דף ביאור
מסכת בבא בתרא דף ק״כ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בבא בתרא דף ק״כ עמוד א׳
מסכת בבא בתרא דף ק״כ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־312 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
תוספות
מתיב רבה אמור אליהם לדורותיכם וגו' תימה לרשב"א דמה צריך להקשות מברייתא מקרא הוה ליה לאקשויי דכתיב לא תסוב נחלה ואומר ר"י דה"א עצה טובה קמ"ל:
Tosafot on Bava Batra 120a · Sefaria
מאירי
כל שיש כאן חכם מופלג בחכמה וזקן מופלג בזקנה הולכין בישיבה ובמלי דשמיא אחר חכמה ובשאר מסבות הולכין אחר זקנה ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה אף במסבה מכבדין את החכם יותר ואם הזקן מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה אף בישיבה מכבדין את הזקן יותר וכל שאין אחד מהם מופלג לא זה בחכמה ולא זה בזקנה הולכין אחר הזקנה שאין לנו לבייש את הזקן מפני חכם שאינו מופלג ואף החכם אינו בוש בכך שיודע הוא שבשביל זקנתו חולקין לו כבוד ואף הוא חושב בעצמו אשרי המחכה ויגיע:
בת יורשת נחלה מדין תורה אינה נשאת אלא לאחד משבטה כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה ומ"מ מצוה זו לא נתנה לדורות שנאמר זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה וזו היא מן המצות שנצטוו לאבות ולא לבנים כגון זה וכגון בשר תאוה והרבה מהם נצטוו לבנים שלא נצטוו לאבות כגון תרומות ומעשרות ושמטין ויובלות שלא נהגו במדבר ומ"מ בנות צלפחד הותרו למי שירצו שנאמר לטוב בעיניהם תהיין לנשים וזה שאמר אך למשפחת מטה אביהן דרך עצה אמר להן שלא להנשא אלא להגון להן והרי קיימו בעצמן כן שנאמר ותהיינה לבני דודיהן וכו':
כל השוחט אחד מן הקרבנות חוץ לעזרה אע"פ שלא הקריבו במזיד חייב כרת שנאמר איש אשר ישחט וכו' דם יחשב וכו' ונכרת ובשוגג מביא חטאת קבועה כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Bava Batra 120a · Sefaria
שיטה מקובצת
בישיבה הלך אחר חכמה כו' אמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה. כתב רשב"ם ז"ל דהיכא שאין אחד מהם מופלג בכל מקום זקן קודם. אבל הרז"ה ז"ל כתב דהיכא שאין אחד מהם מופלג הוו להו תרווייהו מופלגין ובישיבה הלך אחר חכמה ובמסיבה הלך אחר זקנה. הר"ן ז"ל. ועיין בהר"ן דאלפסי פרק קמא דקידושין.
מסייע ליה לרבי אמי דאמר רבי אמי בישיבה כו' לפיכך כשבאו ועמדו בישיבה לפני משה וזקנים לדבר על עסקי נחלה שהוא דין מנאן דרך חכמתן. תנא דבי רבי ישמעאל בנות צלפחד שקולות היו יש לפרש שקולות היו בשנים כלומר קרובות היו זו מזו בשנים ולא היו מופלגות זו מזו. ויש לומר שקולות היו בחכמה ובצדקות. וזה ששינה הכתוב במנינם בשני מקומות להודיע ששקולות היו ואין ביניהם הפרש הרא"ם ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 120a · Sefaria
בן יהוידע
שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת נראה לי בס"ד הטעם שעשה לה נס זה שחזרה לנערותיה ולא ילדה בעודה זקנה דהא כבר ילדה את אהרן ומרים בהיותה זקנה בת קכ"ז ובת קכ"ד היינו שלא יבואו להרהר על עמרם שלקח את דודתו שעתידה תורה לאסור אותה לכך עשה לה נס פלילי זה להוכיח כי מה' יצא הדבר שהוא יתברך היה לו רצון בזה שיקח את דודתו דאם הדבר הזה היה מגונה לפני הקדוש ברוך הוא לא הוה עביד להו נס גדול כזה. ובזה יובן הטעם שהיו אהרן ומרים מרקדין ושמחין כי הם נולדו בזמן שהיתה זקנה שלא נעשה לה נס זה עדיין והיו חוששין מן הלעז שיאמרו נולדו מאשה שעתידה התורה לאוסרה ולכן אחר שנעשה לה נס זה דאז גם עליהם לא יש לעז שמחו ורקדו בדבר זה. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שעשה לה נס זה שלא יאמרו ישראל עדיין דברי עמרם נכונים הם בגירוש הנשים והא דהחזיר מפני שהיתה זקנה וברור אצלו שלא תתעבר.
בִּישִׁיבָה, הַלֵּךְ אַחַר חָכְמָה נראה לי בס"ד רמז עוד לפי דרכו, אחר אותיות חָכְמָה יש אותיות נוֹטֵל כלומר אם תראה שזה נוטל הדברים בלבו ומוחו למדהו תורה ואם לאו אל תלמדהו. אך במסיבה הלך אחר זקנה כי אחר זִקְנָה יש אותיות סוֹחֵר כלומר במסיבה תתנהג כמו הסוחר שבהיותו טרוד בעסקיו אינו מקפיד כלום על אכילתו ושתייתו ומקום ישיבתו שיהיו מתוקנים היטב מחמת טרדתו בממונו שהוא חביב עליו מאד כן אתה לא תקפיד על הכנות של אכילה ושתיה וישיבה במסיבה.
'וַתִּהְיֶינָה', הֲוָיָה אַחַת לְכֻלָּן (במדבר לו, יא) נראה לי בס"ד דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל רוחא דשביק בה בעלה בביאה ראשונה הוא משם הוי־ה דב"ן דההי"ן וזו ההארה מתחלקת לכל הבנים והבנות אשר תוליד עיין שם. ונראה דבנות צלפחד לקחו חלקיה בשוה מאותה הוי־ה דב"ן וזהו שאמר 'הֲוָיָה' אַחַת לְכֻלָּן.
Ben Yehoyada on Bava Batra 120a · Sefaria
רש"י
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא בתרא, דף ק״כ, עמוד א׳, בהיקף של כ־312 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 128 מילים
נפתחת ב״אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְקֹרֵא לָהּ:…״
- קטע 226 מילים
נפתחת ב״לֵידָתָהּ בְּמִצְרַיִם, וְהוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בְּמִצְרַיִם. וְאַמַּאי קָרוּ…״
- קטע 327 מילים
נפתחת ב״״וַיִּקַּח״?! ״וַיַּחְזוֹר״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַב יְהוּדָה…״
- קטע 434 מילים
נפתחת ב״לְהַלָּן מְנָאָן הַכָּתוּב דֶּרֶךְ גְּדוּלָּתָן, וְכָאן דֶּרֶךְ…״
- קטע 514 מילים
נפתחת ב״תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנוֹת צְלָפְחָד שְׁקוּלוֹת…״
- קטע 635 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּנוֹת צְלָפְחָד…״
- קטע 741 מילים
נפתחת ב״מוֹתֵיב רַבָּה: ״אֱמוֹר אֲלֵיהֶם״ – לְאוֹתָן הָעוֹמְדִים…״
- קטע 832 מילים
נפתחת ב״בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה״;…״
- קטע 919 מילים
נפתחת ב״קָתָנֵי מִיהַת, בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת…״
- קטע 1031 מילים
נפתחת ב״אָמַר מָר, בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת…״
- קטע 1125 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַבָּה זוּטֵי לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת בבא בתרא דף ק״כ עמוד א׳ · קטע 5 — “תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנוֹת צְלָפְחָד שְׁקוּלוֹת הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר:…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת בבא בתרא דף ק״כ עמוד א׳ · קטע 6 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּנוֹת צְלָפְחָד הוּתְּרוּ לְהִנָּשֵׂא לְכׇל…”
לשון המקור
אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְקֹרֵא לָהּ: ״בַּת״?! דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: זוֹ יוֹכֶבֶד; שֶׁהוֹרָתָהּ בַּדֶּרֶךְ, וְנוֹלְדָה בֵּין הַחוֹמוֹת – דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם״ –
לֵידָתָהּ בְּמִצְרַיִם, וְהוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בְּמִצְרַיִם. וְאַמַּאי קָרוּ לַהּ ״בַּת״? אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִידָא: מְלַמֵּד שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת, נִתְעַדֵּן הַבָּשָׂר, נִתְפַּשְּׁטוּ הַקְּמָטִין, וְחָזַר הַיּוֹפִי לִמְקוֹמוֹ.
״וַיִּקַּח״?! ״וַיַּחְזוֹר״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִידָא: מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין – הוֹשִׁיבָה בְּאַפִּרְיוֹן, וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְשׁוֹרְרִים לְפָנֶיהָ, וּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת אוֹמְרִים: ״אֵם הַבָּנִים שִׂמְחָה״.
לְהַלָּן מְנָאָן הַכָּתוּב דֶּרֶךְ גְּדוּלָּתָן, וְכָאן דֶּרֶךְ חׇכְמָתָן; מְסַיְּיעָא לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי: בִּישִׁיבָה – הַלֵּךְ אַחַר חׇכְמָה. בִּמְסִיבָּה – הַלֵּךְ אַחַר זִקְנָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהוּא דְּמַפְלַיג בְּחׇכְמָה, וְהוּא דְּמַפְלַיג בְּזִקְנָה.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנוֹת צְלָפְחָד שְׁקוּלוֹת הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּהְיֶינָה״ – הֲוָיָה אַחַת לְכוּלָּן.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּנוֹת צְלָפְחָד הוּתְּרוּ לְהִנָּשֵׂא לְכׇל הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים״; אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים״? עֵצָה טוֹבָה הִשִּׂיאָן הַכָּתוּב, שֶׁלֹּא יִנָּשְׂאוּ אֶלָּא לְהָגוּן לָהֶן.
מוֹתֵיב רַבָּה: ״אֱמוֹר אֲלֵיהֶם״ – לְאוֹתָן הָעוֹמְדִים עַל הַר סִינַי, ״לְדֹרֹתֵיכֶם״ – אֵלּוּ דּוֹרוֹת הַבָּאִים. אִם נֶאֱמַר אָבוֹת – לָמָּה נֶאֱמַר בָּנִים? וְאִם נֶאֱמַר בָּנִים – לָמָּה נֶאֱמַר אָבוֹת? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּאָבוֹת מַה שֶּׁאֵין בַּבָּנִים, וְיֵשׁ בַּבָּנִים מַה שֶּׁאֵין בָּאָבוֹת –
בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה״; וְהַרְבֵּה מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בָּנִים, שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ אָבוֹת. הָא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּאָבוֹת שֶׁאֵין בַּבָּנִים, וְיֵשׁ בַּבָּנִים מַה שֶּׁאֵין בָּאָבוֹת – הוּצְרַךְ לוֹמַר אָבוֹת, הוּצְרַךְ לוֹמַר בָּנִים.
קָתָנֵי מִיהַת, בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה״! הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ – לְבַר מִבְּנוֹת צְלָפְחָד.
אָמַר מָר, בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יוֹרֶשֶׁת נַחֲלָה״ – בָּאָבוֹת אִין, בַּבָנִים לָא. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״זֶה הַדָּבָר״ – דָּבָר זֶה לֹא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה.
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה זוּטֵי לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, ״זֶה הַדָּבָר״ דִּשְׁחוּטֵי חוּץ – הָכִי נָמֵי דְּלָא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה? שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״לְדֹרֹתָם״.