לעכו"ם כי הבהמה אינה יכולה לפרוח באויר ולקפוץ ולדלג לעלות למעלה אלא היא דבוקה בקרקע וכן העכו"ם דבוקים תמיד בחומר הארץ והעפר שהם עפר ואל עפר ישובו (בראשית ג, יט) אך הרעים שבהם דומין לבהמות טמאות והטובים שבהם דומין לבהמות טהורות אבל העופות רומזים לישראל כי העופות אף על פי שהם מהלכים על גבי קרקע יש להם כח לפרוח באויר ולהיות למעלה למעלה ברגע אחד. וכן ישראל הגם דלפעמים חוטאים ודבקים בחומר המתייחס לעפר עם כל זה בנקל יכולים לעשות תשובה ולעלות למעלה ברוחניות שבקדושה בלתי איחור ועיכוב כלל והוא ממש כמו העוף שאתה רואה נח על גבי קרקע ורובץ בארץ וברגע אחד כהרף עין עולה עד לב השמים כן ישראל ברגע אחד יעשה הרשע תשובה ונקרא צדיק וכנודע מדין האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק אף על פי דקודם רגע אחד ראינו שהוא רשע גמור הרי זה מקודשת דשמא הרהר תשובה (קידושין מט:) ולכן מאחר שהבהמות רומזים לעכו"ם על כן בהמות הטמאות רבים מן הטהורות כי הטובים שבהם מועטים שהם נחשבים טהורים לגבי מינם והעופות הטהורים שרומזים להכשרים שבישראל הם מרובים מן עופות הטמאים הרומזים לרעים שבישראל (ויקרא יא, ב). אי נמי הטעם שבהמות הטמאים מרובין מפני שנבראו מן העפר שהוא גס החומר לכן דבקו בהם סיגים של טומאה יותר ורבו על בהמות הטהורות שאין בהם סיגים כל כך אבל העופות שנבראו מן הרקק שהוא עפר ומים שאינו חומר גס מאד לכן לא דבקו בהם סיגים של טומאה כל כך כבהמות וכמו שאמרו לעיל (דף כז:) בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים עוף שנברא מן הרקק הכשירו בסימן אחד ועיין מה שאמר מהרש"א ז"ל.

    Ben Yehoyada on Chullin 63b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 63, Amud Bet, about 455 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “מכדי משנה תורה לאוסופי הוא דאתא, מאי…”

    2. Segment 242 words

      Opens “ואכתי כ"ה הוו? אמר אביי: כשם שראה…”

      Named: אביי.

    3. Segment 354 words

      Opens “וכי מאחר שאיה ודיה אחת היא, למה…”

      Named: רבי אומר.

    4. Segment 422 words

      Opens “מיתיבי: למה נשנו? בבהמה מפני השסועה, ובעופות…”

    5. Segment 535 words

      Opens “ופליגא דרבי אבהו, דא"ר אבהו: ראה זו…”

      Named: רבי אבהו.

    6. Segment 633 words

      Opens “מדראה היינו איה, מכלל דדאה לאו היינו…”

    7. Segment 730 words

      Opens “ומדראה היינו איה, מכלל דדיה לאו היינו…”

    8. Segment 839 words

      Opens “תניא, איסי בן יהודה אומר: מאה עופות…”

    9. Segment 935 words

      Opens “תניא, רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי…”

      Named: רבי אומר.

    10. Segment 1022 words

      Opens “מאי קמ"ל כדרב הונא אמר רב, ואמרי…”

      Named: רב הונא, רב משום.

    11. Segment 1121 words

      Opens “א"ר יצחק: עוף טהור נאכל במסורת, נאמן…”

    12. Segment 1241 words

      Opens “בעי ר' זירא: רבו חכם, או רבו…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “ת"ר לוקחין ביצים מן העובדי כוכבים בכל…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “ודילמא דעוף טמא נינהו? אמר אבוה דשמואל:…”

      Named: שמואל.

    15. Segment 1519 words

      Opens “ולבדוק בסימנין! דתניא: כסימני ביצים כך סמני…”

    Sages named on this page

    • Issi [Joseph] ben Judah · Third generation of Tannaim

      Issi ben Judah was a Tanna from Babel, considered a student of Rabbi Akiva's disciples.

      Source: Chullin 63b · Segment 8 — “תניא, איסי בן יהודה אומר: מאה עופות טמאין יש…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 63b · Segment 11 — “א"ר יצחק: עוף טהור נאכל במסורת, נאמן הצייד לומר:…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Chullin 63b · Segment 5 — “ופליגא דרבי אבהו, דא"ר אבהו: ראה זו איה, ולמה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 63b · Segment 2 — “…כ"ה הוו? אמר אביי: כשם שראה ודאה אחת היא,…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 63b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026