Talmud Builders

    Chullin 133a

    Back to index

    English translation — Chullin 133a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and the receiving of the blood in a vessel; and its sprinkling upon the altar, each offering according to its halakha ; and the giving of water to a woman suspected by her husband of having been unfaithful [ sota ]; and the ritual of breaking a heifer’s neck in an untilled valley when a corpse is discovered and the murderer is unknown; and the purification of a leper; and the lifting of the hands for the Priestly Benediction, whether inside or outside the Temple; from where are these derived? The verse states: “Among the sons of Aaron,” indicating that this is the halakha with regard to any sacrificial rite that is stated to the sons of Aaron.

    2And the Gemara explains the proof: The baraita teaches that any priest who does not believe in the validity of these rites has no portion in the gifts of the priesthood. It may be inferred that the reason the priest has no portion is that he does not believe in it, whereas if he does believe in it, even though he is not an expert in its halakhot , he receives a portion. This contradicts the opinion of Rav Ḥisda.

    3With regard to priests who should not be given gifts of the priesthood, Rabbi Abba says that Rav Huna says that Rav says: The veins that are contained in the jaw of an animal are prohibited for consumption, due to the blood they contain. And one does not give the gift of the jaw to any priest who does not know how to remove the veins, as the priest might eat them.

    4The Gemara notes: But that is not so, i.e., one need not be concerned that the priest might consume the blood within the veins, as any method of preparing the jaw will remove the blood: If the priest prepares the jaw by roasting it, the blood will drain from the jaw due to the fire. And if he intends to place the jaws in a pot to cook them, if he cuts them and salts them, as one is required to do before cooking any meat, the blood will drain from them, and they will be permitted for consumption.

    5§ With regard to the manner in which a priest takes gifts of the priesthood from their owners, Rava said: Rav Yosef examined us, his students, with the following question: A priest who seizes gifts of the priesthood from their owners, is he demonstrating fondness for the mitzva or is he demonstrating contempt for the mitzva? And I resolved this question for him from the verse: “That they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The term “that they shall give” indicates that the owner should give the gifts, and not that a priest should take them by himself. Accordingly, a priest who seizes the gifts from their owners is demonstrating contempt for the mitzva.

    6Abaye, who was a priest, said: At first, I would seize gifts of the priesthood, as I said to myself that I am demonstrating fondness for the mitzva in this manner. Once I heard this interpretation: “That they shall give,” and not that he should take by himself, I did not seize them anymore. Instead, I would say to the owners of the gifts: Give me. And once I heard that which is taught in a baraita : The verse states with regard to the sons of Samuel, who were Levites: “But turned aside after wealth” (I Samuel 8:3), and Rabbi Meir says: The sons of Samuel sinned when they asked for their portion, the first tithe given to the Levite, with their mouths, i.e., they demanded that the owners give them the first tithe. Abaye continued: After I heard that, I also did not say anything to the owners, but if they would give me gifts I would take them.

    7Abaye said further: Once I heard that which is taught in a baraita with regard to the distribution of the shewbread among the priests: The modest ones [ hatzenu’im ] withdraw their hands and do not take, and the gluttons divide all the bread; I also did not take gifts even when they were offered to me, except for when they were given on the eve of Yom Kippur, when there was an abundance of gifts due to the many animals that were slaughtered, as it is a mitzva to eat that day. In that instance, I took the gifts in order to affirm myself among the priests, i.e., if I would never take gifts then my status as a priest might be called into question.

    8The Gemara challenges: But let him spread his hands for the Priestly Benediction throughout the year, as this will make it clear to all that he is in fact a priest. The Gemara responds: His schedule constrained him, as he was constantly involved in teaching Torah to his students, so much so that he would miss the time during which the community gathered in the synagogue for the Priestly Benediction.

    9Rav Yosef said: In a case where a priest who has a Torah scholar [ tzurva merabbanan ] living in his neighborhood and that Torah scholar is hard-pressed for money, let the priest grant his gifts to him, i.e., the priest may declare that those gifts he is destined to receive should be given to the poor Torah scholar. And even though the gifts have not yet come into his possession, he may grant them to the Torah scholar in a case where there are associates of the priesthood and the Levites, i.e., if that specific priest or Levite was well known in his neighborhood and has a standard arrangement with many people that they give him their gifts, as he is certain that he will be given them.

    10With regard to the statement of Rav Yosef, the Gemara relates that Rava and Rav Safra visited the house of Mar Yoḥana, son of Rav Ḥana bar Adda, and some say they visited the house of Mar Yoḥana, son of Rav Ḥana bar Bizna. Mar Yoḥana prepared for them a third-born calf. Rava said to the attendant of Mar Yoḥana, who was a priest and would normally receive gifts of the priesthood from Mar Yoḥana: Grant us the gifts, as I wish to eat tongue with mustard, and the tongue along with the jaw is one of the gifts.

    11The attendant granted the gifts to him; Rava ate from them but Rav Safra did not eat. Following this incident, they read the following verse to Rav Safra in a dream: “As one that takes off a garment in cold weather, and as vinegar upon niter, so is he that sings songs to a heavy heart” (Proverbs 25:20). The verse can be interpreted allegorically as a chastisement of one who studies Torah but fails to understand it.

    12Rav Safra came before Rav Yosef and said to him: Perhaps because I transgressed the halakha of the Master they read this verse to me in chastisement. Rav Yosef said to him: No, you acted appropriately by refraining from consuming the gifts. When I said that a priest may grant the gifts to a Torah scholar, that was only with regard to a priest who grants them to another person of his own choosing. I did not permit this in the case of an attendant who grants the gifts to a dignified guest of the homeowner. The reason is that he grants the gifts against his will, as he feels pressured by the homeowner to acquiesce. And furthermore, when I said this halakha , it was only for one who cannot eat under another circumstance, as he is hard-pressed for money. In this incident, it was possible for Rava to consume his own meat with mustard, since Rava was not poor.

    13Rav Safra asked Rav Yosef: But if so, what is the reason that they read this verse to me? Rav Yosef responded: The reading was directed not toward you but toward Rava, who ate from the gifts against my ruling. The Gemara objects: But let them read this verse to Rava himself in a dream. The Gemara responds: Rava was rebuked as a result of this incident and therefore was not granted heavenly communication. The verse was therefore proclaimed to Rav Safra instead.

    14In the preceding incident, the Gemara related that the verse: “As one that takes off a garment in cold weather, and as vinegar upon niter, so is he that sings songs to a heavy heart” (Proverbs 25:20), was proclaimed to Rav Safra in a dream. Abaye said to Rav Dimi: And with regard to what matter is the plain meaning of the verse written? Rav Dimi said to him: It is referring to one who teaches an unworthy student. In other words, just as one should remove a worn garment that has no use in cold weather, or just as vinegar upon niter ruins the niter, rendering it unusable, so too, there is no use in singing songs, i.e., teaching Torah, to an unworthy student who has a heavy heart, i.e., who does not intend to adhere to the halakhot he is taught.

    15As Rav Yehuda said that Rav said: Anyone who teaches Torah to an unworthy student falls into Gehenna, as it is stated: “All darkness is laid up for his treasures; a fire not blown by man shall consume him; it shall go ill with him that remains [ yera sarid ] in his tent” (Job 20:26), and sarid means nothing other than a Torah scholar, as it is stated: “And among the remnant [ sarid ] those whom the Lord shall call” (Joel 3:5). The word yera shares a root with the word ra , evil, and “ yera sarid ” is therefore understood to be referring to an unworthy student.

    16On a similar note, Rabbi Zeira says that Rav says: Anyone who teaches Torah to an unworthy student is considered like one who throws a stone to Markulis, as it is stated: “As a small stone in a heap of stones, so is he that gives honor to a fool” (Proverbs 26:8), and it is written: “Luxury is not seemly for a fool” (Proverbs 19:10).

    17§ The mishna teaches that one who enters into partnership with a priest or a gentile must mark the animal. The Gemara asks: And is one obligated to mark the animal even if he enters into partnership with a gentile? And the Gemara raises a contradiction from a baraita : One who enters into partnership with a priest must mark the animal, but one who enters into partnership with a gentile and one who slaughters disqualified consecrated animals does not need to mark the animal.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קבלותקבלת הדם:

    הזאותהיא זריקת דם הנזרקים במזבח בין הניתזין בפנים על הפרוכת ועל מזבח הזהב בין הניתזין בחוץ. שחיטה לא קחשיב שאף הזר כשר בה:

    עריפת העגלהבכהנים היא כדכתיב (דברים כ״א:ה׳) ונגשו הכהנים בני לוי:

    טהרת מצורעבצפרים להזות:

    בין מבפניםבמקדש כדכתיב (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו וגו':

    בין מבחוץבגבולין בכל עיר ועיר בבית הכנסת:

