ימצא חיים — וכתיב גבי חכמה כי מוצאי מצא חיים:
בעלי אגדה — מתוך שהן דרשנין ומושכין את הלב הכל מכבדין אותם:
לבעל הדין — רשע או עובד כוכבים:
להנצל אנו בהן כו' — שהצדקה מצלת מגיהנם כדאמרי' לקמן בשמעתין:
שמזונותיו של אדם — שכר שיתפרנס ממנו:
חסרונותיו — הפסד שעתיד להפסיד:
זכה — למזל טוב יתן אותו חסרון לעניים:
חזא [להו] בחלמא — במוצאי יה"כ:
דבעו מחסר שבע מאה דינרין — באותה שנה:
שקיל צדקה מינייהו — כל השנה היה כופן בדברים וגובה מהן צדקה:
פש גבייהו — ערב ראש השנה שיבסר דינרי שלא נתנו לצדקה משבע מאה דינרי:
לא תדחלו — למיפסד יותר:
אמאי לא אמרת לן — מתחלה שכך חלמת והיינו נותנין כולן:
השתא כן — אם נפלתי:
איחייב מאן דסני לן — כאדם שתולה קללתו בחבירו:
מחללי שבת ועובדי עבודת כוכבים — בסקילה ואמר מר (כתובות דף ל:) מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו דדמי לסקילה דתנן (סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות וכו':
פרקליטין — מליצי יושר [של מלאכי השרת]:
כי אספתי את שלומי מאת העם הזה — ומהו השלום את החסד ואת הרחמים שהיו רגילין לעשות:
מפעפעו — מרככו:
הגוף סובלו — [כל הגוף] מלא רוח:
ואני בצדק — בתחלה ואח"כ אחזה פניך בתפלה:
אשבעה בהקיץ תמונתך — בשכר הקיצה אשבע תמונתך:
מלוה ה' חונן דל — החונן דלים נעשה מלוה להקב"ה וכתיב ועבד לוה לאיש מלוה (משלי כב):
ואיזו היא צדקה המצלת מדינה של גיהנם — כלומר איזה מן המקראות הללו מדבר מדין של גיהנם אותו שכתוב לא יועיל הון ביום עברה: