Commentary page
Chullin 63b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChullin 63b
Chullin 63b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 472 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מכדי משנה תורה לאוסופי קאתי כדאמרי' לקמן למה נשנו בבהמה מפני השסועה שלא נאמרה בויקרא והיא בריה שיש לה ב' גבין ובעופות לא אשכחן מידי לאוסופי אלא כתיב ראה דלא אכתיב בויקרא הכי אלא דאה קרייה בויקרא וכדי שלא יבא אדם להכשירה במקום שקורין אותה ראה ויאמר דאה אסרה תורה ולא ראה הלכך חזרה וכתב ראה והיא היא:
דאי ס"ד תרי נינהו וכי היכי דבהמה לאוסופי אתא בעופות נמי מוסיף הוה ליה למיכתב הכא תרוייהו ולמה גרעה לדאה אלא שמע מינה לפרושי:
כך איה ודיה דכתיבא במשנה תורה אחת היא ולא נכתבה אלא כדי שלא תתן פתחון פה לבעל דין לחלוק כדפרישית שלא תהא אתה קורא איה והוא קורא אותה דיה ויאמר לא זו אסרה תורה אלא איה:
ומאי שנא התם דכתיבא למינה אדיה וגרעה למינה דאיה:
אקרא אני איה די היה לי בקריאת איה שהרי היא עצמה דיה ולמה נאמרה דיה:
לבעל הדין למי שרוצה לחלוק עליך ולדון ולהכשירה:
שלא תהא אתה קורא איה והוא אומר איה אסרה תורה אבל זו דיה היא שמה לפיכך פרט הכתוב בכל שמותיהם:
מיתיבי לרב דאמר לעיל כ"ד עופות טמאים הן וקחשיב דאה וראה בחד ואיה ודיה בחד:
16 more comments on this page.
Rashi on Chullin 63b · Sefaria
Tosafot
למה ליה למיכתב איה ודיה הכי נמי הוה מצי למנקט מראה ודאה אלא חדא נקט וצריך לדקדק ומאי שנא דכתיב בויקרא דאה ובמשנה תורה כתיב ראה ולא כתיב תרוייהו בחד דוכתא וגבי איה כתיב בויקרא איה ובמשנה תורה כתיב תרוייהו איה ודיה וי"ל דהיינו טעמא דבשלמא דאה וראה לא רצה לכתוב שניהם במשנה תורה אע"פ שמן הדין היה לו לכתוב במשנה תורה כל השמות דאתא לאוסופי ולפרושי משום דא"כ הוה אמינא דדאה וראה תרתי נינהו ולאוסופי קא אתי אבל באיה ודיה אין לטעות אע"פ שכתוב שניהם דמדכתיב למינהו אאיה ובמשנה תורה כתיב למינהו אדיה ש"מ חדא היא:
עופות עשרים וארבע הויין כמה מינים יש כדפיר' לעיל דילפינן מנשר כפשוטה של ברייתא וכאן היה סובר המקשה דדומיא דרישא קתני דז' מאות מיני דגים וח' מאות מיני חגבים מיירי בטמא וה"ה נמי הכא בעופות טמאים דרישא ודאי בטמאים איירי אפילו לפי ספרים דלא כתיב בטמאים בברייתא דאילו בטהורים לא נפיק מיניה מידי להאי חושבנא אבל בטמאי' קמ"ל שהרוצה לאכול דג בלא קשקשת אע"פ שאין בקי אם עתיד לגדל אחר זמן או משירן בשעה שעולה מן המים אם לאו אם מכיר ז' מאות מיני דגים טמאים ויודע שאין זה מהם יכול להתירו כי אין בטמאים יותר מז' מאות מינין וכמו כן בא להשמיענו גבי חגבים להתיר בלא קרסולים כי בכך יתברר שעתיד לגדל לאחר זמן ולפיכך היה סבור המקשה שגם בעופות בא לומר שאם יכיר כל אותן הנכתבים בפרשה לא יכול להתיר שאר עופות הבאים בסימן א' או בב' או בג' כיון שאלו סימנים מצויין כמו כן בטמאים ואין מספר לאותן שצריך להכיר כדי להתיר השאר ולכך פריך הא כ"ד הוויין ותו לא שעל ידיהם אנו מכירים האחרים ומשני כי קאמר אין מספר אטהורות קאי ולא הוי כעין רישא דמיירי בטמאים:
ודילמא דעוף טמא נינהו וא"ת כיון דעופות טהורים הוו רובא נזיל בתר רובא ולפי מה שפירשתי דמרבה כמה מינים ניחא ואף לפ"ה דלא מרבינן אלא מין נשר י"ל מ"מ הא אמרי' לעיל מאה עופות טמאים שהן במזרח וכולן מין איה הן הלכך אפשר דיש בטמאים מינין הרבה:
Tosafot on Chullin 63b · Sefaria
Rashba
לוקחין בנים מ"מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טריפות כלומר דמיעוטא נינהו ואין חוששין למיעוטי.
ודילמא דעוף טמא הוא וקשיא לן היכי חיישינן לעופות טמאין, דהא מיעוטא נינהו כדאמרינן לעיל תניא רבי אומר גלוי וידוע לפנימי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובים מן הטמאין לפיכך מנה הכתוב בטמאין. ויש מי שתירץ דסמוך מיעוטא דעופות טמאין למיעוט דנבילות וטריפות והוו להו רובא. ולא מיחוור דאם כן הוה ליה למימר ודילמא אסורות נינהו דהוה בכלל לשון זה בין נבלות וטריפות בין בעוף טמא, אבל השתא דקאמר דילמא דעוף טמא הוא אין בכלל עוף טמא נבלות וטרפות. ורבותינו בעלי התוספות ז"ל תירצו דאף על גב דמיני עופות טהורין מרובין מן הטמאין, מיני טמאין גדולין מהן, וכדאמר לעיל תניא איסי בן יהודה אומר מאה עופות יש במזרח וכולן מיני איה הם.
אלא כך סימני עוברי דגים כך היא הגרסא ברוב הספרים. ובהלכות רבינו אלפסי ז"ל כאן ובמסכת עבודה זרה שילהי פרק אין מעמידין (עבודה זרה מ, א) גריס כך סימני קרבי דגים, נראית מזה דעת רבינו ז"ל דסבירא ליה כמאן דאמר התם דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים, והילכך כל אימת דמטיל ביצים בידוע שהוא טהור, ועוברי דגים אין צריכין בדיקה דאין לך בהם אלא טהורים, אבל לפי גרסת הספרים שלנו אפילו עוברי דגים צריכין סימן.
Rashba on Chullin 63b · Sefaria
Meiri
עוף טהור נאכל במסורת שבודאי נודע להם שאינו מעופות הטמאים שאם לא כן לא נהגו לאכלו בלא היתר סימנין ומ"מ דוקא בסימן אחד ואינו צריך בדיקה אבל שלא בשום סימן אינו נאכל כמו שכתבנו בביאור דברי ר' חייא וכן כתבו מגדולי המפרשים אע"פ שיש בזו חולקים ונאמן הצייד הבקי בטיבן של עופות לומר עוף זה התיר לי פלוני חכם בשם צייד בקי או עוף זה התיר לי פלוני הצייד והוא שהיה אותו הצייד בקי בהן ובשמותיהן ודוקא צייד ישראל:
ביצת עוף טמא אסורה כעוף עצמו שכל היוצא מן הטמא טמא כמו שהתבאר בענין בהמה טמאה שחלבה אסור וכן צירה ורוטבה ואיסורין אלו מן התורה והוא שבציר וחלב ורוטב יצא לנו מן המקראות בראשון של בכורות ובביצת עוף טמא יצא לנו כאן ממה שנאמר בת היענה ודרשו בה דרך רמז זו ביצתה ולענין ביאור מיהא יש שואלין מה הוצרכנו לכך והרי דרך כלל התבאר שם שכל היוצא מן הטמא טמא ואם תאמר שלא נאמרה שם אלא בדבר שיש בו חיות כגון טהור שנולד מן הטמא כמו שלמדוה שם מדכתיב ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה כלומר ולא כלם להוציא טהור שנולד מן הטמא והרי אסרו שם צירן ורטבן וחלבן וכן אמרו שם בדבש צרעין שמותר מפני שמכניסות אותו בגופן ואין ממצות אותו מגופן אלמא שאם היו ממצות אותו מגופן היו טמאין ומעתה מה הוצרכנו ללמוד איסור ביצת עוף מפסוק אחר תירצו בה מקצת קדמונינו שהביצה ראויה היתה ליאסר אף מעוף טהור שהרי בא מן החי הוא והוה ליה אבר מן החי והא דשרנהו רחמנא מדכתיב והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים חדוש הוא וס"ד אמינא אשתרי אף בטמא לכך הוצרכה ואף באותה סוגיא כיוצא בה בחלב של בהמה טמאה שהביאוה לאיסור מריבויא דאת הגמל ושאלו בה הא לאו קרא שריא ומאי שנא מצירן ורוטבן איצטריך סד"א הואיל ואף בטהורה חדוש הוא דליכא מידי דאתי מחי ושרי והאי שריא אי נמי דאמר מר דם הוא שנעכר ונעשה חלב ואפי' הכי שרי והילכך אף בטמאה שרי קמ"ל ושאלו שם ושל טהורה מנא לן דשריא דכתיב לכו שברו ואכלו לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב וביצים נמי כתיב ואת הבנים תקח לך וכן כתבוה הגאונים אע"פ שלא הוזכרה שם ופירשו שאין לומר לך להנאתך לבד אלא אף באכילה וכמו שהקשו שם כשהיו מביאין היתר חלב מדכתיב ארץ זבת חלב ודבש דאי לאו דשריא היכי משבח לן במאי דלא חזי והקשו בה ואימא לסחורה עד שהוצרכו להביאה מקרא דלכו שברו כדכתיב ואף כאן יש להקשות דילמא לך להנאתך אלא שתירצוה הגאונים אלא לאכילה שהרי בפרק אחרון דרשו שאם האפרוחים טרפות פטור מלשלח את האם הואיל ואין האפרוחים ראויים לאכילה אע"פ שמותרים בהנאה שנאמר תקח לך ולא לכלבך:
לוקחין ביצים מן הגויים בכל מקום ואין חוששין שהן מנבלות או מטרפות ומ"מ יש לחוש שמא של עוף טמא הם שאין הטהורים מרובים אלא במיניהם אבל פרטי הטמאים מרובים הרבה וכיצד עושין הדבר ידוע שכל הטהורים עגולים באמצע כעגולה של כדור וראשן אחד חד וראשן אחד כד וכן חלבון שלהם מבחוץ וחלמון מבפנים ושל טמאים אינה כודרת כל כך באמצעה ושני ראשיה כדין בקצתם וחדים בקצתם וחלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ובשרץ חלבון וחלמון מעורבים זה בזה כל שאינו מוצאה כדרך הטהורים ודאי טמא אבל כשהם בדרך זה ודאי טהורים אלא שאעפ"כ כל שלוקחו מן הגוי צריך שיאמר לו מעוף פלוני הם וטהורים הם מתירא הוא שמא יביאו מביצים של אותו המין ויקיפום וימצא מוכחש ומתוך כך אע"פ שאומר שטהורים צריך שיזכור שם העוף אבל מן הסתם אין לוקחין אף בסימנין אלו אלא מן המומחה ר"ל ישראל בקי אע"פ שכל הטהורים על תכונה זו יש בטמאים שדומים לאלו ואפי' אמר טהורים הם בסתם או שאמר מעוף פלוני והיה ישראל יודע עליו שהוא טהור אין לוקחין עד שיאמר של עוף פלוני וטהור אלא שאם הוא עוף הרגיל והמצוי תמיד אין צריך להזכיר בו שם טהרה אלא שיזכיר שם העוף ודיו הא כל שלא אמר כך אין לוקחין על סמך סימנין אלו ועל זו אמרו סימנין לאו דאוריתא כלומר לסמוך עליהם מכל וכל ופי' הדברים במקום שיש לטעות בהם כגון זו שיש קצת מן הטמאים שדומין להם אבל במקום שאין לטעות בהם ודאי סומכין עליהם והוא שבקרבי דגים אמרו במסכת ע"ז שאין ניקחין אלא מן המומחה והדבר ידוע שסימניהם כסימני ביצים ומתוך כך שאלו שם וליבדוק בסימנין ותירצה רבינא כשנימוחו הא לא נימוחו סמכינן אסימנין וכן פסקו שם גדולי המפרשים ואחרוני הרבנים ונתישבו להם הסוגיאות שזו שבכאן הוא שהביצים יש לטעות בהם ולא בקרבים דהכי קים להו שאין בטמאין דומין להם וכן הדברים נראין שאם כן היאך לא הקשו לרבינא מספיקות שבעופות שנבדוק בביצתם כדקאמר הכא אי סימנין דאוריתא שמנה ספקות ליבדוק בביצתיהו אלא ביצים לחוד וקרבי דגים לחוד ויש חולקים בזו כמו שנבאר למטה ואף בביצים מנהג פשוט עכשיו שלא להזהר מזה כלל ולוקחין אותם בלא שום תנאי שאין ביצים טמאות נמכרות אצלנו ואין אדם רגיל בהם כלל ומ"מ אני אומר שביצי תרנגולות ואווזות ומיניהן שהם ניכרים בהדיא אין חוששין ואין נזקקין לסימנין אבל בשל הרבה עופות שאין ניכרים יש לחוש שאף הם עם טהרתם אינם מצויים:
Meiri on Chullin 63b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תד"ה ל"ל למכתב איה ודיה ה"נ ה"מ למנקט מדאה וראה כו' וצריך לדקדק מ"ש כו' עכ"ל ולולי דברי התוס' היה נ"ל דלא קא קשיא ליה אלא מאיה ודיה דל"ל למכתבינהו בחד דוכתא במשנה תורה בב' שמות הללו כיון דאיה ודיה אחת היא אבל מדאה וראה לא קשיא ליה דקרא אותה פעם אחת דאה ופעם ראה כיון דמ"מ בחד דוכתא לא קרא אותן בב' שמות הללו ויתר דברי התוס' גם פרש"י בזה מבוררים ואולי הם נעלמים מעיני הרא"ם בפ' ראה ואילו ראה דבריהם היה מביאם לברר ספיקותיו שם:
Chidushei Halachot on Chullin 63b · Sefaria
Ben Yehoyada
תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבְּהֵמָה טְמֵאָה מְרֻבָּה מִן הַטְּהוֹרָה, לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בַּטְּהוֹרָה. נראה לי בס"ד הבהמות רמז לעכו"ם כי הבהמה אינה יכולה לפרוח באויר ולקפוץ ולדלג לעלות למעלה אלא היא דבוקה בקרקע וכן העכו"ם דבוקים תמיד בחומר הארץ והעפר שהם עפר ואל עפר ישובו (בראשית ג, יט) אך הרעים שבהם דומין לבהמות טמאות והטובים שבהם דומין לבהמות טהורות אבל העופות רומזים לישראל כי העופות אף על פי שהם מהלכים על גבי קרקע יש להם כח לפרוח באויר ולהיות למעלה למעלה ברגע אחד. וכן ישראל הגם דלפעמים חוטאים ודבקים בחומר המתייחס לעפר עם כל זה בנקל יכולים לעשות תשובה ולעלות למעלה ברוחניות שבקדושה בלתי איחור ועיכוב כלל והוא ממש כמו העוף שאתה רואה נח על גבי קרקע ורובץ בארץ וברגע אחד כהרף עין עולה עד לב השמים כן ישראל ברגע אחד יעשה הרשע תשובה ונקרא צדיק וכנודע מדין האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק אף על פי דקודם רגע אחד ראינו שהוא רשע גמור הרי זה מקודשת דשמא הרהר תשובה (קידושין מט:) ולכן מאחר שהבהמות רומזים לעכו"ם על כן בהמות הטמאות רבים מן הטהורות כי הטובים שבהם מועטים שהם נחשבים טהורים לגבי מינם והעופות הטהורים שרומזים להכשרים שבישראל הם מרובים מן עופות הטמאים הרומזים לרעים שבישראל (ויקרא יא, ב). אי נמי הטעם שבהמות הטמאים מרובין מפני שנבראו מן העפר שהוא גס החומר לכן דבקו בהם סיגים של טומאה יותר ורבו על בהמות הטהורות שאין בהם סיגים כל כך אבל העופות שנבראו מן הרקק שהוא עפר ומים שאינו חומר גס מאד לכן לא דבקו בהם סיגים של טומאה כל כך כבהמות וכמו שאמרו לעיל (דף כז:) בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים עוף שנברא מן הרקק הכשירו בסימן אחד ועיין מה שאמר מהרש"א ז"ל.
Ben Yehoyada on Chullin 63b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Chullin, daf 63, Amud Bet, about 472 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 127 words
Opens “מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא, מַאי…”
- Segment 246 words
Opens “וְאַכַּתִּי עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה הָווּ? אָמַר אַבָּיֵי: כְּשֵׁם…”
- Segment 351 words
Opens “וְכִי מֵאַחַר שֶׁאַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא, לְמָה…”
- Segment 424 words
Opens “מֵיתִיבִי: לָמָּה נִשְׁנוּ? בִּבְהֵמָה – מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה,…”
- Segment 533 words
Opens “וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: רָאָה…”
- Segment 634 words
Opens “מִדְּרָאָה הַיְינוּ אַיָּה, מִכְּלָל דְּדָאָה לָאו הַיְינוּ…”
- Segment 732 words
Opens “וּמִדְּרָאָה הַיְינוּ אַיָּה, מִכְּלַל דְּדַיָּה לָאו הַיְינוּ…”
- Segment 840 words
Opens “תַּנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵאָה עוֹפוֹת…”
- Segment 935 words
Opens “תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי…”
- Segment 1024 words
Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? כִּדְרַב הוּנָא אָמַר…”
- Segment 1123 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִצְחָק: עוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּמָסוֹרֶת,…”
- Segment 1246 words
Opens “בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: רַבּוֹ חָכָם, אוֹ רַבּוֹ…”
- Segment 1316 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: לוֹקְחִין בֵּיצִים מִן הַגּוֹיִם בְּכׇל…”
- Segment 1421 words
Opens “וְדִילְמָא דְּעוֹף טָמֵא נִינְהוּ? אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל:…”
- Segment 1520 words
Opens “וְלִבְדּוֹק בְּסִימָנִין! דְּתַנְיָא: כְּסִימָנֵי בֵיצִים כָּךְ סִימָנֵי…”
Sages named on this page
- Issi [Joseph] ben Judah · Third generation of Tannaim
Issi ben Judah was a Tanna from Babel, considered a student of Rabbi Akiva's disciples.
Source: Chullin 63b · Segment 8 — “תַּנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵאָה עוֹפוֹת טְמֵאִין יֵשׁ…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Chullin 63b · Segment 2 — “…וְחַמְשָׁה הָווּ? אָמַר אַבָּיֵי: כְּשֵׁם שֶׁרָאָה וְדָאָה אַחַת הִיא,…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim
Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.
Cited source: Chullin 63b
All 56 sources this entry cites
Original text
מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא, מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב ״דָּאָה״ וּמַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב ״רָאָה״ וְלָא כְּתִיב ״דָּאָה״? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ מִין רָאָה וְדָאָה אַחַת הִיא.
one might ask: Since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “ Da’a ,” and what is different here, in Deuteronomy, that it is written: “ Ra’a ,” and da’a is not written? Rather, conclude from the presence of each on only one list that the ra’a and da’a are one species.
וְאַכַּתִּי עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה הָווּ? אָמַר אַבָּיֵי: כְּשֵׁם שֶׁרָאָה וְדָאָה אַחַת הִיא, כָּךְ אַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא. דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ תַּרְתֵּי אִינּוּן, מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא, מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב ״לְמִינָהּ״ אַאַיָּה, וּמַאי שְׁנָא הָתָם דִּכְתִיב ״לְמִינָהּ״ אַדַּיָּה? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: אַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא.
The Gemara objects: But still, there are twenty-five birds, not twenty-four. Abaye said: Just as the ra’a and da’a are one species, so too, the ayya and the dayya , the latter of which is mentioned only in Deuteronomy, are one species. As, if it enters your mind that they are two different species, one might ask: Since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “After its kinds,” about the ayya , prohibiting some other kind of ayya , and what is different there, in Deuteronomy, that it is written: “After its kinds,” about the dayya ? Why is the ayya not mentioned? Rather, learn from the use of the same phrase with regard to the ayya and dayya that they are one species.
וְכִי מֵאַחַר שֶׁאַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא, לְמָה לֵיהּ לְמִיכְתַּב אַיָּה וְדַיָּה? כִּדְתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אֶקְרָא אֲנִי אַיָּה, דַּיָּה לָמָּה נֶאֶמְרָה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחְלוֹק, שֶׁלֹּא תְּהֵא אַתָּה קוֹרֵא אַיָּה וְהוּא קוֹרֵא דַּיָּה, אַתָּה קוֹרֵא דַּיָּה וְהוּא קוֹרֵא אַיָּה, לְכָךְ כָּתַב בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה: ״וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ״.
The Gemara asks: And now that the ayya and dayya are one species, why did the Torah need to write both ayya and dayya in Deuteronomy? The Gemara responds: As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Given that the two are one species, I will read ayya and know that it is forbidden. Why is dayya stated? It is so as not to give a claim to a litigant to disagree, and it should not occur that you call it an ayya and he calls it a dayya and eats it. Likewise, the Torah did not write only dayya so that it will not occur that you call it a dayya and he calls it an ayya and eats it. Therefore, the Torah writes in Deuteronomy: “And the ra’a , and the ayya , and the dayya after its kinds” (Deuteronomy 14:13). Consequently, both the list in Leviticus and that in Deuteronomy enumerate twenty-four birds, in accordance with the statement attributed to Rav.
מֵיתִיבִי: לָמָּה נִשְׁנוּ? בִּבְהֵמָה – מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה, וּבָעוֹפוֹת – מִפְּנֵי הָרָאָה. מַאי לָאו, מִדִּבְהֵמָה דְּהָתָם לְאוֹסוֹפֵי, עוֹפוֹת נָמֵי לְאוֹסוֹפֵי? לָא, הָתָם לְאוֹסוֹפֵי, הָכָא לְפָרוֹשֵׁי.
The Gemara raises an objection from a baraita : Why is the list of non-kosher animals in Leviticus repeated? It is due to the necessity of adding the shesua (Deuteronomy 14:7), which was not listed in Leviticus. And the list of non-kosher birds is repeated due to the ra’a . What, is it not understood from the fact that the extra list of animals there, in Deuteronomy, is to add animals, that the list of birds is also repeated to add birds? The Gemara responds: No, there, i.e., with regard to animals, the list is repeated to add, but here, with regard to birds, it is repeated only to explain.
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: רָאָה זוֹ אַיָּה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רָאָה? שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה״, תָּנָא: עוֹמֶדֶת בְּבָבֶל וְרוֹאָה נְבֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
And the opinion that the da’a and ra’a are one species, and that the ayya and dayya are another species, differs from the opinion of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu says: The ra’a is the ayya . And why is it called the ra’a ? Since it sees [ ro’ah ] most vividly. And so the verse states: “That path no bird of prey knows, neither has the eye of the ayya seen it” (Job 28:7). And a Sage taught: The ra’a can stand in Babylonia and see a carcass in Eretz Yisrael.
מִדְּרָאָה הַיְינוּ אַיָּה, מִכְּלָל דְּדָאָה לָאו הַיְינוּ רָאָה. מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא, מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב ״דָּאָה״, וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּלָא כְּתִיב ״דָּאָה״? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ דָּאָה וְרָאָה וְאַיָּה אַחַת הִיא.
The Gemara discusses Rabbi Abbahu’s statement: Since the ra’a is the same as the ayya , by inference, one may conclude that the da’a is not the same as the ra’a ; otherwise, there are not twenty-four non-kosher birds. But since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “ Da’a ,” and what is different there, in Deuteronomy, that da’a is not written? Rather, must one not conclude from the discrepancy that the two are the same? If so, one must conclude that according to Rabbi Abbahu, the da’a and ra’a and ayya are all one species.
וּמִדְּרָאָה הַיְינוּ אַיָּה, מִכְּלַל דְּדַיָּה לָאו הַיְינוּ אַיָּה. מַאי שְׁנָא הָתָם דִּכְתִיב ״לְמִינֵהוּ״ אַאַיָּה, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּלָא כְּתִיב ״לְמִינֵהוּ״ אַאַיָּה אֶלָּא אַדַּיָּה? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ דָּאָה וְרָאָה דַּיָּה וְאַיָּה אַחַת הִיא.
And furthermore, from the fact that Rabbi Abbahu holds that the ra’a is the same as the ayya , by inference, one may conclude that the dayya is not the same as the ayya . But if so, one may ask again: What is different there, in Leviticus, that it is written: “After its kinds,” about the ayya , and what is different here, in Deuteronomy, that it is not written: “After its kinds,” about the ayya but about the dayya ? Rather, the ayya and dayya must be one species. And one may learn from the combination of the two disputes that according to Rabbi Abbahu, the da’a and ra’a , dayya and ayya are all one species. Consequently, according to Rabbi Abbahu, there are only twenty-three non-kosher species.
תַּנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵאָה עוֹפוֹת טְמֵאִין יֵשׁ בַּמִּזְרָח, וְכוּלָּן מִין ״אַיָּה״ הֵן. תָּנֵי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: שְׁבַע מֵאוֹת מִינֵי דָגִים הֵן, וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִינֵי חֲגָבִים, וּלְעוֹפוֹת אֵין מִסְפָּר. עוֹפוֹת עֶשְׂרִין וְאַרְבָּעָה הָווּ! אֶלָּא: וּלְעוֹפוֹת טְהוֹרִים אֵין מִסְפָּר.
§ With regard to the phrase: “The ayya after its kinds” (Leviticus 11:14), it is taught in a baraita that Isi ben Yehuda says: There are one hundred non-kosher birds in the East, and they are all species of ayya . Avimi, son of Rabbi Abbahu, taught: There are seven hundred types of non-kosher fish, and eight hundred types of non-kosher grasshopper, and there are countless birds. The Gemara protests: Are there countless non-kosher birds? But there are only twenty-four non-kosher birds mentioned in the Torah. Rather, Avimi must have meant: And there are countless kosher birds.
תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁבְּהֵמָה טְמֵאָה מְרוּבָּה מִן הַטְּהוֹרוֹת, לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בַּטְּהוֹרָה. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעוֹפוֹת טְהוֹרִין מְרוּבִּין עַל הַטְּמֵאִין, לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בַּטְּמֵאִין.
It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that the species of non-kosher animals are more numerous than the kosher ones. Therefore, the Torah lists the kosher animals, teaching that all the rest are non-kosher. On the other hand, it is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that the species of kosher birds are more numerous than the non-kosher ones. Therefore, the Torah lists the non-kosher birds.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה.
The Gemara asks: What is this baraita teaching us? The Gemara responds: As Rav Huna says that Rav says, and some say that Rav Huna says that Rav says in the name of Rabbi Meir: A person should always teach his student in a concise manner, just as the Torah is concise in its language.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: עוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּמָסוֹרֶת, נֶאֱמָן הַצַּיָּיד לוֹמַר: עוֹף זֶה טָהוֹר, מָסַר לִי רַבִּי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁבָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן.
Rabbi Yitzḥak says: A kosher bird may be eaten on the strength of a tradition that it is kosher, without inspecting for the signs listed in the mishna. And the hunter is deemed credible to say: My teacher conveyed to me that this bird is kosher. Rabbi Yoḥanan said: And this is the halakha only when the teacher is familiar with the non-kosher birds and with their names.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: רַבּוֹ חָכָם, אוֹ רַבּוֹ צַיָּיד? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁבָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבּוֹ צַיָּיד – שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבּוֹ חָכָם, בִּשְׁלָמָא שְׁמַיְיהוּ גְּמִיר לְהוּ, אֶלָּא אִינְהוּ מִי יָדַע לְהוּ? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: רַבּוֹ צַיָּיד. שְׁמַע מִינַּהּ.
Rabbi Zeira raises a dilemma: Was Rabbi Yoḥanan referring to the hunter’s teacher the Sage, or to his teacher the hunter, i.e., the one who taught him how to hunt? The Gemara responds: Come and hear proof from that which Rabbi Yoḥanan said: And this applies only when the teacher is familiar with them and with their names. Granted, if you say this is referring to his teacher the hunter, this works out well. But if you say it is referring to his teacher the Sage, granted, a Sage will know their names, since he has learned them, but does he recognize the birds themselves? Rather, must one not conclude from it that Rabbi Yoḥanan referred to his teacher the hunter? The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is so.
תָּנוּ רַבָּנַן: לוֹקְחִין בֵּיצִים מִן הַגּוֹיִם בְּכׇל מָקוֹם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לֹא מִשּׁוּם נְבֵלוֹת וְלֹא מִשּׁוּם טְרֵפוֹת.
§ The Sages taught in a baraita : One may buy eggs from the gentiles anywhere, and one need not be concerned, neither with regard to carcasses, i.e., that the egg may have been removed from a carcass of a bird and therefore forbidden, nor with regard to eggs from tereifot , because neither of these possibilities is likely.
וְדִילְמָא דְּעוֹף טָמֵא נִינְהוּ? אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: בְּאוֹמֵר שֶׁל עוֹף פְּלוֹנִי טָהוֹר. וְלֵימָא שֶׁל עוֹף טָהוֹר? אִי הָכִי, אִית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי.
The Gemara objects: But perhaps they are from a non-kosher bird. Shmuel’s father said: The baraita is referring to a case where the gentile says they are of such and such bird, which is known to be kosher. The Gemara challenges: But if the gentile is deemed credible, let him say only that they are of a kosher bird. Why does he need to name the species? The Gemara responds: If so, if he does not name the species, he has the opportunity to deflect scrutiny if he is dishonest; but if he names the species, one can bring other eggs of the same species to compare and validate the claim.
וְלִבְדּוֹק בְּסִימָנִין! דְּתַנְיָא: כְּסִימָנֵי בֵיצִים כָּךְ סִימָנֵי דָגִים. סִימָנֵי דָגִים סָלְקָא דַּעְתָּךְ? ״סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת״ אָמַר רַחֲמָנָא! אֶלָּא אֵימָא: כָּךְ סִימָנֵי
The Gemara asks: But why must one rely on the gentile? Let him inspect the eggs for signs, as it is taught in a baraita : Like the signs of kosher eggs, so too are the signs of fish. The Gemara interjects: Can it enter your mind that the baraita is referring to the signs of fish? The Merciful One states them explicitly in the Torah: “Fins and scales” (Leviticus 11:9). Rather, say: So too are the signs of