    מבני אהרןסיפיה דקרא דלעיל הוא:

    חוטין שבלחי אסוריםמשום דם:

    בטויאבצלי:

    בדק לןמנסה אותנו אם נדע להשיב ורבא כהן היה:

    דחטיף מתנתאמתינוקות שנושאין אותם לכהנים:

    מי אמרינן חבובי קא מחבב המצוהויפה הוא עושה:

    ונתןלכהן ולא שיטול הכהן מעצמו:

    מימר אמרי הבו ליהייתי שואלו בפה מלא שהייתי סבור שהוא חיבוב מצוה:

    חלקם שאלו בפיהםדמגני להו קרא לבני שמואל ויטו אחרי הבצע אמר רבי מאיר שלא היה עבירת גזל בידם אלא חלק לויה כגון מעשר ראשון היו שואלין בפיהם:

    הצנועים מושכין את ידיהםבחילוק לחם הפנים קאמר במס' יומא בטרף בקלפי (יומא דף לט.) משמת שמעון הצדיק נשתלחה מארה בלחם הפנים:

    לאחזוקי נפשאי בכהנישלא ישתכח הדבר שאני כהן:

    ופריך וליפרוס ידיהכיון שאינו עושה אלא שלא ישתכח שם כהן מעליו יפרוס ידיו לדוכן כל השנה ומחזיק נפשיה בכהני:

    אנסיה ליה עידניהעתים שקבע לתלמידיו היו טורדים אותו מלישא את כפיו שהיה עוסק לתלמידיו בעת שהצבור נאספים לבית הכנסת:

    ודחיקא ליה מלתאלההוא צורבא מרבנן והכהן רוצה לההנותו יתן לו חלק מתנותיו לקבל זרוע ולחיים מבני העיר בשביל הכהן והוא יאכלם:

    ואע"ג דלא אתי לידיהדכהן יכול לזכות לו:

    במכרי כהונה ולויהבכהן שהיה ניכר בעיר ורוב בני אדם אוהבים אותו ונותנין לו המתנות ובאותו כהן אמרינן דיכול לזכות מעשרותיו לאחר אף על גב דלא אתי לידיה. מכרי לשון (מלכים ב יב) איש מאת מכרו:

    אמר ליה רבא לשמעיהלשמשו של בעה"ב והוא כהן ובעה"ב נותן לו מתנותיו:

    זכי לי מתנתאתן לי רשות ליקח מתנותיך לאוכלם מפני שהלשון עם הלחיים ניתן לכהנים ובעינן למיכל לישנא בחרדלא שהוא דבר חשוב וה"נ אמרינן בהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו:) כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל. ואף על גב דרבא נמי כהן הוה דקיימא לן (ראש השנה דף יח.) דמבני עלי אתא ובבכורות (דף כז.) נמי אמרינן רבא הוה מבטל תרומת חוצה לארץ ברוב ואכיל לה בימי טומאתו מיהו מנפשיה לא מצי שקיל דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ומימר נמי לא בעי למימר הבו לי דתניא חלקם שאלו בפיהם להכי שקלם בתורת זר על ידי נתינת כהן ואף על גב דלא מטא לידיה דשמעא סמך רבא אדרב יוסף דלעיל:

    רב ספרא לא אכלמשום דלא מטא לידיה דשמעא:

    מעדה בגד ביום קרהבגד בלוי ונרקב כמו (ישעיהו סד) וכבגד עדים. בעת הקור אינו שוה כלום:

    וכמו חומץ על נתרשאינו אלא מפסידו. נתר הוא מין צריף אלו"ם בלע"ז:

    כן שר בשירים על לב רעכן האומר דברי תורה למי שאינו יודע להבין בהן:

    משום דעברי אשמעתא דמרשלא סמכתי על שמועתך שאמרת דמותר לצורבא מרבנן לקבלה אף על גב דלא אתו לידיה דכהן:

    כי אמרי אנא באחרהיכא דמזכי ליה כהן אחר שאינו כפוף לו אבל שמעא דבעל הבית על כרחו מזכי ליה לאדם חשוב שהוא בא בביתו של בעל הבית. אי נמי אימר דאמרי אנא דיכול לזכות מתנתא לאחר אף על גב דלא אתו לידיה:

    דלא אפשר ליהכלומר לאיש שהוא עני ודחוק אבל רבא אפשר ליה ולא דחיקא ליה מילתא:

    כיון דלא עבר רב ספרא אשמעתיה דרב יוסף מאי טעמא אקריוה בחלמיה:

    כלפי רבאכלומר על רבא שלא ידע להבין בטעמו של רב יוסף הקרוהו לרב ספרא כך:

    נזוף הוהאני שמעתי משום דהטיח כלפי מעלה במסכת תענית (דף כד:) דבעא מיטרא ללא צורך משום יקרא דאמיה דשבור מלכא ואמרינן התם דאיתחזי ליה אבוה בחלמיה וא"ל מי איכא דמיטרח קמי שמיא אשני דוכתיך אשני דוכתיה למחר אשכחיה לפורייה דמרשם בסכיני שנועדו מלאכי חבלה להורגו בלילה. ולי נראה נזוף משום האי מעשה:

    ירע שריד באהלולמי שירע שריד באהלו תלמיד רע:

    תאכלהו אש לא נופחאשו של גיהנם:

    כזורק אבן למרקוליסזו היא עבודתו כדאמרינן במסכת ע"ז (דף מט:):

    ואפילו עם העובד כוכביםבתמיה. ורמינהי המשתתף עם הכהן כו':

    עם העובד כוכביםאו המוכר פסולי המוקדשין שנפדו ושחטן ומכרן והן פטורין מן המתנות כדאמר במתניתין דצבי ואיל כתיב בהו:

    אינו צריך לרשוםולקמן מפרש:

    חולין 133 עמוד א

    1וקבלות, הזאות, והשקאת סוטה, ועריפת עגלה ערופה, וטהרת מצורע, ונשיאות כפים בין מבפנים בין מבחוץ, תלמוד לומר ״מבני אהרן״ עבודה האמורה לבני אהרן.

    2וכל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה. טעמא דאינו מודה בה, הא מודה בה אע"ג דאינו בקי בהן.

    3אמר ר' אבא, אמר רב הונא, אמר רב: חוטין שבלחי אסורים, וכל כהן שאינו יודע ליטלן אין נותנין לו מתנה.

    4ולא היא, אי בטויא מידב דייבי, ואי לקדרה אי דמיחתך להו ומלח להו מידב דייבי.

    5אמר רבא: בדק לן רב יוסף, האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה, או זלזולי קא מזלזל במצוה? ופשטנא ליה (דברים יח, ג) ״ונתן״ ולא שיטול מעצמו.

    6אמר אביי: מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא: חבובי קא מחביבנא מצוה. כיון דשמענא להא ״ונתן״ ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי. וכיון דשמענא להא דתניא: (שמואל א ח, ג) ויטו אחרי הבצע ר' מאיר אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא.

    7כיון דשמענא להא דתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכיפורי, לאחזוקי נפשאי בכהני.

    8ולפרוס ידיה! אנסיה ליה עידניה.

    9אמר רב יוסף: האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשבבותיה, ודחיקא ליה מילתא ליזכי ליה מתנתא, ואף על גב דלא אתי לידיה, במכרי כהונה ולויה.

    10רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא, ואמרי לה לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר ביזנא. עביד להו עגלא תילתא, א"ל רבא לשמעיה: זכי לן מתנתא, דבעינא למיכל לישנא בחרדלא.

    11זכי ליה. רבא אכל, ורב ספרא לא אכל. אקריוה לרב ספרא בחלמא: (משלי כה, כ) ״מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע״.

    12אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל דלמא משום דעברי אשמעתא דמר אקריין הכי? אמר ליה: כי אמרי אנא באחר, שמעא בעל כרחיה מזכי, וכי אמרי אנא למאן דלא אפשר ליה, הא אפשר ליה.

    13ואלא מ"ט אקריין הכי? כלפי רבא! ולקריין לרבא? רבא נזוף הוה.

    14א"ל אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי כתיב״? א"ל בשונה לתלמיד שאינו הגון.״

    15דאמר רב יהודה אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר ״(איוב כ״, כו) ״כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו״, ואין ״שריד״ אלא ת"ח שנאמר ״(יואל ג״, ה) ובשרידים אשר ה' קורא׃

    16אמר רבי זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס, שנאמר: ״(משלי כו״, ח) ״כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד״, וכתיב: ״(משלי יט״, י) ״לא נאוה לכסיל תענוג״.

    17והמשתתף עמהן צריך לרשום, ואפילו עם העובד כוכבים ורמינהו: המשתתף עם כהן צריך לרשום, והמשתתף עם העובד כוכבים ופסולי המוקדשים אין צריך לרשום!

    Tosafot

    קבלותוא"ת תיפוק ליה קבלות מהמקריב את דם השלמים דהקרבה הוי לשון קבלה כדאמרינן פרק הקומץ [רבה] (מנחות דף יט.) והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה וי"ל דהכא כיון דכתיב המקריב את דם השלמים ואת החלב ובחלב לא שייך קבלה דם נמי לא משתעי בקבלה:

    היציקותבריש הקומץ [רבה] (שם דף יח:) פריך מינה להא דאמר התם לא יצק כהן אלא זר כשר והכא קאמר שהיא עבודה המסורה לבני אהרן ומסקינן דלא כר"ש:

    משקל נמי לא שקילנאשלא אקרא גרגרן ולא אגזול ממי שצריך יותר ממני אע"פ שגם הוא לא היה עשיר:

    לבר ממעלי יומא דכפורישיום טוב הוא כדאמר בפרק אותו ואת בנו (לעיל חולין דף פג.) ומתנות מרובות וכהנים מתאספין ואילו לא היה נוטל היו אומרים שאינו כהן:

    אמר ליה רבא לשמעיה כו'רבא גרסי' דרבה כהן הוה כדאמר פרק עד כמה (בכורות דף כז.) (רבא) [רבה] הוה מבטל לה ברוב ואמרי' נמי (ר"ה דף יח.) אביי ורבה מדבית עלי קא אתו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אי מטוי להו מידב דאיבובחתיכה קאמר, וכמו שפירשתי בפרק גיד הנשה (חולין צג, א) גבי חוטין שביד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 133a

    Chullin 133a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 422 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    קבלות קבלת הדם:

    הזאות היא זריקת דם הנזרקים במזבח בין הניתזין בפנים על הפרוכת ועל מזבח הזהב בין הניתזין בחוץ. שחיטה לא קחשיב שאף הזר כשר בה:

    עריפת העגלה בכהנים היא כדכתיב (דברים כ״א:ה׳) ונגשו הכהנים בני לוי:

    טהרת מצורע בצפרים להזות:

    בין מבפנים במקדש כדכתיב (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו וגו':

    בין מבחוץ בגבולין בכל עיר ועיר בבית הכנסת:

    מבני אהרן סיפיה דקרא דלעיל הוא:

    חוטין שבלחי אסורים משום דם:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 133a · Sefaria

    Tosafot

    קבלות וא"ת תיפוק ליה קבלות מהמקריב את דם השלמים דהקרבה הוי לשון קבלה כדאמרינן פרק הקומץ [רבה] (מנחות דף יט.) והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה וי"ל דהכא כיון דכתיב המקריב את דם השלמים ואת החלב ובחלב לא שייך קבלה דם נמי לא משתעי בקבלה:

    היציקות בריש הקומץ [רבה] (שם דף יח:) פריך מינה להא דאמר התם לא יצק כהן אלא זר כשר והכא קאמר שהיא עבודה המסורה לבני אהרן ומסקינן דלא כר"ש:

    משקל נמי לא שקילנא שלא אקרא גרגרן ולא אגזול ממי שצריך יותר ממני אע"פ שגם הוא לא היה עשיר:

    לבר ממעלי יומא דכפורי שיום טוב הוא כדאמר בפרק אותו ואת בנו (לעיל חולין דף פג.) ומתנות מרובות וכהנים מתאספין ואילו לא היה נוטל היו אומרים שאינו כהן:

    אמר ליה רבא לשמעיה כו' רבא גרסי' דרבה כהן הוה כדאמר פרק עד כמה (בכורות דף כז.) (רבא) [רבה] הוה מבטל לה ברוב ואמרי' נמי (ר"ה דף יח.) אביי ורבה מדבית עלי קא אתו:

    Tosafot on Chullin 133a · Sefaria

    Rashba

    אי מטוי להו מידב דאיב ובחתיכה קאמר, וכמו שפירשתי בפרק גיד הנשה (חולין צג, א) גבי חוטין שביד.

    Rashba on Chullin 133a · Sefaria

    Ritva

    אי בטויא ליה מידב דייב ואי לקדרה אי מחתך ומלח וכו' פי' משום חוטין ששלחי שצריכין חתיכה ומליחה וש"מ דלצלי אפי' מליחה לא בעי וכדמפרש לעיל מיהו צריך הדחה משום דם הנסרך ומתייבש על פניו.

    אנוסי ליה עידניה פי' שהיה טרוד בתלמודא בעת שקבע לתורתו שהיה קובע עתים לתורה. כדאמרינן בפסחים שלא ליפתח בעידניה. ועתו של ר"י היה קבוע בשעת נשיאות כפים ומהאי טעמא נמי לא הוי מצי מחזיק נפשיה בכהן לקרוא בתורה ראשון. ויש שפי' שהיה חולי מעים ולא היה יכול לעמוד בעצמו כדי קריאת ג' פסוקים.

    אמר רב יוסף האי כהנא דאיכא צורבא מדרבנן בשבבותיה ודחיקא ליה שעתא ליזכי מתנתא להאי צורבא מדרבנן פי' כשאין הכהן צריך להם שהוא עשיר ואע"ג דלא אתי לידי במכרי כהונה דחשבינן כמאן דזכה ביה ומצי לזכויינהו לאחרינא. אמר רבא לשמעיה זכי לו מתנתא פי' דההוא שמעי' כהן הוי והוי מכירו של רבא דיהיב ליה מתנתא דידיה כל שעתא ואמרינן דכי אמר רב כהנא היינו בכהן דעלמא דמזכי' מדעתיה ושמעי' בעל כורחיה זכי ליה וכי דאמרי' נמי בצורבא מדרבנן היינו דלא אפשר ליה אבל אפשר ליה בלאו הכי לא.

    תרגמא אדא בר חנן קמיה דרב פפא באותן הנמכרים בתוך הבית פי' בכור ומעשר דהתם תנן חוץ מן הבכור ומעשר שהנאתן לבעלים שאין דמיהן קודש לפיכך לא התירו בו בשביל הנאתו לזלזל בהם למוכרם בשוק כדרך חולין אלא בתוך הבית ואע"פ שמפסיד בדבר שאין קופצים שם לוקחין וכיון דכן מוכח מילתא אבל פסולי המוקדשין דמיהם הקדש אי לא שרית ליה למוכרן בשוק וכדרך חולין אית ליה פסידא דמזלזל בפדיונו בתחלה ויש להקדש הפסד בדבר.

    Ritva on Chullin 133a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שהתורה זכתה את הכהן במתנות אלו ויכול ליטלן מעצמו אין ראוי לו להחזיק בכך ר"ל שלא יטלם לעולם מעצמו עד שיתנום לו ואם הוא מן המהדרין ראוי לו שלא ישאלם בפיו שהרי בבני שמואל נאמר ויטו אחרי הבצע ואמרו רבותינו בפירוש דבר זה חלקם שאלו בפיהם ר"ל שלא היתה גזלה בידם אלא שהיו תובעים הראוי להם מצד שהיו לויים ר"ל מעשר ראשון בפה ודרך גרגרנות והוחזקה להם מדה זו כגזלה אלא אם נתנו לו נוטל:

    היו נהנים רבים בית המטבחיים וכלם מצפים למתנות ראוי לצנועים למשוך ידיהם שכך מצינו בלחם הפנים כשנשתלחה בו מארה משמת שמעון הצדיק ולא היה מספיק לכלם הצנועים מושכים ידיהם והגרגרנים חוטפין ואם היה כהן זה צנוע ויושב אוהלים ואינו רגיל אצל הבריות כדי לישא תמיד את כפיו הרי זה לוקח לפעמים בכונה כדי שלא תשתכח כהנתו:

    כבר ביארנו שהכהן שרצה להאכיל מתנותיו לישראלים אפי' לישראל עשיר ואפי' לגוים רשאי או להאכילן לכלבו שחולין גמורין הם בידו של כהן:

    לא באו המתנות עדיין ביד כהן אלא שיש לו מכירים שנותנין לו המתנות בכל בהמותיהן אע"פ שלא באו לידו עדיין הרי הם כמי שבאו לידו לענין זה והוא רשאי לזכות בהן ישראל חברו ואותו ישראל לוקחן במקומו וראוי לכהן שהוא מסתפק ויש חכם או תלמיד בשכונתו שאינו מספיק שיהדרנו בכך:

    מה שאמרנו שרשאי הכהן לזכות בהן ישראל ואפי' ישראל עשיר אע"פ שלא באו לידו הואיל והן ממכירים שלו דוקא בשאין כהן זה שמש לישראל זה ולא שכירו ולקיטו אבל אם היה כן אינו מזכן לו שאם כן אף הוא רוצה לזכות בהם בעל כרחו של כהן ומ"מ אחר שבאו לידו יכול ליתנם לו וכן אם היה ישראל זה אורח לבעל הבית ושמשו של בעל הבית הוא כהן ובעל הבית נותן לו מתנותיו אין לישראל זה הנכנס עמו שיהא משתדל עמו לזכות לו מתנותיו שמכיון שהוא נכנס לשם אף השמש בוש הימנו ומזכהו על כרחו:

    יש מי שאומר שאף בשאינו ברשותו אין יכול לזכותן אלא לישראל שאין לו כדי לקנות וכן שיטת הסוגיא מוכחת ולא יראה לי כן לא נאמר בגמ' לדעתי דלא אפשר ליה וכו' אלא שבזו ראוי לכהן לגמלו בכך:

    מאחר שביארנו שאין הכהן החשוב נוטלן מעצמו ולא שואלן היה חפץ במתנות רשאי הוא לומר לכהן אחר שיהא מזכהו ליקח במקומו והראיה שהרי רבא כהן היה ומבית עלי ולא רצה לקבלם אלא על דרך זה ומ"מ יש מפרשים על רבא האמור כאן שלא היה אותו האמור בכל התלמוד ולא יראה כן:

    ראוי לתלמיד חכם להזהר שלא לקבוע עתו עם תלמיד שאינו הגון שגנאי הוא לו ויחשד לסוף כשיראו קלקול מעשיו של תלמיד זה עד שמתוך קלקול מעשיו של זה יחזיקנו מי שלא ידעו ביורשי גיהנם:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 133a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מחטיף לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי וכיון דשמענא להא דתניא רבי מאיר אומר כו' כצ"ל:

    שם כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה זכי לי כו' דבעינא למיכל כו' ח"ל ברוב ואכיל לה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 133a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אמר אביי מריש הוה חטיפנא וכו' כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מחטף לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי כיון דשמענא להא דתניא ר"מ אומר וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה א"ל רבא לשמעיה וכו' רבא גרסי' הכא דרבה כהן הוה וכו'. התוס' פליגי ארש"י דרש"י גרס בפרק עד כמה ג"כ רבא כמו הכא וס"ל דרבא כהן הוה ואפ"ה לא רצה למשקל המתנות אבל התוס' ס"ל דרבא לא היה כהן ומשום הכי א"ל לשמעיה דיזכה לו המתנות ובפ' עד כמה אינם גורסין רבא אלא רבה וע"ש בתוס' אלא שנראה דוחק דלפי זה הא דאמרינן בעלמא אביי ורבא מדבית עלי קאתו צ"ל רבה וזה דוחק דמזכירו עם אביי דהא רבה היה רבו של אביי ומטעם זה עלה בדעתו לומר שהתוס' גורסים הכא בשמעתין רבה ושם בבכורות רבא שהוא היה חבירו של אביי ואמרינן דתרוייהו מדבית עלי קאתו אלא שלפי זה יש קצת דוחק דקאמר רבה בדק לרב יוסף דהא רבה היה חשיב טפי ממנו ואפשר דרב יוסף היה בקי יותר מרבה כדאמדינן בעלמא דקרי ליה סיני ולרב יוסף עוקר הרים והיה רב יוסף מנסה ובדק לרבה ואפשר שזהו דעת ספר ח"ש אלא שקצר מאד:

    Maharam on Chullin 133a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' עם העובד כוכבים עי' בכורות דף ב ע"ב תוס' ד"ה אסור:

    רש"י ד"ה זכי לי וכו' דקי"ל (ר"ה יח ע"א) וכו' עי' ברש"י שם שכתב בהיפוך מבכאן:

    תוס' ד"ה קבלות וכו' לא משתעי בקבלה עיין זבחים דף ד ע"א:

    Gilyon HaShas on Chullin 133a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם (איוב כ, כו) אמר 'נוֹפֵל' ולא אמר נידון כי אין לו עונש בדין גיהנם ורק מפילים אותו שם לפי שעה שיראה בעיניו גדולים שלו שגידל אותם בתורה בעולם הזה שעשה את התלמיד חכם להרע ובנפילתו שם ודאי יהיה נכוה באש גיהנם לפי שעה תחת אשר לימד תורה הנקראת אש ה' לתלמיד שאינו הגון.

    אֵין 'שָׂרִיד' אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים (יואל ג, ה) נראה לי בס"ד הטעם דקורא אותו בשם 'שָׂרִיד' כי לא המדרש עיקר אלא המעשה וידוע כי המעשה תתייחס לידים וידוע שביד יש י"ז פרקים כמנין טוב [17] ובזה פרשתי הטעם דהתורה נקראת טוב לרמוז לא המדרש עיקר אלא המעשה שהתייחס ליד שיש בה טו"ב פרקים ובתורה כתיב בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ (משלי ח, טז) נמצא התלמיד חכם נקרא בשם שַׂר ונקרא בשם מֶלֶךְ אך שר בתורה ואין לו מעשים טובים שמתייחסים ליד אינו כלום לכך נקרא 'שָׂרִיד' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'שר יד' רצונו לומר שררתו בתורה יוצאה מן הכח לפועל על ידי קיום המעשה ביד.

    כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס (משלי כו, ח) נראה לי בס"ד טעם לזה ולמה זכר עבודה זרה זו טפי והוא דידוע שהתורה מכונית בשם אבן דכתיב 'לֻחֹת אֶבֶן' (שמות לא, יח) וכנזכר בגמרא דערובין, וידוע דעבודה זרה של מרקוליס עבודתה היא לסקלה באבנים וחייבים על זה מאחר דעבודתה בכך וזה המלמד תורה שנקראת אבן לאדם רשע חושב שעושה טוב בזה לסקול הקליפה הדבוקה באדם רשע זה באבנים הם דברי תורה אך באמת אינו שאדרבה זה מגביר כח הקליפה כמו ענין זריקת אבן למרקוליס שחושב שהוא מבזה אותה ואפילו הכי חייב מן הדין. ומה שאמר ' עוֹשֶׂה טוֹבָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדְעָהּ ' רצונו לומר אינו מאמין שניתנה לו בהשגחת הבורא יתברך אלא תולה אותה בנדיבות הנותן או בכחו ועוצם ידו הרי זה כזורק אבן וכו' כיון דכופר בהשגחה כופר בכל התורה וחשיב עובד עבודה זרה.

    Ben Yehoyada on Chullin 133a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 133, Amud Aleph, about 422 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “וקבלות, הזאות, והשקאת סוטה, ועריפת עגלה ערופה,…”

    2. Segment 220 words

      Opens “וכל כהן שאינו מודה בה אין לו…”

    3. Segment 320 words

      Opens “אמר ר' אבא, אמר רב הונא, אמר…”

      Named: רב הונא, אבא.

    4. Segment 415 words

      Opens “ולא היא, אי בטויא מידב דייבי, ואי…”

    5. Segment 528 words

      Opens “אמר רבא: בדק לן רב יוסף, האי…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    6. Segment 652 words

      Opens “אמר אביי: מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא:…”

      Named: אביי, שמואל.

    7. Segment 721 words

      Opens “כיון דשמענא להא דתניא: הצנועים מושכין את…”

    8. Segment 85 words

      Opens “ולפרוס ידיה! אנסיה ליה עידניה.…”

    9. Segment 925 words

      Opens “אמר רב יוסף: האי כהנא דאית ליה…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    10. Segment 1036 words

      Opens “רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא…”

      Named: רב ספרא, רב חנא בר אדא, רב חנא בר ביזנא, רבא.

    11. Segment 1127 words

      Opens “זכי ליה. רבא אכל, ורב ספרא לא…”

      Named: רב ספרא, רבא.

    12. Segment 1232 words

      Opens “אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל דלמא משום…”

      Named: רב יוסף.

    13. Segment 1311 words

      Opens “ואלא מ"ט אקריין הכי? כלפי רבא! ולקריין…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1413 words

      Opens “א"ל אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי…”

      Named: רב דימי, אביי.

    15. Segment 1539 words

      Opens “דאמר רב יהודה אמר רב: כל השונה…”

      Named: רב יהודה.

    16. Segment 1632 words

      Opens “אמר רבי זירא אמר רב: כל השונה…”

      Named: רבי זירא.

    17. Segment 1723 words

      Opens “והמשתתף עמהן צריך לרשום, ואפילו עם העובד…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 133a · Segment 5 — “…רבא: בדק לן רב יוסף, האי כהנא דחטיף מתנתא…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Chullin 133a · Segment 3 — “אמר ר' אבא, אמר רב הונא, אמר רב: חוטין…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 133a · Segment 6 — “…דשמענא להא דתניא: (שמואל א ח, ג) ויטו אחרי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 133a · Segment 6 — “אמר אביי: מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא: חבובי קא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 133a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026