ואי ס"ד לא קבלה — רבי זירא מרבי יעקב דר"ג לגמרי אסר מאי קשיא ליה:
לישני ליה — לנפשיה כי אסר ר"ג כשאין ישראל עומד על גביו דלית ליה לפני עור לא תתן מכשול וכי אכל רבי יוחנן כשישראל עומד על גביו:
ושמת סכין בלועך — פסוק הוא בספר משלי:
אם בעל נפש אתה — אם אדם כשר אתה כדאמר בפסחים (דף מ.) בעל נפש לא ילתות אדם כשר:
בלועך — בלחייך. כלומר התחזק על יצרך ולא תעשה זאת:
מצאו להן — אותם היושבים בהר גריזים ונעשו מומרים לעבודת כוכבים. ואע"ג דרוב כותים לאו מהר גריזים היו רבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא ביבמות (דף סא:) קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ אמרו לו לר"מ יפה אמרת לא חולצין איש כתיב בפרשה מפני מה לא מיבמין אמר להן קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעים בערוה ולא אמר רוב קטנים אינם סריסים:
את מושל — גדול בתורה:
אם יודע ברבו — שאם ישאלנו ישיב לו טעם:
בין — שאל:
ואם לאו תבין את אשר לפניך — מעצמך ואל תשאל ותביישנו ושמת סכין בלועך בתריה דהאי קרא כתיב כלומר התחזק עצמך ועצור פיך מלשאול:
אם בעל נפש אתה — ומתאות לשאול ולעמוד על העיקר מאי תקנתיה פרוש הימנו:
מהתם גזרו — ר"מ על היין ורבן גמליאל אחריו על השחיטה:
וקבלו מינייהו — לא שאלו גדולים הימנו אלא שבדורו של ר"מ לא רצו לקבל עליהם לפרוש מן הכותיים לפי שהיו רגילים בהם ובדורו של רבי אמי היה אפשר להם לפרוש:
לבטל רשות — אם דר כותי במבוי צריך לשכור את רשותו ואפילו נתן להם במתנה אינה מבוטלת עד שישכור והיינו כעובד כוכבים. וישראל ששכח ולא נתן בערוב עם בני המבוי והוא דר עמהם ואוסר עליהם מבטל להם רשותו ועובד כוכבים עד שישכור ישראל הימנו וטעמא מפרש בהדר את העובד כוכבי' (דף סט:):
משמר שבתו בשוק — בפרהסיא אעפ"י שהוא מומר לחללו בצנעה הרי הוא כישראל ואם לא עירב עם שכניו בחצר או במבוי נותן להם רשותו ודיו:
לזכות — בקנין חליפין:
לפונדקא דיאי — שם העיר ועמי הארץ היו וחשודין על הדמאי. ומשום דאייתינן לעיל בהמתן של צדיקים כו' נקט ואתי להנך שמעתא דמיירי נמי בכי האי גוונא:
מצומקות — צלויות הרבה לשון מצטמק ויפה לו דשבת (דף לז:):
ביין — ואח"כ ערבום וטרפום ביין ואיכא ביין משום דמאי והכא משום דליתיה בעיניה וע"י תערובת אייתי לקמייהו לא חשו למילתא:
אפשר — אי איתא דגזרו חכמים על תערובת דמאי מסתייע מילתא דיגרום עון שלא ישים על לבו דגזרו עליו וישכח הגזרה ויאכל בשוגג:
דק ואשכח — דלא גזרו:
לתת לתוך המורייס — דסופו לאוכלו ליין זה על ידי תערובת דמורייס וכן לתת לתוך אלונתית פוישו"ן שנותן מים ויין ושמן אפרסמון כדאמרינן במסכת עבודה זרה (דף ל.):
טחינין — מאכל של גריסין ותבלין מעורבין בו וכן רסיסין מעדשים אע"פ שסוף כל אלו לערב הואיל ובאין לידו של חבר מעם הארץ בעינייהו שלא בתערובת חייב להפריש דמאי אם ספק הוא כגון שלקחו מעם הארץ ואין צריך לומר משום ודאי אם אמר לו המוכר לא הפרשתי מהם:
והם עצמם — הלוקח מעם הארץ את האוכלין עצמן אין צריך להפריש דמאי הואיל ובתערובת בא לידו:
לשכנתו — אשת עם הארץ:
עיסה לאפות — ומסר לה שאור:
וקדרה לבשל — ונתן לה התבלין אינו חושש שמא החליפה ונתנה משלה שאין מתוקן לפי שאין חשודין על הגזל:
עשה לי משליכי — השאור והתבלין:
חושש — וצריך להפריש עליהם דמאי ואע"ג דתערובת הוא:
כיון דאמר לה עשי לי משליכי — הוי כמו שלקחן הימנה קודם תערובתן ואח"כ צרפן דהא ע"פ עשתה ונעשית שלוחו:
וטעמא לא בטיל — לפי שהוא מתקן הכל והוא עיקר ואפילו לקח קדרה מבושלת מעם הארץ שלא נעשה שלוחו כשעירבן אסור אבל יין במורייס ויין בביצים אינו עיקר:
ולחלופי לא חיישינן — דקתני אם נתן לה הכל אין חוששין שמא החליפה:
הנותן לחמותו — עיסתו לאפות:
מפני שחשודה מחלפת המתקלקל — אם יתקלקל הלחם מחליפתו הלכך מעשר את שהוא נותן לה דאי מיחלפא ליה שלא יהא חבר זה נותן לפניה מכשול:
ואת שהוא נוטל הימנה — שמא החליפה אלמא מיחלפא:
התם כדקתני טעמא — דלטובה היא מתכוונת אבל על הגזל כגון לאדם נכרי שאין דעתה להחליף להטיב לו אף להרע אינה חשודה:
