דף ביאור

מסכת בבא בתרא דף פ׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף פ׳ עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף פ׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־448 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

תוספות

תריץ ואימא הכי חישב עליו כו' אינו מגיה הברייתא אלא ה"ק דבש בכוורתו אינו לא מאכל ולא משקה לענין זה שאם חישב לאכילה שיהא מטמא טומאת אוכלים:

בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה וא"ת בלא קנייה נמי יש לו מן הפקק ולמעלה מתנאי יהושע כדאמר בס"פ מרובה (ב"ק דף פא.) וי"ל דלאו פירכא היא כלל דאין לו רשות לחתוך בחנם אלא בשביל נטיעה ודוקא מן החדש שאינו עושה פירות וממקום שאינו עושה פירות וממקום שאין רואה את החמה כדאמר התם ועוד דכמה פקקים יש בגפנים וקנים והכא מן התחתון והתם מן העליון:

לא מקשי קשי לה ולא עלויי מעלי לה לאו דוקא דא"כ גבי שביעית אמאי אסור הא אמר בע"ז (דף נ:) אוקמי אילנא שרי אברויי אילנא אסור אלא לא ודאי מיקשי קשיא ולא עלויי מעלי לה:

מה ארז אינו עושה פירות וא"ת הא אמר בפ"ק דע"ז (דף יד. ושם ד"ה פירי) מאי איצטרובל פירא דארזא וי"ל דהתם בשאר מיני ארזים שעושין פירות והכא בההיא שאין עושין פירות:

שיטה תורניתא והא דאמר בפרק קמא דע"ז (שם) דתורניתא אין לו עיקר לאו היינו תורניתא דהכא אלא מין אחר אבל האי שהוא מין ארז יש לו עיקר:

Tosafot on Bava Batra 80b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

הא דאמרינן גבי שביעית עבדינן מידי דודאי קשי ליה. איכא למידק, אמאי, דהא קיימא לן דאברויי אילנא הוא דאסור, הא אוקומי אילנא שרי. וי"ל דמשלשה ועד גמימה מעם הארץ דאמרינן דלא מיקשא קשי ליה ולא עלויי מעליה ליה, לא ודאי קשה לה ולא ודאי מעלי לה קאמר, אלא ספוקא מספקא לן, והילכך לגבי שביעית דאיסורא הוא, לא עבדינן מידי דמספקא לן אי מעליה לה [א]לא מידי דנפק מספיקא וקשי' לה, אבל גבי מקח וממכר דממונא הוא המוציא מחבירו עליו הראיה, ולא עבדינן מידי דמספקא לן דילמא קשיא לה אלא מידי דודאי מעלי לה.

Rashba on Bava Batra 80b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

מאירי

כוורת דבורים דינה כמטלטלין ואינה כקרקע לא לקנות בכסף ושטר וחזקה ולא לענין פרוסבל ולא לענין קבלת טומאה ולא לענין רדיית הדבש ממנה בשבת וכבר ביארנוה בפרק הבית:

כבר ידעת שהזמירה היא אחת מן המלאכות האסורות בשביעית ומעתה הקוצץ אילן לעצים צריך שיקוץ בדרך שלא תהא אותה קציצה מגדלתו ומפני זה שאין קוצצין בתולת השקמה בשביעית כדרך שקוצצין אותה בשאר השנים מפני שאותה קציצה עבודה היא וגורמת לגדול ותוספת אלא אם הוא צריך לעציה קוצצה בדרך שלא תהא הקציצה מגדלתו וכיצד הוא עושה קוצץ למעלה מעשרה טפחים שכל שנשארו עשרה טפחים סמוך לארץ אין קציצתו שום תועלת לאילן או גומם מתוך הארץ ר"ל שקוצצה מתוך הארץ והוא מזיק לה בודאי:

זה שיראה מסוגיא זו שאין עושין מלאכת קרקע בשביעית אא"כ ודאי מזיק לה הקשו עליה ממה שאמרו במסכת ע"ז שכל שאין שם אלא אוקומי אילנא מותר ופרשוה דוקא בשאותה מלאכה אין בה עבודת קרקע ומ"מ כבר פסקנו שם שאף אוקומי אילנא אסור:

Meiri on Bava Batra 80b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרשב"ם בד"ה כדרכו אסור כדמפרש לקמיה מן הקרקע כו' ולת"ק איכא למימר כו' כגון מג' ולמעלה אסור עכ"ל דלישנא דתלמוד דפריך מעם הארץ הוא דקשי כו' דדוקא לר' יהודה פריך אבל לת"ק איכא למימר דאינו אסור עד למעלה מג' ומיהו לא ניחא ליה לאוקמא ברייתא דלעיל דלא כר"י אלא כת"ק וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 80b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

שיטה מקובצת

מיתיבי דבש הזב מכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה בשלמא לאביי ניחא דמוקי לה באותם שתי חלות ואף על גב דזבו נמי מאיסי ליה ואקצויי אקצינהו מדעתיה אלא לרבא קשיא דהא לא מצי לאוקמי להיאך אליבא דרבי אליעזר דהא וב מכוורתו קאמר וקשה לרב כהנא אליבא דרבא. ומשמע דלדעת רבא אליבא דרב כהנא לא שנא שתי חלות לא שנא שאר חלות אוכלא נינהו. הראב"ד ז"ל. מעם הארץ ודאי קשה לה שלשה טפחים ודאי מעלי לה משלשה טפחים ולמטה לאו מקשה קשי לה ולאו עלויי מעלי לה גבי שביעית עבדינן לחומרא ולא שבקי ליה למעבד דלמא אתי למעבד מאי דמעלי לה. ויש כאן לשאול אמאי סגי ליה למעלה במגביה עשרה טפחים דלא קשי ולא מעלי ולמטה לא שבקינן ליה למעבד אלא מאי דקשי שהוא עם הארץ אבל בשני טפחים דלא קשי ולא מעלי לא סגי ליה. ויש להשיב דלמעלה מעשרה טפחים לא מסתייא דלא מעלי אלא מקשה נמי קשה ומשום הכי נמי שרי. הרא"ם ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 80b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

בן יהוידע

אִי מָה אֶרֶז אֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, אַף צַדִּיק אֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת לְכָךְ נֶאֱמַר 'תָּמָר'. וְאִם נֶאֱמַר תָּמָר וְלֹא נֶאֱמַר אֶרֶז, הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה תָּמָר אֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, אַף צַדִּיק אֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, לְכָךְ נֶאֱמַר אֶרֶז. נראה לי רמז לדבר אֶת לְרַבּוֹת, 'אֶת' ראשי תיבות אֶרֶז תָּמָר שנמשל הצדיק בהם הוא רק לרבות לדמיון הרבות שבהם ונבחרו שתי מינין אלו לדמיון זה של הצדיק כי הם אחד בראש אלפא ביתא שהוא א' ואחד בסוף אלפא ביתא שהוא תי"ו. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה (תהלים פו, יז) אוֹת ראשי תיבות אֶרֶז וְתָּמָר תעשה עמי דמיון לטובה שיש בהם שהם אחד עושה פירות ואחד גזעו מחליף ולא דמיון ההפך שיש בהם. וסופי תיבות אֶרֶז תָּמָר 'רז' [207] גימטריא אור [207] והתורה נקראת אוֹר (משלי ו, כג) שזוכה לתורה ותהיה לו זר לשון כתר ועטרה. והא דלא המשיל הצדיק לדבר דאית ביה תרתי למעליותא, היינו מפני שרצה לדמותו לתמר מצד מעליותא אחריני דאית ביה חדא דפירותיו גבוהין ואין יד זרים מגעת להם אלא רק יד הבעלים כן הצדיק מצותיו גנוזים במקום שאין יד הסטרא אחרא שולטת בהם, ועוד בתמר מצינו התחברות זכר ונקבה להדיה כי דרכו להניח בעוללות שלו שהוא חנטת הפרי מעט מן עוללות שיש בדקל זכר שאין נעשים עוללות אלו פרי והיינו התחברות זכר ונקבה ועוד נמצא דוגמה לזכרות ונקבות בגרעין של התמרים שהם צד אחד זכרות וצד אחד נקבות ולזה ידמה הצדיק במעשיו שגורם זווג הספירות בכל העולמות וגם עניינו הוא דוגמת זכר ונקבה שהוא נשפע ומשפיע על ידי התורה והמצות וידוע דכל נשפע נחשב בסוג נקבה וכל משפיע זכר.

Ben Yehoyada on Bava Batra 80b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

רש"י

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

דִּתְנַן: כַּוֶּורֶת דְּבוֹרִים – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי הִיא כַּקַּרְקַע, וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל,

קטע 2

וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִּמְקוֹמָהּ, וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת – חַיָּיב חַטָּאת.

קטע 3

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל, וְאֵינָהּ כַּקַּרְקַע, וּמְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִּמְקוֹמָהּ, וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת – פָּטוּר.

קטע 4

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? דִּכְתִיב: ״וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ״ – וְכִי מָה עִנְיַן יַעַר אֵצֶל דְּבַשׁ? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, מָה יַעַר – הַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת, אַף דְּבַשׁ – הָרוֹדֶה מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת.

קטע 5

מֵיתִיבִי: דְּבַשׁ הַזָּב מִכַּוַּורְתּוֹ – אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל, וְלֹא מַשְׁקֶה. בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי, נִיחָא;

קטע 6

אֶלָּא לְרָבָא, קַשְׁיָא! אָמַר רַב זְבִיד: כְּגוֹן שֶׁזָּב עַל גַּבֵּי כְּלִי מָאוּס. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: כְּגוֹן שֶׁזָּב עַל גַּבֵּי קַשְׁקַשִּׁין.

קטע 7

מֵיתִיבִי: דְּבַשׁ בְּכַוַּורְתּוֹ – אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חִישֵּׁב עָלָיו לַאֲכִילָה – מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין. לְמַשְׁקִין – מְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין. בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי, נִיחָא;

קטע 8

אֶלָּא לְרָבָא, קַשְׁיָא!

קטע 9

אָמַר לָךְ רָבָא, תָּרֵיץ הָכִי: חִישֵּׁב עָלָיו לַאֲכִילָה – אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין, לְמַשְׁקִין – אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: דְּבַשׁ בְּכַוַּורְתּוֹ – מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה.

קטע 10

זֵיתִים לָקוֹץ – מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: הַלּוֹקֵחַ אִילָן מֵחֲבֵירוֹ לָקוֹץ – מַגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, וְקוֹצֵץ. בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. סַדַּן הַשִּׁקְמָה – שְׁנֵי טְפָחִים. בְּקָנִים וּבִגְפָנִים – מִן הַפְּקָק וּלְמַעְלָה. בִּדְקָלִים וּבַאֲרָזִים – חוֹפֵר וּמְשָׁרֵשׁ, לְפִי שֶׁאֵין גִּזְעָן מַחְלִיף.

קטע 11

וּבְתוּלַת הַשִּׁקְמָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בָּעֵינַן?! וּרְמִינְהִי: אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה בִּשְׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה.

קטע 12

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדַרְכּוֹ – אָסוּר; אֶלָּא מַגְבִּיהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְקוֹצֵץ, אוֹ גוֹמֵם מֵעִם הָאָרֶץ. מֵעִם הָאָרֶץ הוּא דְּקָשֵׁי, הָא אִידַּךְ מְעַלֵּי לַהּ!

קטע 13

אָמַר אַבָּיֵי: שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מְעַלֵּי לַהּ, מֵעִם הָאָרֶץ וַדַּאי קָשֵׁי לַהּ; מִכָּאן וְאֵילָךְ – לָא מִקְשֵׁי קָשֵׁי לַהּ, וְלָאו עַלּוֹיֵי מְעַלֵּי לַהּ. גַּבֵּי שְׁבִיעִית – עָבְדִינַן מִידֵּי דְּוַדַּאי קָשֵׁי לָהּ, גַּבֵּי מִקָּח וּמִמְכָּר – עָבְדִינַן מִידֵּי דְּוַדַּאי מְעַלֵּי לַהּ.

קטע 14

בִּדְקָלִים וּבַאֲרָזִים – חוֹפֵר וּמְשָׁרֵשׁ, לְפִי שֶׁאֵין גִּזְעָן מַחְלִיף. וְאֶרֶז אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף?! וְהָא דְּרֵישׁ רַבִּי חִיָּיא בַּר לוּלְיָינִי, מַאי דִּכְתִיב: ״צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה״? אִם נֶאֱמַר תָּמָר לָמָּה נֶאֱמַר אֶרֶז, וְאִם נֶאֱמַר אֶרֶז לָמָּה נֶאֱמַר תָּמָר?

קטע 15

אִילּוּ נֶאֱמַר אֶרֶז וְלֹא נֶאֱמַר תָּמָר – הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה אֶרֶז אֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת, אַף צַדִּיק אֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת; לְכָךְ נֶאֱמַר תָּמָר.

קטע 16

וְאִם נֶאֱמַר תָּמָר וְלֹא נֶאֱמַר אֶרֶז, הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה תָּמָר אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף, אַף צַדִּיק אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף; לְכָךְ נֶאֱמַר אֶרֶז!

קטע 17

אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּשְׁאָר מִינֵי אֲרָזִים, כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא; דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אָמְרִי בֵּי רַב: עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז, שִׁטָּה, וַהֲדַס; וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים וְגוֹ׳״. ״אֶרֶז״ – אַרְזָא. ״שִׁיטָּה״ – תּוּרְנִיתָא. ״הֲדַס״ – אַסָּא. ״עֵץ שֶׁמֶן״ – אֲפַרְסְמָא. ״בְּרוֹשׁ״ – בְּרָתֵי. ״תִּדְהָר״ – שָׁאגָא. ״וּתְאַשּׁוּר״ – שׁוּרְבִּינָא.

קטע 18

הָנֵי שִׁבְעָה הָוֵי! כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר, הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן: אַלּוֹנִים, אַלְמוֹנִים, אַלְמוּגִּים. אַלּוֹנִים – בּוּטְנֵי, אַלְמוֹנִים – בָּלוּטֵי, אַלְמוּגִּים –

מסכת בבא בתרא דף פ׳ עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף פ׳ עמוד ב׳

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

שיטה מקובצת

בן יהוידע

רש"י

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור