דף ביאור

מסכת בבא בתרא דף צ׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף צ׳ עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף צ׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־295 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

תוספות

כך אין מוציאין לסוריא פי' הקונטרס משום דקסבר כבוש יחיד לא שמיה כבוש ואע"ג דלמאן דאמר שמיה כבוש מצינו שהחמירו בארץ ישראל יותר מבסוריא כדאמרינן בפ"ק דגיטין (דף ח. ושם) המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ אף על גב דקסבר שמיה כבוש כדמוכח התם מכל מקום נראה לרשב"א כפירוש הקונטרס מדקאמר כשם שאין מוציאין לחוצה לארץ כך אין כו' משמע דסבר דלאו שמיה כבוש מדמשווה אותה לחוצה לארץ וטעמא דלא שמיה כבוש כדיליף בספרי בסוף פרשת והיה עקב כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו' ויליף התם דדוקא מה שיכבשו בחוצה לארץ אחר שיכבשו כל ארץ ישראל לכם יהיה ודוד לא עשה על פי ב"ד אלא מדעתו וכבש ארם נהרים וארם צובה עד שלא כבש כל ארץ ישראל ולכך קרי ליה כבוש יחיד לפי שמדעתו עשה:

לסוריא סוריא היא ארם צובה וארם נהרים ועל שם סוריא קרי ללשון ארמי סורסי כדאמרינן (בראשית רבה פ' עה) אל תהי לשון סורסי קל בעיניך שהרי בתורה ובנביאים ובכתובים חלק לו כבוד בתורה דכתיב יגר שהדותא ובנביאים דכתיב כדנה תאמרון להון ובכתובים דניאל ועזרא אלמא סורסי היינו ארמי דלבן מארם נהרים היה ודניאל נמי לשון ארמי הוא כדכתיב וידברו הכשדים למלך ארמית וא"ת דבסוף מרובה (ב"ק דף פג.) תניא בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא או לשון הקודש או לשון יונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון סורסי משמע דלשון סורסי לחוד ולשון ארמי לחוד ואומר ר"ת דלשון אחד הוא אלא שמתחלק לכמה ענינים כעין לעז שמשתנה בכמה מדינות ותדע דאונקלוס תירגם עד הגל סהיד דגורא ולבן קרא לו יגר שהדותא:

Tosafot on Bava Batra 90b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

זה שאמרו שלא להוסיף על המדות יתר משתות פירושו שתהא אותה מדה נקראת על שם הראשונה אבל רצו לעשות מדה מחודשת מוסיפין או גורעין כרצונם ואין זה נקרא תוספת או מגרעת אלא שהיא מדה אחת שלא ממין שאר המדות:

אסור לאדם לאצור פירותיו על דעת שיתיקרו וימכור ביוקר והעושה כן הרי הוא כמפקיע את השער ר"ל שמיקרו כדי ליקר מה שבידו אלא ראוי לו למכרם תכף למקחו וירויח בהם כשיעור המיועד לו ר"ל שתות ומ"מ אם היתה כונתו כדי להרויח בהם את השער ר"ל שהוא אוצרם לכונה שבשעה שיתיקרו יהא מוכרם הוא כשער הזול כדי שיראו ממנו וילמודו מותר ומ"מ טוב מזה ומזה להתחיל במכירתם תכף מקחו והוא הנקרא תרעא חרפא שכל שמתחילין למכור אף השער הוחל להיותו יוצא בזול לרוב המוכרים וכיון דרווח רווח דברים אלו אינן אלא בלוקח מן השוק אבל מה שאוסף משלו רשאי לעשות ממנו אוצר עד כמה שירצה שאין כאן הפקעת שער ואף בלוקח מן השוק לא נאסר אלא בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אבל תבלין כמון ופלפלין ושאר העיקרים מותר ואף בלוקח מן השוק ודברים שבחיי נפש לא נאסרו אלא בארץ ישראל או בעיר שרבה ישראל שלא נגעו בזו מן הדין אלא ממדת חסידות יש מקצת שנים שמותר לאצור את הפירות אף על צדדין אלו והם ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית ומ"מ אם היתה שנת בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור בצדדים שהוזכרו מפני שמפקיע את השער הראוי ומיקרו וכל שמפקיע את השער או אוצר פירות על אותה כונה או מקטין איפה הרי הוא בכלל מלוה ברבית וענין כלם כיס המות של רבית נתון בתוכו שממנו ימותו כלם:

אין מוציאין פירות שיש בהם חיי נפש מארץ ישראל לחוצה לארץ ואף לא לסוריא ואף לא ממלכות למלכות בארץ ישראל עצמה ר"ל מרשות מלך זה לרשות מלך אחר:

Meiri on Bava Batra 90b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרשב"ם בד"ה וש"מ מוסיפין כו' לכל חלק שמונה שקלים ודינר כו' והוי נ"ח סלעים ודינר עכ"ל ולא דק עוד בשליש דינר לכל חלק וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 90b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

שיטה מקובצת

אבוה דשמואל מזבין לפרי בתרעא חרפא פירוש היה מוכר פירותיו בשעה שמביא אותם משדותיו ולא היה מכניס אותם לאוצר כלל אלא היה מוכרן בלבד בשער החדש שהוא תחלת יציאת השער והוא הנקרא תרעא חרפא ולא היה משהה אותן אצלו כלל. ושמואל בנו היה משהה אותן אצלו עד אחרית הביעור שהפירות ביוקר והוא מוכר אותם בשער הזול כמו שהיו בשער ראשון. שלחו מתם דאבא עדיף מדברא דכיון דרווח רווח. כלומר שהיה מוכר אביו פירותיו בחרפא ולא משהה אותם אצלו כלל אינו בא השער מתחלתו לידי יוקרא וכיון דרווח רווח אבל בנו שלא היה מוכר פירותיו בחרפא אלא משהה אותם עד שיוקרו ואף על פי שלא היה מוכרן אלא כשער הזול לא היה מהנה אותם בשער כלום שכיון שהוקר השער הוקר ולפיכך מעשה האב עדיף ממעשה הבן. הרא"ם ז"ל.

אין אוצרין בארץ ישראל דברים שיש בהם חיי נפש מסתברא דלאו דוקא בארץ ישראל דאפילו בחוץ לארץ נמי אסור אלא להכי נקט תנא דברייתא אין אוצרין פירות בארץ ישראל משום דבארץ ישראל הוו ישראל רובא אבל הוא הדין בחוץ לארץ במקום שרובו ישראל והכי מוכחי עובדי דשמואל ואבוה דשמואל דהא אינהו בחוץ לארץ הוו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"ד מהלכות מכירה ואף רשב"ם ז"ל כן כתב דדוקא בעיר שרובה ישראל. הר"ן ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 90b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

גליון הש"ס

תוס' ד"ה לסוריא כו' או לשון סורסי בפנינו הגירסא שם פרסי:

Gilyon HaShas on Bava Batra 90b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

בן יהוידע

מָה כְּתִיב אַחֲרָיו, "נִשְׁבַּע הֳ' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׁיהֶם". נראה לי בס"ד בשם יעקב רמוז שני שמות המסוגלים שהם שם פא"י ושם סא"ל שמכוונים בהם בפסוק פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ (תהלים קמה, טז) והם מספר יַעֲקֹב [91+91=182] לכן נשבע בשמות אלו על בני אדם הרעים במעשים השייכים לממון של פרנסה.

Ben Yehoyada on Bava Batra 90b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

רש"י

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

מָנֶה?! מָאתָן וְאַרְבְּעִין הָווּ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ מָנֶה שֶׁל קֹדֶשׁ – כָּפוּל הָיָה; וּשְׁמַע מִינַּהּ מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת – וְאֵין מוֹסִיפִין יוֹתֵר מִשְּׁתוּת; וּשְׁמַע מִינַּהּ שְׁתוּתָא – מִלְּבַר.

קטע 2

רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל תַּקֵּין כְּיָילָא בַּר תְּלָתָא קְפִיזֵי. אֲמַרוּ לֵיהּ, וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת יוֹתֵר מִשְּׁתוּת! אֲמַר לְהוּ: אֲנָא כְּיָילָא חַדְתָּא תַּקֵּינִי. שַׁדְּרֵיהּ לְפוּמְבְּדִיתָא – וְלָא קַבְּלוּהּ, שַׁדְּרֵיהּ לְפַאפּוּנְיָא – וְקַבְּלוּהּ; וְקָרוּ לֵיהּ: ״רוּז פָּפָּא״.

קטע 3

(סִימָן: אוֹצְרֵי פֵירוֹת, אֵין אוֹצְרִין, וְאֵין מוֹצִיאִין, וְאֵין מִשְׂתַּכְּרִין פַּעֲמַיִם בְּבֵיצִים, מַתְרִיעִין, וְלֹא מוֹצִיאִין.)

קטע 4

תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹצְרֵי פֵירוֹת, וּמַלְוֵי בְּרִבִּית, וּמַקְטִינֵי אֵיפָה, וּמַפְקִיעֵי שְׁעָרִים – עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר, לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל, וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה״. וּכְתִיב: ״נִשְׁבַּע ה׳ בִּגְאוֹן יַעֲקֹב, אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם״.

קטע 5

אוֹצְרֵי פֵירוֹת – כְּגוֹן מַאן? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן שַׁבְּתַי אַצָּר פֵּירוֹת.

קטע 6

אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל מְזַבֵּין לְהוּ לְפֵירֵי בְּתַרְעָא חָרְפָא, כְּתַרְעָא חָרְפָא. שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ, מַשְׁהֵי לְפֵירֵי, וּמְזַבֵּין לְהוּ בְּתַרְעָא אַפְלָא – כְּתַרְעָא חָרְפָא. שְׁלַחוּ מִתָּם: טָבָא דְּאַבָּא מִדִּבְרָא. מַאי טַעְמָא? תַּרְעָא דְּרָוַוח – רָוַוח.

קטע 7

אָמַר רַב: עוֹשֶׂה אָדָם אֶת קַבּוֹ אוֹצָר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵין אוֹצְרִין פֵּירוֹת – דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן: יֵינוֹת, שְׁמָנִין וּסְלָתוֹת. אֲבָל תְּבָלִין, כַּמּוֹן וּפִלְפְּלִין – מוּתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּלוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק, אֲבָל בְּמַכְנִיס מִשֶּׁלּוֹ – מוּתָּר.

קטע 8

וּמוּתָּר לָאָדָם לֶאֱצוֹר פֵּירוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים – עֶרֶב שְׁבִיעִית, וּשְׁבִיעִית, וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

קטע 9

וּבִשְׁנֵי בַצּוֹרֶת – אֲפִילּוּ קַב חָרוּבִין לֹא יֶאֱצוֹר, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיס מְאֵרָה בַּשְּׁעָרִים. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְפוּגָא שַׁמָּעֵיהּ: פּוּק אֱצַר לִי פֵּירֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים – עֶרֶב שְׁבִיעִית, וּשְׁבִיעִית, וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

קטע 10

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מוֹצִיאִין פֵּירוֹת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן: יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מַתִּיר בַּיַּיִן, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט אֶת הַתִּיפְלָה. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ, כָּךְ אֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְסוּרְיָא. וְרַבִּי מַתִּיר

מסכת בבא בתרא דף צ׳ עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף צ׳ עמוד ב׳

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

שיטה מקובצת

גליון הש"ס

בן יהוידע

רש"י

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור