מסכת בבא בתרא דף ע״א עמוד א׳

האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולה וא"ת לרב דאמר לעיל (בבא בתרא דף סה.) יש להן דרך זה על זה משום דמוכר בעין רעה מוכר היכי אמר הכא זכו בכולה כמו גבי מתנה וי"ל הכא לאו משום עין יפה הוא אלא משום דרוצין להסתלק זה מזה ואין משיירין לכל אחד אלא הצריך לחלקו כגון דרך:

אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה שני אילנות כו' וא"ת לפי' רבינו שמואל דלר"ע דאמר בעין יפה מוכר קנה אילן אחד יש לו קרקע מאי קאמר רב הונא אף על גב דאמרי רבנן הקונה ב' אילנות אין לו קרקע כו' משמע דאי הוה אמר דקנה קרקע אז לא היה חידוש במשייר ב' אילנות דיש לו קרקע א"כ מאי קאמר ואפילו לר"ע וכו' מה אפילו הא לדידיה קנה אילן אחד יש לו קרקע וי"ל דה"ק דאע"ג דאמור רבנן דב' אילנות לא קנה קרקע ובשלשה קנה משום דלא אזיל קרקע בתר אילנות אלא כשיש ג' ולא בב' ולא מטעם עין יפה אפ"ה בשייר אזיל קרקע בתר שני והשתא ודאי אי לאו טעמא דעין יפה ה"א דבשנים קנה קרקע כל שכן בשייר שני אילנות לפניו דיש לו קרקע:

המשנה השמינית והכונה לבאר בה ענין החלק השמיני והוא שאמר במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן נתן את כלן האחים שחלקו זכו בשדה זכו בכלן המחזיק בנכסי הגר זכה בשדה זכה בכולן המקדיש את השדה [הקדיש את כולה ר"ש אומר המקדיש את השדה] לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה אמר הר"ם ואמרו בנותן מתנה שנותן את כלם לפי שהוא עיקר אצלנו נותן בעין יפה נותן ואפילו לחכמים שאומרים מוכר בעין רעה הוא מוכר ויש לו דרך לפי שהלוקח היה לו לבאר מה שהוא לוקח אבל מי שמקבל המתנה בשת הוא לו לומר לו באר מה שאתה נותן לי ונתבאר גם כן כי נכסי הגר שמת ואין לו יורשין הפקר וכל הקודם בהם זכה כלומר שקדם והחזיק בהם ופירש דברי ר' שמעון המקדיש את השדה לא הקדיש את הקרקע אלא חירוב המורכב והוא שכבר הוא עושה פירות וסדן השקמה אבל אבנים של שדה שאינם לצרכה וכיוצא בהם אין מוקדשין:

אמר המאירי במה דברים אמורים במוכר כלומר כל אלו שאמרנו שלא נמכרו בכלל המכר הן בבית הן בחצר הן בבית הבד הן בבית המרחץ הן בעיר הן בשדה דוקא במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש וכל שלא פירש הפסיד אבל הנותן מתנה קנה המקבל את הכל בכלל וכן האחים שחלקו זכה בשדה זכה בכלן וכן בבית וחצר וכן בכלן וכן המחזיק בנכסי הגר זכה בשדה זכה בכל וכן המקדיש את השדה הקדיש את הכל ור' שמעון חולק במקדיש שלא הקדיש אלא חירוב המורכב וסדן השקמה והלכה כתנא קמא וגאוני ספרד כתבו שאף במוכר לא נאמרו דברים אלו אלא במקום שאין בו לדברים אלו מנהג ידוע אבל במקום שיש שם מנהג קבוע על ענינים אלו הכל הולך אחר המנהג בין ביציע בין בחדר שלפנים הימנו וכיוצא באלו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

מי שהקנה לחברו בית במתנה וסיים לו את מצריה והזכיר בלשונו בית שיש בו אורך ורחב בכדי החזקת מאה חביות ונמצא אותו הממוצר שהוא מחזיק מאה ועשרים מכיון שזהו הממוצר אין אומרים ששייר בבית החזקת עשרים חביות אלא הכל נתון שהנותן בעין יפה נותן ולא פיחת השיעור אלא כאדם שאומר לפחות הוא מחזיק כך וכך וכן אם הקנה לו בית בבתיו מחזיק מאה חביות ולא נמצא בבתיו מחזיק פחות ממאה ועשרים קנה זה שהוא מחזיק מאה ועשרים ואין אומרים שאין בדבריו כלום הואיל ואין לו בית מחזיק מאה ומ"מ דוקא במתנה אבל במכר הרי הוא משייר שיעור התוספת ואף במתנה יראה שהדין כן בכדי שהדעת טועה כגון מאה במאה ועשרים אבל במה שאין הדעת טועה יראה שאינו מקנה אלא כשיעור החזקת מאה ומ"מ יראה לי דוקא בדרך זה שיש בכלל מאתים מנה והרי זה מחזיק מאה מ"מ ויש לומר בו לא דק ולחומרא דנפשיה לא דק אבל אם אמר בית שאינו מחזיק אלא מאה חביות אין נותנין לו אלא כשיעור מאה:

יתבאר בפרק הספינה שהקונה אילן אחד בתוך שדה חברו לא קנה קרקע כלל וכן בשנים מ"מ אם מכר קרקע ושייר אילנות לפניו קנה קרקע אף באחד ואע"פ שהמוכר בעין יפה מוכר בזו מצד שהאילנות מכחישין את הקרקע מתירא הוא שמא ישתדל הלה בעקירתם ומשייר מקום קרקעם לעולם וכן שכל שמשייר לעצמו בפירוש בעין יפה משייר:

ולענין דרך יראה לי שכל שמוכר בפירוש איזה דבר או משיירו לעצמו יש לו דרך ולא נאמר שאין לו דרך אלא במה שנשתייר מאליו ולא נכלל בכלל המכר ואע"פ שבמכרן לאחר אמרו חכמים צריך ליקח לו דרך מ"מ לדעת ר' עקיבא שהלכה כמותו יש לדון כדברינו ומ"מ יש לדון שהדרך כקרקע וכל שיש לו קרקע יש לו דרך וכל שאין לו קרקע אין לו דרך אא"כ התנה בפירוש:

בד"ה אמר רב הונא כו' מאי קאמר רב הונא אע"ג דאמרי כו' א"כ מאי קאמר ואפי' לר' עקיבא כו' עכ"ל ק"ק בפשיטות ה"ל לאקשויי מאי קאמר רב הונא אע"ג כו' הא ודאי אי הוה ס"ל לרבנן דקונה ב' אילנות קנה קרקע משום דמוכר בעין יפה מכר טפי איצטריך ליה לאשמועינן בשייר שני אילנות דקונה קרקע ולא מכר בעין יפה וכן היא הקושיא בחידושי הרמב"ן ותירוצם כמו שתרצו התוס' ויש ליישב דבריהם ודו"ק:

אמר רב הונא אף על גב דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חברו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע. ולאו דוקא שנים אלא הוא הדין לאחד דהא טעמא דקאמר אפילו בחד נמי שייך. ויש מקשים מאי אף על גב דאדרבה היא הנותנת דמאי טעמא אמור רבנן בקונה שני אילנות שאין להם קרקע משום דמוכר בעין רעה הוא מוכר ומינה למוכר קרקע ומשייר שני אילנות דבעין רעה מוכר ומשייר במה שמכר קרקע ליניקת האילנות דהא אפילו גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אמור רבנן דאין צריך ליקח לו דרך. ותדע לך עוד דכי אקשינן עלה דרב הונא מדרבי שמעון ואמרינן רב הונא דאמר כרבנן הדר אקשיה רב הונא כרבנן פשיטא אם כן מאי אף על גב דקאמר. ויש מתרצים דהן שני אילנות ושלשה אילנות אם קנה קרקע אם לאו אינו תלוי בעין רעה ובעין יפה אלא אם הקרקע טפלה להן ונקרא שדה אילן או לאו ואמור רבנן דשלשה הן שגוררין את הקרקע להיותו טפלה להן אבל שנים לא ואפילו הכי לגבי דידיה אית להו קרקע דמשום דלא לימא ליה לוקח עקור אילנך אנן סהדי דרמי אנפשיה ונחית לשיורא ולא תימא דוקא לרבנן דאמרי דמוכר בעין יפה מוכר בעלמא אלא אפילו רבי עקיבא דאית ליה בעלמא מוכר בעין יפה מוכר הכא מודה דנחית לשיורא משום דמכחשי בארעא וזה נכון. ועוד נראה לי דהא דאמר רב הונא אף על גב דאמור רבנן הכי קאמר אף על גב דתנן הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע דמתניתין היא בפרק הספינה וההיא אפילו רבי עקיבא היא וכדכתבינן בפרק חזקת בשמעתא דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע ומשום דמתניתין אפילו רבי עקיבא היא אלא דלא מיפרשא בהדיא מאן תני לה אמר הכין אף על גב דלא מפרש ואזיל דכולי עלמא מודה בה ואפילו רבי עקיבא. וכי אקשינן עליה דרב הונא מדרבי שמעון ואתי למימר דרב הונא כרבנן משבשי כל האי לישנא ונימא דלא הכי אמר רב הונא אלא הכי קאמר לרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר מכר קרקע ושייר שני אילנות יש לו קרקע כי היכי דמשבשי ליה ואמרינן דלאו אפילו לרבי עקיבא קאמר. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל. אבל הר"ן ז"ל כתב וזה לשונו: ואין זו קושיא אצלי דהאי אף על גב אסוף מילתיה דקאמר ואפילו לרבי עקיבא קאי והכי קאמר אף על גב דלרבנן משום עין רעה של מוכר לא קנה לוקח קרקע והוה לן למימר משום האי טעמא דמשום עין יפה לרבי עקיבא מכר שדה ושייר שני אילנות דלא שייר קרקע דכשם שאין לו ללוקח קרקע משום עין רעה דמוכר לרבנן כך ראוי שלא יהא קרקע למשייר מפני שמכר בעין יפה אליבא דרבי עקיבא ואף על פי כן לא אמרינן הכי אלא אפילו לרבי עקיבא יש לו קרקע. כן נראה לי על דרך פירושו של רשב"ם ז"ל שאמר דכי אמרינן קונה שני אילנות בתוך של חבירו לא קנה קרקע דדוקא אליבא דרבנן ומשום עין רעה אבל לרבי עקיבא קנה. אבל לדעת אחרים שאומרים דכי אמרינן לא קנה קרקע לאו משום עין רעה אלא אפילו לרבי עקיבא לא קנה וכמו שכתבתי בסמוך בסייעתא דשמיא צריכין אנו לפרש דהכי קאמר אף על גב דאמור רבנן דקונה שני אילנות לא קנה קרקע ומשום דדוקא שלשה אילנות הוא שגוררים את הקרקע כו'. עד כאן. והראב"ד ז"ל כתב דאי משום דרבי עקיבא קאמר לא הוה ליה למימר הכי אלא הכי איבעי ליה למימר אף על גב דאמר רבי עקיבא המוכר שני אילנות יש להם קרקע אבל אם שייר אותם לפניו יש להם קרקע דלא הוי דינייהו כדין בור ודות שיש חלוק בין מוכר למשייר. ולעיקר קושיין יש לתרץ משום דאיכא למימר שלשה אילנות דיש להם קרקע ואפילו לרבנן בין במוכר בין במשייר ולא אזלינן בהו לא לעין יפה ולא לעין רעה ולשני אילנות אין להם קרקע וטעמא דמלתא משום דשלשה אילנות בטלה ארעא לגבייהו דשדה אילן מיקרי אבל שני אילנות לאו שדה אילן מיקרי והאי אילנות אמר ליה שדה לא אמר ליה מיהו כי משייר להו קמיה אף על גב דאמר אילנות אני משייר לפני ולא אמר שדה אפילו הכי יש להם קרקע ולא תימא אליבא דרבנן בלחוד דאית להו עין רעה בשאר מילי אף על גב דאיתנייהו באמצע המכר דשם קרקע יש להם בבור ודות והדומין להם וכל שכן באילנות דשמא אחרינא נינהו אלא אפילו לרבי עקיבא דאית ליה עין יפה אפילו באילנות דתרי שמות נינהו הני מילי במוכר אבל במשייר אית להו ארעא. עד כאן לשונו.

אמר רב הונא אף על גב דאמור כו' קשיא לן טובא מאי שנא גבי בור ודות דכי מכר קרקע ושייר בור ודות לפניו לא שייר לעצמו דרך וכי מכר בור ודות ושייר קרקע לפניו מכר להם דרך וגבי שני אילנות אמרינן בהיפך. ומסתברא לי דמלתא דתליא וטפלה מהשתא בההוא מידי דזבין ליה ודאי יפה כח הלוקח משום דמוכר בעין יפה מוכר כגון דרך דצריך וטפל לבור וכן נמי טפל לקרקע דקשה לו משום דוושא אבל שני אילנות כיון דלא חשיבי שדה האילן אין קרקע טפלה להם והא מלתא לא תליא לא בעין יפה ולא בעין רעה כלל אלא אדרבה ראוי ליפות כחו של מוכר בזה מפני שיש לו לשייר ההוא מידי דמשייר בקיומו לעולם ואם מת יטע אחר במקומו כמו שהיה ברשותו קודם שמכרו ואם כן אפילו לאילן אחד קרקע טפלה לו לגבי דידיה כדי שלא יאמר לו לוקח כשימות האילן עקור אילנך שקול וזיל מה שאין כן בלוקח כיון שאין קרקע טפלה לו השתא לא אמרינן דזבין לו מידי אחריני משום מוכר בעין יפה ושוב ראיתי לדברי רשב"ם ז"ל שמטין כן. עד כאן משטה לא נודע שם מחברה.

תוס' ד"ה ואי כו' דלא שייר אלא חוצה לו עיין לעיל כז ע"א תוס' ד"ה לא: