מסכת בבא בתרא דף קע״ו עמוד א׳

גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין הכא מוקי הך מילתא אליבא דכולי עלמא בין למאן דאמר דאורייתא בין למאן דאמר לאו דאורייתא ובפרק קמא דקדושין (דף יג: ושם) אמרינן גובה מן היורשים שעבודא דאורייתא ואינו גובה [מן הלקוחות כו'] ויש לפרש דרב פפא לא אמר אלא מלוה על פה גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות וגמרא מפרש לה הכא למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא והתם למאן דאמר שעבודא דאורייתא והוי כמו איכא דאמרי מילתא דהכא ודהתם וכעין זה מצינו בהמקבל (ב"מ דף קיב. ושם) דבעו מיניה מרב ששת קבלן עובר בבל תלין או לא אומן קונה בשבת כלי או לא ובהגוזל קמא (ב"ק דף צט.) משמע שלא שאלו ממנו אם אומן קונה בשבח כלי או לא ובשם ה"ר אליהו מ"כ מפרש דהא דפסיק רב פפא התם דשעבודא דאורייתא היינו לענין קרבן כגון האשה שמתה יביאו היורשים עולתה דאיירי התם לעיל במשנה וכן משמע התם מתוך פירוש רבינו חננאל וכן עיקר:

משעת כתיבה שעבד נפשיה כדפירש בקונטרס ולא גרסינן משעת כתובה דהוי משמע דעדי חתימה כרתי בכתובה לרבי אלעזר וזה אינו דהא אפילו אין בכתובה עצמה אלא עדי מסירה כשר כדאמרינן דאמר ר"א בין בגיטין בין בשטרות וקיימא לן כוותיה בין בגיטין בין בשטרות מההיא דזה בורר (סנהדרין דף כח: ושם) (הג"ה) [הכא] נמי דכתב ביה אני פלוני ערב ותימה דאם כן ליהוי כשאילו ותירץ מורי ר' דשאני שאילו שדומה שסותר הגט ולעיל (בבא בתרא דף קסב:) נמי אמרינן מילאהו בקרובין כשר:

והלכה כמותו אף בחנוק קשה לר"י על ההיא דהנושא (כתובות דף קא: ושם קב. ד"ה אליבא) דאמר ר' יוחנן באומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר דאלימא מילתא דשטרא וכמאן דאמר להו אתם עדי דמי ומוקי נפשיה כר' ישמעאל. דלא פליג עליה ר' ישמעאל אלא משום דסבר דערב לאחר מתן מעות משתעבד כדאמר דהלכה כמותו אף בחנוק ורבי יוחנן גופיה [אפשר דס"ל] כשאמר לו בשוק הנח לו ואתן לך פטור דליכא אלימות' דשטר כלל ומנלן דסבר אלימא מילתא דשטרא ונראה לרבי דחנוק נמי דהכא בשטר טעמא דאלימא מילתא דשטרא גמר ומשעבד נפשיה ופי' בקונטרס דלא גרסינן בתר הכי הנך כולהו בעו קנין וכן נראה כי כבר פירש דין כולם ובפירוש רבינו חננאל הוא משמע לפרשו כך בין בחנוק בין בלא חנוק בין בשטר ובין בעל פה בעי קנין ויש ספרים שאין כתוב בהן כלל ונחת לזה מזה:

מהא ד אמר רב פפא מלוה על פה גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. משמע דסבירא ליה דשיעבודא לאו דאורייתא, וכן ודאי משמע בכוליה תלמודא וכדאמרינן לעיל (בבא בתרא קעד, א) גבי ערבא דיתמי דפרעיה למלוה מקמי דאודעינהו ליתמי פריעת בעל חוב מצוה, וכן בכתובות (פו, א) לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אמר לא בעינא למעבד מצוה מאי. והא דאמר רב פפא גופיה בפרק קמא דקדושין (יג, ב) מלוה על פה גובה מן היורשים שעבודא דאורייתא ואינה גובה מן הלקוחות משום דלית ליה קלא, יש אומרים דהתם הכי קאמר, אפילו למאן דאמר שיעבודא דאורייתא וגובה מן היורשים אפילו הכי אינה גובה מן הלקוחות, משום דלית ליה קלא, וחשו חכמים לתקנת הלקוחות. ויש אומרים דהתם לא גרסינן רב פפא אלא רב פפי. ויש אומרים דזו מן הסוגיות המתחלפות בתלמוד. ויש אומרים דחזר בו רב פפא. אבל הרב אלפאסי ז"ל כתב דרב פפא אית ליה שעבודא דאורייתא בההיא דקדושין, והכא הכי קאמר, אף על פי שאינה גובה מן הלקוחות, שתקנו להם משום מלוה דלית ליה קלא, אפילו הכי אוקמוה אדינה לגבי היורשין, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. ואין דבריו מחוורין כאן, דודאי רב פפא פריעת בעל חוב מצוה אית ליה, כדאמרינן לעיל ובכתובות. ומכל מקום לענין פסק הלכה קיימא לן כמאן דאמר שעבודא דאורייתא, דהא רב הונא בריה דרב יהושע ועולא וריש לקיש ורבי יוחנן כולהו סבירא להו הכין, ופשטה דגמרא נמי משמע דאית ליה הכין מדמקשי מהחופר בו ברשות הרבים, ושלחו נמי מתם הילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. וכן פסקו כל הפוסקים.

הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין כתב הרב אלפאסי ז"ל בהלכות, דאי טעין פרעתי נאמן, מפני שדינו כמלוה על פה. וכן הסכימו הגאונים ז"ל וכן הרמב"ן ז"ל. וכתב הוא ז"ל, שהטעם שכיון שאינה גובה מן המשועבדין אינן מקפידין עליו ומניחין אותו ביד מלוה אף על פי שהוא פרוע, ואין נוהגין כן בכתב ידי עדים, מפני שיש לו קול וזילי נכסיה דלוה, שהרי גובה מן המשועבדין. וכבר כתבתי אני שאין דברים אלו מחוורין בעיני, אלא הרי היא כשאר שטרות ויכול לומר שטרך בידי מאי בעי. ויש לי ראיה ברורה על זה בשלהי פרק המוכר את הבית (בבא בתרא ע, א) גבי המפקיד אצל חברו בשטר ואמר פרעתי ושם כתבתיה בארוכה בסייעתא דשמיא.

גירסת הספרים שאני התם דאיכא שטר כתובה משעבד נפשיה. וכן נראה שגורס ר"ח ז"ל. ויש מי שגורס התם משעת כתיבה שעבד נפשיה, ואגובה מנכסים משועבדים קאי, כלומר, דרבי אלעזר אמר דכל שטר אף על פי שאין בו עדים אלא שנתנוהו לו בפני עדים גובה מנכסים משועבדים, אלמא אף על גב דלא חתימי ביה עדים כל שמסרו לו בפני עדים אית ליה קלא וגובה מנכסים משועבדין, והכא נמי אף על פי שאין עדים חתומים באותו שטר של חתם ידו, כיון שהוחזק בבית דין יש לו קול וליגבי ממשעבדי. ופריק שאני התם שנכתב כמתחלתו על דעת למוסרו למלוה בפני עדים, והילכך משעת כתיבה יש לו קול, אבל כתב ידו שלא נכתב על דעת למוסרו בפני עדים, אין לו קול, ואף על פי שיצא עכשיו בבית דין ונתקיים בבית דין. וכבר כתבתי יותר מזה בפרק המגרש (גיטין פו, ב) בשמעתא דהלכה כרבי אלעזר בגיטין.

זה שכתבנו בהוציא עליו כתב ידו שאינו גובה אלא מנכסים בני חורין וענינו אע"פ שהוחזק כתב ידו בבית דין ואע"פ שבעמד בדין אנו דנין כשטר דוקא כגון שתבעוהו לדין ויצא מידם מחוייב וכמו שאמרו למעלה דהוו דייני יתבי אפומא דבירא וחיבוה אבל זה לא עמד בדין לא על מנת לחוב ולא על מנת לזכות אלא לקיים כתב ידו של חברו ואין זה עמד בדין ולפיכך אינו אלא כמלוה על פה ואע"פ שבגט שאין עליו עדים ר"ל עדי חתימה אמרו שכשר וגובה בו כתבתה מן המשועבדים והרי אין כאן אלא כתב ידו לפעמים ושהוחזק בעדי המסירה פירשו בסוגיא זו טעם הדבר שמשעת כתיבת הכתבה נשתעבד והגט אינו אלא גלויי מילתא בעלמא ושמא תאמר תינח במקום שיש כתבה אבל במקום שאין כתבה היאך גובה בו את כתבתה ואלמה תנן הוציאה גט ואין עמה כתבה גובה כתבתה מ"מ הואיל וכתבה תנאי בית דין הרי היא כמי שנכתבה ולא כיונו בה יפה שהרי במקומה באחרון של גיטין נתפרש בהדיא בזו שאמרו וגובה מנכסים משועבדים בשאר שטרות ולא לענין כתבה כלל ואם כן זו שבכאן חולקת עם אותה סוגיא ועלה דההיא איכא למסמך דאיתניא בדוכתה אלא שלפי אותה סוגיא יש לתרץ דהתם משום עדי מסירה הוא ואין הוחזק כתב ידו בבית דין כהוחזק הדבר בעדי מסירה או שמא אף הסוגיאות מתישבות ומפני שבאותה סוגיא סוברים שמכיון שגובה כתבתה בגיטה הדבר מוכיח שבכל שעבוד כן:

גט שנכתב בכתב ידי סופר ולא חתם שם עד כלל או אפילו חתם שם אחד וכן שמסרו בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו כלום אבל אם כתב הגט בכתב ידו ואין עליו אלא עד אחד חתום הרי זה פסול ופוסל לכהנה וכן אם יש עליו עדים ואין בו זמן והילכך לא תנשא ואם נשאת לא תצא והולד כשר ומשתדלין ליתן לה גט אחר ואם אי אפשר גירש מעצמו הרי זה משובח אם אין לה בנים משני הא אם יש לה בנים ממנו לא יוציא מפני לעז בניו וכל שנתנו לה בפני עדים אע"פ שלא היו שם עדי חתימה כשר לגמרי וגובה בו מנכסים משועבדים שהרי העיקר בעדי מסירה כמו שיתבאר במקומו נמצא שמה שאמרו במשנה זו יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד פירושו כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד אין הולד כשר ושמא תאמר אם כן מה הוצרך ללמד בכתב ידו ואין בו עדים שהוא פסול ואם ללמד בו שכשר בדיעבד מה הוצרך ללמד בכתב ידו ועד פירשו בה שאלמלא הוזכר הראשון הייתי אומר בשני שתנשא בו לכתחלה ובא ללמדנו שבשניהם פסול ואם נשאת לא תצא ונמצא שאף כתב ידו בלא שום עד בדין זה ויש מפקפקין בזה ואינו כלום:

המשנה הארבע עשרה והיא מענין מה שלפניה והוא שאמר ערב היוצא לאחר חתום שטרות גובה מנכסים בני חורין ומעשה בא לפני ר' ישמעאל ואמר גובה מנכסים בני חורין אמר לו בן ננס אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין אמר לו ר' ישמעאל למה אמר לו הרי שהיה חונק את חברו בשוק ומצאו חברו ואמר לו הנח ואני נותן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו ואיזהו ערב שהוא חייב לו אמר לו הלוהו ואני נותן לך חייב שעל אמונתו הלוהו אמר ר' ישמעאל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם והרוצה לעסוק בדיני ממונות ישמש את ר' שמעון בן ננס אמר הר"ם יאמר כי המלוה גובה מנכסים בני חורין של ערב כשיהיה הערב קודם שטרות וזה כגון שיהיה הערב בגוף השטר ואחר כך חתמו העדים ואם היה בו ופלני ערב סמוך על הלוה גובה המלוה מן הערב מנכסים משועבדים וכשלא נטל הערב בקנין מחוייב כלל בכל מה שזכרנו וזה כי פסק ההלכה שכל ערב צריך קנין על איזה דרך שיהיה אלא ערב בבית דין או ערב בשעת מתן מעות ובאיזה צד שיהיה זולתי שני הפנים האלה לא יתכן בלא קנין והלכה כר' ישמעאל:

אמר המאירי ערב היוצא לאחר חתום שטרות ר"ל שהלוה את חברו בשטר ואחר שחתמו העדים בא אחד וחתם לו שהוא ערב באותה מלוה על ידי עדים שקנו מידו וחתמו לו כן שכל ערב כיוצא בזה אינו משתעבד אלא בקנין כמו שיתבאר ואמר שאע"פ שקנו מידו ונשתעבד אינו גובה ממשועבדים ששעבד אח"כ אלא מבני חורין ומעשה בא לפני ר' ישמעאל והורה כן ובן ננס חולק ואומר שאינו גובה אף מבני חורין הואיל ולא עירב לו בשעת הלואה והוא שאמר לו הרי שהיה חונק את חברו בשוק ליתן לו את חובו ובא אחד ואמר לו הניחהו ואני ערב או הניחהו ואני נותן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו ואף זה כן ואיזהו ערב והוא חייב כל שערב בשעת הלואה והוא שאמר הלוהו ואני ערב שהרי על אמונתו הלוהו ואמר ר' ישמעאל הרוצה להתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה גדול מהם מפני שהם כמעיין הנובע והרוצה לעסוק בהם ישמש את בן ננס ומ"מ אע"פ שקלס את בן ננס הלכה כר' ישמעאל וגובה מבני חורין וכן בכל שערב אחר הלואה כגון חונק את חברו שהזכרנו או תובעו בדין ואמר לו אחר הניחהו ואני ערב או ואני נותן כל שקנו מידו בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין אפילו בינו לבין המלוה חייב ומ"מ אם לא קנו מידו לא נשתעבד הואיל ואינו בשעת מתן מעות הא כל שבשעת מתן מעות אינו צריך קנין כגון הלוהו ואני ערב וכן אם ערב ובית דין כגון שהיו בית דין רוצים לגבות מן הלוה ואמר להם הניחוהו ואני ערב לכם שכל כיוצא בזה נהנה על סמך בית דין עליו ומשתעבד:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

יש צדדין שאף ערב הבא קודם חתום שטרות אינו גובה אלא מבני חורין כיצד הרי שהיה ערב קודם חתימת העדים אלא שלא נקשר ענין חיובו עם עניני השטר אלא כמי שמתחיל בענין אחר ונאמר בשטר פלני ערב של מלוה זו שהוזכרה בשטר זה אינו גובה אלא מבני חרי אבל אם כתוב בו ופלני ערב שנקשר ענינו ונתערב עם המלוה הרי זה גובה ממשועבדים שלו ומ"מ זה הבא קודם חתום אע"פ שלא נתערב ענינו עם עניני המלוה גובה מבני חורין אף שלא בקנין:

הרי שכתב בגט ענינים אחרים כגון שאילת שלום וחתמו העדים אחר שאלת שלום זה אם שאלת שלום זה מעורב עם לשון הגט הרי חתימת העדים מתפשטת על הכל וכשר ואם הוא ענין אחר שאינו מעורב עם עניני הגט הרי הוא פסול חוששין שמא על שאלת שלום חתמו:

בד"ה גובה מן כו' בפני לוין והכא מוקי הך כו' ואינו גובה כו' ויש לפרש דרב פפא לא אמר אלא מלוה ע"פ גובה מן כו' כצ"ל:

בא"ד ובגמרא מפרש לה הכא למ"ד שעבודא לאו דאורייתא והתם כו' עכ"ל אינו דומה לגמרי דהכא לכ"ע כמ"ש התוספות לעיל דהיינו אף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא והתם למ"ד שעבודא דאורייתא מיהו לפי מה שכתבו התוספות בפ"ק דקדושין גרסינן הכא ואינו גובה מן הלקוחות דשעבודא לאו דאורייתא ניחא וק"ל:

בד"ה משעת כתיבה שעבד נפשיה ול"ג כו' כדפי' בקונטרס כו' כצ"ל ועיין בתוספות בפ"ק דגיטין:

בד"ה הג"ה הכא נמי כו' דשאני שאילו דדומה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה והלכה כמותו כו' דלא פליג עליה ר' ישמעאל כו' ור' יוחנן גופיה אפשר דס"ל כשא"ל כו' עכ"ל ר"ל דר' ישמעאל לא פליג עליה דבן ננס אלא דוקא בחנוק דמשעבד נפשיה ור' יוחנן גופיה קאמר הכא הכי דחלוק ר"י אף בחנוק מטעמא דמשעבד נפשיה אבל בהודאה כי התם מודה ר' ישמעאל דאינה הודאה ומי יאמר דאית ליה לרבי ישמעאל אלימות דשטרא כדסבר ר' יוחנן התם כך מבוארים דבריהם בתוספות שם בפרק הנושא ע"ש ומהרש"ל הגיה כאן בתוספות ור"י גופיה אפשר דס"ל כו' ואתן לך פטור דליכא כו' עכ"ל אולי לא ראה התוספות שם וק"ל:

בא"ד מלתא דשטרא הס"ד ואח"כ מה"ד גמר ומשעבד כו' כצ"ל:

אמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשים כו' פירוש קסבר רב פפא דמלוה בשטר איכא שיעבודא דאורייתא הילכך גובה בין מן היורשים בין מן הלקוחות ובמלוה על פה ליכא שעבודא דאורייתא דלית ליה קלא מיהו גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אבל מן הלקוחות אינו גובה דהא לית ליה קלא. אי נמי איכא למימר דכרבה סבירא ליה דאמר אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה שעבודא לאו דאורייתא מיהו במלוה בשטר גובה בין מן היורשים בין מן הלקוחות כדי שלא תנעול דלת בפני לוין ומלוה על פה גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת דהא לית להו פסידא ליורשים ואינו גובה מן הלקוחות דלית להו קלא וקמפסידי לקוחות דמי דיהבי. הרא"ם ז"ל.

והראב"ד ז"ל כתב וזה לשונו הא דאמר רב פפא הכא הלכתא מלוה על פה כו'. שלא תנעול דלת בפני לוין ובמסכת קידושין אמרי משום שעבודא דאורייתא הכא עיקר והתם הכי קאמר שויוה רבנן כשעבודא דאורייתא משום דלא תנעול דלת בפני לוין דרב פפא ודאי שעבודא לאו דאורייתא סבירא ליה כדאמר לעיל פריעת בעל חוב מצוה ורב הונא בריה דרב יהושע מחמיר טפי מיניה דקסבר שעבודא דאורייתא כדפרישית לעיל. ובכתובות נמי אמרי ליה לרב פפא ולדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אמר לא ניחא ליה למעבד מצוה מאי אלמא שעבוד נכסים לאו דאורייתא. עוד יש לומר דרב פפא משום נעילת דלת אמר דהכי סבירא ליה כדברירנא אבל מי שסדר הגמרא פירש הטעם לפי דעתו ועל פי ההלכה דהכי קיימא לן שעבודא דאורייתא כרב הונא ולא חשש לפרש טעמו של רב פפא אלא לקביעות הלכה בלבד. עד כאן.

הוחזק כתב ידו בבית דין כלומר שנתקיים כתב ידו בבית דין או מפי עצמו או מהעדאת העדים וכתבו לו בית דין את קיומו באותו שטר מי הוי כמלוה בשטר או לא ולא שכפר במלוה והעידו הם בבית דין ונתחייבו דהתם ודאי משעבד בדין ונתחייב אף על פי שאין כמלוה בשטר הויא אלא שבא המלוה לבית דין לקיים שטרו וקיימוה. הראב"ד ז"ל.

בעא מיניה רבה בר נתן מרבי יוחנן הוחזק כתב ידו בבית דין מהו. כלומר יצא כתב זה בבית דין והוחזק בבית דין ואחר כך שעבד נכסיו מהו מי אמרינן דכיון דיצא בבית דין והוחזק בבית דין הוה ליה כשטר וגובה מנכסים ששעבד לאחר מכאן או לא. הרא"ם ז"ל.

אמר ליה אף על פי שהוחזק כתב ידו בבית דין אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. ואין זה מעשה בית דין דהוי כשטר שהרי לא הוחזק לכוף הלוה אלא להעיד על כתב ידו מתיב רפי בר חמא שלשה גיטין פסולין כו' רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים פירוש ואם הוא שטר חוב גובה מנכסים משועבדים אלמא אף על פי שאין בשטר עדי חתימה כיון דאיכא עדי מסירה דידעי בההיא שטרא אינהו מפקי קלא הכא נמי אף על פי שאין שם עדי חתימה להעיד על עיקר ההלואה כיון דידעי בי דינא בהאי שטרא ונתקיים לפניהם אית ליה קלא וכל שכן כשכתבו עליו והוה סלקא דעתיה דרמי בר חמא דטעמיה דרבי יוחנן משום דלא נפק קלא אלא בעידי חתימה אבל כשהוחזק כתב ידו בבית דין אף על פי שכתוב בו הנפק לא הוי כעדי חתימה כיון שאין מעידים בחתימתן על עיקר חיוב ההלואה אלא על כתב ידו. אי נמי הוה סלקא דעתיה דרמי בר חמא דלא תקון רבנן דליגבי ממשעבדי אלא בעדי חתימה דשכיח טפי והוצרכו לתקן משום נעילת דלת אמר ליה שאני התם דמשעת כתיבה שעבד נפשיה לכך גובה ממשעבדי לעדי מסירה לפי ששעבד הלוה את עצמו מתחלת מסירת השטר ומשעת החיוב דהיינו מזמן הכתיבה נשתעבדו נכסיה אבל הכא דבשעת הכתיבה ליכא קלא וכשהוחזק כתב ידו בבית דין אחר כך אף על גב דאיכא קלא לא שעבדו חכמים את נכסיו כיון שמתחלה אדעתא דגוביינא מבני חרי נחית ולא נתחייב לו הלוה בעיקר החיוב אלא מבני חרי מיהו אם קיימו בית דין כתב ידו מתחלה ואחר כך מסרו הלוה למלוה ודאי גבי ממשעבדי. וברוב הספרים גרסינן שאני התם כיון דאיכא שטר כתיבה שעבודא שעבד נפשיה. ולפי גירסא זו הא דקתני גובה מנכסים משועבדים אגט קאי שהאשה גובה כתובתה על ידי שנתגרשה בגט זה. ויש לתמוה ודקארי לה מאי קארי לה וכי לא הוה ידע שהאשה כשנתגרשה דגובה בהוצאת הגט מחמת כתובה היא גובה וגט מאי עבידתיה לענין קלא ושעבוד והלא מזמן הנישואין גובה. ונראה בעיני דרמי בר חמא היה מפרש וגובה מנכסים משועבדים אם הוא שטר חוב שמסרו למלוה בפני עדים. ובסוגיא דפרק המגרש דפשיטא ליה לתלמודא דרבי אלעזר אפילו בשאר שטרות אית ליה דעידי מסירה כרתי מהא דקתני וגובה מנכסים משועבדים וכי מפרקינן שאני התם כיון דאיכא כתובה כו' השתא קא מוקמינן גובה מנכסים משועבדים לענין כתובה שגובה האשה על ידי זה הגט וכדקאמר רבי אלעזר בגיטין פרק ב' לא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטין אבל לא בשאר שטרות ואף על גב דלישנא דתלמודא לא משמע שבא להחליף משמעות דברי רבי אלעזר מדלא אמרינן כי קתני גובה מנכסים משועבדים אכתובה על כרחך צריכין אנו לפרש לפי גירסא זו כך. והויא לה מסקנא דמילתא דרבי יוחנן דהא דאמר רבי אלעזר וגובה מנכסים משועבדים לא קאי אשאר שטרות. וקשיא לי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן דאמר התם דרבי אלעזר אפילו בשאר שטרות אכשיר. ויש לומר דרבי יוחנן מסברא אמר כן דרבי אלעזר מכשיר אפילו בשטרות ודוקא לגבות מבני חרי ולעולם הא דאמר רבי אלעזר וגובה מנכסים משועבדים לענין כתובה דוקא. הרב רבינו יונה ז"ל בעליות.

והרא"ם ז"ל כתב וזה לשונו מתיב רמי בר חמא שלשה גיטין פסולין כו'. עד רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים כו' וגובה מנכסים משועבדים. כלומר וגובה כתובתה בהאי גט מנכסים משועבדים כדתנן הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה והא הכא דכיון שנתנו לה בפני עדים שנמצא שהוחזק כתב ידו בבית דין הוה ליה גט מעליא וגובה כתובתה מנכסים משועבדים כמו שגובה בגט מעליא הכי נמי כיון שהוחזק כתב ידו בבית דין קודם ששעבד נכסיו מיהוי כשטר מעליא ויגבה בו מנכסים משועבדים. ופריק שאני התם דמשעת הכתיבה שעבד נפשיה פירוש משום כתיבת הכתובה שעבד נפשיה והאי גט גילוי מילתא כעלמא הוא דגרשה ואיחייב לה בההוא כתובה דכתב לה ולאו בהאי גיטא ולעולם אף על פי שיוצא כתב ידו בבית דין והוחזק בבית דין ואחר כך שעבד נכסיו לא אלים (בחייה) בחיו' דהאי כתב ידו למגבי ביה ממשעבדי. ויש לומר הכי מתיב רמי בר חמא שלשה גיטין פסולין כו' עד וגובה מנכסים משועבדים. כלומר ולענין שטר חוב אם כתב השטר בכתב ידו ונתנו לו בפני עדים שטר מקרי וגובה מנכסים משועבדים והנה שטר זה אין בו חיתום עדים אלא שמסר לו בפני עדים והוחזק בכך שהוא כתב ידו וגובה בו מנכסים משועבדים אלמא ששטר מעליא הוא הכי נמי אף על פי שאין שם חיתום עדים כיון שיצא בבית דין והוחזק בבית דין שהוא כתב ידו אמאי לא יהא כשטרא מעליא ויגבה בו מנכסים ששעבד לאחר כך. ופריק שאני התם דמשעת הכתיבה שעבד נפשיה פירוש משום דבעידנא דכתיבה אדעתא למיתבי ניהליה בפני שנים כתבה. תדע דהא בההוא זמן גופיה דאיכא בשטרא הוא דיהביה ניהליה בפני שנים מדקתני וגובה בו מנכסים משועבדים ואי לא דיהביה ניהליה בההוא זמן גופיה דאיכא בשטרא לא הוה גבי ביה מנכסים משועבדים דמשמע דנכסים דשעבד בתר זמניה דשטרא אבל הכא דבעידנא דכתביה לכתב ידו לאו אדעתא לאחזוקי בבי דינא ההיא שעתא הוה דכתביה ולאו אדעתא למיתביה ניהליה באנפי סהדי אף על פי שאחזיק בתר הכי בבית דין כיון דבעידן כתיבה לא אחזיק בבית דין אינו גובה בו מנכסים משועבדים דההוא אחזוקי אחזיק בתר הכי בבית דין לא משוי ליה שטרא לשעבודי ביה נכסים בתר הכי הואיל ולאו משעת כתיבה הוא דאשתעבד ביה. וזה הפירוש האחרון הוא שנראה לנו בפירוש הלכה זו והוא הנכון. עד כאן. וזה לשון הרא"ש ז"ל: שאני התם דשעביד נפשיה כלומר כשמסר לו כתב ידו בפני עדים שעבד נפשיה. ולא גרסינן משעת הכתיבה שעבד נפשיה דלא שעבד עצמו אלא בשעת מסירה. עד כאן.

זימנין אמר רב קודם חיתום שטרות כו' הא דכתיב ביה פלוני ערב אינו גובה אלא מנכסים בני חורין משום דלא שייך בחיזוק השטר ובאחריות שכתב הלוה על עצמו. הא דכתיב ביה ופלוני ערב גובה מנכסים משועבדים משום דשייך בכל חזוקי השטר ובאחריות שבו הכתובים למעלה. ורבי יוחנן אמר אפילו קודם חיתום שטרות נמי אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. ונראה מדברי רבי יוחנן דסבירא ליה שחתימת העדים על מה שכתוב למעלה בשטר במה שקבל הלוה על עצמו למלוה הוא ולא על מה שכתוב בסופו פלוני ערב ועל דא אותיב עליה רבי אבא מהא דתניא עדים החתומים על שאלת שלום בגט פסול חיישינן דילמא על שאלת שלום חתמו אלמא חתימת עדים רואין אותו שעל מה שכתוב בסוף השטר הוא ומהדרינן איתמר עלה אמר רבי אבהו לדידי מתפרשא לי מיניה דרבי יוחנן כו' כלומר לעולם חתימת העדים על מת שכתוב בסוף השטר. ומיהו אם כתוב בוא"ו שעירב הענין התחתון על העליון ונמצאת חתימת העדים על הכל ואי אינו כתוב בוא"ו ונמצא שחלק בין ענין התחתון לעליון ונמצאת חתימת העדים על הענין התחתון ולא על הענין העליון הכי נמי אי כתיב ופלוני ערב נמצא שעירב ענין הערבות עם החזוקים והאחריות הכתובים למעלה בשטר וגובה מנכסים משועבדים ואם אינו כתוב בוא"ו נמצא שחלק ביניהם ולא שייך הערב באותם החזוקים ואחריות הכתובים למעלה וגם המלוה אינו גובה מנכסים משועבדים שהרי חתימת העדים על האחרון שהוא פלוני ערב. ה"ר יוסף הלוי בן מיגאש ז"ל.

שאלו פסול משום דעדים חתמי על שאלת שלום וקשיא לן מאי שנא הכא דאמרי דעדים חתמי על שאלת שלום ולא על עיקר הגט ומאי שנא לעיל דהיכא דכתיב פלוני ערב אמרי דעדים קיימי על עיקר השטר ולא על פלוני ערב. ונראה לי משום דבגט סותרים זה את זה הגט בא לרחק ושאלת שלום לקרב הילכך איכא למימר דהעדים חתמו על האחרון שחזר בו מן הראשון אבל בשטר לדעת המלוה חתמו וניחא ליה יותר וקיימי עדים אלוה שממנו הוא תובע תחלה. ור"מ הקשה מאי שנא הכא דאמרי דעדים אעיקר קיימי ולא אפילו על ערב ולעיל אמרינן דעדים אטיוטא חתמי ולא אעיקר השטר. ותירץ דשאני התם דאיכא למימר דעדים כתבו שמותם באמצע הקלף ועשו טיוטא למעלה מחתימתם שלא יכתוב שום אדם זיוף למעלה מחתימתם ושוב כתב אחר שטר למעלה מן הטיוטא. תוספי הרא"ש ז"ל. אמר רב יהודה אמר שמואל חנוק וקנו מידה משתעבד בבני חורין דכיון דבלא קנין לא משתעבד כלל כבן ננס כי קנו מידו אהני ליה קנין לבני חורין. ושמואל פליג אדרבי יוחנן דרבי יוחנן סבירא ליה דלא בעו קנין לבני חורין ואי קנו מיניה גבי מיניה אפילו משעבדי מכלל דערב בעלמא שאינו חנוק והוא לאחר מתן מעות דומיא דחנוק לא בעי קנין לבני חרי והיינו כרבי ישמעאל. ופליג אדרב נחמן דאמר כל לאחר מתן מעות בעי קנין לבני חרי כבן ננס חוץ מערב בבית דין וכן הלכתא. נמצא רב נחמן חולק על רבי יוחנן ועל שמואל דכל לאחר מתן מעות לא אשתעבדי אלא בקנין ומבני חרי כבן ננס ואינך כלהו בעו קנין חנוק ושאינו חנוק דלאחר מתן מעות וערב לכתובה כלהו בעו קנין ואפילו לבני חרי. ומה שאמרו דקנין לא מהני בהנך אלא לבני חרי אבל למקרקעי לא לא נתישב בלבי דנהי דבלא קנין איכא דלא משתעבד כלל מיהו כי קנו מידו אמאי לא משתעבד לגמרי. עוד אני אומר דהא דאמר רב נחמן ערב דלאחר מתן מעות בעי קנין ובלאו קנין לא משתעבד כלל דוקא בערב שלא חתם עצמו בשטר החוב אבל חתם בשטר החוב משתעבד לבני חרי כפשטה דמתניתין ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין. ועוד דלא גרע ממי שאמר לחברו חייב אני לך מנה בשטר דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר חייב במסכת כתובות ואפילו ריש לקיש הכא מודה משום דשעבד נפשיה בשעבודא דאורייתא כדאיתא התם. כן נראה לי. האל המלמד אדם דעת והוא יתן תכמה מפיו דעת ותבונה הוא ילמדנו ויורנו בדרך אמת על גלוי ונעלם כל ימי עולם. עד כאן לשון הראב"ד ז"ל. סליק פרק גט פשוט וסליקא מסכת דבבא בתרא בסייעתא דשמיא. הדרן עלך והדרך עלן מסכת בבא בתרא לא תתנשי מינן ולא נתנשי מינך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי. סליק פרק גט פשוט וסליקא מסכת בבא בתרא בסייעתא דשמיא.