2רב פפא בר שמואל תקין כיילא בר תלתא קפיזי. אמרו ליה, והא אמר שמואל: אין מוסיפין על המדות יותר משתות! אמר להו: אנא כיילא חדתא תקיני. שדריה לפומבדיתא ולא קבלוה, שדריה לפאפוניא וקבלוה; וקרו ליה: ״רוז פפא״.

3(סימן: אוצרי פירות, אין אוצרין, ואין מוציאין, ואין משתכרין פעמים בביצים, מתריעין, ולא מוציאין)׃

ברייתא

4תנו רבנן: אוצרי פירות, ומלוי ברבית, ומקטיני איפה, ומפקיעי שערים עליהן הכתוב אומר: (עמוס ח, ה) לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה וכתיב ״(עמוס ח״, ז) נשבע ה' בגאון יעקב, אם אשכח לנצח כל מעשיהם.

5אוצרי פירות כגון מאן? אמר ר' יוחנן: כגון שבתי אצר פירות.

6אבוה דשמואל מזבין להו לפירי בתרעא חרפא, כתרעא חרפא. שמואל בריה, משהי לפירי, ומזבין להו בתרעא אפלא כתרעא חרפא. שלחו מתם: טבא דאבא מדברא. מ"ט תרעא דרווח רווח.

7אמר רב: עושה אדם את קבו אוצר. תניא נמי הכי: אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש, כגון: יינות, שמנין וסלתות. אבל תבלין, כמון ופלפלין מותר. במה דברים אמורים בלוקח מן השוק, אבל במכניס משלו מותר.

8ומותר לאדם לאצור פירות בארץ ישראל ג' שנים ערב שביעית, ושביעית, ומוצאי שביעית.

9ובשני בצורת אפי' קב חרובין לא יאצור, מפני שמכניס מארה בשערים. אמר ליה רבי יוסי בר' חנינא לפוגא שמעיה: פוק אצר לי פירי שלש שנים ערב שביעית, ושביעית, ומוצאי שביעית.

ברייתא

10ת"ר אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהן חיי נפש, כגון: יינות, שמנים וסלתות. ר' יהודה בן בתירא מתיר ביין, מפני שממעט את התיפלה. וכשם שאין מוציאין מארץ לחו"ל כך אין מוציאין מארץ ישראל לסוריא. ורבי מתיר׃

תוספות

כך אין מוציאין לסוריא - פי' הקונטרס משום דקסבר כבוש יחיד לא שמיה כבוש ואע"ג דלמאן דאמר שמיה כבוש מצינו שהחמירו בארץ ישראל יותר מבסוריא כדאמרינן בפ"ק דגיטין (דף ח. ושם) המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ אף על גב דקסבר שמיה כבוש כדמוכח התם מכל מקום נראה לרשב"א כפירוש הקונטרס מדקאמר כשם שאין מוציאין לחוצה לארץ כך אין כו' משמע דסבר דלאו שמיה כבוש מדמשווה אותה לחוצה לארץ וטעמא דלא שמיה כבוש כדיליף בספרי בסוף פרשת והיה עקב כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו' ויליף התם דדוקא מה שיכבשו בחוצה לארץ אחר שיכבשו כל ארץ ישראל לכם יהיה ודוד לא עשה על פי ב"ד אלא מדעתו וכבש ארם נהרים וארם צובה עד שלא כבש כל ארץ ישראל ולכך קרי ליה כבוש יחיד לפי שמדעתו עשה:

לסוריא - סוריא היא ארם צובה וארם נהרים ועל שם סוריא קרי ללשון ארמי סורסי כדאמרינן (בראשית רבה פ' עה) אל תהי לשון סורסי קל בעיניך שהרי בתורה ובנביאים ובכתובים חלק לו כבוד בתורה דכתיב יגר שהדותא ובנביאים דכתיב כדנה תאמרון להון ובכתובים דניאל ועזרא אלמא סורסי היינו ארמי דלבן מארם נהרים היה ודניאל נמי לשון ארמי הוא כדכתיב וידברו הכשדים למלך ארמית וא"ת דבסוף מרובה (ב"ק דף פג.) תניא בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא או לשון הקודש או לשון יונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון סורסי משמע דלשון סורסי לחוד ולשון ארמי לחוד ואומר ר"ת דלשון אחד הוא אלא שמתחלק לכמה ענינים כעין לעז שמשתנה בכמה מדינות ותדע דאונקלוס תירגם עד הגל סהיד דגורא ולבן קרא לו יגר שהדותא:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

זה שאמרו שלא להוסיף על המדות יתר משתות פירושו שתהא אותה מדה נקראת על שם הראשונה אבל רצו לעשות מדה מחודשת מוסיפין או גורעין כרצונם ואין זה נקרא תוספת או מגרעת אלא שהיא מדה אחת שלא ממין שאר המדות:

אסור לאדם לאצור פירותיו על דעת שיתיקרו וימכור ביוקר והעושה כן הרי הוא כמפקיע את השער ר"ל שמיקרו כדי ליקר מה שבידו אלא ראוי לו למכרם תכף למקחו וירויח בהם כשיעור המיועד לו ר"ל שתות ומ"מ אם היתה כונתו כדי להרויח בהם את השער ר"ל שהוא אוצרם לכונה שבשעה שיתיקרו יהא מוכרם הוא כשער הזול כדי שיראו ממנו וילמודו מותר ומ"מ טוב מזה ומזה להתחיל במכירתם תכף מקחו והוא הנקרא תרעא חרפא שכל שמתחילין למכור אף השער הוחל להיותו יוצא בזול לרוב המוכרים וכיון דרווח רווח דברים אלו אינן אלא בלוקח מן השוק אבל מה שאוסף משלו רשאי לעשות ממנו אוצר עד כמה שירצה שאין כאן הפקעת שער ואף בלוקח מן השוק לא נאסר אלא בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אבל תבלין כמון ופלפלין ושאר העיקרים מותר ואף בלוקח מן השוק ודברים שבחיי נפש לא נאסרו אלא בארץ ישראל או בעיר שרבה ישראל שלא נגעו בזו מן הדין אלא ממדת חסידות יש מקצת שנים שמותר לאצור את הפירות אף על צדדין אלו והם ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית ומ"מ אם היתה שנת בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור בצדדים שהוזכרו מפני שמפקיע את השער הראוי ומיקרו וכל שמפקיע את השער או אוצר פירות על אותה כונה או מקטין איפה הרי הוא בכלל מלוה ברבית וענין כלם כיס המות של רבית נתון בתוכו שממנו ימותו כלם:

אין מוציאין פירות שיש בהם חיי נפש מארץ ישראל לחוצה לארץ ואף לא לסוריא ואף לא ממלכות למלכות בארץ ישראל עצמה ר"ל מרשות מלך זה לרשות מלך אחר:

מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף צ׳ עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף צ׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 10 קטעים ממוספרים, כ־279 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–176)עמוד

היעד שנמצא: בבא בתרא דף צ׳ ע״ב

פתיחה בקורא