Commentary page
Chullin 103b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChullin 103b
Chullin 103b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 284 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מכללו אצל חיה:
חלקו מבחוץ לכזית אבר מן החי נחלק לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ חציו השני:
מהו מי מצטרפי לחיוביה ככל שאר איסורים דקיימא לן דמצטרפי שיעורייהו לחצאין בתוך כדי אכילת פרס כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ:) או דילמא כיון דחידוש הוא דהא גידין ועצמות דעלמא לא מיחייב עלייהו והכא מיחייב ואימא אין לך בו אלא חדושו וכי אכיל ליה בבת אחת מיחייב דסתם אכילה בבת אחת משמע אבל לחצאין לא:
מבפנים לאחר שבא סמוך לבית בליעתו בלעו לחצאין:
אכילה במעיו כשהוא יורד לתוך מעיו צריך שיהא בו שיעור אכילה:
היכי משכחת לה דמיחייב בכזית הא אי אפשר ללעוס אכילה כולה יחד:
בגרומיתא זעירתא עצם קטן שעל כף הירך שיש בו משהו בשר וגיד ועצם משלימו לכזית ואין אדם לועסו אלא בולעו:
מחוסר קריבה שנתרחקו זה מזה מעט:
17 more comments on this page.
Rashi on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
חלקו מבחוץ פירש בקונטרס כזית אבר מן החי חלקו לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ אכל חציו השני משמע דאם נתן שני החלקים בפיו ובלען בבת אחת חייב לכ"ע ואין נראה דאם כן מאי קשיא ליה לריש לקיש היכי משכחת לה דמיחייב וכי אינו יכול לבלוע כזית בבת אחת והא אמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ.) דבית הבליעה מחזיק כביצת תרנגולת דגדולה יותר מגרוגרת כדמוכח בפרק חלון (עירובין דף פ:) דאיכא כמה גרוגרות בסעודה של עירוב וגרוגרת גדולה יותר מכזית כדמוכח בפרק המצניע (שבת דף צא.) ואמרי' בפ' אמרו לו (כריתות דף יד.) דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים משמע דשני זיתים מחזיק ועוד דכי היכי דאע"פ שחלקו מבחוץ והניחם בבת אחת לתוך פיו מיחייב לר' יוחנן דאזיל בתר אכילת פיו לפי שנהנה גרונו כזית בבת אחת ה"נ אפילו בלען בזה אחר זה יתחייב לריש לקיש דאזיל בתר אכילת מעיו כיון שיש כזית בבת אחת במעיו קודם שיתעכל דאינו ממהר להתעכל כדמוכח בסמוך ונראה לפרש דחלקו מבחוץ פטור ואפילו אכלו בבת אחת דבעינן שיהא מחובר בפיו ויהיה עליו שם אבר משום דהכא חדוש הוא כדפירש בקונט' דבעלמא לא מיחייב אגידין ועצמות והכא מיחייב ואין לך בו אלא חידושו אבל חלקו בפנים חייב דדרך הוא שנחלק בפיו בשעת לעיסה וריש לקיש פטר ואפי' חלקו בפנים ולכך דוחק הש"ס אליביה היכי משכחת לה שיתחייב בדרך אכילה ומשני בגרומיתא זעירתא דאין אדם לועסו אלא בולעו ומיהו לרבי אלעזר ודאי חייב חלקו מבחוץ דאפילו אכל זה אחר זה מיחייב:
מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב תימה דלא תני בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין כמו בהנך פירקין ובתוספתא תני להו ושמא מאי דשייר במתניתין פירש בברייתא ואשמעינן דחייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין ורשב"ם פי' דאיצטריך משום חו"ל דס"ד דאינו נוהג בח"ל משום דאיתקש לבכורים (שמות כג) בחד קרא ראשית בכורי אדמתך לא תבשל גדי בחלב אמו ולפירושו ניחא הא דאמר בפ' ראשית הגז (לקמן חולין דף קלו.) דארצך דבכורים אתא למעוטי חו"ל דאע"ג דהיא מצוה התלויה בארץ איצטריך משום דאיתקיש לבשר בחלב:
ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים האי חוץ לא איצטריך דאפילו לבשל שרי אלא אגב רישא נקטיה:
Tosafot on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב. לישנא דקרא נקט דכתיב (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו, ואסור לבשל ואסור לאכול קאמר, והא דלא תנא הכא ונוהג בחולין ובמוקדשין כדתנן באידך פירקין (קל, א) ואף על גב דבשר בחלב נמי במוקדשים נוהג כדתניא בתוספתא בשר בחלב נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בין של חולין בין של מוקדשין בין של חיה ועוף אסור לבשל בחלב, אלא דהכא לישנא קיטא נקט, וקתני כל הבשר, ובמשמע בין של חולין בין של מוקדשין, ובארץ ובח"ל לא אצטריך ליה דחובת הגוף היא ונוהגת בין בארץ בין בח"ל. והא דקתני ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים לא אצטריכא ליה כלל, דאפילו באכילה נמי שרו כדקתני רישא, אלא סירכיה נקטיה משום דתנא רישא חוץ מבשר דגים וחגבים וכדי נקטיה.
Rashba on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
פרק כל הבשר מהדורא קמא מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים קשי' לרבנן ז"ל למה לא תני הכא ונוהג בחולין ובמוקדשין כמו דתני' גבי גיד הנשה וגבי אותו ואת בנו דהא ודאי בשר וחלב חובת הגוף הוא ונוהג בכל מקום ובכל זמן וה"ה דנוהג במוקדשים כדתני' בתוספת': בשר בחלב נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ובין בחולין בין במוקדשין וי"ל דהא לא תני' הכא משום דלא תני תנא נוהג ואינו נוהג אלא בדבר שהוא ברור ומפרש אותו הדין היכי נוהג ובמה נוהג אבל הכא דינא גופ' איצטרך לאשמועינן דבשר בחלב בישולו בעלמא אסור אפי' אינו אוכל ממנו: דלא תימא דהא דכתיב לא תבשל היינו לבשל ולאכול קמ"ל דאפי' בישול בלחוד אסו' וחייב עליו להכי תני כל הבשר אסור וכייל ותני הכא כל הבשר בין חולין בין מוקדשין בין בארץ בין בח"ל ובתר הכי מפרש איסו' אכילה בלא בישול דקתני ואסור להעלותו על השולחן עם הגבינה דטעמא שמא יטעה ויבוא לאכלו כאחת והא דתני חוץ מבשר דגים וחגבים דמשמע דאינן מותרים אלא בבישול ה"ה דאפי' באכילה שרי עם החלב אלא איידי דאיירי באידך ואסו' להעלותו על השלחן תני בהני חוץ מבשר דגים וחגבים ובעי למימר חוץ מבשר דגים וחגבים שמותר להעלותן מפני שמותר לאכלן למימרא דלא מישתר' בהעלאה אלא מאי דשרי באכילה. דאפי' בשר עוף דשריות' דילי' מן התורה ואין איסורו אלא מד"ס אסור בהעלאה כדמפ' באינך מתני לב"ה ודלא כב"ש דס"ל דמותר בהעלאה.
Ritva on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg 1861 · Public Domain
Meiri
כבר ביארנו בשאר איסורין שאין גידין ועצמות מצטרפים לאכילתם בכזית וכן ביארנו שאם אכל כזית מהם בשני פעמים כגון שחלקו לכזית זה קודם שיבלענו ואכל חצי זית זה ואחר כך אכל החצי האחר שמצטרפין בתוך שיעור אכילת פרס:
אבר מן החי כבר ביארנו שגידין ועצמות מצטרפין בו לכזית ונמצא חלוק בזו משאר איסורין ומ"מ בשניה אינו חלוק ואם חלקו מבחוץ קודם שיכניסנו לפה פטור אלא אם כן אכל ממנו כזית בשר הא גידין ועצמות אין מצטרפין אלא לאכלו ביחד הכניסו בפה כאחד וחלקו בפנים ובלעו לחצאין חייב אף בצירוף עצמות וגידין:
כל הדברים ששיעורן בכזית בין למלקות בין לכרת פירושו כזית בינוני ומה שנשאר בין השניים אינו מצטרף למה שבלע אבל מה שעל החנכיים והוא החיך והוא המקום שטועם מצטרף למה שבלע שאין החיוב אלא בהנאת הגרון מפני זה אמרו שאם אכל חצי והקיאו קודם שנתאכל וחזר ואכלו אע"פ שאין במעים אלא חצי זית הואיל ונהנה גרון בכזית חייב ואין צריך לומר באכל חצי זית והקיאו ואכל חצי זית אחר הואיל ובתוך שיעור הראוי לו היה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שמיני בעזר הצור:
כל הבשר וכו' כונת הפרק לבאר ענין בשר בחלב כלו על השלמות אלא שיתגלגלו בתוכו ענינים אחרים על ידי גלגול מעניני מליחת בשר ונטילת ידים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בשר בחלב באיזה מין נוהג ר"ל באיזה בשר ובאיזה חלב ואיזה חלב אסור בזה מדברי תורה ואיזה מדברי סופרים השני בגדרים שאדם צריך לעשות בענין בשר בחלב דרך הרחקה שלא יבא לידי אכילה ויתגלגל בזה החלק דין נטילת ידים על ידי גלגול הנטילה שאדם צריך ליטול בין גבינה לבשר כמו שיתבאר השלישי בענין דין תערובת בשר בחלב והחתיכה הנאסרת משום בשר בחלב על איזה צד אוסרת חברותיה הרביעי בדין הכחל והכשר אכילתו החמישי בענין מליחת בשר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים אחרים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שהקדמנו:
והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר שבשר דגים וחגבים אינו נקרא בשר לענין זה ולא לענין אחר והוא שאמר כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים אמר הר"מ פי' כבר ביארנו במקומות מנדרים שהעקר שעליו סומכין בנדרים הלך אחר לשון בני אדם אבל בזמן שזכרו המשנה היו עושין שהנודר מהבשר אסור אפי' בבשר דגים ואין מותר לו זולתי בשר חגבים ומה שאמר גם כן מותר בבשר דגים על מנת שיהא ענין מורה על שהוא לא נשבע אלא על בשר בעלי ארבע רגלים וכבר נתבארו דוגמאות רבות בענין זה בשביעי מנדרים:
אמר המאירי כל הבשר אסור לבשל בחלב ואין צריך לומר לאכול אלא שתפשה בלשון בשול מצד לשון המקרא וכן שהאכילה יוצאה בקל וחומר מן הבשול חוץ מבשר דגים וחגבים כלומר כל הבשר אסור לבשל בחלב אם מן התורה אם מדברי סופרים שאם בשר בהמה אסור מן התורה ואם בשר עוף היא אינה אלא מדברי סופרים וכן בשר חיה ויש פוסקים בבשר חיה שאף היא אסורה מן התורה כמו שיתבאר אבל דגים וחגבים אין בשרם נאסר בחלב אף מדברי סופרים וכן כל הבשר אסור להעלות עם הגבנה על שלחן אחד ואפי' בשר עוף מגזרה שמא יאכלם כאחד או שמא יעלם כאחד בשלחן ואע"פ שהאכילה עצמה גזרה והויא לה גזרה לגזרה שהרי אף בשיעלם כאחד ויגעו זה בזה צונן בצונן הוא ואם יעלו באלפס רותח ר"ל שיערה ממקום בשולו לאלפס כלי שני הוא וכלי שני אינו מבשל מ"מ פרשוה בגמ' שמא יעלם באלפס ראשון רותח והוא כעין מרחשת שהוא דרך בשול ואף היא קרויה אלפס שאף הקערה קרויה כן לפעמים כמו שביארנו במסכת יום טוב בענין אלפסין עירניות וכלי ראשון מבשל והרי אף הבשול לבד אסרה תורה חוץ מבשר דגים וחגבים שהותר להעלות כאחד שהרי אף אכילתן כאחד הותרה ולא הוצרך להודיע בדגים וחגבים היתר העלאתן שהרי אף באכילה הותרו אלא שדרך המשך הדברים אמרה:
Meiri on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה הרי נהנה גרונו כו' והא דרב אסי פליגא כו' ואע"ג דזה אחר זה כו' עכ"ל אין זה מוכרח דאיכא למימר דרב אסי משמיה דר"י לא מיירי באבר מן החי אלא בשאר איסורין דלכ"ע חייב אף בזה אחר זה בכדי אכילת פרס וכן נראה דהא ר"א מסיק הכי הכא אליבא דר"י ולעיל בחלקו מבחוץ פליג ר"א אדרבי יוחנן דפוטר ודו"ק:
תוס' בד"ה כל הבשר כו' תימה דלא תני כו' ובתוספתא תניא כו' ואשמועינן דחייל כו' עכ"ל מדברי הר"ן נראה לפרש דבריהם בעיקר תמיהתם שכתבו דלא תני בא"י כו' ובתוספתא תני כו' שסמכו עצמם אסוף דבריהם שכתבו דאצטריכא ליה למתני משום דאשמועי' דחייל כו' והוא דחוק במשמעות דבריהם אלא דלמאי דמסיק לקמן בפרק שילוח הקן דבגיד הנשה תנא להו ולית בהו לצורך כלל ה"ל למתני כמו בהנך פרקין ומה שכתבו ואשמועינן דחייל כו' היינו לפי הסוגיא דפ' גיד הנשה דבעי בהו מיהת חד לצורך הא דתני ליה הכא בתוספתא ע"כ אית לן למימר דאשמועינן כו' ודו"ק:
בא"ד בחלב אמו ולפירושו ניחא הא כו' דארצך דבכורים כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
ד"ה חלקו מבחוץ וכו' משמע דאם נתן שני חלקים בפיו ובלעם בבת אחת חייב לכ"ע. ר"ל לר"י דתלי הכל בהנחת פיו כשהניחן לשני חלקים בפיו אע"פ שהיו מחולקין קודם שהניחן לתוך פיו חייב אע"פ שלא בלעם בבת אחת ולר"ל פטור כשלא בלעם בבת אחת אבל אם בלעם בבת אחת גם ר"ל מודה דחייב אע"ג שהיו מחולקין בפיו קודם שבלעם:
Maharam on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' והקיאו וחזר ואכלו עי' יומא מא ע"א ובת"י שם ומנחות סט ע"א תד"ה דבלע ובר"ש פי"ז מ"ז דאהלות:
Gilyon HaShas on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
רש"י ד"ה מהו וכו' א"ד כיון דחדוש הוא וכו' ק"ל דא"כ נימא ג"כ למה דקיי"ל אין בגידי' בנ"ט ועץ בעלמא הוא והתורה אוסרתו דלא לחייב רק באוכל כזית בב"א ולא משתמיט זה בשום דוכת'. וצ"ע:
תד"ה חלקו מבחוץ וכו' ונראה לפרש וכו' ונ"ל לכאורה לדבריהם יהי' הדין בהאוכל ב' אברים שלימים ובכל א' חצי זית דמצטרף ללקות כיון דכל א' שם אבר עליו ובשניהם הוי כזית אמ"ה אמנם זה נסתר מדברי תוס' מעילה (דף ט"ז) ד"ה מיתיבי וכו'. וצ"ע לדינא:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Chullin, daf 103, Amud Bet, about 284 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 18 words
Opens “מִכְּלָלוֹ, אֲבָל אֵבֶר דְּלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ –…”
- Segment 219 words
Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: בְּעָא מִינֵּיהּ…”
- Segment 35 words
Opens “מִבִּפְנִים, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: חַיָּיב.…”
- Segment 418 words
Opens “כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: חִלְּקוֹ מִבַּחוּץ –…”
- Segment 516 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, הֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ…”
- Segment 614 words
Opens “אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ…”
- Segment 714 words
Opens “וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אֲפִילּוּ חִלְּקוֹ מִבַּחוּץ נָמֵי…”
- Segment 819 words
Opens “אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כְּזַיִת שֶׁאָמְרוּ…”
- Segment 927 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: בְּשֶׁל בֵּין שִׁינַּיִם –…”
- Segment 1023 words
Opens “אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָכַל…”
- Segment 1126 words
Opens “בְּעָא רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַבִּי אַסִּי: אָכַל חֲצִי…”
- Segment 1213 words
Opens “אֶלָּא, אִי בָּתַר גְּרוֹנוֹ אָזְלִינַן, אִי בָּתַר…”
- Segment 1335 words
Opens “רַבִּי אַסִּי גְּמָרֵיהּ אִיעֲקַר לֵיהּ, וַאֲתָא רַבִּי…”
- Segment 1423 words
Opens “אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי, אֲמַר…”
- Segment 154 words
Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ גִּיד הַנָּשֶׁה.…”
- Segment 1620 words
Opens “מַתְנִי׳ כׇּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, חוּץ…”
Sages named on this page
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Chullin 103b · Segment 6 — “…לַהּ דִּמְחַיֵּיב? אָמַר רַב כָּהֲנָא: בִּגְרוֹמִיתָא זְעֵירְתָּא.”
Original text
מִכְּלָלוֹ, אֲבָל אֵבֶר דְּלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ – לָא.
to its general prohibition, as the fat of an undomesticated animal is permitted. But with regard to a limb from a living animal, where there are no permitted circumstances to its general prohibition, the prohibition of consuming a tereifa does not take effect.
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: חִלְּקוֹ מִבַּחוּץ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: פָּטוּר.
§ The Gemara continues its discussion of the prohibition against eating a limb from a living animal. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Shimon ben Lakish inquired of Rabbi Yoḥanan: If one took from a living animal a limb that was an olive-bulk and divided it into two pieces when it was outside his mouth and ate each piece separately, what is the halakha ? Rabbi Yoḥanan said to him: He is exempt.
מִבִּפְנִים, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: חַיָּיב.
Reish Lakish then asked Rabbi Yoḥanan: If he placed an olive-bulk of a limb from a living animal inside his mouth and then divided it and swallowed the two parts separately, what is the halakha ? Rabbi Yoḥanan said to him: He is liable to receive lashes.
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: חִלְּקוֹ מִבַּחוּץ – פָּטוּר, מִבְּפָנִים – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר.
When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said an alternative version of this discussion. If one took from a living animal a limb that was an olive-bulk and divided it into two pieces when it was outside his mouth, and he then ate each piece separately, he is exempt. If he divided the limb into two parts inside his mouth, Rabbi Yoḥanan says that he is liable, and Reish Lakish says that he is exempt.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, הֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: פָּטוּר, אֲכִילָה בְּמֵעָיו בָּעֵינַן וְלֵיכָּא.
Rabbi Yoḥanan says he is liable because his throat derives pleasure from an olive-bulk of a limb from a living animal. And Reish Lakish says that he is exempt because in order to be liable we require an act of eating that contains the requisite amount, i.e., an olive-bulk, when it enters his stomach, and in this case there is not a full olive-bulk that enters his stomach at one time.
אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דִּמְחַיֵּיב? אָמַר רַב כָּהֲנָא: בִּגְרוֹמִיתָא זְעֵירְתָּא.
The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan it is clear how one can be liable for eating an olive-bulk of a limb from a living animal. But according to Rabbi Shimon ben Lakish, how can you find a case where one will be liable for eating a limb from a living animal, since the food is generally broken up before he swallows it? Rav Kahana said: One would be liable in a case where he eats a small bone that contains an olive-bulk of meat, bone and sinew all together, and that he can swallow whole.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אֲפִילּוּ חִלְּקוֹ מִבַּחוּץ נָמֵי חַיָּיב, מְחוּסַּר קְרִיבָה לָאו כִּמְחוּסַּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי.
As quoted above, Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish agree that if one divides a limb from a living animal before placing it in his mouth, he is not liable for eating it. The Gemara adds: But Rabbi Elazar says: Even if one divided the limb outside his mouth he is liable. This is because the fact that the two pieces are lacking in proximity to each other as they are placed in one’s mouth is not comparable to lacking an action, i.e., it is not comparable to a case where he ate only half an olive-bulk. Since he ate an entire olive-bulk, he is liable.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כְּזַיִת שֶׁאָמְרוּ – חוּץ מִשֶּׁל בֵּין הַשִּׁינַּיִם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף עִם בֵּין הַשִּׁינַּיִם.
§ The Gemara cites another dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish pertaining to the measure of an olive-bulk with regard to prohibitions involving eating. Rabbi Shimon ben Lakish says: The olive-bulk of which the Sages spoke with regard to prohibitions involving eating is measured by the food one actually swallows, aside from the food that remains stuck between the teeth. And Rabbi Yoḥanan says that it includes even the food that remains stuck between the teeth.
אָמַר רַב פָּפָּא: בְּשֶׁל בֵּין שִׁינַּיִם – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – בֵּין הַחֲנִיכַיִים. מָר סָבַר: הֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת, וּמָר סָבַר: אֲכִילָה בְּמֵעָיו בָּעֵינַן.
In explanation of this dispute, Rav Pappa says: With regard to food that remains stuck between the teeth, everyone agrees that it is not included in measuring an olive-bulk that would render one liable to receive lashes. When they disagree it is with regard to food that remains on the palate, which one tastes but does not swallow. One Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that since his throat derives pleasure from an olive-bulk, i.e., he tastes the full olive-bulk, he is liable. And one Sage, Reish Lakish, holds that in order to be liable, we require an act of eating that contains the requisite amount, i.e., an olive-bulk, when it enters his stomach.
אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָכַל חֲצִי זַיִת וֶהֱקִיאוֹ, וְחָזַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת אַחֵר – חַיָּיב. מַאי טַעְמָא? הֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת.
§ The Gemara quotes another related ruling of Rabbi Yoḥanan: Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: If one ate half an olive-bulk of a forbidden food and vomited it, and then ate another half an olive-bulk, he is liable. What is the reason? It is because his throat derives pleasure from an olive-bulk of the forbidden food, even though the full olive-bulk did not actually enter his stomach.
בְּעָא רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַבִּי אַסִּי: אָכַל חֲצִי זַיִת וֶהֱקִיאוֹ וְחָזַר וַאֲכָלוֹ, מַהוּ? מַאי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ? אִי הָוֵי עִיכּוּל אִי לָא הָוֵי עִיכּוּל, וְתִיבְּעֵי לֵיהּ כְּזַיִת!
Rabbi Elazar raised a dilemma before Rabbi Asi: If one ate half an olive-bulk of forbidden food and vomited it, and then ate it again, what is the halakha ? The Gemara clarifies: What is the dilemma he is raising? If it is about whether the half-olive-bulk that he ate and vomited up is considered to have been digested, in which case it is no longer considered food, or whether it is not considered to have been digested, let him raise the dilemma with regard to an entire olive-bulk. If one eats an entire olive-bulk and vomits it and then eats it again, if the food is considered not to have been digested the first time, he is liable to be flogged twice.
אֶלָּא, אִי בָּתַר גְּרוֹנוֹ אָזְלִינַן, אִי בָּתַר מֵעָיו אָזְלִינַן. וְתִפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבִּי אַסִּי!
Rather, his dilemma must be about whether we follow the throat or whether we follow the stomach in measuring how much forbidden food one has swallowed. That being the case, let him resolve the dilemma from that which Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said, which indicates that we follow the throat.
רַבִּי אַסִּי גְּמָרֵיהּ אִיעֲקַר לֵיהּ, וַאֲתָא רַבִּי אֶלְעָזָר לְאַדְכּוֹרֵיהּ, וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לְמָה לִי חֲצִי זַיִת אַחֵר? לֵימָא מָר בְּדִידֵיהּ, דְּאִיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי: שָׁמְעִינַן מִינַּהּ דְּלָא הָוֵי עִיכּוּל, וְשָׁמְעִינַן מִינַּהּ דַּהֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת.
The Gemara explains that Rabbi Elazar knew the answer to his question, but Rabbi Asi forgot the statement that he had learned from Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Elazar came to remind him of what he had known previously. And this is what Rabbi Elazar was saying to him: Why do I need the case where he swallows another half an olive-bulk? Let the Master teach this ruling in a case where he swallows the same half-olive-bulk he had swallowed previously and vomited, as two principles can be derived from the ruling in that case: We can learn from it that the food was not considered to have been digested the first time he swallowed it, and we can learn from it that since his throat derives pleasure from a full olive-bulk, he is liable.
אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי, אֲמַר לֵיהּ: מוֹפֵת הַדּוֹר, לָא זִימְנִין סַגִּיאִין אָמְרַתְּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמַר לָךְ: הֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת?
Rabbi Asi was silent and did not say anything. Rabbi Elazar said to him: Wonder of the generation, did you not say this case many times before Rabbi Yoḥanan, and he said to you: This person is liable because his throat derives pleasure from a full olive-bulk?
הֲדַרַן עֲלָךְ גִּיד הַנָּשֶׁה.
MISHNA: It is prohibited to cook any meat of domesticated and undomesticated animals and birds in milk, except for the meat of fish and grasshoppers, whose halakhic status is not that of meat. And likewise, the Sages issued a decree that it is prohibited to place any meat together with milk products, e.g., cheese, on one table. The reason for this prohibition is that one might come to eat them after they absorb substances from each other. This prohibition applies to all types of meat, except for the meat of fish and grasshoppers.
מַתְנִי׳ כׇּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים, וְאָסוּר לְהַעֲלוֹת עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.