בוקי סריקי — כדים רקים כלומר דברים שאינן:
תפיסה — אחיזת יד:
בטדא — אצבע:
בתורא — אפילו בשור גדול די בכך:
סניא דיבי — קרשטי"א בודי"ל לשון מורי והוא עשוי ככיס וסתום בראשו וכך מצאתי באל"ף בי"ת של רבי מכיר בודי"ל שאצלי"ר ולשון סניא דיבי לפי שהוא מקום מאוס וכחוש ואפילו לזאבים וכל שאר הכרס קרוי חיצון ושיעורו ברוב. לישנא אחרינא שמעתי מן הפנצ"א עצמה הוא מקום שמנקבים שם הטבחים הכרס ומוציאים הפרש מקום שהשנאוי זב והראשון נראה:
איסתומכא דכרסא — אני שמעתי איסתומכ"א בלע"ז ואיני יודע מהו:
מקום צר יש בכרס — שהוא קרוי כרס הפנימי וכל שאר הכרס קרוי חיצונה:
נפל כרסא בבירא — הואיל ואינך יודע היכן הוא לא פירשת לנו כלום:
א"ר אחא — אני אפרש אותו מקום צר:
מן המיצר ולמטה — ממקום שהכרס הולך ומיצר לצד הוושט הוא קרוי פנימי מפני שנחבא בדופני החזה:
ולמטה — כשהבהמה תלויה:
מקום שאין בו מילת — מקום יש בכרס חלק שאין שם אותו צמר שגוררין ברותחים מן הכרס:
בשר החופה — פירשתיו וזהו קרום עב העובר על כל החלל וקורין לו טינפ"א וישנו מן החזה ועד היריכים והכרס הקרוי פנצ"א מעוטו נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום ורוב החיצונה דקאמר מתניתין רואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס ואם נקרע שם רוב מה שיש מן הקרום כנגד הכרס טרפה ואם ממקום שהכרס כלה ולמטה נקרע אותו קרום כשרה והיינו דאמרינן לקמן רובא ולא הוי טפח זו היא ששנינו כו' ואי בכוליה קרום משערינן אין לך בהמה קטנה שאין ברוב שלה יותר מטפח וכל אמוראי דלעיל קרו פנימית וחיצונה בכרס עצמה:
מפרעתה — צד הכרס הרואה את הקרקע הנראה מיד כשפותחין הבהמה להוציא את המעיים והיינו דמפרש היכא דפרעי טבחי:
כולהו שייכן בדרבה — סניא דיבי ואיסתומכא ומקום שאין בו מילת כולן באותו צד עומדים או למעלה או למטה וכי טרפת לה לכל אותו צד בנקב במשהו הנמצא בו מקיימת להו לכולהו: אמימר מנהרדעא הוה כדאמרינן בשנים אוחזין (ב"מ דף טז:) אנא מנהרדעא אנא וסבירא לי שומא הדרא לעולם:
דרב אסי אמר ר' יוחנן — דאמר לעיל ואיני יודע איזהו:
מאי — אמריתו עלה הא איכא לספוקי בכל הכרס כולו:
אמר ליה כבר פירשה רב אחא — דהיינו מן המצר ולמטה וההוא כנגד מפרעתה היא:
ודרבי אבינא — דאמר כרס הפנימי בוושט הוא:
ודבני מערבא — דאמרי כל הכרס כולו קרוי פנימי ונידון בנקב משהו:
מאי — וכיון דלא אפסיק הלכתא עבדינן לחומרא וטרפינן בכל הכרס בנקב במשהו כבני מערבא. ומיהו כל הנך טרפות אנן לא טרחינן למיבדקי בתרייהו דכל כמה דלא מישתכחן אזלינן בתר רובא כדנפקא לן בפרק קמא (לעיל חולין יא.) מהאליה תמימה ומקראי טובא ובסירכי דריאה משום דשכיחן בדקינן בתרייהו:
גדולה ממש — גדולה שבגדולות:
כל שנקרע בה וכו' — כלומר כל היכא דמשתכחא או טפח או רובא טרפה:
רובא פשיטא — דרובו ככולו:
הכי גרסינן לא צריכא דהויא טפח במשהו — אי הויא משהו טפי מרובא הוה מיקרע טפח:
נקדרה — כמין ארובה עגולה ורוחב הקדירה כסלע מטבע רחב הוא:
שאם תמתח — אי הוה מושכו לכאן ולכאן שיכנס העוגל לאורך או לרוחב תמצא בו טפח באותה קדירה:
תלת קשייתא — גרעיני תמרה:
בציפא — עם אוכל הנשאר סביבותיה כשאוכלין אותה יכנסו שלשה בנקב בדוחק או בלא ציפא בהרווחה:
